עונג שבת (עונ"ש)

יום רביעי, 21 באוקטובר 2020

מעורב ירושלמי: פשקוויל, חרם אופניים, תנ"ך לכולם, חור בקיר, שיימינג

א. מלחמת יום כיפור החדשה

בפרס פשקוויל החודש זוכה הכרוז הזה, שמגלה חוסר מוּדעוּת מדהים. איזה מזל שב'מלחמה' החרדית הזו לא מתים חיילים אמיתיים ולא נופלים בשבי.

הס"מ הוא סמאל, כלומר השטן. ש"ט פירושו שחיק טמייא, כלומר יישחקו עצמותיו (קללה ששמורה לעריצים בסדר גודל של אדריאנוס וטיטוס).

נתניהו היזהר!

תודה לאבי בלדי

ב. BDS על אופניים

צילום: דב פאוסט

השלט הזה, שאוסר על כניסת אופניים, או כלים דו-גלגליים אחרים, למתחם 'התחנה הראשונה', ומזהיר כי מי שיעשה כן עשוי להסתכן בהחרמת כלי הרכב, מוצדק וכבודו במקומו מונח. אבל התרגום לאנגלית, אבוי, עקום לגמרי.

מנסחי השלט מאיימים כי המשטרה תטיל חרם (boycott) על האופניים או על בעליהם (his)...

עובר אורח יודע אנגלית תיקן את הכיתוב (צריך להיות: its confiscation, כלומר עיקול).

ג. תנ"ך לכולם

ואם אנחנו במתחם התחנה הראשונה, לא כל העוברים שם נותנים דעתם על השילוט של פסוקי תנ"ך, שמעטר את הגדר המערבית החיצונית של המתחם. יוזמה יפה של מיזם 929 – תנ"ך ביחד. מצא חן בעיניי, שכל הפסוקים תורגמו גם לערבית.

צילומים: גדעון ביגר

ד. החנויות הנסתרות מן העין

כבר שנים רבות שטובה הרצל מצלמת עבור עונ"ש שלטים ופרנסות בירושלים, שסתם עוברים ושבים כלל לא נותנים עליהם את דעתם. הנה כמה חנויות נחמדות שצילמה לאחרונה.

החור שבקיר

אם יש חנות נסתרת מן העין, שגם בחרה לעצמה שם נהדר, הרי זו חנות 'חור בקיר' ברחוב בן יהודה 3, שהחור שלה (שפתחו נראה בעמקי הצילום) מוקדש כולו ל'עיצוב ואפנה מודגשים!' (מודגשים?).

רק שנייה

שם נחמד וחביב לחנות בתחתית רחוב אגריפס, שמוקדשת (גם על פי שמה) לעסקי 'יד שנייה'.

אי המותגים

ברחוב עמק רפאים התגלה אי חדש. אי המותגים.

אבל איזה אי זה? האם במובן של שטח מוקף מים (Island), דבר שממש מתבקש בירושלים היְבֵשָׁה, או אולי אי במובן של שלילה, כלומר אין כאן מותגים בכלל?

מבט בשם הלועזי של החנות מבהיר שמדובר בסתם אי של הייטק, כלומר אַיי (I), כאילו כמו אַייפון.

ה. אִם אַשְׁאִיר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ עַד הַבֹּקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיר

שיימינג בשוק מחנה יהודה שנועד, משום מה, רק לקוראי אנגלית.

צילום: מנחם רוזנברג

יום שני, 19 באוקטובר 2020

בורא מיני מזונות: איתברך ואישטבח, סלט סובייטי והעלמת ראיות

א. יתברך וישתבח

בשוק מחנה יהודה בירושלים נפתחה לא מכבר מסעדה כשרה למהדרין עם הֶלְחֵם הומוריסטי, המורכב מ-eat האנגלי ו'יתברך' העברי.

צילום: טובה הרצל

מה נאחל להם? שיתקיים בהם 'ברך' ולא 'ברח'...

לא הרחק משם, ברחוב השקמה, נמצאת כבר כמה שנים מסעדת הבשר הכשרה 'אישטָבָּח', שזה גם 'ישתבח' וגם 'טבח'.

צילום: מנחם רוזנברג

חגי בן דב מקיבוץ עין צורים (ולא פחות חשוב, בן כיתה שלי!) חשף את השלוחה הסודית של 'אישטבח' בנתיבות (ראו את הלוגו הזהה), ושם גילו את כל הקלפים: 'איש טַבָּח שמו'!

צילום: חגי בן דב

ב. אמנות הבישול הסובייטי

השאלה החשובה היא, אם אפשר לקבל את זה גם עם נגיעות טרוצקיסטיות?

צילום: איתמר לויתן

ג. העלמת ראיות

מפיות בפיצה דומינו'ס, ברוח הימים האלה.

צילום: איתמר לויתן

יום שישי, 16 באוקטובר 2020

האמינו יום יבוא: ארון הספרים היהודי והכללי במחאת בלפור

עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים (קהלת, ג 5). איור: נעם נדב

'מחאת בלפור', שהוקפאה למשך כמה שבועות בגלל הסגר, חוזרת במוצאי שבת לבלפור, וגם אנחנו.

ברשימה קודמת (ולפעמים החגיגה נגמרת: הזֶמֶר העברי במחאת בלפור, 21 באוגוסט 2020) התחלתי להביא תיעוד של שלטי מחאה השואבים השראה מן המקורות: מהתנ"ך ומהתפילה, מספרות חז"ל, מהשירה והזמר העברי, מההיסטוריה היהודית והכללית וגם ציטוטים ורמזים מהספרות, מהפילוסופיה ומההיסטוריה. גם הציורים, הקליגרפיה, העיצוב, החומרים של שלטי המחאה – אמנות עממית במיטבה, שעוד ייכתבו עליה מחקרים ודוקטורטים.

המסרים של השלטים נעים בין פסימיות ויאוש לבין נחישות ואופטימיות מעוררת תקווה. תהא עמדתכם הפוליטית אשר תהא, מוכרחים להודות לא רק ביצירתיות ובשנינות, אלא גם בזיקה החיה למקורות היהודיים והעבריים, שבימים כתיקונם 'אנרכיסטים', 'מסוממים', 'פריבילגים' ו'מפיצי מחלות' אינם מרבים לצטט אותם.

זהו רק מבחר. מעט מהרבה. כל הצילומים שלי (אלא אם צוין אחרת) וניסיתי להביאם בסדר כלשהו, פחות או יותר.

נתחיל בתנ"ך...

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר (בראשית, א 3-2)

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (בראשית, יב 1)

וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות, ז 3)

לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם (דברים, טז 19)

צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה (ישעיהו, א 27)

מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ (ישעיהו, מט 17)

כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה עַל כֵּן גָּדְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ (ירמיהו, ה 27)

הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ (ירמיהו, כב 13)

וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל עָמוֹס: חֹזֶה לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא (עמוס, ז 12)
[צילום מהאינטרנט]

מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב (תהלים, לד 13).

עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר (קהלת, ג 7)

תוספת אקטואלית לקהלת

ומשהו מהתפילה...

וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלזוּ, וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִילוּ.

וְעוֹלָתָה תִקְפָּץ פִּיהָ, וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה. כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדון מִן הָאָרֶץ

(מתוך הפיוט 'ובכן תן פחדך', שנאמר בימים הנוראים)

ספרות חז"ל

מסכת תלמודית חדשה

'ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים' (מלכים ב, ב 24)
נס בתוך נס – לא יער הוה ולא דובים הוו (סוטה, מו ע"ב-מז ע"א)

אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: 'בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדו' (ירמיהו, נ 4). כשהן אגודים, מקבלין פני שכינה (מדרש תנחומא, ניצבים, כט, א)

קצת פולקלור יהודי

'חכמי חלם' זו אגדה? זו מציאות כאן ועכשיו.

ההיסטוריה היהודית החדשה

מתחילים בהרצל ובספרו מדינת היהודים.

על המנהיג להיות נזהר לבל יתרפה במלאכתו, ועתיד הוא לתת את הדין, אם לא ימלא את חובתו, אשר קיבל עליו, ואם יאחר לעשות איזה דבר הנוגע לחובתו וכו' ... אם עם ישראל בגלותו אין לאל ידו עתה לנהל בעצמו את עניניו המדיניים. מלבד זאת הנהו ברוב המקומות במצוקה גדולה או במעשה; הוא זקוק אפוא קודם כל למנהיג. המנהיג הזה לא יתכן, כמובן, שיהיה איזה איש פרטי, יחיד כזה יהיה לשחוק או – בהחשבו למבקש טובת עצמו – תעב נתעבנו. על מנהיג היהודים להיות בעל מוסר ומדות טובות במלא מובן המלה.

וריאציה על המרפסת של בית המלון בבזל...

וממשיכים בדוד בן-גוריון ובהצהרתו הידועה, 'תדע כל אם עברייה', בנאום שנשא עם פרישתו מתפקיד שר הביטחון. הצהרה זו חקוקה בכניסה לבקו"ם:

לא די שיידע המפקד את מלאכתו. עליו להיות אוהב את האדם, שחיי הפקוד שלו יהיו יקרים לו והחייל שנשלח אליו יהיה יקר לו, שיאהב אותו. רק מפקד כזה ימצא בפקודיו מסירות הנפש שתוליכם לכל אשר ישלח אותם. אם המפקדים יעוררו את האמון, את הדבקות ואת האהבה בחיילים שלהם – אזי תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך ('עם פרידה', 2 ביולי, 1963)

קצת היסטוריה בריטית

לורד ארתור ג'יימס בלפור האמיתי מתבייש...

פרפרזה על נאום ה'נילחם בחופים' (4 ביוני 1940) של המנהיג שבנימין נתניהו הכי מעריץ, וינסטון צ'רצ'יל:

אנחנו נמשיך עד הסוף. אנחנו נילחם בצרפת, נילחם בים ובאוקיינוס, נילחם בבטחה גוברת ובכוח גובר באוויר; אנחנו נגן על האי שלנו, ויהיה המחיר אשר יהיה. נילחם בחופים, נילחם בנקודות הנחיתה, נילחם בשדות וברחובות, נילחם בגבעות. לעולם לא ניכנע.

ונפנה לזמר העברי

'שורו, הביטו וראו', שכתב והלחין זלמן חן בשנת 1937, עם תפנית לא צפויה...

מרדכי גֶּבִּירְטִיג כתב את 'ס'ברענט' (שריפה) לאחר הפוגרום בפשיטיק שבפולין (1936). שיר מחריד זה, שתורגם בידי אברהם לוינסון, הותיר לדורות צירופי לשון, כמו 'העיירה בוערת', 'שריפה, אחים, שריפה', 'ואתם חובקים ידיים, בלי הושיט עזרה'.

פרשנות סמלית במיוחד לשירו האהוב של נתן יונתן, 'דוגית נוסעת' (1943).

ואיך אפשר בלי 'מגש הכסף' המיתולוגי של נתן אלתרמן (דצמבר 1947).

'האמיני יום יבוא' נכתב על ידי רפאל קלצ'קין בימי מלחמת העצמאות, ולא נס ליחו.

אמיר גלבוע כתב את 'שיר בבוקר בבוקר' בשנות החמישים. הוא התפרסם ב-1973 כששר אותו שלמה ארצי.

בשיר המקורי של נעמי שמר, 'ואלס להגנת הצומח' (1967), נכתב כך:

רק עלי אין החוק משגיח, רק עלי איש אינו שומר
לו היו לי עלי גביע, אז, היה מצבי אחר.

בעקבות הפרת תקנות הסגר על ידי השרה גילה גמליאל (פארק המסילה, ירושלים)

להקת 'לוס קומבינוס' בהופעה מיוחדת למרגלות 'טרה סנטה' עם מילים חדשות לשירה של נעמי שמר, 'עוד לא אהבתי די' (1977).

את 'כשאהיה גדול', שמוכר יותר כ'שוטי שוטי ספינתי', כתבה רימונה די-נור ללהקת חיל הים ב-1969. הלחן של יאיר רוזנבלום.

את הלהיט הענק של להקת כוורת, 'פה קבור הכלב', כתב והלחין דני סנדרסון ב-1973.

'ארץ', שמוכר יותר כ'ארץ ארץ ארץ', נכתב והולחן על ידי שייקה פייקוב (1976).

שירם של יהונתן גפן ודיוויד ברוזה, 'יהיה טוב' (1978) היה תמיד מקור לאופטימיות. לא עכשיו.

'אלף מכת"זיות לא יצליחו לכבות אותי' רומז כמובן ל'אלף כבאים', הלהיט הגדול שכתבו דני סנדרסון וגידי גוב והתפרסם בביצוע להקת 'דודה' (1980).

את השיר 'יושב מול הנייר' כתב וביצע אריק איינשטיין ללחן של מיקי גבריאלוב. השנה הייתה 1986, והשיר נכתב על רקע מלחמת לבנון הראשונה. מתוכו מוכר במיוחד הבית החוזר: