יום שישי, 20 במרץ 2015

הספרים המבויישים שלי: קום התנדב לגדוד העברי

מאת אסא כשר

ב-4 בדצמבר 2014, שבועיים לפני חנוכה תשע"ה, התקיים בבית העלמין במושב אביחיל טקס מיוחד, מרגש ומעניין. בטקס ממלכתי נטמנו כדי אפרם של לויטננט-קולונל (סגן אלוף) ג'ון הנרי פַּטרסון (1947-1867) ורעייתו פרנסס הלנה, שהועברו לאביחיל מלוס אנג'לס. בהעברה עסק מזכיר הממשלה, אביחי מנדלבליט, ובטקס נכחו ראש הממשלה, שר הביטחון וכן שגרירי בריטניה ואירלנד.

פַּטרסון היה המפקד הבריטי הנוצרי של 'גדוד נהגי הפרדות של ציון' (הגדוד העברי הראשון שהוקם) ושל הגדוד ה-38 של קלעי המלך, במלחמת העולם הראשונה. 'זה היה רצונו של סבי', כתב אלן פטרסון, נכדו של מפקד הגדודים העבריים, 'לנוח את מנוחת העולמים שלו לצד פקודיו מן הגדוד העברי'. מושב אביחיל נוסד בשנת 1932 על ידי חיילי הגדודים העבריים, שפטרסון היה מפקדם, ובבית העלמין המקומי יוחדה חלקה ל'גדודאים', יוצאי הגדודים העבריים שהלכו לעולמם. 

מצבותיהם של בני הזוג פטרסון נמצאות בין חלקת הגדודאים לבין מצבה היסטורית אחרת, של 'הנוקם' שלום שמואל שוורצבארד, שהתנקש בשנת 1926 בסמיון פטליורה, המנהיג האוקראיני שחייליו ערכו פוגרומים נגד יהודים במהלך מלחמת העולם הראשונה ואחריה.

מצבתו החדשה של ג'ון פטרסון (צילום: מוטי מילרוד, הארץ)
מצבתו של שלום שוורצבארד בבית העלמין של מושב אביחיל (צילום: ד"ר אבישי טייכר; ויקיפדיה)

פטרסון כתב ארבעה ספרים ושניים מהם הוקדשו לגדודים העבריים. הנה השער של ספרו הרביעי, With the Judaeans in the Palestine Campaign, שנדפס בלונדון בשנת 1922, וחתימתו של פטרסון על עותק של הספר. אגב, ספר זה נסרק בספריית הקונגרס האמריקני והוא זמין לקריאה ולהורדה.


הנה גם השער של התרגום לעברית, 'עם הגדודים העברים בארץ-ישראל', שנדפס בירושלים בשנת 1929 בתרגומה של חיה ולי ועם מבוא של זאב ז'בוטינסקי. על כריכת העותק שבידי חרוטות שתי שורות: 'תמורה לקוני תוצרת "שמן" / למלאות ע"ו שנה לקיום בית החרושת', אבל סיפור זה באמת לא קשור לכאן.


מי שיזם את הקמת גדוד 38 של קלעי המלך היה זאב ז'בוטינסקי. הנה כמה משפטים, יפים ועמוקים, שכתב על פטרסון בהקדמתו למהדורה העברית:
מימי לא פגשתי דמות רומנטית כדמותו ... העין הרומנטית היא עין אשר, כדבר קיפלינג המובא לעיל [I saw nought common on Thine Earth], לא ראתה דבר חול בעולם. אין דבר חול תחת הרקיע: הכל שבת, הכל סתר ופלא – ויופי ... אין תקוה למפעל רומנטי כתחית ציון בתוך עולם ודור שטחה עינם מהכיר תמצית קדושה תחת מסוה חולין.
רב צבאי דורש בשבת בפני חיילי הגדוד ה-38. צילום: יעקב בן דוב 
(מקור: Rabbi William A. Rosenthall Collection)

לצד ספרו של פטרסון וחתימתו עומד בספרייתי ספר שניתן לפטרסון במתנה. הנה השער של הספר וההקדשה המיוחדת שנרשמה בתוכו, ב-18 בפברואר 1937:



מחבר הספר The Accuracy of the Bible (הדייקנות של התנ"ך) ובעל ההקדשה הוא החוקר, הפעיל הציוני והאספן אברהם שלום יָהודה (1951-1877).

