יום חמישי, 29 בנובמבר 2012

בעקבות 'בלדה כושית' של אלכסנדר פן



חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי (חד"ש), שעוסקת בההדרה מחודשת של שירי בנק"י (ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי), תנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית שבה היא עצמה הייתה חברה, פנתה אליי לפני כמה שבועות בבקשת עזרה. היא ביקשה לזהות את ייחוסו של אחד השירים שהופיעו בשירון פנימי של בנק"י שנדפס בשנת 1961, תחת הכותרת 'בלדה כושית' וללא ציון שמו של המחבר.



שיר זה מופיע (בשינויי נוסח קלים) גם בשירון של 'מקהלת רון', שנרשם בכתב יד והיום הוא כבר מטושטש וקשה לקריאה, תחת הכותרת 'אור לי דרור  בלדה כושית'. כאן צוין שמחבר המילים הוא אלכסנדר פֶּן והמלחין הוא קונרד מָן.



אמנם, אלכסנדר פן הזדהה בגלוי עם הקומוניזם וחיבר שירי הערצה רבים לברית המועצות, אך שיר זה אינו קשור כלל לקומוניזם, אלא לשירי העם העוסקים בחרות ובזכויות האדם, שהיו פופולריים מאוד בשנות החמישים, והתפרסמו בפי הזמר האמריקני השחור פול רובסון. זאת ועוד, יודעי פֶּן (על משקל יודעי ח"ן), שפנינו אליהם, לא הכירו את השיר, שכן הוא לא כונס באף אחד מספריו.

אלכסנדר פן (1972-1906)

קונרד מָן היה המנצח והמנהל המוסיקלי של מקהלת רון. מקהלה זו הוקמה בחיפה בשנת 1945, ביזמת המפלגה הקומוניסטית, ופעלה במשך כעשור. המקהלה, שזוהתה כ'מקהלת פועלים', הופיעה ברחבי הארץ ובפסטיבלים דמוקרטיים (קרי קומוניסטיים) ברחבי העולם. הרפרטואר שלה כלל, מטבע העניין, שירי עם ישראליים, שירי פועלים ושירי עמים. בין 'נערי המקהלה' היו גם מי שיתפרסמו לימים כזמרים ושחקנים כמו שמעון ישראלי וראובן שפר.

'מקהלת רון' בניצוחו של קונרד מן  ציור שמן של שבתאי אלדג'ם (2008)
התמונה נתלתה בחדר האוכל של קבוצת שילר, אך היום היא נמצאת באולם התרבות

רק מעט מידע ביוגרפי הצלחתי לאסוף על קונרד מָן. בשנות הארבעים הוא היה מורה צעיר וכשרוני למוסיקה ומנצח המקהלה של קבוצת שילר. הוא גם ביים את ההצגה המוסיקלית 'זעקי ארץ אהובה', שעלתה בהבימה בשנת 1953 וזכתה להצלחה רבה בכיכובו של אהרן מסקין. כמה שנים לאחר מכן עזב מָן את הארץ והיגר לגרמניה המזרחית. עם עזיבתו התפרקה גם 'מקהלת רון'. לא מצאתי ידיעות נוספות על קורותיו מאז ואם מישהו מהקוראים יכול להוסיף פרטים עליו  אשמח לפרסם.

על המשמר, 3 בנובמבר 1950

בקטלוג הספרייה הלאומית בירושלים מצאתי רישום הקלטה מאוגוסט 1952 של שיר שכותרתו היא 'נגרו בלדה' (כותרת שהיא לא ממש 'פוליטיקלי קורקט' בימינו), שאותו חיבר אלכסנדר פן, הלחין קונרד מָן (שגם מנגן בפסנתר) ושר זמר בס ושמו מרטין לורנס. האזנתי לשיר ובינגו  זו אכן 'בלדה כושית' המבוקשת.

