השורשים היהודיים של מכונית סיטרואֶן

אנדרה סיטרואן ורעייתו

מאת יואל שֶׁר

מוקדש לידידי גיל קיסרי, ליום הולדתו התשעים (ואם תסתכלו בנספח גם תבינו למה)

בשנת 2019 מלאו מאה שנה ללידתה של מכונית סיטרוּאֶן הראשונה, במפעל שהוקם על גדות נהר הסן בלב פריז. מי מעלה על דעתו את שורשיה היהודיים המפתיעים של מכונית זו, של עצם שמה ושל בסיסה הטכנולוגי?

מי שעמד מאחורי סיפור ההצלחה הצרפתי היה אנדרה סיטרוּן (Citroën), מהנדס, יזם ותעשיין מוכשר, שהקים מפעל לייצור מכוניות. בשנות העשרים של המאה הקודמת זה היה מפעל המכוניות הרביעי בגודלו בעולם. 

אנדרה סיטרואן (1935-1878)

אנדרה היה הילד החמישי של יהלומן יהודי מהולנד, שפשט את הרגל והתאבד בקפיצה מחלון דירתו, ושל מאשה אַמֶליה קליינמן, יהודייה ילידת ורשה. מה מקור השם 'סיטרון'? סבא-רבה של אנדרה היה סוחר פרי הדר באמסטרדם שבהולנד בראשית המאה ה-19, ובשל כך כינוהו 'לימוּנמן', איש הלימונים. אפשר להניח שבמסגרת עסקיו מכר גם אתרוגים לקראת חג הסוכות.

בנו של לימוּנמן, הסבא של אנדרה, לא המשיך את מקצועו של אביו והיה תכשיטן. משום מה החליט לשנות את שם המשפחה לסיטרוּן, כינוי אחר ללימון בשפה ההולנדית, וזה נשאר גם שמו הרשמי של האבא היהלומן, כאשר היגר לצרפת ב-1873. גם לימוּן וגם סיטרוּן נכתבים בהולנדית בצרוף האותיות O  ו-E, צירוף שנותן בשפה זו את התנועה וּ (כמו OO באנגלית)

אנדרה עצמו כבר נולד בפריז בשנת 1878. הוא לא אהב את הצליל ההולנדי של שם משפחתו, אשר בצרפתית נשמע כמו 'דלעת'. כאשר החל את לימודיו בבית ספר תיכון הוא הוסיף נקודתיים אופקיות על האות ë, כך שהשם הפך מסיטרוּן (ו' שרוקה) לסיטרואֶן. 

בהיותו בן עשר חזה אנדרה בהקמתו של מגדל אייפל והחליט שכשיגדל יהיה מהנדס, ואכן לימים סיים את בית הספר הפוליטכני המהולל ב-1902. אך בינתיים, בחופשת הפסחא של שנת 1900, והוא בן 22, נסע אנדרה לביקור משפחתי בפולין. בן משפחה הפגיש אותו עם בעל מפעל קטן בלודז', שהמציא תמסורת חדשנית בעלת שִניים כפולות בצורת האות V. המפעל ייצר תמסורות מעץ לטחנות רוח. סיטרואן הצעיר התרשם מן ההמצאה ורכש את הפטנט. אחרי סיום לימודיו ושירותו הצבאי בחיל התותחנים הוא הקים בפריז מפעל קטן לייצור תמסורות ובו עשרה עובדים. עם התפתחות המנועים החשמליים נוצר ביקוש גובר והולך לתמסורות פלדה איכותיות והמפעל הקטן צמח במהירות. הסמליל (לוגו) של המפעל היה (ועודנו) צמד אותיות V הפוכות. סמל של פטנט שראשיתו – מי היה מאמין? – דווקא בעיר התעשייתית היהודית לודז' שבפולין.