אני תוהה אם אבותיו של המחבר כתבו את שם משפחתם בה"א בסוף המילה (יהודה), או אולי באל"ף (יהודא), כפי שראיתי פעמים רבות, מחשש לכתיבת שם ה'. זאת ועוד, השם לא נהגה 'יְהודה' אלא 'יָהודה' (Yahuda) ביו"ד קמוצה. בשכונת תלפיות בירושלים יש רחוב הקרוי על שמו, אך דומני שמעטים הירושלמים שהוגים את שמו נכון. רובם ככולם קוראים לרחוב בשם חסר המובן: שְׁלוֹם יְהוּדָה...

בירושלים החליט מישהו שהשם הוא יְהודה  Yehuda, ולא השם הנכון יָהודה  Yahuda (צילום: דוד אסף)

יָהודה, יליד ירושלים, היה 'ספרדי טהור' ובן למשפחה שייחוסה מגיע ליוסף בן-שושן, שר בחצרו של מלך קסטיליה, אלפונסו השמיני. לאחר תקופת לימודים במדעי המזרח באוניברסיטאות שטרסבורג והיידלברג, לימד בבית המדרש לחכמת ישראל בברלין ולימים באוניברסיטת מדריד. כאן נפגש פעמים אחדות עם המלך אלפונסו השלושה-עשר, שבהשפעת יהודה התערב לטובת יהודי ארץ ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה.

באותה תקופה שהה במדריד גם המנהיג הציוני מקס נורדאו, שבהיותו אזרח אוסטרי (הוא נולד בבודפשט) גורש מצרפת כנתין ארץ אויב. יום אחד  כך מספרות אשתו אנה ובתו היחידה מקסה בביוגרפיה שחיברו עליו (Anna and Maxa Nordau, Max Nordau: A Biography, New York, 1943)  בהיותו בכיכר פוארטו דל סול, המוכרת לכל תייר במדריד, פנה אליו אדם זר ולחץ את ידו בחביבות. זה היה פרופסור יהודה, שנעשה עד מהרה לידידו הקרוב. לימים כתב נורדאו, שכאשר התארח אצל יהודה בליל שבת, הוא נאלץ לכסות את ראשו, לראות את רעייתו של יהודה מברכת על הנרות, לשמוע את יהודה מקדש בעברית, ולבסוף... לאכול דג ממולא לפני המרק.


הנה הקדשה שכתבה מקסה נורדאו בשנת 1954 למלכה לוֹקֶר (1990-1887), משוררת יידיש ורעייתו של ברל לוקר, פעיל ציוני שהיה חבר כנסת מטעם מפא"י ויו"ר הנהלת הסוכנות.


מהדורה דו-לשונית של שירי מלכה לוקר הופיעה בהוצאת 'אוב  ז.ע.פ.', תשס"ו

והנה עוד סיפור על יהודה, שרשם חיים ויצמן בזיכרונותיו (מסה ומעש, שוקן, תש"ט, עמ' 198-197). ביוני 1917 הגיע ויצמן למדריד בשליחות מטעם הלורד בלפור. הוא רצה להיפגש עם נורדאו, שכזכור היה נתין ארץ אויב, וכדי להימנע מתקרית דיפלומטית הלך לשגרירות הבריטית כדי לקבל רשות:
כשיצאתי מבית-הצירוּת נתקלתי באדם היחידי, שנוח היה לי לא לראותו במאדריד – הוא פרופיסור יהודה. כל אחד משנינו חשב שהוא רואה רוח ולא אדם. פרופיסור יהודה התחיל מיד: 'מה מעשיך פה? מתי באת? לאן אתה הולך?'. המצאתי כמה סיפורים שאין זיווגם עולה יפה וקבעתי ראיון, שלא קיימתיו.
לימים נפל סכסוך בין ויצמן לבין יהודה בעניין כלשהו, ואולי בשל כך לא יצאה אל הפועל התוכנית למנות את יהודה פרופסור באוניברסיטה העברית. בכל זאת, שנים רבות לאחר מכן, יהודה תרם לספרייה הלאומית, עוד בהיותה 'בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי', אוסף מרשים באופן יוצא מן הכלל של כתבי יד וספרים נדירים שאסף (כולל אוסף מיוחד של כתבי הפיזיקאי האנגלי אייזק ניוטון), והוא מכונה 'אוסף יהודה'.

