השחור שוב באופנה. אפילו הכביסה (סליחה הכבשה) כבר לא לבנה אלא שחורה...
צילום: יוחנן פלוטקין
ובשוק הכרמל מצאנו את השוק השחור החדש. למעשה מדובר בחנות נעלי ספורט.
צילום: יוחנן פלוטקין
ואיך הקפה השחור בקפה חירייה?
צילום: יוחנן פלוטקין
אולי הוא 'טוב' ואולי הוא אקולוגי, אבל עדיין יש כאן לפחות שני דורות, שאני חלק מהם, שהמילה 'חירייה' קשורה אצלם לחוש הריח...
ב. אזהרת חנק
אהבתי במיוחד את ה'בברכה'...
צילום: איתמר לויתן
ג. מתכון לעוגת שמרים
אגב אזהרת חנק, הנה מתכון פשוט וקל, שמבטיח חנק גם למבוגרים מעל גיל חמש.
משולחנו של מומחה למחלות בדרכי האיכול...
אוסף איתמר לויתן
לא סתם מומחה. י' פרומצ'נקו הוא הרופא ד"ר יעקב פרומצ'נקו (2006-1914), בנו של תעשיין השוקולד אליהו פרומצ'נקו ואחיו של אבא פרומצ'נקו, מייסדי 'עלית'. יעקב לא עבד במפעל השוקולד המשגשג ובחר בקריירה רפואית. עם זאת, עד שנות השמונים החזיק בחלק ניכר ממניות 'עלית' ואז מכרן לקבוצת פדרמן שהשתלטה על החברה.
אגב, יעקב פרומצ'נקו נקלע גם לפרשיית שוחד. ביולי 1959 הוא נעצר על ידי שוטר תנועה באשמת נהיגה במהירות מופרזת. הוא ניסה לשחדו כדי שיוותר על הדו"ח, אך השוטר עמד בפיתוי.
דבר, 28 בדצמבר 1960
לבסוף נגזרו עליו תשעה חודשי מאסר (לאחר ערעור הוקל עונשו לחודש מאסר) וקנס של 1500 לירות...
כבר שנים אחדות שחזית הבניין היפה והעתיק של הטכניון (בניין הטכניון הישן) נמצאת בשיפוצים, ונראה שלאחרונה הם הסתיימו. היום שוכן במקום ה'מדעטק', המוזיאון הלאומי למדע.
לכבוד השיפוץ הוצבו מחדש כמה שלטים מעניינים:
צילומים: איתמר לויתן
כך נראו השלטים הללו לפני השיפוץ:
ואכן, בני הזוג איינשטיין ביקרו בחיפה בסוף השבוע של שהותם בארץ, ביום שישי ובשבת, כ"ג-כ"ד בשבט תרפ"ג (10-9 בפברואר). קודם לכן הם סיירו בירושלים, בתל אביב, במקווה ישראל ובראשון לציון, ובכל מקום זכו לקבלת פנים חמה, השתתפו בשלל אירועים ונאלצו להקשיב לאין סוף נואמים ומברכים, שקראו לגאון היהודי לעלות לארץ ולהשתקע בה. החיפאים התגאו במיוחד שאיינשטיין ביקר בעירם ולא דילג עליה כמקובל. ככלות הכל זו העיר של המתמטיקה העברית... ואכן בני הזוג ביקרו בטכניון ('טכניקום') ובבית הספר הריאלי. על הביקור בטכניון סיפר 'כתבנו המיוחד בחיפה':
דאר היום, 14 בפברואר 1923
בנאומו הודה המדען הדגול למברכיו,
ובתוך יתר הדברים אמר: הייתי רוצה להיקרא אך ורק 'אדם'. אלא מכיוון שהעולם עדיין לא הגיע למדרגה כזו ומחלקים את בני האדם לגרמנים, יהודים, אנגלים וכדומה – הרי אני מצהיר שאני 'יהודי' (שם).
בית מס' 4 – זהו בית בעל שתי כניסות. בעלי הבית הראשונים היו משפחות רדומסקי וג'רניינסקי. תחילה נבנתה קומה אחת ומאוחר יותר קומה נוספת ולבסוף קומה שלישית. דב יהודה ג'רניינסקי היה רואה חשבון של ביאליק, והוא זה ששלח למשפחה סרטיפיקטים לעלייה. בתחילה עלו שולמית ודב יהודה ג'רניינסקי והתיישבו בעיר התחתית ואחר כך ילדותיהן. ג'רניינסקי פתח בית מסחר לספרים בשם 'מוריה' כשם הוצאת הספרים של ביאליק. לאחר מכן פתח חנות למכשירי כתיבה בשם 'דעת' ברחוב הרצל. בקומת הקרקע שכן 'בית הספר לילדי עובדים' והשלט המעיד על כך עדיין מתנוסס על הבניין.
נפתחה ההרשמה לשנת תרצ"ד בבית הספר לילדי העובדים בחיפה (אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית)
סיפורו של הבית ושל בית הספר מובא בסרטון הקצר הזה:
ג. סיבוב בעיר התחתית
כתב לי שמוליק שדה:
בשנים האחרונות העירייה משקיעה הרבה מחשבה ומשאבים בעיר התחתית, במיוחד באזור רחוב הנמל, על מנת לשקמו, להחיותו ולהביא אליו עסקים חדשים. בשטח רואים תוצאות, הכל הולך לאט אבל בצעד בטוח. אינני מכיר את כל פרטי העשייה, התכנון והביצוע, אבל הנה כמה רשמים מצולמים.
השלט בתמונה הבאה נמצא בקצה סמטה המתפצלת מרחוב העצמאות. הכיתוב
התמציתי מזכיר את סיפורו של קפטן סטיב, רב חובל ספרדי שפיקד על ספינת
המעפילים 'פאן-יורק' (שיצאה מנמל בורגס בבולגריה יחד עם 'פאן
קרסנט', ועליה, בין השאר, גם אבי, שעלה כילד בודד בן 13 מרומניה),
מה שידוע כפרשת הפאנים, שתי אניות המעפילים הגדולות ביותר. שמו של קפטן סטיב ידוע הרבה פחות משמו של יצחק (אייק) אהרונוביץ', שהוביל את 'פאן קרסנט' (וגם את 'אקסודוס'). יפה לדעת ששמו של קפטן סטיב מונצח.
[אמר העורך: לרחוב זה ולפרשת 'קפטן סטיב' הקדשנו פוסט מיוחד, אבל לא נורא, יש דברים שאפשר לחזור עליהם...]
בסמוך ניצב שלט נוסף לאותו רחוב, עם איות אנגלי מעט
שונה (כרגיל), וללא
הסבר.
לא מעט עסקים בסביבה נושאים שמות הקשורים לים.
וגם שלט כזה נמצא רק בחיפה: סיפורו של פרדריק פלמר, המהנדס הבריטי שתיכנן את נמל חיפה.
ציורי קיר רבים מעטרים את הבניינים באזור. בתמונה הבאה ציור של חבורה הנקראת Broken Fingaz, שיבוש של 'אצבעות שבורות'. הציור מוקדש למסילת הרכבת חיפה-דרעא שבסוריה, שלוחה של מסילת הרכבת החיג'אזית,
שחלקה ידוע גם כ'רכבת העמק'.
עוד ממראות רחוב הנמל: בניין סולל בונה.
היום משמש הבניין את 'קמפוס הנמל' של אוניברסיטת חיפה. משמאל לדלת, מתחת למזגן, הוצב שלט זיכרון מעניין:
ואם חשקתם להגיע לעכו שלא בדרך
הרגילה...
אפשר להגיע לעכו גם בדרך מסורתית יותר: עם הרכבת. התחנה נקראת היום 'מרכז השמונה', לזכר שמונה עובדי רכבת ישראל שנהרגו בעת נפילת טיל על התחנה בימי מלחמת לבנון השנייה (16 ביולי 2006).
עמוד השער של העיתון 'דאר היום' ביום פתיחת האוניבריסטה. העורך, איתמר בן אב"י, הקפיד לכנות את האוניברסיטה בשם העברי 'מכללה'.
מאת רמי נוידרפר
א. פתיחת המכון למתמטיקה ופיסיקה
ביום רביעי, ז' בניסן תרפ"ה (1 באפריל 1925) נפתחה
בטקסים חגיגיים האוניברסיטה העברית הראשונה בעולם. בטקס הפתיחה על הר הצופים –שכבר הוזכר באחד העונ"שים הקודמים– נאמו אישים דגולים ובהם הלורד ארתור ג'יימס
בלפור (בן ה-77), הנציב העליון הראשון הרברט סמואל, הגנרל לורד אלנבי, הרב אברהם
יצחק הכהן קוק, נחום סוקולוב, חיים וייצמן וחיים נחמן ביאליק. הקונסולים של ארה"ב, צרפת, איטליה, גרמניה, אוסטריה, פולין, וליטא, נשאו גם הם את דברם.
ביום חמישי, 2 באפריל, יום לאחר הפתיחה החגיגית,
כבר ניתנו הרצאות של כמה מגדולי החוקרים היהודים במדעי הטבע ('המדעים המדויקים'). ההרצאות הללו, שהיו פתוחות לקהל הרחב, ליוו את
הנחת אבן הפינה למכון למתמטיקה ופיסיקה על שם אלברט איינשטיין באוניברסיטה העברית. על ראשיתו של מכון זה, ועל שורשיו הגרמניים, כתב ד"ר שאול כ"ץ מחקר מעניין: Shaul Katz, Berlin Roots - Zionist Incarnation: The Ethos of Pure Mathematics and the Beginnings of the Einstein Institute of Mathematics at the Hebrew University of Jerusalem, Science in Context, 17 (1/2). (2004), pp. 199-234
שמותיהם של פרופסורים אלה אינם מוכרים עוד. מי הם?
המרצה הראשון, אנדור פודור, נולד ב-1884 בבודפשט שבהונגריה. הוא למד כימיה במכון הטכנולוגי של ציריך, ושם קיבל בשנת 1907 תואר דוקטור ותואר
מהנדס. עבד בשווייץ ובשבדיה ובשנת 1922 התמנה פרופסור לביוכימיה באוניברסיטת האלה שבגרמניה. ב-1923 עלה לארץ בהשפעת ידידו ד"ר חיים וייצמן והחל מיד בהכנות לפתיחת המכון לכימיה. בכך היה לפרופסור הראשון באוניברסיטה העברית,
עוד קודם להקמתה הרשמית. תחילה שימש ראש המחלקה למדעי הביולוגיה ועם הקמת החוג
לביוכימיה ולכימיה קולואידית בשנת 1931 היה בה לחבר הסגל הראשון. בהמשך מונה לתפקיד דיקן הפקולטה למדעי הטבע, עד פרישתו לגימלאות ב-1952.
אנדור פודור (1968-1884)
המרצה השני היהיחזקאל (אדמונד) לנדאו, מגדולי המתמטיקאים של זמנו. דברינו בהמשך יתמקדו בו ובהרצאתו.
המרצה השלישי, זליג ברודצקי מלידס שבאנגליה, מוכר היום בעיקר בזכות הרחוב והבית שקרויים על שמו בשכונת רמת אביב שבתל-אביב. הוא היה
חוקר בתחום האווירונאוטיקה, מתמטיקאי, עסקן ציוני ונשיאה השני של האוניברסיטה העברית (1951-1949). את רוב הקריירה שלו עשה באוניברסיטת
לידס באנגליה שם שימש גם ראש הפקולטה למתמטיקה. הוא נפטר בלונדון ב-1954 ובה גם נקבר.
