יום שישי, 16 בנובמבר 2012

גלגולו של ניגון: 'כך נראה הרחוב במסחה'

הרחוב במסחה  גלויה משנת 1903 (מתוך אתר נוסטלגיה אונליין)

בימים אלה העיניים נשואות לרצועת עזה ולדרום הארץ, האזניים קשובות לאזעקות 'צבע אדום', המועברות בכל אמצעי התקשורת, והלב חרד לשלומם של חיילינו ושל תושבי הדרום. ולנו לא נותר אלא להציע למעוניינים פסק זמן קצר ממרוץ החדשות, נחמה לרגע בחיק החמים של הנוסטלגיה והפסטורליה של ארץ ישראל הישנה.

המושבה מֶסְחָה  היא כפר תבור  שנוסדה בשנת 1901, סוחבת על כתפיה היסטוריה עשירה. קשה להאמין כמה היסטוריה, עד שמעלעלים בספרו של בן המקום שבתאי גל-און, 'ארץ האיכרים האמיתיים', שיצא בשנת תשס"ג (דצמבר 2002) בהוצאה עצמית של המחבר  בעצמו בן לשבט גולדמן. זהו ספר עב כרס וקומה (552 עמודים) ובו מאות רבות של צילומים. כל מה שרציתם או תרצו לדעת על אותו יישוב קטן, שהיה בין 'מושבות הברון' כפי שקראו ליישובים שנתמכו על ידי הברון רוטשילד וארגון יק"א. במקום קטנטן זה  שהיום כבר שינה את דמותו לחלוטין  חיבר ב-1905 יוסף ויתקין את ה'קול קורא אל צעירי ישראל אשר לבם לעמם ולציון', ובו נולד ב-1918 מפקד הפלמ"ח האגדי יגאל אלון (פייקוביץ). זהו המקום שעליו נכתבו כמה מן הבדיחות המוצלחות ב'ילקוט הכזבים' ושהיה סמל לעולם כפרי, שמורת טבע של ארץ ישראל הישנה שכבר כמעט ולא קיימת.

שכני וידידי מיקי כהן הוא בוגר בית הספר החקלאי 'כדורי'. סבו וסבתו, זלמן ורחל כהן, היו מן המתיישבים הראשונים של מסחה, אביו נולד במסחה, והוא עצמו בילה שם תקופות ארוכות. מיקי ערך לאחרונה כנס משפחתי רב-משתתפים ובעקבותיו ביקש ממני לכתוב 'משהו' על מסחה.

דן בן אמוץ וחיים חפר, ילקוט הכזבים, הקיבוץ המאוחד, תשט"ז, עמ' 74
כך נראה היום רחוב הראשונים בכפר תבור. הבניין שבקצה הרחוב הוא בית הכנסת

א. 'ערב במסחה'

במקום לסכם ספרים של אחרים, העדפתי לחזור לשירו הידוע של חיים חפר 'ערב במסחה' (מאוחר יותר נקרא השיר גם 'הרחוב במסחה') ולפרשו עבור הדור שלא ידע את מוטל פראדקין והפרד של נח. השיר, שהולחן על ידי סשה ארגוב, הושר בצורה מופלאה על ידי 'התרנגולים', בתכנית הראשונה שלהם שעלתה ב-1961.

הנה, קודם כל, שירת התרנגולים ואחר כך המילים:



חיים חפר, מלים למנגינות, עמיקם, תשכ"ב (1961), עמ' 47-45; ציורים: אריה נבון

השיר, שרחוק מלהיות מתוחכם וגם החריזה לא משהו, מחקה שיחה בטלה של בני המושבה לעת ערב. היופי שבו  לבד מהביצוע הפנטסטי של 'התרנגולים' (עליו הייתה אחראית הבמאית נעמי פולני הוא לשונם המיוחדת של המסחאים (ה'מַסְחָאווים', כפי שקראו להם בלגלוג).

