בורא מיני מזונות: עבודה זרה, בצל, אורז, פיתה, חומוס ופלאפל

א. אוכל של עובדים זרים

שפתם של מהגרי העבודה ופליטי המלחמה החיים בקרבנו (ומכונים 'עובדים זרים') ודרכי הפנמתה של העברית בקרבם היא בלי ספק נושא הראוי למחקר סוציו-לינגוויסטי. אלון גלעדי, שעבר ברחוב נוה שאנן בתל אביב, מרכז מגורים ופעילות ידוע של עובדים כאלה, צילם כמה משלטי הפרסומת של דוכני האוכל האפריקני והאסיאתי שפזורים שם.

מה ההבדל בין סלט פיש (Salat Fish) לסלט דג (Salat Dag)? והאם שמעתם על מנה המכונה עוף אורז (Orez Chicken)? והעיקר, הוא ה-Paget Shinitsel, שאינו אלא הבאגט שלנו ובתוכו השניצל האהוב.

צילומים: אלון גלעדי

ב. מבצע שלא נגמר

בצל יבש ומובחר במחירי מבצע שלא התחיל אף פעם ולא ייגמר לעולם.

מה הפלא שקואופ-שופ פשטו את הרגל...

צילום: מנחם רוזנברג

ג. אורז הודי

אורז בסמטי (כלומר, אורז מבושם) אפשר לגדל במקומות רבים בעולם, אבל 'אורז בסמטי הודי' אפשר, לדעתי, לגדל רק בהודו.

במחשבה שנייה, אם תרנגול הודו – שמקורו בכלל במקסיקו ובאנגלית הוא נקרא turkey (טורקי) – גדל בכל העולם, למה לא אורז הודי שמקורו 'אינו בהכרח מהודו'?

צילום: בני עורי

ד. מארז לחוּת

יש פיתות יבשות ויש כנראה פיתות לחות.

אבל במקרה זה מדובר בפיתות תימניות מהסוג המכונה לחוּח.

צילום: מנחם רוזנברג

ה. ליד החומוס כולם שווים

אם יש פיתות, זה הזמן להביא לשולחן גם חומוס ופלאפל.

בשדרות ח"ן בהרצליה מתנהל בשופי 'חומוס אסף'. לצערי אין לי שום קשר משפחתי או עסקי עם החומוסייה הזאת, אבל אהבתי את החינוך לדמוקרטיה ולשוויון שמגולם בסיסמה.

צילום: אבישי ליוביץ'

ו. הנהלת פלאפל הכפר

בכפר הערבי ג'סר א-זרקא מנהל אברהים מכירת פלאפל (Flafel). פְלָאפֶל ולא פָלָאפֶל (Falafel), כפי שאנו רגילים לומר. מי צודק?

צילום: צבי פיש

אלוף בצלוּת ואלוף שׁוּם: לינת הלילה של הבצל

בקיבוץ דורות יש מפעל רווחי של מוצרי תיבול, שהוקפאו לקוביות קטנות והן נוחות לבישול ולטיגון. המוצרים הנהדרים הללו, שסיסמתם הקצת לא-מעודכנת היא 'קצוץ מהקיבוץ', מוכרים כמעט בכל מטבח בישראל.

אלוף בצלות

ואלוף שום...

כמנהגי הטרחני עיינתי במידע החשוב שמודפס על גבי האריזה ועמדתי על מגוון הכשרויות שהמוצר מתהדר בהן. לא יכולתי שלא לשים לב לצפירת ההרגעה: 'ללא חשש לינת לילה'.

אחר כך שאלתי את עצמי: מה זו בעצם 'לינת לילה', ועל מה ולמה יש לחשוש ממנה? האם יכול להיות שמורשת הלינה המשותפת בקיבוץ זלגה למידע שצורף לאריזות הבצל והשום?

לא התעצלתי ובדקתי מוצר דומה מתוצרת 'שופרסל', שמיוצר עבורם באותו מפעל שבקיבוץ דורות. ומה מתברר? גם כאן נמצאת הכתובת המשונה 'ללא חשש לינת לילה'.



אז מה קורה כאן?

יגעתי ומצאתי. לא תאמינו: המקור לחשש לינת לילה של בצלים ושומים קלופים נמצא בתלמוד הבבלי (מסכת נידה, יז ע"א) והוא קשור במישרין לעולם המאגיה, השדים והרוחות.

