ירח פיקח במדינת הגמדים: על אלה אמיתן-וילנסקי

אלה אמיתן-וילנסקי (ויקיפדיה)

מאת רמה זוטא

קרובת משפחה ידועה הייתה לי, אך כל ניסיונותיי להתחקות אחרי השורשים המדויקים של הקִרבה לא צלחו. כמשוער – וכנזכר בלקסיקונים ובאתרי אינטרנט שונים – נאמר כי הייתה 'דודנית' של אמי (סופרת הילדים ימימה אבידר-טשרנוביץ), ובלשון הימים ההם: 'קוזינה'. הייתה זו המשוררת אלה אמיתן-וילנסקי, שנפטרה לפני 28 שנה, ב-20 ביוני 1995, ונקברה בירושלים. בת כמה הייתה במותה, 95 או 102? שתי גרסאות בידינו!

כמה מיצירותיה הפכו נכסי צאן ברזל של ספרות הילדים הארץ-ישראלית משנות השלושים ואילך. נוסף על שירים רבים לילדים ולמבוגרים (המפורסם בהם הוא 'במדינת הגמדים' שעליו נתעכב בהמשך), הייתה אלה מתרגמת פורייה משלל שפות: יידיש, רוסית, אסטונית, גרמנית, צרפתית, אנגלית ועברית. היא נולדה, כנראה ב-1893 (ושמא ב-1900, כטענתה), בעיר טָרְטוּ (דוֹרְפָּט) שבאימפריה הרוסית (היום באסטוניה), וחונכה על ברכי התרבות הגרמנית. בבית הספר למדו ודיברו גרמנית וצרפתית, בבית רוסית ויידיש, ועברית – בתנועת הנוער הציונית. אחיה לייב עמד בראש תנועת 'החלוץ' בעיר, ויחד עם קבוצת חלוצים עלתה גם אלה ארצה בשנת 1925. קודם עלייתה סיימה את לימודיה בגימנסיה רוסית- גרמנית, למדה מדעי הרוח ורפואת שיניים ואף לימדה אנגלית בגימנסיה רוסית. הוריה, יוסף-מיכאל ורחל וילנסקי, נותרו בעיר ונספו בשואה בשנת 1941. 

במכתב ששלחה אלה בשנת 1959 לחוקר ספרות הילדים אוריאל אופק (המכתב שמור בארכיון גנזים), כתבה אלה כי נולדה בשנת 1900 וכך גם נחקק על מצבתה. 

מצבתה של אלה אמיתן-וילנסקי בהר המנוחות בירושלים (Gravez)

אולם באתר האמין והמפורט של המוזיאון היהודי בטאלין שבאסטוניה (EJA) נקבע תאריך לידתה ל-14 באפריל 1893. תאריך זה הגיוני יותר, שהרי היא סיימה את בית הספר לרפואת שיניים בשנת 1914! אפשר שהרצון (או הצורך) ל'הצעיר' את גילה האמיתי קשור בעלייתה ארצה עם צעירי 'החלוץ', ולימים בגיוסה לצבא הבריטי. 

בין כך ובין כך, ב-1925, עם בואה לירושלים, נרשמה אלה לאוניברסיטה העברית שהוקמה באותה שנה. את פרנסתה מצאה בלשכה המרכזית של קרן היסוד בירושלים ואת זמנה הפנוי הקדישה לכתיבת שירה ולתרגום.

שירה הראשון, 'הצי הלבן', התפרסם בכ"ד בשבט תרצ"ד (9 בפברואר 1934) ב'מוסף לילדים' (שנספח לעיתון דבר); היא חתמה עליו, כמו על שירים נוספים, בשמה הפרטי בלבד: אלה. 

