אבא פניכל, רישום לשירה של רחל 'כנרת' (שירת רחל, הוצאת 'דבר', תשל"ח, עמ' סד)
פנחס שדה, החיים כמשל, שוקן, 2010, עמ' 42
'הייתה צעירה בכנרת' הוא משירי תנועות הנוער הידועים ביותר שהודבקו לימה הקטנה והאהובה שלנו. הוא שוכן בפנתיאון מפואר ורב קומות של שירי כנרת רבים מִסְפוֹר: 'קסם על ים כנרת', 'על שפת ים כנרת', 'שם הרי גולן', 'ואולי', 'יש לי כנרת', 'כנרת כנרת אלייך נמשכת', ועוד ועוד.
איש לא יודע מי כתב את המילים של 'הייתה צעירה' (ששרים במלעיל, כמובן), אבל זה לא ממש חשוב, שהרי המילים, בינינו, די טיפשיות, וגם החריזה לא משהו (גליל / גיל). אבל היה לשיר יופי וקסם מדבק, שמוסבר בהיותו שיר 'מעגלי', שזנבו מתחבר לראשו, ואפשר לחזור עליו כמה פעמים בלי להתבלבל או להשתעמם. ואכן, כך שרנו, וכך שרו אבותינו ואימותינו, עד שאיכשהו כבר לא היה כוח, והשיר נפח את נשמתו ונמוג לתוך עצמו.
דוגמאות מוכרות נוספות לשירים מעגליים הן הפזמון החוזר ל'שיר העבודה' ('כחול ים המים') של נתן אלתרמן ונחום נרדי ('שִׁיר, שִׁיר, עֲלֵה נָא / בַּפַּטִּישִׁים נַגֵּן, נַגֵּנָה / בַּמַּחְרֵשׁוֹת רַנֵּנָה / הַשִּׁיר לֹא תַּם, / הוּא רַק מַתְחִיל', וחוזר חלילה), או בשיר העבדים האמריקני 'Pick a Bale of Cotton', שההתגלגל אצלנו ל'בים לבן קבוצת שחורים קוטפת / בשדה כותנה קוטפת כל היום / הו, הו, הו, החמה יוקדת / הו, הו, הו, יוקדת כל היום' (וחוזר חלילה, בשלושה קולות).
וכמובן השירים הילדותיים וה'גסים':
זלמן יש לו מכנסיים / מגיעות עד הברכיים / אם ייפלו המכנסיים / אז יראו לו את הז... זלמן יש לו וכו'.
קומו, קומו, ילדים / הזקנה בבית חולים / היא נפלה מאוטובוס / ושברה לה את ה... קומו, קומו וכו'.
כך אן כך, ה'צעירה' מהכנרת כבר לבטח הזדקנה, וזו הזדמנות לבקרה ולדרוש בשלומה.
אז קודם כול, הנה המילים לדוֹר אשר לא ידע:
שקופית לשירה בציבור (יוצר: משה בנציון; ציור: נורית יובל)
מילים פשוטות, אבל תמיד היו כאלה ששיבשו אותן, בתמימות או בזדון, ושרו: 'התצא העירה לכנרת', או 'כל היום הייתה שרה שיר חדוה רגיל'...
מטבע הדברים שיר זה לא זכה להקלטות רבות, ובכל זאת מצאתי במרשתת שלושה ביצועים ישנים נושנים שטעמם כיין המשומר לצדיקים.
הביצוע המוקדם ביותר הוא של פיטר הפצ'ר, שהוקלט בגרמניה בשנות השלושים (תודה לטושי):
וכאן ריקה זראי בהקלטה משנת 1955:
והנה מרים אביגל וניסן כהן הב-רון:
ב. מתי הגיע השיר לארץ ישראל?
כאמור, איש אינו יודע מי כתב את מילות השיר. אך מה בנוגע ללחן? כפי שנראה בהמשך, מקורו החד-משמעי הוא אוקראיני, ואם כך השאלה המעניינת היא: מתי הגיע השיר לארץ ומתי התחילו לשיר אותו כאן?
המקור המודפס המוקדם ביותר של השיר הארץ-ישראלי, שעליו ידוע לי, הוא ספר תווים בעריכת תלמה גולדפרב, שמכל המקומות בעולם נדפס דווקא בגולת ברוקלין שבניו-יורק בשנת תרפ"ט (1929). הספר נקראEchoes of Palestine, ובעברית 'הֵדֵי הארץ'.
