גלגולו של ניגון: איך הפך שיר פושעים רוסי לשיר לוחמי המחתרות

עטיפת התקליטור של שירי לוחמים – אצ"ל ולח"י (2008)

א. 'הרמוניקה': גרסת המחתרות

בשנות הארבעים השפיע הזמר הרוסי לא רק על לוחמי הפלמ"ח ועל ההכשרות המגויסות בקיבוצים, אלא גם על הנוער הבית"רי ועל לוחמי המחתרות אצ"ל ולח"י בערים. במורשת המוסיקלית של המחתרות הללו נכלל שיר יפה ושמו 'הרמוניקה' (מפוחית פה), שכמעט ואינו מוכר מחוץ לחוגי 'המשפחה הלוחמת' (ואפילו ב'זמרשת' לא מצאתי אותו).

מילות השיר חוברו בשנת 1944 על ידי משה דוד אייכנבום, שבאותה עת היה חבר בתנועת הנוער הדתית 'ברית חשמונאים' (ברי"ח), שהייתה קשורה בלח"י. אייכנבום, בן למשפחה אורתודוקסית, נולד ב-1923 במיכאלובצה שבסלובקיה ועלה עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1935.

 את השיר 'הרמוניקה' חיבר אייכנבום לזכר ידידו אשר בנזימן ('סמל אבשלום') לאחר נפילתו בהתקפה על מפקדת הבולשת הבריטית בירושלים (המפקדה שכנה במגרש הרוסים), ב-23 במארס 1944.

חצי שנה לאחר מכן נאסר אייכנבום בידי הבריטים והוגלה לאריתריאה ולקניה. הוא ברח פעמיים, נתפס וישב במאסר כארבע שנים. בשנת 1948 חזר לישראל והתגייס לצה"ל.

אשר בנזימן (1944-1922)

משה דוד אייכנבום היה תלמיד חכם מהדור הישן. מפעל חייו היה ספר עצום בממדיו שנקרא 'עֲרוּךְ-המשמעים'. זהו מעין תֵיזֵאוֹרוּס (thesaurus) של השפה העברית; אוצר של מילים נרדפות, ניבים, פתגמים ומליצות, שמסודר על פי המילה או הצירוף ולא על פי הסדר האלף-ביתי של השורשים. ללא תמיכה חמרית מן הממסד האקדמי – אף כי זכה לעידודם של כל גדולי הדור – הצליח אייכנבום להוציא בערוב ימיו כרך אחד בלבד (גבעון, 1981), והותיר בעזבונו חומר לשבעה כרכים נוספים. מאמר מפורט על אייכנבום ועל מפעלו הייחודי (אך בלי מילה על השיר שחיבר) פורסם לפני כשנה בעיתון 'זמן ירושלים' על ידי בן-ישי דניאלי.

משה דוד (דודו) אייכנבום (2008-1923)

הנה ליאור ייני שר את 'הרמוניקה' (מתוך התקליטור 'שירי לוחמים'):



ואלה מילות השיר (שנלקחו מכאן): 

רֵעַ טוֹב הָיָה לִי וְלוֹ הַרְמוֹנִיקָה. 
רָן תָּמִיד הָיָה זֵה אִישׁ הַהַרְמוֹנִיקָה.
אִם שִׂמְחָה וְאִם אָסוֹן, הַצְלָחָה אוֹ כִּשָּׁלוֹן,
כֹּה תָּמִיד בְּשִׁיר פָּצְחָה הַהַרְמוֹנִיקָה,
הַצְלָחָה – לֹא נִצָחוֹן! מַפָּלָה לֹא אֲבַדּוֹן,
כֵּן תָּמִיד בְּשִׁיר פָּצְחָה הַהַרְמוֹנִיקָה.

וְיָמִים רָעִים בָּאוּ לַהַרְמוֹנִיקָה
הָאוֹיֵב רָדַף, רָמַס – אַךְ הַהַרְמוֹנִיקָה
לָאוֹיֵב לֹא תִכָּנַע,
מִנַּגֵּן הִיא לֹא פָּסְקָה.
רַעֲנָן הָיָה פִּזְמוֹן הַהַרְמוֹנִיקָה.
הַצְלָחָה – אַל תִּתְרַגֵּשׁ
מַפָּלָה – אַל תִּתְיָאֵשׁ
וְתָמִיד הַסְכֵּת לְשִׁיר הַהַרְמוֹנִיקָה.

 
אַךְ לָמָּה חָדַל פִּתְאֹם קוֹל הַהַרְמוֹנִיקָה?
אֵיךְ נָדַם לְפֶתַע אִישׁ הַהַרְמוֹנִיקָה?
קֶבֶר שָׁם בְּגַיְא רָטוֹב,
שָׁם קָבַרְנוּ רֵעַ טוֹב,
מִכַּדּוּר אוֹיֵב נָפַל אִישׁ הַהַרְמוֹנִיקָה,
בְּחַדְרָהּ, בַּמַּאֲפֵל
הַהַרְמוֹנִיקָה תִתְאַבֵּל,
כָּכַה נִתְיַתְּמָה פִּתְאֹם הַהַרְמוֹנִיקָה.

