גלגולו של ניגון: אמא הביאה לי בחור מפולין (אבל בעצם הוא מרומניה)

יום שוק בקוזמיר שעל נהר הוויסלה (צילום: אלתר קציזנה)

א. 'בחור מהשוק': המקור ביידיש

אחד משירי העם האהובים ביידיש, שאיש אינו יודע מי כתבם או הלחינם, נקרא 'אַ ייִנגעלע פֿון פּוילן' (בחור מפולין). שם אחר לאותו שיר הוא 'די מאַמע איז געגאַנגען' (אמא הלכה), על פי שורתו הראשונה.

ככל שמצאתי, השיר נרשם לראשונה בידי מנחם קיפניס (פֿאָלקס-לידער, ורשה [1918], עמ' 28-27):

וזה התרגום המילולי, פחות או יותר:

אמא הלכה לשוק לקנות פחמים / הביאה לי משם בחור צעיר מפולין / אוי, איזה בחור / כה יפה ונחמד / עם עיניים שחורות / חתלתולי – אתה שלי. 

אמא הלכה לשוק לקנות כרוב / הביאה לי בחור צעיר מהכרכרה / אוי, איזה בחור / כה יפה ונחמד / עם שיניים לבנות / חתלתולי – אתה שלי. 

אכלתי שקדים / שתיתי יין / התאהבתי בבחור צעיר / אני לא יכולה בלעדיו / אוי, איזה בחור / כה יפה ונחמד / עם שיער שחור / חתלתולי – אתה שלי.

שיר זה שייך למחלקת שירי הצורך הנואש של בנות ישראל להתאהב ולהתחתן (וזכור לטוב, בהקשר זה, שירם של משה סחר ושאול ברזובסקי 'הוא יהיה לי בעל', מתוך הסרט 'קוני למל'). האֵם – כך כתב המשורר העממי בשני הבתים הראשונים – יוצאת אל השוק לקנות פחמים או כרוב (השוו לשירו של ח"נ ביאליק 'לכבוד שבת': 'אמי יצאה אל השוק / לקנות צרכי שבת'), אבל במקום הקניות השגרתיות, הפעם היא גם תביא הביתה בחור יפה ונחמד לבִּתה. בבית השלישי – הנערה כבר מאוהבת...

יש לשיר הזה גרסאות שונות ביידיש, אך לא נדון בהן. כזו היא למשל גרסה מקוצרת, שנרשמה בגליציה ונדפסה ב-1912 בספרו של הפולקלוריסט י"ל כהן, יודישע פֿאָלקסליעדער, 2, ניו-יורק 1912, עמ' 119:

ובתרגום מילולי: האמא הלכה לשחוט תרנגולת / והביאה לי את בנו של השוחט. / אוי, איזה בחור הגון ונחמד, / הבא לי את פיך, חתלתולי שלי.

הגלגול של השיר מוכח לא רק מהשורות האחרונות, אלא גם מהשימוש הכפול במילה 'קוילען', שהיא גם שם עצם (פחמים) וגם פועל (לשחוט, להרוג).

אך הבה נחזור לשיר הבחור מפולין, שגם הולחן ובידינו ביצועים רבים שלו.

הנה למשל תיאודור ביקל בהקלטה משנת 1958:

כאן הכלייזמרים של בודפשט (רק הלחן):

וכאן שרה שרון בראונר:

באוצר הזמר העממי ביידיש יש גם גרסה מגדרית הפוכה, ובה האמא מביאה מהשוק לא בחור יפה אלא בחורה יפה, ומי שממתין בבית הוא הבחור. אבל, ככל הנראה, אין זו הגרסה המקורית.

הנה ביצוע סוחף של השיר בגרסת ה'מיידעלע' שאמא מביאה מפולין. להקת כליזמרים בשם 'הופ סטופ בנדה', בפסטיבל בקלן 2012:



וכאן גרסת אנימציה חביבה מאוד, שלוקחת את השיר לאמריקה (דרך הפוגרומים ברוסיה). היסטוריה מקוצרת של תולדות עמנו בשיר אחד:

ב. שלושה תרגומים לעברית

יום שוק בקולומיי (צילום: אלתר קציזנה)

השיר העממי ביידיש זכה לכמה תרגומים לעברית, בכולם, אגב, מדובר באמא שמביאה בחור ולא בחורה. אף אחד מן המתרגמים לא ניסה להיות מילולי לגמרי. ככלות הכל, איך אפשר לתרגם משפט כמו 'קעצעלע דו מײַנס'?

