כתב וצילם ברוך גיאן
ברחוב אריאל 3 בשכונת רוממה, מאחורי תחנת האוטובוסים המרכזית בירושלים, 'מסתתר' בית מידות נאה ומרשים. כאשר עיתותי בידי ואני בסביבה, אם לסידורים אם לפני נסיעה, אני מבקר בבית המיוחד הזה שבעיניי הוא שכיית חמדה.
בספרו על הבנייה בירושלים בתקופת המנדט הבריטי כתב האדריכל דוד קרויאנקר כי מדובר בבית פשוט וצנוע. אכן אין זה בית מפואר אבל הוא בעל נוכחות מרשימה.
בית זה נבנה על ידי הרב יהודה לייב הכהן מימון (פישמן), שהיה מראשי תנועת המזרחי, חתם על מגילת העצמאות וכיהן בתפקיד שר הדתות הראשון של מדינת ישראל.
הרב יהודה לייב הכהן מימון (1962-1875) |
הרב מימון היה ציוני נלהב, תלמיד חכם, סופר ונואם מוכשר. בטקס הכרזת העצמאות הוא ישב לימינו של בן-גוריון (לשמאלו של בן גוריון ישב שר דתי נוסף, משה שפירא, מנהיג הפועל המזרחי). לאחר שהסתיימה הקראת ההכרזה קם הרב מימון ובירך ברכת 'שהחיינו' בשם ובמלכות והנוכחים כולם ענו ב'אמן'.
טקס הכרזת המדינה, 14 במאי 1948 (צילום: רודי וייסנשטיין, ויקימדיה) |
במבנה דו-קומתי זה עשו שימוש בסוגי אבן שונים: ה'טובזה', האבן הגולמית הבולטת, נמצאת כאן כמסגרת לבניין ולכניסה לבית; ה'תלטיש', האבן בעלת הסיתות הבינוני, מרכיבה את רוב חלקי הבניין; וה'מטבה' (או 'מסמסם'), בעלת הסיתות העדין, במרכז המבנה שם נמצאת דלת הכניסה לבית.
מעל דלת הכניסה נקבע הפסוק 'הָאֹמֵר לִירוּשָׁלַ͏ִם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה' (ישעיה, מד 26).
במרכזו של מגן דוד חקוק באבן הובלטה המילה 'יהודה', שמרמזת גם לשמו של בעל הבית. בתוך המסגרת נחקקה שנת ייסוד הבית: תרפ"ב (1922).
שכונת רוממה הוקמה במהלך שנות העשרים על גבעה נישאה לצד בתי הכפר הערבי ליפתא, וביתו של הרב מימון היה מהראשונים בשכונה. לא הרחק מכאן, מעברו השני של גשר המיתרים, עומד הבניין המרשים של 'מוסד הרב קוק', שנוסד ונוהל על ידי הרב מימון ב-1936 (הבניין הנוכחי נחנך בשנת 1953).
בשתיים מדלתות העץ, שהשתמרו עד היום, נקבעו חלונות זכוכית שבמרכזם מגיני דוד.
המבנה מרוצף באריחים צבעוניים ונאים.
על קירות חדר המדרגות ניתן לראות שרידים מעיטורים צבעוניים מקוריים.
בקומה השנייה, מעל דלת הכניסה, נקבע לוח קרמיקה מרהיב, עבודת אמני בצלאל. 'זכר לחורבן', כך נכתב בו, וגם 'אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני'.
הקפתי את הבית ושמחתי לגלות על תריסיו שני מענטשעלעך (אישונים), חלודים אך איתנים.
וכמו שאנחנו רואים, לחסידות ראדושיץ הרבה הערכה לבית, וכנראה גם לאיש ופעלו.
השבמחקלימים התגורר בבית הרב צבי הירש קאהן, הסבא של הסופרת אמונה אלון, שתיארה את דמותו בספרה האחרון "נפשנו חיכתה". לאחר מכן נמכר הבית לאדמו"ר מסטרפקוב שלצד מגוריו בו המשיך לקיים את בית הכנבסת בקומתו הראשונה. במבנה מצוי גם מקווה שנבנה על ידי הרב מימון.
השבמחקהאדמור מסטרופקוב קנה את הבית והמקוה ברחוב גרוסברג בקרית משה (עם השלט הצהוב ביה"כ שערי ירושלים) בסמוך למוסד הרב קוק
מחקסליחה, הבית שהוזכר בתגובה הקודמת בהיה הבית שבנה הרב מימון בשכונת קרית משה, מאחורי מוסד הרב קוק, והיה אחד הבתים הראשונים בשכונה זו ושם התגורר הרב מימון בערוב ימיו.
