יום שישי, 16 במאי 2014

מסע מן הכורסא: בעקבות 'על הדרך עץ עומד' (ב)

'צו מיין חבר מאנגער [לחברי מאנגר], ראובן [רובין]'. הרישום נשמר באלבומו הפרטי של העיתונאי שלום רוזנפלד (באדיבות ישראל גיא)

החלק הראשון של הרשימה פורסם כאן.

ו. תרגומים לעברית ולחנים חדשים

שירו של איציק מאנגר, 'אויפֿן וועג שטייט אַ בוים', שעמו התחלנו את המסע, זכה לתרגומים יפים לעברית, וכולם הותאמו למנגינה המוכרת של פיליפ לסקובסקי. ידועים לי שישה תרגומים כאלה: נעמי שמר, בנימין טנא, נתן יונתן, יעקב אורלנד, מרדכי סֵבֶר ומרדכי אמיתי. תרגומיהם של טנא ויונתן זכו גם ללחנים חדשים לגמרי וידועים לי שלושה כאלה: בני נגרי, דפנה אילת ונחום היימן. כולם יובאו בהמשך.

1. נעמי שמר

הידוע והאהוב בתרגומים הוא של נעמי שמר. תרגום זה, שגם זכה לביצועים רבים, נעשה בשנת 1973 עבור תוכנית הרדיו 'דוֹ רֶה וּמִי עוֹד', שהוקדשה לשירי יידיש מתורגמים, ולבקשת חברתה של שמר, המפיקה דליה גוטמן. התרגום נדפס בספרה של נעמי שמר סימני דרך, כנרת, תשס"ג, עמ' 115:



יש נקודה ייחודית ומעניינת בתרגומה של נעמי שמר, שבו היא שינתה מכל המתרגמים האחרים.

במקור כתב מאנגר: 'דרייַ קיין מזרח, דרייַ קיין מערב, / און דער רעשט קיין – דרום', כלומר: שלוש [ציפורים פונות] מזרחה, שלוש מערבה; והנותרות  דרומה. שמר שינתה את סדר רוחות השמיים וכתבה: 'אל דרום ומערב / ואולי מזרחה'. לכאורה, שינוי פעוט, שאולי מתחייב מצרכי החריזה, אך אי אפשר לא לשים לב למשמעות הנסתרת: הבלטת הפנייה למזרח, לארץ ישראל...

הביצוע המפורסם של גרסה זו הוא של צילה דגן, ששרה אותו, כאמור, בתכנית הרדיו 'דו רה ומי עוד', שהוקלטה בבית המורה בתל אביב בשנת 1973:



אך יש ביצועים רבים נוספים.

כאן, למשל, ביצוע הרמוני נהדר של מיקי קם, מירי אלוני ועליזה רוזן, בתכנית טלוויזיה שהוקלטה אי-שם בסוף שנות השבעים:



וכאן עוזי חיטמן המנוח וחיים משה בדואט יפה, מלווים בתזמורת צה"ל בניצוחו של זיקו גרציאני המנוח גם הוא.



וכאן תמר גלעדי (כלתה של נעמי שמר), בביצוע 'בלוזי', מתוך התקליט 'בלוז לנעמי' (2011):



 2. בנימין טנא

תרגומו של בנימין טנא נדפס בכרך תרגומיו לשיריו של איציק מאנגר, שירים ובלדות, על המשמר, 1969, עמ' 221-219.



טנא תרגם גם הוא על פי המנגינה המוכרת של לסקובסקי, אבל הגרסה שלו זכתה בתוך זמן קצר לשתי הלחנות חדשות!

ראשונה הייתה דפנה אילת, שהלחינה את השיר ב-1972 עבור צוות הווי חיל התותחנים. הביצוע הזה לא נכלל באף תקליט, אלא השתמר בהקלטה מתוך הופעה שנערכה באותה שנה ב'בית המורה' בתל-אביב.



שנתיים לאחר מכן זכה השיר שוב ללחן חדש, הפעם מאת בני נגרי. שרה אותו ריקי גל בפסטיבל שירי משוררים לילדים בשנת 1974. מעניין ששיר זה נתפס כ'שיר ילדים'...


