קפוא קפוא: מסע בין פתיתי השלג

החנות 'קפוא קפוא' נמצאת בשכונת בית וגן

כתב וצילם ברוך גיאן

המעבר הקיצוני שחוו תושבי ירושלים – ממזג האוויר החם, שבו הדלקנו את נרות חנוכה רק לפני שבוע, לאפס מעלות אתמול והיום – היה מפתיע. כבר התחלנו להספיד את החורף שלא מגיע, לקלל את החור באוזון ואת התחממות הקרחונים ולפתע גל קור, שלג וגשמים בכמויות בלתי נתפסות. 

כירושלמי בעל נטיות ילדותיות במקצת, מראות השלג עדיין גורמים לי עליצות, ונדמה שגם הירושלמים האחרים נינוחים ומפוייסים יותר בימים כאלה. עם קצת יותר ימי שלג בשנה אולי גם היינו מצליחים להרגיע מתחים וכעסים שקורעים אותנו בימי החמסין הרגילים ולפתור כמה בעיות חברתיות ופוליטיות.

התעטפתי כדבעי ויצאתי חמוש במצלמתי לצוד את מראות היום היפה ב'תפר' שבין קניון ממילא לעיר העתיקה ובתוכה, בין שתי בריכות אגירת מים עתיקות – בריכת ממילא ובריכת המגדלים.

בשל השלג המוקדם, עלי העצים עדיין היו תלויים על הענפים וצבעי שלכת זהובה – כאילו לא מכאן אלא מניו-אינגלנד הרחוקה – בלטו על רקע הלבן הבוהק. 

השלג היה יפה. אמנם הכיסוי לא מלא אבל בהחלט מרשים. העצים כוסו בלבן ופה ושם גם קרסו מעומס הפתיתים.

כיכר וינגייט, טלביה

גגות הרעפים והכיפות כוסו בשכבת לבן אחידה, גדרות ועמודים כוסו גם הם במעין כיפות ודמו לדמויות מוזרות.

בבניין טרה-סנטה, שברחוב בן מימון, בלטו כדורי האבן בכיפות לובן יפה ומושלם שיכולות להזכיר, לבעלי דמיון מפותח, אנשי דת רמי מעלה.

שכונת מחנה ישראל היא השכונה היהודית השנייה מחוץ לחומות. היא הוקמה בשנת 1865 על ידי יהודים שעלו ממרוקו ואיכשהו תמיד הצטנעה בצלן של השכונות המפורסמות יותר, אלה שנקשרו במשה מונטיפיורי. 

לא הרבה נותר מן השכונה המקורית, אבל השחזורים נעשו בטעם טוב. לצד המוזיאון עוצבה חצר בסגנון מרוקני-אנדלוסי שאותה עיצבו וקישטו אמנים בני זמננו ממרוקו. מזרקות ובריכות, גרם מדרגות מעוטר וגינות פורחות שמזכירות את גני חנרליף בגרנדה. השלג כיסה את שפת המזרקות ואת המדרגות והאבן הירושלמית כוסתה בערימות שלג.








בסמוך, במורד רחוב אגרון, נמצא מלון פאלאס ההיסטורי. בשנים האחרונות שופץ המבנה מן המסד ועד הטפחות ובקרוב יהיה למלון יוקרתי ברשת מלונות וולדורף-אסטוריה. בימים אלו שוקדים הפועלים על עבודות הליטוש האחרונות, והתוצאה היא לא פחות ממדהימה. העמוד הנמוך בכניסה ובו כדור האבן כוסה בכיפת שלג חלקה ונאה.

חציתי את רחוב אגרון אל חלקו המזרחי של גן העצמאות. בית הקברות המוסלמי לבש חג. הקברים כוסו לחלוטין בלבן, ורק המצבות הניצבות לגובה נחלצו מהמעטפת הלבנה וזקפו קומתם. 

אחד הקברים שמוקף בסורג כתום – כנראה כדי לציין את חשיבות הנפטר – קיבל צביון של אנדרטה ובה קשתות גותיות.

מצבה אחת תפסה את תשומת לבי. היא נראתה לי כמין תבליט אבן של לוחם קדמון חבוש קסדה.

רבים מן החוצים את בית הקברות, בדרכם אל 'כיכר החתולות' ואל מתחם נחלת שבעה, כלל אינם יודעים שמטרים ספורים משם נמצא אתר עתיקות מרשים. 

בית הקברות המוסלמי נבנה על שפת בריכת מים עתיקה המכונה 'בריכת ממילא'. זו אחת העתיקות בבריכות ירושלים ואפשר להניח שהוקמה בתקופת הבית השני.  שרידי הטיח שעל דפנותיה מייצגים תקופות שונות שבהן שימשה הבריכה כמאגר מים. מכאן יצאה אמת מים לבריכת המגדלים (הידועה גם בשם 'בריכת חזקיהו'), שנמצאת כבר בתוך חומות העיר העתיקה, סמוך לשער יפו.

בריכת ממילא, שלמרבית הצער עדיין מוזנחת ואינה משולבת במסלולי הטיולים הארכאולוגיים בעיר, התמלאה במעט מים וגם הצטבר בה שלג. לא הרבה השתנה כאן מאז כתב על הבריכה ש"י עגנון, ברומן הגדול שלו 'תמול שלשום' (עמ' 285), שמתרחש פחות או יותר לפני מאה שנה:

ולמה לא נתן [הכלב בלק] דעתו על בריכת ממילא, מפני שכל ימות החמה היא חריבה ואין בינה ובין בקעה של אשפה אלא שמה בלבד. וזו טעות שטעה הבֶּדֶקֶר וכתב שהיא מלאה מים, שראה אותה בימות הגשמים, ובימות הגשמים הרי רוב הבתים שבירושלים מתמלאים מים.

ליד הבריכה אפשר לראות את מנוע השאיבה הבריטי, שנמצא כאן עוד מימי המנדט.

עצי הדולב שמצפון לבריכה זהרו וילדים ובני נוער שיחקו להנאתם בשלג.

בדרכי לעיר העתיקה חציתי את רחוב ממילא, הגדוש בפסלי חוצות ובבתי קפה מחוממים. השלג כאן כבר הפך לשלוליות מים חלקלקות.





כמה עשרות מטרים משער יפו, קצת לפני הכניסה לשוק שברחוב דוד, נמצא מלון 'פטרה' (לשעבר מלון 'אמדורסקי'). זהו המקום היחיד שממנו ניתן לראות את בריכת חזקיהו, והתצפית אכן מרהיבה.





הכיפות והמגדלים שמסביב כוסו לבן, והבריכה שלרגלי המלון התמלאה במים. בעבר קיבלה הבריכה את מימיה דרך אמת המים שיצאה מבריכת ממילא. היום הבריכה מוקפת מכל עבריה בבנייה צפופה של בתי מגורים, וגם כאן – למרות מבצעי ניקוי שעורכת העירייה מפעם לפעם – מדובר במקום מוזנח שיש לו פוטנציאל תיירותי לא ממומש.

סיימתי את הסיור ברובע היהודי. רק לפני שבוע צילמתי את האור החם של החנוכיות, והנה היום אותם אתרים ממש – הקרדו, החומה הרחבה וכיפת בית הכנסת רבי יהודה חסיד, כוסו בלובן מקפיא.









החזאי מנבא ששלג ירד גם היום וגם בשבת. קוראי עונ"ש, שגרים מחוץ לירושלים, מוזמנים לבקר וליהנות – יהיה מספיק לוֹבֶן לכולם. 

חורף טוב וחמים.