השבמחקכתבת יפה ידידי
השבמחקלאנונימי: הבית שליד מוסד הרב קוק נבנה כבית למשפחת בתו של הרב מימוןז"ל משפחת רפאל שאם המשפחה גאולה הייתה בתם של הרב מימון ואשתו. התגורר בו מי שמונה כרבה של שכונת קריית משה הרב שילה רפאל ז"ל שנפטר בדמי ימיו ורק אז נמכר לחסידות סטראפקוב ומשמש את בנו של האדמו"ר הקודם (רבי יחזקאל שרגא ליפשיץ הלברשטאם) היום רבה של קהילת החסידים העולמית סטראפקוב הרב רבי אברהם שלום יששכר (אשי"ש) דב ליפשיץ הלברשטאם . הוא הבן היחיד של האדמו"ר הקודם, שהיה גר באזור מאה שערים והגיע ארצה לאחר השואה בה נספו אשתו הראשונה ועשרת ילדיו.
השבמחקנכון שהרב מימון בערוב ימין גר הקומה התחתונה של הבית ונכדו בדיותה העליונה.
מחקהסטראפקאבער גר בזמנו בגאולה.
מחקהאם הבית אינו מוכרז כבנין לשימור? ומדוע שכונת מימון נמצאת דווקא מעבר לכביש 1 בקרית משה? מאחורי מוסד הרב קוק?
השבמחקהמבנה כלול ברשימת השימור של העירייה
מחקבסיומן של כל המלחמות על נוסח המשפט האחרון של מגילת העצמאות, נרשם שם : "צור ישראל" בלבד, ללא :"גואלו " כנאמר בכתבה.
השבמחקנכון ותודה
מחקואף על פי כן, הוסיף מימון ליד שמו בס"ד
מחקמעניין אם מישהו מהגורמים הבאים מודע לכך שהשלט על המבנה נעקר: המועצה לשימור אתרי ישראל, עיריית ירושלים, משרד התרבות והספורט, הרשות לפיתוח ירושלים ועוד גורם שאינני מזהה אותו!...
השבמחקתענוג לקרוא וכמובן לראות את התמונות שלך ברוך, המצולמות במקצועיות רבה.
השבמחקאנחנו חיים בתקופה מאתגרת.. ומאוד חשובה לעם ישראל. זמן לטפל בקיצוניות ההולכת ומתגברת בעם ישראל ובמדינה. נקווה לימים טובים בהם נדע לדבר ולהכיל זה את זה ואת זו..
תודה על הכתבה המעניינת והצילומים מאירי העיניים. נקווה שאם / כאשר יוחזר השלט תתוקן בו שנת המאורעות (תרצ"ה?). וראוי לציין את עדה, אחותו של הרב פישמן-מימון, שהייתה חברה פעילה ורבת זכויות במפא"י ובהסתדרות ובמאבק על זכויות הנשים. יש לי הרגשה שאם היו כותבים עליה, היו מזכירים את אחיה... בכל אופן, תופעה מעניינת, ולא יחידה, של בני אותה משפחה שפנו למסגרות פוליטיות שונות.
השבמחקכתבה מעולה, והתמונות משלימות בטוב טעם. תודה רבה!
השבמחקמצטרף לברכות על כתבה מעניינת ואיש מעניין רב פעלים. בימים קשים אלו של מחלוקת ציבורית על אופייה של מערכת המשפט, ראוי להזכיר שהרב מימון דחף לחידוש הסנהדרין בימינו בהסתמכו על הרמב"ם (אותו העריץ, ומתוך הערצה לאישיותו שינה את שם משפחתו למימון), ואף כתב ספר היסטורי - הלכתי על הניסיונות לחידוש "הסמיכה" בדורו של רבי יוסף קארו, ובדורנו זה. (שני ניסיונות שלא צלחו). לרב מימון הייתה סיפריה פרטית יוצאת דופן בכמות הספרים שלה ובנדירות של לא מעט מהם. מספרים שנהג להחתים את הספרים בחותמת: "נגנב מספרייתו של הרב מימון"....
השבמחקבשים לב לשנת הקמת הבניין (תרפ"ב - 1922) בסמוך כל כך להצהרת בלפור (1917) ואישור המנדט הבריטי על א"י (1920) לא יפלא בעיני אם את הכיתוב שמעל לפתח: "האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה" - נבחר גם בהשראת המאורעות הללו שעוררו (בראשית המנדט) תקוות גדולות דוגמת התקוות שניתלו בהצהרת כורש, שעליה מדבר הפסוק בישעיהו.
השבמחק