סיפורי רחובות: הזאת נעמי, היהודי בלפור, מבצע יכין והכנסת אורחים

א. הזאת נעמי?

צילום: לילי הבר

כמו בערים רבות בישראל, גם בהרצליה יש רחוב על שמה של נעמי שמר, המשוררת, הפזמונאית והמלחינה האהובה והדגולה. אבל איכשהו יצא שדווקא היא, בעלת השם הכי ישראלי, חווה התעללות לשונית (לא מכוונת כמובן) בשמה, כפי שראינו בעבר בבאר יעקב.

מה קשה כל כך לכתוב נכון את השם נָעֳמִי באנגלית? הרי מדובר בשם תנ"כי שיש לו מסורת כתיבה עתיקה Naomi, ולא נועומי (No'omi) כפי שכתוב על השלט בהרצליה, או 'נוֹמִי' כפי שיש הנוהגים לבטא בעל-פה.

אין צריך לומר שנעמי שמר עצמה כתבה את שמה Naomi.

כריכה אחורית של 'נעמי שמר, כל השירים', לולב, 1967

על הנחרצות שבה כתבתי שאין לכתוב No'omi, ספגתי קיתון של רותחין.

כך למשל, כתבה לי גילה וכמן (בעצמה אֵם לנעמי):

הכתיב NO'OMI אולי נראה מוזר, אבל...

א. זו ההגייה הנכונה של השם (לשיטת האשכנזים והתימנים לפחות).

ב. בתפוצות מסוימות (שוודיה, למשל) זהו גם הכתיב המקובל.

כך נכתב בספר מגילת רות: פירוש ישראלי חדש, מאת גילה וכמן ואביגדור שנאן (קרן אבי חי וידיעות ספרים, 2018):

מגיב אחר הפנה אותי לפוסט חביב של לא אחרת מאשר האקדמיה ללשון העברית מ-16 בפברואר 2018:

השם נָעֳמִי הוא צורת נטייה של שם העצם נֹעַם (בלי ניקוד נועם), כלומר, נעמי פירושו 'הנועם שלי'. השורש נע"ם מוכר בעברית גם מן המילים נָעִים ונְעִימוּת ומן הפועל נָעַם שפירושו 'היה נעים'. השורש מצוי גם בלשונות שמיות אחרות – התואר نَاعِم (נַאעִים) בערבית פירושו 'עדין', 'רך', ושם העצם نِعْمَة (נִעְמָה) פירושו 'שלווה'.  

משמעות נוספת של שם העצם נועם היא 'מתיקות', והשם נעמי היה עשוי להתפרש במשמעות קרובה לביטוי המודרני "מותק שלי". שימוש בשורש נע"ם בהוראת מתיקות אנו מוצאים בספר משלי: "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם" (ט, יז).  

מן השורש נע"ם נגזרו גם השמות המקראיים נַעֲמָה, נַעֲמָן, אֲחִינֹעַם ואֲבִינֹעַם והשמות החדשים נֹעַם, אֱלִינֹעַם ונְעִימָה.  

ולשאלת השאלות: איך הוגים את השמות? כי רבות הן נעמי ונעמה המתקנות השכם והערב את השוגים בהגיית שמן...  

את נעמה אנו פוגשים בספר בראשית. שם מנוקדת הנ' בפתח (a), וכך נהוג להגות את השם גם היום: נַעֲמָה (Na'ama). שימו לב כי ההגייה נְעמה (Ne'ama) נחשבת שיבוש.  

את נעמי אנו מכירים ממגילת רות, וניקוד שְמה פותח ברצף קמץ וחטף קמץ. את הניקוד הזה אפשר להגות No'omi ולפי מסורת הספרדים Na'omi, אך שימו לב כי ההגייה Ne'omi ("נְעוֹמי") נחשבת שיבוש.  

שתפו ותייגו כל נעמי, נעמה, נועם, נעמן אבינועם ואחינועם – כדי לספר להם על המתיקות והנעימות שיש בשמות שלהן ושלהם.

למדתי מכל זה לא מעט, ועדיין נעמי שמר כתבה את שמה Naomi, וכך לדעתי יש להנציחה.

ב. היהודי בלפור

צילום: איתמר לויתן

עוד שם שיש כמעט בכל עיר גדולה בישראל הוא 'בלפור' (בדרך כלל תמצאו אותו ליד רחוב אלנבי). 

ובצדק! בלפור היה דמות חשובה בתולדות המקום הזה. ה'הצהרה' שנושאת את שמו (הצהרת בלפור), שניתנה בחתימתו ב-2 בנובמבר 1917 כמכתב לברון ליונל רוטשילד, ובו מכירה ממשלת בריטניה בזכותו של העם היהודי לכונן בית לאומי בארץ ישראל, נחשבת עד היום למסמך מכונן חשוב ביותר, הן בתולדות 'המדינה שבדרך' הן בתולדות הסכסוך בין יהודים לערבים. על מקומו של המסמך אפשר להתווכח, אבל אין ויכוח על כך שלורד ארתור ג'יימס בלפור לא היה יהודי (אלא אם כן לעיריית ראשון לציון יש מידע שטרם נחשף).  

לורד בלפור (משמאל) לפני שעבר גיור כהלכה, 1922 (ויקימדיה)

ג. מבצע יכין

עולים ממרוקו מגיעים לנמל חיפה, דצמבר 1961

במושבה הוותיקה מזכרת בתיה (נוסדה בשלהי 1883) יש רחוב ושמו 'מבצע יכין', המציין את המבצע להעלאת יהודי מרוקו לישראל.

מתי היה מבצע יכין אתם שואלים? ובכן, אם להאמין לשלט אז הוא נמשך כמעט מאה שנה, משנת 1861 ועד 1964...

צילום: דוד שי

ברור שנפלה כאן טעות הקלדה וצריך להיות 1964-1961 (ופנייה לאנשי עיריית מזכרת בתיה: כשתתקנו, אם תתקנו, תזכרו גם שעל פי כללי התעתיק שקבעה האקדמיה ללשון העברית יש לכתוב טווח מספרים מימין לשמאל!).

כמה יהודים עלו אז ממרוקו? לפי השלט: כשמונים אלף; לפי ויקיפדיה: כתשעים אלף; לפי הסכת הספרנים של הספריייה הלאומית: כשלושים אלף...

על פי פרופ' חיים סעדון, באתר של יד יצחק בן-צבי, המספר המדויק הוא: 89,742.

שאלתי את ההיסטוריון ד"ר דוד גדג' מהאוניברסיטה העברית מה המוסכמה המקובלת היום במחקר, וזו תשובתו: 

הטעות בשלט נחמדה מאוד כי יש בה גם 'מן האמת'... יהודי מרוקו החלו באמצע המאה ה-19 לעלות במספרים גדולים לארץ והתיישבו בערי הקודש. לגבי המספרים במבצע יכין. אני מכיר את המספר של סעדון ממקורות נוספים ולכן כתשעים אלף יהודים נשמע משכנע. למעשה מדובר בגל העלייה הגדול ביותר. אחריו נותרו רק כמה אלפי יהודים במרוקו. 

בהזדמנות זו, נחמד לראות את שם הרחוב היוצא מ'מבצע יכין', ששמו 'הכנסת אורחים', לפי ש'בפינת הרחוב שכן הצריף ששימש בית מחסה לעוברי אורח במושבה' (הצריף עצמו כבר אינו עימנו).

צילום: דוד שי

סיפורי רחובות: בלפור, תדהר וגוטליב, רחל ואחא

א. בלופים בבלפור

הבלופר כבר יצא מבלפור. השקט חזר לתושבי השכונה הירושלמית, הווילון השחור גולגל ונעלם והרחוב עצמו נפתח להולכי רגל. אבל כנראה שמשהו ממורשת הטרלול בכל זאת נשאר שם...

ראו את השלט בבלפור פינת רחוב עזה:

צילום: מיכל יעקבי

ראשית, שימו לב לניקוד: צריך להיות בלפוּר (בשורוק), ולא בלפוֹר (בחולם).

ושנית, הלורד ארתור ג'יימס בלפור מת ב-1930 ולא ב-1940...

לורד ארתור ג'יימס בלפור (1930-1848)

ב. אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ, תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו

דוד תדהר היה מן הדמויות הססגוניות שצצו בעולם הספרות העברית. 

