גלגולו של ניגון: 'כך נראה הרחוב במסחה'

הרחוב במסחה – גלויה משנת 1903 (מתוך אתר נוסטלגיה אונליין)

____________________________________________________________________

גולשים יקרים,

אם הגעתם לכאן בוודאי תשמחו לדעת שפרק זה קיבל פנים חדשות בספרי שיר הוא לא רק מילים: פרקי מסע בזמר העברי (הוצאת עם עובד, תש"ף / 2019).

אתם מוזמנים לבקר בפרק השנים עשר של הבלוג 'שיר הוא לא רק מילים' ושם תמצאו מידע נוסף על הספר ועל השיר.

____________________________________________________________________

בימים אלה העיניים נשואות לרצועת עזה ולדרום הארץ, האזניים קשובות לאזעקות 'צבע אדום', המועברות בכל אמצעי התקשורת, והלב חרד לשלומם של חיילינו ושל תושבי הדרום. ולנו לא נותר אלא להציע למעוניינים פסק זמן קצר ממרוץ החדשות, נחמה לרגע בחיק החמים של הנוסטלגיה והפסטורליה של ארץ ישראל הישנה.

המושבה מֶסְחָה – היא כפר תבור – שנוסדה בשנת 1901, סוחבת על כתפיה היסטוריה עשירה. קשה להאמין כמה היסטוריה, עד שמעלעלים בספרו של בן המקום שבתאי גל-און, 'ארץ האיכרים האמיתיים', שיצא בשנת תשס"ג (דצמבר 2002) בהוצאה עצמית של המחבר – בעצמו בן לשבט גולדמן. זהו ספר עב כרס וקומה (552 עמודים) ובו מאות רבות של צילומים. כל מה שרציתם או תרצו לדעת על אותו יישוב קטן, שהיה בין 'מושבות הברון' כפי שקראו ליישובים שנתמכו על ידי הברון רוטשילד וארגון יק"א. במקום קטנטן זה – שהיום כבר שינה את דמותו לחלוטין – חיבר ב-1905 יוסף ויתקין את ה'קול קורא אל צעירי ישראל אשר לבם לעמם ולציון', ובו נולד ב-1918 מפקד הפלמ"ח האגדי יגאל אלון (פייקוביץ). זהו המקום שעליו נכתבו כמה מן הבדיחות המוצלחות ב'ילקוט הכזבים' ושהיה סמל לעולם כפרי, שמורת טבע של ארץ ישראל הישנה שכבר כמעט ולא קיימת.

שכני וידידי מיקי כהן הוא בוגר בית הספר החקלאי 'כדורי'. סבו וסבתו, זלמן ורחל כהן, היו מן המתיישבים הראשונים של מסחה, אביו נולד במסחה, והוא עצמו בילה שם תקופות ארוכות. מיקי ערך לאחרונה כנס משפחתי רב-משתתפים ובעקבותיו ביקש ממני לכתוב 'משהו' על מסחה.

דן בן אמוץ וחיים חפר, ילקוט הכזבים, הקיבוץ המאוחד, תשט"ז, עמ' 74

כך נראה היום רחוב הראשונים בכפר תבור. הבניין שבקצה הרחוב הוא בית הכנסת

א. 'ערב במסחה'

במקום לסכם ספרים של אחרים, העדפתי לחזור לשירו הידוע של חיים חפר 'ערב במסחה' (מאוחר יותר נקרא השיר גם 'הרחוב במסחה') ולפרשו עבור הדור שלא ידע את מוטל פראדקין והפרד של נח. השיר, שהולחן על ידי סשה ארגוב, הושר בצורה מופלאה על ידי 'התרנגולים', בתכנית הראשונה שלהם שעלתה ב-1961.

