יום רביעי, 17 ביולי 2019

מעורב ירושלמי: בית חלונותיי, שלום במשפט, ברסלב, השבת אבדה, הכל בס"ד, חידה

א. החלונות הגבוהים

קוראי מאמרה של נעמה ריבה בהארץ בוודאי כבר עמדו על נפלאות הארמון המרהיב שהוקם ב'גן הסוס' לזכרו של אספן החלונות הירושלמי המנוח יורם אמיר. הארמון מורכב מלמעלה מ-500 חלונות שאסף, והוא צבעוני ומרהיב.

גן הסוס, המוכר יותר בשמו העממי 'בור שיבר' או בשמו הרשמי 'כיכר משה ברעם', נמצא ברחוב המלך גורג' פינת בן יהודה, ומי שמזדמן לעירנו כדאי לו להציץ.

 
צילם: מנחם רוזנברג

ב. בית דין לענייני שלום ואסירים שמתחת לאדמה

בית משפט השלום הוא הערכאה המשפטית הראשונית והנמוכה במדינת ישראל, שבפניה נידונים עניינים אזרחיים ופליליים. למה 'השלום'? ברור שהשם משקף ביסודו את מעמד בית המשפט כגוף שמשכין שלום בין אדם לחברו.

אבל בירושלים הכל שפיט, גם השלום עצמו. וכך בשלט ההפניה לבית המשפט השוכן ב'מגרש הרוסים' תורגם שם זה לאנגלית מקולקלת: Court Of Peace, כביכול בית משפט שדן בהסכמי שלום... 

השם האנגלי הנכון הוא: Magistrates Court  

צילום: דן כהן

אם לא די בתרגום קלוקל זה, הרי השלט השני, שמפנה למוזיאון אסירי המחתרות הסמוך, שגוי גם הוא.

זה אכן שמו הרשמי של המקום, גם באנגלית, אבל זהו תרגום שגוי מעיקרו. כתב לי דן כהן:
לדעתי, Underground Prisoners פירושו 'אסירים שנמצאים מתחת לאדמה'. התרגום הנכון הוא    Resistance Prisonersאו Prisoners of the Underground Movements
צילום: דן כהן

ג. שנו את ברסלב!

הדרישה החד-משמעית לשנות את ברסלב באה היישר מתוך מעוזה של חסידות 'שובו בנים', בפינת הרחובות החומה השלישית ושבטי ישראל.

כך נראה השלט של חלפן כספים ברסלבי שאינו יודע אנגלית... גם כאן כמובן הדבר נובע מבּוּרוּת ברמה הבסיסית ביותר.

צילום: נחמיה שטיינברגר

על לימודי הליב"ה (Core), שכה חסרים לחרדים, אפשר רק לומר בעצב: 'רחמנא ליבה בעי'!

ד. אבדות ומציאות

בירושלים מקפידים מאוד על מצווה השבת אבדה, והודעות כאלה מודבקות בכל מקום. לפעמים מדובר במודעות ביזאריות, כמו שתי אלה:

צילום: ארי הולצברג
צילום: בני עורי

ה. השכרה בחינם

השכרה בחינם היא סוג של אוקסימורון.

עיון מעמיק מראה שה'חינם' הזה הוא בעצם לשישים דקות בלבד, וגם זה בתמורה ל-25 מוצרי מזון איכותיים עבור אברכי ישיבות.

אהבתי גם את התוספת החיננית לבס"ד הקלאסי. כתבו מעתה: הכל בס"ד...

צילום: יהושע לביא

ו. חידה ירושלמית

בירושלים, זה ידוע, כל צומת רחובות עשוי להיות 'כיכר' או 'רחבה'. יש כל כך הרבה רבנים ועסקנים שצריך להנציח, וכל כך מעט רחובות פנויים...

ליד קרית וולפסון נמצאת 'רחבת השען'.

צילום: טובה הרצל

זה לא רק הניקוד המוזר 'הַשֶׁעָן', אלא גם האישיות שמאחוריה. מיהו רבי אברהם נחמן רודניצקי (שהוא 'אמן, איש רוח ויצירה') ומה הקשר בינו לבין 'השען' – כינוי? ראשי תיבות?

מי יפצח את החידה?

