![]() |
מילא השגיאה ('מי שנכנס הדר'), אבל הטעם? בוטיק סנטרל, רעננה 2022 (צילום: משה הררי) |
'משנכנס אדר מרבין בשמחה', והשנה, לאסוננו, עדיין אין לנו הרבה סיבות לשמוח... אך כדי לצאת ידי חובת שמחת החג נתמקד כהרגלנו בזוטות: במאכל החביב המוכר לנו כאוזני המן.
'אוזני המן' הן צורת הריבוי של 'אוזן המן', אך מדי שנה בשנה מופיעה באמצעי התקשורת המודפסים והמקוונים השגיאה 'אוזני ההמן', בה' הידיעה. זה קורה בדרך כלל במצעדי הדירוג של אוזני המן הטעימות ביותר במדינה.
נניח לרגע לשאלת מקור השם, ונשער שאכן מדובר באוזניו הסמליות של הָמָן המקראי ממגילת אסתר (אף על פי שאין הדבר כן), האם נגיד 'עוגיות העבאדי', 'ביף הסטרוגנוף', 'עוגת הנפוליאון'? טובה הרצל, שהציגה בפניי את השאלה הנוקבת, טרחה והביאה לי שלוש דוגמאות אקטואליות של השיבוש:
אבל האם באמת מדובר בהמן המקראי ובאוזניו?
הרבה דיו שפכו חוקרי הפולקלור היהודי ולשונות היהודים סביב מאכל זה, המוכר גם בשמו ביידיש 'המן-טאַש' ובלשון הדיבור 'הוֹמֶנְטָש'. דומני שרוב רובם של החוקרים סבור שהקישור להמן, ובטח לאוזניו, הוא מאוחר ומדרשי. 'טאַש' בשפות רבות הוא כִּיסָן, ו'מוֹהְן' (Mohn) בגרמנית הם זרעי פֶּרֶג, ובמילים אחרות: כִּיסָני פרג. פרג הוא אפוא המילוי המקורי, ולא כל מיני המצאות של שפים וקונדיטורים שאוהבים לחדש ולמלא את ה'אוזניים' בטעמים שונים ומשונים.
הנה מה שסיכם הפולקלוריסט יום-טוב לוינסקי בספר המועדים שערך (כרך ו, דביר תשט"ז). שמונת הכרכים של ספר המועדים (ועוד כרך מיוחד: ספר השבת), שראו אור בהוצאת 'עונג שבת' (אוהל שם) על ידי דביר בשנים 1956-1946, עמדו פעם בגאון בספרייתו של כל אדם משכיל. היום כבר סר חינם (גם אם לא פג טעמם), ומן הסתם ניתן להשיגם בפרוטות בחנויות לספרים משומשים. למרות עשרות השנים שחלפו מאז פרסומם, ערכם בעינו עומד ועד היום הם מקור שופע להכרת חגי ישראל מכל צדדיהם.
![]() |
ספר המועדים, ו: ימי מועד וזכרון, דביר, תשט"ז, עמ' 154-153 |
![]() |
בלוד מכינים אוזני אמן, 2021 |
ומעניין לעניין באותו עניין.
בשירי המגילה (מגילה-לידער) הנפלאים של איציק מאנגר (ראו אור לראשונה בוורשה, 1936), שמהדורה דו-לשונית מתורגמת, מוערת ומאויירת שלהם הוצאתי לפני חמש-עשרה שנה (הוצאת חרגול, עם עובד ובית שלום עליכם, תשע"א), יש שיר נהדר על סעודת ההודיה לפורים שהכין האומן הזקן פוֹנְפָתָא. בתפריט יש כמובן 'אזני המן, שקדים, והעיקר – דגים'.
הנה השיר בתרגומו לעברית מתוך שירי המגילה (לחיצה על האיור תגדיל אותו לקריאה נוחה):
![]() |
שירי המגילה, עמ' 119-116 (איורים: נעם נדב) |
![]() |
שירי המגילה, עמ' 186 |
שלושת הבתים האחרונים של השיר גם הולחנו על ידי דובי זלצר והושרו בהצגה 'מגילה-לידער' (תקליטור ההצגה מצורף לספר ועדיין נותרו עותקים אחרונים לרכישה). הנה הביצוע המקסים (תתעלמו מהכותרת. מי שהעלה את שירי המגילה ליו-טיוב שגה בכותרות של כל השירים):
פ ו ר י ם ש מ ח
בתיאבון. שנזכה לחגוג כהלכתו בשנה הבאה
השבמחק'משנכנס הדר' במודעה על עוגיות אינה בהכרח טעות, יתכן שזה משחק מלים על תוצרת חברת הדר הירושלמית.
השבמחקאם להמן המקורי הספיק עץ בגובה חמישים אמה - כמה גובהו של העץ הראוי למי שממלא אוזני המן ב...מסטיק??
השבמחקExurge Bagatze, et iudica causam tuam!
