יום רביעי, 26 במאי 2021

פרחים מכיפת הדורמיציון: טקס הפֶּנְטָקוֹסְט בירושלים

 כתב וצילם דנצ'וּ ארנון

וּבְיוֹם מְלֹאת שִׁבְעַת הַשָּׁבֻעוֹת נֶאֶסְפוּ כֻלָּם לֵב אֶחָד. וַיְהִי קוֹל רַעַשׁ מִן הַשָּׁמַיִם פִּתְאֹם כְּקוֹל רוּחַ סְעָרָה וַיְמַלֵּא אֶת כָּל הַבַּיִת אֲשֶׁר הֵם ישְׁבִים בּוֹ. וַתֵּרָאֶינָה אֲלֵיהֶם לְשֹׁנוֹת מִתְפָּרְדוֹת בְּמַרְאֵה אֵשׁ וַתָּנוּחַ אַחַת אַחַת עַל כָּל אֶחָד  מֵהֶם. וַיִּמָּלְאוּ כֻלָּם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַיָּחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשֹׁנוֹת אֲחֵרוֹת כַּאֲשֶׁר נְתָנָם הָרוּחַ לְסַפֵּר (מעשי השליחים, ב 4-1)

'פֶּנְטָקוֹסְט שביוונית פירושו חמישים ימים  הוא חג שבועות ('שִׁבְעַת הַשָּׁבֻעוֹת') הנוצרי, שחל תמיד ביום ראשון, שבעה שבועות מיום הפסחא. ביום זה ירדה רוח הקודש ברעש גדול ובלשונות אש על שליחיו של ישו ותלמידיו הראשונים. הדיבור 'בלשונות אחרות', שנזכר בתיאור האירוע בברית החדשה, מסמל את יציאת הנצרות מחיקה של היהדות והפיכתה לדת אוניברסלית. חג זה, שמתחבר לחג הפסחא (כפי שאצלנו שבועות מתחבר לפסח), נחוג ברחבי העולם הנוצרי בדרכים רבות ובמנהגים ממנהגים שונים. 

ביום ראשון השבוע (23 במאי 2021) שמתי פעמיי לירושלים, לטקס שנערך בכנסיית הדורמיציון. השנה, שלא כבשנים רגילות, בגלל הקורונה ומן הסתם גם בשל המתיחות הפוליטית והצבאית, היו מעט משתתפים.

מה מיוחד בדורמיציון משאר כנסיות שבעולם? על פי המסורת הנוצרית, ירידת רוח הקודש ולהבות האש, שתוארה בברית החדשה, אירעה במקום שבו נערכה הסעודה האחרונה. רבים מזהים את המקום הזה עם חדר הסעודה האחרונה (או עם החדר שלידו) שמעל לקבר דוד, שנמצאים כידוע בהר ציון.

כנסיית הדורמיציון שייכת לנזירים הבנדיקטיניים הגרמנים ולכן הטקס מנוהל על ידי הפטריארך הקתולי של ירושלים. כרגיל, היו בטקס המיסה פרקי תפילה וקריאה, בלווי מקהלת נזירים ועוגב, אך החלק המרשים והייחודי שבו (לפחות עבורי, כצלם יהודי) היה בסופו. אל מרכז הכנסייה ואל הנאספים הוטלו מן הכיפה אלפי פרחי בוגנוויליה אדומים ולבנים, הלא הם צבעי האש שירדה מן השמים.

פסיפס בדורמיציון: מרים והשליחים מקבלים את להבות האש מן השמיים
היונה שממעל מסמלת את רוח הקודש 

המסורת הנוצרית גורסת כי מרים, אמו של ישוע, לא מתה אלא נרדמה, נקברה ועלתה לשמיים. מקום התרדמה, על פי מסורת זו, היה סמוך למקום הסעודה האחרונה. תרדמה בלטינית היא 'דורמיציון', ומכאן גם שם הכנסייה והמנזר, שנבנו בסוף המאה ה-19 על שרידיהן של כנסייה ביזנטית וכנסייה צלבנית. הכנסייה ייחודית בכך שהאולם המרכזי שלה עגול.

הטקס נפתח בתהלוכת הכניסה של הכמרים בגלימות לבנות עליהן סטולה (Stole) אדומה.

אחרי הכמרים נכנסים שלושה בישופים בגלימות אדומות. האמצעי הוא פייר-בטיסטה פיצבאלה, הפטריארך הלטיני של ירושלים, שבתוקף תפקידו מנהל את הטקס.

הבישופים והכמרים מסתדרים במקומם והטקס עומד להתחיל.

הטקס נפתח בתפילה.

במהלך המיסה הפטריארך מציג את לחם הקודש – אצל הקתולים זו מצייה עגולה – ואת יין הקודש, שעל פי האמונה הנוצרית הופכים לבשרו ולדמו של ישוע.

