כתב וצילם ברוך גיאן
בכל שנה ושנה, ביום כ"ט בחשוון, חוגגים יהודים יוצאי אתיופיה ('ביתא ישראל') את חג הסִיגְד המסורתי. השם 'סִיגְד' פירושו 'סגידה' בלשון גֶז, והחג עצמו הוא יום של צום וטהרה, המבקש לחקות את מעמד הר סיני ולבטא בכך את חידוש הברית בין האל לבני עמו. באתיופיה נהגו בני העדה לעלות לראש הר או גבעה, ואילו בישראל הפכה הטיילת של ארמון הנציב בירושלים למקום ההתכנסות הקבוע. חגיגה ססגונית של פרצופים ובגדים, מסורת וחידוש.
בשנת 2008 חוקקה הכנסת את 'חוק הסיגד', שמכיר ביום זה חג רשמי ויום בחירה. בפועל זהו חג 'פרטי' של בני העדה ובו מתכנסים צעירים, מבוגרים וזקנים, דתיים וחילוניים, ומבלים בצוותא מול הנוף המדהים הנשקף מן הטיילת. כהני העדה ('קייסים') משמיעים תפילות ונאומים, ואחר כך צועדים מקצת הנאספים לכותל המערבי ואחרים נשארים במקום לפיקניקים, כמנהג הישראלים הוותיקים. יש מבני העדה שנוהגים לפקוד בחג הסיגד גם את אתר ההנצחה שבהר הרצל לזכר בני העדה האתיופית שנספו בדרכם לישראל, כדי להזדהות עם אלה שלא הצליחו להשלים את המסע המסוכן.
רגעי התפילה בעצרת הם מרגשים. הנשים כורעות ומתפללות בכוונה גדולה, הילדים והצעירים מביטים בהן בהשתאות. הפערים בין הדורות באים לידי ביטוי בעיקר בלבוש – הנשים המבוגרות לבושות לבן והגברים בחליפות הדורות או בלבוש מסורתי. בהמשך מקבל האירוע צביון של הפנינג לצעירים, עם הרבה שמחת חיים. המבוגרים אינם רואים זאת באהדה, אך בהדרגה משנה החג את אופיו המיסטי-הדתי ומקבל דיוקן חדש ומקומי. השנה חל כ"ט בחשון ביום רביעי, 14 בנובמבר. הייתי שם והנה כמה תמונות שצילמתי.
התמונות הראשונות הן מאתר ההנצחה בהר הרצל.
מכאן והלאה, התמונות הן מטיילת ארמון הנציב.
*
עלמו אישטה הוא אמן אתיופי, שעיצב את המדליה המובאת בראש הרשימה והשתתף גם בעיצובה של האנדרטה בהר הרצל. פגשתי אותו בחגיגות הסיגד והצגתי לו כמה שאלות שסקרנו אותי.
איך קיבלת את שמך?
– השם שלי פירושו עולם וגם נוח. אמא שלי העניקה לי את השם.
מה הייתה דרכם של יהודי אתיופיה בקריאת שמות?
– באתיופיה נוהגים לתת שמות לפי אירועים שקרו באותו זמן, לפי מקרים שקרו במשפחה. יכול להיות שזה קשור לתחושות של עצב או שמחה.
איך זיהו באתיופיה כפר יהודי?
– ב'אמאפייני', הכפר היהודי, יש בית כנסת במרכז. בנוסף יש מתקנים של בעלי מלאכה שאופייניים ליהודים, כגון נול אריגה, כבשן של קדרות או עבודות ברזל (נפחות). בנוסף, אם יש בית קטן מגודר במיוחד סימן שזה כפר יהודי, כי זהו בית נידה. אלה הם מאפיינים של הכפר היהודי שגם מופיעים במדליה.
מה עשו בסיגד באתיופיה?
– חג הסיגד הוא יום של צום ותפילה שמבטא את הגעגועים והכיסופים לירושלים ומזכיר את מעמד הר סיני. מתכוננים להג הסיגד בהכנת מאכלים, כדי לקלוט אורחים שבאו ממקומות רחוקים, ובהכנת בגדים מסורתיים, כי ביום הזה נהוג ללבוש בגד לבן במיוחד. השרביט הוא סמל כבוד לאדם המבוגר במיוחד לקייס (רב).
מה היה חלקך באנדרטה ובמדליה היפה?
– החלק שלי במדליה הוא הצד שמתאר את מאפייני הכפר היהודי; האיורים שלי באנדרטה מתארים את הכפר היהודי, את המסע לירושלים, את הנספים במחנה סודן יחד עם הקברים ואת ירושלים.
 |
| עלמו בפגישה משפחתית |
הצלם מחמיא למצולמיו לא פחות משהם מחמיאים לו. וגם למדתי על הסיגד. יצאתי מורווחת!!
השבמחקמקסים!
השבמחקתודה על פוסט יפה - גם על אף העדרו של קשר בין הקייסים לאדמו"רי חסידות מזרח אירופה.
השבמחקבעיניי החלק היפה ביותר הוא השילוב (הויזואלי לפחות) של צעירי העדה בייחוד אלה הלבושים במדי צה"ל עם יחד עם זקני בני העדה.