דאָס קעצעלע - ספר ילדים של ליב קוויטקוֹ, 1935

1. אמי לשוק הָלָכָה

התרגום הראשון הידוע לי הוא של קדיש יהודה סילמן, שכלל את 'אמי לשוק הלכה' בחוברת שיריו 'לכו נרננה: קובץ שירי-עם', שנדפסה בתל אביב בשנת 1928.

סילמן נתן לשיר פרשנות מרחיבה, תוך שימוש במשחקי לשון משעשעים. כך למשל, האם הלכה לשוק לקנות, אבל במקום פחמים, כמו במקור, היא קנתה פולין (קטניות), שמתחרז כמובן היטב עם פולין הארץ. ה'פִּתָּא' מתחרזת היטב עם 'ליטא', אבל 'אוּקְרַאיְנָה' וה'עַיְנָה' – קצת צולע... סילמן לא הסתפק בבתים המקוריים של השיר. הוא כתב עוד שלושה בתים חדשים והרחיב את המאגר הגאוגרפי של החתנים גם לגרמניה, אנגליה ואמריקה...

לכו נרננה, עמ' נד

קדיש יהודה סילמן (1937-1880)

2. בחור מפולין

וזה התרגום של ח"ב [חיים בנציון] אילון-ברניק (היֹה היה מעשה, תש"ו, עמ' 146):

3. אִמִּי הָלְכָה השּׁוּקָה

תרגום זה הובא ב'זמרשת'. זהותו של המתרגם אינה ידועה, אבל בינואר 1952 הוקלט השיר בדואט של אפרים די-זהב (החזן המפורסם) ושרה יערי:

אמי הלכה השוקה
לקנות לה פחמים,
והביאה לי
בחור חמד מפולין.
מה מתוק הנער
כולו מחמדים,
ועיניו שחורות כה
הוי, מותק שלי.

אמי הלכה השוקה
לקנות לה ירקות.
והביאה לי
בחור חמד מרחוק.
מה מתוק הנער
כולו מחמדים,
ושיניו צחורות כה
הוי, מותק שלי.

שקדים אכול אכלתי,
שתיתי יין טוב.
אהבתי בחור חמד,
אוהב אותו עד כה.
מה מתוק הנער
כולו מחמדים,
בלוריתו שחורה כה
הוי, מותק שלי.

ג. האם המקור הוא בכלל רומני?

הקורא המסור 'אברבנאל' הפנה את תשומת לבי לשיר עם רומני, שנקרא 'Foaie verde mărăraş', וככל שהצלחתי להבין הפירוש הוא 'עלי שמיר (צמח התבלין) קטנים וירוקים'. 

המבצעת היא זמרת מקישינב (מולדובה) ושמה Veta Ghimpu Munteanu.

הסכיתו ושמעו: זה לגמרי אותו שיר. אז מי העתיק ממי?



בעלי התוספות

המוסיקולוג (והשכן שלי) מיכאל לוקין מצא גרסה מוקדמת בשנתיים מזו שהביא מנחם קיפניס (אבל בלי המילים). היא נמצאת בספר International Hebrew Wedding Music שחיבר וולף קוסטקובסקי (Wolff Nat Kostakowsky) ונדפס בניו-יורק 1916. הצביון הבלקני של הלחן בא לידי ביטוי גם בכותר Bulgar.

ומוסיף מיכאל:

גרסת פריץ קאופמן Fritz Mordechai Kaufmann, Die schönsten Lieder der Ostjuden: sieben und vierzig ausgewählte Volkslieder, Berlin: Jüdischer Verlag, 1920, p. 68, שנראית לי יותר מלאה, מתאימה לאב-טיפוס 'בחירת הבעל'. במנגינה כמעט זהה לשיר של קוסטקובסקי-קיפניס, שם שרים: 'די מאַמע האָט מיך אַוועקגעשיקט' (אמא שלחה אותי).

