יום חמישי, 1 בנובמבר 2012

גלגולו של ניגון: איך הפך שיר פושעים רוסי לשיר לוחמי המחתרות

עטיפת התקליטור של שירי לוחמים  אצ"ל ולח"י (2008)

א. 'הרמוניקה': גרסת המחתרות

בשנות הארבעים השפיע הזמר הרוסי לא רק על לוחמי הפלמ"ח ועל ההכשרות המגויסות בקיבוצים, אלא גם על הנוער הבית"רי ועל לוחמי המחתרות אצ"ל ולח"י בערים. במורשת המוסיקלית של המחתרות הללו נכלל שיר יפה ושמו 'הרמוניקה' (מפוחית פה), שכמעט ואינו מוכר מחוץ לחוגי 'המשפחה הלוחמת' (ואפילו ב'זמרשת' לא מצאתי אותו).

מילות השיר חוברו בשנת 1944 על ידי משה דוד אייכנבום, שבאותה עת היה חבר בתנועת הנוער הדתית 'ברית חשמונאים' (ברי"ח), שהייתה קשורה בלח"י. אייכנבום, בן למשפחה אורתודוקסית, נולד ב-1923 במיכאלובצה שבסלובקיה ועלה עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1935.

 את השיר 'הרמוניקה' חיבר אייכנבום לזכר ידידו אשר בנזימן ('סמל אבשלום') לאחר נפילתו בהתקפה על מפקדת הבולשת הבריטית בירושלים (המפקדה שכנה במגרש הרוסים), ב-23 במארס 1944.

חצי שנה לאחר מכן נאסר אייכנבום בידי הבריטים והוגלה לאריתריאה ולקניה. הוא ברח פעמיים, נתפס וישב במאסר כארבע שנים. בשנת 1948 חזר לישראל והתגייס לצה"ל.

אשר בנזימן (1944-1922)

משה דוד אייכנבום היה תלמיד חכם מהדור הישן. מפעל חייו היה ספר עצום בממדיו שנקרא 'עֲרוּךְ-המשמעים'. זהו מעין תֵיזֵאוֹרוּס (thesaurus) של השפה העברית; אוצר של מילים נרדפות, ניבים, פתגמים ומליצות, שמסודר על פי המילה או הצירוף ולא על פי הסדר האלף-ביתי של השורשים. ללא תמיכה חמרית מן הממסד האקדמי  אף כי זכה לעידודם של כל גדולי הדור  הצליח אייכנבום להוציא בערוב ימיו כרך אחד בלבד (גבעון, 1981), והותיר בעזבונו חומר לשבעה כרכים נוספים. מאמר מפורט על אייכנבום ועל מפעלו הייחודי (אך בלי מילה על השיר שחיבר) פורסם לפני כשנה בעיתון 'זמן ירושלים' על ידי בן-ישי דניאלי.

משה דוד (דודו) אייכנבום (2008-1923)

הנה ליאור ייני שר את 'הרמוניקה' (מתוך התקליטור 'שירי לוחמים'):



ואלה מילות השיר (שנלקחו מכאן): 

רֵעַ טוֹב הָיָה לִי וְלוֹ הַרְמוֹנִיקָה
רָן תָּמִיד הָיָה זֵה אִישׁ הַהַרְמוֹנִיקָה.
אִם שִׂמְחָה וְאִם אָסוֹן, הַצְלָחָה אוֹ כִּשָּׁלוֹן,
כֹּה תָּמִיד בְּשִׁיר פָּצְחָה הַהַרְמוֹנִיקָה,
הַצְלָחָה – לֹא נִצָחוֹן! מַפָּלָה לֹא אֲבַדּוֹן,
כֵּן תָּמִיד בְּשִׁיר פָּצְחָה הַהַרְמוֹנִיקָה.

וְיָמִים רָעִים בָּאוּ לַהַרְמוֹנִיקָה
הָאוֹיֵב רָדַף, רָמַס – אַךְ הַהַרְמוֹנִיקָה
לָאוֹיֵב לֹא תִכָּנַע,
מִנַּגֵּן הִיא לֹא פָּסְקָה.
רַעֲנָן הָיָה פִּזְמוֹן הַהַרְמוֹנִיקָה.
הַצְלָחָה – אַל תִּתְרַגֵּשׁ
מַפָּלָה – אַל תִּתְיָאֵשׁ
וְתָמִיד הַסְכֵּת לְשִׁיר הַהַרְמוֹנִיקָה.
 
