עונ"שו של דן: הסוד הקטן של ברברה סטרייסנד ושלי

ד"ר (לשם כבוד) ברברה סטרייסנד באוניברסיטה העברית בירושלים

מאת דן אלמגור

ככל הידוע לי, הפעם הראשונה שבה הופיע בארץ שמה של ברברה סטרייסנד באותיות עבריות הייתה בשתי כתבות שגילו אותה לקהל הישראלי וראו אור במוסף השבת של 'מעריב' בינואר 1964. גילוי נאות: את שתיהן כתבתי אני.

למדתי אז בלוס-אנג'לס שבחוף המערבי של ארה"ב, ונסעתי לניו-יורק כדי לחפש חומר חדש למחזמר, שבבוא היום יוכל להחליף את הלהיט הגדול, 'גבירתי הנאווה', שהיה המחזמר הראשון שהוצג בארץ במתכונת 'ברודוויי' (על ידי גיורא גודיק), בתרגום המשותף לשרגא פרידמן ולי.

ממש במקרה נקלע לידי עלון פרסום קטן, ובו ציור כמו-שאגאלי וידיעה על מחזמר חדש ובלתי ידוע לחלוטין בשם 'כנר על הגג', 'על פי סיפוריו של שלום עליכם'. המחזמר הוצג אז בוושינגטון הבירה בהצגות ניסיון, כחודשיים לפני הבכורה הצפויה בברודוויי. מלא סקרנות ותקווה עליתי על הרכבת לוושינגטון, שם הייתי באותו ערב כנראה הישראלי הראשון שראה את 'כנר על הגג'. עצם העניין, שלראשונה בתולדות המחזמר האמריקני עלה על הבימה מופע גדל ממדים כזה על נושא יהודי, הלהיב אותי כל כך, עד שהחלטתי לשתף גם את הקהל הישראלי בשמחת הגילוי. למחרת שלחתי למערכת 'מעריב' כתבה גדולה עם צילומים, 'מיוסיקל ושמו טוביה החולב', והיא נדפסה בשער מוסף השבת של העיתון, שהיה אז הנפוץ במדינה (11 בספטמבר 1964). לדברי איש יחסי הציבור של המחזה, זו גם הייתה הכתבה הראשונה בעולם, בלשון כלשהי, שהוקדשה כולה למחזמר החדש (שלימים זכיתי לתרגמו, והפקתו הרביעית בעברית מוצגת מזה כארבע שנים בתאטרון הקאמרי). על 'כנר על הגג' יש לי סיפורים רבים, ועוד חזון למועד.

בזכות העניין שעוררה הכתבה על ה'כנר', פנו אלי ממערכת 'מעריב' וביקשו שאשלח עוד כמה רשימות על הצגות ברודוויי. כך נולדה סידרת הרשימות השבועית שלי, 'שיחת חוץ', שהופיעה בעיתון מדי שבוע, ובמשך ארבע השנים הבאות, עד לשובי ארצה מלימודי. בכל שבוע התפרסמו 3-2 עמודים גדושי צילומים ובהם סיפרתי לקוראים בישראל הרחוקה על הצגות חדשות בברודוויי, בתאטרוני הפרינג' בניו-יורק ובלוס אנג'לס, על סדרות ותכניות בטלוויזיה האמריקנית, על ספרי הומור חדשים, וגם על מאבקם של מרטין לותר קינג וחבריו באפליה הגזענית (אחת הרשימות האחרונות בסדרה נקראה 'קבלת שבת עם ד"ר מרטין לותר קינג', ובה סיפרתי על הופעתו בבית כנסת יהודי בלוס אנג'לס, כשנה לפני הירצחו). אגב, מי שהופקד ב'מעריב' על התקנת רוב רשימותיי לדפוס היה חבר המערכת ישראל הראל. לימים – ועד עצם היום הזה – מדוברי המתנחלים.

