יום שני, 16 בדצמבר 2013

על דעת המקום: העולים אל מצדה

יגאל ידין מדריך במצדה את ראש הממשלה דוד בן-גוריון, 1963 (מקור יד לשריון)

מאת יהודה זיו

בימים אלה מלאו חמישים שנה למשלחת החפירות במצדה, בראשות פרופסור יגאל ידין – תחילה בין אוקטובר 1963 למאי 1964, ושוב מנובמבר 1964 עד אפריל 1965. חפירת מצדה עוררה התלהבות שכמוה לא נודעה עד אז, וזאת עוד בטרם נחשפו הממצאים המרגשים שהחזירו אותנו אל סופה המר של מצדה, ובמיוחד 'חרס הגורל', עם שמות אחרוני הקנאים שנטלו את נפשם בכפם. למחנה החופרים נהרו מתנדבים, מן הארץ ומכל רחבי תבל, שביקשו ליטול חלק בהרפתקה ולזכות בתואר 'חופר מצדה'. 


יגאל ידין משוחח בטלפון באמצעות מרכזייה שהוקמה במצדה לשימוש משלחת החופרים, 1963
(מקור: נדב מן, ארכיון ביתמונה)

א. מי עלה ראשון למצדה והיכן 'התחיל' הנגב?

מאימתי החלה ההתרפקות על מצדה ועל סיפור הגבורה של לוחמיה? הטיול המאורגן הראשון של נוער עברי, שכלל העפלה אל מצדה, נערך, ככל הנראה, באביב של שנת תרע"ב (1912). בשנה ההיא נוסד בירושלים סניף האגודה להתעמלות 'מכבי', והעומד בראשו, אביעזר ילין (בנו של דוד ילין), יצא עם ה'מכבים' – בהם גם אלעזר ליפא סוּקֶנִיק (אביו של יגאל ידין) – למסע בן אחד-עשר יום, אשר נשא את הכותרת המקראית 'הנגבה'.


אביעזר ילין בקהיר, 1934 (מקור: פיקיוויקי

'הנגב' היה בעת ההיא מושג כללי ומעורפל. בשנת 1934 הגיע גרעין 'הבונים' – שחבריו הקימו לימים את קיבוץ כפר סאלד – לגדרה, שם נגזר עליהם להמתין בתור להתיישבות. מה שכּונה 'ההתיישבות העברית החדשה' השתרע באותם ימים, כדברי שירו של קדיש יהודה סילמן, 'מקוּסְטִינָה [באר טוביה] עד ראש פינה'. בחנוכת המחנה, שהוקם למען חברי 'הבונים' בדרום המושבה, השתתף גם ברל כצנלסון. ברל התפעל מן המרחבים הנשקפים דרומה משם ובלהט ציוני האופייני לו הציע לכנות את המקום בשם 'שער הנגב'. ה'נגב' הזה היה מהלך שלושה קילומטרים בלבד מדרום לגדרה...

ערב יום 'העלייה על הקרקע' נודע לחברי הגרעין כי זהו יום הולדתה ה-75 של הנרייטה סולד, ובהיותם יוצאי 'עליית הנוער' החליטו לכבדה ולקרוא לקיבוצם בשם 'כפר סאלד'. בשנת 1942 העתיק הקיבוץ את מקומו אל בקעת חולה שבצפון הגליל ושם הוא יושב עד היום, בעוד שעל אדמות 'שער הנגב' הוקם ב-1944 הקיבוץ הדתי חפץ-חיים.

את השם 'שער הנגב' היה אמור לקבל גרעין תנועת הצופים, שישב גם כן באדמות גדרה והמתין להתיישבות בצפון-מערב הנגב. אך כשנה קודם מבצע '11 הנקודות' הנודע (מוצאי יום הכיפורים תש"ז / 1946), בו עלו חברי הגרעין על הקרקע, נפטר ברל כצנלסון (12 באוגוסט 1944), ולפיכך השתנתה התוכנית ומאז נושא קיבוצם את שמו העברי המקורי של ברל – בְּאֵרִי (בְּאֵרְ'ל).

דבר, 9 באוקטובר 1946

באיזה נתיב נתממשה אפוא הקריאה 'הנגבה' של סיירי אגודת 'מכבי'? 

את המסלול שיחזר לימים אביעזר ילין: מירושלים לבית לחם, ומשם לחורבות תקוע, חצצון-תמר ועין גדי. לאחר יגע ועמל רב, בשביל עקלקל ובדרך לא דרך, העפילו אל ג'בל סֶבֶּה [ سَبَّة; הר קללה], שטרם נודע אז ברבים כמקומה של מצדה – וזה המקום להזכיר כי זיהויה של מצדה ראשיתו בשנת 1838, כאשר צפו הארכאולוג האמריקני הנודע אדוארד רוֹבִּינְסוֹן ועוזרו המיסיונר עלי סמית על ההר מראש מצפה עין-גדי, וזיהו אותו עם 'מסדה' של יוספוס. ארבע שנים אחר כך, בשנת 1842, עלו המיסיונר האמריקני ס' ווֹלְקוֹט (S.W. Wolcott) והצייר הבריטי ויליאם טִיפִּינְג (William J. Tipping) להר ואישרו, ממראה עיניים, את הצעתם.