אברהם שלום יהודה (מקור: הספרייה הלאומית, אוסף שבדרון)

נחזור אל מי שפתחנו בו. 

ברבות השנים חי פטרסון בארצות הברית ושם פגש את בנציון נתניהו (2012-1910). הקשר ביניהם היה אמיץ ופטרסון אף התכבד להיות סנדק בטקס ברית המילה של בנו הבכור של נתניהו, יונתן, הלא הוא יוֹנִי (1976-1946). השם יונתן, כך הוסבר במשפחה, מורכב משני יסודות – 'יוֹן', על שם ג'ון פטרסון, ו'נתן', על שם נתן מיליקובסקי (1935-1879), סבו של יוני, שהיה רב ותועמלן ציוני נלהב, שחתם על מאמריו בשם 'נתניהו'.

הנה הקדשה על ספרו של בנציון נתניהו, 'חמשת אבות הציונות' (ידיעות אחרונות, 2004), שהוקדש לדמויותיהם של פינסקר, הרצל, נורדאו, זנגוויל וז'בוטינסקי. ההקדשה היא לאחותו של המחבר, מירי מרגולין (2013-1917), בעוד שהספר כולו הוקדש ליוני.



פתחנו בסיפור על מפקדם הנוצרי של שני גדודים עבריים בצבא בריטניה במלחמת העולם הראשונה, ונסיים ברשימה של כלל הלוחמים היהודיים ששירתו בצבא הבריטי במהלך אותה מלחמה – כ-50,000 במספרם!

רשימת הנופלים היהודים, ואחריהם כלל הלוחמים, ממלאת ספר מפואר בן למעלה משש מאות עמודים, British Jewry Book of Honour (ספר הכבוד של יהודי בריטניה), שנדפס בלונדון בשנת 1922. הנה השער והחתימה המיוחדת על העותק שבידי (עותק מס' 16 מתוך 3,000 עותקים ממוספרים שנדפסו), וגם צילום קטע מן הרשימה, שמזכיר את לויטננט (סגן) ב' וולף (Wolffe), הנופל בעל הדרגה הבכירה ביותר של גדוד קלעי המלך ה-38. סגן וולף הוזכר גם בספרו של פטרסון. 



ולסיום, הנה 'אריה, אריה' ('קום התנדב לגדוד העברי'). זהו אחד השירים הידועים של מתנדבי הגדוד העברי, שאת מילותיו כתב החייל המתנדב אריה רובינשטיין ולחנו 'נגנב' מן השיר הסקוטי הידוע 'My Bonnie Lies over the Ocean'.

שרים חברי שלישיית גשר הירקון:



בעלי התוספות

יעקב וימן שלח לי את הגלויה הזו ששמורה באוספיו. הגלויה נדפסה ב-1935 בתל-אביב על ידי ישראל רוזנברג, מתנדב בגדוד 38 של הקלעים, שהכין אותה כנראה עבור נכדיו...



רשימות נוספות בסדרה 'הספרים המבויישים שלי'

מיצחק שדה ועד הרב קוק

10 תגובות:

  1. כדאי להזכיר קשר נוסף בין מרבית הדמויות הנזכרות ברשימה מעניינת זו - העובדה שעצמותיהם הועלו לקבורה בארץ ישראל. שלום שוורצבארד נקבר בדרום אפריקה; אברהם שלום יהודה בניו-היבן; מקס נורדאו בפאריס. כל אחד מאלו, בתורו (כולל פטרסון) נקבר בשנית במקומות שונים בישראל. ספרי על תופעת הקבורה בשנית עתיד לצאת לאור בקרוב בהוצאת מאגנס

    השבמחק
  2. יישר כח על הרשימה היפה. מאז הובא פטרסון לאחרונה לקבורה בארץ דומה שהשתגר השיבוש :"מפקד הגדודים העברייים". כעולה נכון מהרשימה פטרסון היה מפקדם של שני גדודים ארצישראליים בשתי תקופות שונות. היו עוד גדודים. הוא לא היה "מפקד הגדודים העבריים" מן הסתם גם כי לא הייתה פונקציה כזו (מפקד גדודים עבריים, כלומר, מפקד חטיבה, שמור לסיפור מאוחר יותר של החי"ל בשנים 1946-1944). אפשר שהשיבוש נובע מהתרגום לעברית בשעתו ואפשר גם שליחסי הציבור של משפחת נתניהו יד בדבר. שבת שלום.