זו שפה שהייתה אופיינית לבני האיכרים במושבות. יש בה עברית, יידיש (אַך, אוּף, צוֹרֶס, מאַראַנצן), ערבית (יה חביבי) וקצת צרפתית מימי הפקידים של הברון (שנסים, רומנסים). תוכן של ממש אין בשיחתם של האיכרים, שנחשבו אנשי עמל פשוטים ולא ממש משכילים או מתוחכמים (בוודאי לא ביחס לחלוצים בני העלייה השנייה והשלישית, שבאו מרוסיה וזלזלו באיכרים הוותיקים שבמושבות), אבל יש בה הרבה 'אווירה' ופולקלור.

פירושונים:
  • אך  מילת אנחה ביידיש. בעברית היא קיבלה את צורת 'אח' ('אח, איזה לילה').
  • יא חביבי  הו, יקירי (ערבית).
  • גורן  מרכז חיי הכפר. המקום שאליו הובאה החיטה לאחר הקציר ולפני הדייש והניפוי.
הגורן בקיבוץ גבע (שנות העשרים?)
  • צוֹרֶס  צורת ההגיה האשכנזית של המילה העברית 'צרות'.
  • פיננסים  עניינים כספיים.
  • מראנסים  שיבוש של המילה ביידיש 'מאַראַנצן' שפירושה תפוזים.
למה זה יביא להניה שק מאראנסים?- אריזת תפוזים בקיבוץ עין החורש בשנות השלושים
  • שנסים  צ'אנס. סיכוי, הזדמנות (chance).
  • רומנסים  שיבוש של המילה ביידיש 'ראָמאַנסן', שפירושה אהבה.
שמות האנשים הם כמובן שמות של יהודים מזרח אירופיים – יענקל (יעקב), בורך (ברוך), מוטל (מרדכי), נח והֶנְיָה (כך בגרסה המושרת של התרנגולים; בגרסה המקורית של השיר כתוב 'רבקה'), ומוזכרים גם כמה שמות של אנשים אמיתיים לכאורה.
  • גולדמן  היו הרבה גולדמנים במסחה, אבל אפשר לשער שחיים חפר התכוון לדוד גולדמן (1993-1912), שבאותה תקופה גם היה ראש המועצה המקומית.

דוד גולדמן (עומד) ומרדכי קרניאל  1961 (ארץ האיכרים האמיתיים, עמ' 497)
  • מוטל פרדקין  זהו שם שחיים חפר המציא. שבתאי גל-און, ההיסטוריון של כפר תבור, מספר כי אחד הפועלים שעבדו במושבה בשנות העשרים, עולה חדש מליטא ושמו מיכאל שנקר (לימים מראשוני נתניה), הוא האיש שעליו סופרה אגדה זו:

ארץ האיכרים האמיתיים, עמ' 370

  • קוֹרָקִין  זו משפחת הסובותניקים המפורסמת, שבניה, גֵרי צדק שעלו מרוסיה, כלל לא היו במסחה אלא במושבות אחרות בגליל, בעיקר בס'גרה הסמוכה.

השלט על ביתם של אברהם ושרה קורקין במושבה סג'רה (היום אילניה)

אגב, חיים חפר הזכיר את קוֹרָקין גם בשירו 'חֶדְוָה הקטנה', שעוסק בבני סג'רה הנוסעים לתל-אביב כדי לקנות מתנה ליום ההולדת של חדוה בת העשרים:
עָבַרְנוּ כְּבָר אֶת אַלֶנְבִּי בָּאֹרֶךְ וּבָרֹחַב.
פָּגַשְׁנוּ אֶת עַמִּיאֵל אֶת קוּרָקִין וְאֶת רוֹחָה,
הָיִינוּ בְּכִכַּר מָגֵן-דָּוִד (וְגַם לְמַטָּה),
יִהְיֶה מָה לְסַפֵּר לַחֶבְרֶה כְּשֶׁנַּחְזֹר הַבַּיְתָה.