ב-25 בדצמבר 1964, כשלושה חודשים אחרי הכתבה הראשונה על המחזמר היהודי הראשון בברודוויי, הופיעה ב'מעריב' רשימה שכתבתי בשם 'קשה להיות לא-יהודי', שהצביעה על הריבוי הבלתי צפוי של הצגות על נושאים יהודיים. במרכז העמוד השני של הכתבה, מתחת לצילומו של זירו מוסטל, כוכב 'כנר על הגג', הופיע – ושוב, לראשונה בעיתון עברי – צילומה של שחקנית צעירה, בשם ברברה סטרייסנד, ומתחתיו הכיתוב הבא: 

שם המחזמר באנגלית (שארבע שנים מאוחר יותר גם הפך לסרט מצליח בכיכובה של סטרייסנד) היה Funny Girl, ואני הענקתי לו את השם העברי 'מצחיקונת'. לצערי לא דאגתי לתבוע על זה את זכויות היוצרים המגיעות לי, אבל בכל זאת נכנסתי להיסטוריה של השפה העברית...

שבועיים אחר כך, ב-8 בינואר 1965, התפרסמה במוסף השבת של 'מעריב' רשימה נוספת בחתימתי, ושמה 'שלושת הגדולים של ברודויי'. היא עסקה ב'כנר על הגג', 'מצחיקונת', ובמחזמר חדש שראיתי אז – 'הלו, דולי!'

כדאי שהקוראים ידעו, שכבר אז הצטיינתי בכישורים של רואה עתידות. הרשימה הסתיימה כך: 'הלו, דולי! עשוי לזכות בהצלחה רבה בארץ, אם יזכה לכוכבת בשיעור קומתה וחינה של קרול צ'נינג. מה בנוגע, חנה מרון?'. ואכן, בשנת 1968, כשלוש שנים אחר כך, הציג גיורא גודיק את המחזמר הזה בארץ, בכיכובה של חנה מרון!

אבל נראה לי שבימים אלה, כשאפינו עוד סתומים מאבק הכוכבים שהותיר אחריו פסטיבל יום ההולדת של נשיאנו האהוב שמעון פרס, הקוראים יימצאו עניין דווקא בחלקה האמצעי של הרשימה הישנה, שנשא את הכותרת 'הזמרת בעלת החוטם':

'בעלה של ברברה סטרייסנד', שסובל את שיגעונותיה, היה כמובן השחקן המפורסם לא פחות אליוט גולד. מאז כבר התגרשו השניים...

ואת כל זה כתבתי ב'מעריב' לפני כמעט חמישים שנה.

אלמלא החלטנו כבר אז, ברברה ואני, לשמור על הקשר בינינו בסוד, הייתי מגלה לכם כמה נהנתה לקרוא תרגום של הרשימה העברית הראשונה עליה, וכמה התרגשה, גם לפני כשלוש שנים (2009), כששמעה שתרגמתי (יחד עם הבמאי משה קפטן) את המחזמר 'ינטל' לעברית. אולה שור-סלקטר המקסימה גילמה את דמותה של ינטל על קרשי הקאמרי, ושרה, בנוסף לשיר 'פאפא', שאותו תרגמתי לעברית, גם כמה פזמונים מקוריים שלי, שהלחין יוסי בן-נון.

אמנם, בשעתו העלמתי ממנה, כדי שלא להעלות את חמתה, את העובדה שבתחילת שנות השבעים כתבתי לתכנית הרדיו ההומוריסטית 'שלכם לשעה קלה', פרודיה בשם 'פּוּפִּיק'. הפרודיה נכתבה במתכונת שירה המפורסם של סטרייסנד People, ובה טענתי כי אנשים האוהבים לאכול קורקבנים הם המאושרים בתבל. המבצע היה השחקן המנוח 'בומבה' צור.

הנה המקור, ואחריו – ה'תרגום'.

פופיק (לפי 'פיפל' של ברברה סטרייסנד)

  

פופיק,

לכל אדם יש פופיק.

ולכל פופיק יש אופי משלו.

פופיק,

האופנה היום היא פופיק.

אלך ברחוב

על שפת הים

לאן שלא אלך לי –

שוב הוא מחייך לי,

הפופיק.

פופיק,

א וורי ספשל פופיק,

הוא המראה היפה בעולם.

כל גברברת

אשר מולי עוברת

חושפת בגווה

את הפופיק לראווה.

מול עיני קופץ הוא.

ואלי קורץ הוא.

קורץ לי – הפופיק.

פופיק,

אח, אני מת על פופיק.

או, דה לאווליאסט פופיק אין דה וורלד.

פופיק

רק תנו לי, תנו לי פופיק.

ואיני מתכוון לשחקן המצחיק והמתולתל.

תנו לי, תנו לי פופיק,

בצלחת

מטוגן

עם קצת בצל.

