על קצה הלשון: על ו', על ש' ועל מזלגות

א. כמה ווים יהיו יחדיו?

מאת דוד שי 

קרוב לחמישים שנה מתנהל חשבון הבנק שלי בבנק הבינלאומי, אך עתה אני שוקל את העברתו לבנק אחר. מדוע? משום שבזמן האחרון מציע לי הבנק, באתר האינטרנט שלו, סיוע בהתנהלות בתנאי אי־ודאות, אך כותב 'אי וודאות'. איך אפשר לסמוך על בנק שטועה בכללי הכתיב המלא? 

הכלל הבסיסי בעניין זה פשוט למדי: ו' עיצורית מוכפלת כשהיא בתוך המילה (למשל, פתח תקווה) ואינה מוכפלת כשהיא בתחילת מילה או בסופה, אך רבים טועים, ומכפילים במקום שאין להכפיל. 

הנה למשל המוסד לביטוח לאומי שהתלבט בסוגיה זו. בסניף שבירושלים החליטו ללכת על בטוח ולכתוב בשתי וריאציות, האחת תקינה והאחרת שגויה: 

יש המשתמשים בהכפלת האות ו' על מנת להבדיל בין W ל-V בתעתיק לעברית, ולכן כותבים, למשל, 'וויליאם' ולא 'ויליאם' (גוגל מציע אינספור דוגמאות לתעתיק זה). דרך זו אינה סבירה, אף כי יש דוגמאות חריגות (למשל שמו של הפילוסוף הצרפתי וולטר [Voltaire]). הצעה אחרת בסוגיה זו עלתה לדיון באקדמיה ללשון העברית, והיא ציון W בצורה ו' (ו' וגרש), בדומה לאותיות ג', ז', צ' המשמשות לציון הגאים שאינם עבריים. ההצעה נדחתה ברוב של 13:5. 

ואם באות ו' עסקינן, איני יכול שלא להיזכר בחידוד הלשון של חנניה רייכמן, שנחרת בזיכרוני מאז קראתיו בילדותי:

וָו וּוָו וּוָו וּוָו, כמה ווים יהיו יחדיו?

מדובר בארבעה ווים, אך האות ו' מופיעה בו 11 פעמים ברציפות...

והנה עוד דוגמה לבעיית הכתיב המלא: 

תלמידי הרצליה המגיעים לבית הספר הקרוי על שמו של הנשיא שמעון פרס רואים שהוא קרוי 'קרית חינוך': מילה אחת בכתיב חסר והאחרת בכתיב מלא, איך יֵדעו באיזו שיטה לבחור? 

ויש לנו עוד דוגמה, מהתחום הקולינרי: איך כותבים 'ופל בלגי', עם ו' אחת או שתיים?

מתברר שיש מחלוקת פוסקים בין שתי יצרניות הוופל:

צילומים: דוד שי

ב. מה בין שִׁין ימנית ושִׂין שמאלית 

מאת זאב קינן 

בחניון הסמוך למוזיאון הסובלנות בירושלים, מתחת למה שמוכר כ'כיכר החתולות', נתלו שלטי הכוונה והדרכה רבים. ניכר שהאחראים ביקשו להיות ידידותיים ומסבירי פנים ועל כן הקפידו גם לנקד (מי ביקש זאת מידכם?). 

אלא שהמנקדים (אולי צאצאי שבט אפרים, או יהודים ממוצא ליטאי) לקחו לעצמם מידה ניכרת של יצירתיות, בעיקר בכל הקשור להבחנה בין ש' ימנית לש' שמאלית. 

הניקוד הנכון: תַּשְׁלוּם (שין ימנית)

הניקוד הנכון: תַּשְׁלוּם, שֵׁרוּתִים

הניקוד הנכון: נְגִישׁוּת (נְגִישׂוֹת זה משהו אחר לגמרי)
צילומים: זאב קינן

ג. מזלגות 

תודה לטובה הרצל

איך אומרים מזלג ברבים? מזלגות. זה רק נשמע כצורת נקבה אבל מזלג הוא ממין זכר, ולכן מזלג הוא חזק ואיכותי, ומזלגות הם חזקים ואיכותיים, ולא חזקות ואיכותיות.