ילקוט הכזבים, עמ' 123

כתב לי מיקי כהן:
'ערב במסחה' הוא יותר שיר של אוירה, כי רוב השמות שמוזכרים בו אינם מסחאים...  במסחה יענקל לא הוביל את הפרות מהמרעה, אלא מוחמד, עלי, סלאח וחסן. האיכרים לא היו רועים. קורקין ופרדקין אינם שייכים למסחה. יש משפחות כאלה במושבות אחרות בגליל התחתון, וגם שק המרנסים לא אופייני למסחה, כי לא גידלו שם תפוזים. אבל כלב נובח היה... לחיים חפר היה נוח להכניס שמות ודברים שלא שייכים למציאות, כי זה סידר לו טוב את החרוזים. 
ואכן, גם מרדכי קרניאל, בן מסחה, מספר שאת הפרות של המסחאים הוציא למרעה הרועה הבדואי חרס אבו דיב...

מרדכי קרניאל, מסחאים, מוזיאון כפר תבור, 1988, עמ' 17

למה דווקא בחר חפר במסחה מכל המושבות?

התשובה לכך די ברורה: זה המקום שבו נולד וגדל יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח, ומי שחפר העריץ עד כלות והגדיר את עצמו כ'משורר החצר' שלו.

אינני יודע מה חשב יגאל אלון עצמו על השיר הלגלגני-הנוסטלגי הזה, אבל במסחה לא אהבו אותו. בשנת 1978 חגגו בכפר תבור את יום ההולדת השישים של אלון, בסגנון 'חיים שכאלה', והעיתונאי נחום ברנע שנכח באירוע סיפר על כך במדורו 'יומן' (דבר השבוע, 1 בדצמבר 1978). ברנע סיפר, מפיו של חיים בר-און, נאמנו של יגאל אלון, שבמשך שנים הייתה זו סכנת נפשות להזכיר את השיר הזה במסחה. אבל הזמן עשה את שלו...


ביולי 2005 התראיין חיים חפר לאבנר אברהמי בעיתון הארץ, ובין היתר סיפר לו על אותו אירוע שנחוג בכפר תבור:


קרה או לא קרה (כנראה שלא קרה), אבל חפר בעצמו שכח שבשיר המקורי זו לא הייתה 'רבקה', אלא 'הניה'...

בספרו האחרון, חיים חפר מספר ומזמר: השירים הנבחרים ומה שמאחוריהם (זמורה ביתן, 2004, עמ' 217), כתב חפר דברים דומים:


ב. 'המושבניק'

וכמה פרפראות מסחאיות לסיום.

ב-1963, באותה שנה שבה שרו 'התרנגולים' על מסחה, הקליט שייקה אופיר את המערכון 'המושבניק', שנכתב ככל הנראה על ידי שאול בִּיבֶּר (ראו בהמשך), ובו חיקה את צורת הדיבור האופיינית לבני המושבות בגליל, ובמיוחד במסחה. לבקשתי העלה רמי נוידרפר את המערכון על סרטון. הוא נמשך כשבע דקות ומיועד לחובבי הז'אנר ולמורעלי נוסטלגיה:



על המערכון הזה מספר מיקי כהן:
זהו מונולוג של מסחאי שיושב בקרן רחוב או חצר, משקיף על הרחוב ומדבר מהגיגי נפשו בגין הפסד של שתי לירות ('אַרויס געוואָרפן די געלט') ובו בזמן מדבר אל כמה אנשים. הוא קורא למשה-זלמן שיגרור את העגל. משה זלמן היה איש אמיתי במסחה ששמו היה כהן. מאחר והיו במסחה כמה 'משה כהן' קראו לכל אחד מהם בשמו הפרטי והוסיפו גם את שם האב. הוא גם מתאר את אליעזר, שבזבז את הכסף של הוריו בבית הספר החקלאי ועכשיו מנסה לחרוש את הכרם ותולש את הגפנים בפינות החלקה. הוא מתייחס לבּוּבֶּה, שם מקובל לזקנה בכפר תבור. עיקר המונולוג הוא על בּוֹרֶך, שהציע לו להשתתף בהגרלת מפעל הפיס. היו הרבה בורך במסחה ולכן נבחר השם הזה.
המונולוג הזה נכתב על ידי שאול בִּיבֶּר, שהכיר את המסחאים היטב משום שנולד בטבריה ולמד ב'כדורי'. שייקה אופיר מדבר בהגיה אופיינית למסחאים: מושכים את המילים; אין אות ב' רפה אלא רק דגושה (יש שִׁבְּעִים וְשִׁבְּעָה זְבּוּבִּים סַבִּיב לַרִיבָּה); ויש עירוב של מילים בעברית, יידיש וערבית. הוא משתמש במושגים ובמטבעות לשון שהיו מקובלים בקרב המסחאים, בני המייסדים, בשנות המדינה הראשונות, למשל 'זאת המצאה של התל אבִּיבִּים', כשהכוונה למפעל הפיס; 'תראה את הקיבוצים מתפנקים אצל הממשלה – שמים גרוש באדמה יוצא להם לירה', שמשקף את תחושות הקיפוח של אנשי המושבה, חברי 'התאחדות האיכרים', מול הקיבוצים בסביבהר שזכו להטבות רבות, ובעיקר למכסות מים גדולות, בעוד המושבה נשארה הרבה שנים ללא אספקת מים סדירה; 'כמו שאמר משה דיין', שהתמנה שר החקלאות בשנת 1958 וכשניסה לשנות סדרי עולם בחקלאות הישראלית הוא פגע בעיקר בחקלאות הפרטית, באיכרים.
עטיפת התקליט של שייקה אופיר  ובו 'המושבניק' (1963)

