יום שישי, 22 בינואר 2021

מן הגורן ומן היקב: כך הולכים השותלים

'לוח ילדים ארץ-ישראלי תש"ז', עם ציורים של פרץ רושקוביץ, 1947

מאת הָדִי אור ודוד אסף

ביום חמישי בשבוע הבא נחגוג את ט"ו בשבט. השנה כבר לא נראה תלמידי בתי ספר נוהרים בהמוניהם לטקסי נטיעות. זהו טקס שאי אפשר לעשותו ב'זום'. צריך לחפור גומה באדמה הרטובה, להדק את השתיל הרך וללכלך את הידיים ואת הבגדים. נקווה שבשנה הבאה כבר נוכל לשתול ולטעת ביום מיוחד זה, ובינתיים נתנחם במבט נוסטלגי על ימים שעברו.

ט"ו בשבט – 'ראש השנה לאילנות' במסורת חז"ל – הפך עם ראשית התחייה הלאומית ל'חג הנטיעות'. לאורך כל המאה העשרים, נטיעות עצים חדשים באדמת ארץ ישראל זוהו בדרך כלל עם מפעלותיה של הקק"ל (הקרן קיימת לישראל). ואכן, מוסד ותיק זה, שעל ייסודו הוכרז בקונגרס הציוני החמישי (1901), השקיע כספים ומאמצים חינוכיים רבים בטיפוחו של החג ובהטמעתו בעולמם הרגשי של ילדי ישראל בגולה ובארץ.   

ראש השנה לאילנות נקבע בחודש שבט כי בארץ ישראל כבר ירדו עד אז רוב גשמי החורף, העצים מחדשים את פריחתם ופירותיהם מתחילים להבשיל. כבר בימי העלייה הראשונה החלו מורים, כמו הסופר וההיסטוריון זאב יעבץ בזכרון יעקב (ראו במאמרו של אליהו הכהן, 'אימתי התחילו לנטוע', עתמול, 3, ינואר 1976, עמ' 13-11), והמחנך חיים אריה זוטא בירושלים (ראו במאמרה של רמה זוטא עליו, 'מורה המורים', שפורסם בבלוג עונג שבת), לקחת את תלמידיהם לטקסי נטיעות בט"ו בשבט. במרוצת השנים טקסים אלה הפכו המוניים ונפוצו בכל הארץ. חגיגת הנטיעות הפכה סמל לקשר בין האדם לאדמה ונטיעת העצים הייתה יעד ציוני שדיבר ללב כולם: הפיכת ארץ מדברית ושוממת לארץ פורחת וירוקה. מאז ועד היום נערכים טקסים כאלה, שכמובן עברו שינויים עצומים עם חילופי הדורות. 

טקסי נטיעות בט"ו בשבט החלו בארץ ישראל כבר בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-19, בלי קשר לקרן הקיימת לישראל. אך קק"ל, שממילא עסקה במשימות ייעור לאורך כל ימות השנה, 'סיפחה' אליה את ט"ו בשבט כיום המרכזי של נטיעות עצים והעצימה אותו במגוון דרכים: כרזות, תעודות, חוברות וספרים, פעילות בבתי הספר בארץ ובתפוצות והתרמת יהודים בכל רחבי העולם. 

הָדִי אור ליקט מאוספיו פריטים שונים המתעדים את החג ומנהגיו, ובעיקר את פעילותה הנמרצת של קק"ל לביצורו, להטמעתו בציבור, במיוחד בקרב ילדים ובני נוער, ולשילובו במערכות החינוך.

ט"ו בשבט הוא גם יום הולדתה של הכנסת (בט"ו בשבט תש"ט / 14 בפברואר 1949 התכנסה לראשונה האספה המכוננת), אבל פוליטיקה יש לנו די והותר בזמן הזה...

דוד בן-גוריון נוטע עץ אורן (לקסיקון הכנסת)

א. ילדים נוטעים

ילדים נוטעים (ציור של רות לוין בתוך דף תעודה 'ספר הילד של הקרן הקימת לישראל', 1950)

כדי להיכנס לאווירה הנוסטלגית נתחיל בסרטון על חגיגות ט"ו בשבט בשנת 1936, שמבוסס על 'יומני כרמל' מאותה שנה. אנשי ארכיון המדינה והספרייה הלאומית, שהכינו סרטון זה, שילבו בתוכו את שיר הלכת האהוב 'כך הולכים השותלים', שכתב יצחק שנהר והלחין ידידיה אדמון (שרה מקהלת קול ציון לגולה; ההקלטה היא משנת 1951).