אך מי הוא הזמר מרטין לורנס? בספרייה הלאומית שמורה הקלטה נוספת שלו ובה הוא שר את 'אגדה' ('על שפת ים כינרת') של יעקב פיכמן בלחנו של חנינא קרצ'בסקי (ראו בהמשך). פרט לכך לא מצאתי מאומה, אך מן ההאזנה לקולו התרשמתי כי העברית איננה שפתו הטבעית ושיערתי כי מדובר בזמר שחור.

הודות לאתר הנפלא 'עיתונות יהודית היסטורית' גיליתי שמרטין לורנס היה זמר בבית האופרה המלכותי בקובנט-גארדן שבלונדון, ובחודשים יולי-אוגוסט 1952 שהה בארץ וגילם את תפקידו של מפיסטו באופרה 'פאוסט'. אפשר אפוא לשער שבמהלך שהותו בישראל 'גוייס' לורנס על ידי קונרד מָן לשיר את הבלדה הכושית.

על המשמר, 29 ביולי 1952

הנה אפוא הקלטה נדירה של שיר זה, שעתה ניתן לקבוע בבטחון שהוא פרי עטו של אלכסנדר פן. המוסיקה שהלחין קונרד מן אינה מתאימה לשירת רבים, ואכן יורם גוז'נסקי, בעלה של תמר, שגם הוא היה חניך בנק"י ואמו שרה ב'מקהלת רון', הכיר את המנגינה וזכר כי מעולם לא שרו אותה בתנועה.


וכאן הביצוע של מרטין לורנס לשיר 'אגדה' (על שפת ים כינרת) של יעקב פיכמן וחנינא קרצ'בסקי:



בעלי התוספות

ב-22 ביוני 2020 כתבה לי יעל רייזנר מלונדון, והביאה מידע על גורלו של קונרד מן לאחר שעזב את ישראל לגרמניה המזרחית, כפי שכתבה לה בתו של מן, אנט קולרסקי (Annette Kolarski), שחיה היום בברלין:

Konrad Mann was my father and he was coming to GDR in 1959 because of an Invitation of the GDR Government.

When he was winning the conductor- competition to be the assistant of Leonard Bernstein, Leonard Bernstein told him, that he will be happy, if my father will come to USA to work with him, but he has to go out from the communist- party from Israel.

My father did not agree to leave the communist party and was not going to USA, he did not accept the invitation of Leonard Bernstein with this condition. I have the newspaper about this from Israel.

The government from GDR and the minister for culture Hermann Axen heard about this and was sending an invitation to my father, to work like a conductor in the GDR.

Hans and Tosca Lebrecht, best friends from my father and also members of the communist party in Israel was helping him to move to the GDR, where he was at first conductor of the Philharmonic Suhl and Hildburghausen.

Hanns Eisler came to Israel to bring my father to Eastern Berlin.

Konrad Mann was the first conductor directly coming from Israel in the GDR after the second world war.

In the GDR the Anti-Semitisms in small cities was not finish and because he was always fighting for Israel peoples, but not for the Israeli politic, he has had much problems. 

In Halle was a famous conductor Horst Tanu Margraf, who was working in the Landestheater Halle and he founded the Händel Festival in Halle, what is existent and famous until today. He met my father and they were working together on this festival in Halle. In Halle and Halberstadt my father met my mother, who was working in Halle like a music dramaturg. She was a musicologist. 


In 1960 I was born, and in 1966 my brother Alexander. My family moved from Hildburhausen/ Suhl and Halle to Berlin in 1964.

My mother and my father was married in 1966 in Berlin, where my father have got a work on the Musikhochschule Hanns Eisler.

In 1967, when in Israel was the 6-day war, the government from the GDR has requested, that my father take the citizenship of the GDR and gives up the citizenship from Israel.

My father again disagreed with this condition and so the government was looking for reasons, that my father cannot work anymore in the GDR.
He lost his job like a conductor and his job in the Musikhochschule Hanns Eisler and he was forbidden to work. 