אִם אָמְנָם חָדַל נִגּוּן הַהַרְמוֹנִיקָה,
אַךְ בִּלְבָבֵנוּ חַי עוֹד אִישׁ הַהַרְמוֹנִיקָה,
אֶת אוֹיְבֵנוּ נְמַגֵּרָה,
אֶת אַרְצֵנוּ נְשַׁחְרְרָה,
בְּצִיּוֹן שֵׁנִית תָּרִיעַ הַרְמוֹנִיקָה
וְאוֹתְךָ תָּמִיד נִזְכֹּר,
כְּחָבֵר אַמִּיץ גִּבּוֹר,
שֶׁנִּלְחַם בְּחֶרֶב ובהַרְמוֹנִיקָה.

ב. 'הסבא' הרוסי: שיר הגנבים 'גוֹפּ סוֹ-סְמִיקוֹם'

המקור של שיר זה – כך כתב לי שאול רזניק – אינו אלא בלדת פושעים (ליתר דיוק גנבים) ושמה Гоп со смыком (גוֹפּ סוֹ-סְמִיקוֹם הוא כנראה כינויו של הפושע). גרסאות מוקדמות של שיר רחוב זה הופיעו כבר בשנות העשרים הקודמות, ואם הבנתי נכון יש כחמישים גרסאות של השיר...

השיר זכה לפרסום רב בזכות הביצוע של הזמר האגדי לאוניד אוטיוסוב (שכבר עסקנו בו כאן). הנה הוא:



וכאן מבצע את השיר ארקדי סוורני, שהתמחה בסוג כזה של שירי רחוב ופשע (גם בסוורני עסקנו בעבר, בהקשר אחר של גלגולי ניגונים).



בטקסט המקורי – ציין שאול רזניק – אין זכר לא להרמוניקה ולא להווי לוחמים. זהו שיר הערצה לגנב (אוקראיני? יהודי?) הנכנס ויוצא בבתי סוהר (הנוסח המלא של השיר ומשהו על תולדותיו הובאו בוויקיפדיה ברוסית).

העובדה שהגנב הוא בן שכונת פּוֹדוֹל – הרובע היהודי של קייב – מרמזת אולי על מוצאו היהודי, אבל זו סתם השערה.

הנה תרגום מילולי חלקי שעשה שאול:

בשכונת פּוֹדוֹל היֹה היה גופ-סו-סמיקום, 
שנודע בזכות צעקות הבס שלו.
היה לו גרון ענק, הוא היה פועה כמו פרה,
והיו לו אויבים מיליון ועוד קצת.

גופ-סו-סמיקום זה אני,
חבריי, הקשיבו לי: 
במלאכת הגנבה בחרתי בתור מקצוע,
אני לא יוצא מבתי סוהר,
הבית ל'חינוך מחדש' [מסגרת טיפולית לפושעים דאז] מתגעגע אליי...

שכונת פודול בקייב ונהר הדנייפר (גלוית דואר, בערך 1900)

ג. 'האבא' הרוסי: 'וניה נגן האקורדיון'

גרימי גלעד מיהר להודיעני כי מקור השיר 'הרמוניקה' הוא אכן רוסי, אך לא השיר של אטיוסוב הוא שהשפיע על הגרסה העברית אלא שיר רוסי אחר, שמילותיו קרובות יותר לשירו של אייכנבום.

כתב גרימי:

השיר 'הרמוניקה' הושר גם מחוץ לשורות האצ"ל. אני למדתי אותו לראשונה מפיו של אחי, עמוס גלעד, ששר אותו ב'תנועה המאוחדת' בקרית חיים, במחצית השניה של שנות החמישים.  

לכאורה, מקור השיר הוא בשיר 'בלטני', (משירי העולם התחתון ברוסיה) בשם Гоп со смыком (פחות או יותר, 'שדוד וברח'). שיר זה נכתב, ככל הנראה, בקייב בתחילת שנות העשרים. לאוניד אוטיוסוב ביצע אותו בסוף שנת 1928/29 בתאטרון הסאטירי של לנינגרד בהצגה 'רפובליקה על גלגלים', שעוסקת בחיי הגנבים שפועלים ברכבות. אבל זאת רק לכאורה. השיר 'פוד סו סמיקום', איננו אביו של השיר 'הרמוניקה' אלא סבו. זמר בשם ולדימיר נפליוייב (Владимир Неплюев) נטל את מנגינת שיר העבריינים וכתב לה מילים חדשות, על חברו וניה נגן האקורדיון. שם השיר הוא 'וניה גרמוניסט' гармонист ваня 

רק מעט מידע מצאתי על נפיולוב. הוא נולד בדווינסק בשנת 1908 ונהרג בתאונה בריגה בשנת 1940.