ברוכים הבאים לאומת הסטרט-אפ, ישראל 2016!

וכך נאמר בתלמוד:

אמר רבי שמעון בן יוחי: ה' דברים הן, שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו: האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה, והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, והלן בבית הקברות, והנוטל צפרניו וזורקן לרשות הרבים, והמקיז דם ומשמש מטתו.

למה? מה קרה? ובכן, מסבירה הגמרא:

ואף על גב דמנחי בסילתא ומציירי וחתימי [אפילו שהם מונחים בסל סגור וחתום] – רוח רעה שורה עליהן.

'רוח רעה' פירושה שדים ורוחות ושאר מרעין בישין, שבדרך כלל נאחזים בבני אדם ('דיבוק') אבל עשויים לקנן גם על ראשי השומים והבצלים.

כבר במאה ה-12 העז רבנו תם, נכדו של רש"י ומגדולי 'בעלי התוספות' בצרפת, לקבוע כי 'הרוח הרעה' של ימי המשנה והתלמוד אינה מצויה עוד בינינו (חולין, קז ע"ב, ד"ה 'התם'): 

ומה שאין אנו נזהרים עכשיו מזה, לפי שאין אותה רוח רעה מצויה בינינו, כמו שאין אנו נזהרין על הזוגות.

איסור 'זוגות', שגם הוא מקורו בתלמוד הבבלי, פירושו שמחשש לרוח רעה אסור לשתות או לאכול צמדים (למשל, אסור לאכול שתי ביצים, אלא או אחת או שלוש).

ואכן, ברוחו של רבנו תם השמיטו הרמב"ם, ר' יעקב בן אשר בעל 'הטורים' ור' יוסף קארו בעל ה'שולחן ערוך' את הלכות הרוח הרעה מספריהם.

אבל סמכותם של אלה כנראה אינה מספיקה למחמירי דורנו. ממאמר מלומד של הרב משה יוסף, הבנתי כי אביו המנוח, הרב עובדיה יוסף, הוא זה שהחליט להחמיר על לינת הלילה של הבצלים המקולפים.

אשר על כן הורה לנו מרן אאמו"ר זצ"ל בבד"צ "בית יוסף" להחמיר ולהקפיד בדבר, לפיכך אין אנו מאשרים במפעלי תעשיית הסלטים להשתמש בשום ובצל המגיעים למקום כשהם קלופים ועברה עליהם לינת לילה, אלא אם כן הבצל מגיע עם השערות שבראשו, ואפילו חלק מהשערות, או שיש עליו חתימת יד המשגיח שנקלף באותו יום לאחר עלות השחר. (ואמנם רבים נהגו לאשר השימוש בו על ידי מריחת הבצל במעט שמן, ומחשיבים זאת כתערובת, שאין רוח  רעה שורה עליה, אך דעת מרן אאמו"ר זצ"ל לא היתה נוחה מכך, וכדלהלן אות ג).

שום לא מקולף מתכונן ללינת לילה כשרה

ולא רק 'ספרדים' אלא גם חסידים, מחמירים בדיני רוח רעה. הנה מה שמספר 'מומחה הכשרות יוסי שטיינברגר', איש חב"ד, שמתפאר כי בשל השיגעון הזה הוא הטריף כמות עצומה של בצלים מקולפים וגרם נזק כספי לבעלי מפעל בטורקיה, עד שהללו למדו כי אסור לתת לבצל מקולף לישון בלילה, ובכל בוקר יש לקלפו מחדש...

אז אם עד עכשיו חשבתם שהבעיות של שומים ובצלים קשורות בריח האופייני שלהם, הרי שעכשיו תדעו שלא הריח הוא הבעיה אלא הרוח. הרוח הרעה.

בצל קלוף שעבר עליו לילה קשה במיוחד

בעלי התוספות

לא האמנתי לאיזו תפוצה ויראלית יזכה הקוריוז הזה...

לא רק שערך מיוחד, 'איסור לינת לילה', נכתב בו-ביום בוויקיפדיה, אלא שכמה ימים לאחר מכן (ב-1 בפברואר 2016) הוזמנתי לשוחח על כך עם ירון לונדון, בתוכנית 'לונדון את קירשנבאום' שמשודרת בערוץ 10. הנה הריאיון:



וזה האיור החמוד שפתח את הריאיון: