ברוך הבא: סתם יום של חול... המועד

כתב וצילם ברוך גיאן

יצאתי בשני הימים הראשונים של חול המועד פסח תשע"ה למסע צילום מיוחד בשכונת מאה שערים. זו לי הפעם הראשונה שאני מסייר בימי חול המועד עם מצלמתי בסמטאות הצרות, בחצרות ובקרפיפים, שמוכרים לי היטב משאר ימות השנה.

הרעיון היה לצלם את אנשי השכונה כמנהגם בשבת ובחג, רק שהפעם צויידתי בהיתר המיוחד של 'חול המועד'. ואכן, יכולתי לחוש ולתעד את הרוגע השרוי על הבריות, את השיחות הנינוחות בפינת הרחובות תחת קרניה של שמש הבוקר האביבית, ובעיקר את לבוש החג ההדור שבלט בכל מקום. 




רבים מן העוברים ושבים עטופים בטליתות, ומראה זה מוסיף לאווירת החג.



בחנויות הבגדים החרדיות נערכו מראש לקראת החג. בחנות 'בני מלכים' ימכרו לכם קפוטות לבנות וצהובות וכן 'דזובה'. מה היא 'דזובה'? זוהי הג'וּבֶּה, המעיל העליון החום שאותו נוהגים ללבוש החסידים הירושלמים, המזוהים עם 'היישוב הישן'.

החלטתי לצלם בשעה מוקדמת יחסית, בין שמונה לתשע בבוקר. בשעות כאלה רק בודדים עשו את דרכם לבית הכנסת או אל המקווה ובחזרה. רבים נשאו על כתפיהם מגבות.

היו כאלה שהתפללו בהליכה.




ראיתי את חסידי 'תולדות אהרון', שמקפידים במיוחד על לבוש חגיגי. קפוטה עם פסים, שטריימל ענק ו'גאַרטל' – חגורת הבד הרחבה, שמשמשת גם מקום לתחיבת היד.

הבחנתי בנעליהם ההדורות של חסידים 'ירושלמים' צעירים ובמכנסיים המכסים אותן. לצידם מתהלכים חסידים 'קלאסיים', בנעליים שטוחות ובגרביים הבולטות שבתוכן מאופסנים קצות המכנסיים.

חלפתי על פני בית הכנסת של חסידי ברסלב ברחוב מאה שערים. בחוץ עמדו כמה חסידים שהתכוננו להיכנס פנימה.

ברחוב שבטי ישראל ניצב חסיד עטוף בטלית והוציא כסף מהכספומט.



חצרות 'בתי אונגרין' היו נקיים, מה שאין כך רוב ימות השנה. בורות המים בלטו על רקע הבתים המוארים.



מתפללים עלו במדרגות לבית הכנסת שבחצר. המבנה הישן הוא בעצם המחסן של בית הכנסת. 

בהמשך בלט חלון חלוד ,ש'התאים' לחסיד עם הגלימה החומה שחלף לצידו.




בבית הכנסת חת"ם סופר היה מתפלל בודד בבית המדרש שבמבואה ועוד כמה שהתפללו בתוך בית הכנסת עצמו. כל השאר היו בדרכם לכותל המערבי לברכת הכוהנים המסורתית. 



ב'בתי נייטין' בלטו לעיניי המעברים המקורים והמיוחדים.

פתאום תפסתי עד כמה המראה הוא בלתי שגרתי: בחזיתות הבתים שבחצרות לא הייתה תלויה כביסה...



'חול המועד', כבר אמרנו?

במפגש רחוב הנביאים ושבטי ישראל נראו ביום ראשון אתיופים נוצרים בדרכם לחצרם בדיר א-סולטאן, לחגיגות יום ראשון של הדקלים. לצידם פסע מתפלל בלבוש חג, מרוכז בהליכה ובתפילה.

מועדים לשמחה!

ההגדות של פלוגת המודדים 524 ו'המצליף'

רשימה זו פורסמה השבוע בבלוג 'נושנות' של אורי רוזנברג, והיא מובאת כאן באדיבות המחבר עם כמה הוספות ובשינויי עריכה קלים. הפניה לרשימות המתחלפות בבלוג 'נושנות' מופיעה בקביעות בטור השמאלי של הבלוג, במדור 'מומלצי עונ"ש'.

ציור: הנריק הכטקופף
(זלמן אריאל ונתן פרסקי, שבילים: סדרת מקראות ללימוד הספרות והלשון לכתות ו'-ח', מסדה, תשכ"ח)

מאת אורי רוזנברג 

הפעם אני מביא מאוצרות הארכיון הציוני המרכזי בירושלים (תודתי לענת בנין).

א. הגדות 'המודדים'

הנה טעימה מתוך שתי הגדות אשר נכתבו, צויירו והודפסו בפלוגת מודדי השדה הארץ-ישראלית 524 של הוד מלכותה (ובשמה הפחות רשמי: 'המודדים 524'). זו הייתה יחידת עילית של יהודים מארץ ישראל, אשר גוייסו לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ועסקו במדידות ובמיפוי, במסגרת חיל ההנדסה המלכותי הבריטי במצרים, באיטליה ובארצות נוספות. 

לימים אספו בוגרי יחידת המודדים 524 מידע רב על היחידה ופעילותה, ריאיינו את חבריה ואף פרסמו את זכרונותיהם בשני ספרים. מידע מקיף ומרתק בנושא ריכז רס"ן ד"ר אלי יצחק, במאמרו 'המיפוי הצבאי העברי במלחמת העולם השנייה: פלוגת המיפוי העברי מס' 524 בצבא הבריטי', ואפשר לקראו כאן.

פלוגות המיפוי היו חלק מחיל ההנדסה המלכותי. תפקידן היה למדוד ולמפות זירות לחימה שונות, לשם איתור מקומות אפשריים לנחיתת כוחות מן הים, הכשרת דרכי גישה ושדות תעופה והקמת גשרים. בעקבות מפלות שנחל הצבא הבריטי בכרתים ובמדבר המערבי, בהן נלקחו בשבי שתי פלוגות מיפוי, פנה הצבא הבריטי אל הסוכנות היהודית בארץ ישראל בבקשה לגייס בעלי מקצוע (מתחומי הנדסה, אדריכלות, מדידות, שרטוט ודפוס) לשם הקמת פלוגת מודדים מקצועית. הפלוגה התקבצה בשנת 1942 במצרים, במערות טורא, בין קהיר וחלואן (מערות מהן נחצבו האבנים לבניית הפירמידות), לשם הכשרה צבאית. בשל הישגיה המקצועיים, היתה היחידה היהודית צמודה למפקדה העליונה של צבאות בנות הברית והכינה מפות, פיענוחי תצלומי אוויר ומדידות בתנאי שדה. היחידה פעלה במצרים, בסוריה, בלבנון ובאי רודוס, בעיקר בהכנת מפות מטרה עבור חיל האוויר המלכותי. בשנת 1944 הועברה הפלוגה, על כל ציודה, לאיטליה, והקימה את בסיסה במנזר עתיק ליד העיר סיינה. בתום המלחמה פעלו חיילי היחידה בעזרה לפליטים יהודים ניצולי השואה ששהו במחנות העקורים.

יוצאי פלוגת המודדים הקימו את מושב כפר מונש שבעמק חפר, מתוך כוונה לנצל את כישוריהם בהקמת בית דפוס. מקצתם הפכו למקימי וראשי מחלקת המדידות הממשלתית ויחידות המיפוי של צה"ל, ורבים אחרים השתלבו לימים בצמרת האקדמיה ובעולם העסקים (נזכיר את ארנסט יפת, מנכ"ל בנק לאומי, הפרופסורים אלישע נתניהו, דוד עמירן ויהודה קדמון, הפסיכולוג דוד רודי והצלם בוריס כרמי).

חיילי פלוגה 524 בצילום קבוצתי באיטליה, יוני 1945 (מקור: המרכז למיפוי ישראל)

הגדות 'המודדים' נוצרו באיטליה, בסוף המלחמה ולאחריה, בשנים 1946-1945. מאחר וחיילי הפלוגה התמחו בגרפיקה ובדפוס הם הצליחו להפיק הגדות מאויירות בכישרון רב. הטקסטים משלבים את הנוסח המסורתי עם פרטים מהווי היחידה, כולל מושגים צבאיים באנגלית וביטויים ביידיש מבית אבא, והכל עם חוש הומור.