גם הפולקלוריסט יעקב צדקוני, שעלה לארץ ב-1924, כתב את מילות השיר בפנקסו (הנ"ל, 'מה שרו בארץ בראשית העליה השלישית?', ידע-עם, יז-יח, תשט"ז, עמ' 151). עורכי ידע-עם העירו שם, כי זו פרודיה המבוססת על שיר עם רוסי ושמו У попа была собака (הייתה לכומר כלבלבת). השיר היה שגור מאוד בפי הנוער החלוצי שעלה מרוסיה ו'במסיבות עליזות היו ממשיכים שיר זה עד בלי סוף'. אפשר אפוא להניח שלפחות מראשית שנות העשרים של המאה הקודמת שרו בארץ ישראל את 'הייתה צעירה בכנרת'. ג. חוות העלמות מה הייתה קרקע המציאות שממנה נולד וצמח שיר זה? אין לכך תשובה של ממש, אבל שערי ההשערות לא ננעלו ואציע אפוא אחת משלי. אחד הסיפורים הידועים של תולדות ההתיישבות החלוצית בעמק הירדן קשור ב'חוות הפועלות' (שכונתה גם 'חוות העלמות' או 'חוות הצעירות'), שייסדה האגרונומית חנה מייזל-שוחט בשנת 1911 בחצר כנרת. חווה זו, שבה הוכשרו נערות צעירות (בהן גם המשוררת רחל) לעבודה חקלאית, פעלה כשש וחצי שנים עד שנסגרה באוגוסט 1917. זה היה מיזם פמיניסטי מרהיב, עוד אחד מחידושיהם פורצי הדרך של אנשי ונשות העלייה השנייה, ועל אף הקשיים הרבים בניהול החווה ובחיי היום-יום של הפועלות הצעירות, שמה התפרסם בכל היישוב.
צעירות כנרת, 1912. עומדות מימין: חנה ציז'יק, שרה שטורמן, עטרה קרול, שושנה בלובשטיין (אחותה של רחל). שורה מרכזית: ציפורה דרוקר, לאה מרון-כצנלסון, חנה מייזל-שוחט (המנהלת), שרה לייקין, שרה מלכין. שורה תחתונה: רחל רוזנפלד, ציפורה אברמסון, יהודית קרביצקי.
על תולדות החווה כתבה פרופ' מרגלית שילה מאמר מסכם ('חוות-הפועלות בכנרת, 1917-1911, כפתרון לבעיית הפועלת בעלייה השניה', קתדרה, 14, 1980, עמ' 112-81). הנה קטע מתוכו (עמ' 99) ובו נדונה השפעת הקרבה לים כנרת על החיים בחווה:
סיפור חוות העלמות שבה גם את דמיונה של הסופרת שולמית לפיד, שבשנת 2006 פרסמה בהוצאת 'כתר' רומן בשם זה:
האם יהיה זה מופרך לשער, שבשיר 'הייתה צעירה בכנרת' מהדהד זיכרונן של אותן צעירות בבגדי לבן, שגם אם לא שרו כל היום שירי חדווה וגיל, עוררו את דמיונם ואת מעיינות יצירתם של בני התקופה?
מעין זכר לדבר השתמר אולי בגרסה ששר פרץ צבי הכהן גרוס (נפטר ב-1988) כשביקש להרדים את ילדיו: 'עַלְמָההָיְתָה לָנוּ בַּכִּנֶּרֶת אֲשֶׁר
בַּגָּלִיל' (במלעיל!), כך סיפרה לי בתו נילי בן ארי, חברת קיבוץ טירת צבי.