 

3. נתן יונתן

תרגומו של נתן יונתן נכלל בספרו: איציק מאנגער, מבחר שירים, כתר, 1986, עמ' 60-58 (נדפס שוב בספר: איציק מאנגר, האור והזהב, קשב לשירה, 2010, עמ' 51-50).


תרגומו של נתן יונתן זכה גם הוא ללחן חדש שחיבר נחום היימן. הנה הוא בשירתם של גתית שובל ורון דרויאן:



4. יעקב אורלנד

תרגומו של יעקב אורלנד נדפס בספר היו לילות: שירי הזמר של יעקב אורלנד, תמוז, 1985, עמ' 76.


5. מרדכי סֵבֶר

תרגומו של מרדכי סבר (1984-1906), פורסם בעיתון דבר, 29 בספטמבר 1961, לרגל ביקורו של איציק מאנגר בארץ. סבר (מקודם סברדליק) היה עורך ומתרגם, בעיקר מרוסית ומיידיש:


<תרגומו של מרדכי אמיתי הובא לידיעתי לאחר פרסום הרשימה והוא יובא בחלק האחרון של הסדרה>

ז. תרגומים לשפות נוספות

ברשימה הקודמת ראינו שהשיר תורגם לפולנית (Na drodze stało drzewo) על ידי אנטוני סלונימסקי. ככל שהצלחתי לברר, סלונימסקי – שלא ידע יידיש – תרגם את השיר בשיתוף פעולה עם מאנגר עצמו, שאותו פגש בלונדון בימי המלחמה. השיר פורסם לראשונה ב-1945 בירחון ספרותי פולני שערך סלונימסקי ונקרא 'Nowa Polska' (פולין החדשה). את המילים בפולנית אפשר למצוא כאן.

יש גם תרגום לרוסית (В поле деревце одно), ואת המילים אפשר למצוא כאן:



וכמובן שהשיר תורגם גם לאנגלית. כאן אפשר לשמוע אותו כאן בביצוע תלת-לשוני – יידיש, עברית ואנגלית.



המתרגמת היא שירה לאורה, ואלה מילותיה:

On the hillside -- bent and lonely - a twisted tree is standing
All the birds have flown away, it's sad cries notwithstanding
Some go west , some go east, the tree is soon forsaken
From the stormy wind that blows, its branches all are shaken

Mama, Mama, please I say, please don't stand in my way
I will turn into a bird, live in the tree not far away
I will sing it pretty tunes to warm its wintry branches
I will sit in my own nest, no need to be anxious

Momma tells me, "no my child" and sheds a bitter tear
"That you'll freeze up on that tree is my biggest fear"
To my mother then I say, please just do not cry
Because right before you know it, I'll fly into the sky

"Oh, my treasure, oh my crown" sobs poor momma sadly
Here's a scarf and here's a coat, you - will need them badly
Your galoshes I am sure -- you'll need them for the winter
Wear your fur hat, silly boy - so does Mama plead

Iam, Tari, Tari

עוד תרגום לאנגלית הובא בסדרה אנתולוגיה לשירי עם ביידיש, מאגנס, (כרך ב, תשמ"ד, עמ' 112; כרך ז, תשס"ד, עמ' 5), אך שֵׁם המתרגם נשמט.

תרגום נוסף, פרי עטו של ליאונרד וולף, פורסם בספר The World According to Itzik: Selected Poetry and Prose, translated and edited by Leonard Wolf, Yale University Press, 2002, pp. 102-104

There Is a Tree That Stands
There is a tree whose branches
Bend across the road
All its birds have flown away
Leaving not a bird.

The tree, abandoned to the storm
Stands there all alone:
Three birds east and three birds west
The rest have southward flown.

I say to my mother,
If you won’t meddle, please,
I’ll turn myself into a bird
Before your very eyes.

I’ll sit all winter on the tree
And sing it lullabies
I’ll rock it and console it
With lovely melodies

Tearfully, my mother says
Don’t take any chances
God forbid, up in the tree
You’ll freeze among the branches

Mother, please don’t cry,” I say
Ah, mother, don’t be sad
But on the instant I transform
Myself into a bird.

My mother says, “Oh, Itzik, lo
In the name of God
Take a little scarf with you
To keep from catching cold

And dear, put your galoshes on
The winter’s cold and aching
Be sure to wear your fleece-lined cap
Woe’s me, my heart is breaking

And, pretty fool, be sure to take
Your woolen underwear
And put it on, unless you mean
To lie a corpse somewhere

I try to fly, but I can’t move
Too many, many things
My mother’s piled on her weak bird
And loaded down my wings

I look into my mother’s eyes
And, sadly, then I see
The love that won’t let me become
The bird I want to be.

ח. השיר כריקוד מעגל

בשנת 1983 חיבר הכוריאוגרף יעקב מריומה ריקוד מעגל לשירו של מאנגר. הנה המרקדים לצלילי השיר ביידיש:



וכאן רוקדים לצלילי תרגומה לעברית של נעמי שמר:



וכאן בפסטיבל ריקודים בברלין. בהסברים מצוין משום מה שזהו 'שיר חסידי'... (תודה לעלי כהן)



ט. החלקה על הקרח

וזה כבר שייך למחלקת הביזאר.

בתחרויות החלקה על הקרח, שנערכו ברוסיה בשנה שעברה, העלו צמד המחליקים האמנותיים, אַלְבֶּנָה דֶנקובה מבולגריה ופטר קיסלוב מרוסיה, את הגרסה שלהם לשירו של מאנגר.

זה מתחיל קיטשי ('הרב והרבנית' מרדימים את התינוק), אבל בהמשך זה מרהיב ומרגש.



בהמשך המסע...

י. השפעות ופולמוס (זלמן שניאור, אהרן צייטלין, אברהם שלונסקי, שמואל פישר ונתן אלתרמן).

22 תגובות:

  1. כמה הערות לשני חלקי הסקירה היפה הזו:

    א. אני מבקש להזכיר את מאמרו המקיף והמעמיק של דב סדן "על אם הדרך – לדרכו של שיר עם ושלוחותיו" (נדפס בקובץ "בצאתך ובאהלך", עמ' 74-97) ובו נסקר חומר רב שאינו מופיע כאן - השיר, גלגוליו, תרגומים מוקדמים שלו, נוסחיו, המוטיב הפותח שלו, מקורותיו העממיים המגוונים, הדהודיו בשירה עברית (אלתרמן, שלונסקי, קשת ורבים רבים אחרים ואחרות), וכמה תובנות לגבי תפקידו המשתנה (לא כל כך מזמן שאב מהמאמר הזה מלוא חופניים פרסום במקור-ראשון על השיר, ללא ציון המקור, ולא יעשה כן במקומותינו)

    ב. כדאי לשוב ולקרוא את שירו של מאנגר כלשונו - ללא מטען-שבדיעבד שבעקבות השואה, או פרשנות המבוססת על "ציוניזציה" של הטקסט – כדי לגלות, שכהרגלו-בקודש (או בחול) עושה מאנגר שימוש מתוחכם בפואטיקה כמו-עממית, כדי להסוות אמירה אישית נוקבת, כואבת, מטלטלת...

    ג. מבחינת איפיוניו הצורניים והתימטיים, זהו, קודם כל, אינו שיר ערש (למרות שהמנגינה והטקסט המלנכוליים בוודאי תרמו לשימוש שלו ככזה) מסיבות רבות – בראש ובראשונה, מפני שהוא מופנה מהבן הדובר אל האם (בכיוון מנוגד לכל שירי הערש; זהו אמצעי שאלתרמן שאל במודע ממאנגר, ובכלל השפעתו הגלויה והסמויה של מאנגר על אלתרמן דורשת עיון)

    ד. אבל מבחינת תוכנו, ובניגוד לתפקיד שהדימיון העממי הועיד לו לאחר ובעקבות החורבן, זהו גם אינו שיר לאומי ואינו יכול להיות כזה – מפני שמאחורי הפואטיקה (והרטוריקה) העממית, כאמור, מוסתר גם כתב אשמה, אהבה, וכאב של בן כלפי האם (האם היהודיה) – זו שאהבתה הדאגנית מנעה ממנו לפרוח כציפור דרור "כמו כולם", ואף גוזרת עליו כליה בימות הקור... השורות המצמררות (אותי) המסיימות את השיר הן דוגמה מזוקקת של כאב, אהבה, חוסר אונים, ותחושת חנק שהספרות המזרח-אירופית מלאה בהן ביחס לאם (ואולי מאפיינים אהבה-לאם ויחס לאהבת-אם בכלל); אם להשתמש בביטוי של של משורר אחר (שלא כל כך אהב את מאנגר): שחה נפשו לעפר תחת משא אהבת האם...

    ה. ברור שמסר כל כך מורכב, אישי וחתרני המולבש בלבוש פולקלורי – אמצעי ומאפיין מובהקים של מאנגר, ושל מודרניסטים יידים נוספים (מולודובסקי ו"שירי נשים" על מתכונת שיר הילדים המשחקי שלה, המסתיר חרדה, תשוקה אלימה, ואהבה-שנאה; ובעצם, גם כמו אותו ביאליק, למשל ב"בין נהר פרת ונהר חידקל") – אינו יכול להיות "קולקטיבי", "לאומי", "מגויס"... אכן, הביצוע שלו כשיר ערש מסתפק בדרך כלל בשלושת הבתים הפותחים, ואילו ביצועיו המקהלתיים, האורטוריים, או הדרמטיים שהפכו אותו לקינה על יהדות מזרח-אירופה מעידות על הלך רוח ועל ההקשר ההיסטורי הנורא, יותר משהן נובעות מן הטקסט, הסותר לחלוטין את ה"פרשנות" הזו

    השבמחק
    תשובות
    1. הדברים הבאים מחזקים, נדמה לי, את דבריו של עמוס נוי, וממשיכים אותם.
      "אהבתה הדאגנית מנעה ממנו לפרוח כציפור דרור "כמו כולם",", אומר עמוס נוי.
      אבל אימו מונעת ממנו משהו מסויים מאוד: הפריצה מהבית החוצה, כדי לעזור, במעשה דון-קישוטי, לעץ שכל ציפוריו עזבו אותו והופקר לסערה.
      מהו הנמשל של אותו עץ ושל הרצון העז של הבן לעזור לו?
      העץ בחוץ, הוא לא משלנו. הוא זקוק לעזרה.
      אני אתעלם, אומר בליבו הבן, מכל מה שלימדו אותי בבית על כך שעזרה לעצים נזקקים הוא מעשה טפשי וחסר תוחלת.
      אצא להרפתקה הגדולה כי אני מרגיש מחוייב לעשות את זה, כי זה נכון וראוי..

      השיר מתפרסם ביידיש בין מלחמות העולם על רקע הלבטים האידיאולוגים שפקדו את יהודי מזרח אירופה המשכילים, בין האמונות והדעות המסורתיות ואופני מחשבה חלופיים כגון התבוללות, ציונות, בונדיזם, קומוניזם ואופציות מעורבות למיניהן.
      מזה זמן רב הנמשל נראה לי ברור: הבן מנסה לפרוץ את ד' האמות של הבית החמים כדי לעסוק בצרכים של אחרים. אינטרנציונליזם מהפכני? חלומות גאולה ציוניים?
      You name it
      כל אלה ורבים אחרים מתאימים לנמשל אפשרי. משותפת לכולם הפריצה האקטיבית ממעגל החיים המסורתי, אל עבר החוץ הקר והמסוכן, כדי להשיג מטרה אוטופית ראויה.
      אבל האם מעמיסה הגנות על הבן, צעיפים ומעילים. והמבצע הדון קישוטי לא יוצא לדרך.
      מה הנמשל של הבגדים הכבדים, אמצעי ההגנה שיש להטעטף בהם לפני היציאה לעולם הרחב? יש לי כמה ניחושים מובנים מאליהם אבל אף אחד לא ממש משכנע, ולכן לא אביא אותם.
      הבן מכיט עצוב בסוף השיר בעיני אימו. אהבתו לא נתנה לו להפוך לציפור או לדון קישוט.
      במובן מסויים, היא הצילה אותו ממשימה בלתי אפשרית, ובעצם נלעגת.
      נוח לי לחשוב שאולי בסופו של דבר אותו בן מודה לאימו על העיכוב? הוא מבים בעיניה ללא כעס.
      השיר הזה מקסים לא רק מפני לחנו העצוב והשובה לב אלא בעיקר כי בניסוחו העממי והפשוט הוא מדבר בכמה רמות של משמעות, ופירושו נותר פתוח.