Herrmann Axen, the minister for culture gave him the possibility to work again, if my father agrees to work for the state security against Israel.
My father never wanted to do this and so he was without work from 1967-1979.

In 1979 he has got again the possibility to work from Kurt Naumann, but not to work with big Orchestra.

So he was founding the own Orchestra... Neues Kammerensemble Berlin...
All members of this orchestra was members from big Orchestras in Berlin.

They have had concerts in Berlin and other cities from GDR, but the health from my father was not any more in good condition.

In 1982 he has had a heart attack and could not work so much. 

He was working what was possible until 1988.

1991 on the 31.12.1991 Moshe Atzmon was conducting the 9. Symphony from Beethoven in Berlin and after the concert he was coming to my father to see him like a surprise.

Moshe Arzmon was study by my father Klavier in Israel, but my father told him, that Moshe have not enough talent to be a good pianist, but he has enough talent to be a good conductor.

This was the reason, because Moshe Atzmon change his thinking and he studied conducting.

When he came on the door after the concert on the 31.12.1991, my father saw him, told him.... Moshe Atzmon.... I’m so happy to see you... and died in his Arm.

My father have another son in Israel, living in Jerusalem. My brother, Alexander, is a great musician too.

בעקבות דבריה של בתו, שאפשר להטיל ספק בכמה מחלקיה (למשל, לא ידוע על ביקורו של המלחין היהודי-קומוניסטי הנס אייזלר בישראל), חיפשתי מידע נוסף על מאן, ובעיתון המפלגה הקומוניסטית הישראלית קול העם (25 באפריל 1960) מצאתי את הרשימה הזו שבה מספר מן על קורותיו מאז עזב את הארץ:



15 תגובות:

  1. וואוו!!!!!!!!!
    זה אומר הכל, לא?

    השבמחק
  2. מרתק ומחדש, כרגיל. תודה!

    האם ניתן להעלות את ביצועו של מרטין לורנס (זמר בעל קול נפלא, למרות רעשי הרקע, המזכיר את פול רובסון האגדי - וסליחה על הסופרלטיבים...) ל"אגדה"?

    השבמחק
  3. תודה לפרופסור אסף דוד,לאלכסנדר פן,לקורד מן ולמרטין לורנס. תודה לתמר גוז'זנסקי.
    נשאך תקוות האור ונישא אגרוף אדום !!!

    השבמחק
  4. תודה מקרב לב על כי נענית לבקשתי והעלית את הביצוע של מרטין לורנס ל"אגדה".
    יישר כוחך!

    השבמחק
  5. הטקסט של אלכסנדר פן ,בהלחנתו של קונרד מאן, הוא עניין היסטורי מרתק; פרק קטן, יפה ונשכח בהיסטוריה הרשמית של המוזיקה בישראל. לפני כשנה התחלתי להתעניין בק' מאן, בפעילותו כאן ובחייו אחרי שעזב את ישראל , והצלחתי למצוא פרטים מעטים מאוד. מי שסייע לי במקצת היה מכר ותיק, הסופר והמשורר אלישע פורת ( כל המעוניין יוכל לפנות אליו בקשר לקונרד מאן ולכמה ותיקים ששרו במקהלת 'רון'). התברר לי שלפחות במחצית הראשונה של שנות החמישים לא התגלתה סתירה רצינית בין פעילותו הקומוניסטית-המוצהרת של אמן כמו ק' מאן לבין פעילותו הנלהבת כמנצח מקהלות בקיבוצים, מכאן, וכמעבד-מנצח בתיאטרון מכובד כדוגמת 'הבימה', מכאן. בימים ההם, ככל שידוע לי, לא קמה קבוצה בנוסח 'אם תרצו', שקראה לפטר ולהחרים אמנים כאלה, וגם שר החינוך והתרבות של אותם ימים לא העלה בדעתו התערבות מסוג זה. היו זמנים!... (אם כי – לא נגזים; צנזורה וחרמות פוליטיים, בתחומים לא מעטים, היו גם היו...).