הנה כך תיאר זלמן רובשוב (לימים זלמן שזר, נשיא המדינה השלישי) את החוויה הרוחנית המרעישה שעבר באותו יום קיץ לוהט של חודש אב תרע"א (1911), כשהגיע לביקור בחוות העלמות וראה בפעם הראשונה את רחל. מאמרו הנוגע ללב, 'אורה הזרוע', נדפס בעיתון דבר, ב-30 באפריל 1946, ביום השנה החמישה-עשר למותה של רחל:
ד. ילדה, גברת, ואולי בכלל סבא? יהיה אשר יהיה הרקע ההיסטורי להולדת השיר, היו לשיר גם נוסחים חלופיים. כך למשל, 'הייתה גברת בכנרת' (שברור כי אינו הנוסח המוקדם אלא ניסיון לשפרו בחריזה מתבקשת של 'גברת-כנרת'), או 'הייתה ילדה בכנרת'. נוסח ה'ילדה' נרשם ב'חוברת שירים' של בית החנוך בצפון [תל אביב], שנכתבה בתמוז תרצ"ה (1935):
אוסף מאיר נוי בספרייה הלאומית
בעמוד 9, תחת הכותרת 'מַה' (ומתברר כי מילה זו הייתה פעם חלק מן השיר), נכתב כך:
על המצאת נוסח מאוחר – 'היה סבא בכפר סבא' – סיפר נחומי הרציון באתר 'זמרשת':
ביוני 1959, בטיול סיום י"ב לפני הגיוס, ישבו חברי גרעין 'יעל' על שפת הכנרת ושרו, וכמובן ששרו גם 'הייתה צעירה בכנרת'. במהלך השירה, התחיל מישהו מחברי הגרעין: 'היה סבא בכפר סבא' – ומישהו אחר הוסיף: 'אשר בשרון' (גרעין 'יעל' היה מיועד להשלמת קיבוץ ניר אליהו). מיד המשכתי בשורה שנייה: 'כל היום היה שר שיר חדוה ורון' ושוב, מישהו מהחבר'ה, המהם: 'כל היום היה הוא שר', ואז השלמתי את השורה הרביעית: 'שיר אחד הוא רק זכר ש...'.
את מילות השיר, מסרתי לחוקר הזמר העברי והיידי, מאיר נוי, וכך מצוי השיר בארכיון מאיר נוי לזמר עברי בספריה הלאומית. במשך השנים השיר יצא ממסגרת של 'שיר מקומי' והושר במסגרות רחבות יותר.
רמז לשיר 'הייתה צעירה בכנרת' התגלגל לימים גם לשיר 'כנרת אחרת', שחיבר יעקב שרת והלחין משה וילנסקי עבור להקת פיקוד צפון. השיר בוצע בפעם הראשונה בתכנית 'שמח בצפון', שעלתה בשנת 1967, עוד לפני מלחמת ששת הימים:
בבית הראשון נכתב כך: כשהיינו צעירים מאוד מאוד, טהורים, זכים, תמימים, יפים ועוד, אז גם שרנו לך הרבה הרבה שִׁירוֹת ולשמך קשרנו קשר אגדות. צעירה יפה הייתה לך בגליל, שידעה לשיר רק בחדווה וגיל, על שפתך אז נער חמד פעם גר ותורה למד מפי נביא נסתר. שני שירים נרמזו כאן, על 'צעירה' ועל 'נער'. הצעירה היפה היא כמובן 'הייתה צעירה בכנרת', ואילו נער החמד הושאל משירם המפורסם של יעקב פיכמן וחנינא קרצ'בסקי, 'אגדה' ('על שפת ים כנרת'), ובו השורות: 'מִי גָּר שָׁם? רַק נַעַר / כָּעוֹף בִּדְמִי יַעַר! / לוֹמֵד שָׁם תּוֹרָה הוּא / מִפִּי אֵלִיָּהוּ'. ה. 'זורם לו הפלג': הגרסה האוקראינית
המציאות הארץ ישראלית לא תאמה תמיד את הדימוי הרומנטי שטיפחו אנשי העליות הראשונות בהשפעת התנ"ך. נהר הירדן, שזרם לכנרת ועל גדותיו התרחשו כמה מאירועי המפתח של העם היהודי הקדמון, לא היה דומה כלל וכלל לדנייפר או לבוג הדרומי, נהרותיה האדירים של אוקראינה שזורמים בשצף-קצף לים השחור. וכאשר נפתלי הרץ אימבר, משורר 'התקווה', כתב על הירדן: 'הָלְאָה יַרְדֵּן, הָלְאָה זֹל!יֶהֱמוּ גַּלֶּיךָ / עֲלֵי גְדוֹתֶיךָ שְׁטֹף וְגֹל / חֶלְאַת אַרְצֶךָ', לא יכול היה לשער שמדובר בנחל כמעט ללא גלים, שזורם 'כמי השילוח ההולכים לאט' ולכל היותר יכול להזכיר פלג נחל זעיר מארץ הולדתו. והנה, דווקא כאן נקשרה הכנרת של 'הייתה צעירה' עם פלגי מים אוקראיניים.