אַךְ לָמָּה חָדַל פִּתְאֹם קוֹל הַהַרְמוֹנִיקָה?

אֵיךְ נָדַם לְפֶתַע אִישׁ הַהַרְמוֹנִיקָה?
קֶבֶר שָׁם בְּגַיְא רָטוֹב,
שָׁם קָבַרְנוּ רֵעַ טוֹב,
מִכַּדּוּר אוֹיֵב נָפַל אִישׁ הַהַרְמוֹנִיקָה,
בְּחַדְרָהּ, בַּמַּאֲפֵל
הַהַרְמוֹנִיקָה תִתְאַבֵּל,
כָּכַה נִתְיַתְּמָה פִּתְאֹם הַהַרְמוֹנִיקָה.

אִם אָמְנָם חָדַל נִגּוּן הַהַרְמוֹנִיקָה,
אַךְ בִּלְבָבֵנוּ חַי עוֹד אִישׁ הַהַרְמוֹנִיקָה,
אֶת אוֹיְבֵנוּ נְמַגֵּרָה,
אֶת אַרְצֵנוּ נְשַׁחְרְרָה,
בְּצִיּוֹן שֵׁנִית תָּרִיעַ הַרְמוֹנִיקָה
וְאוֹתְךָ תָּמִיד נִזְכֹּר,
כְּחָבֵר אַמִּיץ גִּבּוֹר,
שֶׁנִּלְחַם בְּחֶרֶב ובהַרְמוֹנִיקָה.


ב. 'הסבא' הרוסי: שיר הגנבים 'גוֹפּ סוֹ-סְמִיקוֹם'

המקור של שיר זה  כך כתב לי שאול רזניק  אינו אלא בלדת פושעים (ליתר דיוק גנבים) ושמה Гоп со смыком (גוֹפּ סוֹ-סְמִיקוֹם הוא כנראה כינויו של הפושע). גרסאות מוקדמות של שיר רחוב זה הופיעו כבר בשנות העשרים הקודמות, ואם הבנתי נכון יש כחמישים גרסאות של השיר...

השיר זכה לפרסום רב בזכות הביצוע של הזמר האגדי לאוניד אוטיוסוב (שכבר עסקנו בו כאן). הנה הוא:



וכאן מבצע את השיר ארקדי סוורני, שהתמחה בסוג כזה של שירי רחוב ופשע (גם בסוורני עסקנו בעבר, בהקשר אחר של גלגולי ניגונים).



בטקסט המקורי  ציין שאול רזניק  אין זכר לא להרמוניקה ולא להווי לוחמים. זהו שיר הערצה לגנב (אוקראיני? יהודי?) הנכנס ויוצא בבתי סוהר (הנוסח המלא של השיר ומשהו על תולדותיו הובאו בוויקיפדיה ברוסית).

העובדה שהגנב הוא בן שכונת פּוֹדוֹל  הרובע היהודי של קייב  מרמזת אולי על מוצאו היהודי, אבל זו סתם השערה.

הנה תרגום מילולי חלקי שעשה שאול:

בשכונת פּוֹדוֹל היֹה היה גופ-סו-סמיקום, 
שנודע בזכות צעקות הבס שלו.
היה לו גרון ענק, הוא היה פועה כמו פרה,
והיו לו אויבים מיליון ועוד קצת.

גופ-סו-סמיקום זה אני,
חבריי, הקשיבו לי: 
במלאכת הגנבה בחרתי בתור מקצוע,
אני לא יוצא מבתי סוהר,
הבית ל'חינוך מחדש' [מסגרת טיפולית לפושעים דאז] מתגעגע אליי...

שכונת פודול בקייב ונהר הדנייפר (גלוית דואר, בערך 1900)

ג. 'האבא' הרוסי: 'וניה נגן האקורדיון'

גרימי גלעד מיהר להודיעני כי מקור השיר 'הרמוניקה' הוא אכן רוסי, אך לא השיר של אטיוסוב הוא שהשפיע על הגרסה העברית אלא שיר רוסי אחר, שמילותיו קרובות יותר לשירו של אייכנבום.