ילקוט הכזבים, עמ' 77


ג. 'דינמו מסחה'

בראשית שנות השמונים שרה להקת תיסלם את 'דינמו מסחה' והגחיכה עוד יותר את ה'מסחאיות'. האיכר היהודי הקשוח והחדש שנוצר במסחה יודע כמובן לשחק כדורגל יותר טוב מכולם...

המילים והלחן של כל חברי הלהקה: יזהר אשדות, דני בסן, יאיר ניצני, צוף פילוסוף ויושי שדה.



דינמו מסחה קבוצה נהדרת,
דינמו מסחה קבוצה לתפארת,
דינמו מסחה עולה למגרש,
גם מנצ'סטר סיטי תאכל אצלה קש.

הנה רץ קשר הברזל,
רגל הפלא שמואל אבזרדל,
שליזע בננה שולח אל על,
נקרעת הרשת, השער נפל.

דינמו מסחה קבוצה נהדרת...

בעט ג'נסרו אחת ימנית,
נקרעה הגדר פוצצה הפנימית,
בסטון השוער את הכדור הוא לופת,
ורק מההדף הועף השופט.

דינמו מסחה קבוצה נהדרת...

צימחוני שולח פס לשדה,
קרחת משלים את המבצע היפה,
כשדינמו מסחה חוזרת לגמר,
צוהל הקהל,  שמח ושר.

דינמו מסחה קבוצה של גברים,
לדינמו מסחה שערים עצמיים,
אנחנו נראה לעולם הגדול,
במסחה שלנו הכדור לא עגול.

דינמו מסחה קבוצה נהדרת... 



מרדכי קרניאל, מסחאים, 1988

בעלי התוספות

כפי שהעירו בתגובות למטה כמה קוראים  אבישי טייכר ודן אלמגור  הושפעו נעמי פולני וחיים חפר מ'שיר חוטבי העצים' בסרטו הפופולרי של סטנלי דונן, 'שבע כלות לשבעה אחים' (1954). הנה הסרטון של הקטע המדובר (ותודה למיכה עמית). יראה העם וישפוט.




16 תגובות:

  1. לא מדרויאנוב, כנראה מהפלמ"ח.
    חוואי אמריקני בא לבקר את קרובו המסחאי,
    כשהמסחאי הראה לו את שדהו,גיכך האמריקני:
    "החווה שלי, יום שלם צריך כדי להקיף אותה באוטו".
    ענה המסחאי:
    "גם לי היה אוטו כזה, מכרתי אותו".

    השבמחק
  2. גיחך אלי סט: מה זה גיכך?

    השבמחק
  3. נעמי פולני אמרה פעם בתכנית בקול ישראל שהיא הושפעה מהסרט שבע כלות לשבעה אחים, שם יש סצנה שהאחים מנסרים עצים בחורף בתנועות מונוטוניות איטיות וכל פעם משמיעים - אהה!.