    לא גיליתי עדויות רשמיות ו/או אישיות על גלגוליו של קונרד מאן בגרמניה המזרחית, אחרי שבחר להשתקע בה - כנראה תוך אכזבה מהפוליטיקה הישראלית ומהתרבות הרשמית בישראל בסוף שנות החמישים. מעניין מה הרגיש ומה חשב שם, במשטר הקומוניסטי, שבו תלה תקוות, בשנים שבהן התבררה הסתאבותו המוחלטת של המשטר ההוא (ואחרי שאמנים כמו ברכט והאנס אייזלר ,שכבר הלכו לעולמם, לא הסתירו את אכזבתם – בלשון המעטה - ממה שהתרחש במזרח-גרמניה). באילו נסיבות נפטר ק' מאן? מי תמך בו בסוף ימיו? - לא הצלחתי לברר, ואולי הפרטים נמצאים ברשותו של מישהו מקוראי הבלוג.

    הקטע המוקלט כאן הוא דוגמה ישראלית נדירה מאוד , שזיקתה למוזיקה שפול רובסון נהג להשמיע ברורה מאוד. דרך אגב, גורמים שונים – ביניהם מוסדות התרבות של 'הקיבוץ הארצי' – השתדלו יותר מפעם אחת להזמין את רובסון להופעה בישראל. ( יש ברשותי העתקים של כמה מסמכים רלוונטיים). רובסון לא בא. את הסיבות לכך לא הצלחתי לגלות.

    עודד אסף

    השבמחק
    תשובות
    1. חרמות היו גם היו. מי שלא היה אנ"ש לא זכה בכלל להגיע למעמד שבו יבקשו להחרים אותו.
      מעבר לכך מפנה אותה לבג"ץ 144/50-ישראל שייב נגד שר הביטחון.

      מחק
  6. על הציור הנפלא של מקהלת רון של הצייר אלג'ים מצאתי כתבה מעניינת של העיתונאי קרני עם-עד בעיתון הקיבוצים:
    קרני עם-עד
    "עולה חדש" שהתגורר לפני כשישים שנה בקבוצת-שילר והפך לאמן בפריז, העניק לקיבוץ ציור גדול המבטא את אהבתו לחברים ולקיבוץ בחדר האוכל של קבוצת-שילר מתנוסס מזה כחודש ציור גדול בשם "מקהלת רון בניצוחו של קונארד מאן". על הציור הפיגורטיבי-נאיבי חתום האמן ובעל הגלריה שבתאי אלדג'ם, בן שמונים, המתגורר בפאריז מאז שנת 1952. הסיפור מאחורי הציור (שזוכה לתגובות מעורבות מצד החברים) מגולל את כל המרכיבים של עצמאות ישראל: עלייה, קליטה, חלוציות, ירידה, געגועים ופגישה מחודשת.

    באתר האינטרנט של שילר, "שילר נטו", יש מדור המיועד ליצירה ולחידוש קשר עם אנשים ששהו במקום למשך תקופות שונות. דורית ברקן, מנהלת האתר, קיבלה בשנת 2005 הודעת דואר אלקטרוני מאדם בשם משה דוידוב, שסיפר על דודו שבתאי אלדג'ם, ששהה במשך שנתיים בשילר, בעת היותו נער.

    ברקן התרגשה מהמייל המפתיע. "שלחתי לו טופס, שמילא בצרפתית", היא נזכרת "ומאז מופיעים פרטיו בדפים האישיים באתר שלנו".

    שלוש שנים חלפו בטרם הפך הקשר האינטרנטי לאישי יותר. אלדג'ם ביקר בשילר לפני כחודשיים, ובעקבות ביקורו זה החליט להעניק לקבוצה ציור פרי מכחולו.