זליג (אשר) ברודצקי (1954-1888)
ומיהו פרופסור ר. ארמן מברלין? זהו רודולף אֶרְמָן(Rudolf Ehrmann), רופא יהודי נודע יליד 1879. בשנת 1903 סיים ארמן את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת שטרסבורג (שהייתה עיר
גרמנית). הוא קיבל דרגת פרופסור בשנת 1915 ומונה לנהל מחלקה פנימית בבית חולים
חשוב בברלין. לאחר עליית הנאצים לשלטון אולץ ארמן להתפטר מתפקידו, וב-1939 היגר לניו-יורק שם המשיך לעבוד כרופא והתמחה בעיקר במחלות מעיים. מי שסייע לארמן להיחלץ מגרמניה היה אלברט איינשטיין, שארמן היה רופאו האישי. הוא נפטר בשנת 1963 ואת תמונתו לא הצלחנו למצוא. <הצלחנו! ראו למטה ב'בעלי התוספות'>
ב. פרופסור יחזקאל (אדמונד) לנדאו
אך אנו נעסוק בפרופסור יחזקאל (אדמונד) לנדאו, שהרצאתו עסקה בבעיות במתמטיקה. זו הייתה, כנראה, ההרצאה האקדמית הראשונה מאז ומעולם שעסקה במתמטיקה 'גבוהה' ונישאה בעברית. אדמונד לנדאו היה בן למשפחה יהודית אמידה, מיוחסת ומכובדת בברלין. הוא היה מצאצאי הרב יחזקאל לנדא מפראג, הידוע בכינויו 'נודע
ביהודה', ובשל כך אימץ לעצמו את השם יחזקאל. אשתו מריאנה הייתה בתו של המדען המפורסם פאול ארליך, שהמציא את המונח 'כימותרפיה' וזכה בשנת 1908 בפרס נובל על מחקריו בתחום האימונולוגיה.
בגיל שש-עשרה החל לנדאו ללמוד מתמטיקה
באוניברסיטת ברלין ועוד בהיותו סטודנט בן עשרים (1897), הציע הוכחה חדשה, פשוטה
ומבריקה, שאי אפשר לחלק זווית כללית לשלושה על ידי סרגל ומחוגה. שנתיים אחר כך כבר קיבל תואר דוקטור במתמטיקה, על עבודה (בת 14 עמודים בלבד!)בהנחייתם של פרדיננד גאורג פרובניוסולזרוס פוקס (Fuchs).
כעבור שנתיים סיים את ההַבִּילִיטָצְיָה (סוג של פוסט-דוקטורט המקובל בגרמניה), שהעניקה
לו זכות ללמד באוניברסיטה.
בין 1909-1899 לימד לנדאו באוניברסיטת ברלין, וב-1909 מונה לפרופסור באוניברסיטת גטינגן, שהייתה אז מרכז חקר המתמטיקה בגרמניה ובעלת מוניטין בינלאומי. בנוסף התרכזו במחלקה למתמטיקה בגטינגן יהודים רבים (ראו על כך במאמרו של ליאו קורי, 'מתמטיקאים יהודים בגטינגן, 1933-1895', זמנים, 66 [1999], עמ' 101-91).לנדאו
התמקד בתורת המספרים האנליטית (ענף של מתמטיקה טהורה, שבשנים האחרונות יש לו גם היבטים שימושיים בתחום ההצפנה ואבטחת המידע), ונמנה עם המובילים בתחום.
בשנות העשרים החל לנדאו להזדהות יותר ויותר עם
המסורת היהודית. הוא למד עברית והיה אחד הפרופסורים היהודים היחידים בגרמניה
הווימארית שהזדהה עם הציונות. כאשר החלו הדיונים על הקמת האוניברסיטה העברית בירושלים היה לנדאו בין התומכים הנלהבים, וכאשר החלה האוניברסיטה לקבל סטודנטים, בסמסטר חורף 1927/28, הוא נטל שנת שבתון ובא עם משפחתו לירושלים כדי לכהן כפרופסור הראשון למתמטיקה. על הלך רוחו של לנדאו בחצי-שנה זו תעיד
העובדה שרבים ממכתביו מירושלים כתובים בעברית, מתוארכים בתאריך עברי וחתומים: 'יחזקאל הלוי, ירושלים עיה"ק'. אף על פי כן, שהותו בירושלים הייתה קצרה. אשתו לא
הסתגלה לחיים הקשים והוא נקלע, שלא מרצונו, למאבקי שליטה בין נשיא האוניברסיטה יהודה לייב מאגנס ובין חיים וייצמן ואלברט איינשטיין. לנדאו, שמאס באינטריגות הללו, חזר בסוף הסמסטר לגטינגן אך המשיך
להיות מעורב בתוכנית הלימודים ואף קבע מי יירש את מקומו. היו אלה הפרופסורים אברהם הלוי פרנקל (1965-1891) ומיכאל פֶקֶטֶה (1957-1886).
לפני שנספר על גורלו של לנדאו תחת השלטון
הנאצי, נשוב להרצאתו. כאמור, ההרצאה נועדה לקהל הרחב, להדיוטות ולא למתמטיקאים מקצועיים,
וככזו היא מובנת (בחלקה הגדול) גם להדיוטות שלא סיימו חמש יחידות מתמטיקה בבגרות... ההרצאה נדפסה בפרסום מיוחד שנקרא 'האוניברסיטה העברית בירושלים – חגיגת הפתיחה, ז' ניסן תרפ"ה', שיצא כנראה זמן קצר לאחר החגיגות.
נפתח דווקא בדברים שבהם בחר לנדאו לסיים את הרצאתו:
דברים אלה משקפים את הדואליות שאפיינה את הגישה הציונית (ואחריה את הגישה הישראלית) למדע. מצד אחד, הכרה
באופיו האוניברסלי של המדע, 'אשר אינו יודע גבולות בין עם לעם'; ומצד
שני, חיפוש 'הנקודה היהודית' בכל דבר
ועניין מדעי כדי להוכיח 'כי מציון תצא תורה'.
מאחורי המשפט המודגש 'אשר אינו יודע
גבולות בין עם לעם', הסתתרה מחלוקת קשה שלנדאו היה חלק ממנה. לאחר מלחמת העולם הראשונה נחצתה הקהילה המדעית
הבינלאומית בוויכוח: האם שיתוף פעולה בינלאומי בתחום המדעים צריך להתחשב
בעמדות פוליטיות, או שמא המדע הוא 'טהור' וחוצה גבולות. מדענים צרפתים, למשל, דרשו להדיר את
המדענים הגרמניים מקהיליית
החוקרים, ובעולם המתמטיקה, הגיע הוויכוח לשיאו בשנת 1920, כאשר נערך כנס בינלאומי חשוב בפריז ומדענים גרמנים לא הורשו
להשתתף בו. לנדאו נקט עמדה פרו-גרמנית וודיבר בזכות
הגישה האינטרנציונליסטית.
ועכשיו ניגש לגוף ההרצאה המרתקת, שנישאה בעברית קולחת ומצוחצחת, אך מן הסתם במבטא גרמני כבד, וקודם כל נתהה מניין ידע לנדאו עברית, ומי
המציא את המונחים המתמטיים בהם השתמש?
פרופסור ליאו
קורי מאוניברסיטת תל-אביב חיבר מחקר מפורט על הרצאתו של לנדאו (Zionist Internationalism through Number Theory: Edmund Landau at
the Opening of the Hebrew University in 1925), ובו סקר את התפתחות השפה המתמטית בעברית למן ימי הביניים ועד 1925. מתברר כי הראשון שניסה
להגדיר מונחים מתמטיים בעברית היה המשכיל חיים זליג סלונימסקי, שהתפרסם כמייסד ועורך עיתון 'הצפירה'. אולם הצעותיו לא התקבלו. לנדאו – כך סבור קורי – השתמש במונחים שהנהיג אברהם ברוך (רוזנשטיין) (1950-1881), המורה האגדי למתמטיקה בגימנסיה הרצליה. 'ספרה', 'משוואה ריבועית', 'כפולה', 'גורמים', 'מספר ראשוני', 'מאונך', 'ניצב', 'יתר', הם רק חלק
מהמונחים שהמציא רוזנשטיין. הוא גם היה זה שקבע, כי הנוסחאות
במתמטיקה תיכתבנה באותיות לועזיות, משמאל לימין (ולא באותיות עבריות מימין לשמאל
כפי שהציע סלונימסקי). כתב העת 'עֵת-מול' הקדיש רשימה קצרה לדמותו של רוזנשטיין (גיליון 92, אוגוסט 1990ׂ).