הפִּתְרוֹן

את התשובה המלאה לחידה קיבלתי מיערה חשמונאי, נינתו של רודניצקי, שכתבה לי:
הרב אברהם נחמן רודניצקי ז"ל היה אמנם רב, לא 'רבי', שיש לו קונוטציה לאדמו"ר חסידי, אך כל ימיו אהב את המלאכה והתרחק מן הרבנות. הוא הונצח לפני כשלושים שנה, לא בשל היותו רב, אלא דווקא בשל עשייתו הרבה בכל תחומי העמל והיצירה, במיוחד בשל מומחיותו כשען.  
ראוי לה לירושלים, שגם בעלי מלאכה ועובדי כפיים, כשענים, רצפים, עובדי דפוס, טייחים, בנאים ועוד, יונצחו ברחובותיה וכיכרותיה, כי רבה וגדולה היתה תרומתם לבניינה וכינונה.  
הוא נמנה עם ותיקי שכונת שערי חסד, היה אמן הכתיבה והקליגרפיה, סופר סת"ם, צייר, איש רוח ויצירה, בדיוק כפי שצוין בשלט. הוא היה נאמן לשפה העברית וגידל את ילדיו על טהרת השפה, שפת הקודש, למרות שלא אחת הואשם כי הוא 'עושה שבתו חול'.  
לא התייחסת לתאריך פטירתו, שנת תש"ז, שנה לפני הקמת המדינה. כבר אז, בניו ושתיים מבנותיו שירתו בכוחות הבטחון, בהם ראה חלק מגאולת העם והארץ. הוא נחשב לאחד מיקיריה של ירושלים באותם ימים.  
הוא היה נצר לרב אברהם זלמן צורף, שעלה לירושלים ב-1811, עם עליית תלמידי הגר"א, משקם חורבת רבי יהודה החסיד. כמורשת אבותיו, בני משפחתו של יואל משה סלומון, הוא היה גאה בבניה ובעמל ולא בכספי חלוקה. 
ר' אברום, כפי שכינוהו, נודע בכינוי 'השען', על שום ששעוני אורלוגין רבים, גם המורכבים ביותר, שהיו קבועים בבתי כנסת בירושלים, תוקנו ושופצו בידיו האמונות בלא תמורה. את לילותיו העביר בלימוד ובכתיבה, ובתוך כך בחידושי לשון. שמורים במשפחתנו אוצר מכתבים והתכתבות בינו ובין אהוד בן יהודה ז"ל, בנו הענו והצנוע של מחיה הלשון העברית, הרחק מעיני התקשורת של אותם ימים.  
זכיתי להיות נינתו ועל כן ידועים לי פרטים כה רבים על האיש היקר והמופלא הזה.

24 תגובות:

  1. שאלה עקרונית לעינין השכרה בחינם: האם זה שמקבל את ההצעה ולוקח אופנים, האם לגבי האחריות שחלה עליו, הוא שוכר, או שואל?

    השבמחק
    תשובות
    1. לעניות דעתי "השכרה" בחינם, היא השאלה, ודינה כהשאלה (והאחריות המלאה היא על השואל, לבד מקלקול שנגרם תוך שימוש רגיל)

      מחק
  2. 1. אני תוהה האם ייתכן שהשם Court of Peace נבחר בכוונה. חיפוש בגוגל מורה שזה השם המקובל (באנגלית) של בית המשפט הזה גם בארצות ערב, בטורקיה, ביוון ואולי גם בארצות נוספות. באנגלית השם הוא אמנם אחר, אבל היה בעבר באנגליה שופט שנקרא Justice of Peace שהיה שופט נודד שעסק בעיקר בפלילים ועבר בין עיירות המחוז. אגב, באנגלית ובעברית משתמשים במילה אחת peace (או שלום) גם למשמעות של התפייסות וגם למשמעות של שלום מדיני. בערבית יש לזה שתי מילים: בית המשפט נקרא مَحْكَمَة الصُّلْحِ (מחכמת א-צֻלח) כלומר בית המשפט של ההתפייסות, ולא משתמשים בו במילה השניה سلام (סלאם), שהוא הכינוי לשלום מדיני.
    2. לגבי ניקוד המילה שען. משקל המילה הוא משקל המתאר בעלי מקצוע (נגר, ספר, חייט וכו') והוא נכתב בפתח בפ' הפועל ובדגש ובקמץ בע' הפועל. כאשר ע' הפועל היא גרונית היא לא יכולה לקבל דגש ועל פי הדוגמה במקרא של השם פֶּחָם (אדם העוסק בפחם) ואולי דוגמאות נוספות מאוחרות יותר, קבעו בוועד הלשון שכאשר ע' הפועל גרונית, תנועת פ' הפועל במשקל הזה תשתנה לסגול. על פי זה נהגו בעבר לומר זֶהָב (אדם העוסק בצורפות זהב), טֶחָן (טוחן), שֶׁעָן ועוד. אבל הכלל הזה היה מלומד מדי ולא תאם את אופן הדיבור שלנו, ולפני מספר שנים האקדמיה ללשון ביטלה את ההחלטה הזאת וקבעה שהניקוד יהיה בשני קמצים. בשיר הילדים הבא אפשר לשמוע דוגמה להגייה הישנה של המילה נֶהָג בסגול על פי הכלל הישן (הה' גרונית): https://www.youtube.com/watch?v=pURkyeYQIeg