עברית שפה קשה.

נפלאות הצנזורה: יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים

מאת דוד שי

ציורו הנודע של מאוריצי גוטליב, 'יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים' (1878), שמוצג במוזיאון תל אביב ונזכר זה לא מכבר מעל דפי הבלוג, היה ועודנו אתגר מיוחד לעורכי האנציקלופדיה החרדית (ובלשונם 'האנציקלופדיה היהודית') המקוונת 'המכלול'. 

נסביר תחילה מהי אנציקלופדיה זו. 'המכלול' – המתנאה בתארים 'יהודית ומהימנה, בלשון נקייה ובאספקלריה תורנית' (כך בדף הראשי) – היא נגזרת חרדית של ויקיפדיה העברית. תנאי הרישיון של ויקיפדיה מאפשרים העתקה חופשית שלה, ובלבד שיינתן קרדיט לוויקיפדיה ולכותביה (רישיון cc-by-sa ממשפחת רישיונות Creative Commons). יוזמי 'המכלול' פעלו לפי רישיון זה, העתיקו את ויקיפדיה העברית בשלמותה, והתאימו בה ערכים שונים לתפיסת העולם החרדית. כמקובל בעיתונות החרדית, אין ב'המכלול' תמונות של נשים. כן, אפילו בערך 'אישה' אין אף תמונה של אישה, ואין נחמה בכך שהערך 'גבר' צונזר בצורה קשה עוד יותר, והוא ריק מתוכן (דף זה אינו זמין כרגע).

ל'המכלול' יש גם 'מהדורת נוער' שהיא מצונזרת אף יותר, וערכים כמו 'סרטן השד' לא יוצגו שם.

הציור 'יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים' מציג גברים וגם נשים בבית הכנסת, ככל הנראה בעיר דרוהוביץ שבגליציה המזרחית, עיר הולדתו של הצייר. זהו בית כנסת אורתודוקסי, שהנשים מתפללות בו בעזרת הנשים, נפרדות מהגברים. התיחום הברור בתמונה בין גברים לנשים לא סיפק את עורכי 'המכלול', שמבחינתם אישה היא, בדומה לחמץ בפסח, בבחינת בל תיראה ובל תימצא. הפתרון הקל הוא הצגת הטקסט בלי הציור, אך זו כמובן בעיה בערך אנציקלופדי העוסק בציור.

מה עשו עורכי 'המכלול'?

הפתרון הראשון היה גרסה 'מתוקנת', שבה רוטשו דמויות הנשים בציור המקורי ונמחקו ללא שום זכר לקיומן:

 גרסה 'מתוקנת' שנייה ניסתה להשאיר רמז עמום לקיומן של נשים, בדמות כתמים מעורפלים שאין בהם שום דמות אישה:

הגרסה הנוכחית של הציור, המוצגת לקוראי הערך ב'המכלול', היא הציור המקורי, שחלקו העליון, שבו מופיעות הנשים, נחתך:

אך אבוי, החיתוך בקו ישר הותיר בציור דמות אחת של אישה, כך שניתן להמתין לגרסה הבאה, שתפתור בעיה זו. 

המעניין הוא שבערך עצמו שמובא ב'המכלול' יש התייחסות לנשים שבתמונה, שאותן כאמור אי אפשר לראות:

בחלל עזרת הנשים מתוארות שתים-עשרה נשים, כשמתוכן לאורה (ארוסתו של גוטליב) מתוארת פעמיים. בצד השמאלי של הציור היא מופיעה כאישה צעירה המחזיקה את סידור התפילה הקטן, ובחלקו הימני של הציור היא מתוארת יושבת ומתלחשת עם אימה.

כדי לקיים מצוות מִזְכֶּה (קרדיט) כהלכתה, אציין שכל הגרסאות המוצגות לעיל נלקחו מאתר 'המכלול' והן מובאות כאן בשימוש הוגן. בקישורים לתמונות ניתן למצוא את פרטי היוצרים של כל אחת מהגרסאות. 

