סיבוב בחיפה: איינשטיין היה פה, בית ספר לילדי עובדים, העיר התחתית

א. איינשטיין נטע עץ בטכניקום

כבר שנים אחדות שחזית הבניין היפה והעתיק של הטכניון (בניין הטכניון הישן) נמצאת בשיפוצים, ונראה שלאחרונה הם הסתיימו. היום שוכן במקום ה'מדעטק', המוזיאון הלאומי למדע.

לכבוד השיפוץ הוצבו מחדש כמה שלטים מעניינים:

צילומים: איתמר לויתן

כך נראו השלטים הללו לפני השיפוץ:

ואכן, בני הזוג איינשטיין ביקרו בחיפה בסוף השבוע של שהותם בארץ, ביום שישי ובשבת, כ"ג-כ"ד בשבט תרפ"ג (10-9 בפברואר). קודם לכן הם סיירו בירושלים, בתל אביב, במקווה ישראל ובראשון לציון, ובכל מקום זכו לקבלת פנים חמה, השתתפו בשלל אירועים ונאלצו להקשיב לאין סוף נואמים ומברכים, שקראו לגאון היהודי לעלות לארץ ולהשתקע בה. החיפאים התגאו במיוחד שאיינשטיין ביקר בעירם ולא דילג עליה כמקובל. ככלות הכל זו העיר של המתמטיקה העברית... ואכן בני הזוג ביקרו בטכניון ('טכניקום') ובבית הספר הריאלי. על הביקור בטכניון סיפר 'כתבנו המיוחד בחיפה':

דאר היום, 14 בפברואר 1923

בנאומו הודה המדען הדגול למברכיו,

ובתוך יתר הדברים אמר: הייתי רוצה להיקרא אך ורק 'אדם'. אלא מכיוון שהעולם עדיין לא הגיע למדרגה כזו ומחלקים את בני האדם לגרמנים, יהודים, אנגלים וכדומה – הרי אני מצהיר שאני 'יהודי' (שם).

בניין הטכניון, גלוייה משנות השלושים (ויקיפדיה)

ובסמוך לשילוט יש פסל 'מדעטקי' מעניין ומרשים:

ב. הצילו את הכתובת

ברחוב ירושלים 4, בשכונת הדר, נמצאת כתובת קיר שאם לא יצילו אותה היא תימחק לעולמים:

בית הספר לילדי העובדים

צילום: איתמר לויתן

על פי ויקיפדיה (רחוב ירושלים):

• בית מס' 4 – זהו בית בעל שתי כניסות. בעלי הבית הראשונים היו משפחות רדומסקי וג'רניינסקי. תחילה נבנתה קומה אחת ומאוחר יותר קומה נוספת ולבסוף קומה שלישית. דב יהודה ג'רניינסקי היה רואה חשבון של ביאליק, והוא זה ששלח למשפחה סרטיפיקטים לעלייה. בתחילה עלו שולמית ודב יהודה ג'רניינסקי והתיישבו בעיר התחתית ואחר כך ילדותיהן. ג'רניינסקי פתח בית מסחר לספרים בשם 'מוריה' כשם הוצאת הספרים של ביאליק. לאחר מכן פתח חנות למכשירי כתיבה בשם 'דעת' ברחוב הרצל. בקומת הקרקע שכן 'בית הספר לילדי עובדים' והשלט המעיד על כך עדיין מתנוסס על הבניין.

נפתחה ההרשמה לשנת תרצ"ד בבית הספר לילדי העובדים בחיפה (אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית)

סיפורו של הבית ושל בית הספר מובא בסרטון הקצר הזה:



ג. סיבוב בעיר התחתית

כתב לי שמוליק שדה:

בשנים האחרונות העירייה משקיעה הרבה מחשבה ומשאבים בעיר התחתית, במיוחד באזור רחוב הנמל, על מנת לשקמו, להחיותו ולהביא אליו עסקים חדשים. בשטח רואים תוצאות, הכל הולך לאט אבל בצעד בטוח. אינני מכיר את כל פרטי העשייה, התכנון והביצוע, אבל הנה כמה רשמים מצולמים.  

השלט בתמונה הבאה נמצא בקצה סמטה המתפצלת מרחוב העצמאות. הכיתוב התמציתי מזכיר את סיפורו של קפטן סטיב, רב חובל ספרדי שפיקד על ספינת המעפילים 'פאן-יורק' (שיצאה מנמל בורגס בבולגריה יחד עם 'פאן קרסנט', ועליה, בין השאר, גם אבי, שעלה כילד בודד בן 13 מרומניה), מה שידוע כפרשת הפאנים, שתי אניות המעפילים הגדולות ביותר. שמו של קפטן סטיב ידוע הרבה פחות משמו של יצחק (אייק) אהרונוביץ', שהוביל את 'פאן קרסנט' (וגם את 'אקסודוס'). יפה לדעת ששמו של קפטן סטיב מונצח.
[אמר העורך: לרחוב זה ולפרשת 'קפטן סטיב' הקדשנו פוסט מיוחד, אבל לא נורא, יש דברים שאפשר לחזור עליהם...]

בסמוך ניצב שלט נוסף לאותו רחוב, עם איות אנגלי מעט שונה (כרגיל), וללא הסבר.

לא מעט עסקים בסביבה נושאים שמות הקשורים לים.

וגם שלט כזה נמצא רק בחיפה: סיפורו של פרדריק פלמר, המהנדס הבריטי שתיכנן את נמל חיפה.