המאמינים מסתדרים בתור ומקבלים טעימה מלחם הקודש.

הטקס כולו מלווה בשירה של מקהלת נזירים ובנגינת העוגב הגדול של הכנסייה.


בסיום הטקס נשפכים מן הכיפה אלפי פרחים אדומים ולבנים אל מרכז הכנסייה. הנוכחים פורשים ידיהם, קולטים את הפרחים ושומרים אותם כמזכרת קודש לנוכחותם בטקס.

תם הטקס. עוד מעט, כשייצאו אחרוני המשתתפים, יגיעו פועלי הניקיון שיטאטאו את רצפת הכנסייה מאלפי הפרחים שנותרו. עד השנה הבאה...

14 תגובות:

  1. תודה על התיאור היפה.

    השבמחק
  2. חמישים ימים אלה הם ספירת העומר ביהדות, פנטקוסט בנצרות, ובאיסלם - חמסין...

    השבמחק
  3. מאמר מרתק מלווה בתמונות מדהימות. למדתי והשכלתי.

    השבמחק
  4. Eli Kohen (עלי כהן קופנהגן)יום שישי, 28 מאי, 2021

    התקופה שבין הפסחא בדנמרק ל"פינסן"- השבועות בדנמרק (50 יום כמו ברשימה המאלפת על ה"פנקוסט") מלאה בחגים המזכירים בהרבה את חודש החגים היהודי. התכמו לפני שנים רבות ואיחדו מספר חגים ל"יום התפילה הגדול"
    = STORBEDEDAg ` ו וצימצמו את מספר החגים ביום תמים.

    השבמחק
  5. לצנזור: תוכל למחוק או לצנזר. אם ישו היה חוזר עכשיו והיה רואה מה נעשה בשמו בעולם, הוא היה חוזר למקומו מתחת לאבן. אם הוא רק היה מעז לצאת נגד מאמיניו ואומר שלא לכך הוא התכוון, הם היו צולבים אותו עוד פעם.

    השבמחק
    תשובות
    1. לעניות דעתי, האתר הנוכחי לא נועד להפצת תעמולת שיטנה אנטי-נוצרית.
      בנוסף, חבל שהמתחבא מאחורי הכינוי SIMKO איננו מודע או שפשוט מתעלם במפגיע ממפעלותיה של הכנסיה הנוצרית בעולם כולו. אלפי בתי הספר, המרפאות, מפעלי ההזנה, בתי יתומים, מוסדות רווחה שונים ומוסדות השכלה גבוהה - כולם עבודתה שלה הכנסיה. כדאי לו או לה לחשוב פעמיים אם כדאי לפתוח את הוויכוח הישן והמדדמם אודות מי שצלבו אותו.
      אשר למאמיניו דאז, רק לתזכורת: רובם ככולם היו יהודים.

      מחק
    2. אם שמת לב לרישא, ביקשתי מהמנהל למחוק או לצנזר את מה שכתבתי וזאת בגלל מישהו שעלול להיפגע מכך. אכן הראשונים היו חכמים היו נבונים וכולם ידעו את התורה. אז אם כבר העלית את הנושא, אז לדעתי ישו בכלל לא יסד דת חדשה ולא התכוון לכך. ה"כבוד" הזה שייך לפאולוס שבכלל לא נימנה על תלמידיו ולמיטב זכרוני הוא גם לא פגש את ישו מעולם. (אני מהסס עכשיו אם ללחוץ על לחצן פרסם. מקסימום התגובה הזו מתחק).

      מחק
  6. ולא זו בלבד ש"העברים" או "בני ישראל" והמקרא שלנו תרם לנצרות, אלא היא גמלה לנו ותרמה לנו את המשמעות האחרת של "חג השבועות". הן מן המקרא נטוו ישראל: "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות לד, כב) - אלו שבעה שבועות גורליים מביכורי השעורים, שהיו שוברים את הרעב אחר שכלה הישן. בעונת הפסח "השעורה אביב" (שמות ט, לב) - רכה ולחה, אבל כבר אפשר לאכול אותה "קלי" (משהוקרב העומר... ויקרא כג, יד). אבל עדיין מייחלים למלקוש, שהחיטה עודנה "גבעול" (שמ' ט, לט), וצריך להתפלל כי "... וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ שְׁבֻעֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ" (ירמיה ה, כד) – אלו "שבעה שבועות" שסופרים בין ת.יפה תיאר עונה זו מחבר הרומן הנחמד ספר רות, שהכיר יפה את טבע הארץ (ככתוב, "והמה באו בית לחם בתחילת קציר שעורים"). אבל מתן תורה בחג השבועות לא זו בלבד שלא כתוב בחמשת חומשי תורה אלא אף לא במשנה ! והרי אי אפשר היה לדרוש על תאריך קבוע לחג השבועות כל עוד קידשו את החודש על פי ראיית הירח – שאם ניסן ואייר של כ"ט יום, נמצא חל בה' בסיון, ואם שניהם של שלושים, נמצא חל בז' בסיון, כמו שהאיר עינינו החכם ר' עזריה מן האדומים – De Rossi בספרו "מאור עיניים". ואכן דרשת "מתן תורה" בשבועות היא רק מימי האמוראים. אמוראי ארץ-ישראל, כגון רבי אבהו, היו נושאים ונותנים עם הנוצרים, ומסתבר ששמעו מהם את סיפור ירידת במלא "שבעת השבועות" לפסח ולצליבה. "קול רעש מן השמים... כקול רוח סערה" ו"לשונות אש" יכול ודאי להזכיר לו את תיאור מעמד הר סיני בשמות פרק י"ט. בעיניים פקוחות ובמבט פתוח אפשר לראות ההפריה הדדית בין הדתות. אפשר למצוא כאלה גם בין יהדות ואסלאם (כגון ר' אברהם בן הרמב"ם, ובמידה לא מבוטלת גם אביו), והגיע העת שהיחס לא יהיה רק במעשי איבה.
    שלמה צוקר

