יום חמישי, 29 בנובמבר 2012

בעקבות 'בלדה כושית' של אלכסנדר פן



חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי (חד"ש), שעוסקת בההדרה מחודשת של שירי בנק"י (ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי), תנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית שבה היא עצמה הייתה חברה, פנתה אליי לפני כמה שבועות בבקשת עזרה. היא ביקשה לזהות את ייחוסו של אחד השירים שהופיעו בשירון פנימי של בנק"י שנדפס בשנת 1961, תחת הכותרת 'בלדה כושית' וללא ציון שמו של המחבר.



שיר זה מופיע (בשינויי נוסח קלים) גם בשירון של 'מקהלת רון', שנרשם בכתב יד והיום הוא כבר מטושטש וקשה לקריאה, תחת הכותרת 'אור לי דרור  בלדה כושית'. כאן צוין שמחבר המילים הוא אלכסנדר פֶּן והמלחין הוא קונרד מָן.



אמנם, אלכסנדר פן הזדהה בגלוי עם הקומוניזם וחיבר שירי הערצה רבים לברית המועצות, אך שיר זה אינו קשור כלל לקומוניזם, אלא לשירי העם העוסקים בחרות ובזכויות האדם, שהיו פופולריים מאוד בשנות החמישים, והתפרסמו בפי הזמר האמריקני השחור פול רובסון. זאת ועוד, יודעי פֶּן (על משקל יודעי ח"ן), שפנינו אליהם, לא הכירו את השיר, שכן הוא לא כונס באף אחד מספריו.

אלכסנדר פן (1972-1906)

קונרד מָן היה המנצח והמנהל המוסיקלי של מקהלת רון. מקהלה זו הוקמה בחיפה בשנת 1945, ביזמת המפלגה הקומוניסטית, ופעלה במשך כעשור. המקהלה, שזוהתה כ'מקהלת פועלים', הופיעה ברחבי הארץ ובפסטיבלים דמוקרטיים (קרי קומוניסטיים) ברחבי העולם. הרפרטואר שלה כלל, מטבע העניין, שירי עם ישראליים, שירי פועלים ושירי עמים. בין 'נערי המקהלה' היו גם מי שיתפרסמו לימים כזמרים ושחקנים כמו שמעון ישראלי וראובן שפר.

'מקהלת רון' בניצוחו של קונרד מן  ציור שמן של שבתאי אלדג'ם (2008)
התמונה נתלתה בחדר האוכל של קבוצת שילר, אך היום היא נמצאת באולם התרבות

רק מעט מידע ביוגרפי הצלחתי לאסוף על קונרד מָן. בשנות הארבעים הוא היה מורה צעיר וכשרוני למוסיקה ומנצח המקהלה של קבוצת שילר. הוא גם ביים את ההצגה המוסיקלית 'זעקי ארץ אהובה', שעלתה בהבימה בשנת 1953 וזכתה להצלחה רבה בכיכובו של אהרן מסקין. כמה שנים לאחר מכן עזב מָן את הארץ והיגר לגרמניה המזרחית. עם עזיבתו התפרקה גם 'מקהלת רון'. לא מצאתי ידיעות נוספות על קורותיו מאז ואם מישהו מהקוראים יכול להוסיף פרטים עליו  אשמח לפרסם.

על המשמר, 3 בנובמבר 1950

בקטלוג הספרייה הלאומית בירושלים מצאתי רישום הקלטה מאוגוסט 1952 של שיר שכותרתו היא 'נגרו בלדה' (כותרת שהיא לא ממש 'פוליטיקלי קורקט' בימינו), שאותו חיבר אלכסנדר פן, הלחין קונרד מָן (שגם מנגן בפסנתר) ושר זמר בס ושמו מרטין לורנס. האזנתי לשיר ובינגו  זו אכן 'בלדה כושית' המבוקשת.

אך מי הוא הזמר מרטין לורנס? בספרייה הלאומית שמורה הקלטה נוספת שלו ובה הוא שר את 'אגדה' ('על שפת ים כינרת') של יעקב פיכמן בלחנו של חנינא קרצ'בסקי (ראו בהמשך). פרט לכך לא מצאתי מאומה, אך מן ההאזנה לקולו התרשמתי כי העברית איננה שפתו הטבעית ושיערתי כי מדובר בזמר שחור.

הודות לאתר הנפלא 'עיתונות יהודית היסטורית' גיליתי שמרטין לורנס היה זמר בבית האופרה המלכותי בקובנט-גארדן שבלונדון, ובחודשים יולי-אוגוסט 1952 שהה בארץ וגילם את תפקידו של מפיסטו באופרה 'פאוסט'. אפשר אפוא לשער שבמהלך שהותו בישראל 'גוייס' לורנס על ידי קונרד מָן לשיר את הבלדה הכושית.

על המשמר, 29 ביולי 1952

הנה אפוא הקלטה נדירה של שיר זה, שעתה ניתן לקבוע בבטחון שהוא פרי עטו של אלכסנדר פן. המוסיקה שהלחין קונרד מן אינה מתאימה לשירת רבים, ואכן יורם גוז'נסקי, בעלה של תמר, שגם הוא היה חניך בנק"י ואמו שרה ב'מקהלת רון', הכיר את המנגינה וזכר כי מעולם לא שרו אותה בתנועה.


וכאן הביצוע של מרטין לורנס לשיר 'אגדה' (על שפת ים כינרת) של יעקב פיכמן וחנינא קרצ'בסקי:




11 תגובות:

  1. וואוו!!!!!!!!!
    זה אומר הכל, לא?

    השבמחק
  2. מרתק ומחדש, כרגיל. תודה!

    האם ניתן להעלות את ביצועו של מרטין לורנס (זמר בעל קול נפלא, למרות רעשי הרקע, המזכיר את פול רובסון האגדי - וסליחה על הסופרלטיבים...) ל"אגדה"?

    השבמחק
  3. תודה לפרופסור אסף דוד,לאלכסנדר פן,לקורד מן ולמרטין לורנס. תודה לתמר גוז'זנסקי.
    נשאך תקוות האור ונישא אגרוף אדום !!!

    השבמחק
  4. תודה מקרב לב על כי נענית לבקשתי והעלית את הביצוע של מרטין לורנס ל"אגדה".
    יישר כוחך!

    השבמחק
  5. הטקסט של אלכסנדר פן ,בהלחנתו של קונרד מאן, הוא עניין היסטורי מרתק; פרק קטן, יפה ונשכח בהיסטוריה הרשמית של המוזיקה בישראל. לפני כשנה התחלתי להתעניין בק' מאן, בפעילותו כאן ובחייו אחרי שעזב את ישראל , והצלחתי למצוא פרטים מעטים מאוד. מי שסייע לי במקצת היה מכר ותיק, הסופר והמשורר אלישע פורת ( כל המעוניין יוכל לפנות אליו בקשר לקונרד מאן ולכמה ותיקים ששרו במקהלת 'רון'). התברר לי שלפחות במחצית הראשונה של שנות החמישים לא התגלתה סתירה רצינית בין פעילותו הקומוניסטית-המוצהרת של אמן כמו ק' מאן לבין פעילותו הנלהבת כמנצח מקהלות בקיבוצים, מכאן, וכמעבד-מנצח בתיאטרון מכובד כדוגמת 'הבימה', מכאן. בימים ההם, ככל שידוע לי, לא קמה קבוצה בנוסח 'אם תרצו', שקראה לפטר ולהחרים אמנים כאלה, וגם שר החינוך והתרבות של אותם ימים לא העלה בדעתו התערבות מסוג זה. היו זמנים!... (אם כי – לא נגזים; צנזורה וחרמות פוליטיים, בתחומים לא מעטים, היו גם היו...).

    לא גיליתי עדויות רשמיות ו/או אישיות על גלגוליו של קונרד מאן בגרמניה המזרחית, אחרי שבחר להשתקע בה - כנראה תוך אכזבה מהפוליטיקה הישראלית ומהתרבות הרשמית בישראל בסוף שנות החמישים. מעניין מה הרגיש ומה חשב שם, במשטר הקומוניסטי, שבו תלה תקוות, בשנים שבהן התבררה הסתאבותו המוחלטת של המשטר ההוא (ואחרי שאמנים כמו ברכט והאנס אייזלר ,שכבר הלכו לעולמם, לא הסתירו את אכזבתם – בלשון המעטה - ממה שהתרחש במזרח-גרמניה). באילו נסיבות נפטר ק' מאן? מי תמך בו בסוף ימיו? - לא הצלחתי לברר, ואולי הפרטים נמצאים ברשותו של מישהו מקוראי הבלוג.

