גלגולו של ניגון: על הרבי והשיקסע ועל נאצר שחיכה לרבין

גמאל עבד אל-נאצר ממשיך לחייך... בול מצרי שהופק כמה שבועות לאחר מלחמת ששת הימים

א. נאצר מחכה לרבין 

ימי ההמתנה המתוחים שאנו נמצאים בתוכם – תהיה כניסה רגלית של חיילינו לרצועת עזה או לא תהיה? (הלוואי ש'נחכה ולא נזוז'!) – מזכירים קצת את ימי ההמתנה המפורסמים לפני מלחמת ששת הימים. נשיא מצריים, גמאל עבד אל-נאצר, ביקר אז את חייליו בסיני והזמין, בברכת 'אהלן וסהלן', את ישראל לפתוח במלחמה.

דבר, 25 במאי 1967

באותם ימים, של סוף מאי-ראשית יוני 1967, חיבר חיים חפר את השיר המפורסם 'נאצר מחכה לרבין'.

זה היה שיר שחץ, וולגרי למדי, שחובר כלאחר יד, נועד להעלות את המוראל, והצליח מאה אחוז. בבת אחת היה השיר ללהיט ענק והוא הושר בכל מקום ובכל הזדמנות – תרמה לכך בוודאי המנגינה העליזה והסוחפת. המבצעים הראשונים היו אריק לביא, שייקה אופיר ואורי זוהר – ששרו אותו לפני החיילים בשטחי הכינוס בנגב – ואחר כך זמרו אותו אמנים רבים אחרים. הנה מילות השיר, ואחר כך הביצוע של 'הדודאים'.

חיים חפר מספר ומזמר,כנרת זמורה ביתן, 2004,  עמ' 21

וכאן, אריק לביא ויפה ירקוני בהקלטה משנת 1969: 

 

וכך תיאר ישראל סגל את אווירת הימים ההם בספרו אחד משנינו (כתר, 1995, עמ' 6):

אבל בניגוד למה שחשב סגל, הנעימה לא הייתה חסידית כלל וכלל. ההפך הוא הנכון, היא הייתה דווקא אנטי-חסידית... לכך נחזור בהמשך.

אריק לביא שר לפני חיילי צה"ל בימי ההמתנה (צילום: נחום גוטמן)

בעקבות הניצחון הסוחף במלחמת ששת הימים, תורגם השיר גם ליידיש. הוא נכלל בתקליט שירי המלחמה ('לידער פֿון 6-טאָגיקע מלחמה') של שחקנית תאטרון היידיש בניו-יורק ליליאן לוּקס (Lillian Lux; 2005-1918), רעייתו של פסח'קה בורשטיין ואמו של מייק, ונקרא 'נאַצער שטעהט און וואַרט אויף רבין', בתרגומה של לוקס ובעיבודו של דוד קריבושי. את הביצוע שלה אפשר לשמוע כאן.

ב. 'בעיירה, לא הרחק מכאן': המקור ביידיש

חיים חפר כתב את המילים למנגינה של שיר 'עממי', שאינו אלא שיר ביידיש, שזהות מחברו ומלחינו אינה ידועה. זהו שיר לצון וולגרי, קצת ילדותי, שמלגלג על הרבי החסידי ובנו, שטופי הזימה, ועל החסידים, 'הבהמות', שאינם מבינים כיצד משטים בהם.

לשיר ניתנו שמות רבים – 'אין אַ שטעטל, ניט ווײַט פֿון דאַנען' (בעיירה, לא הרחק מכאן); 'דעם רבינס צרה' (הצרה של הרבי) וכמובן 'אַיי-אַיי-אַיי' – ובהתאם יש לו גם גרסאות שונות. מצאתי שתיים כאלה, ארוכה וקצרה.

מאיר נוי בספרו מעיני הזמר (אם אין אני לי מי לי, 1996, עמ' 138) הביא את הנוסח המורחב:

וכך תרגמתי (לא מילולי, אבל אפשר לשיר אותו. נסו ותיהנו):

בעיירה קרובה לכאן - איי-איי-איי,
גר לו רבי'לה קטן - איי-איי-איי,
לומד תמיד עם חסידים - איי-איי-איי,
עם משרתים ותלמידים - איי-איי-איי...

ופעם התרחש הנס - איי-איי-איי,
בנו יצא להתגסס - איי-איי-איי,
עם 'חצופה' בין העצים - איי-איי-איי,
בלי שַׁמָּש ובלי שומרים - איי-איי-איי...

אז הרבי רץ מיד - איי-איי-איי,
מקל גדול אחז ביד - איי-איי-איי,
הוא יפחיד אותה כהוגן - איי-איי-איי,
ובמוט יתקע לו חוקן - איי-איי-איי...

