א. זוכרים את פינק
 |
| ענבר הימן (2023-1996) |
השבוע ניזכר באומנית הגרפיטי ענבר הימן, שכינתה את עצמה PINK ונרצחה בפסטיבל נובה. גופתה של ענבר נחטפה לעזה ולבסוף הושבה לקבר ישראל.
בדיוק לפני שנתיים, ב-9 באוקטובר 2024, הקדשנו לה כאן מאמר מיוחד שכתב טל סגל, 'מי זאת פינק? לזכרה של ענבר הימן'.
ליד תחנת הרכבת פתח תקווה-סגולה, מתחת לכביש 40, יש מעבר להולכי רגל. על הבטון החשוף יש גרפיטי ולידו שלט של עיריית פתח תקווה, שמציין כי ציור זה זה נעשה על ידי ענבר הימן, שגופתה נחטפה לעזה והושבה. בין צמחיית מעזבה לשלטים עייפים של חברות גז ותקשורת, ספק אם רבים מהעוברים ושבים, שממהרים להימלט מחום היום, שמים לב לנקודת הזיכרון הזאת.
הנה נתקן זאת במשהו:
 |
| צילום: יוחנן פלוטקין |
על השלט נכתב:
ב. אשת חיִל מי ימצא?
ואם באשת חיל פתח-תקוואית עסקינן...
לפני כמה שנים (24 בינואר 2023) שמחתי לפרסם בבלוג על דבר קיומה של כיכר 'אשת חיל' אשר באָזוֹר. וכך כתבתי שם:
משתלם להיות אישה באָזוֹר.
נשות המועצה המקומית אָזוֹר (ליד חולון) זוכות ליחס מיוחד, כולן ביחד וכל אחת לחוד. הכיכר שבכניסה למועצה המקומית נקראת 'כיכר אשת חיִל'.
על לוח ההקדשה מצוטט הפסוק הידוע 'אשת חיל מי ימצא' (משלי, לא 10), ועל זה נוסף: 'תושבת אזור היקרה, כיכר זו מוקדשת לך'.
 |
| צילום: יוחנן פלוטקין |
 |
| צילום: יהושע לביא |
 |
| צילום: יצחק לב (הקלקה על התמונה תגדיל אותה) |
 |
| אשדודנט |
ג. תופרת אני ותופרת
 |
| צילום: טובה הרצל |
על הקיר שברחוב שלומציון המלכה 7 בירושלים, בגובה קומת אדם, אפשר לעבור על פני יוזמת זיכרון פרטית, נוגעת ללב בפשטותה, שמנציחה את פועלם של אורי ושרה מיכאלי. אורי היה מורה ירושלמי ידוע לחינוך גופני, ואימו שרה – 'תופרת אני ותופרת'...
בו אחר של שרה, אמנון, נפל במלחמת העצמאות. הוא היה בין לוחמי שיירת הל"ה, בן 17 בלבד במותו.
מעט מידע על אורי מצאתי כאן.
ד. סכסוכי שכנים?
 |
| צילום: איתמר לויתן |
נפלתם על שכנים שמשמיעים מוזיקה בקולי קולות, ועוד מוזיקה מהסוג שלא ממש אהוב עליכם? לא חייבים להסתכסך איתם, ואפשר לרמוז להם בעדינות מה דעתכם.
זה מה שראינו השבוע על קיר מקירות שכונת כרם התימנים בתל אביב.
אורי מיכאלי היה הבעלים והמיסד של חנות הספורט המיתולוגית "ספורטהגיינה" ברחוב הנסיכה מרי שהוסב לשלומציון המלכה.
השבמחקאורי מיכאלי בשנות השמונים פיתח שיטת התעמלות לנשים לפני לידה. הייתי הולכת לחנות זו בדיוק בשנת 89 לשיעורים. בנוסף הוא גר בגבעה צרפתית
השבמחקשרה מיכאלי הייתה אימו של אורי ולא בת זוגו. אם שכולה שבנה נהרג במלחמת השחרור
השבמחקתודה מוטי. תיקנתי.
מחקאשתו של אורי ז״ל הייתה פרופ יעל מיכאלי ע״ה. יעל הייתה רופאת שינים במקצועה אך למיטב ידיעתי עסקה בעיקר במחקר דנטלי. בין שלל תפקידיה האקדמיים הייתה יעל ראשת החוג לאנטומיה אמבריולוגיה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית. אישה מופלאה שהיתה מורה וחוקרת מדהימה. אחת הנשים שזכיתי להכירן והשפיעו מאוד על חיי המקצועיים.
מחקכבוד לנשות ישראל וכלימה שאנחנו הגברים לא מצליחים להגן עליהן טבח רודף פוגרום וחוזר חלילה. שבת שלום
השבמחקאורי מיכאלי היה דמות ידועה מאוד בירושלים. כולם התעמלו אצלו. וכמובן בגבעה הצרפתית שהוא היה ממקימיה והיה "השריף" שלה בתור יושב ראש המינהל הקהילתי המיתולוגי. אשתו יעל נפטרה ולזכרה יש גינה קטנה ברחוב החי"ל. אמו הייתה אשה קטנה והמתפרה שלה הייתה בדרך לסטודיו שלו.
השבמחקכמנהל מלון ביבשת השחורה התרשמתי מאד מכתובות הקיר שלכם - 'מוסיקה' ולא 'מוזיקה', וכידוע קיים דיון על ההגייה הנכונה של מילה זו, פעם ביקרתי בכפר סבא וראיתי מישהו כותב מוזיקה, זה היה נגן שבא לשמח אנשים קשישים בדיור המוגן, או משהו כזה,
השבמחקזה אמור להיות שנון? כי זה לא.
מחקמה הקשר בין ניהול מלון לבין אפריקה 'השחורה' והביקור שלך בכפר סבא?
מצא לך דף לפלוט הגיגך משלך
מחקכשאני הולך באלנבי במקום לבקר בכפר סבא את מי שצריך לבקר אני נוטל דוגמה ממי שמנהל מלון באפריקה השחורה, שחורה כמו נשמתו השחורה והאפילה, שגם לו מצלצלים הפעמונים והוא אינו שומע, וגם הציליות והמצילים והמצילתיים, ולא נותר לי אלא לשלח את מי שאומר לנו את האמת לאמיתה לפלוט את הגיגיו, ושמע את תצלומיו חסרי המשמעות, אל דף אחר, לפלוט הגיגיו שם,, אז מה יצא לנו מכל זה..?
השבמחק