יום חמישי, 4 ביולי 2013

מסע מן הכורסא: בעקבות 'אמריקה היפה'



אולי לא שמתם לב, אבל היום, 4 ביולי, הוא יום העצמאות ה-237 של אחותנו הגדולה (1776) ארצות הברית, המעצמה ששומרת עלינו מכל רע ודואגת לכל מחסורנו.

נתנתק אפוא לשעה קלה מכיכר 'תחריר' שבקהיר ונצא למסע קצר וקריר בעקבות אחד השירים הכי פטריוטיים שנכתבו על אמריקה ולכבודה: America the Beautiful – 'אמריקה היפה'. גרסתו הראשונה של השיר נכתבה בקיץ שנת 1893, בדיוק לפני 120 שנה.

אין אמריקני שלא מכיר את השיר הזה ויכול לשיר אותו בעיניים עצומות, אין זמר או זמרת, חובבים או מקצוענים, שלא שרו אותו פעם בחגיגות פתיחה או סיום של משהו   בית ספר תיכון או אוניברסיטה, בייסבול או פוטבול, השבעת נשיאים או קבורת חיילים. את מספר העיבודים, הביצועים והציטוטים של השיר בכלל אי אפשר לספור. בימי נשיאותו של ג'ון קנדי היו ניסיונות להעניק לשיר מעמד חוקי ולהפכו להמנון האמריקני, בטענה שהוא יותר מלודי וקל יותר לשיר אותו מאשר את ההמנון הנוכחי. הניסיונות הללו לא צלחו.

נצא לדרך וניזכר תחילה באחד הביצועים המפורסמים ביותר: אלוויס פרסלי, 1976.



א. משהו לתולדות השיר

ספרה של לִין שֶר ראה אור בשנת 2001 ובו תמצאו כל מה שרציתם לדעת על השיר

המילים של 'אמריקה היפה' נכתבו על ידי המשוררת קתרין לי בייטס (Katharine Lee Bates), שנולדה בעיירה פלמאות' (Falmouth) שבמדינת מסצ'וסטס, ולימים הייתה פרופסור לספרות אנגלית בקולג' ולסלי (Wellesley College, אוניברסיטה לנשים ליד בוסטון).

בייטס לא הקימה משפחה. היא חיה במשך 25 שנים עם חברתה, הפרופסורית להיסטוריה ולכלכלה קתרין קומן, במה שכונה במאה ה-19 'נישואי בוסטון חיים משותפים של שתי נשים, ללא תמיכה גברית, אך גם בלי קשר מיני מחייב ביניהן.

קתרין לי בייטס (1929-1859)

כאמור, את הגרסה הראשונה של השיר כתבה בייטס בקיץ 1893. זה קרה לאחר ששבה מטיול לפסגת הפייקס פיק (Pikes Peak) שבהרי הרוקי במדינת קולורדו. בייטס עלתה לפסגה הגבוהה בכרכרה, והנוף עוצר הנשימה, שהתגלה לה מראש ההר, הביא אותה להתפעמות בלתי רגילה ולכתיבת הטיוטה הראשונה של היצירה. השאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

כאן נכתב השיר  זה הנוף הנגלה מעל פסגת פייקס פיק (המקור כאן)

הגרסה המודפסת הראשונה הופיעה בשבועון כנסייתי בשם Congregationalist, בגיליון שראה אור לכבוד יום העצמאות, 4 ביולי 1895, אך הפואמה זכתה לחשיפה נרחבת רק בנובמבר 1904 כשפורסמה בעיתון היומי The Boston Evening Transcript. אחר כך היו עוד כמה גלגולים, והנוסח הסופי, הקנוני, נקבע ב-1913.

אלה המילים הבסיסיות:

מים אל ים  בול אמריקני מ-1981 עם ציטוט מהשיר שהפך למטבע לשון

ב. משהו על הלחן

זמן לא רב לאחר הופעתו הראשונה של השיר בדפוס (1895) הותאמו וחוברו לו לחנים שונים. אחד מהם הולחן על ידי קומפוזיטור אמריקני מפורסם ושמו סילאס פראט (Silas Pratt), אך המנגינה לא תפסה. השיר היה מסובך מדי להלחנה וקתרין לי בייטס נאלצה לשכתב ולפשט אותו.

המנגינה המוכרת הולחנה בשנת 1882 – אחת עשרה שנים לפני שבייטס טיפסה לפסגת פייקס פיק וכתבה את הטיוטה הראשונה של השיר! המלחין, סמואל אוגוסטוס וארד (Samuel A. Ward), שמעולם לא פגש את קתרין לי בייטס, היה נגן אורגן ומנצח מקהלה בכנסייה אפיסקופאלית בניוארק שבמדינת ניו-ג'רזי, ואת המנגינה שהלחין התאים לשיר שונה לחלוטין.

סמואל אוגוסטוס וארד (1903-1847)

וארד הלחין בעצם שיר כנסייתי אחר לגמרי, מזמור מן המאה ה-16, שאותו כינה 'מטרנה' (Materna; אמא) או, על פי מילותיו הראשונות: 'O Mother dear, Jerusalem' (הו אמי היקרה, ירושלים).

הנה, סוף סוף מצאנו את הקשר היהודי: גם ירושלים וגם אמא...