היסטוריה של סמלילים, מ-1919 ועד ימינו (Citroënvie)

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, סיטרואן התגייס לצבא צרפת ומיד הועלה לדרגת סרן. במסגרת תפקידו בחיל התותחנים הוא נוכח לראות שקיים מחסור חמור בתחמושת ארטילרית. הוא פנה למשרד המלחמה והציע להקים מפעל שייצר במהירות כמויות גדולות של פגזי תותחים. בחסכונותיו ובעזרת כמה ידידים אמידים הצליח לבנות תוך שלשה חודשים מפעל על שטח של כ-150 דונם על שפת נהר הסן, ליד מגדל אייפל, והנהיג בו שיטות יצור מתקדמות שלמד בביקוריו בארצות הברית: כ-13,000 פועלות שייצרו מדי חודש כ-10.000 פגזים. זו הייתה תרומה עצומה למאמץ המלחמתי, וכשזו הסתיימה, והביקוש לפגזים ירד, החליט סיטרואן להסב את מפעל התחמושת למפעל לייצור מכוניות. הוא השתמש בפטנט שרכש בלודז' כדי לבנות מכונית בעלת הנעה קדמית עם תמסורת השיניים הכפולות, וכך נולדה מכונית הסיטרואן הראשונה ב-1919. 

ההמשך מרתק לא פחות, ואפשר לומר כי זו אחת מהרפתקאות התעשיה הגדולות ביותר של הזמנים המודרניים.

הביקוש לכלי רכב ממונעים הוא לא רק חלק בתהליכי המודרנה; הוא נבע גם מהקטל ההמוני של הסוסים, כבהמות הובלה, בחמש שנות מלחמת העולם הראשונה. סיטרואן לא היה רק מהנדס מוכשר ותעשיין בעל כושר ארגוני וחזון, אלא גם איש יחסי ציבור ושיווק גאוני שניחן בדמיון יצירתי וחדשני. הוא הבין כי המכונית אינה רק כלי תעבורה אלא גם אמצעי בילוי והכריז על השקת דגם שמחירו פחות ממחצית מחירה של המכונית הזולה ביותר בשוק. בהתחלה ייצר שלושים מכוניות בכל יום, ו-20,000 בשנה הראשונה. עשר שנים עברו וב-1929 מפעל המכוניות שלו כבר ייצר 400 מכוניות ליום.

אלא שאז פרץ המשבר הכלכלי העולמי. מפעלי סיטרואן, שבינתיים התרחבו אף יותר, נאלצו להתמודד עם בעיות מימון קשות. במפעל עבדו כ-32,000 פועלים, שייצרו מעל 100,000 מכוניות בשנה, שקרוב למחציתן יוצאו לחו"ל.

בתגובה הנהיג אנדרה סיטרואן חידושים ששום חברה אירופית לא חשבה עליהם עד אז: שירות לקוחות, רשת מוסכים וייצור חלקי חילוף מקוריים ומכירתם. הוא גם הקים חברות מוניות, פתח קווי אוטובוסים באזורים כפריים שהרכבת לא הגיעה אליהם, ייסד חברות-בת ברחבי אירופה, וגם היה ליצרן המכוניות הראשון שביצע ניסויי בטיחות. לא מעט לאדם אחד.

בסוף שנת 1922 ארגן סיטרואן מסע לחציית מדבר הסהרה באפריקה עם מכוניות חצי-זחל, מעין זחל"ם, שהביא לו פרסומת ענק ויוקרה רבה. הוא חזר על התרגיל במסעות נוספים: לערבות אסיה התיכונה (1924) ולאלסקה (1934).

זחל"מי סיטרואן חוצים את מדבר סהרה, 1922

במשך תשע שנים, בשנים 1934-1925, האיר השם סיטרואן את מגדל אייפל באמצעות כ-250,000 נורות חשמל צבעוניות. זהו אותו מגדל שבימי ילדותו של הנער היהודי היה עבורו מקור השראה וסימן לו את עתידו כמהנדס תעשייתי. 

פרסומת סיטרואן על מגדל איפל , 1934-1925

לרגל תערוכת מכוניות בינלאומית שהתקיימה ב-1922 הגה סיטרואן רעיון חדש: כתיבת פרסומת בעשן לבן על ידי מטוס. וכך התפרש השם 'סיטרואן' לאורך כחמישה ק"מ מעל שער הנצחון בפריז, 

גם כמעסיק היה אדם יוצא דופן שהנהיג תנאי עבודה ורווחה מהפכניים לימיו. העובדים והעובדות, שהאחוז שלהן היה גבוה במיוחד, לבשו חלוקים לבנים ונהנו ממתקנים היגייניים ומשירותים סוציאליים: מקלחות, מלתחות, מסעדות שהגישו תפריט זהה למנהלים ולפועלים. רופאים, חדרי מיון וניתוח ומרפאות שִׁנַּיִם הועמדו לרשות העובדים. עובדות בהריון זכו למענקים חודשיים, למענק לידה ולמענק הנקה, ומעון פעוטות היה צמוד למפעל.