כפי שכבר נכתב לעיל, הלחן המקורי של השיר אינו משלנו אלא נובע מהאב הקדמון, שהוא השיר המעגלי ברוסית 'או פאפא בילא סובקה' (לכומר הייתה כלבלבת). מן הרוסית התגלגל השיר לאוצר הזמר העממי האוקראיני וכפי שלמדתי מהמידע שהובא ב'זמרשת' זהו שיר-עם ושמוТече річка невеличка, שפירושו 'זורם לו הפלג'.
הנה שש צעירות אוקראיניות נאוות פורטות עלי בנדורה:
כאן זמרת העם האוקראינית-אמריקנית קויטקה ציסיק (Kvitka Cisyk):
שלמה שביט שלח לי את נוסח הגרסה ביידיש כפי שהתפרסמה בספר אונדזער געזאַנג (השיר שלנו), שערכה בינה שטיינברג (בהוצאת י"ל פרץ, 1984, עמ' 94):
שקופית לשירה בציבור (יוצר: שלמה שביט)
ז. בעלי התוספות
כתמיד, עונג הוא לי לפרסם את השלמותיו והוספותיו של אליהו הכהן. הנה מה שכתב לי על ראשיתו של השיר, ובעיקר על הנוסח המקורי 'הייתה צעירה בת כנרת', שעם השנים נדבקו שתי המילים האחרונות זו לזו והאות ת' נשמטה:
זכות הבכורה לתרגום השיר הזה מגיעה לסופר הירושלמי
ח"ד שוורץ (לימים שחר). הוא תרגם את השיר המקורי הזה בירושלים כבר בשנת 1916, בעצם ימי
מלחמת העולם הראשונה. השיר נדפס בחוברת ב' של 'מזמורים לילדים', שיצאה ביפו בשנת
תרע"ז, בהוצאת צמד המורים יש"י אדלר וש"ח בֶּרְכּוּז.
וזו לשון השיר:
כך שרו בתחילה ילדיהם של אנשי העלייה השנייה.
לנוסח החדש, המאוחר יותר, של הצעירה בכנרת, אין כמובן קשר
לטקסט המקורי, אך גם כאן חלה סטייה מהמקור. הניסוח המקורי של השיר היה 'הייתה צעירה בת כנרת', אלא שתוך
כדי שירה נבלעה סיומת הת' של המילה 'בת', והב' נצמדה ל'כנרת'...
כך העידו בפניי אחדים מאנשי העלייה השנייה, וגם הסופר יהודה
בורלא שהיה יליד הארץ והכיר את הגרסה המקורית.
בכתב העת תצליל (בעריכת משה גורלי), ח (1968), עמ' 48-39, נדפסה רשימה של רות רובין על השפעות סלאביות על השיר היהודי העממי. בין היתר מזכירה רובין בעמ' 40 את המקור הרוסי, ואת שלל הגרסאות ביידיש שנכתבו בהשפעתו – על רבי
שהייתה לו חתולה, ועל אשת הרבי שהיה לה תיש ועוד, ורק את
'הייתה צעירה בכנרת' היא לא מזכירה...
ומוסיף גם דן אלמגור:
ובעקבות
הכלבלבת של הכומר, שהזכיר צדקוני, שרו בחיפה בשנות השלושים והארבעים למנגינת
הצעירה מהכנרת:
לאבי
היה כלב / והוא אהב אותו. / פעם אכל חתיכת בשר (שלוש המילים האחרונות במלעיל) /
והוא הרג אותו. / הוא הרג, והוא קבר/ ועל המצבה כתב (חרת / רשם): / ש... לאבי
היה כלב...
אורי
סלע, בספרו 'ילדות קלה', כלל (בעמ' 47-46) גם את 'הייתה צעירה בכנרת',
ו'בא הכלב המטבחה':
ושם גם: 'זלמן יש לו מכנסיים' (עמ' 70); ו'טוסו, טוסו
ילדים', 'קומו, קומו ילדים', 'טרללה, ילדים / הזקנה בבית
חולים' (עמ' 73-72).
על מעמדו של הרב חיים קנייבסקי ככוכב עליון בשמי הציבור החרדי הליטאי כתבנו לא פעם. ואם חשבנו שאין עוד מה לחדש, אז הנה המשחק שכל ילד יהודי ירצה לשחק בו.