    השבמחק
  3. אכן, אבן שושן וגם ברקלי בלוח השמות נקדו נֶהָג, שֶׁעָן, בסגול. לא נראה לי שהאקדמיה שינתה את התנועה הקטנה סגול לתנועה גדולה, קמץ, אלא כנראה לפתח. אבל דומה שהמילה שען איננה שייכת למשקל בעלי המלאכה שהרי השרש הוא שעה, והנון איננה שורשית. כך גם במילה פֵּאָה שממנה פֵּאָנִית בקיום הצירה, וכך גם שָׁעָן בקיום הקמץ. אמור מעתה, או נקד מעתה, נַהָג, בפתח, אבל שָׁעָן, בקמץ. וכך נקד למשל מילון רב מילים.

    השבמחק
    תשובות
    1. עלית כאן על נקודה מעניינת. הקמץ הוא אכן רק במילה שָׁעָן, ובדוגמאות האחרות למילים במשקל הזה הניקוד הוא בפתח (יש מספר קטן של מילים במשקל הזה שבהן ע' הפועל היא גרונית).

      בדקתי את פרוטוקול הישיבה שבה נקבעה ההחלטה, ומתברר שהסיבה לזה היא כללי תשלום הדגש המבדילים בין ע' לבין ה' וח' – ולא אופן גזירת המילה.
      https://hebrew-academy.org.il/wp-content/uploads/meeting246.pdf

      עדיין יש לשאול האם המילה שען נגזרת מהמילה שעה או ממשקל בעלי המלאכה. הקביעה שהמילה שייכת למשקל בעלי המלאכה היא בעקבות נוסח ההחלטה של האקדמיה ללשון:
      https://hebrew-academy.org.il/topic/hahlatot/grammardecisions/formation-and-vocalization/2-1-%d7%9e%d7%a9%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%9d/#target-2777

      אני משער שהסיבה לנוסח הזה של ההחלטה היא הנוסח של ההחלטה הקודמת של ועד הלשון לנקד את המילה בסגול. לכאורה, אילו ועד הלשון היה קובע שהמילה שען נגזרת מהמילה שעה בתוספת סיומת -ָן של בעלי מקצוע/תכונה לא היתה הצדקה לנקד את המילה בסגול. לכן אני משער שזאת הסיבה שהמילה צורפה כבר אז למשקל בעלי המלאכה ונגזרה לפי שיטה זו משורש שע"נ (האמיתי או התיאורטי). אני חושב שהשיקול הזה הוא נכון, כי השען עוסק אכן בשעונים ולא בשעות.

      לגבי המילה פאנית אני מסכים שהיא אינה שייכת למשקל בעלי המלאכה, אלא היא נגזרת מהמילה פאה בתוספת הסיומת -ָן וסיומת הנקבה.

      מחק
    2. תיקון: הדיון הקודם שקבע את הניקוד בסגול היה כנראה בשנת 1968, כלומר זאת החלטה של האקדמיה ללשון עצמה ולא של ועד הלשון. לפי זה, נראה שההחלטה היתה בתוקף 31 שנה, עד שבוטלה בשנת 1999.

      מחק
    3. ראיה לדבריך, רוני, היא המילה טָעָן (בעל התפקיד בטנק) המנוקדת גם היא בקמץ. ודאי שהנון במילה זו היא שרשית. באשר לשען, יהי גזרונה אשר יהי ודאי שהנון איננה שורשית שהרי גם במילה שעון אין הנון שורשית (בדומה לגאה - גאון). לפלא הדבר שאיש לא העיר על כך, אבל בין כך ובין כך העין בקמץ בשל היותה עין.