כָּךְ הוֹלְכִים הַשּׁוֹתְלִים:
רֹן בַּלֵּב וְאֵת בַּיָּד,
מִן הָעִיר וּמִן הַכְּפָר,
מִן הָעֵמֶק, מִן הָהָר –
בְּט"וּ בִּשְׁבָט!
בְּט"וּ בִּשְׁבָט!

 

הנטיעות היו מפעל לאומי, אבל כוונו בראש ובראשונה לילדים. כך למשל נתבעו ילדי ישראל היקרים לגלות נאמנות לתוצרת הארץ, ולשים לב במיוחד לתו המודבק 'על כל בננה עברית'.

ט"ו בשבט תרצ"ט (1939)

באלבומי תמונות של רבים מילידי הארץ תימצאנה תמונות כאלה מטקסי נטיעות בכל הארץ:

הנה למשל חוברת נדירה ומיוחדת במינה, שמפרטת את לוח הזמנים של 'חג האילנות', כפי שצוין בט"ו בשבט של שנת תר"ף (1920) בבית הספר החקלאי מקוה ישראל. לחגיגות הגיעו תלמידי בתי ספר מיפו וממושבות יהודה (ראשון לציון, נס ציונה, רחובות, גדרה, מזכרת בתיה) ואנשי 'הגדוד העברי הראשון', כלומר חיילי הגדודים העבריים, שפעלו במסגרת הצבא הבריטי. הטקס כלל תהלוכות, נטיעות, תחרויות ספורט, נאומים וחלוקת פרסים.

מי הם 'נגועי הפרעות' שלכבודם נמכרו 'סרטים' (כלומר סרטי נייר, שניתנו בתמורה לתרומה כספית עבור יעד לאומי חשוב והודבקו לדש הבגד)? 

הכוונה היא למתיישבים יהודים באצבע הגליל, שספגו פגיעות של כנופיות ערביות ובדואיות בתקופת ההפקר שלאחר נסיגת הבריטים מצפון הארץ. לימים כונו אירועים אלו בשם פרעות תר"ף. כשלושה שבועות לאחר חגיגות ט"ו בשבט, בי"א באדר תר"ף (1 במרס 1920), התחולל קרב הדמים בתל חי שבו נפל יוסף טרומפלדור. 

השיר 'חג הנטיעות', שנדפס בעמוד האחרון, היה שיר לכת, שחובר בידי המורה ישראל יהודה (יש"י) אדלר והולחן על ידי חנינא קרצ'בסקי, ואפשר להאזין לו כאן.

באוסף של הדי יש גם 'גלויות נעות', כלומר כאלה שחלקים בתוכן זזים.  הנה גלויה נאה ונעה לט"ו בשבט, כנראה משנות השישים, ובה זזים האישונים בעיניים הבולטות.

קק"ל הטמיעה את מפעלי הנטיעות גם דרך עזרי לימוד שסיפקה לבתי הספר, למשל מחברות או לוחות של מערכת השעות.

מערכת שעות לתלמידים
טופס בית-ספרי לימי הולדת של בנות (שנות השלושים?) 
ברכת יום הולדת לילדות טובות

ב. כרזות קק"ל

לאורך השנים הוציאו קק"ל ו'מועצת המורים למען הקרן הקיימת' עשרות רבות של כרזות, שנועדו לקישוט חדרי הכיתות בגנים ובבתי הספר. על הכרזות חתומים מיטב המעצבים והגרפיקאים של ישראל. הנה כמה דוגמאות (מקצתן כבר הובאו בבלוג עונ"ש לפני כמה שנים, כאן):

'שיר השתיל' (עיצוב: סטודיו רולי, 1950)
'כך הולכים השותלים' (עיצוב: יעקב צים, 1955)
ט"ו בשבט הגיע (עיצוב: רפאל רטנשטיר, 1962)

ג. 'תרומת עצים' 

דרך המלך, ששילבה את הגברת המוּדעוּת לנטיעות בארץ ישראל עם תרבות ה'שְׁנוֹר' הקלאסית, הייתה במפעלי התרמות חובקי עולם. וכך חולקו תעודות הוקרה למי שתרם מכספו לנטיעת עצים לזכר אנשים שהלכו לעולמם או לכבוד ילדים חדשים שבאו לעולם, עצים לכבוד יום הולדת או חגיגת בר מצווה, לכבוד חיילי צה"ל ולרגל נטיעת יער או חורשה  הכל הולך.