כתב גרימי:
השיר 'הרמוניקה' הושר גם מחוץ לשורות האצ"ל. אני למדתי אותו לראשונה מפיו של אחי, עמוס גלעד, ששר אותו ב'תנועה המאוחדת' בקרית חיים, במחצית השניה של שנות החמישים.  
לכאורה, מקור השיר הוא בשיר 'בלטני', (משירי העולם התחתון ברוסיה) בשם Гоп со смыком (פחות או יותר, 'שדוד וברח'). שיר זה נכתב, ככל הנראה, בקייב בתחילת שנות העשרים. לאוניד אוטיוסוב ביצע אותו בסוף שנת 1928/29 בתאטרון הסאטירי של לנינגרד בהצגה 'רפובליקה על גלגלים', שעוסקת בחיי הגנבים שפועלים ברכבות. אבל זאת רק לכאורה. השיר 'פוד סו סמיקום', איננו אביו של השיר 'הרמוניקה' אלא סבו. זמר בשם ולדימיר נפליוייב (Владимир Неплюев) נטל את מנגינת שיר העבריינים וכתב לה מילים חדשות, על חברו וניה נגן האקורדיון. שם השיר הוא 'וניה גרמוניסט' гармонист ваня 
רק מעט מידע מצאתי על נפיולוב. הוא נולד בדווינסק בשנת 1908 ונהרג בתאונה בריגה בשנת 1940.
הנה השיר 'וניה נגן האקורדיון', בביצועו של נפליוייב: 



השיר נכלל בדיסק замело тебя снегом россия (מכוסה את בשלג רוסיה). על המעטפת של הדיסק כתוב ששמו של המחבר אינו ידוע.



אפשר להעריך בוודאות שאייכנבום כתב את שירו על 'איש ההרמוניקה' בעקבות וניה האקורדיוניסט ולא בעקבות גופ סו-סמיקום הגנב.

אלי סט הוסיף (באוקטובר 2016), כי השיר הרוסי 'גּוֹפּ סוֹ-סְמִיקוֹם', שלמנגינתו נכתב 'איש ההרמוניקה', שולב גם בכמה סרטי קולנוע סובייטיים. תחילה  ב-1931, בסרט Путёвка в жизнь ׁׁ(דרך לחייםׂ) של הבמאי ניקולאי אֶק, ומאוחר יותר, ב-1968, בסרט На войне́ как на войне́ (במלחמה כמו במלחמה) של הבמאי ויקטור טרֶגוּבּוֹביץ.

כאן מובא במלואו הסרט 'דרך לחיים'; השיר שלנו מתחיל בתזמון 4:57.



וכאן בסרט 'במלחמה כמו במלחמה':



*

ועוד הערה לשונית. למיטב ידיעתי, ברוסית 'גַרְמוֹשְׁקָה' היא בדרך כלל אקורדיון מפוח (כפתורים, בלי קלידים); ואילו בעברית התפרשה בדרך כלל מילה זו בטעות כמפוחית פה.


העיר לי ולדימיר לוין:
האמת היא שבשפה הרוסית המילה 'גרמושקה' משמשת לשני סוגי הכלים. אבל 'גרמושקה' היא צורת חיבה, והמילה הרשמית היא גרמון, гармонь. צורה זאת תמיד משמשת לכלים הדומים לאקורדיון, וגם וניה הגרמוניסט תמיד מנגן באקורדיון או בכלי מפוח דומים, ומפוחית הפה לרוב תיקרא גם כן גרמושקה.


אם זה חשוב, הינה ההוכחות:


ד. משהו על אשר בנזימן

העיתונאי הוותיק עוזי בנזימן (הארץ, העין השביעית), סיפר לי מעט על קרוב משפחתו אשר בנזימן, שלזכרו נכתב השיר 'הרמוניקה'. אשר  או אושר'קה כפי שנקרא במשפחה  היה בן-דודו של אביו, אך עוזי לא הכירו ורק שמע עליו.

אושר'קה היה החלל הראשון של האצ"ל בירושלים ועובדה זו הטביעה חותם עמוק בנפשותיהם של יוצאי המחתרת. לא מעט פוליטיקאים מוותיקי תנועת החרות טענו כי היו ממש לצדו של אושר'קה בהתקפה על מפקדת הבולשת הבריטית ברחוב המוביל למגרש הרוסים בירושלים. בדיעבד, כשהליכוד עלה לשלטון, זו נחשבה זכות גדולה להימנות עם קבוצת הלוחמים ההיא – ממש כמו להיות על סיפון אלטלנה.