      השאלה עשויה לצוץ אם נחדש את המילה דאן למי שמקצועו לדאות. כמו שעה-שעון יש לנו כאן דאה-דאון. האם דאן ייכתב בדלת קמוצה או פתוחה?

      מחק
    4. הכלל על פיו מנקדים את העיצור שלפני הה"א או החי"ת בפתח, ואת העיצור שלפני העי"ן בקמץ, מופיע בפרוטוקול של ישיבה רמ"ו של האקדמיה ללשון שהבאתי את הקישור אליו למעלה, בעמוד 297 בערך באמצע הדף (בסוף דברי ג' בירנבאום): "הבדל יהיה בניקוד – לא במבטא – בין שָׁעָן לנַהָג, פַּחָח, על פי ההבדל בכללי תשלום הדגש בין עי"ן ובין ה"א וחי"ת".

      זה הכלל שלפיו נוקדה המילה טען, שאני מניח שמצאת אותה במילון אבן שושן במהדורה 2003. נקדן המילון שהחליף את מר אבן שושן ניקד את המהדורה הזאת על פי הנחיות האקדמיה ללשון, וכבר לא היתה לו אפשרות לשיקול דעת משלו. למעשה בערך מאז שנות השמונים של המאה הקודמת, ניקוד של מילה במילון כזה אחר או בלוחות הפעלים והשמות כבר אינו מהווה ראיה לאופן שבה יש לנקד אותה, מכיוון שהאקדמיה ללשון ממונה על קביעת הניקוד, והיא משנה את הכללים כל כמה שנים.
      לפי מה שאני מבין מהכלל שציטטתי לעיל, את המילה דאן יש לכתוב בקמץ: דָּאָן, וכך גם את המילה זָרָז – לפני א' ולפני ר' תשלום הדגש הוא בקמץ.

      לשאלת השורש של המילה שען - אני חושב שמדובר בעניין של הגדרה. על פי שיטתי, מילה יכולה להיגזר מ"שורש" סינתטי אפילו אם לא קיים פועל משורש זה. כדוגמה קיצונית אפשר לקחת את המילה יַחְצָן (איש יחסי ציבור) שנגזרת לשיטתי משורש יח"צ במשקל קַטְלָן, וזאת על אף שאין באמת שורש כזה, אין פועל כזה, ואפילו אין שם עצם כזה יח"צ, אלא קיימים רק ראשי תיבות כאלה שלמיטב ידיעתי אינם נהגים כמילה.

      מחק
    5. אכן מה שנקרא כאן "שורש סינתטי" הוא מה שמקובל לכנותו "שורש תנייני" - שורש שנוצר באופן משני ממילה שבמקורה היא משורש אחר. הדוגמה המפורסמת לעניין זה היא הפועל לתרום מן השורש תר"ם שנוצר באופן משני מן המילה "תרומה" שהיא עצמה כמובן משורש רו"ם. כך גם להתריע מן השורש תר"ע שהוא יצירה משנית מ"תרועה" ששורשה רו"ע (להריע). יצירות אלו טבעיות בלשון החיה, והפעלים שהוצגו כאן מצויים כבר במשנה. בימי הביניים היו מי שדרשו אותן לגנאי וראו בהן שיבושי לשון ואף יצאו לערער על לשון חז"ל בכללה שאיננה "צחה". הרמב"ם בפירושו למשנה (תחילת מסכת תרומות) דחה את התפיסה הצרה הזאת והראה שמדובר בהתפתחות לשון טבעית ואף ביטא תפיסה בלשנית "נועזת" הקובעת ש"עיקר כל לשון מן הלשונות הוא חוזר למה שמדברים בו בעלי אותה לשון ומה שנשמע מהם".
      בעניין השורש התנייני האריך ר' יונה אבן ג'נאח (ספרד, המאה העשירית) בהקדמתו לספר הרקמה - ספרו הגדול בדקדוק הלשון העברית.
      לעניין הנדון כאן - שורש המילה שען הוא שע"ן - שורש תנייני מן המילה שעון (ששורשה שע"י).

