יום שישי, 29 במרץ 2013

גלגולו של ניגון: 'בוקי בקבוקים' וחג המַסְלֶנִיצָה הרוסי

בוריס קוסטודייב (Boris Kustodiev), מסלניצה, 1920

מאת צבי (גרימי) גלעד

שיר הילדים 'בוקי בוקי' כבר כמעט שאינו מוכר, לא לילדים וגם לא לרוב ההורים. אולי דור הסבים והסבתות זוכר שיר 'חינוכי' זה, שנוסחו העברי נכתב ככל הנראה בשנת 1949.

הנה מילות השיר מתוך אתר 'זמרשת':

בּוּקִי בּוּקִי בַּקְבּוּקִים,
בּוּקִי בַּקְבּוּקַיִם,
אִם חָלָב הַרְבֵּה שׁוֹתִים
כֹּחַ יֵשׁ כִּפְלַיִם.

בּוּקִי בּוּקִי בַּקְבּוּקִים,
בּוּקִי בַּקְבּוּקַיִם,
הַזּוֹלֵל רַק צִמּוּקִים
חָשׁ הוּא בַּשִּׁנַּיִם.

בּוּקִי בּוּקִי בַּקְבּוּקִים,
בּוּקִי בַּקְבּוּקַיִם,
לְפָנִים מְלֻכְלָכִים,
הֵן נוֹצְרוּ הַמַּיִם.

בוקי בוקי בקבוקים
בוקי בקבוקיים
אם חלב הרבה שותים
כוח יש כפליים.

בוקי בוקי בקבוקים
בוקי בקבוקיים
הזולל רק צימוקים
חש הוא בשיניים

בוקי בוקי בקבוקים
בוקי בקבוקיים
לפנים מלוכלכים
הן נוצרו המים
כאן שרה אותו חנה אהרוני:



ומי כתב שיר זה?

על פי אתר זמרשת ועל פי הנדפס בתקליט שתמונתו הובאה בסרטון לעיל מחבר השיר הוא אברהם ברושי (המוכר משירים כמו 'חיל פרשים אנו' ו'קרה זה רק הפעם').

אלא מאי? משונה ככל שזה נשמע, נחומי הרציון, שמיודד עם אברהם ברושי (יליד 1923; גר בתל אביב) ואף כתב את תולדותיו ב'זמרשת', מסר לדוד אסף כי ברושי מכחיש בכל תוקף את בעלותו על השיר וטוען שלא הוא כתב אותו. נחומי הראה לו את תמונת התקליט של 'מקולית', שבה כתוב שמו במפורש, אך ברושי הצנוע עדיין מתעקש שלא הוא כתב את השיר.

אברהם ברושי, 2010 (תודה לנחומי הרציון)

לשיר זה יש גרסה נוספת, 'למבוגרים', שגם מחברה אינו ידוע. הנה המילים מאתר 'זמרשת':

בּוּקִי בּוּקִי בַּקְבּוּקִי
בּוּקִי בַּקְבּוּקַיִם
לַמּוֹזֵג בַּקְבּוּק אֶחָד,
לָאוֹרֵחַ שְׁנַיִם.

כָּל הַיּוֹם סָלַלְתִּי כְּבִישׁ
זֶה מְעַט לֹא נוֹחַ,
וּבָעֶרֶב עֵסֶק בִּישׁ
לְטַיֵּל אֵין כּוֹחַ.

בּוּקִי בּוּקִי בַּקְבּוּקִי
בּוּקִי בַּקְבּוּקַיִם
לָמָּה לִי בַּקְבּוּק אֶחָד
וְלָאוֹרֵחַ שְׁנַיִם?

כאן שרים אותו זמרי 'זמרשת'.

גם אם מחבר הגרסה השנייה אינו ידוע, ברור שהבית השני נלקח, ככתבו וכלשונו, מהשיר הידוע 'תה ואורז יש בסין', שאת מילותיו העבריות (ללחן רוסי) חיבר אברהם שלונסקי.