    הקטע המוקלט כאן הוא דוגמה ישראלית נדירה מאוד , שזיקתה למוזיקה שפול רובסון נהג להשמיע ברורה מאוד. דרך אגב, גורמים שונים – ביניהם מוסדות התרבות של 'הקיבוץ הארצי' – השתדלו יותר מפעם אחת להזמין את רובסון להופעה בישראל. ( יש ברשותי העתקים של כמה מסמכים רלוונטיים). רובסון לא בא. את הסיבות לכך לא הצלחתי לגלות.

    עודד אסף

    השבמחק
  6. על הציור הנפלא של מקהלת רון של הצייר אלג'ים מצאתי כתבה מעניינת של העיתונאי קרני עם-עד בעיתון הקיבוצים:
    קרני עם-עד
    "עולה חדש" שהתגורר לפני כשישים שנה בקבוצת-שילר והפך לאמן בפריז, העניק לקיבוץ ציור גדול המבטא את אהבתו לחברים ולקיבוץ בחדר האוכל של קבוצת-שילר מתנוסס מזה כחודש ציור גדול בשם "מקהלת רון בניצוחו של קונארד מאן". על הציור הפיגורטיבי-נאיבי חתום האמן ובעל הגלריה שבתאי אלדג'ם, בן שמונים, המתגורר בפאריז מאז שנת 1952. הסיפור מאחורי הציור (שזוכה לתגובות מעורבות מצד החברים) מגולל את כל המרכיבים של עצמאות ישראל: עלייה, קליטה, חלוציות, ירידה, געגועים ופגישה מחודשת.

    באתר האינטרנט של שילר, "שילר נטו", יש מדור המיועד ליצירה ולחידוש קשר עם אנשים ששהו במקום למשך תקופות שונות. דורית ברקן, מנהלת האתר, קיבלה בשנת 2005 הודעת דואר אלקטרוני מאדם בשם משה דוידוב, שסיפר על דודו שבתאי אלדג'ם, ששהה במשך שנתיים בשילר, בעת היותו נער.

    ברקן התרגשה מהמייל המפתיע. "שלחתי לו טופס, שמילא בצרפתית", היא נזכרת "ומאז מופיעים פרטיו בדפים האישיים באתר שלנו".

    שלוש שנים חלפו בטרם הפך הקשר האינטרנטי לאישי יותר. אלדג'ם ביקר בשילר לפני כחודשיים, ובעקבות ביקורו זה החליט להעניק לקבוצה ציור פרי מכחולו.

    שבתאי אלדג'ם, יליד 1928 בסופיה-בולגריה, הגיע בשנת 1944 לשילר בגפו, והוא אז בן 16. בקיבוץ עסק בעבודות שונות, אבל כשרון הציור שלו לא נעלם מעיני החברים ששלחו אותו ללמוד ציור, וגם אפשרו לו לבקר פעמיים בחודש במוזיאונים לאמנות בעיר הגדולה. בהגיעו לגיל 18, סוף שנת 1946, עבר אלדג'ם לתל-אביב ושם החל לשיר במסגרת "מקהלת רון", עליה ניצח קונראד מאן, שהיה גם מנצחה של מקהלת שילר. התקופה הזו השפיעה עליו ועיצבה את חייו בהמשך. מאז לא חדל לשיר ולצייר, ולימים גידל שני בנים שאחד מהם נחשב לכנר בעל שם והשני למוזיקולוג מצטיין. בשנת 1950 הצטרפו אל שבתאי הוריו ואחותו, ובשנת 1957 החליט לעבור אל צרפת, בה הוא חי מאז עד היום. אלדג'ם למד ציור ועיצוב פנים והוסמך כדקוראטור. בשנת 1992, לאחר שנות עבודה רבות במקצועו, פתח גלריה לאמנות ובית ספר קטן לציור, בו שימש כמורה לעשרות אמנים, מקצועיים וחובבים. לפני שנתיים סגר את הגלריה, אך לא חדל לצייר ולזכור את כור מחצבתו, קבוצת-שילר.