דבר לילדים היה ביתם של יוצרים רבים: 'כולנו הצטופפנו מתחת למטריה של "דבר לילדים", שהיה לו עורך בחסד עליון ושמו [יצחק] יציב' – כך סיפרה לימים ימימה אבידר-טשרנוביץ באירוע לרגל חמישים שנה להופעת 'ירח פיקח' (פרפרזה לדבריו המפורסמים של דוסטויבסקי, כי כל הספרות הרוסית הסתופפה תחת 'האדרת' של גוגול). אלה וחברותיה לכתיבת שירי הילדים בשנות השלושים – אנדה פינקרפלד (עמיר), מרים ילן-שטקליס ולאה גולדברג – יצרו סוגה חדשה בספרות הילדים העברית. השירים שחיברו סיפרו על חייו היומיומיים של הילד, על פחדיו ומשחקיו, על חבריו ועל בדידותו, והכל בחרוזים פשוטים ומתנגנים ובעברית נטולת מליצות. 

אלה לא נישאה מעולם, וכמו מרים ילן-שטקליס ולאה גולדברג גם היא הייתה חשוכת ילדים. ועדיין היא הייתה מוקפת ילדים רבים – בני משפחתה וילדי סביבתה הקרובה – ומקצתם אף כיכבו בשיריה. רוב שיריה נדפסו תחילה בדבר לילדים ואחר כך כונסו ב-13 קבצים (בכללם כמה ספרי שירה למבוגרים). היא אף חיברה ספר עיון על יהודי אסטוניה. 

את ספרה הראשון, שיצא לאור בשנת 1938 (הוצאת דביר, איורים: גרטה וולף), היא הכתירה בשם ירח פיקח, וזאת בגלל פושקין... היא סיפרה לאתר האסטוני הנזכר כי אהבה את פושקין מאוד וידעה בעל-פה חלקים גדולים משירתו, ועם זאת לא הסכימה לכמה משורותיו המבריקות: 'איך הירח הטיפש בשמים המטופשים' – ולכן 'כתבתי באחד מחרוזיי על ילדה וירח פיקח' ('טס לו טס בשמים/ ירח פיקח').

זכיתי גם אני לשיר שאלה הקדישה לכבודי והוא נדפס בירח פיקח. כנראה הייתי נודניקית לא קטנה שלא הפסיקה לשאול. דליה הנזכרת בשיר היא בת-דודי האהובה, שלקתה אז במגפת השעלת...

ירח פקח, עמ' 6 

הילדה גילי, שנתנה את שמה לשיר אחר בקובץ ('בואי גילי / תעזרי לי / לסדר את הלבנים. / מפיות כאן, / ציפיות שם,/ ולחוד – הסדינים') גם היא מזוהה: היא הייתה אחייניתה של אלה, בת-אחותה יטי. לימים התברר שירשה מאלה את כישרונה הספרותי: בשנת 1966 זכתה גילי יעקובסון-סוקולובסקי, אז בת 34, בפרס 'דבר לילדים' על שם יצחק יציב, על סיפור הרפתקאות של ילדי שכונה בירושלים ('הילדים מרחוב אושה'). גילי, שנפטרה בראשית 1997, הייתה אחות במקצועה ופרסמה לעתים מפרי עטה בכתבי עת שונים.

גיבורי השיר 'ירח פיקח' מזוהים גם הם: התינוק בן השנתיים הוא חיים שרת (אז שרתוק), יליד 1933. אחותו יעל מדיני העידה כי אלה הייתה שכנה וידידה קרובה של משפחת שרתוק, שהתגוררה אז ברחוב אלפסי בירושלים, ונהגה להסב עמם לתה מנחה מדי שבת אחר הצהריים. 

וכך מספר השיר: 