אך אם אין אנו יכולים לומר דברים ברורים על מחבר המילים, מקורו של הלחן ברור הרבה יותר והוא מקשר אותנו לימים אלה של ראשית האביב.

הלחן נלקח משיר רוסי שנקרא 'ספרי לי, מסלניצה' (Расскажи-ка,масленица). זהו שיר הקשור לחג ה'מסלניצה' (Maslenitsa), קרנבל עממי-פגאני, שנועד לציין את סוף החורף וראשית האביב. לימים, עם חדירת הנצרות, הפך החג לחלק מאירועי ארבעים ימי התענית הקודמים לחג הפסחא הפרבוסלבי, שבהם אסור לאכול מאכלי בשר. בין מנהגי החג: קרנבל תחפושות, שכולל גם שריפת בובת דחליל המסמלת את החורף, וכן זלילת כמויות אדירות של אוכל, ובעיקר בליני (חביתיות; בלינצ'ס) שאותן מטגנים עם תוספות שונות.

חג מעין זה מוכר גם בארצות אחרות ובתרבויות אחרות, למשל 'מרדי גרא' המפורסם (המכונה גם 'יום שלישי השמן'). גם חג ה'מִימוּנָה' של יהודי צפון אפריקה, שנחוג, על מאכליו המתוקים ומוּפְלטותיו, במוצאי שביעי של פסח, מזכיר במקצת את חלק ה'זלילה' של הקרנבלים הללו. 

הטקסט הרוסי המובא בהמשך נלקח משפע טקסטים שיש לשיר. בחרתי מתוכו את החלקים שתואמים, פחות או יותר, למילים המושרות (בשני מקומות נפרדים) של הסרטון המובא להלן. סרטון זה מתאר את חגיגות ה'מסלניצה' בכפר רוסי ששמו אינו מוזכר (אבל ברור שיורד בו הרבה שלג...). שירת 'בוקי' פורצת בתזמון 03:30 (הנשים) ו-04:55 (הגברים) ונמשכת בערך חצי דקה.

בקובץ הקול חוברו שני חלקי השיר, זה המושר בפי הבחורות וזה המושר בפי הבחורים, לרצף אחד.



תודה לאורי יעקובוביץ' שמצא את הטקסט, ולזאב גייזל שתרגם.



ראססקאז'י-קא מסלניצה – ספרי לי מסלניצה   Расскажи-ка,масленица

Расскажи-ка,масленица,
ספרי לי מסלניצה,
Как блиночки пекла?
איך טיגנת בלינצ'ס?
Ой,блины,мои блины,
הו, הבלינצ'ס, הבלינצ'ס שלי,
Блины масленые,
בלינצ'ס על חמאה,
Ой,блины,мои блины,
הו, הבלינצ'ס, הבלינצ'ס שלי,
Ой,блиночки мои.
הו, הבלינצ'ס שלי.
Как блиночки пекла,
איך טיגנת בלינצ'ס,
Сколько сдобья клала?
כמה שומן שמת (בבצק)?
Расстворила я блины н
ערבבתי בלינצ'ס
На холодной воды,
על מים קרים,
Никто не покупает,
אף אחד לא קונה,
Никто даром не берет.
אף אחד לא לוקח בחינם.
За рекой огонь потух,
מעבר לנהר האש כבתה,
У свиньи живот распух.
לחזיר התנפחה הבטן.
Свинья рыло замарала,
החזיר לכלך חרטומו,
Три недели прохворала!
חלה לשלושה שבועות!
Мы давно блинов не ели,
מזמן לא אכלנו בלינצ'ס,
Мы блиночков захотели.
רצינו בלינצ'ס.
Ой, блины мои, блины,
הו, הבלינצ'ס, הבלינצ'ס שלי,
Ой, блиночки мои!
הו, הבלינצ'ס שלי!
Расскажи-ка, Масленица,
ספרי לי מסלניצה,
Как блиночки пекла?
איך טיגנת בלינצ'ס?
Ой, блины мои, блины,
הו, הבלינצ'ס, הבלינצ'ס שלי,
Ой, блиночки мои!
הו, הבלינצ'ס שלי!
Как блиночки пекла,
איך טיגנת בלינצ'ס,
Сколько сдобья клала?
כמה שומן שמת (בבצק)?
Ой, блины мои, блины,
הו, הבלינצ'עס, הבלינצ'עס שלי,
Ой, блиночки мои!
הו, הבלינצ'ס שלי!
На поднос блины клади
תשימי בלינצ'ס על המגש
Да к порогу подноси!
ותביאי לפתח הבית!
Ой, блины мои, блины,
הו, הבלינצ'ס, הבלינצ'ס שלי,
Блины масленые.
בלינצ'ס על חמאה.


בסרטון המבויים הזה, משנת 2000, אפשר לראות את מנהגי חג המסלניצה:

בוקי בוקי בקבוקי
בוקי בקבוקיים
למוזג בקבוק אחד,
לאורח שניים.

כל היום סללתי כביש
זה מעט לא נוח,
ובערב עסק ביש
לטייל אין כוח.

בוקי בוקי בקבוקי
בוקי בקבוקיים
למה לי בקבוק אחד
ולאורח שניים?

יום חמישי, 28 במרץ 2013

חיים וייצמן בארץ ישראל, פסח 1918


יעקב גרוס, חוקר הסרט העברי והיהודי, העלה אתמול ליו-טיוב סרטון נדיר המתעד את ביקורו השני (הראשון היה ב-1907) של חיים וייצמן בארץ ישראל. זה היה בפסח תרע"ח (1918), לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ראשית שלטון המנדט הבריטי וכמובן לאחר הצהרת בלפור, שניתנה חמישה חודשים קודם לכן. תושבי הארץ, שרק החלו אז לנשום לרווחה, קיבלו בשמחה את פני 'ועד הצירים'  משלחת המנהיגים הציוניים, שוייצמן עמד בראשם.

בסרטון  שגרוס משער כי הוא חלק מהסרט העברי הראשון (האבוד) 'יהודה המשוחררת'  נראים חברי הוועד בביקורם בתל-אביב, בירושלים (הר הצופים, הכותל המערבי), וכן בקבלת הפנים החגיגית לגנרל אלנבי, שנערכה בשכונת הבוכרים בנוכחות וייצמן ורבני העיר. הצלם היה יעקב בן דב (1968-1882) איש 'בצלאל' וחלוץ הסרט העברי. איכות הצילום מעולה והתמונות עצמן מפתיעות ומשובבות נפש (שימו לב לשלל הכובעים שהתהדרו בהם הגברים והנשים).

בול שהודפס בשנת 1992, במלאת 75 שנה לסרט העברי הראשון

וכך כתב גרוס בהסבריו לסרטון:
במלאת 95 שנה להגעתו של חיים וייצמן לארץ ישראל, ובחלוף 60 שנה למותו, ראיתי לנכון להעלות סרטון המציג את הצעדים הראשונים לתקומת הבית הלאומי בארצנו. רבים נוטים לשכוח שחיים וייצמן היה הדמות המרכזית במשך יותר מ-30 שנה בתנועה הציונית שהובילה להקמת המדינה ומוסדותיה, ובמקביל לפיתוח ההשכלה הגבוהה בארץ. וויצמן היה האיש שהגשים את חזונו של הרצל, והגעתו בפסח תרע"ח  1918 בראש המשלחת הציונית פתחה דף חדש בתולדות היהודים בעולם!  
עם חיים וייצמן צועדים בתל-אביב ובירושלים: מ.ד. אידר, ישראל זיו, ליאון סיימון, סילוואן לוי, יוסף קאואן, אהרון אהרונסון, אדווין סמואל, ג'ימס רוטשילד, בצלאל יפה, זלמן גלוסקין, דוד לבונטין ועוד.  
אם תרצו  אלו הם הצעדים המעשיים הראשונים להקמת מדינת ישראל. סרט זה הוא כנראה גם אחד השרידים הבודדים לסרט העברי הראשון של יעקב בן דב "יהודה המשוחררת", סרט שפרשיית אובדנו תועדה ע"י בית משפט השלום בירושלים ב-1927. ואף על פי כן  אני תקווה שימצא באחד הימים.




בעלי התוספות

אגור שיף הפנה  אותי לסרט הראשון-ראשון שצולם בפלשתינה-א"י, עוד בשנת 1911 בימי שלוט הטורקים. הסרט, שיש בו  תיעוד מרתק (למשל של פרופסור בוריס ש"ץ, מייסד בצלאל), שמור בארכיון הסרטים על שם שפילברג שבאוניברסיטה העברית, וניתן לצפות בו באתר 'תולדוֹט' של מטח, וכמובן גם כאן (ללא פס-קול):

יום רביעי, 27 במרץ 2013

'הגדה של פסח' מאת ד"ר מלכיאל זוארץ


הספר הסאטירי ZOO אָרֶץ ZOO?, שראה אור לראשונה ב-1975 (ושוב ב-1982 בהוצאת 'דומינו'), הגדיר את דמיונם, ערכיהם ומאוייהם של דור ישראלים לאחר מלחמת יום כיפור, ובמידה רבה גם עיצב את ההומור החדש של אלה שההומורסקות של אפרים קישון כבר לא הצחיקו אותם. הוא נכתב ונערך על ידי חבורת סחב"ק, ראשי תבות שמם של ב. מיכאל, חנוך מרמרי, קובי ניב, ואפרים סידון, שאליהם הצטרפו גם המאיירים דודו גבע ודיק קודור. למעשה, הספר התבסס על מדור שבועי בשם 'ZOO הארץ', שהופיע בגילונות 'העולם הזה' בין השנים 1976-1973.

דמות גרוטסקית שזכתה ל'טיפול' מיוחד בספר הייתה של עורך העיתון, כביכול, ד"ר מלכיאל זוּארץ. זו הייתה הגחכה של ד"ר הרצל רוזנבלום, שהיה אז, בתוארו הרשמי, עורך העיתון 'ידיעות אחרונות' והתפרסם במאמרי המערכת המליציים שלו.

למרות הזמן הרב שחלף, הספר ברובו עדיין מצחיק מאוד. במדור 'חגים וזמנים' לפסח הובאה בספר ההגדה המבוארת של מלכיאל זוארץ (עמ' 191-179). הנה היא:











תודה לשמואל גביש

יום שני, 25 במרץ 2013

עוד מעט פסח (תשע"ג)

סעודת החמץ האחרונה בחצר ישיבת 'תולדות אהרן', פסח תשע"ב (צילם: ברוך גיאן)

מבחר רשימות קודמות על פסח

אז מה הם אכלו שם, בסעודה האחרונה?

וריאציות לפסח

שירי ליל הסדר, קצת אחרת

היכונו לפסח: הטירוף מתחיל...

שלטים מקומיים / מבצעים לפסח

תשורה קטנה לפסח: הגדת החרות של סטאלין

עשרה פתיתי חמץ

ורשימה שהתפרסמה אתמול,  ברוך הבא: שעשועי פסח

*

א. 'שמחה רבה' + ויוואלדי

חמישיית הבנות של כרמל א-קפלה מפליאות לשלב את 'שמחה רבה', שיר פסח הקלסי של בלהה יפה וידידיה אדמון, עם פרק 'האביב' בסימפונית 'ארבע העונות' של אנטוניו ויוואלדי.