צילום: מיכל ברושי
ב. סכנה! אש!
יש משהו נוגע ללב במפגין הבודד הזה, שעומד מול סניף סלקום בשכונת גאולה בירושלים.
צילום: ג'פרי סאקס
ג. הצדיק האמריקני
מודעות קיר בחוצות ירושלים על בואו של צדיק פלוני או אלמוני אינן דבר נדיר. כידוע, 'ביאתו של צדיק עושה רושם'. אבל המודעה הזו, שהודבקה על קירות שכונת 'שערי חסד' קצת יוצאת דופן.
האדמו"ר מרימנוב (שבעצם משכנו כבוד ברובע בורו-פארק שבברוקלין, ניו יורק) אינו יושב בשורה הראשונה של צדיקי הדור ולמען האמת – ויסלחו לי חסידיו הרבים קוראי הבלוג – אינו מוכר כמעט. פיאורו כ'מנהיגם ומורה דרכם של אלפים בישראל' הוא – איך נאמר זאת בעדינות? – קצת מוגזם.
מעבר לכך שכל אדמו"ר חסידי ראוי לשמו הוא במידה רבה 'רופא לשבורי לב', מפתיעה קצת הדרך שבה 'מוכרים' את כישוריו של הרימנובר לא רק כפסיכולוג מהולל אלא גם כ'משרטט מפות למציאת נעדרים והחזרת נושרים ליהדות מבלי לראותם כלל'...
אגב, על כישרונותיו העצומים של הצדיק מרימנוב לחזות את העתיד אפשר לעמוד גם מנבואתו שניתנה בשנה שעברה, כאשר חזה שמלחמת אזרחים תפרוץ בארה"ב...
צילום: צ'יקו גילה
ד. דו-דונא-דונאלד מאומן
תמיכה נח-נחית בטראמפ. האם זה יעזור לו?
צילום: יונתן ק.
ה. נשים צדקניות, אנא!
על הכסא שלפניו, בקו האוטובוס הירושלמי 33, חרט נוסע חרדי מודאג ובעל ציפיות משיחיות אקוּטיוֹת את כתובת הגרפיטי הזו:
גרפיטי האוטובוסים החרדי – סיפר לי צ' שגם צילם – הוא תת-זאנר בעולם הגרפיטי. זהו גרפיטי עם ערכים.
בניגוד לגרפיטי הרגיל שמעטר את מושבי האוטובסים ברחבי הארץ, שמבשר קבל עומד ויושב על אהבת בוסר של זוג נערים (נניח, 'רועי ומאיה ביחד
לעד'), או שמפרסם ברבים את שושלת ייחוסו של פלוני (נניח, מה היה מקצועה של אמו), כאן מבקשים להביא לתיקון עולם ולקירוב הגאולה. לא פחות. ומי אחראי על מיזם זה? הנשים, זה ברור! הרי רק בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים.
מה מציע הכותב לנשים ללבוש חלף 'הפאה הטמאה' שמזכירה את השיער האמיתי? יש להניח שהיה רוצה לראותן עטופות בשביסים וברדידים, בצעיפים ובמטפחות. אולם הפרויד הקטן לוחש לי, שבסתר לבו הכותב היה שמח אם הן היו משאירות את שיערן (ואולי עוד כמה איברים מוצנעים) מגולה לגמרי.
ראיתם פעם חוף שנחל עזבו? 'חוף חדש' נוצר בגדה הצפונית של הירקון
מאת אלון גלעדי
(שליח עונ"ש באזור נמל תל אביב הישן)
כמו רוב הנחלים שהולכים אל הים, גם נחל הירקון מתרחב ונעשה רדוד יחסית בחלקו המערבי, כאשר הוא נשפך לים התיכון. זו הסיבה שמימים ימימה שפך הנחל שימש מקום מועדף לצליחתו.
שיירת גמלים חוצה את שפך הירקון, 1934 (מקור: ויקיפדיה)
במלחמת העולם הראשונה, בליל ה-21 בדצמבר 1917, צלחו הבריטים את הנחל בנקודה זו ולאחר המלחמה הקימו על התל העתיק ממול (תל כודאדי) עמוד זיכרון משיש לציון האירוע.