לאחר מכן עשו ה'מכבים' את דרכם אל חברון, דביר ('היא קרית-ספר, היא דהרייה'), באר-שבע, רוחמה (שם ערכו לטיילים 'הכנסת אורחים נלבבת לאור הלבנה של חודש ניסן'), עזה, אשקלון, גדרה ועקרון [מזכרת בתיה], חולדה (לאחר חצות לילה) ובתחנת הרכבת הקרובה של נחל שורק נפרדו המטיילים ונסעו לביתם – מי לירושלים ומי לתל-אביב... 

דבר, 16 בינואר 1966, עמ' 3

ב. 'פִּתְחִי, מַסָּדָה, שְׁעָרַיִךְ וְאָבֹאָה'

מצדה, 2007 (צילום: אבינועם מיכאלי)

בשנת תרפ"ג (1923) יצא לאור בהוצאת שטיבל בוורשה תרגום עברי חדש ל'תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים' של יוסף בן מתתיהו, פרי עטו של ד"ר יעקב נפתלי שמחוני.


בעקבות הופעת הספר כתב המשורר יצחק למדן את הפואמה 'מַסָּדָה' – כדרך שעדיין הגו אז את שמה – ובטרם ראתה אור הפואמה בשלמותה (1927), מיהר למדן ופרסם קטעים ממנה עוד באותה שנה. אך בניגוד לשמחוני – אשר ניקד תחילה בתרגומו את השם 'מַצָּדָה' ואף 'מַצָּדָה (מַסָּדָה)' – החזיק למדן, בעקבות יוספוס, בגרסה הַמְּיוּוֶנֶת 'מַסָּדָה'.


מהדורת דביר, 1952

ההתרפקות על הפואמה הולידה את שמו של קיבוץ מסדה, שאותו העניקו לעצמם בשנת 1937 מייסדי הקיבוץ, חברי תנועת 'גורדוניה' ברומניה. הם התנגדו בכל תוקף להחלטת ועדת שמות היישובים של הקרן הקיימת לכנות את קיבוצם, היושב בעברו המזרחי של הירדן, בשם 'בני גד' (בעקבות יהושע, יג 28-24). רק במרס 1956 זכה השם 'מסדה' באישור ועדת השמות הממשלתית...


דף מתוך הגדה של פסח שהכינו חיילי הבריגדה היהודית במצרים, 1942 ובו שולבו קטעים מ'מסדה' של למדן (מקור: ויקיפדיה)

בעקבות הופעת התרגום החדש והקריא של י"נ שמחוני והפואמה המליצית של יצחק למדן החלה נהירת מטיילים ארץ-ישראליים אל מצדה. עוד באותה שנה, תרפ"ג, יצאו לשם חברי 'אגודת המשוטטים' בירושלים, ואף המורה והסופר חיים אריה זוטא הוליך לשם את תלמידי 'בית המדרש למורים העברי', שנודעה לימים כ'סמינר בית הכרם' והיום היא קרויה 'המכללה לחינוך על שם דוד ילין'.

בחנוכה תרפ"ה (דצמבר 1924) יצא ד"ר אברהם יעקב בראוור עם תלמידיו ב'בית המדרש למורים מזרחי' (היום 'מכללת ליפשיץ'), בהם גם בנות, למסע שייט בן יומיים, חמישי ושישי בשבוע, בים המלח, עין גדי, מצדה ונחל ארנון (על מסע זה סיפרנו ברשימה 'כרמי עין גדי וסוף עידן התמימות'). התלמידים ביקרו ביום המסע הראשון בעין גדי, העפילו ב'שביל הרץ' אל הר מצדה, ובראשו, כעדותו של ש"י עגנון – שהשתתף גם הוא בטיול – 'התפלל הד"ר בראוויר תפלת אל מלא רחמים לזכר נשמות הגבורים אשר נהרגו שם' (אסתרליין יקירתי – מכתבים, שוקן, תשמ"ג, עמ' 43-42).

הנה קטע מיומנו של בראוור המספר על עליית הקבוצה למצדה (פרסמתיו במאמרי 'לכבוש את מצדה! ראשוני המעפילים אל ההר', קתדרה, 90, תשנ"ט, עמ' 136-134)





כאמור, אחד המשתתפים בטיול היה עגנון, ידידו של בראוור. בשובו מן המסע כתב עגנון אל אשתו, אשר שהתה בעת ההיא בגרמניה: 'שלושה ימים הייתי על הים ושני לילות לנתי בחוץ על קרקע תחוח, לאור המדורה והגשם ירד עלי ממעל והאדמה הייתה רטובה תחתי. שם הכרתי את מעשי ה' וטבע ארצנו שעשע את נפשי, כמדומה שאני שייך להארץ הזאת'. בהמשך התוודה עגנון בפני אסתר כי לקח אתו ממצדה למזכרת כמה אבני פסיפס... (אסתרליין יקירתי, עמ' 43-42).