      ככל שידוע לי איציק מנגר לא היה משורר פוליטי. גם בשארית ימיו, כשהגיע לישראל, עשה זאת יותר כמו היהודי הנוסע לארץ ישראל בסוף ימיו בשיר העממי ששימש מקור לשיר שלנו מאשר כציוני מאמין (וראו את שירו הנפלא "כ'האָב זיך יאָרן געוואַלגערט אין דער פרעמד", שגם בו, אם רוצים, אפשר למצוא חתרנות א-ציונית כלשהי)
      https://www.youtube.com/watch?v=YLH2dhkGvVI

      משמע: אימו הצליחה, ובמקום דון קישוט הפך לטרובאדור?

      מחק
  2. עמוס היקר, תודה על הערותיך.

    כנראה לא שמת לב שמאמרו החשוב של דב סדן הוזכר, בשם ובמלכות, בחלק הראשון של הסדרה. מטבע הדברים הוא יוזכר שוב בחלק השלישי והאחרון, שיעסוק בתגובות ופולמוס לשירו של מאנגר.

    השבמחק
    תשובות
    1. ועוד הערה-שאלה: מניין לך שביאליק לא אהב את מאנגר? אני בספק אם ביאליק הכיר בכלל את שירתו של מאנגר.

      מחק
    2. מטבע הדברים סיום שירו של מאנגר מעלה אסוציאציה ליחסי האם והבן ב'לבדי', אבל אינני יודע אם הייתה כאן השפעה ישירה. בזמנו פרסם מאיר בוסאק רשימה המשווה בין 'לבדי' לבין שירו זה של מאנגר ('על צער הפרידה בשירת ביאליק', הצפה, כ בתמוז תשמ"ג, 1 ביולי 1983, עמ' 6).

      אמנם שני ספרי השירה הראשונים של מאנגר ראו אור בשנותיו האחרונות של ביאליק, אבל ספק בעיניי אם ביאליק הכיר אותם, ומכל מקום לא ידוע לי על תיעוד של קשר כלשהו ביניהם. גם אני סקרן לדעת על מה מתבססת הקביעה שביאליק לא אהב את מאנגר.

      מחק

    3. קודם כל: אוי ואבוי, וסליחה ומחילה... נשמט ממני איזכורו של סדן בחלק הראשון.

      לגבי ביאליק, שהיה מתעדכן בשירת יידיש כידוע, בוודאי ראיתי זאת באיזה ביאליק-היה-אומר או במכתביו; מבטיח לחפש ולהביא פה.

      מחק
    4. למיטב ידיעתי ביאליק ומאנגר מעולם לא נפגשו. מאנגר שהה בצ‘רנוביץ, כשביאליק ביקר בוורשה באוקטובר 1931 וקומם את היידישאים (ראו: נתן כהן, ספר, סופר ועיתון, 2003, עמ 86; נחמן מייזל, פאָרגייער און מיטצייטלער, 1946, עמ‘ 216). אבל מאנגר סיפר, שביאליק, בשיחה עם אחרים אודותיו, הזהיר אותו מפני סופרי יידיש שלא יסלחו לו בשל כישרונו.

      מאז גירושו מווארשה ב־1938 ביקש איציק מאנגר את עמיתיו בניו יורק (ביניהם ה. לייוויק ויעקב גלאַטשטיין) לתמוך בבקשת ההגירה שלו לארה”ב. מאנגר לא קיבל את הוויזה, לה ייחל שנים רבות. מלונדון שיגר לאנשי שלומו בניו יורק מכתבים, בהם האשים את ”הקליקה לייוויק־אופטושו“, שמחזיקה את שערי אמריקה נעולים בפניו. ב־25 באפריל 1949 סיפר בהקשר זה את האנקדוטה הבאה לברטה קלינג, מתומכות בקשת ההגירה שלו (עזבון קלינג, ארכיון ייוו”א, RG 1171; סימני הפיסוק והכתיב נאמנים למקור):

      א ייד פֿון ארץ ישראל איז צו מיר געקומען אין ווארשע, אַ זשורנאליסט און מיר איבערגעגעבן א געשפרעך מיט ביאַליקן.
      ביאַליק האָט געלייענט עטלעכֿע פֿון מיינע לידער און געפרעגט:
      ווער איז ער, דער מאַנגער, ס‘איז דאָך אַן אמת‘ער דיכֿטער, און וואו קומט ער צו זיי? (,זיי‘ האָט ער געמיינט די זשארגאניסטן) קיינער האָט נישט געווסט וואס צו ענפֿערן.
      ביאַליק האָט ווייטער געפֿרעגט:
      — האָט ער כאטש א רייכֿן טאַטן וואָס זאל אים אויסהאלטן, ער זאָל האבן כח איבערצוטראגן די קנאה־שנאה וואָס זיין טאלענט וועט ארויסרופֿן?
      דער ענטפער:
      — אויף וויפֿיל מיר ווייסן איז זיין טאטע אַן ארעמער שניידער.
      — אויב אזוי — האָט ביאַליק באַמערקט — וועלן ,זיי אים דערליידיקן!
      דער זשורנאליסט האָט געהייסן וואָהלמאַן וואָס האט מיר דאס דערציילט.
      ביאַליק האט ווייזט אויס געקענט דאס זשארגאנישן ערב־רב און אָט האָט איר דעם רעזולטאַט.

      ובתרגום לעברית:

      יהודי מארץ ישראל, עיתונאי, בא אלי בווארשה ומסר לי שיחה עם ביאליק.

      ביאליק קרא כמה משיריי ושאל: 'מיהו אותו מאנגר,הרי זה משורר אמיתי, ואיך הגיע אליהם?' (ב'אליהם' התכוון לז‘רגוניסטים) [כינוי גנאי ליידישיסטים, בו מאנגר מרבה להשתמש במרירותו]. איש לא ידע מה להשיב.

      ביאליק הוסיף לשאול: 'האם יש לו אב כל־כך עשיר שיוכל לממן אותו? הוא יזדקק לכח כדי לעמוד בקינאה־שינאה שהכשרון שלו יעורר'.

      התשובה: 'עד כמה שידוע לנו אביו חייט עני'.

      'אם כך' — העיר ביאליק — 'הם ”יחסלו אותו“!'

      שם העיתונאי שסיפר לי את זה היה וווֹלמן.

      ביאליק כנראה הכיר את הערב־רב הז‘רגוני, והנה לך התוצאה.

      וולמאן הוא ככל הנראה יהודה לייב וואָהלמאַן (1955-1880). ראו עליו: לעקסיקאָן פֿון דער נײַער יידישער ליטעראַטור, ג, עמ' 248-247.

      מחק
    5. ביטע, נישט שרייבען דא און יידיש. נישט אלע לייענער פֿאַרשטיין ייִדיש.
      א דאנק.

      (דא איז היבריש פלאץ.(אתר))

      מחק
  3. קיים עוד הבדל משמעותי בין תרגומה של נעמי שמר לתרגומים האחרים; בתרגומה נזכרת רק כוונת הילד להפוך ציפור כחלק מציטוט דבריו לאמו (במרכאות); בתרגומים האחרים הוא אמנם הופך ציפור, והציטוט מסתיים שתי שורות קודם.

    השבמחק
  4. שלום פרופ' אסף. הבלוג שלך מחכים מהנה ומעשיר. תודה.

    ספק הערה ספק שאלה: האין 'עוף גוזל' של אריק אינשטיין גירסה ציונית/ ילידית/ אנטי גלותית לשירו של מאגנר?

    אם התשובה חיובית עליו להיכלל בחלק ג תחת סעיף פולמוס.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה עדיאל.

      כפי שלמדתי מידידי פרופ' אבנר הולצמן רק השבוע, אם יש שיר שמהדהד ב'עוף גוזל' של אריק איינשטיין, הריהו השיר 'לבדי' של ח"נ ביאליק...

      מחק
    2. ואולי דמות ראיה... אינשטיין עצמו שר מאנגר http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=166&wrkid=6150

      ואביו יעקב אינשטיין שיחק ושר יידיש.

      מחק
  5. כמו תמיד אני נהנה לקרוא ולהחכים, צפחית בדבש, תודה.

    השבמחק
  6. סקירה נהדרת ומאד מרגשת. תודה!
    חבל שיש כאלה ששרים שטעות בשין שמאלית (כמו סמך) את המילה לשוח (להתכופף) שמשנה לחלוטין את המשמעות.
    למרות הטעות הזו, מתקבלת (באקראי) משמעות מעניינת מקבילה (לספר, לשוחח).

    השבמחק
  7. שילוב מושלם בין מילים, רעיון, מלודיה והלחנה. זו תמצית ההצלחה הפנומנלית של השיר המדהים הזה.

    השבמחק
  8. סקירה מענגת ויפה במיוחד.

    השבמחק
  9. קיים תרגום נוסף לשיר זה שלא הוזכר בכתבה, והוא תרגומו של שמואל פישר, אשר הופך את השיר לציוני בכל רמ"ח תוויו. ובתרגום זה העץ נמצא בערבה עד אשר נגדע בידי האויבים, אך הוא יקום מחדש על ידי הבן בעידודה של אימו.
    http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=925

    השבמחק
    תשובות
    1. שירו של פישר אינו תרגום, אלא גרסת פולמוס והיא תידון בחלק הבא של הסדרה.

      מחק
  10. דוברת רוסית מספרת לי: אלבנה דנקובה היא מחליקה אולימפית בולגרית שנשואה למחליק אולימפי אחר שהוא גם בן זוגה בהחלקה ממוצא יהודי. מחליק מדהים. אבל כאן היא מחליקה עם שחקן רוסי שאינו מחליק מקצועי. ההתקדמות שלו בהחלקה פשוט מדהימה. הם יצרו את הריקוד לבקשת המאמן והכוריאוגרף היהודי שלהם בשם אליה אברבוך שהוא מדהים בכוריאוגרפיות שיוצר ומשתתף קבוע בתוכנית זו. אחרי הריקוד הזה היו לא דמעות בעיניים מהתרגשות. הם קיבלו את מלוא הנקודות מהשופטים שקמו לכבודם.

    השבמחק
  11. ירדו לי הרבה דמעות

    השבמחק
  12. זו קריאה ראשונה שלי בעונ"ש הבוקר, חפוזה - מרוב סקרנות. עוד מעט יגיע תור הקריאה השנייה, המעמיקה יותר. חוויה נהדרת, ספרותית, שירית, מוזיקלית הענקת הבוקר, דוד אסף! אני מבינה מעט מאוד מאוד יידיש, ובכל זאת אוהבת את המעט שאני יודעת על תרבות יידיש. באוזני מצלצלת המילה יידיש כמו המילה היימיש...
    תודה!!! צאו וראו כמה גדולה ומרחיבה דעת היא המדיה הזאת, לעומת עיתון מודפס, כתב עת, מדור ספרותי כפי שהורגלנו אליו בעבר, ועדין הוא משמש כשחקן ראשי בסצנה התרבותית-ספרותית. בקיצור: אין עליך, דוד אסף!

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.