    היא בקשה מחפר וארגוב שייכתבו שיר בסגנון דומה. וזה היה "ערב במסחה"

    השבמחק
    תשובות
    1. לכך כוונתך, הלא כן?:
      http://www.youtube.com/watch?v=YLcVhPrZFPI

      מחק
    2. אכן גם דן אלמגור כתב לי דברים דומים:
      את השיר "ערב במסחה" כתב חיים חפר תחילה למנגינה של שיר הבחורים מהסרט המוסיקלי 'שבע כלות לשבעה אחים',שהיה פופולרי מאד בשנות החמישים. שבעת הבחורים, הקופצים על קורת-עץ ומחזיקים גרזינים בידיהם, פותחים אותו באנחה, שאחריה באה בכל פעם חבטת גרזן.
      כשכתב סשה את שירי התרנגולים ראה את המלים של חיים והחליט להלחין לשיר מנגינה מקורית משלו, והיא המושרת עד היום. אך ניתן לשיר את השיר לפי הלחן האמריקאי.

      מחק
  4. מתוך אבן שושן:
    אָח [ערבית: אַח'] [ (מ"ק)
    לצער וליגון בחיקוי לקריאה הטבעית] אוֹי, וַי:
    "וֶאֱמָר-אָח אֶל כָּל-תּוֹעֲבוֹת רָעוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל ו יא).

    השבמחק
  5. צאצא ידוע למשפחת קורקין הוא סא"ל יוסי קורקין הי"ד, המפקד הבכיר בשייטת שנהרג ב'אסון השייטת'.
    http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=515019

    השבמחק
  6. חבר להקת תיסלם שלא הזכרת, הוא דווקא היחיד שמוזכר בשמו בשיר - המתופף שמואל (סמי) אברזדל.

    השבמחק
  7. יש לי מה להוסיף על "ערב במסחה":
    "גולדמן את בתו סגר ויש דברים בגו – הן..." – אכן, שורה שדורשת הסבר ופירוש.
    היכרתי את דוד גולדמן.
    משנות השישים המאוחרות, לאחר שסיים תפקידו כראש המועצה המקומית בכפר תבור, ב-1967,
    שם לעצמו מטרה להביא לדור הצעיר: תלמידים, סטודנטים, חיילים, חניכי תנועת הנוער ואחרים את דבר ראשית ההתיישבות, בעיקר בגליל, ועוד יותר בעיקר – בגליל התחתון.
    הוא הקים את מוזיאון כפר תבור, או מוזיאון מסחה, דאג לאיסוף פריטים, מוצגים ותעודות, והיה גם מדריך במקום, במפורט ובאופן אישי על ראשיתה של מסחה – שכן הוא בן המושבה, נולד ב-1912 – ועל ההתיישבות בגליל התחתון, במיוחד על תולדות סג'רה-אילניה ויבנאל.
    כמו כן הופיע בפני חיילי צה"ל, סמינרי מדריכים בתנועות הנוער, תלמידים בבתי ספר, במפגשי הרצאות על הנושאים שלו. תמיד היה אומר שסיפק חומר, מידע, תעודות וסיפורים מיד ראשונה לעבודות סמינריוניות, למחקרים אקדמיים ולעבודות דוקטור של סטודנטים וחוקרים, שעסקו בתולדות ההתיישבות. איך היה אומר?
    אתה יודע כמה עבודות סמינר ודוקטורנטים מילאתי עם הסיפורים שלי?
    פעמיים זימנתי אותו להרצאות מיוחדות בסמינר למורים במדרשת שדה בוקר, ב-1974 וב-1976, במסגרת ימי עיון בתולדות ההתיישבות.
    באחת הפעמים, כששאלתי אותו על השורה "גולדמן את בתו סגר..." – סיפר שהיו לו שתי בנות, והן היו יפות וחברותיות ונחמדות. ה'כדוריסטים' היו באים למסחה לבלות עם בנות המושבה, לטייל יחד ולקיים ערבי הווי מקומי.
    פעם אסר על הבנות לצאת וה'כדוריסטים' באו לביתו ודפקו באגרופים על החלון וצעקו:
    "גולדמן, תוציא את הבנות שלך!"
    כך התגלגל הסיפור, או שביבים ממנו, לחיים חפר, והוא שילב אותו בשיר.

    השבמחק
  8. על 'מסחה' (כפר-תבור) אני מתרפק משלושה טעמים: א) ילדותי עברה עלי בטבריה השכנה; ב) במורשת הפלמ"ח היה לה חלק נכבד; ג) לימים נקשרו קשרי חיתון ביני לבין משפחת אליאל ה'מסחאוית'– ובה, מטבע הדברים, אני מבקש לפתוח: ביתה הוא הראשון, מצד ימין, ב'רחוב של מסחה' – ולפיכך אין צורך 'ללכת עד בית-הכנסת ולחזור כך וכך בתים'... אך מן הדין להזכיר, כי בחול-המועד פסח תרס"ט (1909) נערכה בבית זה אסיפת הייסוד של אגודת 'השומר' – ככתוב על טבלת אבן בזלת גלילית, הקבועה בקיר הבית.
    מעבר לכביש, בצפון, ניצב ביתו של בעל הספר 'מסחאים' - ידידי מרדכי קרניאל. בשעתו שימש איש ההסברה של הקהק"ל בצפון, ובין היתר זכורה לי מימרה שקרניאל היה חוזר עליה בסיורים עם תורמים בפוטנציה: למראה המכונות הכבדות, העוסקות בעקירת הטרשים ובהכשרת השטח להתיישבות חקלאית, היה מכריז: ‘This is the Israeli Rock’n Roll – we roll the rocks!’. הוא שהציע, בשעתו, שמות לרצף של ארבעה יישובים בגבול הצפון – בעקבות שמות שני יישובים ערביים סמוכים, ח'רבת אִדְמִית' וח'רבת אל-מזרעה, שעוררו את קרניאל, בן הכפר, לקרוא לארבעה: 'אֲדָמִית (מלשון 'אדמה'), זרעית (מלשון 'זריעה'), שתולה, נטועה'. ועדת השמות הממשלתית שמחה וסמכה את ידיה על רביעיית השמות הללו. אך לימים שינתה הקהק"ל את דעתה וכפתה על מושב זרעית את שם התורם, שבזכותו הוקם המושב – 'כפר רוזנוואלד'. נחלצתי אז לעזרת קרניאל ובן טיפוחיו, מושב זרעית - והצעתי לראות בשם 'זרעית' ראשי תיבות: 'זכר רוזנוואלד עימנו יהיה תמיד!'. כך בא הכל על מקומו בשלום...
    בראשית אדר ב' תש"ו (1946) תפס צבא בריטניה את מצודת ביריה, שהקימו אנשי 'המחלקה הדתית' של הפלמ"ח מצפון לצפת; ובי"א באדר ב' הקימו אלפי בני נוער בצידה את ביריה בי"ת, במסגרת 'העלייה לרגל' לתל-חי. בדרכם צפונה קיבלו עידוד מכרזה גדולה, שהתנוססה בכפר-תבור מעל מכל המים שממזרח לבית קרניאל: 'שנית ביריה לא תיפול!!!’Biria belongs to us. לפני שנים אחדות, ביוזמת מרדכי קרניאל, שוחזרה כרזה זו – והיא שבה ומתנוססת עתה בראש מכל המים, ביציאה ממסחה צפונה.
    ואחרון-אחרון: 'מסחה' בערבית הוא כינויה של אדמה נוחה לחרישה, ומן השורש המקביל בלשוננו נגזרה 'משיחה בשמן'. בשם זה מכונה גם כפר במערב השומרון.

    השבמחק
  9. ועוד לעניין קוראקין

    בשנת 1990 הקלטתי מפי בני/בנות המשפחה המפורסמת הזאת מידע אודות שירים ששרו בעבר הרחוק. המעוניין לשמוע יפנה לארכיון הצליל הלאומי (לשעבר הפונותיקה) שבספריה הלאומית בגבעת רם, ולפי השם יוכל לשמוע את השירים והראיונות שהוקלטו מפיהם

    השבמחק
  10. אלי זהבי-גולדמן22 בנובמבר 2012 בשעה 20:47

    שלום דוד!