בית ראשון: לקנות ארגז, ואז התאהב בי בנו של פקיד

בית שני: לשחוט תרנגולת, ואז התאהב בי בנו של השוחט

בית שלישי: לשאול שאלת רב, ואז התאהב בי בנו של הרב

רוברט רוטשטיין (Robert Allen Rothstein) במאמרו:  'The Mother-Daughter Dialogue in the Yiddish Folk  Song: Wandering Motifs in Time and Space', New York Folklore, 15 (1989), pp. 51-6 מתאר היסטוריה בת 500 שנה של תפוצת השיר הזה במסורות אירופיות, ומצטט מקור בוהמי מן המאה ה-15. לכן אי-אפשר לקבוע מי לקח ממי, אבל כן אפשר לראות בשיר תעודה לפולקלור אירופי עתיק. כל קבוצה אתנית עיצבה את הסיפור המוסיקלי הזה בדרך המתאימה לה.

ברוך הבא: ירושלים עצים סביב לה

כתב וצילם ברוך גיאן

לכבוד ט"ו בשבט, חג האילנות, יצאתי למסע בוטני בין עצי ירושלים. מתברר כי עדיין צומחים בעירנו עצים עתיקים מאוד. אחרים, 'צעירים' יותר, היכו שורש במקומות מעניינים ואף מוזרים ומפתיעים.

במפה המודרנית הראשונה של ירושלים, שפרסם המהנדס והחוקר הבריטי צ'ארלס וילסון בשנת 1865, סומנו מאות רבות של עצים. על הר הזיתים ובנחל קדרון בלטו עצי הזית, במורדות הר הצופים ובמעלה הקדרון צמחו אלות אטלנטיות, ובאזור שבו תוקמנה לימים השכונות ממילא, ימין משה וטלביה ניטעו עצי זית ועצי תות לגידול תולעי משי. מאז עברו כבר מאה וחמישים שנה ומעניין מה נשאר מכל אלה... 

נצא אפוא לטיול בשכונות העיר בעקבות עצים מיוחדים.

א. שורת האקליפטוס

ברחוב ראובן, שבשכונת בקעה בדרום ירושלים, בוקעים מלב הכביש שמונה עצי אקליפטוס עתיקים. דוד אסף, עורך הבלוג, שגר בסמוך, טען באוזניי כי עצים אלו ניטעו לפני יותר ממאה שנה, בשלהי התקופה העות'מאנית. לך תוכיח...

לשבחה של העירייה ייאמר, כי על אף שהרחוב צר ונהגי משאיות נאלצים לא פעם לעלות על המדרכה (ראו בתמונה), היא אינה מנסה לכרות את העצים המרשימים הללו בשם הקידמה והפיתוח.

האקליפטוסים של רחוב ראובן

ב. אלה אטלנטית

בחצר בית החולים סן-לואי, שבמתחם הצרפתי, מול 'השער החדש' של העיר העתיקה, צומחת אלה אטלנטית גבוהה. זהו כנראה העץ העתיק ביותר בירושלים, ויש האומדים את גילו בשמונה מאות שנה ואולי אף יותר.

העץ מגיע לגובה הבניין. לפני שהוקם בית החולים היה מוכר העץ כמקום צל ומנוחה, בואכה שער יפו, שדרכו נכנסו עולי הרגל לירושלים. העץ הענקי ניצב איתן עד היום. בשלכת הוא נראה כמת, אבל מדי שנה הוא קם לתחייה.

אלה אטלנטית בחצר בית החולים סן-לואי

בעבר היו אלות אטלנטיות רבות פזורות בעיר ובאפיק נחל קידרון, אך היום הן מועטות. 

אלה אטלנטית ברובע המוסלמי (מבט מן החומה)

אלה אטלנטית בבית הקברות המוסלמי, לרגלי החומה המזרחית

אלה אטלנטית ליד 'מערת האריה' בגן העצמאות

אלה עתיקה נוספת מכסה ומסתירה את 'מגדל הגופרית'. זהו מגדל עות'מאני שהיה בן שלוש קומות ונבנה במאה ה-16, והוא צמוד לחומה הדרומית לא הרחק משער ציון.

