במדור 'פרנסות של יהודים' כבר ראינו את הלחם של הנביא יחזקאל, הפיצה של רשב"י, הפלאפל של אונקלוס, הסבון של הרמב"ם, הבייגל של שפינוזה והנקניק של ביאליק. עכשיו הגיע תורו של התנא הארץ-ישראלי רבי חייא (מוכר גם כרבי חייא הגדול), חברו ותלמידו של רבי יהודה הנשיא, שחי בראשית המאה השלישית.
אליעזר, כתב עונ"ש בבני ברק, יצא לצומת הרחובות רבי טרפון ורבי עקיבא וצד במצלמתו את מכוניתו של חייא, מדביר המזיקים, שמתמחה בכל סוגי הג'וקים (כולל 'תיקן גרמני'!), ומשתבח במראה מקום מהתלמוד הבבלי, שמעיד על כישוריו והצלחותיו:
היינו דאמר רבי [יהודה הנשיא]: כמה גדולים מעשי חייא (בבא מציעא, פה ע"ב)בעיני זה חמוד.
 |
| לפני חייא המדביר חי בצפת יהודי ושמו חייא הרופא. ספרו 'מעשה חייא' נדפס בוונציה בשנת 1652 (מקור: קדם) |
יש עוד ספר "מעשה חייא" - אוסף משלים וסיפורים של חכם בגדדי שחי בכלכותה ושמו שלמה עבאד תווינה (טויינא)
השבמחקשם המשפחה "חרל"פ איננו אלא ראשי התיבות של "חייא- ראש לגולי פולין".
השבמחקמשפחת חרל"פ היא משפחה יהודית עתיקה, שהוציאה מתוכה רבנים, מלומדים ואנשי ציבור רבים.
פירוש השם חרל"פ הוא ראשי התיבות: חייא ראש לגולי[1] פולין. מקור המשפחה הוא ממשפחת בני חייא, המתייחסת ישירות למשפחת מלכי יהודה, דרך ראשי הגלות מבבל. על פי מגילת יוחסין שנשתמרה במשפחה, היא מיוחסת לדוד המלך[2].
ראש המשפחה, חייא, היה בנו של ראש גלות בבל, שברח לספרד בעקבות הירצחו של אביו, ראש הגלות. בהמשך שימשו בני חייא בחצרות מלכי ספרד ופורטוגל, כגזברים, רופאים ומצביאים. חייא היה משורר, ההדיר של דיוואן "מחנה יהודה" - הוא אוסף שיריו של רבי יהודה הלוי. למשפחה היה רכוש רב בערים לרידה וסרגוסה וכן אחוזות בדרום פורטוגל. בני משפחה בנו את בית הכנסת הגדול בליסבון. עם גירוש ספרד ופוטוגל התפזרו בני המשפחה בכל מרחב הים התיכון: בטורקיה, יוון ואיטליה.
מצפון איטליה הגיעו חלק מצאצאי המשפחה לפלך סובלק בפולין, שם שונה שמה לחרל"פ. בשנת תר"י (1850) עלה לארץ ישראל מהעיירה ווילקאוויסק שבפלך סובלק הרב יצחק חרל"פ, יחד עם בתו ובנו זבולון חרל"פ, ומהם התפתח הענף של משפחת חרל"פ בירושלים.
אהבתי את הייחוס לדוד המלך.
השבמחקלא קמה עדיין משפחה בעלת יוחסין, שלא מגיעה בסופו של דבר לדוד המלך.
אתם מוזמנים לקרוא את אשכולו של פרופ' נדב שנרב בעצכ"ח, על המתמטיקה של הייחוס, בקישור: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2265004&forum_id=1364
אגב,
המנהג הנפוץ כמובן הוא ייחוס "על הדרך" למהר"ל, לרש"י, ולאחד מגאוני בבל.