ארמי אובד אבי

אופנת ההצטעצעות בארמית מתפשטת בכל רחבי הארץ. עסקים, אגודות, אירועי תרבות, מיזמים – מה לא? 

וכך יש לנו 'אסופתא' ו'לחמא', 'טפליא' ו'חנותא', 'צלותא' ו'שופרא', 'הדסא' ו'יעלא ולעילא', ועל הכל 'עלמא ועלמי עלמיא'. ממש 'ארמי אובד אָבִּ"י' (אליעזר בן יהודה)... 

האם למישהו יש הסבר לכך?

אסופתא (צילום: מנחם רוזנברג)

בתל אביב:

שופרא (צילום: מנחם רוזנברג)

צילום: דוד אסף

צילומים: איתמר לויתן

ברשפון, החנות הוותיקה 'חנותא':

בניין ודיור

כשנשאלה בעלת החנות על השם המיוחד, 'למה "חנותא"?', היא השיבה:

נעמי: "אלישבע פתחה את המילון במונח 'חנות' כדי לבדוק מה אומר ערך המילה. היה כתוב שם שבארמית אומרים 'חנותא'. לי היה חיבור לארמית מהלימודים, אלישבע אהבה את הראשוניות שיש ברעיון, וההכרעה נפלה".

ובירושלים? הנה שלישיית הדסא, יעלא ועלמא:

צילומים: מנחם רוזנברג

באשר ל'עלמא', אי אפשר שלא להזכיר את בית המדרש התל אביבי הוותיק, 'עלמא: בית לתרבות עברית', ואת 'להקת עלמא', ויש גם מסעדות ובית מלון בזכרון יעקב בשם 'אֶלמא' (שם שאת טיבו ומקורו לא עלה בידי לברר, אך כנראה מרמז על שמה של הגב' לילי אֶלשטיין שהיא בעלת המלון).

אבל אנו נסתפק בסיפור בעלמא על רחוב ירושלמי ושמו עלמא.

ובכן, בשכונת נחלאות יש רחוב ותיק ושמו עלמא, על שם יישוב יהודי עתיק בגליל העליון.

כפי שקורה לא פעם, מישהו החליט להחליף את השם היפה בשם אחר: יצחק שראבי.

לא הצלחתי לברר מיהו אותו שראבי ואם מדובר בשינוי רשמי של שם הרחוב או שזו יוזמה פרטית. בכל מקרה השינוי לא נקלט, ובשלטים העירוניים הרשמיים, כמו גם בשלטים הפרטיים, הרחוב נקרא בשמו הרווח: עלמא.

אך כשמביטים בשלטים בקפדנות אפשר לראות שלא כולם השלימו עם הכתיב הארמי, ויש שהפכו את 'עלמא' (עולם) ל'עלמה' (נערה)...

צילומים: מנחם רוזנברג