אלא שלמען האמת ההתקפה ההיא היתה חובבנית. לא הוכנה תשתית רפואית מספקת לטפל בפצועים ולא נקבע נוהל להבאת ההרוגים לקבורה. ולכן, קומץ לוחמי האצ"ל שהשתתפו בפעולה, שכרו את שירותיו של סבל ערבי, העמיסו על הריקשה שלו את גופתו העטופה בשק של אושר'קה וציוו עליו להציב את ה'מטען' ליד בית הוריו בשכונה סמוכה לשוק מחנה יהודה. כך נודע להורים ההמומים שבנם היה חבר המחתרת ושהוא נפל על משמרתו.

אבל זה לא סוף הסיפור. אחותו של אושר'קה, הלא היא שושנה בנזימן, התאהבה בקצין בריטי, גוי לא עלינו – וגרמה למשפחה בושה גדולה: הבן – לוחם מחתרת; והבת – מתרועעת עם האויב. כשתם המנדט, נדדה שושנה בעקבות אהובה וחיה באנגליה. ככל הידוע לי, בזקנתה חזרה ארצה לאחר שהתגרשה מבעלה. העיתונאי יהושע אופיר, שאף הוא נמנה עם שורות התנועה הרוויזיוניסטית, כתב על הסאגה הזו את הספר 'הבית ברחוב סנט פול' (מסדה, 1964).



14 תגובות:

  1. אבא שלי ז"ל היה חבר באצ"ל אבל בהיותו מאד לא מוסיקלי, לא שר שירים בכלל ולכן לא הכרתי שיר זה, תודה על המידע.

    השבמחק
  2. כשהייתי בגמר היורו בקייב טיילתי שם ברובע. היה מרגש לראות מידע על האווירה בעת ההיא. קייב השתנתה מאוד וגם הרובע.

    השבמחק
  3. גרימי, כנראה צודק, אבל לי זה דווקא התאים, שארגון מחתרת ישתמש בשיר של פושעים. זה מחזיר אותי ל"חיל הפרשים האדום" של יצחק באבל, ודווקא לקובץ הסיפורים שנקרא "סיפורי אודסה", שבו מככבת חבורת פושעים יהודית שבראשה בניה קריק, מעין רובין הוד מלא חן, שהלהיב בעיקר לא משום שהיה פושע, אלא משום שהיה יהודי אחר, שלא קיבל עליו את התכתיבים של הממסד היהודי.
    באשר לגרמושקה והרמוניקה. גרימי (שוב) צודק, הרמוניקה קראו למפוחית פה, אבל גרמושקה אינה אקורדיאון, הבנוי (כמו פסנתר) עם מקשים ערוכים בצורה אקורדית, אלא הגרמון הרוסי
    שבת שלום

    השבמחק
  4. מזכיר גם קצת את הפזמון של "דודה הגידי לנו כן"

    השבמחק
  5. שלוש תגובות שעלו בראשי עם קריאת הכתבה המעניינת:

    1. הלחן דומה מאד (מאד) ל"דודה הגידי לנו כן". האזינו לביצוע הידוע של גולנד באתר "זמרשת" והווכחו. ביחוד קרוב הביצוע של נפליוייב, כי בו חוזר הפזמון פעמיים (בביצוע כלי), כמו ב"דודה". ועוד יותר קרוב הוא "לומיר באגריסן" האידי (קישורית להאזנה דרך דף השיר של "דודה" באתר "זמרשת"). גם "הורה גלילית סוערת" (ראו באותו מקום) קשור, ואין זה מקרה שהוא ממש מעורב עם "דודה".