הנה, קודם כל, שירת התרנגולים ואחר כך המילים:

חיים חפר, מלים למנגינות, עמיקם, תשכ"ב (1961), עמ' 47-45; ציורים: אריה נבון

השיר, שרחוק מלהיות מתוחכם וגם החריזה לא משהו, מחקה שיחה בטלה של בני המושבה לעת ערב. היופי שבו – לבד מהביצוע הפנטסטי של 'התרנגולים' (עליו הייתה אחראית הבמאית נעמי פולני) – הוא לשונם המיוחדת של המסחאים (ה'מַסְחָאווים', כפי שקראו להם בלגלוג).

זו שפה שהייתה אופיינית לבני האיכרים במושבות. יש בה עברית, יידיש (אַך, אוּף, צוֹרֶס, מאַראַנצן), ערבית (יה חביבי) וקצת צרפתית מימי הפקידים של הברון (שנסים, רומנסים). תוכן של ממש אין בשיחתם של האיכרים, שנחשבו אנשי עמל פשוטים ולא ממש משכילים או מתוחכמים (בוודאי לא ביחס לחלוצים בני העלייה השנייה והשלישית, שבאו מרוסיה וזלזלו באיכרים הוותיקים שבמושבות), אבל יש בה הרבה 'אווירה' ופולקלור.

פירושונים:

• אך – מילת אנחה ביידיש. בעברית היא קיבלה את צורת 'אח' ('אח, איזה לילה').

• יא חביבי – הו, יקירי (ערבית).

• גורן – מרכז חיי הכפר. המקום שאליו הובאה החיטה לאחר הקציר ולפני הדייש והניפוי.

הגורן בקיבוץ גבע (שנות העשרים?)

• צוֹרֶס – צורת ההגיה האשכנזית של המילה העברית 'צרות'.

• פיננסים – עניינים כספיים.

• מראנסים – שיבוש של המילה ביידיש 'מאַראַנצן' שפירושה תפוזים.

למה זה יביא להניה שק מאראנסים?- אריזת תפוזים בקיבוץ עין החורש בשנות השלושים

• שנסים – צ'אנס. סיכוי, הזדמנות (chance).

• רומנסים – שיבוש של המילה ביידיש 'ראָמאַנסן', שפירושה אהבה.

שמות האנשים הם כמובן שמות של יהודים מזרח אירופיים – יענקל (יעקב), בורך (ברוך), מוטל (מרדכי), נח והֶנְיָה (כך בגרסה המושרת של התרנגולים; בגרסה המקורית של השיר כתוב 'רבקה'), ומוזכרים גם כמה שמות של אנשים אמיתיים לכאורה.

• גולדמן – היו הרבה גולדמנים במסחה, אבל אפשר לשער שחיים חפר התכוון לדוד גולדמן (1993-1912), שבאותה תקופה גם היה ראש המועצה המקומית.

דוד גולדמן (עומד) ומרדכי קרניאל – 1961 (ארץ האיכרים האמיתיים, עמ' 497)

• מוטל פרדקין – זהו שם שחיים חפר המציא. שבתאי גל-און, ההיסטוריון של כפר תבור, מספר כי אחד הפועלים שעבדו במושבה בשנות העשרים, עולה חדש מליטא ושמו מיכאל שנקר (לימים מראשוני נתניה), הוא האיש שעליו סופרה אגדה זו:

ארץ האיכרים האמיתיים, עמ' 370

• קוֹרָקִין – זו משפחת הסובותניקים המפורסמת, שבניה, גֵרי צדק שעלו מרוסיה, כלל לא היו במסחה אלא במושבות אחרות בגליל, בעיקר בס'גרה הסמוכה.

השלט על ביתם של אברהם ושרה קורקין במושבה סג'רה (היום אילניה)

אגב, חיים חפר הזכיר את קוֹרָקין גם בשירו 'חֶדְוָה הקטנה', שעוסק בבני סג'רה הנוסעים לתל-אביב כדי לקנות מתנה ליום ההולדת של חדוה בת העשרים:

עָבַרְנוּ כְּבָר אֶת אַלֶנְבִּי בָּאֹרֶךְ וּבָרֹחַב.
פָּגַשְׁנוּ אֶת עַמִּיאֵל אֶת קוּרָקִין וְאֶת רוֹחָה,
הָיִינוּ בְּכִכַּר מָגֵן-דָּוִד (וְגַם לְמַטָּה),
יִהְיֶה מָה לְסַפֵּר לַחֶבְרֶה כְּשֶׁנַּחְזֹר הַבַּיְתָה.

