'וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם': הארבה בארץ ישראל

חקלאים פלסטינים נאבקים בארבה באמצעות אש, 1915 (מקור: ויקיפדיה)

בימים אלה הולך ומתברר, לאסוננו, כי המכה השמינית, מכת הארבה, שקיווינו כי נפטרנו ממנה כבר לפני כמה חודשים, חזרה בגדול. כך דווח בשבוע שעבר ב-NRG:

שובו של הארבה לנגב הזכיר לד"ר סמדר גלבוע, מן המרכז להוראת המדעים באוניברסיטת UCLA, חוברת נושנה של פנחס גראייבסקי על הארבה בארץ ישראל.

פנחס גראייבסקי, שנולד בירושלים וחי בה כל ימיו, היה היסטוריון חובב וסופר פורה. הוא פרסם מאות מאמרים ורשימות בעיתונות, ועשרות רבות של חוברות וסדרות על תולדות ירושלים בכלל ותולדות בני היישוב הישן בפרט ('מגנזי ירושלים', 'אבני זכרון', 'זכרון לחובבים הראשונים', 'בנות ציון וירושלים' ועוד).

פנחס גראייבסקי (1941-1873)

הרבה נכתב על הארבה – כתבה לי סמדר – אבל החוברת של גראייבסקי היא עדיין הטובה ביותר, מה גם שיש בה מידע מועיל על שיטות לכידה ובישול. ההסתייגות היחידה שלה היא מדברי רש"י, שאותם הביא גרייבסקי, כי האשכנזים אינם אוכלים ארבה, הן משום מיאוס (מקובל) הן משום שלמקצת ממיניו אין זנב. אבל רש"י טעה כאן, משום שלכל מיני הארבה והחגבים אין ולא היה זנב.

גראייבסקי סוקר בחוברת את גלי הארבה שפקדו את הארץ, מאז שנת 1838 ועד 1916, בשלהי השלטון הטורקי. תשומת לב מיוחדת הוא נותן לגלי הארבה של שנת 1915 ול'תרופה' (כלומר הרעל), שהמציא זקן הרופאים דאז, ד"ר אהרן מזיא.

אגב, לפני שנתיים ראה אור ספר באנגלית בעריכת סאלים תאמארי, שכולל יומן שחיבר צעיר פלסטיני ירושלמי שגוייס לצבא הטורקי. בין השאר הוא מספר על מכת הארבה, שפקדה את הארץ בשנת 1915 (על הספר כתב יורם מלצר באתר הספרייה הלאומית).

נחזור לגראייבסקי. החוברת שלו נדפסה בירושלים בשנת תרפ"ח / 1928 (שנת ההדפסה לא נרשמה בספר). היא נסרקה באתר Hebrew Books ומשם לקחתיה, להנאת חובבי הז'אנר ובתקווה שמדבירי משרד החקלאות יצליחו במלאכתם.

*