    קיבלתי קישור למאמר בבלוג שלך, אני תושב כפר תבור, בן למשפחת גולדמן, אחת מתמונתי של הרחוב בכפר תבור עם בית הכנסת צולמה ע"י והוכנסה על ידי לפיקוויקי ומככבת במאמר שלך אותו קראתי בשקיקה ובהנאה צרופה, אכן גילגולו של שיר בסיפור מרתק, אכן יש בשיר תערובת של מקומות, אישים ואירועים שלא כולם קשורים למסחה- כפר תבור, כחוקר תולדות משפחת גולדמן על ענפיה הגדולים החל מיסוד ראש פינה, עסקתיגם בשיר זה וכוונת המשורר לגבי הקטע "גולדמן את בתו סגר וכו'", מסקנתי שהכוונה לבת הצעירה שלצערי נפטרה לפני כחודש, בהספד הקראתי קטע שיר זה, שכה תאם לה. לדוד גולדמן הדוד שלי ערכתי ערך בויקיפדיה עם איזכור השיר, נחומי הר ציון ציין כאן בתגובה את פועלו של דוד גולדמן ואכן היטב להגדיר.
    תבורך על עשייתך.

    השבמחק
  11. שלום דוד
    לעניין פרדקין- היה או לא היה
    על פי המסופר במשפחתנו מוטל פרדקין המדובר, הוא סבא רבא שלי, שמריהו פרדקין, שעלה לארץ בשנת 1906 במסגרת העלייה השנייה. בשונה מרוב הפועלים באותה תקופה הגיע שמריהו לארץ עם ניסיון רב בחקלאות. לאחר תקופה קצרה בפתח תקווה בה הוכיח את מומחיותו בחקלאות (ונודע כמי שאין לנצחו על הגורן) נקרא לסייע בביסוס החקלאות בגליל, שהייתה אז בראשית צעדיה. על המעבר לגליל מספר שמריהו: "וכך אמר לנו לוי גפן בבואו אלינו לפתח תקווה-
    שלחני ארליך (המורה מכפר תבור) והוראתו עליי חזקה בחר לך את החזקים שבכולם, אלה שיוכלו לעמוד בתלאות, כי הגליל בסכנה. האריסים והשומרים הערבים מציפים את המושבות העבריות. היססתי קצת, אולם חברי עודדוני באומרם... ראינו אותך מתאבק בשבת על הגורן, אין ספק שתוכל לעמוד במבחן... יצאנו ברגל ובאנו לכפר תבור (עוגן, 1959, אשר היה – ספר זיכרון לאשר ארליך).
    במסחה עבד שמריהו כ'חרת' אצל משפחת אפלבוים, (חי 4 שנים ברפת של המשפחה עם הפרות) ונודע כפועל מוכשר ובעל יוזמה, כשהוא צמוד למחרשה רתומה לצמד שוורים, הורה למתיישבים כיצד לנהוג בבהמות וכיצד למתוח תלם ארוך וישר. מספרים שיום אחד התנדב לקלף תפוחי אדמה אצל בעלת הבית. ללא ידיעתה אסף את קליפות תפוחי האדמה ובחשאי טמנם באדמה. בערב פסח להפתעת כולם הגיש שמריהו למסובין את תפוחי האדמה הראשונים שגדלו בארץ.
    באחד הימים הגיע למסחה נציגו של הברון רוטשילד, אליהו קראוזה, והציע לשמריהו לנהל את העבודה בחווה בסג'רה. על מפגש זה מספר שמריהו:
    ביום בהיר, במסחה השקטה נכנסה מרכבה עם שני סוסים, ונעצרה באמצע הרחוב. פעם ראשונה שראיתי בארץ ישראל סוסים כאלה ומרכבה יפה. נכנס לחצר (קראוזה) ושואל:
    אתה פרדקין?!... ואני אומר: זה אני! שאל: יש לך חפצים? אמרתי לו: אין לפועל חפצים.
    אתה צריך לאמור לבעל הבית, שאתה נוסע איתי לסג'רה, אמר. אני המנהל האגרונום בסג'רה, באתי לקחת אותך.
    מה זאת אומרת לקחת אותי? מה זה, אני חפץ? וצריך גם לדעת למה ללכת.
    אה! אתה כזה? חשבתי שאתה תסכים. בסג'רה יפה ושמח, יש הרבה בחורים ובחורות, ופה, מה יש לכם במסחה? זה כלום. (אמרתי) יש לי פה במסחה עבודה!
    ...בקיצור, החבר'ה אמרו שאקח אותך ואתה תנהל שם את העבודה בשדות, זאת אומרת, עוזר לאגרונום. אמרתי: אם זו פקודה, אז אני הולך. אבל יש לי תנאים גדולים.
    גם תנאים יש לך? מה אתה רוטשילד? עניתי: לא, מה שאתה רואה זה כול מה שיש לי... אבל אם אני הולך, אני רוצה לעשות! אתה רואה את החצר הזאת? זה היה שום דבר וכעת יש הכול.
    הלכנו לסג'רה, בדרך דיברתי איתו: אל תגיד עליי כלום, יודעים את השם פרדקין, אבל לא יודעים מי זה, התנאי הוא: אני עובד שבוע ורואה אם אני אוכל לעשות איזה דבר, אני אעשה. אבל תזכור אין מנהל! אני פועל! מכיוון, שאם אהיה המנהל, יהיו אותן תוצאות כמו איתך, אני אהיה הפועל הראשי. נו מילא, אמר. אם אתה מעמיד לי תנאים אני מקבל אותם (פרדקין, 1965).
    בסג'רה חולל שמריהו מהפיכה-זוטא כאשר תבע לשנות את מעמד הפועלים משכירי יום לעובדים חודשיים קבועים. בעקבות השינוי גבר הרצון לעבוד והפריון עלה. המנהל החדש שימש לפועליו דוגמה לנכונות וליכולת עבודה. תמיד היה ראשון למשכימים ואחרון להולכים לישון. הוא נתגלה כאיש ניהול מעולה, המקפיד על סדר וחיסכון, על שלמות כלי העבודה ועל שלום בהמות המשק. כל זה השתקף במאזן החווה (מרדכי, 1982).
    וישנם עוד הרבה סיפורים...
    תודה
    מיכאל וכל משפחת פרדקין