הצלילים המקוריים של 'אמריקה היפה' בכלל נכתבו על ירושלים...
הלחן נדפס בשנת 1906 במדור 'מזמורי תקווה' (מקור: ספריית הקונגרס)

לא ברור מתי ועל ידי מי הותאם הלחן של סמואל וארד למילים של קתרין לי בייטס. זה קרה, ככל הנראה, בשנת 1904, והראשון ששם לב להתאמה המופלאה בין המילים של בייטס לצלילים של וארד היה מטיף בפטיסטי מרוצ'סטר, ניו-יורק, ושמו ד"ר קלארנס בארבור. בשנת 1910 נדפסו לראשונה המילים והתווים יחד, בקובץ שערך בארבור ונקרא Fellowship Hymns. וארד, שחשב על ירושלים או על אמא שלו כאשר הלחין את השיר, כבר נפטר מן העולם ולא יכול היה ליהנות מן ההצלחה האדירה. אלמנתו היא שנתנה את הסכמתה לשילוב המנגינה והמילים.

לא בייטס ולא וארד הרוויחו כסף מיצירתם. לסמואל וארד לא היו יורשים ואילו קתרין לי בייטס הרשתה לכל אחד לעשות שימוש בשיר, בתנאי שלא יעשה בו שינויים.

ג. משהו מן הביצועים


הביצוע המוקדם ביותר שמצאתי הוא משנת 1923, בפי רביעיית שאנון (Shannon Quartet). אפשר להאזין לו באוסף ההקלטות הלאומי של ספריית הקונגרס האמריקני, וגם בסרטון הבא:



והנה ריצא'רד טאקר, החזן היהודי הדגול. ההקלטה מיום העצמאות האמריקני, 1959:



וכאן ברברה סטרייסנד, גם היא יהודייה כמובן, שפיזרה עלינו אבק כוכבים זה לא מכבר, שרה ב-1982:



וכאן עוד אגדה אמריקנית - פרנק סינטרה ומקהלה:



כאן ריי צ'ארלס בהקלטה מ-2001, כמה שבועות לאחר אסון מגדלי התאומים. האסון הנורא, שאיחד את כל אזרחי ארה"ב ברגשות פטריוטיים עזים של אהבת המולדת, החזיר את תהילת השיר ומבצעים רבים שרו אותו:



כאן שרים וילי נלסון, סטיבי וונדר ושורה ארוכה של שחקנים מפורסמים, כמו קלינט איסטווד, גולדי הון, ג'ק ניקולסון, בראד פיט, ריצ'ארד גיר, רובין ויליאמס ורבים נוספים (אפילו מוחמד עלי מזיז שפתיים) באירוע התרמה אחרי אסון מגדלי התאומים. גרסה ארוכה מדי וקצת טרחנית.



כאן ביצוע רוק מעודן של להקת בון ג'ובי; טיימס סקוור, 2002.



והנה מקהלת המורמונים המפורסמת בביצוע מ-2003 ליד אנדרטת ג'פרסון בוושינגטון הבירה. הסרטון משולב בנופים המרהיבים של אמריקה היפה.



וזו ליאה מישל, שהתפרסמה בסדרת הטלוויזה 'גְלִי', שרה בפתיחת ה'סופר-בול':



וכאן ביונסה, בטקס ההשבעה של הנשיא ברק אובמה לכהונתו הראשונה (2008), עם מקהלה גדולה והמון מפורסמים:




ד. שונות ומשונות

במערכת הבחירות האחרונה בארה"ב, המועמד הרפובליקני מיט רומני שר  יותר נכון זייף  את 'אמריקה היפה'. התועמלנים של ברק אובמה עטו על המציאה כמוצאי שלל רב...



ולסיום, לא תאמינו, אבל מתברר שיש גם תרגומים ליידיש ולעברית של השיר.

רמי נוידרפר הסב את תשומת לבי לשיר 'אַמעריקע די פּרעכטיקע', ואחרי ברור קצר אכן מצאתי את הפרטים.

המתרגם ליידיש הוא ברל לאַפּין (1952-1889), יליד גרודנה שברוסיה הלבנה, שהיגר לאמריקה והתגורר בניו-יורק. השיר נדפס בספר שיריו 'דער פולער קרוג', ניו-יורק 1950, עמ' 259.


קטע קצר מן השיר, מהתקליט The Year in Yiddish Song, ניתן לשמוע כאן.

ובאשר לעברית, יורם קולרשטיין  כנראה ישראלי שחי בארה"ב  תרגם את הבית הראשון שיר והעלה מצגת שלו תחת הכותרת 'אמריקה היפהפייה':

יפֵהפִיָה ללא גבולות
וּזְהב דגן גלִי

הרים סגוּלים סְפוּגים בְּהוֹד
מישור עמוּס בִּפְרי

אמריקה אַת אֶרץ
שהאל בּרֵךְ בלי סוף
וּבְרית אחים נאמנה 
תִשְׂרוֹר מחוף אל חוף.



2 comments:

  1. ענת פרלמוטר-שבו5 ביולי 2013 בשעה 11:04

    יפהפה. תחקיר יסודי ומרתק.
    הרבה תודות על ההשקעה שלך ועל השיתוף

    השבמחק
  2. יצא לי להיות באמריקה ביולי 1976, בחגיגות יום העצמאות ה-200 של ארה"ב, שנעשו בפאר והדר, רעש וצלצולים, כמו שרק האמריקנים יודעים לעשות. והנה, דווקא ב-4 ביולי, בשיא האורגזמה, יצאה ישראל, ברוב חוצפתה, וגנבה את ההצגה עם מבצע אנטבה והצלת החטופים באוגנדה. אני חושב שהאמריקנים לא סולחים לנו על החוצפה הזאת עד היום...

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.