    שבתאי אלדג'ם, יליד 1928 בסופיה-בולגריה, הגיע בשנת 1944 לשילר בגפו, והוא אז בן 16. בקיבוץ עסק בעבודות שונות, אבל כשרון הציור שלו לא נעלם מעיני החברים ששלחו אותו ללמוד ציור, וגם אפשרו לו לבקר פעמיים בחודש במוזיאונים לאמנות בעיר הגדולה. בהגיעו לגיל 18, סוף שנת 1946, עבר אלדג'ם לתל-אביב ושם החל לשיר במסגרת "מקהלת רון", עליה ניצח קונראד מאן, שהיה גם מנצחה של מקהלת שילר. התקופה הזו השפיעה עליו ועיצבה את חייו בהמשך. מאז לא חדל לשיר ולצייר, ולימים גידל שני בנים שאחד מהם נחשב לכנר בעל שם והשני למוזיקולוג מצטיין. בשנת 1950 הצטרפו אל שבתאי הוריו ואחותו, ובשנת 1957 החליט לעבור אל צרפת, בה הוא חי מאז עד היום. אלדג'ם למד ציור ועיצוב פנים והוסמך כדקוראטור. בשנת 1992, לאחר שנות עבודה רבות במקצועו, פתח גלריה לאמנות ובית ספר קטן לציור, בו שימש כמורה לעשרות אמנים, מקצועיים וחובבים. לפני שנתיים סגר את הגלריה, אך לא חדל לצייר ולזכור את כור מחצבתו, קבוצת-שילר.

    יוסי עופר, חבר שילר, פגש את אלדג'ם באקראי בעת ביקורו הראשון בשילר, וכשנפגש עמו שוב בבית המלון שבו התארח בתל-אביב, שמע מפיו על רצונו לתת לקבוצה ציור גדול. "פגשתי יהודי בן שמונים, לצדו אשתו ובן-אחותו, והוא דובר עברית טובה שלדבריו למד בשילר לפני יותר משישים שנה. הוא חזר ואמר שיש לו מחויבות כלפי קבוצת-שילר, שטיפלה בו בחום כשהיה ילד בודד שעלה מבולגריה, והביע רצון עז להעניק לנו ציור שיבטא את אהבתו לחברים ולקיבוץ שהיה לו בית ראשון בישראל. הוא סיפר על בניו ונכדיו והראה לי צילומי ציורים שיצר, בהם תמונת המקהלה. את התמונה ביסס על צילומי הזמרים, שנאספו במפגש לאחר פטירתו של המנצח. לפני פסח נסעתי לקבל את הבד המצויר (2x1.50 מ') מבן אחותו, וכאן מתחנו אותו על מסגרת מעץ. רציתי שיבוא לראות את הציור בחדר האוכל. הוא לא יכול היה להגיע, אך הבטיח לערוך קונצרט בשילר, בהשתתפות שני בניו. אין ספק שמדובר בסיפור מרתק, גם אם יש הטוענים שהציור לא ממש מודרני, ושסגנונו מזכיר את המאה שעברה".

    דורית ברקן ויוסי עופר, בדומה לחברים נוספים בשילר, מקווים לשוב ולהיפגש עם שבתאי אלדג'ם ובני משפחתו. בינתיים ייאלצו להסתפק בציור מדושן הצבע שנתלה בחדר האוכל, ובסיפור המרגש שמלווה את יצירתו.



    השבמחק
  7. הדברים של פרופ' עודד אסף עם ההשלמות של המשורר אלישע פורת אכן מרגשים מאד. ברצוני להעיר כי נראה לי ששירתו של הזמר מרטין לורנס מרשימה ומושפעת מאד מסגנון השירה של פול רובסון. גם נושא השירה קרוב לנושאי השירה של רובסון [אני מתאר לעצמי שהסבירו לו את התוכן של השיר].שבוע טוב רמי פינצ'ובר.

    השבמחק
  8. עלה ערך על קונרד מן בוויקיפדיה, ובו פרטים נוספים.