    2. החרוז "נמגרה/נשחררה" בשיר "הרמוניקה" הזכיר לי את "נסתערה/נמגרה" בשיר הסובייטי "בבוא היום" (ראו באתר "זמרשת"). בווריאנט קל מהגירסה המופיעה באתר זכור לי שב"שומר הצעיר" בחיפה שרנו "עם וורושילוב נסתערה, עם בודיוני נמגרה את חלאת הפאשיזם עד תום".
    כפי שמוזכר בכתבה, צעירי "ביתר" שרו גם שירים רוסיים, וכמה מהם אפילו פורסמו בשירוני התנועה. לא הייתי מוציא מכלל אפשרות זליגה טקסטואלית לא מודעת, מה גם ששנת חיבור "הרמוניקה" (1944)זהה לשלהי מלחמת העולם השניה, לתקופה עליה נסובות מילות "בבוא היום".

    3. גרמושקה: מפוחית פה או אקורדיון כפתורים? שני הכלים אכן נקראו באותו שם (או בווריאנטים כמו גרמון, גרמוניה, הרמוניקה וכו'), וזה קצת מבלבל. אבל יש לכך סיבה טובה: מעבר לכל ההבדלים הברורים, למפוחית הפה ולאקורדיון (עם קלידים או כפתורים)מכנה משותף חשוב: אופן הפקת הצליל. בשניהם מופק הצליל על ידי הנעת זרם אויר וגרימת ויברציה. בשניהם מניע האויר "עלה", למעשה לשונית פח דקיקה המכוונת לייצר צליל מסויים. לכן שניהם שייכים למשפחת ה-free reed aerophones. אם נתעלם מחילופי הג' והה' ברוסית נראה שבמקור שני הכלים עומדת המילה "הרמוניה" בהטיה כזו או אחרת.

    השבמחק
  6. שוב ושוב ניסיתי ואי אפשר לשמוע את הביצועים השונים!הרמקולים שלי בסדר, מה קורה? יש למישהו רעיון מה לא עובד?

    השבמחק
  7. איזו נוסטלגיה!!!
    את השיר הזה לימדו אותנו בשיעור זימרה בכיתה ה' (1975),המורה ריבקה פלקוביץ' (הזכורה לטוב בשירי הסאטירה הבית ספריים שחיברה מעת לעת, על המורים ועל התלמידים כאחד).
    אני לא שוכח את הרושם העז שהותירו בי המילים של השיר בכלל, והשורות קֶבֶר שָׁם בְּגַיְא רָטוֹב,שׁם קָבַרְנוּ רֵעַ טוֹב...
    חיפשתי את השיר בנרות, ולא מצאתי, וכבר התעורר חשש בליבי שהיא בכלל זאת שחיברה אותו.
    ועכשיו-שפע של מידע על גלגוליו של ניגון. תודה על העונ"שים האין סופיים כמעיין הנובע והמתגבר.
    מסתבר שמנגינות חיות לנצח, והשאלה שנותרה בלתי פתורה למרות זאת, מה יותר חשוב -המילים או המנגינה/ומי מחזק את מי בתרכובת הזו הקרוייה "שיר"-נשארה בלתי פתורה,ממש כמו שלא ברור לפעמים מה יותר חשוב המלודיה או ההרמוניה הצמודה לה...

    השבמחק
  8. בחיים לא שמעתי את השיר הזה בשום שפה, אך הכתבה מענגת ביותר.

    רק עכשיו נפל לי האסימון שהרמוניקה וגרמושקה זה אותו שורש, שהרי הרוסים מבטאים הא כגימל

    השבמחק
  9. אחת התופעות המפתיעות בישראל בת ה-64 הינה השם הרוסי בו נקראת הבקשה להיתר בנייה בכל הועדות המקומיות לתכנון ולבנייה : גרמושקה !
    הכינוי ניתן לבקשה להיתר בנייה עקב הדרישה להגישה על גיליון רציף אחד, ללא חיתוכים וללא הדבקות, מה שמחייב את קיפולו בצורת אקורדיאון.
    מוזר שעד היום לא השתנה דבר וכל עולם התכנון והבנייה בישראל ממשיך לכנות את הבקשה "גרמושקה" !

    השבמחק
  10. נכון. התכוונתי אך שכחתי להוסיף בהערתי השלישית לעיל כי דימויים השאולים מהכלי הנקרא גרמושקה או אקורדיון לשימושים אחרים מבוססים על הצורה החיצונית הגלויה של אספקת האויר
    (מפוח נפתח ונסגר), ולא על אופן הפקת הצליל, שהוא פנימי ומוסתר. הגרמושקה לבקשות היתר בניה היא דוגמה אחת. מקלחוני אקורדיון (ראו באינטרנט) היא דוגמה נוספת, ויש בוודאי נוספות.