אלה אטלנטית מכסה את 'מגדל הגופרית'

ג. אויר הרים וריח אורנים

סמוך לכנסיית השילוש הקדוש שבמגרש הרוסים צומחים עצי אורן עתיקים, חלקם מעוקלים ונוטים על צדם ונראים כאילו מישהו פיסל אותם בטבע. 

זו חורשת האורנים שיצחק שלו הזכירה בספרו 'פרשת גבריאל תירוש' כמקום מנוחה וכנקודת תצפית על הר הצופים.

יצחק שלו, פרשת גבריאל תירוש, ספריה לעם, 1964, עמ' 9

חורשת האורנים הישנה הפכה למגרש חנייה מכוסה אספלט, אבל כמה עצי אורן מקוריים נותרו. גם צריף 'המחנות העולים', שהוזכר גם הוא בספרו של שלו, עדיין עומד על תילו.



אורנים עתיקים ניתן לראות גם בחצר הסמינר להכשרת כמרים שנמצא ברובע הארמני בעיר העתיקה. 

ברחוב אלחריזי 19 שבשכונת רחביה, לא הרחק מן הצריף שבו גרו בשעתו יצחק בן צבי ורעייתו רחל ינאית (היום יד יצחק בן צבי), הוקם הצריף השני של השכונה על ידי רופא העור אריה דוסטרובסקי. בבית דוסטרובסקי בנו חומה שמתחשבת בעצים העתיקים שניטעו שם ומאפשרת להם להמשיך ולצמוח. 

עץ אורן בחומת בית דוסטרובסקי

על גזע עץ הקזוארינה בכניסה לבית דוסטרובסקי נקבע מספר, חלק מתכנית הגנה על עצים עתיקים בירושלים

ד. על חומותייך ירושלים הפקדתי עצים

קירות האבן העבים, בבניה הירושלמית המסורתית, עשויים מתערובת של אדמה ואבנים, המכונה דֶּבֶּש, והיא תשתית נוחה ודשנה גם לצמחים. כאשר בתים ננטשים – כמו הבית הזה ברחוב יפו, אחד מבתיה הרבים של משפחת ולרו – צומחים עליהם עצים.

עץ כזה צומח גם בין שרידי בית הכנסת 'תפארת ישראל' שברובע היהודי.

מן החומה ההרוסה של בית המורים בבית ספר 'אליאנס' עלה שיח הטבק.

ואף על חומת בית הקברות הארמני בהר ציון צמח עץ שקד לתפארת.

ה. ברוש שפל צמרת

ישנם בירושלים עצים המתנשאים לגובה רב. כזה הוא עץ הברוש ברחוב עמוס שבשכונת גאולה, שקיצצו את ענפיו ולראשו הותירו ציצית בלבד. העץ הזה זוכר, מן הסתם, את השכונה עוד מהימים שהילד עמוס קלוזנר שיחק בסימטאותיה ולימים הנציחה ב'סיפור על אהבה וחושך'.

ציצת הברוש ברחוב עמוס

ו. אל האור

ברחוב המלאך שברובע היהודי טיפס העץ גבוה-גבוה כדי להגיע אל סם החיים, האור.

ועץ אזדרכת, ליד 'בתי מחסה' שברובע היהודי, צמח גם הוא מעל מידותיו כדי להגיע אל האור.

ז. קב חרובים

בחצר הקלויסטר שבכנסייה הלותרנית, בלב הרובע הנוצרי, צומח עץ חרוב שגזעו נמתח לגובה רב ובשל כך צומצם רוחבו.

בירושלים יש גם שדרה של עצי חרוב, למיטב ידיעתי היחידה בארץ. העצים ניטעו בשדרות בן מיימון שבשכונת רחביה.

החרובים בשדרות בן-מימון

ח. אלון השעם

הידעתם שבעירנו צומחים אלוני שעם? אני לא ידעתי, ועל כן הופתעתי לגלותם ליד בית המשפט העליון, בקרית בן גוריון.

ט. איש תחת תאנתו 

עצי תאנה צומחים בירושלים במקומות מפתיעים. העץ החביב עליי נמצא בפתח מערה ביער ירושלים.



עקבתי אחרי העץ לאורך עונות השנה, וכך הוא נראה בשלכת.



בשכונת בית ישראל מציצה התאנה מן הקיר. ארון של ספרי קודש מכסה את העץ ועל מחזה זה ניתן לומר 'איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו'...