    השבמחק
    תשובות
    1. כל הכבוד! בזכות הפוסט הזה נתעשרה ויקיפדיה בשני ערכים חדשים - 'קונרד מן' ו'מקהלת רון'.

      בשעתו כתבה לי תמר גוז'נסקי כי שמעה מיצחק פיאנקו, מקיבוץ שמיר, שעוסק בתולדות מקהלת רון, כי בנו של קונרד מן גר במודיעין.

      מחק
    2. ואפילו בשלושה - שבתאי אלדג'ם.

      מעניין. אולי כדאי ליצור קשר דרך פיאנקו עם בנו של מן.

      מחק
  9. מרטין לורנס (1909–1983; נולד בשם צ'ארלס שלוֹס) היה זמר אופרה (בס-בריטון) יהודי-בריטי. בנם של מהגרים מרוסיה, גדל בווייטצ'אפל והיה חבר במקהלת חזנים. מלבד היותו חבר ה-New London Opera (נודע בתפקידיו כדון פסקואלה ומפיסטופלס), הוא שר גם ספיריצ'ואלס ושירי יידיש, וכן כיהן כמנהל המוזיקלי של בית הכנסת החדש של לונדון. בתו הלן לורנס היא זמרת סופרן.
    (מקור: https://books.google.co.il/books?id=hJc8afOZV0QC&pg=PA552 – ערך ב-Palgrave Dictionary of Anglo-Jewish History שבעריכת ויליאם ד' רובינשטיין עם מייקל א' ג'ולס והילארי ל' רובינשטיין, 2011)

    השבמחק
    תשובות
    1. מרטין לורנס מבצע את Old Man River בתקליט של המחזמר Showboat משנת 1960 כאן: https://archive.org/details/01-show-boat_202108/04+-+can't+help+loving+that+man.mp3

      מחק
  10. העתקתי את התרגום לעברית של מכתבה של בתו של מן שיש בג'ימייל והנהו כאן-: מקווה שאין איסור על העתקת הקטע המתורגם:
    ב-22 ביוני 2020 כתבה לי יעל רייזנר מלונדון, והביאה מידע על גורלו של קונרד לאחר שעזב את ישראל לגרמניה המזרחית, כפי שכתבה לה בתו של מן, אנט קולרסקי (אנט קולרסקי), שחיה היום בברלין:

    קונרד מאן היה אבי והוא הגיע ל-GDR ב-1959 בגלל הזמנה של ממשלת ה-GDR.

    כשהוא זכה בתחרות המנצחים להיות עוזרו של לאונרד ברנשטיין, לאונרד ברנשטיין אמר לו שהוא ישמח אם אבא שלי יגיע לארה"ב לעבוד איתו, אבל הוא צריך לצאת מהמפלגה הקומוניסטית. מישראל.

    אבי לא הסכים לעזוב את המפלגה הקומוניסטית ולא נסע לארה"ב, הוא לא נענה להזמנתו של לאונרד ברנשטיין בתנאי זה. יש לי את העיתון על זה מישראל.

    ממשלת GDR ושר התרבות הרמן אקסן שמעו על כך ושלחו הזמנה לאבי, לעבוד כמו מנצח ב GDR.

    הנס וטוסקה לברכט, החברים הכי טובים מאבי וגם חברי המפלגה הקומוניסטית בישראל עזרו לו לעבור ל-GDR, שם היה בתחילה המנצח של הפילהרמונית סוהל והילדבורגהאוזן.

    הנס אייזלר הגיע לישראל כדי להביא את אבי למזרח ברלין.

    קונרד מאן היה המנצח הראשון שהגיע ישירות מישראל ב-GDR לאחר מלחמת העולם השנייה.

    ב-GDR האנטישמיות בערים קטנות לא גמרה ומכיוון שהוא תמיד נלחם למען עמי ישראל, אבל לא למען הפוליטיקה הישראלית, היו לו הרבה בעיות.