הנה השיר 'וניה נגן האקורדיון', בביצועו של נפליוייב: 

השיר נכלל בדיסק замело тебя снегом россия (מכוסה את בשלג רוסיה). על המעטפת של הדיסק כתוב ששמו של המחבר אינו ידוע.

אפשר להעריך בוודאות שאייכנבום כתב את שירו על 'איש ההרמוניקה' בעקבות וניה האקורדיוניסט ולא בעקבות גופ סו-סמיקום הגנב.

אלי סט הוסיף (באוקטובר 2016), כי השיר הרוסי 'גּוֹפּ סוֹ-סְמִיקוֹם', שלמנגינתו נכתב 'איש ההרמוניקה', שולב גם בכמה סרטי קולנוע סובייטיים. תחילה  ב-1931, בסרט Путёвка в жизнь ׁׁ(דרך לחייםׂ) של הבמאי ניקולאי אֶק, ומאוחר יותר, ב-1968, בסרט На войне́ как на войне́ (במלחמה כמו במלחמה) של הבמאי ויקטור טרֶגוּבּוֹביץ.

כאן מובא במלואו הסרט 'דרך לחיים'; השיר שלנו מתחיל בתזמון 4:57.



וכאן בסרט 'במלחמה כמו במלחמה':

*

ועוד הערה לשונית. למיטב ידיעתי, ברוסית 'גַרְמוֹשְׁקָה' היא בדרך כלל אקורדיון מפוח (כפתורים, בלי קלידים); ואילו בעברית התפרשה בדרך כלל מילה זו בטעות כמפוחית פה.

העיר לי ולדימיר לוין:
האמת היא שבשפה הרוסית המילה 'גרמושקה' משמשת לשני סוגי הכלים. אבל 'גרמושקה' היא צורת חיבה, והמילה הרשמית היא גרמון, гармонь. צורה זאת תמיד משמשת לכלים הדומים לאקורדיון, וגם וניה הגרמוניסט תמיד מנגן באקורדיון או בכלי מפוח דומים, ומפוחית הפה לרוב תיקרא גם כן גרמושקה.

אם זה חשוב, הינה ההוכחות:

http://ru.wikipedia.org/wiki/%D0%A0%D1%83%D1%87%D0%BD%D1%8B%D0%B5_%D0%B3%D0%B0%D1%80%D0%BC%D0%BE%D0%BD%D0%B8%D0%BA%D0%B8

http://ru.wikipedia.org/wiki/%D0%93%D1%83%D0%B1%D0%BD%D0%B0%D1%8F_%D0%B3%D0%B0%D1%80%D0%BC%D0%BE%D0%BD%D0%B8%D0%BA%D0%B0

ד. משהו על אשר בנזימן

העיתונאי הוותיק עוזי בנזימן (הארץ, העין השביעית), סיפר לי מעט על קרוב משפחתו אשר בנזימן, שלזכרו נכתב השיר 'הרמוניקה'. אשר – או אושר'קה כפי שנקרא במשפחה – היה בן-דודו של אביו, אך עוזי לא הכירו ורק שמע עליו.

אושר'קה היה החלל הראשון של האצ"ל בירושלים ועובדה זו הטביעה חותם עמוק בנפשותיהם של יוצאי המחתרת. לא מעט פוליטיקאים מוותיקי תנועת החרות טענו כי היו ממש לצדו של אושר'קה בהתקפה על מפקדת הבולשת הבריטית ברחוב המוביל למגרש הרוסים בירושלים. בדיעבד, כשהליכוד עלה לשלטון, זו נחשבה זכות גדולה להימנות עם קבוצת הלוחמים ההיא – ממש כמו להיות על סיפון אלטלנה.

אלא שלמען האמת ההתקפה ההיא היתה חובבנית. לא הוכנה תשתית רפואית מספקת לטפל בפצועים ולא נקבע נוהל להבאת ההרוגים לקבורה. ולכן, קומץ לוחמי האצ"ל שהשתתפו בפעולה, שכרו את שירותיו של סבל ערבי, העמיסו על הריקשה שלו את גופתו העטופה בשק של אושר'קה וציוו עליו להציב את ה'מטען' ליד בית הוריו בשכונה סמוכה לשוק מחנה יהודה. כך נודע להורים ההמומים שבנם היה חבר המחתרת ושהוא נפל על משמרתו.

אבל זה לא סוף הסיפור. אחותו של אושר'קה, הלא היא שושנה בנזימן, התאהבה בקצין בריטי, גוי לא עלינו – וגרמה למשפחה בושה גדולה: הבן – לוחם מחתרת; והבת – מתרועעת עם האויב. כשתם המנדט, נדדה שושנה בעקבות אהובה וחיה באנגליה. ככל הידוע לי, בזקנתה חזרה ארצה לאחר שהתגרשה מבעלה. העיתונאי יהושע אופיר, שאף הוא נמנה עם שורות התנועה הרוויזיוניסטית, כתב על הסאגה הזו את הספר 'הבית ברחוב סנט פול' (מסדה, 1964).