לאחר קריירה כקצין משטרה במשטרת המנדט, הקים משרד חקירות והיה מעין בלש פרטי. הוא חיבר ספרי עיון וזיכרונות, אך גם ספרי הרפתקאות רבים ('ספריית הבלש'). מפעל חייו היה ה'אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו', שמונה 19 כרכים, והיא נמצאת כולה במרשתת.

כל ההסברים הנכונים שבשלט מתגמדים מול דייר תל-אביבי אחד, שסבר כי לא מדובר בבן אדם אלא בעץ (תדהר), שמחייב משום מה את ה' הידיעה...

צילום: איתמר לויתן

ג. מאוריצי גוטליב

רחוב קטן יש במושבה הגרמנית בירושלים הנושא את שמו של הצייר היהודי-פולני הגאוני מאוריצי גוטליב, שמת והוא בן 23 בלבד.

ושוב, מנהגה המשונה והמגונה של עיריית ירושלים לציין רק תאריכים עבריים ולהימנע מתאריכים שימושיים ('לועזיים'). 

מעניין כמה הולכי רגל יכולים לחשב במהירות את תאריכי לידתו ומותו של הצייר, מה גם שלפחות שנת מותו העברית משובשת וצריכה להיות תרל"ט ולא תרל"ח. נגלה לכם בסוד שגוטליב חי בין השנים 1879-1856 (כפי שמעידה בפירוש מצבתו בבית הקברות היהודי החדש בקרקוב).

מצבתו של מאוריצי גוטליב בבית הקברות החדש בקרקוב (צילום: דוד אסף)

ועוד זאת, כתב לי חוקר הלשון פרופ' חיים כהן מאוניברסיטת תל אביב:

שמו העברי היה גוטליבּ, בב' דגושה (ולא גוטליב בב' רפה). עבירה גוררת עבירה: כיוון שבעברית נכתב בב' רפה, הב' תועתקה בערבית באות פ (f), כנהוג, שהרי אין v בערבית. כמו כן, שמו היה Gottlieb, ובשלט השמיטו את האות e.

בשנת תרל"ח (1878), שבה הכריז השלט על מותו, עוד הספיק גוטליב לצייר את התמונה המדהימה 'יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום כיפור', שכוללת דיוקן עצמי שלו וכן כתובת מדומה לזכרון נשמתו. 

התמונה מוצגת בתצוגת הקבע של מוזיאון תל אביב לאמנות, ומעוררת התרגשות בקרב הצופים בה בכל פעם מחדש.

על הרחוב הירושלמי הצנוע הזה ועל השלט שלא השתנה מאז, כתב ההיסטוריון המנוח עזרא מנדלסון בספרו הנפלא מאוריצי גוטליב: אמנות היסטוריה, זיכרון (מרכז זלמן שזר, 2006, עמ' 13):

ד. רחל מבכה

מי היא רחל זו, שזכתה לרחוב על שמה בשכונת נוה עמל בהרצליה – רחל אמנו? רחל המשוררת?

צילום: צבי פיש

התשובה היא, על דרך השלילה, רחל אמנו, שכן בקצה המערבי של העיר יש רחוב אחר הנקרא 'המשוררת רחל'...

אגב, הקו דמוי הפַּתָּח, שנמתח מתחת לאותH , אמור לייצג את האות ח, שכידוע אינה קיימת בשפה האנגלית. בתעתיק של מילים עבריות נוהגים בדרך כלל (אכן, לא תמיד) לציין את האות ח עם נקודה מתחת (Ḥ) ולא עם קו ארוך. פרופ' חיים כהן (זה מהסעיף הקודם) עדכן אותי שעל פי קביעות 'התעתיק הפשוט' של האקדמיה ללשון העברית, התעתיק ב-H וקו מתחתיו – הוא הנכון.

ה. קומה אחא

ואיך אתם הייתם רושמים בלטינית את שמו של רבי אחא? הא?

אהה!

צילום: איתמר וכסלר

אבל בעצם, מי הוא רבי אחא זה? האם מדובר ברבי אחא, שהיה תנא שחי בארץ ישראל בסוף המאה השנייה, או שמא אין זה אלא רבי אחא בר חנינא, שהיה אמורא בארץ ישראל במאה הרביעית?

חידה היא ותהי לחידה.