    השבמחק
    תשובות
    1. קצת דבר תורה לא יכול להזיק, להיפך.

      מחק
  7. האמונה לגבי 'תרדמתה' של מריה (ולא מיתתה הרגילה) מיוחדת כנראה לזרמים קתולים בנצרות (ולא 'למסורת הנוצרית' בכללה, כפי שנאמר במאמר), הצעתו של שלמה הנ"ל לראות בחג מתן תורה היעתק של התגלות הלשונות הנוצרית נראית מעניינת, וקשורה לכך שרבים העלו כי חג מתן תורה הועלה במקורותינו מפורשות רק בשלבים מאוחרים של גיבוש התורה שבעל פה, אולם גם מסורות שהופיעו אז ביטאו זרמי עומק שפעפעו עמוק ביהדות קודם לכן, כמו שלא נאמר שסדר פסח הוא העתק של מנהג הסעודה האחרונההנוצרי, למרות שרק מהמשנה ואילך אנו אוכלים 'פסח מצה ומרור, ושותים ארבע כוסות..'
    קומץ האנשים המתכנסים בירושלים היהודית המיליטנטית, מציינים את 'פרישת הכנפיים' של הנצרות מן היהדות וחיבורה אל העולם החפשי, הרשימה מנקודת מבט של ישראלי מקומי המבקש לזכות קצת מן 'הצד האחר' והזר, המיסטיקה העצובה הזו של ירושלים והמקומות בהם התגלגלה הבשורה והפכה לבלוג של יום שישי.. כל זה נוגע ללב, כמתן תורה יהודי\נוצרי בהחלט

    השבמחק
    תשובות
    1. מעניין הדבר, אבי, ש"הצד האחר והזר" איננו כה זר, כי הוא משורשנו צמח ונוצר... - "הסעודה האחרונה" אינה אלא סעודת [סדר] הפסח: "...ויהי באוכלם ויקח ישוע את הלחם [לחם מצה, כמובן] ויפרוס ויתן לתלמידים... ויקח את הכוס ויברך [...בורא פרי הגפן]... ויהי אחרי קוראם את ההלל [=את ההימנון, בלשונם היוונית של האוואנגליונים, חסל סדר פסח כהלכתו] ויצאו אל הר הזיתים (מתי כו, 26 - 27 ובמקבילות) - "כהלכתו", ודאי! כי המרור נכלל באכילת בשר הקרבן מגזירת הכתוב ומובן מאליו, וכנראה עדיין לא תיקנו לו ברכה לעצמו, כשם שלא נזכר שם שבירכו "...אשר קידשנו במצוותיו וציונו לקרוא את ההלל". ומדרש "ההגדה" אינו מעכב, ששנינו בתוספתא תוספתא מסכת פסחים (ליברמן) פרק י: "בני העיר שאין להן מי שיקרא את ההלל הולכין לבית הכנסת וקורין פרק ראשון והולכין ואוכלין ושותין וחוזרין ובאין וגומרין את כולו", הא למדת שאין ההגדה מעכבת, אלא הידור מצווה היא. ושח לי הפרופסור שמואל ספראי, זכרו לברכה, שכשהיה תלמיד בישיבת "מרכז" הרב קוק, שסמוכה הייתה לפינת רחוב הנביאים, שהייתה שם חנות כתבי-הקודש של המיסיון, קנה לו את "הברית החדשה", קרא ו(כלשונו) הרגיש בבית... (כידוע, ואין צריך לומר, שהוא לא נמשך לנצרות, אלא ביקש להבין היסטוריה).
      שלמה

      מחק
  8. ברור שהסעודה האחרונה היא כעין סדר פסח, אך לא להיפך, זה מה שרצינו לומר

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.