י. עצי החוֹר

בכניסה לבית החולים 'הדסה' בהר הצופים צמחו עצי אורן מרשימים. כשמיקמו את עמדת השמירה והביקורת לא רצו פרנסי המקום לוותר על העצים והתקינו בתקרה חורים, כעין ארובות, ודרכם ממשיך העץ לצמוח לתפארת.



בכניסת האוטובוסים לקמפוס האוניברסיטה בהר הצופים נבנו קורות בטון לקירוי ולצל. עץ האלון הענף, שעלה וצמח עם השנים, חיפש מקום לענפיו וקירבה אל אור השמש, ומצא אותם בין הקורות.

ברחוב אבן עזרא בשכונת רחביה הציבו בעלי הבית שער חדש ולעצי הקזוארינה הם התקינו חורי ארובה, כדי שימשיכו לצמוח דרכם ויסמנו בחֵן את הכניסה לבית.

הגדילה לעשות משפחה הגרה בשכונת אוהל משה, סמוך לשוק מחנה יהודה. גרם מדרגות נוסף לבית וכדי שהעץ הוותיק, שהיה כאן לפניהם, ימשיך לצמוח – הם בנו את גרם המדרגות עם חור מסביב לעץ.

מַיִשׁ

ולסיום, הנה עץ המיש המרשים שצומח בהר הבית. על פי האגדה ניחן העץ בסגולות לגירוש שדים. לפי מסורת מוסלמית, שלמה המלך הוא שנטע עצים אלו כדי להתגבר על אשמדאי ועל הרוחות הרעות שאיימו להפיל את חומות המקדש. רק אחרי שניטעו העצים ניצב המקדש על מכונו. צילמתי תמונה זו בשנת 1992, בעין הסערה.

קוצים ושושנים: עַכּוּבִית הַגַּלְגַּל וחַרְחֲבִינָה מכחילה

פשפש ודבורה 'חוגגים' על עכובית הגלגל (מקור: ויקיפדיה)

מאת אמוץ דפני

'ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות', כך שרנו בילדותנו כאשר יצאנו לנטוע שתילי עצים חדשים. אך לצד האילנות צומחים גם פרחים וקוצים, ולהם אין חג משלהם. נציץ אפוא בעוד כמה קוצים של יום חוּלין (ראו גם ברשימה הראשונה של מדור זה).

א. עכּוּבִית הַגַּלְגַּל מוליכה סודות

יורם בן-מאיר, כתר קוצים, ספרית פועלים, 1979, עמ' 45

לכאורה דומים כל הקוצים זה לזה. ממבט ראשון נראה שזו משימה כמעט בלתי אפשרית להבדיל בין הקוצניים למיניהם, קל וחומר לזהותם באמצעות העלים.

את עלי עכובית הגלגל 'מסגיר' העורק האדום הבולט כפס רחב לאורך העלים. עלים אלו סרוחים על פני הקרקע ויוצרים שושנה סביב עמוד הפריחה המופיע באביב. לפני עלות התפרחת מופיע עמוד הפריחה בצורת התעבות של ראש השורש הסמוך לפני הקרקע. התעבות זאת קרויה בפי הערבים בשם 'ביצי העכובית'. ראשים אלו טעימים למאכל והכפריים הערבים להוטים אחריהם. התפרחת הקוצנית עטויה פרחים בצבע קרם-צהוב עם נטייה לגוון אדמדם. כל הראש הקוצני עטוף בעלי מעטפת דוקרניים.

לעת קיץ מתייבשת העכובית עד לבסיסה ואז מתנתקת מהשורש ונישאת ברוח כמו גלגל, ככתוב: 'לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים יִשָּׁאוּן, וְגָעַר בּוֹ וְנָס מִמֶּרְחָק, וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ, וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה' (ישעיהו, יז 13). ברור שהנביא התכוון לדבר מה רופף, הנפוץ בקלות לפני הרוח. כיום סבורים רוב החוקרים שמדובר בצמח הקרוי בפינו עכובית הגלגל.