ילקוט הכזבים, עמ' 123

כתב לי מיקי כהן:

'ערב במסחה' הוא יותר שיר של אוירה, כי רוב השמות שמוזכרים בו אינם מסחאים...  במסחה יענקל לא הוביל את הפרות מהמרעה, אלא מוחמד, עלי, סלאח וחסן. האיכרים לא היו רועים. קורקין ופרדקין אינם שייכים למסחה. יש משפחות כאלה במושבות אחרות בגליל התחתון, וגם שק המרנסים לא אופייני למסחה, כי לא גידלו שם תפוזים. אבל כלב נובח היה... לחיים חפר היה נוח להכניס שמות ודברים שלא שייכים למציאות, כי זה סידר לו טוב את החרוזים. 

ואכן, גם מרדכי קרניאל, בן מסחה, מספר שאת הפרות של המסחאים הוציא למרעה הרועה הבדואי חרס אבו דיב...

מרדכי קרניאל, מסחאים, מוזיאון כפר תבור, 1988, עמ' 17

למה דווקא בחר חפר במסחה מכל המושבות?

התשובה לכך די ברורה: זה המקום שבו נולד וגדל יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח, ומי שחפר העריץ עד כלות והגדיר את עצמו כ'משורר החצר' שלו.

אינני יודע מה חשב יגאל אלון עצמו על השיר הלגלגני-הנוסטלגי הזה, אבל במסחה לא אהבו אותו. בשנת 1978 חגגו בכפר תבור את יום ההולדת השישים של אלון, בסגנון 'חיים שכאלה', והעיתונאי נחום ברנע שנכח באירוע סיפר על כך במדורו 'יומן' (דבר השבוע, 1 בדצמבר 1978). ברנע סיפר, מפיו של חיים בר-און, נאמנו של יגאל אלון, שבמשך שנים הייתה זו סכנת נפשות להזכיר את השיר הזה במסחה. אבל הזמן עשה את שלו...

ביולי 2005 התראיין חיים חפר לאבנר אברהמי בעיתון הארץ, ובין היתר סיפר לו על אותו אירוע שנחוג בכפר תבור:

קרה או לא קרה (כנראה שלא קרה), אבל חפר בעצמו שכח שבשיר המקורי זו לא הייתה 'רבקה', אלא 'הניה'...

בספרו האחרון, חיים חפר מספר ומזמר: השירים הנבחרים ומה שמאחוריהם (זמורה ביתן, 2004, עמ' 217), כתב חפר דברים דומים:

ב. 'המושבניק'

וכמה פרפראות מסחאיות לסיום.

ב-1963, באותה שנה שבה שרו 'התרנגולים' על מסחה, הקליט שייקה אופיר את המערכון 'המושבניק', שנכתב ככל הנראה על ידי שאול בִּיבֶּר (ראו בהמשך), ובו חיקה את צורת הדיבור האופיינית לבני המושבות בגליל, ובמיוחד במסחה. לבקשתי העלה רמי נוידרפר את המערכון על סרטון. הוא נמשך כשבע דקות ומיועד לחובבי הז'אנר ולמורעלי נוסטלגיה:

על המערכון הזה מספר מיקי כהן:

זהו מונולוג של מסחאי שיושב בקרן רחוב או חצר, משקיף על הרחוב ומדבר מהגיגי נפשו בגין הפסד של שתי לירות ('אַרויס געוואָרפן די געלט') ובו בזמן מדבר אל כמה אנשים. הוא קורא למשה-זלמן שיגרור את העגל. משה זלמן היה איש אמיתי במסחה ששמו היה כהן. מאחר והיו במסחה כמה 'משה כהן' קראו לכל אחד מהם בשמו הפרטי והוסיפו גם את שם האב. הוא גם מתאר את אליעזר, שבזבז את הכסף של הוריו בבית הספר החקלאי ועכשיו מנסה לחרוש את הכרם ותולש את הגפנים בפינות החלקה. הוא מתייחס לבּוּבֶּה, שם מקובל לזקנה בכפר תבור. עיקר המונולוג הוא על בּוֹרֶך, שהציע לו להשתתף בהגרלת מפעל הפיס. היו הרבה בורך במסחה ולכן נבחר השם הזה.