אכן, למה להרוס ידידות מפוארת כזו? מאז, ולאורך כל השנים שעברו, חיפשנו שנינו דרך שבה נוכל להיפגש בארץ. אבל היא הייתה כה מפורסמת וכה עסוקה, ולתכניות לא היה שום סיכוי להתממש.

ברברה סטרייסנד על שער המגזין MAD, יוני 1971

ואז, במלאת כמעט חמישים שנה להופעת הרשימה ב'מעריב', עלה לפני כמה חודשים רעיון מבריק במוחי: ליזום את הבאתה ארצה, כביכול כדי שתשתתף בחגיגות התשעים של נשיאנו האהוב (וגם להרוויח בהזדמנות זאת 'בוכטה' קטנה). כולם יחשבו שהגיעה לכבודו של פרס, אבל רק שנינו, ברברה ואני, נדע מי כאן האיש החשוב באמת, ומיהו זה שלימד אותה לשיר את 'התקווה' כמו שצריך, עם דגש על 'עם חושפי בארצנו'.

היינו ממשיכים לשמור בסוד את מערכת היחסים הזאת, בת חמישים השנה; אבל כדי שלא לקלקל את החגיגות הגדולות נסתפק ברמזים בלבד. חדי העין שביניכם ודאי שמו לב, כי ברדתה מן המטוס, חבושה במגבעת הלבנה הגדולה, היא הסתכלה אנה ואנה כדי לראות אם שם למטה, ליד כבש המטוס, נמצא... נו, אתם-יודעים-מי. 

מבית הכנסת לקונצרט רוק: מסע מן הכורסא בעקבות 'אבינו מלכנו'

'אבינו מלכנו' מתוך מחזור קטלוניה, כתב יד משנת 1280 בקירוב

א. קצת רקע

תפילת 'אבינו מלכנו' היא מן היפות שבמחזור לימים הנוראים. היא נאמרת אחרי תפילת העמידה בתעניות ציבור, ובמיוחד בעשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים, ואת שורותיה האחרונות שר כל הציבור במנגינה אהובה, שמוכרת בכל בית בישראל. מחבר הלחן אינו ידוע אך ברור שמקורו של הלחן הוא בתפוצה האשכנזית.

בפרוס ראש השנה תשע"ב נצא בעקבות 'אבינו מלכנו'.

התפילה קדומה מאוד והיא נזכרת כבר במסכת תענית של התלמוד הבבלי (דף כה, ב) שם מסופר על תענית ציבור להורדת גשמים:

מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה. ירד רבי עקיבא אחריו ואמר: 'אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו למענך רחם עלינו' – וירדו גשמים.

הנה התפילה (הארוכה) בשלמותה. חלקים ממנה נקבעו כאמור כבר בימי המשנה, במאה השנייה לספירה; חלקים אחרים נוספו מאוחר יותר (יש הסבורים כי במקורה היא תאמה את י"ח הברכות של תפילת העמידה):

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טובָה:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרות קָשׁות:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מַחְשְׁבות שונְאֵינוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָפֵר עֲצַת אויְבֵינוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה כָּל צַר וּמַשְׂטִין מֵעָלֵינוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ סְתם פִּיּות מַשְׂטִינֵינוּ וּמְקַטְרְגֵינוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה דֶבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וּשְׁבִי וּמַשְׁחִית וְעָון וּשְׁמַד מִבְּנֵי בְרִיתֶךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ סְלַח וּמְחַל לְכָל עֲונותֵינוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ וְחַטּאתֵינוּ מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים כָּל שִׁטְרֵי חובותֵינוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְחולֵי עַמֶּךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קְרַע רעַ גְּזַר דִּינֵנוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכְרֵנוּ בְּזִכָּרון טוב לְפָנֶיךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כתבנו / חָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טובִים:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כתבנו / חָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כתבנו / חָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כתבנו / חָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר זְכֻיּות:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כתבנו / חָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר סְלִיחָה וּמְחִילָה:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַצְמַח לָנוּ יְשׁוּעָה בְּקָרוב:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָרֵם קֶרֶן יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחֶךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכותֶיךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מַלֵּא אֲסָמֵינוּ שָׂבָע:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁמַע קולֵנוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצון אֶת תְּפִלָּתֵנוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ פְּתַח שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם לִתְפִלָּתֵנוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכור, כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ נָא אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ תְּהֵא הַשָּׁעָה הַזּאת שְׁעַת רַחֲמִים וְעֵת רָצון מִלְּפָנֶיךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חֲמל עָלֵינוּ וְעַל עולָלֵינוּ וְטַפֵּנוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן הֲרוּגִים עַל שֵׁם קָדְשֶׁךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן טְבוּחִים עַל יִחוּדֶךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן בָּאֵי בָאֵשׁ וּבַמַּיִם עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ נְקם נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ אִם לא לְמַעֲנֵנוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ וְהוֹשִיעֵנוּ
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדול הַגִּבּור וְהַנּורָא שֶׁנִּקְרָא עָלֵינוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהושִׁיענו.