ציורי קיר רבים מעטרים את הבניינים באזור. בתמונה הבאה ציור של חבורה הנקראת Broken Fingaz, שיבוש של 'אצבעות שבורות'. הציור מוקדש למסילת הרכבת חיפה-דרעא שבסוריה, שלוחה של מסילת הרכבת החיג'אזית, שחלקה ידוע גם כ'רכבת העמק'. 

עוד ממראות רחוב הנמל: בניין סולל בונה.



היום משמש הבניין את 'קמפוס הנמל' של אוניברסיטת חיפה. משמאל לדלת, מתחת למזגן, הוצב שלט זיכרון מעניין:

ואם חשקתם להגיע לעכו שלא בדרך הרגילה...

אפשר להגיע לעכו גם בדרך מסורתית יותר: עם הרכבת. התחנה נקראת היום 'מרכז השמונה', לזכר שמונה עובדי רכבת ישראל שנהרגו בעת נפילת טיל על התחנה בימי מלחמת לבנון השנייה (16 ביולי 2006).

רחובות בחיפה: הנביא, המיילדת והקפיטן

הפעם נעסוק בכמה שלטי רחובות מעניינים הפזורים בעיר חיפה.

א. TMI

רחוב התשבי נמצא במרכז הכרמל והוא קרוי כמובן על שמו של אליהו הנביא, שיש הגורסים כי מוצאו בעיר תִּשְׁבֶּה שבגלעד.

השלט מלא וגדוש בהסברים, ובאנגלית אומרים TMI, שפירושו Too much information. התחושה היא שאם היה עוד קצת מקום בשלט היינו מקבלים מידע נוסף...

צילום: יוחנן פלוטקין (הקלקה על הצילום תגדיל אותו)

ובכלל, עודף מידע מאפיין עוד כמה מרחובותיה של חיפה.

הנה למשל רחבת כמיל שחאדה.

יפה שבחיפה חולקים כבוד לערבים שחיו בה, ועד מלחמת העצמאות היו כמחצית מתושביה. אבל דחילק, לא מוגזם להכניס את כל מה שידוע לכם בשלט קטן אחד?

צילום: איתמר לויתן

ב. שפרה

צילום: עינן ליכטרמן

ויש כמובן שלטים שדווקא מיעוט המידע מאפיין אותם. הנה למשל רחוב שפרה, לא הרחק מהגן הבהאי. יודעי התנ"ך שבנו ייזכרו מיד במיילדות שפרה ופועה, הנזכרות בפרק הראשון של ספר שמות:

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר: בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם, אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה. וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן: מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה: כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת, כִּי חָיוֹת הֵנָּה - בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ. וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד. וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים.  (שמות, א 21-15)

אין כל רע כמובן בקריאת שמות רחובות על שמן של דמויות הנזכרות בתנ"ך, אבל ראוי לתת להן את ההקשר הנכון ולא לציירן כדמויות היסטוריות שיש להן קיום עצמאי, למשל במאה ה-13 לפני הספירה.

אגב, לא רק שפרה זכתה לרחוב, גם שותפתה פועה נמצאת בשכונה.

ג. הו, רב-חובל

השם 'קפטין סטיב', שנשמע כמו שמו של שודד ים או של חוקר בכיר בשב"כ, הוא שמו של רחוב הנמצא סמוך לנמל. דווקא כאן היה מתבקש מידע נוסף. למשל, שמו האמיתי של הקפיטן ושנות חייו ומותו.

צילום: איתמר לויתן

מי באמת היה קפטין סטיב? מה היה שמו האמיתי, מתי נולד ומתי מת?

כמה טוב שיש 'ויקיפדיה' בעולם וממנה אפשר ללמוד על האיש המסקרן הזה, שאכן היה רב-חובל ושמו האמיתי היה אסטבן הרננרדורנה סוביאגה (1965-1905).

הוא נולד בחבל הבסקים בספרד, קיבל חינוך ימי ועסק כל חייו באוניות. ב-1946 הצטרף למוסד לעלייה ב' (ארגון ההעפלה הלא חוקית) והביא לחופי הארץ את אוניות המעפילים שנקראו 'קיבוץ גלויות' ו'עצמאות'. המעפילים נתפסו על ידי הבריטים וגורשו למחנות המעצר בקפריסין.

'סטיב' עצמו החליט להישאר בארץ והביא אתו גם את בני משפחתו. לאחר קום המדינה הוא עבד כרב-חובל ב'צים' וב'שוהם'.

מידע נוסף עליו יש בבלוג של דני זמרין, אותו הים: על ספנות ישראלית ועוד, ומתוכו מובאות התמונות הבאות:

קפטן סטיב במדי רב חובל ישראלי

על השלט הישן, שהיה ואיננו עוד, נחקקו שורות משירו הידוע של נתן אלתרמן 'נאום תשובה לרב חובלים איטלקי', שנכתב בינואר 1946. כמה חבל שהן לא הועתקו גם בשלט החדש והסתמי.

עַל הַצִּי הַלָּזֶה, הָאָפֹר, הַקָּטָן,
יְסֻפַּר עוֹד בְּשִׁיר וְרוֹמַנִים.
יִתָּכֵן כִּי בְּךָ, קַפִּיטָן, קַפִּיטָן
יְקַנְּאוּ עוֹד הַרְבֵּה קַפִּיטָנִים.

השלט הישן של 'שער קפיטן סטיב' בחיפה

ד. גוט לוין

צילום: איתמר לויתן

'גוט לוין'?

מתברר שאכן יש רחוב כזה. הוא קרוי על שמו של משה גוטל לוין (1976-1879), מענפיה של משפחת סלומון הגדולה (היה חתנו של יואל משה סלומון), שגר בחיפה.

משה גוטל לוין (משפחת סלומון מאתיים שנה בארץ ישראל)