עמוד הזיכרון הבריטי על שרידי תל כודאדי. היום האתר משולב בטיילת שעל חוף הים (מקור: ויקיפדיה)
האנדרטה על רקע תחנת הכח. בראש העמוד נכתב: 'בלילה אור ליום ז' טבת התרע"ח עברה הבריגדה 157 של הדיוויזיה ה-52 את המעברה הזאת ולכדה את העמדות הטורקיות שממולה'. כתובת הזיכרון בעברית נוסחה על ידי זאב ז'בוטינסקי (מקור: ויקיפדיה).
כבר שנים רבות שהירקון לא ממש 'זורם ונשפך לים' כפי שכתב במלנכוליות מיכה שיטרית ('מלנכולי'; באשר לזונות שעל פי השיר גם הן זורמות ונשפכות לים – לא בדקנו). ההפך הוא הנכון: הים הוא זה שנשפך לירקון... בחיים האמיתיים, בטבע, נוצר מעין מפגש בין נחל, שגווע
לקראת סופו, לבין הים ומיהקירור של תחנת הכח החשמלית רידינג. מפגש זה יוצר מראית עין שלנחל ככל הנחלים שלכאורה נשפך אל הים. השנה התרחשה באזור השפך תופעה חסרת תקדים ויוצאת דופן בעוצמתה.הגדה הדרומית של הנחל כוסתה בכמות עצומה של חול סחף, וכך נוצר מעין 'חוף ים' רחב מימדים בעוד הנחל נהיה צר יותר ויותר. בנקודה אחת, רוחבו הוא פחות מעשרה מטרים!
המקום הצר ביותר
השוואה בין צילומים שנעשו בשנה שעברה לבין צילומים שנעשו השנה אומרת הכול.
חוף צר ונחל רחב בצילום גוגל משנת 2015
חוף רחב ונחל צר בצילום מ-2016. שימו לב למיקומו של העמוד עם השלט.
עד לפני כמה שנים אפשר היה לראות בקלות כי הטיילת שמפרידה בין הרחוב לבין החוף באזור גני התערוכה הישנים נתמכת בשתי שורות של סלעים.
השנה זה ניכר רק בקושי. שטח החוף רחב הרבה יותר וגובה הטיילת הוא של שורת סלעים אחת.
גם בקצה המערבי ביותר של הגדה הצפונית, למרגלות המגדלור ואנדרטת הצליחה, נוצר קטע חוף חדש לגמרי שלא היה קודם.
פתחי הניקוז של הצינורות הגדולים כוסו בחול ונראה שלא רחוק היום ובו ייחסם המעבר בין הירקון לים...
פתחי ניקוז שנקברו בחול
גם האזור המכוסה במים אינו אלא אשליה, שכן בחלקו הגדול הוא רדוד מאוד ולכן יש הבדלים ניכרים בין גֵּאוּת ושפל.
תחילת גֵּאוּת הנחל. קטע החוף הירקרק מכוסה כולו במים.
כמה דקות לאחר מכן (ראו את מקומו של הדייג)
הנחל בשעת השפל. האזור הירקרק אמור היה להיות מכוסה במים.
בדבר אחד אין ספק: היום כבר איש לא היה מרגיש צורך לציין את צליחת הירקון באנדרטה (כך על כל פנים סחה לי כלבתי הנאמנה).
גם האזור המכוסה במים רדוד מאוד (תשאלו את הכלבה שלי)
אגב, שמו הרשמי של הגשר שנראה בצילומים, שמכונה בפי העם 'גשר רידינג', הוא 'גשר ווקופ', על שמו של הנציב העליון הבריטי הרביעי. הגשר הוקם ב-1938, אך נהרס, תוקן ושוקם כמה פעמים. מלבד חשיבותו בתולדות תל אביב והתפשטותה צפונה הוא גם חלק מ'שביל
ישראל', וכמובן זכור לטוב מהמשפט שנערך ל'אלטמן הקטן' בסרטו של אורי זוהר 'מציצים' (1972).
מבט מגשר ווקופ
ועם זאת, גם עתה מספק הנחל מראות מרהיבים, במיוחד ערבוב הצבעים בין מי הירקון הירקרקים לבין מי הים הצלולים.
אוהבי הירקון, שמקווים שהנחל לא ייגמר לעולם, יכולים להתנחם בהליכה של כמה עשרות מטרים מזרחה מהשפך. שם הנחל נראה יפה ומלא כתמיד...