המונולוג הזה נכתב על ידי שאול בִּיבֶּר, שהכיר את המסחאים היטב משום שנולד בטבריה ולמד ב'כדורי'. שייקה אופיר מדבר בהגיה אופיינית למסחאים: מושכים את המילים; אין אות ב' רפה אלא רק דגושה (יש שִׁבְּעִים וְשִׁבְּעָה זְבּוּבִּים סַבִּיב לַרִיבָּה); ויש עירוב של מילים בעברית, יידיש וערבית. הוא משתמש במושגים ובמטבעות לשון שהיו מקובלים בקרב המסחאים, בני המייסדים, בשנות המדינה הראשונות, למשל 'זאת המצאה של התל אבִּיבִּים', כשהכוונה למפעל הפיס; 'תראה את הקיבוצים מתפנקים אצל הממשלה – שמים גרוש באדמה יוצא להם לירה', שמשקף את תחושות הקיפוח של אנשי המושבה, חברי 'התאחדות האיכרים', מול הקיבוצים בסביבהר שזכו להטבות רבות, ובעיקר למכסות מים גדולות, בעוד המושבה נשארה הרבה שנים ללא אספקת מים סדירה; 'כמו שאמר משה דיין', שהתמנה שר החקלאות בשנת 1958 וכשניסה לשנות סדרי עולם בחקלאות הישראלית הוא פגע בעיקר בחקלאות הפרטית, באיכרים.

עטיפת התקליט של שייקה אופיר  ובו 'המושבניק' (1963)

ילקוט הכזבים, עמ' 77

ג. 'דינמו מסחה'

בראשית שנות השמונים שרה להקת תיסלם את 'דינמו מסחה' והגחיכה עוד יותר את ה'מסחאיות'. האיכר היהודי הקשוח והחדש שנוצר במסחה יודע כמובן לשחק כדורגל יותר טוב מכולם...

המילים והלחן של כל חברי הלהקה: יזהר אשדות, דני בסן, יאיר ניצני, צוף פילוסוף ויושי שדה.

דינמו מסחה קבוצה נהדרת,
דינמו מסחה קבוצה לתפארת,
דינמו מסחה עולה למגרש,
גם מנצ'סטר סיטי תאכל אצלה קש.

הנה רץ קשר הברזל,
רגל הפלא שמואל אבזרדל,
שליזע בננה שולח אל על,
נקרעת הרשת, השער נפל.

דינמו מסחה קבוצה נהדרת...

בעט ג'נסרו אחת ימנית,
נקרעה הגדר פוצצה הפנימית,
בסטון השוער את הכדור הוא לופת,
ורק מההדף הועף השופט.

דינמו מסחה קבוצה נהדרת...

צימחוני שולח פס לשדה,
קרחת משלים את המבצע היפה,
כשדינמו מסחה חוזרת לגמר,
צוהל הקהל,  שמח ושר.

דינמו מסחה קבוצה של גברים,
לדינמו מסחה שערים עצמיים,
אנחנו נראה לעולם הגדול,
במסחה שלנו הכדור לא עגול.

דינמו מסחה קבוצה נהדרת... 

מרדכי קרניאל, מסחאים, 1988

בעלי התוספות

כפי שהעירו בתגובות למטה כמה קוראים – אבישי טייכר ודן אלמגור – הושפעו נעמי פולני וחיים חפר מ'שיר חוטבי העצים' בסרטו הפופולרי של סטנלי דונן, 'שבע כלות לשבעה אחים' (1954). הנה הסרטון של הקטע המדובר (ותודה למיכה עמית). יראה העם וישפוט.