לכל הטוב הזה היה גם מחיר שהתעצם על רקע המשבר הכלכלי של ראשית שנות השלושים. מפעלי סיטרואן פשטו את הרגל בשנת 1934 והמשיכו לייצר רק הודות לחברת הצמיגים הצרפתית מישלן שרכשה את המפעל בשנת 1935 – היא השנה שבה מת אנדרה סיטרואן. 

המודל הקלאסי של מכונית סיטרואן בעלת ההנעה הקדמית

גם בשנים שאחרי מותו של אנדרה סיטרואן המשיכה החברה שייסד להתבלט: היא המציאה את הדגמים הראשונים של מכונית בהנעה קדמית, וכן יצאה עם שני דגמים מהפכניים שהפכו לאגדה – ה-DS, בעל המתלה ההידראולי, והדֶה-שְׁבוֹ, הדגם העממי, שאוהביו ושונאיו כינו אותו 'קופסת סרדינים'. בשני הדגמים האלה נהגתי בעצמי.   

המודל הקלאסי של דה-שבו

קופסת הסרדינים המשפחתית שלנו עם הלוחיות הדיפלומטיות (מחזיק בכדור מי שיהיה לימים עו"ד גלעד שר; מצד שמאל, אחיו הצעיר איל, מי שיהיה לימים מנכ"ל פסטיבל ישראל)

לאורך 65 השנים האחרונות היו לי (או עמדו לרשותי), כעשרים מכוניות. שתיים מהן נשאו בגאון את סמל ה-V הכפול המהופך של סיטרואן, ואת שתיהן אני זוכר לטוב. 

הראשונה היתה דֶה-שְׁבוֹ כחולה – המכונית החביבה ביותר שהייתה לי אי פעם. הייתי אז, בראשית שנות השישים, דיפלומט צעיר בשגרירות ישראל בפריז, וזאת היתה כנראה מכונית הדה-שבו היחידה בעולם שנשאה לוחיות דיפלומטיות ירוקות. מאוחר יותר, כשגריר ישראל בטוגו שבמערב אפריקה, עמדה לרשותי מכונית DS, שהיתה אידיאלית לנסיעה בדרכי העפר הלא סלולות של מדינה זו. כאשר ביקשתי מהנהג המקומי שלנו שייתן לי לנהוג בה, הוא הזהיר אותי שחייבים לנסוע לפחות במהירות של מאה קמ"ש, כדי לדלג מעל החריצים העמוקים הרבים החוצים לרוחבה את דרך העפר העשויה אדמת לטריט, כעין פח גלים. וכך נסענו מאות קילומטרים...

מכונית ה-DS בעלת המתלה ההידראולי על רקע מגדל אייפל

אנדרה סיטרואן חי חיים צנועים יחסית. הוא לא רכש ארמונות ולא צבר יצירות אומנות, אך הוא היה מכור להימורים במשחקי קזינו ובמרוצי סוסים והפסיד בהם סכומים דמיוניים. הוא נפטר ממחלה ממארת בשנת 1935 והוא בן 57 בלבד. הוא נטמן בטקס קבורה יהודי בבית הקברות מונטפרנס, בנוכחות הרב הראשי של פריז.

השטח המקורי של המפעל, ליד מגדל אייפל, הפך לפארק הנושא את שמו של אנדרה סיטרואן, נינו של מוכר אתרוגים יהודי מאמסטרדם, בנה של יהודייה מוורשה, שיישם את כשרון ההמצאה של יהודי מלודז'. הקדישו מחשבה לזכרו בכל פעם שתפגשו מכונית הנושאת בגאון את הלוגו של סיטרואן, ה-V הכפול וההפוך.

נספח: מלך יהודי בפריז

בי' באלול תר"ץ (3 בספטמבר 1930) פרסם העיתונאי אורי קיסרי – אביו של ידידי גיל קיסרי לו מוקדשת רשימה זו – מאמר בעיתון דואר היום, שכותרתו 'מלך יהודי בפאריס...' (עמ' ג). 

מודעות למכירת סיטרואן שהתפרסמו בעיתון דואר היום בראשית שנות השלושים (אוסף הדי אור)

_________________________________

יואל שר הוא דיפלומט בדימוס וגמלאי של משרד החוץ. בעברו שירת כשגריר ישראל במדינות שונות.