ירח פקח, עמ' 8

הירח שימש לילדים עוגן בעת בדידות גם בשירי חברותיה של אלה. לאה גולדברג, כבר עם עלייתה ארצה (1935), כתבה מחזור שירים שלם על 'אצבעוני והירח' – זה היה חידוש לשוני של ביאליק (בצד 'קטינא') לדמות הזעירה שבאגדות העמים; ואת 'אצבעוני המפקד' נפגוש בהמשך בשירה של אלה 'במדינת הגמדים'). הירח, ומקביליו הלשוניים הסהר והלבנה, מככבים ברבים משירי הערש של התקופה, ובראשם כמובן השיר המוכר של לאה גולדברג 'פזמון ליקינתון' (פורסם לראשונה בדבר לילדים, פברואר 1940), שמתחיל במילים: 'לילה לילה מסתכלת הלבנה'. על בדידותו של הילד הפונה לירח במרום כתבה גם מרים ילן-שטקליס ב'מעשה בילדה בודדה' את השורות המרטיטות: 'ירח, ירח, / ספר לי סיפור שמח. / כי אמא איננה / ואבא הלך, / וריק הבית, ריק כל כך' (אצו רצו גמדים, 1946; שיר זה לא נכלל במהדורה הראשונה של הספר 1939). 

אלה הייתה מתרגמת מחוננת וראתה את ייעודה בהרקת יצירות ספרות מן העולם לעברית. תרגום ספרה הנודע של עדית המילטון (מיתולוגיה, מסדה 1957), זיכה אותה בפרס מיוחד של נשיא יוון והיא אף הוזמנה לבקרו ולהשתכן בארמונו. היא תרגמה ספרים מהקלסיקה העולמית, כמו הלקט שירים מגדות הסיינה: מבחר השירה הצרפתית (אל"ף, 1976), ספרי עיון של חוקרים כמו שרלוטה ביהלר (כדי שחייך יצליחו, אחיאסף, 1970) או אליס תורן (חייה של מדאם קיורי, יזרעאל, תשכ"ה), וכן מיצירות בלזק, ויקטור הוגו, היינה וגתה. וכל זאת לצד ספרים פופולריים דאז, כמו האיש הקטן והעלמה הקטנה של אריך קסטנר (אחיאסף, 1968) או לסי חוזרת הביתה של אריק נייט (אחיאסף, 1974). 

כבר בקובץ השירים הראשון שלה, ירח פקח, יצרה אלה את החלופה העברית למשחק-הספירה הפופולרי 'אן-דן-דינו'. זהו שיר-משחק ושמו 'משחק' ('תוּת שדה איננו תוּת / ודוִד איננו רוּת'). השיר הולחן ב-1946 בידי מרק לָבְרִי, שהלחין גם שיר ילדים נוסף שלה מ-1935, 'הבובה והבובונת'.   

ב-1 באוקטובר 1940 פרסמה אלה בשבועון דבר לילדים (כרך ט, חוברת 19), מעוטר באיורו של נחום גוטמן, את השיר המזוהה איתה יותר מכול, 'במדינת הגמדים'. ליד חתימתה ציינה אלה את תאריך ומקום חיבור השיר: 'ירושלים, ספטמבר 1940'. מאוחר יותר נדפס השיר בקובץ השני של שיריה, ינוקא (יבנה, 1942). 

על נסיבות כתיבת השיר סיפרה אלה ברשימתה 'כך נוסדה "מדינת הגמדים"', שנדפסה בעיתון מעריב, ב-2 באוגוסט 1979:

מקור זה ומידע נוסף הובאו ברשימה 'כך נוסדה מדינת הגמדים', הספרנים: בלוג הספריה הלאומית, 4 בנובמבר 2018

את רשימתה סיימה אלה בזיהויו של 'אצבעוני המפקד': 

ילד שמנמן זה, שצעד כמפקד, היום הוא מבוגר, כלכלן ידוע, ובתו רוני בת השבע יודעת שלאבא שלה חובר השיר 'במדינת הגמדים'.

אלה לא נקבה בשמו של 'המפקד', אך כפי שנחשף ברשימתו של נתי גבאי, בבלוג הספרנים של הספרייה הלאומית ('הכירו את אצבעוני – מפקד מדינת הגמדים', 16 בדצמבר 2018), מדובר בבן רבינוביץ (יליד 1939), שהיה בשעתו אחד ממנהלי המשק ההסתדרותי ומנכ"ל חברת העובדים.