      מחק
    6. הסיבה שלא השתמשתי במונח "שורש תנייני" היא שהשורש שע"ן אינו שורש פרודוקטיבי (=שניתן לייצר ממנו מילים חדשות), ומשום שהמעבר בין השורש המקורי לשורש החדש נעשה דרך שם עצם ולא דרך פועל. במעבר רום>תרומה>תרם נוצר משם העצם פועל חדש. במעבר שעה>שעון>שען לא נוצר פועל והיה נדמה לי (ואולי אני טועה) שיש חולקים על כך ששורש כזה גם נקרא תנייני.

      מחק
  4. תודה! שאלה: האם התצוגה בגן היא קבועה? אשמח לקבל תשובה.

    השבמחק
    תשובות
    1. זה במסגרת פסטיבל "מקודשת" לדעתי לא ישאר קבוע...

      מחק
  5. אכן מאלף .
    אבל נא לשים לב לניקוד השגוי של המילה "רחבת" ! שני שוואים בראש מילה!

    השבמחק
  6. ברכותי לרגל הדיון הענייני וה'נוקדני' בשאלה כיצד מנקדין. לעניות דעתי הקלושה, אוסיף נימה אחת האהובה עלי וכמדומני שהיא שרויה בסתר המדרגה של ההחלטה לנקד שָעָן. במה דברים אמורים? בכלל הידוע אצל מדקדקים בימי הביניים "לא מתיישב על הלשון", כלומר צא וראה מאי עמא דבר. ברי שנוח הרבה יותר לומר שָעָן ונַהג.

    השבמחק
  7. אברהם נחמן שמשון רודניצקי, שען, עובד ישיבת "שערי שמים". מופיע בספר הצאצאים של יואל משה סלומון וראש"ז צורף "עשרה דורות בארץ ישראל" של שמחה מנדלבוים. עמוד 34. ושם בעמוד 18 מעמודי התמונות שבסוף הספר, תמונתו עם אשתו גולדה אסתר.

    השבמחק
  8. אחת ממודעות 'השבת אבדה' אונה 'ביזארית' בכלל, אלא עצובה. הצורך הדחוף למצוא סמיכה קטפתית מצביע על תינוקת אומללה שאיבדה את 'אוביקט המעבר' שלה ובוכה ובוכה....

    השבמחק
  9. אני הייתי משנה את שמו של גן הסוס ל"המשתנה הלאומית". בגלל הריח...

    השבמחק
  10. כמה אירוניה יש בהערה, המותחת ביקורת על בערוצם של תלמידי ישיבות שאינם בקיאים בשפה האנגלית, כי אינם לומדים את מקצועות הליבה.. כן, כן, המילה ליבה אינה נוטריקון, שיש לכתוב עם גרשיים, כפי שכתב המבקר, אלא ש"ע, שפירושו "החלק המהותי ביותר; תמצית; עיקר. "הסובלנות עומדת בליבת רעיונותיו." (על פי ילון עברי עברי, פירוש מס' 2). ועד כמה שידוע לי, אף עברית ולא רק אנגלית היא מקצוע ליבה. שבת שלום, ללא גרשים!!!!!!!!!!!

    השבמחק
    תשובות
    1. כמה אירוניה יש בתגובתך, בבחינת הפוסל במומו פוסל. ליב"ה = לימודי יסוד בחינוך הממלכתי. ברור שזה מתכתב עם המשמעות העברית של ליבה = Core (כפי שצוין בפוסט), אבל במקור אלה היו ראשי תיבות.

      מחק
  11. פ"נ האיש היקר והישר באדם ר' אברהם נחמן שמשון ב"ר חיים משה רודניצקי ז"ל נלב"ע ט"ז תמוז תש"ז תנצב"ה

    השבמחק
  12. לעניין ליבה: מדובר בתרגום עברי למונח המקובל בין אנשי חינוך באנגלית core curriculum
    יש לי הרושם שאת ראשי התיבות ואת הגרשיים הוסיפו מאוחר יותר

    השבמחק
  13. בבית המשפט המחוזי, הרי זהו ביתו המחוזי של המשפט. אבל בבית משפט השלום, מדובר ב"משפט השלום", ששוכן בבית הזה. מדובר בשופט נודד שהיה סובב בישובים היהודיים עוד בראשית ימי המנדט, והיה מביא את "משפט השלום" לאותם ישובים. משהוקמו בתי המשפט הקבועים, באמצע שנות העשרים, נקבע שמם בהתאם, לבתי "משפט השלום". מכאן דומה, שהתרגום נכון הוא.

    השבמחק
  14. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.