מפעלי ההתרמה החלו כבר בראשית המאה העשרים ונמשכים עד היום. התורמים קיבלו תעודות, העצים ננטעו ברחבי הארץ וקק"ל העשירה את קופתה. הנה כמה דוגמאות מן הים הגדול.

כרוז התרמה תלת-לשוני שפונה ליהודי התפוצות (לא מתוארך)
תעודה על נטיעת עץ זית ביער הרצל (גן 'צעירי מזרחי' לודז') לזכר נפטר, 1919
תעודה על נטיעת עץ ב'חורשת השומר הצעיר' לכבוד יום הולדת, 1928
(התורם הוא המחנך מרדכי שנהבי ממשמר העמק והילדה תהיה לימים המאיירת תרצה טנאי)
נטיעת עץ לכבוד אהרן ויזנסקי, המורה לפיזיקה והנדסה בגימנסיה הרצליה, 1931
תעודת נטיעה לזכר נפטר. גאלאץ, רומניה, שנות השלושים

ניו יורק, 1951

מעניין לבחון את השינויים הגרפיים והמילוליים שעברו התעודות במהלך השנים.

'התרומה היא לטעת בארץ ישראל יערות עצים'
'התרומה היא לטעת במדינת ישראל יערות עצים'

והנה כמה תעודות 'מודרניות'. פחות הדורות ויותר עדכניות.

הילד ארנון נטע עץ לכבוד סבא וסבתא. 'טע עץ במו ידיך', ירושלים 1973
הסופר והמתרגם אריה חשביה תרם עץ באמצעות האינטרנט

ד. יערות בארץ

ארץ ישראל מלאה וגדושה בעשרות רבות של יערות. אמנם לא מדובר בג'ונגלים אפריקנים או ביערות ענק אירופים, אבל לפחות הם שלנו...

בנטיעת היערות והחורשות והגנים השתלבו רצון והזדמנות להנצחת אירועים היסטוריים ולהוקרת אישים חשובים (יותר או פחות), עם תשוקת הייעור האינסופית של קק"ל. כל החלטה על נטיעת יער חדש לוותה בפרסום מתאים (בחוברות מיוחדות ובעיתונות) ובמסעות התרמה. נטייל אפוא בכמה יערות כאלה, שאת מקצתם קשה לאתר על מפת ישראל.

יער רמת הכובש, הסמוך לקיבוץ שבשרון, ניטע בשלהי 1943 לזכר שמואל ווליניץ, שנהרג במהלך חיפוש הנשק האלים שערכו הבריטים ברמת הכובש ב-16 בנובמבר 1943.


יער קדושי פולין, על שם 'חללי שלטון הדמים הנאצי', הוכרז מיד לאחר השואה. לימים השתלב יער זה בתוך 'יער הקדושים'.


יער הקדושים, שבהרי יהודה (ליד מושב כְּסָלוֹן), על שם 'חללי חורבן אירופה' בימי השואה, הוא אחד הגדולים בארץ. ביער, שהוכרז בשנת 1952, התאפשר לקרובי משפחות הנספים וליוצאי הקהילות שחרבו לנטוע חורשות הנצחה מיוחדות.


יער החַיִ"ל ניטע בשנת 1946 ליד קיבוץ מעלה החמישה, לזכר חיילי היישוב והבריגדה שנפלו באירופה בימי מלחמת העולם השנייה. בסרטון של יומני כרמל (לחצו כאן) אפשר לראות את טקס הנטיעות המרגש, בהשתתפות בני משפחות הנופלים, חיילים וקצינים בצבא הבריטי ומכובדים ממנהיגי היישוב (יוסף וַיְץ והרבנים בן-ציון עוזיאל ומאיר בר-אילן).