    בהאלה היה מנצח מפורסם הורסט טנו מרגרף, שעבד ב-Landestheater Halle והוא ייסד את פסטיבל הנדל בהאלה, מה שקיים ומפורסם עד היום. הוא פגש את אבי והם עבדו יחד על הפסטיבל הזה בהאלה. בהאלה ובהלברשטט אבי פגש את אמי, שעבדה בהאלה כמו דרמטורגית מוזיקלית. היא הייתה מוזיקולוגית.


    בשנת 1960 נולדתי, ובשנת 1966 אחי אלכסנדר. משפחתי עברה מהילדבורהאוזן/סוהל והאלה לברלין ב-1964.

    אמי ואבי נישאו בשנת 1966 בברלין, שם אבי קיבל עבודה על ה-Musichochschule Hanns Eisler.

    בשנת 1967, כשבישראל הייתה מלחמת 6 הימים, ממשלת ה-GDR ביקשה שאבי ייקח את האזרחות של ה-GDR ויוותר על האזרחות מישראל.

    אבי שוב לא הסכים עם התנאי הזה ולכן הממשלה חיפשה סיבות, שאבי לא יכול לעבוד יותר ב-GDR.
    הוא איבד את עבודתו כמו מנצח ואת עבודתו ב-Musikhochschule Hanns Eisler ונאסר עליו לעבוד.

    הרמן אקסן, שר התרבות נתן לו את האפשרות לעבוד שוב, אם אבי יסכים לפעול למען ביטחון המדינה נגד ישראל.
    אבי מעולם לא רצה לעשות זאת ולכן הוא היה ללא עבודה בין השנים 1967-1979.

    ב-1979 הוא קיבל שוב את האפשרות לעבוד מקורט נאומן, אבל לא לעבוד עם תזמורת גדולה.

    אז הוא ייסד את התזמורת שלו... Neues Kammerensemble Berlin...
    כל חברי התזמורת היו חברים מתזמורות גדולות בברלין.

    היו להם קונצרטים בברלין ובערים אחרות מ-GDR, אבל הבריאות מאבי כבר לא הייתה במצב טוב.

    בשנת 1982 הוא עבר התקף לב ולא יכול היה לעבוד כל כך הרבה.

    הוא עבד במה שהיה אפשרי עד 1988.

    1991 ב-31.12.1991 משה עצמון ניצח על הסימפוניה התשיעית מבטהובן בברלין ואחרי הקונצרט הוא בא לאבי לראות אותו כמו הפתעה.

    משה ארמון למד אצל אבי קלבייר בארץ, אבל אבי אמר לו, שלמשה אין מספיק כישרון להיות פסנתרן טוב, אבל יש לו מספיק כישרון כדי להיות מנצח טוב.

    זו הייתה הסיבה, כי משה עצמון שינה את החשיבה שלו והוא למד ניצוח.

    כשהוא נכנס על הדלת לאחר הקונצרט ב-31.12.1991, אבי ראה אותו, אמר לו... משה עצמון... אני כל כך שמח לראות אותך... ומת בזרועו.

    לאבי יש בן נוסף בישראל, גר בירושלים. אחי, אלכסנדר, הוא גם מוזיקאי נהדר.

    השבמחק
  11. הכתבה ריגשה אותי מאד מאד משני טעמים : האיזכורים של פריטים מן ההסטוריה הקטנה של משפחתנו שנקלטה בישראל בשנות החמישים במועדון מק"י בכיכר סטרומה בחולון וכך זכינו , עד לתחילת שנות השישים, להנות מן הקולות של פול רובסון, שהופיע גם בוורשה לאחר מלחמת העולם השנייה ושר את שיר הפרטיזנים באידיש, ולגלות שיר חדש של אלכסנדר פן שהיה משורר ששיריו הגיעו אל תיבת הדואר שלנו באמצעות "קול העם" עד ששברו לנו את החלון בדירת השיכון שלנו, ואמא שלי אמרה לאבי : לא עוד קומוניזם.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
התגובות מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.