אברהם ברוך בשיעור מתמטיקה בגימנסיה הרצליה, 1909 (יד יצחק בן צבי)
מי לימד את לנדאו את המונחים האלה?קורי סבור שהיה זה בנימין אמירה, שהגיע עם משפחתו לארץ ישראל ב-1914, למד בגימנסיה הרצליה ובין השנים 1924-1922 נסע ללמוד בגטינגן ושימש עוזרו של לנדאו. לימים היה אמירה פרופסור באוניברסיטה העברית וב-1954 מונה למנהל המכון למתמטיקה שייסד לנדאו. אחרים גורסים כי המורה לעברית של לנדאו היה יעקב לויצקי, גם הוא בוגר הגימנסיה ומתמטיקאי נודע בהמשך, וגם הוא שהה בגטינגן בתקופה זו ובה סיים את הדוקטורט שלו.
בנימין אמירה (1968-1896)
ג. הרצאתו של לנדאו
נדון עתה בכמה היבטים מעניינים שהיו בהרצאה עצמה. לנדאו בחר להרצות על תורת המספרים. זהו תחום שבו השאלות יכולות להיות פשוטות מאד, אך הפתרונות – לעתים פשוטים,
לעתים מורכבים, ולעתים אינם בנמצא כלל.
לנדאו מנה בהרצאתו 23 שאלות. גם למספר זה הוא מצא סיבה טובה:
שאלה בסיסית זו
נפתרה אפוא על ידי המתמטיקאי היווני אוּקלידס, שחי באלכסנדריה במאה השלישית לפני הספירה. אוקלידס, שידוע כראשון שניסח את חוקי הגיאומטריה, השיב על כך בהוכחה פשוטה
ואלגנטית להפליא:
בין השאלות שהציג לנדאו לשומעיו יש קלות מאד, כאלה
שאפילו השומעים והקוראים מסוגלים לפתור; יש אחרות, קשות מאוד, שנפתרו במאמץ רב אחרי מאות שנות מחשבה; ויש קושיות שהמתמטיקאים מתמודדים איתן במשך מאות שנים, עד ימינו, ללא הצלחה. הנה עוד כמה דוגמאות:
לכאורה, זו שאלה טריוויאלית. הרי ידוע שכל מספר המסתיים ב-5 מתחלק ב-5 ולכן איננו ראשוני (פרט ל-5), וכל מספר
המסתיים ב-4 מתחלק ב-2 ולכן אינו ראשוני (וגם 4 אינו ראשוני). אבל...
בהמשך מפליג לנדאו בשבחי 'המתמטיקה הגרמנית',
שהצליחה להוכיח משפט מסובך זה ומציין לטובה את 'דיריכלט', הלא הוא יוהאן פטר גוסטב לז'ן דיריכלה (1889-1805), מחלוצי תורת המספרים.
בשאלה השישית הציג לנדאו בעיה קשה במיוחד: האם קיימים בעולם אינסוף זוגות מספרים ראשוניים
שההפרש ביניהם שווה ל-2?
'זאת ידע השטן', משיב לנדאו, 'רצוני לאמר, חוץ מרבונו של עולם אין מי שידע זאת', ובמילים אחרות: רק אלוהים יודע, ו'אפילו לא ידידי הרדי', הוא המתמטיקאי הבריטי גודפרי הרולד הארדי (1947-1877). בעיה
זו, הידועה בכינויה 'בעיית הראשוניים התאומים', מעסיקה את המתמטיקאים כבר מאות שנים ועד היום לא נפתרה. האמנם רק אלוהים יודע? גם בחזית המתמטית-תאולוגית הדברים משתנים בקצב מהיר. ב-13 במאי 2013, לפני
פחות משנה, הוכיח ייטאנג ז'אנג (Yitang Zhang), מתמטיקאי סיני בלתי ידוע (עד כדי כך לא-ידוע, שלמחייתו נאלץ לעבוד
כמלצר במסעדת מזון מהיר), שהתשובה חיובית עבור המספר
70 מיליון, כלומר, ניתן למצוא אינסוף זוגות של מספרים ראשוניים, שהמרחק ביניהם 70 מיליון לכל
היותר. תגלית זו זיכתה אותו בפרסום עולמי ובהצעות עבודה באוניברסיטאות מובילות בעולם. יתר
על כן, השיטה בה הוכיח את טענתו האיצה מאמץ בינלאומי רב-משתתפים בניסיון לפתור סוף סוף את 'בעיית הראשוניים התואמים'. תוך שבועים הצליחו כמה מתמטיקאים להוריד את ההפרש מ-70 מיליון ל4,802,222-. או אז החל פרויקט
בינלאומי רב משתתפים, שבמרץ 2014 הביא להורדת הגבול מ-70
מיליון ל-252. תוצאות טריות מן הפרויקט הבינלאומי, ממש מן הימים האחרונים, הורידו
את הגבול ל-12 או ל-6, אולם ההוכחות המסובכות טרם זכו לאישור הקהילה המתמטית הבינלאומית.