יער רעוועל נקרא על שמו של הרב דב (ברנרד) רֶבֶל (1940-1885), מראשי הציונות הדתית בארה"ב וראש ישיבת יצחק אלחנן (ישיבה יוניברסיטי). לא הצלחנו למצוא את מיקומו של היער הזה. 


נתן בירנבוים (1937-1864) היה ציוני נלהב. הוא היה מזכירו של הרצל (והמציא את המונח 'ציונות'), אך לימים נמלך בדעתו ושינה את עורו. הוא הפך יידישיסט ואחר כך גם חזר בתשובה, נהיה חרדי והצטרף לאגודת ישראל. גן נתן בירנבוים ניטע באדמות קיבוץ חפץ חיים (ליד גדרה), שאותו הקימה מפלגת פועלי אגודת ישראל בשנת 1944. אדמות קיבוץ חפץ חיים אמנם נקנו על ידי הקק"ל, אך תעודת הנטיעה שלפנינו יצאה על ידי מפלגת פאג"י והקיבוץ.


ילדים זה שמחה. ואכן, קק"ל יזמה יערות וחורשות לכבוד ילדי ישראל: יער הילד, שעציו ניטעו באזור בן שמן בשנות החמישים והשישים; חורשת הילד ב'יקינתון אשר בגליל' (לא הצלחנו למצוא על המפה); יער הילד היהודי, שניטע בגליל המערבי בשנים 1979-1978. 

יער הילד, 1962
יער הילד, 1966
חורשת הילד, 1967

הילדים גדלו, הגיעו לגיל שלוש-עשרה וחגגו בר מצווה. הזדמנות נפלאה להמציא יער חדש, יער בר מצווההיכן נמצא יער זה? לא מצאנו.

1956

אם יש יערות לכבוד ילדים, למה שלא יהיו גם יערות לכבוד ההורים? 

יער האם נולד בזכות 'יום האם', חג חילוני שחודש בחיפה ב-1951 וצוין בחנוכה. עזרו לנו ילדים יקרים למצוא את היער הזה...

הילד חיים שטייר, שנטע את העץ בשנת 1954 לכבוד אמו, נהיה לימים מעצב גרפי ואספן 

קק"ל פנתה גם ללבם ולכיסם של יהודים טובים בגולה, ולכבודם נוצרו תעודות נטיעה בשפתם. כך למשל זורחת דמותו של הנשיא ג'ון קנדי מעל הרי יהודה בתעודה משנת 1967. אגב, האנדרטה היפה, שהוקמה בשנת 1966 ב'יד קנדי', כלל אינה דומה לזו שמצויירת בתעודה.

ה. שירים וסיפורים

כל כך הרבה שירים וסיפורים נכתבו לכבוד ט"ו בשבט, ותקצר היריעה אפילו רק להזכירם. נסתפק בשלוש דוגמאות.

האֹרֶן הבודד הוא ספר מקסים, פרי עטו של הסופר והעיתונאי יהודה פרדיס, ראה אור בהוצאת הקק"ל בשנת תשכ"א (1961). האיורים הם של פנינה גורן.


את החוברת 'שירי אדמה הוציאה קק"ל בשנות החמישים. לא בדיוק לט"ו בשבט, אבל עדיין באווירת החג. מישהו מזהה את המאייר/ת?

את מילות השיר הזה לא חיבר משה וילנסקי אלא מרים ילן-שטקליס (ששם משפחתה המקורי היה וילנסקי)

ולסיום, הקרייינית והעורכת נילי המאירי, שהייתה מזוהה עם תכניות הילדים בקול ישראל, עיבדה וקראה כמה מסיפורי לוין קיפניס, ואלה ראו אור בשנת 1967 כתקליטון בהוצאת CBS.

תקליטון מסיפוריו של לוין קיפניס לגילאי 8-4

ט"ו בשבט שמח!

28 תגובות:

  1. "כי האדם עץ השדה". האם משפט קביעה? או שאלת תמיהה?
    תודה גדולה על רשימה מלאה כרימון.

    השבמחק
    תשובות
    1. האדם אינו עץ השדה מכיוון שהאדם יכול להגן על עצמו והעץ משולל הגנה עצמית. זהו הסבר למקור המקראי. שאלה ותשובה. והשיר שאנו נוהגים לשיר כי האדם עץ השדה מקורו בשיוויון מוטעה.

      מחק
    2. "השוויון המוטעה" אליו הכוונה, ובצדק, הוא שירו הידוע של נתן זך. ספק אם זך העמיק במקור המקראי שאכן יוצר הבדל עמוק בין האדם ועץ השדה, בוודאי בעת מצור על עיר. אבל בל נחטא, ייתכן כי זך הכיר היטב את הקושיה המקראית אבל נקט פרשנות מצד עצמו המשווה בין העץ והאדם בנושאים אותם הוא מפרט בשיר.
      הואיל ונפטר לאחרונה, אביא לזכרו את הבית הראשון:
      "כי האדם עץ השדה. כמו האדם גם העץ צומח.
      כמו העץ האדם נגדע. ואני לא יודע איפה הייתי ואיפה אהיה
      כמו עץ השדה...

      מחק
  2. האם "נגועי הפרעות" אינם נפגעי הפוגרומים ברוסיה במהלך מלחמת האזרחים?

    השבמחק
  3. במשפחתי, ט"ו בשבט הוא חגיגה תמידית.
    בשנת 1924 הצליח סבי לברוח מכלא רוסי, הגיע הבייתה בשבת "שירה"(מחר), אסף המשפחה ויצאו בדרך לארץ ישראל.
    כל שנה חגגנו יחד עם סיפורו של סבא.

    השבמחק
  4. יישר כוח על הכתבה המרתקת. תודה.

    השבמחק
  5. כתבה נפלאה, מעלה זכרונות ילדות❣️

    השבמחק
  6. ייאמר ששיר השתיל הכל כך אהוב ומושר בפי כמה דורות של ילדי ישראל, התפרסם לראשונה ‏בעיתון "בַּמַּעֲלֶה" בטאון הַנֹּעַר העובד (אח"כ הַנֹּעַר העובד והלומד, וכן התנועה המאוחדת).
    מייסד העיתון הסופר והמחנך דוד (לייב) כהן‎ ‎‏(1894 סלובודקה - 1976 אלונים), ממייסדי הנער ‏העובד, נטמן באלונים, קיבוצו של בנו מוּלָה.
    מראשוני העורכים של במעלה היה המשורר והמחנך אברהם ברוידס (1907 וילנה – 1979 תל ‏אביב), שרבים משיריו פורסמו בעיתון.
    בין השירים שפורסמו בעיתון (יש כמובן עוד):
    שיר השתיל (גם בעיר וגם בכפר), מלים: יצחק שנהר שנברג, לחן: יואל ולבה, במעלה 1933
    הורה כאן (הַיֵּשׁ עוֹד אֵשׁ בַּנֶּפֶשׁ?), מלים: יצחק שנהר שנברג, לחן: יואל ולבה, במעלה 1935
    ערב בגליל (כבה השמש שיקד), מלים: רפאל קלצ'קין, במעלה 1935, לחן: פואה גרינשפון ‏‏1939
    גלגלי העולם (חורקים שן במפעל) (בוורשה: שיר המחר), מלים: יחזקאל סן, לחן: יצחק אדל, ‏במעלה אפריל 1932
    שקיעה נוגה (זמר לספינה), מלים: חיים פיינר חפר, לחן: דוד זהבי, במעלה‏‎ ‎‏15 אוגוסט 1947, ‏סמוך לפרשת אקסודוס
    שיר הפלמח (ההולכים בסך) (מסביב יהום הסער), מלים: זרובבל גלעד, במעלה 1941, לחן: ‏דוד זהבי
    ‏1942יצאנו אט (חיוור היה הלילה), מלים: חיים פיינר חפר, במעלה 1946,‏‎ ‎לחן: דוד זהבי
    כנראה, כתתנו בלילה צועדת (לרובה יד ויד נצמדת), מלים: אברהם ברוידס 15 במאי 1948 ‏‏(!), לחן: מרק לברי וכן יואל ולבה
    אל אדמות לכיש (בבור עתיק יומין, מלים ולחן: עמנואל זמיר, 1956
    כמו רבים מהבטאונים, גם במעלה פסק להופיע כעיתון מודפס בשנות השבעים.‏
    תבורכו על המאמרים האלה, מרנני הלב.