זרבבל גלעד, זמירות ירוקות: מבחר שירים, הקיבוץ המאוחד, תשל"ב, עמ' 95

את השורה בשירו של זרבבל גלעד 'בְּקָמַי אֶקֹּם', שמשמעה נקמה, אפשר להבין לאור אחד מסיפוריהם של בני הזוג חנה ואפרים הראובני, כפי שהובא בספרו של בנם, נגה הראובני, בסוד אילן ופרח, 1957, עמ' 154:

עכובית הגלגל בסוף מחזור חייה (מקור: ויקיפדיה)

על סמך סיפור זה, הנפוץ בכפר הערבי, אומר הפתגם: 'העכובית עֵדִי' (אֶלְעַכּוּבְּ בְּיִשְׁהַד, العكوب بيشهد), כלומר: שמעתי מפי האנשים. ממש כפי שנאמר 'כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר' (קהלת, י 20).

אמוץ דפני, היום הארוך בשנה, 2008, עמ' 17

תפרחת העכובית היא קוצנית ומרובת עלים החופים זה על זה ורק החלק הפנימי הזעיר ראוי למאכל. על אדם יהיר, שאין תוכו כברו, ייאמר: 'אתה כמו עכובית. קליפתך רבה ואתה זעיר' (אִנְתִי מִיתְ'ל אֶלְעַכּוּבְּ זְעִ'ירְ וּקִשְרְ קְתִ'יר, أنت مثل العكوب زغير وقشر كثير). המאכל המותקן  מלב העכובית נחשב למעדן יקר ערך. על כן ייאמר על אדם טוב במיוחד: 'מתוק מתפרחת עכובית הגלגל' (חִילוּ מִיתְ'לְ שָׁמְלוּךְ אֶלְ עַכּוּבְּ, حلو مثل شملوخ العكوب).

במאמרו 'מדברי הצמחים בשבטי הערבים ובבני עדותינו המזרחיות' (מזרח ומערב, ה, תרצ"ב, עמ' 36) סיפר אפרים הראובני:

אמר [עכובית] הגלגל ל[צמח] שַׁבְרָק: 'בא ונתחתן. פנה אלי וראה מה נאה אני ומה נאים עלי הרחבים אשר עליהם גאוותי' ... ויען השברק ויאמר: 'כאשר יבוא חודש אב אז נתרועע'. כלומר, בחודש אב האם תהיה בכלל? ימשילו את השברק לאיש קבוע והשני לזמני הרוצה לבוא בקשרי ידידות.

סיפור זה הוא מקור הפתגם: 'את העכוב ישא הרוח והשברק נשאר במקומו' (לְהָו בָטָיֵר אִלְעָאכּוּב אָשֻבְּרוּק, בְּתָם פִי לְאַרְד, الهوا بيطيّر العكوب والشبرق بتم في الأرض).

השַׁבְרָק הקוצני קיבל הצעת נישואין (מקור: פורטל הדף היומי)

צמחי עכובית הגלגל היבשים נישאים גם ברוח קלה כאשר העלים הרחבים והיבשים משמשים כמפרשים. הרעש והמהומה שהם מקימים בהתגלגלם נחשבים אות מבשר רעות, ולכן החולם על עכובית הגלגל חולם על פורענות הממשמשת ובאה, ו'משהו רע יקרה לו'. והוא הדין כאשר שני בני אדם רבים, וזה החושב עצמו חזק רוצה להזהיר את העומד מולו שהוא בעיניו כעלה נידף, הוא משתמש בביטוי: 'אתה כמו תפרחת העכובית' (אִינְת מִיתְ'ל שַמְלוּךְ אֶל עַכּוּבְּ, انت مثل شملوخ العكوب), או 'אתה קל מתפרחת העכובית' (אִנְתָ חָפִיף מִיתְ'ל שָמְלוּךְ אֶלְ עָכּוּבְּ, انت خفيف زي شملوخ العكوب). מצד שני, כאשר רוצים לשבח אדם שהוא זריז וקל רגליים אומרים עליו: 'רץ כמו תפרחת העכובית' (תֻרְקוּצ' זַיְ שָמְלוּךְ אֶלְ עַכּוּבְּ, تركض زي شملوخ العكوب).