מאוריצי גוטליב נפטר בשנת 1879 וזכויות היוצרים על יצירתו פגו לפני שנים רבות. הצגת הציור ושלל גרסאותיו אין בה אפוא הפרה של זכויות יוצרים. בכל זאת, סעיף 46 (2) לחוק זכויות יוצרים קובע כי 'זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר' (הדגשות שלי). ברור שגרסאות 'המכלול' של הציור הן הפרה בוטה של הדרישה שבסעיף זה. למרבה הצער, גם סעיף זה תקף רק למשך תקופת זכות היוצרים באותה יצירה...

נציין כי גם החילוניות הישראלית כשלה כאן. במשך שנים רבות הוצג במוזיאון 'בית התפוצות' העתק של התמונה, וגם הוא היה נטול נשים. רק בעקבות מאמר חריף שפרסמה פרופסור פנינה להב בשנת 2006 ('קישטה, בתמונות וטקסט', תרבות דמוקרטית, גיליון 10, תשס"ו) הוחזרה העטרה ליושנה.

למה בכלל מנקדים שלטים?

רחוב יפתח בירושלים עם דגש שגוי באות פ' (צילום: דוד אסף)

אמר העורך: בבלוג עונג שבת התפרסמו לאורך השנים מאות רבות של שלטי רחובות ושלטי עסקים, שעליהם מתנוססות לעיני כל שגיאות גסות, בעיקר באיות (עברי, ערבי או לטיני) או בתוכן (תאריכים שגויים, הסבר חלקי או מוטעה). כשמתבוננים בכל השפע הזה, שלפעמים גורם בושה גדולה ומבוכה רבה, העיסוק בניקוד של אותם שלטים נראה קטנוני. העדר דגשים או הוספתם במקומות לא נכונים, צירה במקום סגול, קמץ במקום פתח... 'מילא', יגידו הקוראים, 'שאלה יהיו הצרות שלנו'...

זו גישה שאין לקבלה. לשלטי חוצות יש חשיבות ציבורית וחינוכית ממדרגה ראשונה, בעיקר בשל התחזותם להיות תקניים ורשמיים. 'אם כך כתוב', אומרים לעצמם כביכול העוברים ושבים, 'כנראה שכך צריך להיות'... היו ימים, ולא רחוקים הם הימים, שמהדורות החדשות ברדיו היו מקור סמכותי לעברית תקנית, שאותה יש לחקות ולאמץ. היום גם זה כבר לא נכון ומי ימנה מרוב את שגיאות העברית שבפי קרייננו ושדרנינו, אך זוהי סוגיה נפרדת. 

יאמר מי שיאמר, כי כללי הניקוד העברי אינם פשוטים וקל לטעות בהם. ועל כך נשיב: בדיוק בשביל זה יש מומחים שאפשר וצריך להיוועץ בהם. דוד שי גורס אחרת: עדיף שלא תנקדו כלל.

*

מאת דוד שי

גורלו של הניקוד בשלטי החוצות בארצנו הוא רע ומר, וכאן נרכז כמה דוגמאות מביכות. טיפה משלי מתוך הים הכללי.

קוראי עברית רגילים לקרוא טקסטים שאינם מנוקדים. למרות זאת, פעמים רבות טורחים עושי שלטים לנקדם אף שאין צורך בכך, והתוצאה היא שמות רחובות המנוקדים בצורה משובשת. הנה דוגמאות אחדות לשלטים שבהם הניקוד מיותר ושגוי.

נתחיל עם דוגמה צורמת במיוחד: מודעה מטעם אגף החינוך של עיריית רמת השרון ובה נמסרת תודה לכל אנשי החינוך היקרים שבעיר, אך המילה 'תּוֹדָה' מנוקדת בצורה שגויה. מה יגידו על כך המורים ללשון בעיר?

בחנות לכלי בית מצאתי כלי בית מנוקדים, ובהם גם אַרְגָּז לחם. בשניים מהם יש דגש באות ג' (כנדרש), ובאחד הוא חסר. למה? גם בקופסאות לעוגיות חוזרת רשלנות זו: באחת מהן יש דגש באות י' (כנדרש) ובשתיים הוא חסר. 

הניקוד אינו תורם דבר לשימושיות של המוצר – הרי אין דובר עברית שלא יידע להגות נכון את המונחים הללו גם בלי ניקוד – וכל מטרתו היא קישוט. אז אם כל הסיפור הוא קישוט, מדוע להרגיז את אלה שכן יודעים לנקד, ואם זה סתם חיפוף מדוע מנקדים פעם ככה ופעם ככה? (התשובה: כי זה חלק מהחיפוף).

בפרסומת למשקה החלב 'גמדים' בחרו המפרסמים לנקד את 'לדרך', אך שכחו להדגיש את האות ד'.

יהיו שיגידו שהדוגמאות הללו הן זוטות, שהרי היעדר הדגש אינו פוגע בהגייה.

מה תגידו אפוא על השלט המכוון לשדרות הַהַשְׂכָּלָה בתל אביב? היעדר הדגש באות כ' פוגע בוודאי בהגייה (וחסרים עוד שני סימני ניקוד).

יש מסעדות שמוסיפות ניקוד לשמן. אומרים שאסור לסמוך על טבח רזה, ואילו אני דווקא מתלבט אם ניתן לסמוך על טבח במסעדה שבה השלט מנוקד בשגיאות. 

במסעדת 'שניצל 20 טְעָמִים' בהרצליה בחרו לנקד את האות ט' בסגול (במקום בשווא), אולי מתוך רצון לדיאלוג ויזואלי עם הסגול של ה'שניצל'. על טעם וריח אולי אין להתווכח, אבל על ניקוד הטעם – יש ויש.

גם בסטקיית 'הַקַּצָּבִים' בירושלים ניקדו על פי הרגש, ויצאו רק עם טעויות בניקוד ה' הידיעה ובהעדר הדגשים.

אותן טעויות מופיעות גם בשלט של מסעדת 'הַפִּיצֵרִיָּה'. מי רוצה לאכול 'פיצָה' שאין בה דגש ב-פ'?

ולא רק במסעדות – גם בחנות הבגדים 'הַמַּעְבָּדָה' שבקניון עזריאלי בתל אביב. 

כאשר מוסיפים ניקוד למילה בכתיב מלא נוצר יצור כלאיים, כדוגמת שתי חנויות בגדים ברמת השרון, 'מְעוּבֶּרֶת' (הכתיב התקני: 'מְעֻבֶּרֶת') ו'טֵירוּף' (הכתיב התקני: טֵרוּף).

ארגון 'השומר החדש' מוכיח שניתן לטעות בניקוד גם בלי להשתמש כלל בסימניו. בסמליל של הארגון נכתב שמו בתעתיק לאותיות לטיניות:HaShomer HaChadash , אבל כללי הניקוד של ה' הידיעה קובעים, שבמילה 'החדש' ה' הידיעה תנוקד בסגול. במילים אחרות: התעתיק הראוי לאותיות לטיניות הואHeChadash .

וכדי שלא להיות חמוץ או ממורמר ולראות רק את המחצית הריקה של הכוס, הנה מילה טובה על יזמה רצויה של משרד התחבורה: על שלטי דרכים רבים מופיע הניקוד הנכון למילה 'מֶחְלָף', שרבים מאתנו נוטים לשבש (ל'מַחְלֵף' או 'מִחְלָף'). 

האם הדוגמאות שהבאתי הן בגדר נוקדנות (שלא לומר: נקדנות) מיותרת? האם יש להרחיב את הכלל 'דובר ילידי אינו טועה' ל'נקדן ילידי אינו טועה'? אינני סבור כך. בכל הדוגמאות הללו, הקורא הילידי כלל אינו זקוק לניקוד והמילים נוקדו רק מסיבות אסתטיות או ויזואליות. ומצד אחר, הרי ברור שכל יוצרי השלטים מודעים לכך שלניקוד יש כללים – הם הרי למדו לפחות בבית הספר היסודי. אז למה מחפפים?

המסר שלי לעושי השלטים: אם בחרתם לקשט את השלט שלכם בסימני ניקוד, אנא קשטו נכון. ראוי העסק שלכם שתקדישו לו עוד כמה דקות, תתייעצו עם מביני דבר, ואולי אפילו תבדקו באתרי ניקוד טובים באינטרנט.

_________________________________

דוד שי הוא ממייסדי קהילת ויקיפדיה העברית ומראשיה