ייטאנג ז'אנג מתחרה בריבונו של עולם
ונסיים בשאלה השביעית:
זוהי אחת הבעיות המוקדמות ביותר במתמטיקה המודרנית והיא מכונה 'השערת גולדבך'. מקורה במכתב ששלח בשנת 1742 המתמטיקאי הפרוסי כריסטיאן גולדבךלעמיתו השווייצרי לאונרד אוֹיְלֶר. השערה מתמטית, זאת יש לדעת, היא משפט שמתמטיקאים סבורים שהוא נכון, אך הם אינם מסוגלים
להוכיחו, להפריכו, ואפילו לא להוכיח שהוא לא ניתן להוכחה. ואמנם השערת גולדבך, לא הוכחה עד עצם היום הזה, למרות ניסיונות אין-ספור של גדולי המתמטיקאים.
המספרים הזוגיים עד 50 כסכום של שני מספרים ראשוניים
בשנת 2000 יצא לאור הרומן רב-המכר של
אפוסטולוס דוקסיאדיס (מתמטיקאי בעצמו), 'הדוד פטרוס והשערת גולדבך', שהוא רומן המתרחש באתונה ומתאר זקן תמהוני המחפש הוכחה
להשערת גולדבך. המו"לים של המהדורה האנגלית של הספר הכריזו על פרס בסך מיליון דולר למי שיוכיח את השערת גולדבך, אך עד תום
המועד שנקבע לא נמצאה ההוכחה המבוקשת.
מעניין שבין 23 הבעיות שמנה לנדאו לא נזכר 'המשפט האחרון
של פֶרמָה'. זו הייתה אולי הבעיה המתמטית הידועה ביותר, והיא התפרסמה
בשל פתרונה בשנת 1993 (עם תיקון זעיר ב-1995), ובזכות ספרו של סיימון סינג, 'המשפט האחרון של פֶרְמָה' (1994), שהפך גם הוא לרב-מכר
עולמי.
עד כאן כמה מענייני ההרצאה, והמעוניינים לקרוא אותה בשלמותה יוכלו לעשות זאת כאן.
ד. קורות יחזקאל לנדאו בגרמניה הנאצית
כאמור למעלה, לנדאו שב
לגרמניה לאחר סמסטר אחד בלבד. כרבים מעמיתיו היהודים, חוקרים ומדענים, רופאים
ומשפטנים, לא שפר גורלו תחת השלטון הנאצי. כבר ב-1929 צוין שמו בלכסיקון אנטישמי,
שמנה את היהודים החשובים בגרמניה. באפריל 1933 נחקק בגרמניה 'החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי', שהיה למעשה חוק שהכשיר סילוק יהודים ממשרותיהם. רבים מהמתמטיקאים באוניברסיטת גטינגן היו יהודים, ובהם אמי נֶתֶר,
ריכרד קוראנט ופליקס ברנשטיין. שהוצאו לחופשה בלתי מוגבלת בזמן. עם זאת, החוק לא חל על יהודים שמונו למשרתם עוד לפני
מלחמת העולם הראשונה, ולכן לנדאו לא נפגע ממנו. בארכיון משרד החינוך הפרוסי נמצא פתק
בכתב ידו של אחד מעמיתיו של לנדאו, ששימש יועץ השר לענייני יהודים ובו כתוב: 'ציוני, חייב להיעלם'. על ההמלצה הזו נרשמה בכתב יד תשובתו של פקיד בכיר
במינסטריון, אולי השר עצמו: 'ההמלצה מוצאת חן בעיני, אולם זה מנוגד
לחוק'.
לנדאו לא הועלם, אך נאסר עליו ללמד, ואת מקומו כמורה תפס עוזרו, שהיה חבר במפלגה הנאצית. בסמסטר שלאחר מכן ניסה לנדאו ללמד, אך נתקל בחרם סטודנטים שאותו
ארגן המתמטיקאי החשוב אוסוולד טייכמילר, שהיה תלמידו של לנדאו והפך נאצי קנאי (סופו שהתגייס לוורמכט ב-1939 ונהרג בחזית המזרחית ב-1943). שומרים
של האֶס-אָה מנעו ממנו לחזור וללמד ןלאחר לחץ נוסף נאלץ לנדאו לפרוש ממשרתו. ב-1934
עבר לברלין ועד 1938 לימד באופן ספורדי בקיימברידג' ובבריסל אך
לא חזר ללמד בגרמניה. הוא נפטר בברלין בשנת 1938 ונקבר בבית הקברות היהודי וויסנזה.
מאמר הספד על לנדאו ועל תרומתו למתמטיקה התפרסם
באוקטובר 1938 בכתב העת Journal of the London Mathematical
Society. את ההספד כתבו
גודפרי הארולד הארדי והאנס היילברון, מתמטיקאי
יהודי-גרמני חשוב, שנמלט מגרמניה ב-1933 ולימד באוניברסיטת קיימברידג'.
ולסיום, האמנם הייתה
הרצאתם של לנדאו וחבריו הראשונה שנשאו
מדענים יהודים חשובים כחלק מטקסי פתיחת האוניברסיטה העברית? כן ולא.
שנתיים קודם לכן, ב-7 בפברואר
1923, ביקר אלברט איינשטיין בקמפוס ההולך ונבנה של האוניברסיטה. זה
היה ביקורו הראשון והיחידי בארץ ולכבודו נערך טקס פתיחה מפואר על פסגת הר הצופים, שנתיים לפני הפתיחה הרשמית. באותו יום נערכה לכבודו קבלת פנים בבית הספר 'למל' בהשתתפות נכבדי העיר, שבירכו את האורח ורעייתו והתכבדו בכבודם. הנה מה שענה איינשטיין למברכים אותו (מן הסתם תרגום מגרמנית):
דאר היום, 8 בפברואר 1923
דאר היום, 9 בפברואר 1923
מנחם אוסישקין, יו"ר הקרן הקיימת לישראל, הציג את איינשטיין והזמינו לנאום במילים דרמטיות: 'פרופ' איינשטיין, עלה על הבמה, המחכה
לך זה אלפיים שנה!'.
גולת
הכותרת של הטקס הייתה כמובן הרצאתו של איינשטיין. ההרצאה הראשונה שנשא מדען חשוב בירושלים הנבנית.
דואר היום, 9 בפברואר 1923
ביום חמישי, 8 בפברואר 1923, נסעו איינשטיין ורעייתו לעיר העברית הראשונה, תל-אביב, וגם כאן נערכה להם קבלת פנים חגיגית ובה הוענק לו התואר 'אזרח נכבד'. כך דיווח ב'שח-רחוק' סופר העתון דאר היום:
מנהיגים ציוניים מבקרים את אינשטיין בארה"ב, 1921. משמאל לימין: מנחם אוסישקין, חים וייצמן ורעייתו ורה, אלברט איינשטיין ורעייתו אלזה, בן ציון מוסנזון (מקור: ויקיפדיה)
נורית ישראלי שלחה לנו תמונה של אלברט איינשטיין עם ד"ר רודולף ארמן מאוסף מכון ליאו בק בניו-יורק. הכיתוב לתמונה, שצולמה ב-1954, הוא: Albert Einstein sitting at table with Dr. Ehrmann, Gail Monroe Dack (?) and Helen Dukas
.png)