האם נכון הוא הרושם שהקהילה שומרת על המסורת שלה מבלי לעבור תהליך של "ש"ספקציה"?
ביקרתי גם אני את בני העדה האתיופית ביום חגם. האווירה הנינוחה, תחושת הביחד, שילוב של דורות מאפיינים את האירוע והם משתקפים יפה בתמונות ובכתבה של ברוך. רגישות ואהבה תורמות לתמונות המעולות. כל הכבוד. בשנה הבאה מומלץ לבקר בחגיגת הסיגד
השבמחקהפוסט מקסים והתמונות נורא מרגשות. כולי תקווה שיגיע יום וחג הסיגד יהא חגה של כל ישראל ולא רק של יוצאי אתיופיה.
השבמחקמדי פעם אני מופתע לגלות ארועים מיוחדים ונפלאים שלא היו מוכרים לי אך נמצאים ממש "בסביבה".
השבמחקברוך, בכתבה מעולה ומקורית הצלחת לידע ולשתף בארוע חג הסיגד של העדה המקסימה הזו.
הצילומים נפלאים, מגוונים ומשקפים את והאוירה.
כל הכבוד!
שוב תודה מקרב לב לברוך-- ולדוד, בעל האכסניה!
השבמחקאת הכיתוב "עלמו (משמאל)", בתחתית התמונה האחרונה, אני מוצא מעליב ואתנוצנטרי. לתקן.
השבמחקברוך מודה ועוזב.
מחקמטורו של ברוך נראה שמנהג כל העדה הוא לחגוג בארמון הנציב, ולא היא. כל עוד חיו האתיופים באתיופיה, מנהגם היה כאמור לעלות על הר גבוה בקרבת הכפר, כדי לסמל את העליה לרגל או להר סיני לקבלת התורה מחדש.
השבמחקעם עלייתם ארצה נחלקו ביניהן העדה האמהרית והעדה הטיגרית האם גם בארץ יש להיצמד למנהג לעלות להר גבוה או שיש לעלות להר הבית עצמו (ולמצער לכותל המערבי). כתוצאה ממחלוקת זו, כמנהג כל יהודי העולם, קיימים שני טקסים מקבילים - אחד בארמון הנציב הצופה אל מקום המקדש, ואחד בכותל.
בויקיפידה כתוב על החג כי "ההשראה למנהגי החג לקוחה ממעמד דומה המתואר בתנ"ך, אותו קיימו עזרא ונחמיה בימי שיבת ציון".
השבמחקלצערי לא מוזכר שם האיזכור למקום בתנ"ך. ככל הנראה הכוונה לנחמיה ט-י שם מוזכר הטקס של כריתת האמנה, שלווה בהשתחוויות, צום והתוודות על חטאים (גירסה ראשנית של מנהגי יום כיפור?)והתחייבות לקיים את התורה.
וכלשון המקרא:
נחמיה פרק ט
(א) וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם:
(ב) וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם:
(ג) וַיָּקוּמוּ עַל עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַיקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם: פ
(ד) וַיָּקָם עַל מַעֲלֵה הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וּבָנִי קַדְמִיאֵל שְׁבַנְיָה בֻּנִּי שֵׁרֵבְיָה בָּנִי כְנָנִי וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם:
נחמיה פרק י
(א) וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ:
(ב) וְעַל הַחֲתוּמִים נְחֶמְיָה הַתִּרְשָׁתָא בֶּן חֲכַלְיָה וְצִדְקִיָּה:
(ג) שְׂרָיָה עֲזַרְיָה יִרְמְיָה:
(כט) וּשְׁאָר הָעָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם הַשּׁוֹעֲרִים הַמְשֹׁרְרִים הַנְּתִינִים וְכָל הַנִּבְדָּל מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֶל תּוֹרַת הָאֱלֹהִים נְשֵׁיהֶם בְּנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם כֹּל יוֹדֵעַ מֵבִין:
(ל) מַחֲזִיקִים עַל אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו:
(לא) וַאֲשֶׁר לֹא נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ:
(לב) וְעַמֵּי הָאָרֶץ הַמְבִיאִים אֶת הַמַּקָּחוֹת וְכָל שֶׁבֶר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לִמְכּוֹר לֹא נִקַּח מֵהֶם בַּשַּׁבָּת וּבְיוֹם קֹדֶשׁ וְנִטֹּשׁ אֶת הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וּמַשָּׁא כָל יָד:
(לג) וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ:
(לד) לְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּמִנְחַת הַתָּמִיד וּלְעוֹלַת הַתָּמִיד הַשַּׁבָּתוֹת הֶחֳדָשִׁים לַמּוֹעֲדִים וְלַקֳּדָשִׁים וְלַחַטָּאוֹת לְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל וְכֹל מְלֶאכֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ: ס
(לה) וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לְבֵית אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה:
(לו) וּלְהָבִיא אֶת בִּכּוּרֵי אַדְמָתֵנוּ וּבִכּוּרֵי כָּל פְּרִי כָל עֵץ שָׁנָה בְשָׁנָה לְבֵית יְקֹוָק:
לברוך גיאן ולדוד - תודה!
השבמחקרות למדן