    השבמחק
  7. יער האם ניטע בהר שמעל קיבוץ הזורע. ראה בקישור הבא לאתר ארכיון הסרטים הישראלי
    https://jfc.org.il/news_journal/27535-2/105840-2/

    השבמחק
  8. יער בר מצווה ניטע מדרום לעיר ירושלים, כחלק מיער בר כוכבא. ראה בקישור למפת יער בר כוכבא בארכיון הציוני:
    http://www.zionistarchives.org.il/Pages/ArchiveItem.aspx?oi=09001e1580756688&ot=cza_map

    השבמחק
  9. שמחה וששון. ראוי גם להזכיר כי במקביל ל"קרן קימת" גם השלטון הבריטי נטע עצים בארץ. למעשה, מספרית, על כל עץ שקרן קיימת נטעה, נטעה מחלקת היעור של השלטון הבריטי 7 עצים. השלטון המנדטורי אף קבע כי ט"ו בשבט יהיה חג ארצי בארץ ישראל, וקרא לכל התושבים לנטוע עצי סרק, חילק מאות אלפי שתילים, פתר ממס אדמה פרטית שנטעו בה לפחות 50 עצים לדונם והקים את האגודה שנקראה "אנשי העצים בפלשתינה (א"י) שהפטרון שלה היה הנציב העליון וסגני הנשיא היו המופתי הגדול, ראש עירית ירושלים, הפטריארך הלטיני של ירושלים, הבישוף של ירושלים, מנהל האוניברסיטה העברית וקולונל קיש, ראש הועד הלאומי היהודי בארץ ישראל. בוועד שהיו בו 18 נכבדים - היו 7 יהודים וביניהם יוסף ויץ, אטינגר, חזנוב איש פיק"א ועוד. פרטים מלאים בספר נלבישך שלמת ירק שנכתב על ידי נילי ליפשיץ ועבדכם הנאמן.

    השבמחק
    תשובות
    1. אהבתי. אפשר מדי פעם להזכיר שהבריטים גם עשו פה דברים טובים - בין השאר...
      בירושלים בטוח היה יותר נעים ורב תרבותי בתקופתם. אני לא היחידה שמתגעגעת לזה (אם כי נולדתי רק ב-48...

      מחק
  10. בגן הילדים של צילה אגדתי שרנו והצגנו שיר לטו בשבט שמתחיל ב.."זום זום זום אביב הגיע היום ראש השניה, חיש נצא מן הכוורת ונשתה צוף מיץ". ולהבא מזמזמות הדבורים מעץ לעץ, כולם עומדים בשלכת כמו למשל : "סלחו נא לי בנות כוורת, סלחו נא לתאנה, ערומה אני עומדת כל כך מסכנה.." וכולי- עד שהדבורים מגיעות כמובן לשקדיה הפורחת ובא לצון גואל.
    לא זוכרת את כל השיר ומי כתב אותו..

    השבמחק
    תשובות
    1. לדנה, המחברים הם אשמן וסמבורסקי.הטקסט המלא באתר זמרשת

      מחק
  11. למיקומו של "יקנתון אשר בגליל" (שם ניטעה חורשת הילד): בשנות השישים היה מבצע להקמת יישובים בגבול הצפון (מבצע סו"ס - סוף סוף). במסגרתו הוקמו בין השאר היישובים זרעית, נטועה, שתולה (כולם מושבים) ובירנית (היאחזות נח"ל, שבה שירתתי בשנת 1966, היום בסיס צבאי). לכל היישובים האלה תוכנן איזור תעשייה שנקרא יקינתון, שלא הוקם לבסוף. שנים רבות לא נודע לי מקומו, עד שיום אחד שאלתי את מורה הדרך אהרוני אמיתי, תושב היישוב מתת באותו איזור. מתברר שבמתת יש גינה ציבורית הקרויה יקינתון. שם כנראה היתה, ואולי עודנה, חורשת הילד

    השבמחק
  12. "אספר לך הילדה
    וגם לך הילד,
    כל פרוטה שנתרמה אדמה גואלת.
    דונם פה,
    דונם שם,
    רגב אחר רגב,
    כך נגאל אדמת העם
    מצפון עד נגב"
    ומי יגאל אדמת העם?
    הקרן הקיימת.
    ולמי התרומה לקרן הקיימת. תרמנו? קראנו לזה "תרומס"

    השבמחק
  13. קצת לא נעים אבל חייבים להזכיר גם את הגרסאות העממיות לשירי טו בשבט, ואם לא חייבים אז לפחות רצוי להזכיר כלהלן:
    1)כך הולכים השותלים וגו' ולבסוף:
    טו בשבט הגיע החמור החריא
    טו בשבט עבר והחמור גמר.

    ויש גם משהו באותו שיר ובאותה מנגינה שבילדותי שרנו בקולי קולות ועם קוראי הסליחה:
    בטו טו טוטו
    שהערבים ימותו
    באיזה יום
    ביום שבת
    באיזה שעה
    שעה אחת

    השבמחק
  14. בת"א של ילדותי בתחילת שנות ה-50'שרו עפעס באופן יותר פוליטיקלי קורקט... ועם המורים הסליחה.
    בטו טו טוטו
    שהמורים ימותו

    השבמחק
  15. כתבה מרתקת ומלאת מידע, הן ידוע ומוכר והן חדש ומענין.
    וכל הכבוד להדי אור על הפריטים מאוספו.

    השבמחק
  16. מנסה לאתר מיקום יער החַיִ"ל ,ניטע בשנת 1946 ליד קיבוץ מעלה החמישה,

    אלי ורמי ליטני litail@gmail.com

    השבמחק
  17. רותי שריר כפר תבוריום שבת, 23 ינואר, 2021

    תודה דוד על כתבה נפלאה. ממש זיכרונות ימים עברו.
    והשירים...
    ישי אדלר מחבר השיר שהושר במקווה ישראל, הוא סבא של חברה טובה
    שהתרגשה מאוד למקרא הכתבה ששלחתי לה

    השבמחק
  18. דובי גולדפלםיום שבת, 23 ינואר, 2021

    למיטב ידיעתי מדינת ישראל היא היחידה בעולם שמספר העצים בה גדל במאה העשרים וממשיך לגדיול גם במאה ה 21.

    השבמחק
  19. דרך אגב - העובדה שלא יודעים לעתים היכן מצוי יער מסויים וכו, כמו שציינת כמה פעמים: "לא הצלחנו למצוא את מיקומו של היער הזה." אולי גם בגלל - כמו בסרטו הידוע של קישון: סלאח שבתי - שמדי פעם מחליפים שלטים כאלה בהתאם לתורמים חדשים :)

    השבמחק
  20. ועוד משהו - חבל שאין כאן אפשרות לעשות "לייק" לתגובות של קוראים. כבר רציתי לבקש לעשות זאת מזמן...

    השבמחק
  21. תענוג לקרוא, לראות, ולהקשיב! תודה רבה.

    השבמחק
  22. יוסי אוריה, קיבוץ רמת הכובשיום שבת, 30 ינואר, 2021

    בסעיף דהובאה תעודה על נטיעת עצים ביער רמת הכובש.
    התעודה המוצגת ניתנה כנראה לתורם/ים ואמורה הייתה להנציח את האירוע ‏הנזכר בכתבה, והתרחש כמה חודשים קודם לכן בתאריך המצוין.‏ לבד מכמה פרטים לא מדויקים כרונולוגית המופעים באיור שבגוף התעודה, חשוב להדגיש את העניין ‏הבא: ‏
    חברי רמת הכובש קיבלו את יוזמת הקק"ל ברצון, אך הציעו לשנות את מיקום אתר הנטיעה (טרם ‏נטיעתו) ולקבעו בקיבוץ או בסמוך לו.‏ ואולי אף לא כיער עצי סרק, אלא יער - מטע עצי פרי...‏
    מבלי לפרוס את כל הפרשה, אציין רק כי בסופו של דבר ניטע היער על שטח חשוף (אז) בהרי הגליל ‏העליון, (היום רכס רמים) לימים קיבוץ מנרה.‏ לפני שנים רבות אף זיהיתי על אחד ממבני קיבוץ מנרה, שלט/לוח אבן, עליו חקוק הסיפור למזכרת.‏

    ובתודה על הבלוג המעניין כמעט תמיד.‏

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.