    השבמחק
  11. יוסי (עכשיו הקישור לגרמושקה בשירות התעבורה עובד)4 בדצמבר 2012 בשעה 0:10


    יש גם אוטובוס עם גרמושקה (וגם הקישור עובד)

    השבמחק
  12. כרגיל, שי בורשטיין, מצליח למסור את כל המידע המוסיקלי הקשור לשיר הרמוניקה. לא נותר לי אלא להגיב על הדרך בה התגלתה גופתו של איש המחתרת בנזימן. שכן יום אחד לפנות ערב, ברדת דמדומי היום, ואני עובר בחצרות השכונה בה גרתי, שכונת בתי ראנד החסידית, רץ לקראתי אחד מילדי השכונה ולוחש לי כי בשער השכונה, ה"טויער" ביידיש, מונחת חבילה חשודה. בשעה זו אי אפשר היה להבחין מה בחבילה שכן ה"שער" הרחב, בשעה זו שלבין הערבים, היה חשוך, בהיותו מעבר מן החצר הגדולה, מתחת לאחד מבנייני השכונה, אל גרם מדרגות ארוך וצר שהוביל למרפסת (ה"בלקון", ביידיש) הארוכה בקומה השניה, ממנה נכנסו לכל הדירות שבקומה זו. ה"שער" הזה לא היה מואר באותם ימים וסיפורי שונים הקשורים בו היו מהלכים אימה על הילדים הקטנים. בדרכנו לשער הצטרף אלינו ילד נוסף שהיה אמיץ יותר. הוא סיפר שניסה לבעוט בחבילה וגילה בקציה זוג נעלים. כילד "גדול" הזהרתי שמסוכן לעשות כך, שכן אולי זוהי פצצה. אך אחרי שעיני התרגלו לאפלה ולמעט האור שחדר מהרחוב, אמנם הבחנתי בזוג נעלים, וצורת ה"חבילה" הזכירה גופת אדם, מהרתי לאחת הדירות בה גרה משפחת דודי והודעתי למבוגרים שהיו בה על חשדותי. המבוגרים שיצאו לבדוק את החבילה ציוו תחילה על כל הילדים להכנס לבתים. וכך נאלצתי לחזור לביתי שם ספרתי לאמי מה מצאנו, ועל הספק אם גילינו גופה או פצצה. סוף דבר, מפה לאוזן עברה השמועה שהיתה זו גופה אך המבוגרים שמרו בסוד את זהותה ואנו הילדים עסקנו בספקולציות אם היתה זו גופת חייל בריטי או גופת יהודי. והמבוגרים תמיד השביעונו שלא לדבר ולא להזכיר אפילו ברמז על ה"מימצא". כך תוך ימים ספורים הפסיק הדבר להיות נושא לשיחה בקרב הילדים, וחזרנו ללימודינו ולמשחקינו. הואיל ואיני זוכר את השנה בה התרחש הסיפור שלנו ובבלוג צויין כי גופתו של בנזימן הושלכה באחת השכונות הסמוכות לשוק מחנה יהודה, והואיל ושכונתנו גם כן נמצאת לא רחוק מהשוק, תמה אני אם עדים היינו לסופו של בנזימן או שקרה לנו מקרה דומה. האם מישהו יודע דבר על השכונה בה גרו הוריו של בנזימן או היכן נתגלתה גופתו? למיקום שכונת בתי ראנד אציין כי ה"שער" פונה אל הכניסה לשכונת מזכרת משה.

    השבמחק
  13. הפוסט יםה מאוד, מלבד התרגומים מרוסית.

    замело тебя снегом россия
    לא מתורגם ל - לכוד אתך בשלג הרוסי

    התרגום הנכון הוא - מכוסה את בשלג רוסיה. למען האמת замело זה פועל סביל, אולם תרגומים אפשריים אחרים נשמעים לי פחות טובים - כיסוך בשלג, רוסיה. או - בשלג התכסית, רוסיה. או, אותך כיסו בשלג, רוסיה.

    בכל מקרה, איני רואה שום דרך שבה ניתן לתרגם זאת ל"לכוד איתך בשלג הרוסי".

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.