בן רבינוביץ, הוא 'אצבעוני המפקד' (בלוג הספרנים)

השיר הולחן על ידי יצחק לוי (1977-1919) בהשפעת הרומנסות בלאדינו שאותן חקר וליקט, ובערך המצוין בוויקיפדיה על 'במדינת הגמדים' הובא תיאור תמציתי של גלגולי השיר והשפעתו על התרבות הישראלית. לאורך השנים שרו אותו זמרים וזמרות רבים, והנה הוא בשני ביצועים 'קלאסיים': שושנה דמארי ואחריה אריק איינשטיין:

ועדיין נותרה תמיהה הקשורה לנסיבות כתיבת השיר. כמצוטט למעלה, סיפרה אלה כי כתבה את השיר באחת מחופשותיה בעת שירותה באֵי-טי-אס (ATS), הלא הוא חיל העזר לנשים של הצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה. האומנם? 

כאמור, השיר נדפס לראשונה בדבר לילדים, ב-1 באוקטובר 1940, אבל המחזור הראשון של המתנדבות מארץ ישראל התגייס רק בינואר 1942! אפשר שבסיפורה לעיתון הסמיכה אלה שתי פרשיות שאינן מתחברות זו לזו ושמא זיכרונה כבר בגד בה מעט. נעיר כי כאשר התארגנו המתנדבות הארץ-ישראליות לאי-טי-אס הייתה אלה כבר קרובה לגיל חמישים! גיוסה בגיל כה מתקדם עורר בארץ הדים, וחברתה לאה גולדברג אף חיברה שיר לרגל המאורע. השיר 'דּוֹדָה אֶלָה, חַיָּלָה' נדפס לראשונה בדבר לילדים (ערב פסח תש"ב, 1 באפריל 1942) ולאחרונה כונס בספרו של גדעון טיקוצקי, לאה גולדברג, כל שירי הילדים, א, ספרית פועלים, תשפ"ג, עמ' 196. 

מוסדות היישוב העברי תמכו מאוד בהתנדבות לצבא הבריטי, של גברים ונשים כאחד. כשלושת אלפים ויותר נשים מארץ ישראל שירתו בהתנדבות בחילות בריטיים שונים בתפקידי נהגות, אחיות, חימוש, שוטרות, פקידות ועוד. עשרות מהן הגיעו לדרגות קצונה וניסיונן סייע לימים בהקמת הח"ן של צה"ל. גיל המתנדבות נקבע ל-17 עד 43 שנים, וכאן אולי טמון ה'תיקון' בשנותיה של אלה. היא עצמה שירתה במחנה מינה ('קונבוי [שיירה] מינה') שליד הפירמידות. במקום שררה רוח צוות ואחווה נשית, הווי מיוחד של קבוצה מלוכדת שמיזג צבאיות עם ארץ-ישראליות, מתן פקודות מעורבות באנגלית ובעברית, מאבק על הנפת הדגל הכחול-לבן, הדלקת נרות שבת ומסיבות שהושרו בהן שירים עבריים ושירים 'מעובדים' על פי הנוסח העברי.

השיר (בכתב ידה של אלה) שיובא כאן נמצא בתיקי העיתונאית והעורכת ברכה חבס השמורים בארכיון גנזים, והוא חובר לרגל יציאתה של שיירת המכוניות הצבאיות הראשונה שנסעה ממחנה מינה שבמצרים ועד לבנגאזי שבלוב. 'שיר השיירות' חובר על בסיס השיר המוכר והאהוב באותם ימים, 'זמר הפלוגות' של נתן אלתרמן ודניאל סמבורסקי (1938). אלה ציינה כי הוא הפך להמנון ה'קונבוי' וכי 'באמצע הקונבוי הוכרז על הפסקת המלחמה', דהיינו שנת 1945. 

שיר השיירות (ארכיון גנזים)

את שיר השיירות נשיר לך למזכרת

בהיר היה הבוקר, נהגות – הכֵן! 

יצאה פלוגת בנות לדרך לא-מוכרת, 

יצאה פלוגת בנות לשדות אל-עלמיין

חכי לנו פלוגה בצל הפירמידות 

דום עמוד, הספינכס, כי עוד נשוב הלום,

שנות עמל בעוז נשאו נהגותייך 

היום אנו לך מביאות את השלום! 

קונבוי, עלה עלה בהר,

קונבוי, שמור ימינה! 

במקום נהגת לא עברה, 

שם תעבור בת מינה! 

למען כבוד אשה ובת 

נהגת את עלי-נא! 

פלוגה – רק את, רק את, 

פלוגה תמיד קדימה!

לשוא, לשוא אמרו: דרכים סלולות הן לנו 

לשוא אמרו: בנגזי לנו רק חלום

– ההר והתהומות לשיירה ניתנו

לשם עם הקונבוי הובא גם השלום! 

קונבוי, עלה עלה...

הן לא נשוב ל'שוֹפְּס' כי דרך יש אחרת 

לא גבול לנו מדבר, לא גבול שדה ויער

עלתה עלתה פלוגה עם שחר בשרשרת 

פנייך, מולדת, עלי אתה בהר!

קונבוי, עלה עלה... 

חבס עסקה בשנות השישים בהכנת ספר על בנות האי-טי-אס (בנות חיל: ספר אֵי-טִי-אֶס, עם עובד, תשכ"ה), וזו הסיבה שהשיר התגלגל לארכיונה.

בתיקיה של אלה נמצא שיר נוסף פרי עטה שכותרתו 'לאחר שלוש שנים, 1945': 'עם ערב שחיקה. / שוב נפתח המחסן המיוזע / ותצעדנה בסך / עייפות מחמסין ... פרק שיר של יעל ודבורה'. על עמוד אחר ציינה  אלה: 'של אביבה דיין' – אזכור לאחותו של משה דיין, אחת מ-15 בנות נהלל שהתנדבו לאי-טי-אס ובלטו בהווי המחנה. אלה הייתה מעורבת מאוד בחיי התרבות של המחנה, ובין השאר כתבה מחזה על חייהן של המגויסות. מחזה זה זיכה אותה בפרס והושמע כתסכית ברדיו קול ירושלים.

כאמור, עד שנת 1954 עבדה אלה בלשכה הראשית של קרן היסוד. לאחר פרישתה המשיכה בעבודות התרגום והכתיבה, הרצתה על ספרות ילדים בפני גננות וליוותה משלחות ואישים שהגיעו מאירופה: בקלילות הייתה עוברת מפינית לאסטונית וממנה לגרמנית ולצרפתית. 

זמן קצר לפני יום הולדתה המאה, באפריל 1993, ניסיתי לעניין את אהד זמורה, אז המו"ל-השותף והעורך הראשי הנפלא של הוצאת דביר (שבה ראו אור שלושה מספריה של אלה), בהדפסה חוזרת של ירח פקח. כמו"ל חכם סבר אהד שהנכס הבולט בשיריה הוא 'במדינת הגמדים', אולם שיר זה ראה אור, כאמור, בקובץ ינוקא בהוצאת 'יבנה' ולא בהוצאתו. בהתכתבות בינינו הוא העלה כמה רעיונות להתחדשות, כמו איסוף שיריה הטובים ביותר של אלה מכל קובצי שיריה לילדים. כך המשכנו לתכנן אולם הדבר לא יצא לפועל. שבעת ימים הלכה אלה אמיתן-וילנסקי לעולמה ביוני 1995. 

__________________________________________

רמה זוטא היא עורכת ותיקה של חומר ספרותי והיסטורי dzuta@netvision.net.il

תודה לעובדי ארכיון גנזים ולד"ר חזי עמיאור מן הספרייה הלאומית 

בעלי התוספות

דוד שי שלח לי את שני השירים הבאים שכתבה אלה אמיתן בשנת תש"ד (1944) לילדה אילנה בקשט בת השמונה. שיר נוסף, שכתבה בשנת 1956, עם נפילתו של סגן גבריאל בקשט (אחיה של אילנה), נמצא בוויקיפדיה בערך על אלה אמיתן. את שלושת השירים קיבל שי לפני תשע שנים מאילנה בקשט (כיום אילנה בן-אברהם).