תחילה נדפס תפריט ארוחת ליל הסדר. שימו לב גם להערות הקטנות שבשולי התפריט, אשר מקנות משמעות חדשה למצוות פסח, בהתאמה למציאות ביחידה:

תפריט נוסף מופיע ביידיש, ובו מיטב המאכלים של האם היהודייה, בעדות מסוימות:

לטובת אלו שהיידיש אינה שגורה בפיהם, הנה תרגום חופשי:

מנה ראשונה: ביצה קשה עם סרדינים קטנים ומקוריים מפורטוגל ושאר ירקות; דגים: דג ממולא (געפילטע פיש) כמו אצל אמא בבית; מרק: מרק חם עם כופתאות (קניידלעך) של פסח; בשר ותוספות: שור הבר צלוי (רק לצדיקים ולבעלי תשובה) עם תפוחי אדמה מטוגנים וירקות שונים; לפתן: מרק פירות (קומפוט) וגלידה. קינוח סעודה: עוגת טורט ביתית של חג, כשרה לפסח, למהדרין מן המהדרין, עם קפה שחור ריחני.

עוד בענייני אוכל: שיר הלל לטבחי היחידה, ושיר שנועד להנעים את ההמתנה לקניידלעך: (פְּרוּמוֹשֶׁן וּסְטְרַייפִּים – קידום וסרטי-דרגות; אֶג-פָּאוּדֶר – אבקת ביצים; בּוּלִי-בִּיף – שימורי בשר, שאצלנו נקראו 'לוֹף'; קַפּ-אוֹף-טִי – כוס התה).

השיר, שאותו ממליצים עורכי ההגדה לזמר בשעת ההמתנה למרק ולכופתאות, הוא 'הורה סחרחורת' שחיבר נתן אלתרמן והלחין יואל ולבה בשנת 1935:

הנה השיר כפי שהושר באותם ימים, בפיו של יוסף גולנד:



ואלה הם טקסטים היתוליים מהם משתקפת שהותם של החיילים על אדמת איטליה:

וכאן עמוד ה'קרדיטים' בסיום ההגדה:

ב. 'המצליף'

'המצליף' היה שמה של חוברת סאטירית, אשר נוצרה ונערכה בידי זאב אשור, שהקים (יחד עם רחל ינאית בן-צבי) את הדפוס הקואופרטיבי 'אחדות' ואת ההוצאה לאור 'אחדות'. אשור היה מנהיג פועלים (ארגן את שביתת הפועלים הראשונה בארץ ישראל), בעל המצאות בתחום הדפוס שאף חיבר כמה ספרים בתחום זה. אגב, פרופ' דן שכטמן, חתן פרס נובל, הוא נכדו של זאב אשור...

זאב אשור (1956-1882)

חמש חוברות בלבד של 'המצליף' יצאו לאור, בין פורים תר"ף (1920) לבין פורים תרפ"ב (1922), ובהן פרסמו טובי הכותבים את יצירותיהם בעילום שם. הנה טעימה מתוך החוברת אשר יצאה לכבוד פסח תרפ"א (1921). 

בטקסט זה, המבוסס על נוסח הפיוט 'אדיר במלוכה', שמושר בסוף סדר ההגדה, מוזכרים רבים מראשי היישוב. אתם מוזמנים לנסות ולזהותם:

פסח שמח לכל קוראי הבלוג

ברוך הבא: צייד הצבאים

כתב וצילם ברוך גיאן

בין צומת פת, כביש בגין ושכונת גבעת מרדכי משתרע פארק עמק הצבאים הירושלמי. כ-200 דונם (כמעט רבע משטח העיר העתיקה!) של ריאה ירוקה בלב העיר הסואנת. השבוע נחנך הפארק בטקס חגיגי.

הפארק ביום חנוכתו, 30 במרץ 2015

מתחילת שנות התשעים אני מלווה את העמק. משוטט בשביליו ומצלם את השינויים שעוברים עליו. אני מתגורר בשכונת רמת שרת הצופה על פני העמק, וקרבת המקום מקילה עליי את ביקוריי התכופים. עשר דקות של צעידה מהבית ואני כבר בשדות העמק העירוני.

את חילופי העונות בעמק, השלג, הערפל, השמש הלוהט, נהגתי לתעד מאותה עמדת תצפית, בשכונת בית וגן:

בשנות התשעים פעלה בעמק להקת צבאים גדולה, שבשיאה הגיעה לכשלושים פרטים. זו הייתה חוויה נדירה לצפות בהם, ולא פחות מכך לראות את הירושלמים, שהמתינו בבוקר לאוטובוס בצומת פת, מתבוננים בהשתאות בבעלי החיים היפים והעדינים כשהם רוֹעים בנחת מטרים ספורים מהם.