    השבמחק
    תשובות
    1. מוטי גולני מעלה את שאלת השימוש בביטוי "מפקד הגדודים העבריים" לשם תיאורו של ג'ון הנרי פטרסון. כיוון שהוא רואה בזה שיבוש, ראוי לדייק.
      פטרסון היה מפקד גדוד נהגי הפרדות של ציון ומפקד הגדוד ה-38 של קלעי המלך. הגדודים הללו הוקמו בנסיבות שונות ולמטרות שונות, אבל הביטוי "גדוד עברי", כתרגום של הביטוי "Jewish Regiment" ניתן לשניהם.
      אכן, לא הייתה מסגרת צבאית שכללה את שני הגדודים הללו, אבל כאשר הוקמו גם הגדוד ה-39 והגדוד ה-40 של קלעי המלך, שהיו גם הם רגימנטים יהודיים, "פטרסון דרש, כי יחברו את הגדודים העברים הלונדוני, הא"י והאמריקאי, שכבר בא אז למצרים, לבריגאדה אחת (4 או 3 גדודים, ואז היה המצב של החילים העברים יותר טוב) ו[הגנרל] אלנבי הבטיח זאת, אבל לא קיים הבטחתו." – כך מספר זלמן דוד ליבונטין, בספרו "לארץ אבותינו" (ספר שלישי, "לתולדות עבודת ההסתדרות הציונית משנת 1915 עד 1927, עמודים 20 -21). הרעיון של בריגדה יהודית עלה, אפוא, לראשונה, לא בהקשר של מלחמת העולם השנייה, כדברי מוטי גולני, אלא בהקשר של מלחמת העולם הראשונה.
      ז"ד ליבונטין היה מעורב כבר בהקמת הגדוד העברי הראשון: "ותהי ראשית עבודתנו ללכת לקהיר ולהציע הענין הזה לגנירל מקס-ויל, ונבחר מאתנו את מר טרומפלדור, ז'בוטינסקי, גלוסקין, מרגולין ואותי, ובקהיר נתחברו אלינו מר מוסרי וקטוי פשה" (שם, עמוד 18).
      כל אחד מן השמות הללו הוא קצה של חוט לסיפורים ארוכים ומעניינים.

      מחק
    2. אסא כשר מערב - וזה עניין מעניין כשלעצמו - בין היסטוריה לבין זיכרון. ראוי לדייק.
      ההיסטוריוגרפיה מתייחסת בהחלט גם "לדרכים שלא נלקחו". כך נכון לעשות והקשר הרעיוני בין פרשיות שתי מלחמות העולם, קיים. עם זאת, דרישתו של פטרסון שוב ושוב להקיםם חטיבה יהודית בשעתה, לא עשתה אותו "מפקד הגדודים העבריים", גם אם היה, אכן, "מפקד גדודים עבריים".
      אלא שלזיכרון דרכים משלו (לגיטימי) ואנחנו מניחים במרכז הסיפור דמות לא מרכזית בפרספקטיבה ההיסטורית הכללית ואולי גם בהיסטוריה הציונית (פטרסון) ומניחים - כך הזיכרון - שהבריטים "עבדו" אצל הציונים והם לא בסדר כיוון שלא נענו לדרישותיו של "האירי שלנו". מקרה ידוע עוד יותר הוא סיפורו של וונגייט שמזלו שלמובילי הזיכרון שלו היה בשעתם כוח פוליטי ויכולת הנחלה גדולים מלאלה של פטרסון...
      לזכרון אפוא דרכים משלו ואל לנו לעשותו היסטוריה. מאותו מקום, ספר המסע של לבונטין הוא מקור, לא מחקר. מקור שאף הוא זיכרון שאפשר להוציא ממנו לא מעט אם מבינים את מגבלותיו.
      פטרסון וגם ווינגייט אחריו, היו דמויות מעניינות ובעלות חשיבות מסוימת בזמנן - אולם הנטייה להלביש עליהן תובנות של זיכרון (שמקורן כמובן בכאן ועכשיו), דרושת הסבר מול הבלבול הרווח בין היסטוריה לבין זיכרון.