נוסח 'אבינו מלכנו' מתוך 'סדר התמיד', תפילות כמנהג קהילות פרובאנס (אוויניון תקכ"ז; 1767)

ב. אשכנזים וספרדים

נתחיל עם הגרסה האשכנזית, המוכרת והחביבה, בביצוע המקהלה היהודית של וינה עם הסולנית סווטלנה קונדיש:

וכאן הגרסה הספרדית, הפחות מוכרת, בפי יצחק מסוֹרוֹ (2008-1918), שהיה חזן בבית הכנסת 'נווה שלום' שבאיסטנבול מאז פתיחתו בשנת 1951. הביצוע הוקלט באיסטנבול בשנת 1960: 

עוד ניגוני עדוֹת אפשר לשמוע באתר הזמנה לפיוט.

ג. 'אבינו מלכנו' בלחנו של מקס ינובסקי

לטעמי, הגרסה היפה והמרגשת ביותר של 'אבינו מלכנו' היא זו שהלחין מקס ינובסקי (Max Janowski) והתפרסמה בביצוע המזהיר של ברברה סטרייסנד.

מקס ינובסקי (ויקיפדיה)

ינובסקי (1991-1912) נולד בברלין, היגר ליפן בראשית שנות השלושים, ובשנת 1937 הגיע לארה"ב וגר בשיקגו. הוא הלחין מאות יצירות ליטורגיות, והידועה והאהובה שבהן היא 'אבינו מלכנו'. השיר זכה לגרסאות רבות, כמה מהן בהמשך, אבל אין כמו המקור. הנה ברברה סטרייסנד:

וכאן שרה החזנית הישראלית עדי ארד, ולצדה הזמרות מירלה גרדינרו וקארין הוכמן, את 'אבינו מלכנו' של ינובסקי עם תזמורת האופרה הישראלית. אמנם יש רעשים ברקע אבל הביצוע מרשים מאוד:

ולמי שמחמיר ב'קול באשה', הנה חזן ושמו צודיק גרינוולד, ששר עם מקהלת גברים. ביצוע יפה מאוד שהוקלט בפאריס ב-2009.

וכאן מקהלת הגברים היהודים ממוסקווה והסולן גיה בשיטאשווילי (Gia Beshitaishvily, אני מקווה שאייתתי את שמו נכון). הקונצרט התקיים במוסקווה בשנת 2008 לכבוד שישים שנות עצמאות ישראל והוא מאוד מרשים, אך ענן של מוזרות אופף אותו. ראשית, במקהלת הגברים יש גם המון גברות; ושנית, החסות של חברת 'נסטלי' נראית לא ממש שייכת...

ד. 'אבינו מלכנו' קצת אחרת

כאן נוסח שונה (ואיך לומר זאת בלי להעליב, גם קצת משונה) של 'אבינו מלכנו', ושוב בפי מקהלת הגברים של בית הכנסת במוסקווה בניצוחו של אלכסנדר צליוק:

ממש לפני כמה שבועות יצאה לאור העולם מנגינה חדשה ל'אבינו מלכנו', פרי של שיתוף פעולה בין המוזיקאים והזמרים רמי קליינשטיין וארז לב-ארי:

ה. 'אבינו מלכנו' בגרסת רוק

ומכאן לגלגול שונה לגמרי, שהוציא את 'אבינו מלכנו' מבית הכנסת ושילב אותו בעולם מוסיקת הרוק.
שיא השיאים הוא כנראה הביצוע האינסטרומנטלי המזהיר והפוסט-רוקי של להקת הרוק הסקוטית מוגוואי (Mogwai), וכמובן שלא נופתע לגלות שבדרך קיבל השיר מגע נוצרי קל.