    השבמחק
  12. תמונת המסחאי עם הפרה המופיע בדף המצולם מתוך ספרו של מרדכי קרניאל הוא דודי משה זלמן כהן בנם של רחל וזלמן כהן ממייסדי כפר תבור.משה שלשמו בכפר תבור הוצמד גם שם האב כי היה עוד משה כהן בכפר (משה דוד) בנו של דוד כהן גם הוא ממייסדי המושבה.
    יהודה זיו כתב על שמות יישובים, אז נספר רק ב1908 שבע שנים אחרי ייסוד המושבה היא זכתה לשם עברי כפר תבור. כאשר הוצע השם אני חושב על ידי אוסישקין אמרו למה שנקרא למקום כפר ואם נהפוך לעיר במרוצת השנים ענו יודעי דבר שגם בגרמניה יש עיר גדולה דיסלדורף ששמה הוא כפר דיסל....

    השבמחק
  13. האנונימי בעדכון למעלה לגבי הדוד משה זלמן והפ כפר תבור הוא מיקי כהן שרק כאנונימי ניתן היה לפרסם את התגובה.
    אז אני לא אנונימי יותר

    השבמחק
  14. תודה על כל המידע המרתק! עשיתי דף בפייסבוק על התרנגולים שאהובים עלי מאוד: https://www.facebook.com/%D7%94%D7%AA%D7%A8%D7%A0%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D-302438483297054/?fref=ts ובהקשר לערב במסחה, אני משתף פה פרודיה שנעשתה בניקוי ראש על השיר (בעקבות יוזמה לכנס שוב אתועידת השלום בז'נבה ב1975, ועידה שכונסה בדצמבר 1973 ביוזמת האו"ם לאחר מלחמת יום כיפור ומעולם לא כונסה שוב) :https://www.youtube.com/watch?v=0mC2_3m8X9s

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.