      מחק
    3. מוטי גולני מדגיש את ההבדל בין זיכרון לבין היסטוריה, שהיא פרי מחקר. בדבר "תובנות של זיכרון" הוא מוסיף הזהרה, "שמקורן כמובן בכאן ועכשיו". על כך יש להוסיף הזהרה בדבר תובנות של מחקר. כבר ראינו לא פעם שגם הן מקורן בכאן ועכשיו...

      מחק
    4. יש היסטריוגרפיה טובה ויש פחות - אין בכך חדש. כשזו במיטבה היא לכל הפחות מנסה להביא מורכבות גם אם ההיסטוריון אינו חסר דעה ווגישה משלו (וטוב שכך). הזיכרון והמחקר ההיסטורי משחקים על מגרשים שונים. הערבוב בין השניים מביא אנשים רבים מדי, שאינם אנשי מקצוע, לעסוק בהיסטוריה בקלות רבה מדי, שעה שהם עוסקים למעשה בזיכרון...
      הניסיון הידוע להחליף היסטוריה בזיכרון, לברור היסטריוגרפיה שמתאימה לבעל הדבר הזיכרון או להביא שוב ושוב לעימות בין הזיכרון לבין ההסיסטוריה, ידוע מוכר וטבעי. טוב ונכון להבהיר זאת מדי פעם ברוח טובה,. אפשר גם בלי "אזהרות"...

      מחק
  3. מאד נהניתי לקרוא את הבלוג והמידע על קולונל פטרסון והגדוד העברי.
    מעט מאד ידוע בציבור של ימינו הסיפור שלהם.
    אני למדתי בבית הספר עממי בתחילת שנות המדינה ולא זכור לי שהגדודים העברים היו בתכנית הלימודים. כמובן שטרומפלדור זכה לכבוד גדול ובדרך אגב הזכירו גם את הנושא.
    בשנת 1964 עבדתי בספריה היהודית של מנצ'סטר באנגליה( שזה סיפור אחר שאספר אותו בהזדמנות). יום אחד ניגש לשולחני בספריה קשיש עם סבר פנים מאיר ושאל אותי מהיכן הידע שלי בעברית. עניתי לו שאני סטודנט מישראל העובד לפרנסתי בהכנת קטלוג לספרים בעברית וביידיש. האיש הציג את עצמו ״אני אריה״.
    כאשר לא הגבתי אמר" אני אריה מהגדוד העברי".
    כאשר הבעתי פליאה התחיל לשיר את השיר אריה מהגדוד העברי והזדהה כמחבר השיר.
    מענין אם בסופו של דבר זכה להצטרף לחבריו בבית הקברות במושב אביחיל.
    אם לא בודאי אפשר לאתר את מקום קבורתו ולתת לו את הכבוד הראוי.

    השבמחק
  4. עיון קצר ברשת (ובזמרשת) מעלה שהאיש שפגשת הוא אכן אריה רובינשטיין, מחבר השיר, שעבד כעורך דין במנצ׳סטר. סיפור יפה.

    השבמחק
  5. אם כבר מזכירים את פטרסון: גם ספרו "אריות אוכלי-אדם בנהר הצאבו" תורגם לעברית. קראתי אותו בנעורי... (וגם נעשו לפחות שלושה סרטי קולנוע המבוססים על הסיפור). פוחלצים של שני האריות שנורו באפריקה ע"י פטרסון נמצאים עד היום בשיקאגו. איש מעניין הוא היה!

    השבמחק
  6. ועוד משהו: מסילת הברזל שפטרסון פיקד על בנייתה ונתקל שם, בנהר הצאבו, באריות, היא המסילה המחברת בין מומבאסה וניירובי שבקניה. בשנת 1971 שכרתי מטוס קל בניירובי ויצאתי לטיסה, עם אשתי לכיוון הקילימנג'ארו ("קילאגוני" לודג'). בדרך חזור טסתי במקביל למסילה, בערבות העשב שליד הרכבת הנוסעת לניירובי, כשהקטר ואני נעים באותו הגובה ובאותה המהירות... ואשתי מנופפת לנהג הקטר! היו ימים!

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.