תודה לרונית מרוז

ב. ביעור חמץ בלעז

דוד הוליץ שלח לי צילום של דף מעוטר הכולל את 'סדר בדיקת ושריפת חמץ', ש'מוגש בהוקרה לידידי ותומכי מוסדותינו הקדושים מוסדות ערלוי' (ערלוי היא חסידות הונגרית קטנה, שמרכזה בירושלים):


כתב הוליץ:
אחרי הברכה שקודמת לבדיקת החמץ, ולפני אמירת הטקסט הארמי הקדום 'כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי', מופיעה הערה חשובה בעברית: 'אחרי גמר כל הבדיקה יאמר כל חמירא וצריך להבין מה שאומר. ומי שאינו מבין ארמית יאמר בלשון לעז'.
במילים אחרות: גם חסידי ערלוי יודעים, שלא כל אחד מבין בימינו ארמית ויש כאלה הזקוקים לעזרה בתרגום. אבל עבורם לשון לעז, פירושה יידיש: 'אללעס זויער טייג וכו'...
אם אדם בישראל אינו מבין ארמית, אולי זו קצת בושה, אבל מה תעזור לו היידיש, שגם היא אינה נהירה לכולם. על אחת כמה וכמה יידיש מגורמנת (את הניקוד עשה כנראה אדם הלום יין, שאינו מבחין בין קמץ לשורוק). זה אמנם מעודד לחשוב שבעיניהם של חסידי ערלוי העברית אינה נחשבת ל'לעז', אבל אם חשוב להבין את הטקסט הארמי, למה לא לתרגמו פשוט לעברית?

ג. 'סוכר-ראש' כשר לפסח

מודעה זו התפרסמה בעיתון 'דואר היום' לפני תשעים שנה (15 במרס 1923).

'מה זה סוכר-ראש?', שאל אותי רמי נוידרפר, שהעביר לי את המודעה, 'ניסיתי להתקשר לשח-רחוק של האדון ורשבסקי בירושלם, אבל אף אחד לא ענה לי'.



הפניתי את השאלה לפרופסור חיים כהן מאוניברסיטת תל-אביב, עורך המילון ההיסטורי של הלשון העברית, והוא פתר את החידה:
סוכר-ראש הוא תרגום מגרמנית של Zukcerhut (כובע סוכר), דהיינו גוש סוכר בצורת חרוט. באנגלית הוא נקרא Sugarloaf. בספרות העברית הוא נקרא לעתים 'חרוט סוכר', וח"נ ביאליק בסיפורו 'החצוצרה נתביישה' מתרגם כצורתו: כובע סוכר. מניין לקחו את ה'ראש' לא אדע, אולי מרוסית או צרפתית. לפני כחודשיים הייתי באוניברסיטת האלה שבגרמניה וראיתי חרוטים כאלה בעיניי (אמנם, בלי הכשר לפסח). במונחי האקדמיה ללשון עברית: 'סוכר ראשים', ובאמת איני יודע מה ראו להניח את המונח העברי בצורתו זו, התמוהה בעיניי.
הכנת חרוטי סוכר (ציור מהמאה ה-17)


ד. שישליק כבש במצה

ולסיום, ברכתו של צייר המערכת, נעם נדב:




ומשהו לחובבי קרבן הפסח:


תודה לשמחה שטול


חג שמח!

יום ראשון, 24 במרץ 2013

ברוך הבא: שעשועי פסח



כתב וצילם ברוך גיאן

ביום חמישי אחר הצהריים יצאתי לרחובות מאה שערים. באותה שעה נאם אובמה בבנייני האומה והעיר הייתה מפוקקת, אבל כאן לאיש לא אכפת; יש דברים הרבה יותר חשובים... המולת ערב פסח השתלבה בססגוניות הקבועה של מודעות הקיר, שעוסקות ב'מלחמת העולם' נגד 'גזירת הגיוס', בביקורו של 'באראק חוסיין אובאמא' ובהגעלת כלים.






תושבים רבים סעדו את לבם במנת פלאפל בחנות שבמרכז השכונה, ליד הישיבה הגדולה הניחו קערות אוכל גדולות  חופשי חופשי. ילדים סחבו עצים כדי להכין את המדורות לשרפת חמץ. רחובות מאה שערים מלאו עגלות למיניהן ובהן הובילו פירות, ביצים, תפוחי אדמה. לעיניו של אורח לרגע כמוני נראה היה שכולם מעבירים משהו...