ב. חרחבינה נגד נחשים ועקרבים

חרחבינה מכחילה (מקור: צמחיית ישראל ברשת)

החרחבינה המכחילה מפתחת לאחר הגשמים הראשונים עלים רכים וירוקים השרועים באדמה וטעמם כטעם הכרפס בן משפחתה. עם התקדמות העונה העלים הנוספים הופכים לקוצניים, נוקשים ומרירים. לעת קיץ משנה הצמח את פרצופו כליל ולפנינו צמח קוצני המצטיין בצבעו הכחול.

אותו חלום של עלים טעימים, רכים ומבטיחים נתחלף עם העונות לקוצים נוקשים, זעופים  וחדים. האור הכחול הנוגה מהצמחים הוא הנחמה להבדל שבין החלום למציאות. 

זרבבל גלעד, זמירות ירוקות: מבחר שירים, הקיבוץ המאוחד, תשל"ב, עמ' 99

בכפר הערבי המסורתי נהגו לרפא הכשות נחש באמצעות פיזור אפר המופק משורשי החרחבינה על מקום הפגיעה. כאשר נשאלו המקומיים, מדוע הם משתמשים דווקא בצמח מסוים, הייתה התשובה: 'במו עיניי ראיתי חרדון שהכישו נחש. רץ מיד החרדון אל צמח חרחבינה מכחילה, טעם ממנה וכך ניצל'. לפי אמונה הרווחת בכפר הערבי מובטח למי שיאכל עלי חרחבינה מכחילה במשך ארבעים יום שלא יינזק מהכשת נחש או מעקיצת עקרב. אופן שימוש זה ידוע כבר מימי היוונים הקדמונים. הסיפור מתגלגל מדור לדור ולשם שכנוע מספרים המרפאים, כי 'ראו זאת במו עיניהם'... בקפריסין נהגו להאכיל עזים וכבשים שהכישן צפע בשורשי חרחבינה. כמו כן מועכים את השורשים ומכינים תחבושות לטיפול בבני אדם שהוכשו. כמה ממיני החרחבינה נקראים עד היום, באנגלית, בשם 'שורש הנחש' (Snake Root).

שמה של החרחבינה המכחילה בערבית הוא 'קּוּרְסְעָאנֶה' (قرصعنّة). 'קוּרְס' ( قرصة) פירושו עקיצה, ו'עָאנֶה' (عنّي) משמעה ממני, כלומר 'עקיצה, סוּרי ממני'. שמות נוספים, בערבית, לצמח זה הם: 'קוץ העקרב' (שַׁאוּק אִל עַקְרַבָּנִי, شوك العقربة) או 'עשב העקרבים' (עִשְׁבֶּת אִל עָקְרַבִּין, عشبة العقارب) – ללמדנו שהחרחבינה טובה לטיפול גם בעקיצת עקרב. 

החרחבינה נזכרת כבר במשנה: 'ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחזרת ובעלשין ובתמכא ובחרחבינא ובמרור (פסחים, פ"ב ו). ועל המרור אמרו חז"ל: 'למה נמשלו מצריים כמרור? לומר לך מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה, אף מצריים תחילתן רכה וסופן קשה' (פסחים, לט ע"א). על סמך הפסוק 'כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה' (תהלים, לב 4), הציע נגה הראובני, שמדובר בחרחבינה המכחילה,: 'הנה היתה אך לפני חדשים מועטים רעננה וירוקה, אך אחר כך נבלו כל עליה, והיא נהפכה לצמח קוצני ויבש' (בסוד אילן ופרח, עמ' 79-78).

עלי החרחבינה אכילים בעודם צעירים ואפילו נאספים בכפר כירק סלט בעוד העלים הבוגרים מרים. ועוד ציין הראובני(שם, עמ' 79), כי עלי החרחבינה שימשו כמרור בקרב בני עדות המזרח: 

עוקצי העלים החורפיים של החרחבינה טעימים למאכל כשהם חיים, אולם בתקופת הפסח נעשה טעמם מר. רבים מבני עדותינו המזרחיות לא פסקו במשך כל שנות הגלות לאכול את החרחבינה כמרור בליל הסדר, כפי שהם אוכלים את הדרדר ואת מיני המרור האחרים המוזכרים במשנה.

עלי חרחבינה מכחילה הולכים טוב בסלט (צילום: אסף רונן, Ynet)