אבל במרוצת הזמן העמק עבר טלטלות קשות: שריפות יער (למרות שיש תחנת כיבוי אש בקרבת מקום), ציידים בלתי מורשים, ובשנים האחרונות חדירת להקות של כלבים משוטטים וטורפים אחרים שעשו שמות בעדר. האיום הנוכחי נשקף מן התנים, וכמובן גם מבני אדם ששואבים הנאה משונה מפגיעה בצבאים. הגדר החדשה שמקיפה את העמק לא נועדה לסגור על הצבאים כדי שלא יימלטו, אלא כדי להגן עליהם מפני חורשי רעתם.

הצבאים שחיו בעמק היו חלק מעדר גדול יותר, שתחום מחייתו כלל גם את נחל רפאים הסמוך (הציר ההיסטורי של מסילת הרכבת לתל אביב). עבודות הפיתוח האינטנסיביות שנעשו באזור בדור האחרון, כולל בניית קניון מלחה, דרך בגין ועוד, בודדו את העמק ו'כלאו' בו את הצבאים ששרדו.

הפארק החדש הוא סיפור של הצלחה ואבן דרך לקראת המאבקים הסביבתיים העתידיים. הוא נוצר כיוזמה שבאה 'מלמטה', מתושבי השכונות המקיפות את העמק – הקטמונים וגבעת מרדכי – ששיתפו פעולה עם החברה להגנת הטבע.יחד הם הצליחו לשכנע את פקידי העירייה לבטל תכניות פיתוח של יזמים, שביקשו לבנות בעמק בנייני מגורים. הירושלמים בכלל, ותושבי השכונות שמסביב בפרט, זכו בשמורת טבע עירונית, ירוקה ורחבת ידיים, שמודגשת במיוחד על רקע פרויקט הולילנד העצום המטיל עליה צל כבד (תרתי משמע). 

השבוע, כשנגזר דינו של אחד ממחולליה של שערוריית 'הולילנד', עברתי ליד פרוייקט מגלומני זה, שבנייתו עדיין לא הסתיימה, ושמתי לב לאירוניה המרה שיש בשלט שהודבק על אחת הגדרות:

לפני שבועיים, ימים אחרונים לפני חנוכתו הרשמית של האתר, ביקרתי בו יחד עם עמיר בלבן, האחראי לניהול הפארק. עמיר, ידידי ותלמידי עוד משנות התשעים, כאשר עבדתי בחברה להגנת הטבע, הוא אומן ואיש טבע בכל ישותו. הוא חי ונושם את הטבע ושמירתו כל שעות היממה, ובימים אלה הוא מתקשה להסתיר את שמחתו וגאוותו. 

אגם מלאכותי גדול תוכנן בלב העמק, והשנה, בגלל הגשמים הרבים, הוא כמעט מלא. בקיץ, מן הסתם, האגם יתכווץ וחלקים ממנו יתייבשו, אבל חלקים אחרים יישארו במשך כל ימות השנה. 



כשביקרתי במקום פוזרו לתוך מי האגם כ-5,000 גמבוזיות, דגיגונים שניזונים מיתושים ומשמידים ביעילות את זחליהם. הדגים יהיו שבעים ומרוצים, וכמותם גם תושבי השכונות מסביב.




הצטרפתי לעמיר המכיר את הצבאים כמעט באופן אישי, ויחד צפינו בהם מקרוב מבלי שיחששו מפנינו ויימלטו.

הצבי הארץ-ישראלי, סמלה התנכ"י של ארץ ישראל, הוא עדיין חיה בסכנת הכחדה. הפיתוח המואץ של ארצנו הקטנטונת ועירנו הגדולה ירושלים הביא לצמצום מתמיד בשטחי המרעה של הצבאים. רק צבייה אחת שרדה בתלאות העמק ואליה נוספו לאחרונה חמישה צבאים. בקרוב יגיעו צבאים נוספים, בעיקר מפינות חי שונות. הצבי הוא חיה יפה, דקיקה ועירנית, שלמדה לחשוש מכל צרה שלא תבוא. מרגש לראות את הצבאים במרוצתם, את זנבם המתנועע כמטוטלת ואת משחקי הכוח שהם משחקים אלה עם אלה בנגיחות קרניים.

אל הפארק החדש אפשר יהיה להיכנס דרך ביתן ירוק, שגגו כולו עוטה צמחיה ירוקה, להצטייד במגדירי ציפורים ובמשקפות, ולצפות בנחת לא רק בצבאים אלא גם בעשרות מיני ציפורים המבקרים בעמק. יש כאן פינות חמד רבות, וגם מקומות מנוחה ומרגוע. בואו לבקר בחול המועד פסח ואני בטוח שלא תצטערו.