ליד השטיבלך, בלב שוק מאה שערים, יש יריד ספרים. ספרות הילדים מיוצגת על ידי שמשון הגיבור וגם גיבורים קצת יותר מודרניים כמו 'הערשי' ו'רבקי'. הזדמנות לבחור מתנות בתמורה לגילוי ה'אפיקומן' בליל הסדר. 




כמה ילדים התקינו עגלות קטנות ועליהן הם הובילו והובלו לסירוגין ברחובות הצרים היורדים לחצר מאה שערים. בנים ובנות משתעשעים בעגלות, אך כמובן בנפרד.





ובכל זאת, לפעמים הילדים מתערבבים...



בשכונת 'בתי ורשה', הסמוכה לכיכר השבת, לא נותנים לילדים להסתובב סתם. כאן פועלת 'קייטנת ערב פסח'.




על בור המים ליד בית הכנסת 'ישועות יעקב' הונחו ספרי קודש בלי תמורה. כל מי שרוצה יכול לקחת בטרם יוכנסו הספרים הנותרים לארגז ה'גניזה' הסמוך.



מול המקווה עבדה תחנת הגעלת הכלים בכל המרץ. אב ושני בניו עבדו שם ללא לאות בסידור הכלים בתוך סלסילות, הכנסתם למים הרותחים ואחר כך הטבלתם במים הקרים. הם גבו 6 שקלים על כל סלסילה. התור היה ארוך והעומדים בו המתינו בסבלנות; גם הסקרנים היו רבים. כנראה שחוץ מקיום מצווה, 'המגעילים' הרוויחו לא רע.







יש גם מקומות, כמו במקווה, שבהם ניתן להטביל בחינם כלים חדשים (כאלה שיוצרו על ידי גוי או שנקנו ממנו), אבל רק בתנאי שלא תלכלכו... היו כאלה שמיד לאחר הגעלת הכלים הלכו אתם למקווה... אין קיצורי דרך בעולם החרדי.



ליד בית הכנסת 'שומר אמונים' מנקים שני אברכים את הקיר מפשקווילים ישנים שהודבקו עליו. זרם המים החזק מסייע להם להסיר את שרידי הדבק, שאולי היו בו מרכיבי חמץ.



על אחד הקירות הודבקה מודעה על מבצע מיוחד של תספורת פסח:



סיימתי את שיטוטי בכניסה לישיבת 'תולדות אהרן'. גם כאן מצאתי מודעה לא שגרתית על סידורי התספורת המיוחדים לקראת פסח.



במכלול הישיבה יש מאפיית מצות ובה אופים מצות שמורות מהודרות במיוחד, שאותן גם שולחים לחו"ל. זו הכניסה למאפייה:



הוזמנתי להיכנס לתוך האולם פנימה. מותר להסתכל, אבל לא לצלם. המחזה היה מרהיב. שולחנות צמודים שעליהם מונח הבצק, ומעליהם עומדים האופים, שנראים כמו צוות בספינת משוטים.'המפקד' נותן קצב וקריאות עידוד, וה'חיילים' פורשים במיומנות את הבצק לעיגול כאשר צוות אחר עובר במעגילה קטנה שמחוררת את הבצק. על מוטות ארוכים מניחים שלוש מצות ואלה מוכנסות אל תנור האבן הלוהט.

כך נראים מוטות האפייה:


בדרכי חזרה יכולתי להציץ מעט בחוויית הניקיונות השורה בימים אלה במאות אלפי בתים בישראל. האמהות מנקות, הילדים עוזרים וכשהם מתעייפים הם 'מגורשים' החוצה ומוצאים מיני שעשועים.

הנה לסיום, כמה תמונות שקלטה מצלמתי...

חג שמח!