הציץ הרבי במרשעת - איי-איי-איי,
והנה חלף הכעס - איי-איי-איי,
את הבן גירש מיד - איי-איי-איי,
ואיתה נשאר לבד - איי-איי-איי...

שואלים פה במניין: - איי-איי-איי,
מהו פשר העניין? - איי-איי-איי,
בְּבֵית הרבי מכשפה - איי-איי-איי,
אוי ואבוי כזאת טריפה - איי-איי-איי...

עונים להם החסידים - איי-איי-איי,
המשרתים, התלמידים: - איי-איי-איי,
לחצופה יש יתרונות - איי-איי-איי,
היא כבר פוסקת הלכות - איי-איי-איי...

הנה השיר 'אַיי-אַיי-אַיי', מפי הזמרת והשחקנית דיאנה בלומנפלד (1961-1903), רעייתו של שחקן התאטרון הנודע יוֹנאס טוּרְקוֹב, שניצלה מגטו ורשה. ההקלטה נעשתה כנראה ב-1947 (תודה לגרימי גלעד).

כאן אפשר לשמוע את בן סטונהיל, אמריקני יליד פולין, ששימר בזיכרונו מאות שירי יידיש, בהקלטה מ-1948.

בספרו האוטוביוגרפי בארץ מאמע-לשון (הקיבוץ המאוחד, 2011, עמ' 53-52), סיפר פרופסור דוד רוסקיס, שגדל בארץ היידיש של מונטריאול, כי אמו, מאשה, אהבה לשיר את השיר הזה. הנוסח ששרה האם קצר יותר ושונה מעט:

כאן אפשר לשמוע את מאשה רוסקיס שרה את הגרסה הזו.

וזה התרגום לעברית:

בעיירה קרובה לכאן, אוי.
חי אדמו"ר קטן, אוי.
מחייתו אינה מ'שֵׁמוֹת' (קראו: שֵׁיימֶס), אוי.
רק מחסידים, בהמות (קראו: בְּהֵיימֶס), אוי, אוי, אוי...

[הפזמון חסר משמעות והוא ערוב של יידיש ופולנית]

מספרים סיפור נורא, אוי.
לבן הרבי מה קרה, אוי.
עם השיקסע הוא נתפס, אוי.
בלי שומר ובלי שַׁמָּש, אוי, אוי אוי...

אבא, אבא אל תירא, אוי.
שיקסע היא סחורה כשרה, אוי.
בן-תורה הבן יהיה, אוי.
יתברך שם הבורא, אוי, אוי, אוי...

ג. נוסחים עבריים מוקדמים ומאוחרים  

האם הכיר חיים חפר את השיר ביידיש? האם ה'רבי' התקשר בדמיונו ל'רבין'? אולי כן ואולי לא, וסביר שלא.

גרימי גלעד נזכר שבנעוריו, עוד קודם למלחמת ששת הימים, שרו את השיר הוולגרי הבא, שחיבר מר 'עממי'...

'אני מניח', כתב לי גרימי, 'שחיים חפר הכיר את המנגינה מהגרסה העברית ולא מזו שביידיש'.

בעיירה סמוך לכאן, אי אי אי

גר לו רעבע קצוץ זקן, אי אי אי

נדבות הוא מקבץ, אי אי אי

על אשתו הוא מקפץ, אי אי אי

אי אי אי, אי אי אי, אי אי אי.

יום אחד קרה הנס, אי אי אי

בן הרב נמצא אונס, אי אי אי

שיקסע בין עצי החורש, אי אי אי

הוא הכניס לה עד השורש, אי אי אי

אי אי אי, אי אי אי, אי אי אי.

אז הרב תפס מקל, אי אי אי

על הבן הוא התנפל, אי אי אי

הבן ברח בלי ברכה, אי אי אי

האב סיים את המלאכה, אי אי אי

אי אי אי, אי אי אי, אי אי אי.

אז הרב כינס אסייפה, אי אי אי

אוי חסידים אוי צָדיקים, אי אי אי

לו טעמתם רק הטעם, אי אי אי

ורציתם עוד הפעם, אי אי אי

אי אי אי, אי אי אי, אי אי אי.

כל חסיד תפס שקסונת, אי אי אי

ועשה אותה שמנמונת, אי אי אי

כך נגמר המעשה, אי אי אי

שיצא ממזר כזה, אי אי אי

אי אי אי, אי אי אי, אי אי אי.

באתר זמרשת הובאו שני נוסחים שונים במקצת. זהו הנוסח שזכר דב (בר'לה) צפרוני, ששמע אותו בקיבוץ איילת השחר בשנות החמישים:

בַּעֲיָרָה סְמוּכָה לְכָאן
גָּר לוֹ רַבִּי עִם זָקָן
בִּזְקָנוֹ לֹא יְקַצֵּץ הוּא
נְדָבוֹת לֹא יְקַבֵּץ הוּא

פַּעַם אַחַת קָרָה נֵס
בֶּן הָרַב נִמְצָא אוֹנֵס
שִׁיקְסֶע בֵּין עֲצֵי הַחֹרֶשׁ
הוּא הִכְנִיס לָהּ עַד הַשֹּׁרֶשׁ

בָּעֲיָרָה, אוֹי, שֹׁד וָשֶׁבֶר!
הַמֵּתִים רוֹקְדִים בַּקֶּבֶר
יָמוּת הַבֵּן, יִמַּח שְׁמוֹ
וְהַמַּמְזֵר שֶׁיִּוָּלֵד לוֹ

אָז תָּפַס הָרַב מַקֵּל
וְעַל בְּנוֹ חִישׁ הִתְנַפֵּל
בָּרַח הַבֵּן לְלֹא בְּרָכָה
סִיֵּם הָרַב אֶת הַמְּלָאכָה

אֲסֵפָה כִּנֵּס הָרַב
אוֹי, חֲסִידִים! אוֹי, צַדִּיקִים!
לוּ טָעַמְתֶּם אֶת הַטַּעַם
אָז רָצִיתֶם עוֹד הַפַּעַם

אָז כָּל חָסִיד תָּפַס שִׁקְסֹנֶת
וְעָשָׂה אוֹתָהּ שְׁמַנְמֹנֶת
זֶהוּ סוֹף הַמַּעֲשֶׂה
שֶׁיָּצָא מַמְזֵר כָּזֶה

לדברי צפרוני, 'השיר הובא לאיילת השחר בשנות החמישים על ידי עמוס צפרוני וייתכן שגם יצחק לנדסמן. לדעתי מקורו בכדורי. הוא היה מושר אצלנו במסיבות עממיות שנקראו "סֻכִּיּוֹת" (מלשון סֻכּוֹת) ונערכו על ידי הנוער המקומי באיילת השחר'.

כאן אפשר לשמוע אותו שר את השיר על הרבי והשיקסה.

מאיר נוי, בספרו מעיני הזמר הנזכר לעיל (עמ' 140), רשם גרסה נוספת של השיר, שכבר נעשתה בעקבות 'נאצר מחכה לרבין', והיא אופיינית לאווירת האופוריה ששרתה בישראל לאחר מלחמת ששת הימים ופולחן ההערצה לצה"ל ולאלופיו. השיר נקרא 'פורימון תשכ"ח', והוא הושר בבית הספר גורדון בתל אביב בפורים 1968.

בעלי התוספות

[5 בנובמבר 2023] מרים אהרוני מקיבוץ יפעת הפנתה את תשומת לבי ל'פזמון הלול', גרסה הומוריסטית שהתחברה בקיבוץ יפעת לכבוד חגיגת חג האסיף תשכ"ח (1967), כחצי שנה אחרי מלחמת ששת הימים. המחבר הוא הפזמונאי יצחק יצחק (יצחק בן ישראל), חבר יפעת, שהתפרסם כמחבר השיר 'כל הדרכים הן מובילות לרומא'.

 

בית אימון גדול בָּנינוּ – אי...

גם סככת פיטום עשינו – אי...

דיר רועש מקרקורים – אי...

אך היכן הצעירים? – וי וי...

 

יש מחסן ביצים גדול – אי...

לא יחסר בו כול מכול – אי...

תה, קפה, חלב קריר – אי...

רק חסר פֹּה דם צעיר – וי וי...

 

זה ענף עם הכנסה – אי...

לא תחסר בו פרנסה – אי...

פרגיות וגם דוגרות – אי...

אך היכן הצעירות? – וי וי...

 

הארגון לנו הודיע – אי...

שקיבלנו עוד גביע – אי...

אינקובטור על הדואר – אי...

אך היכן, היכן הנוער? – וי וי...

 

ולכן לכם נבטיח – אי...

כי איתכם תמיד נצליח – אי...

ונשיר במלוא גרון – אי...

רק הלול הוא פתרון! – וי וי...

ומעירה מרים: 

יצחק יצחק היה מעורה היטב בענף הלול, שאותו ריכזה במשך שנים רעייתו אטקה, והיה שותף מלא לדאגה מאי הצטרפות צעירים לצוות.  

בית אימון – לאפרוחים  

הארגון – ארגון מגדלי עופות  

אינקובטור על הדואר – המדגרה (היום הכלבו) היתה מעל הדואר (היום משרדי הקניות והרכב).