'אבינו מלכנו' של המוגוואי נקרא 'אבי, מלכי' (My Father, My King), ולמרות אורכו המופלג (כעשרים דקות) נוהגת הלהקה לסיים עמו את הקונצרטים שלה. על השיר ועל הביצוע יש גם ערך בוויקיפדיה באנגלית (תודה לגרשון בקון על ההפניה).

הנה שני חלקי היצירה בקונצרט פומבי משנת 2001:

ולסיום הנה להקת הרוק האמריקנית פיש (Phish) – יש אומרים שהיא ממשיכת דרכה של להקת גרייטפול דד – מבצעת את 'אבינו מלכנו' (בערך מתזמון 4:10), וגם שרה בעברית לפי הלחן האשכנזי הישן. הוקלט ב-2019:

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה!

בעלי התוספות

בזכות המגיב האנונימי מצאתי את הביצוע של שלמה גרוניך משנת 1971:

בהערות שצורפו לקליפ ביו-טיוב צוטט שלמה גרוניך:

שוב, הכאב שהיה אצור בפנים מתפרץ כאלתור, ללא תכנון מוקדם, אל זיכרון של ניגון יהודי (שמגיל צעיר נשמתי נקשרה אליו). אני שר במבטא אשכנזי לא כפרודיה, אלא בחיבור אמיתי אל שורשי הניגון הזה. פה מתחיל גל הכאב העצום שהמשיך ברצועה הבאה לקטע האחרון, הטריפי, המסיים את האלבום. בסוף השיר הזה ריצ'ארד הטכנאי, שהעלה גיטרה חשמלית על ההקלטה של השיר, מנפץ אותה על הרצפה וחוזר לשולחן בחדר הבקרה.

מסע מן הכורסא: בעקבות 'התקווה'

לכבוד יום העצמאות ה-63 למדינתנו האהובה (כן, כן, למרות כל אלה, ידידים מבית ואויבים מבחוץ, שמנסים לחרב לנו אותה), נצא לסיבוב קצר עם ההמנון הלאומי שלנו.

כתב יד של נפתלי הרץ אימבר, תרס"ח/1908 (הספריה הלאומית)

מה עוד אפשר לחדש? הרי כבר ידוע שאת הנוסח המקורי ('תקוותנו' – תשעה בתים!) כתב ב-1878 נווד הרפתקן ושמו נפתלי הרץ אימבר, שסיים את חייו כשיכור חסר פרוטה בניו יורק (הנוסח המודפס ראה אור לראשונה רק בשנת 1886); שאת המילים של שני הבתים שאנו שרים היום שיכתב ב-1905 המורה יהודה ליב מטמון-כהן, שייסד את גימנסיה הרצליה; שהמנגינה בכלל הושאלה משיר עגלונים רומני (על ידי  צעיר בן 17 ושמו שמואל כהן, שעלה לארץ מרומניה, התיישב בראשון לציון בשנת 1887 ולימד את חבריו לשיר את תקוותנו בנוסח זה), ויש אומרים מה'וולטבה' של המלחין הצ'כי סמטנה (שבעצמו כנראה שאל את המנגינה מאותו שיר רומני). המוסיקולגית אסתרית בלצן כבר מריצה שנים מופע על תולדות השיר, ובשנת 2009 הוציאה ספר+ 2 דיסקים שנקרא 'התקווה - עבר הווה עתיד'. היא מצאה בשיר השפעות של לפחות 14 יצירות מוסיקליות קודמות...

הכל כבר נרשם וסוכם: בערך 'התקווה' בויקיפדיה, וכמובן גם בזמרשת, שהתבססו בין השאר על מאמריו החשובים של אליהו הכהן ועל זאב גלילי, ועל הספר הנזכר של אסתרית בלצן, ועוד ועוד.

שמואל כהן האחראי להתאמת 'התקווה' למנגינת 
העגלונים הרומנית

זהו ביתו של האיכר שמואל כהן בראשון לציון (צילום: ניצה וולפנזון, 1966; מקור: מוזיאון ראשון לציון)

'בית התווים' – זאת המפלצת שצמחה במקום ביתו הצנוע של כהן, ברחוב אחד העם 16, ראשון לציון.

על מנת לטשטש את הפשע עוטר הבית בפסיפס כחול לבן ועל המעקות עיצבו את תווי התקווה (בלוג טיול בעיר של משה רימר)

באתר הזמנה לפיוט מספרת רחל קולנדר בין היתר על השפעת התקווה על עולם החזנות:

במקצת קהילות ישראל נהוג לשיר את 'התקווה', ההמנון הלאומי, לא רק ביום העצמאות, אלא גם במוסף של ראש השנה, לאחר תפילת נעילה ביום הכיפורים, בסיום קריאת ההגדה של פסח, ועוד. השיר אף מופיע בדפוס בסידורים אחדים, ומנגינתו, ללא המילים, משולבת מדי פעם בתפילות כמו למשל בברכת החודש לקראת ראש חודש אייר, או בשיר המעלות שלפני ברכת המזון. חזנים מפורסמים כמו יוסף רוזנבלט, גרשון סירוטה, משה קוסוביצקי וריצ'רד טאקר הקליטו את ביצועיהם הן להמנון על מילותיו והן לקטעי תפילה שמנגינת ההמנון 'הולבשה' עליהם.

ויש עוד המון המון.

נסתפק אפוא במסע מן הכורסא בעקבות כמה ביצועים לא שגרתיים של ההמנון, שאיך שלא נהפוך אותו – אין יפה ממנו.

נתחיל בסרט נדיר משנת 1933. במונקאץ' שבקרפטו-רוס (היום באוקראינה) צולם סרט שמתעד את חיי היום יום בעיר וכולל קטעים נדירים ביותר, ובהם חתונתה של בת האדמו"ר הקנאי חיים אלעזר שפירא (נפטר ב-1937), תלמידי הגימנסיה העברית המודרנית (שאותה ניהל חיים קוגל, לימים ראש העיר חולון) וילדי 'חדר' מסורתי,  מוכרי ספרים ואורגים, עשרות חלוצים וחלוצות חילונים רוקדים הורה (יולה-יולה; 'ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות') – הסרט כולו מרגש ביותר!

בין השאר אפשר לצפות בו במאות תלמידי בית ספר עברי שרים את התקווה (מתחיל ב-2:50). המילים האחרונות של השיר הן לפי הנוסח המקורי של אימבר:

עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ, / הַתִּקְוָה הַנּוֹשָׁנָה: / לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ, / לָעִיר בָּהּ דָּוִד חָנָה

מי יודע כמה מן המצולמים בסרט זה הצליחו להגיע לארץ ישראל, וכמה נרצחו בשואה... איטה גליקסברג הקדישה לסרטון זה את סרטה המרגש ילדי התקווה ממונקאץ' (2015).



והנה לפנינו קטע מצמרר. כתב של שירות הרדיו BBC הקליט את ניצולי מחנה ברגן בלזן שרים את 'התקווה' ב-20 באפריל 1945, חמישה ימים לאחר שחרור המחנה בידי חיילים בריטים.  גם הם שרים את המילים של אימבר, שכן הנוסח של מטמן-כהן ('להיות עם חופשי בארצנו') היה מקובל אז רק בארץ ישראל.



והנה הקלטה נדירה  משנות השלושים של הזמר היהודי-אמריקני המפורסם אל ג'ולסון (זמר הג'אז!). כאן הוא שר את 'התקווה' בעברית ובהברה אשכנזית ('תקווסנו')...



נקפוץ לשנת 1978, עת חגגה מדינת ישראל את שנת השלושים לעצמאותה. בארה"ב נערך מופע ענקי בהשתתפות ברברה סטרייסנד ששרה את 'התקווה' בליווי התזמורת הפילהרמונית הישראלית ומנצחה זובין מהטה.



וכאן ביצוע וירטואוזי של תזמורת כלי קשת עם הכנר עברי גיטליס (באדן באדן, 2008):

והנה קטע מתוך הסרט 'מישהו לרוץ איתו' (2006) על פי ספרו של דויד גרוסמן (שבעצמו מופיע כניצב מיד בהתחלה). השחקנית בר בלפר שרה ומנגנת את 'התקווה':



ולקינוח, כמה פריטים ממחלקת הביזאר.

מה דעתכם לנגן את התקווה בשופר?



אולי עם קנקן של מים?



ונסיים עם ממתק מפוצץ בסכרין. "התקווה" בסגנון ראפ-גוספל, בביצוע הזמר ההיספני-אמריקני פרנקי פרז, עם עוד שני זמרים אפריקנים-אמריקנים נפלאים (תודה לפניה עוז-זלצברגר).