    יוסי עופר, חבר שילר, פגש את אלדג'ם באקראי בעת ביקורו הראשון בשילר, וכשנפגש עמו שוב בבית המלון שבו התארח בתל-אביב, שמע מפיו על רצונו לתת לקבוצה ציור גדול. "פגשתי יהודי בן שמונים, לצדו אשתו ובן-אחותו, והוא דובר עברית טובה שלדבריו למד בשילר לפני יותר משישים שנה. הוא חזר ואמר שיש לו מחויבות כלפי קבוצת-שילר, שטיפלה בו בחום כשהיה ילד בודד שעלה מבולגריה, והביע רצון עז להעניק לנו ציור שיבטא את אהבתו לחברים ולקיבוץ שהיה לו בית ראשון בישראל. הוא סיפר על בניו ונכדיו והראה לי צילומי ציורים שיצר, בהם תמונת המקהלה. את התמונה ביסס על צילומי הזמרים, שנאספו במפגש לאחר פטירתו של המנצח. לפני פסח נסעתי לקבל את הבד המצויר (2x1.50 מ') מבן אחותו, וכאן מתחנו אותו על מסגרת מעץ. רציתי שיבוא לראות את הציור בחדר האוכל. הוא לא יכול היה להגיע, אך הבטיח לערוך קונצרט בשילר, בהשתתפות שני בניו. אין ספק שמדובר בסיפור מרתק, גם אם יש הטוענים שהציור לא ממש מודרני, ושסגנונו מזכיר את המאה שעברה".

    דורית ברקן ויוסי עופר, בדומה לחברים נוספים בשילר, מקווים לשוב ולהיפגש עם שבתאי אלדג'ם ובני משפחתו. בינתיים ייאלצו להסתפק בציור מדושן הצבע שנתלה בחדר האוכל, ובסיפור המרגש שמלווה את יצירתו.



    השבמחק
  7. הדברים של פרופ' עודד אסף עם ההשלמות של המשורר אלישע פורת אכן מרגשים מאד. ברצוני להעיר כי נראה לי ששירתו של הזמר מרטין לורנס מרשימה ומושפעת מאד מסגנון השירה של פול רובסון. גם נושא השירה קרוב לנושאי השירה של רובסון [אני מתאר לעצמי שהסבירו לו את התוכן של השיר].שבוע טוב רמי פינצ'ובר.

    השבמחק
  8. עלה ערך על קונרד מן בוויקיפדיה, ובו פרטים נוספים.

    השבמחק
    תשובות
    1. כל הכבוד! בזכות הפוסט הזה נתעשרה ויקיפדיה בשני ערכים חדשים - 'קונרד מן' ו'מקהלת רון'.

      בשעתו כתבה לי תמר גוז'נסקי כי שמעה מיצחק פיאנקו, מקיבוץ שמיר, שעוסק בתולדות מקהלת רון, כי בנו של קונרד מן גר במודיעין.

      מחק
    2. ואפילו בשלושה - שבתאי אלדג'ם.

      מעניין. אולי כדאי ליצור קשר דרך פיאנקו עם בנו של מן.

      מחק
  9. מרטין לורנס (1909–1983; נולד בשם צ'ארלס שלוֹס) היה זמר אופרה (בס-בריטון) יהודי-בריטי. בנם של מהגרים מרוסיה, גדל בווייטצ'אפל והיה חבר במקהלת חזנים. מלבד היותו חבר ה-New London Opera (נודע בתפקידיו כדון פסקואלה ומפיסטופלס), הוא שר גם ספיריצ'ואלס ושירי יידיש, וכן כיהן כמנהל המוזיקלי של בית הכנסת החדש של לונדון. בתו הלן לורנס היא זמרת סופרן.
    (מקור: https://books.google.co.il/books?id=hJc8afOZV0QC&pg=PA552 – ערך ב-Palgrave Dictionary of Anglo-Jewish History שבעריכת ויליאם ד' רובינשטיין עם מייקל א' ג'ולס והילארי ל' רובינשטיין, 2011)

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.