התכתבתי בעבר עם חבר האקדמיה ללשון העברית מרדכי מישור על צירופי סמיכות עם שם פרטי כסומך, וברשותו אני מביא את תגובתו:
השבמחקלאקדמיה אין נחת מהשאלה הזאת. בעיקרון אינה פוסלת את הצירוף "מגן הדויד", אבל מעדיפה, כמובן, להימנע מן הפיתרון הזה אם אפשר (לפי קובץ החלטות האקדמיה בתחביר).
תן לי להרחיב קמעה. צירופי סמיכות כאלה הם מיודעים מעיקרם. שם פרטי "כולל בתוכו" יידוע, לכן אומרים "פגשתי את יוסף", כדין מושׂא ישיר מיודע (ולא "פגשתי יוסף"). השאלה היא, בעצם, כיצד מביעים היעדר יידוע, כשהכוונה היא שפגשתי סתם אחד ששמו יוסף, ולא יוסף הידוע או המוזכר מקודם. במקרה זה אנחנו נוהגים לומר "פגשתי יוסף אחד". ("אחד" משמש להיעדר יידוע בלשונות רבות). בלשון המקרא (כך למדתי מפרופ' קוטשר בשנה א' שלי) הצירוף "מזמור לדויד" פירושו 'מזמור אחד של דויד', כנגד "חזון ישעיהו", שפירושו 'החזון של ישעיהו'. כלומר, היעדר היידוע מובע בפירוק הסמיכות על ידי מילת היחס ל-. כך במקרא.
הייחוד בצירופים כגון "מגן דויד", "גמל שלמה", "אוזן המן" וכיו"ב הוא שהשם הפרטי שבצירוף איבד את משמעותו המלאה. מקרה קיצוני הוא "קלח תירס", שפירושו המקורי הוא 'קלח שבא מארץ תירס, הלא היא טורקיה'. מכאן פתח להתרת צירוף ה"א הידיעה לשם פרטי בצירופים הנ"ל.
עד כאן דברי מרדכי מישור. אוסיף שלגבי "אוזן המן" כ"אוזן הפרג" הצורה הבלתי מיודעת הייתה צריכה בעצם להיות "אוזן מן" אך בצורה זו כמובן היה אובד משחק המילים.
יוסי גולדנברג
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקתודה דוד. האם ה- CD של "שירי המגילה" לא הגיע לרשת? אצלי על המדף (ועל "מדף הנשמה") "מדרש איציק" (תרגום בנימין טנא), לקחתי, הספר נפתח בעמוד 112, הכותרת של השיר אומרת הכל: "הגר עוזבת את ביתו של אברהם"; השיר מסתיים: "והגר מעידה עליה, שמים וכל צבאם: כך אבות אדוקים ינהגו, שארוך ונאה הוא זקנם.
מחקתודה, אחרי אתנחתת פורים שבת שלום שבה נבין כולם ויתרצה גם ראש הממשלה, דבר ראשון פדיון שבויים. .
במאפייה "חלת הארץ" המוכרת "אוזן אמן" - התוונו כפי הנראה לאוזן הצייר (אמן) וינסנט ואן גוך שחתך חלק מתנוך אוזנו כמתת ליצאנית...
השבמחק"אין לנו הרבה סיבות לשמוח"? נכון, יש לנו המון סיבות לשמוח. בניסים גדולים ובגבורת חיילינו ריסקנו את חיזבאללה והציר האיראני, הנחתנו מכת חורבן על עזה, גילינו כוחות גבורה ואחדות עילאיים שלא ידענו שקיימים בתוכנו, ואפשר להמשיך ברשימת המתנות. אמת, לא הכול דבש. לא כל החטופים איתנו, כאב האבל והפצועים עוד זועק, לא חיסלנו את החמאס עדיין ובמערכות הציבוריות והפוליטיות שלנו דרושים אי אלו תיקונים, ויש בהחלט סיבות למה לא לשמוח, אבל גם בשושן הבירה לא היה ניצחון מוחלט ולא אומרים הלל בפורים. ובכל זאת - שמחים, כי השמחה והאמונה הן אחד מסודות קיומנו
השבמחק"דרושים אי אילו תיקונים'... האנדרסטייטמנט של החיים
מחקמר איל דוידסון אני מוכרח להגיד שתגובתך מזעזת, פשטנית באופן תהומי וגם בהמית, אני בטוח שאתה יכול יותר מזה
מחקנראה לי ש"השגיאה" אוזני ההמן היא מסוג ה-היפרקורקציה, שמאפיינת ילדים ומהגרים אל שפה. ;-) שבת יפה לך.
השבמחקמאז 7.10 ההוא... מוצע להחליף את השם ל-"אזני אמ"ן"
השבמחק'אוזני ההמן', כמו 'פרסי הנובל' ו'בשורת האיוב' שנראים תכופות במקומותינו (ומעצבנים אותי, מה לעשות)
השבמחק