פחות משלושה חודשים לאחר מכן שב עגנון ונטל חלק במסע שייט נוסף על ים המלח: 
התרחצנו בנחל ארנון (... זהו המקום היותר יפה והיותר נורא שראיתי בימי חיי) ועלינו להר סדום, שהוא אחד הפלאות ובאנו עד למסדה. אבל למסדה לא עליתי, כי הפרופסור וַרְבּוּרְג בקשני ללכת עימו ללקט צמחים אצל ים המלח והוא למדני ארבעים מיני צמחים ... שבתי מלוכלך ובריא (שם, עמ' 76). 
בחופשת הפסח של אותה שנה יצאו גם תלמידי הגימנסיה 'הרצליה' למסע שייט בים המלח. ביום האחד-עשר למסעם, לאחר סערות ושטפונות, הם העפילו אל מצדה וממנה הפליגו אל עין-גדי, אך סערה נוספת גרמה להם לשוב אל צפון ים המלח רק ביום הארבעה-עשר של הטיול! בגימנסיה 'הרצליה' נקטו כלל ועל פיו המסע אל מצדה ייערך מדי שנתיים. וכך שבו תלמידיה ויצאו אף בפסח 1927 לטיול דומה בים המלח. 

בינואר 1942 התקיים לרגלי ההר 'סמינר מצדה', שארגן שמריהו גוטמן, חבר קיבוץ נען ומראשוני תנועת 'הנוער העובד', ובהשתתפותם של נציגים מתנועות נוער אחרות ('המחנות העולים' ו'השומר הצעיר'). הייתה זו תחילתו של 'מיתוס מצדה': מכאן ואילך נהגו חברי תנועות הנוער החלוציות להעפיל אל מצדה ולקיים בראשה טקס זכרון לגבורת לוחמי החופש, שכלל קריאת קטעים מתוך נאומו המרגש של אלעזר בן יאיר וקטעים מ'מַסָּדָה' של למדן. לצד הכרזה: 'פִּתְחִי, מַסָּדָה, שְׁעָרַיִךְ וְאָבֹאָה הַפָּלִיט!', נשבעו העולים: 'שנית מסדה לא תיפול'.


משתתפי 'סמינר מסדה' בשובם מן הסיור בהר (צילום: לופוס מקיבוץ נען; סריקה: נדב מן, 'ביתמונה')

בעקבות תנועות הנוער הגיעו גם פלוגות הפלמ"ח, שהנהיגו את 'המסע הגדול' – עשרה ימים של הליכה מראש צוקים (רָאס פַשְחָ'ה), דרך עין גדי ומצדה, לעבר המכתשים ועד קיבוץ רביבים. לאחר קום המדינה הונהגה בכמה מיחידות צה"ל, ובראשן חיל השיריון, השבעת טירונים בראש מצדה ונוהג זה נמשך עד שנות השבעים (עורך עונ"ש, למשל, סיפר לי כי נשבע שם אמונים לצה"ל בחורף 1974); והיו גם שנהגו לערוך טקסי 'בר-מצווה' בבית הכנסת העתיק שנחשף במצדה.

שמריהו גוטמן טיפס אל ראש הר מצדה כמעט מכל צד אפשרי, עד שגילה את שרידי 'שביל הנחש', שהיום הוא משוחזר ומשופר (שלא לדבר על הָרַכֶּבֶל, שהחליף אותו לימים). את ראשו של שמריה עיטרה רעמת שיער מבהיקה בלובנה ובמרכזה קרחת שזופה ונוצצת. וכך סיפר:
באחד החיפושים אחר שביל הנחש טיפסנו, אני עם עוד חבר מקיבוץ נען, כשאנו נאחזים בזיזי סלע. כבר היינו סמוכים אל ראש ההר, ואני ביקשתי להיאחז בסלע שמעלי כדי להוסיף ולעלות, ופתאום פגעה בראשי אבן חצץ. מיהרתי להצמיד את ראשי אל קיר הסלע, אך בכל פעם שהרמתי אותו, כדי לחפש נקודת אחיזה חדשה ולהוסיף לעלות, שבה ופגעה בו עוד אבן חצץ. הרמתי קולי וקראתי שוב ושוב: 'חבר'ה, תפסיקו לזרוק אבנים, יש אנשים למטה!', אך רק בהגיענו אל הפסגה נתברר העניין: בשולי ההר ניצבו שני עורבים, ואחד מהם נטל מדי פעם אבן חצץ במקורו, המתין בסבלנות עד שארים את ראשי ושמט עליו את החצץ, בּוּל במטרה... 
מצבת קברו של שמריהו גוטמן, 'איש מצדה', בקיבוץ נען. על המצבה סותתה מפת הארץ ועליה צויינו שמות שני האתרים העיקריים שחפר: מצדה וגמלא (מקור: ויקיפדיה)

חבורת המתנדבים הססגונית שנלוותה למשלחת החפירות הולידה שפע סיפורים משעשעים, ופרופ' יגאל ידין נהג, כדרכו, לתבל את הרצאותיו על ממצאי מצדה בזוטות מהווי המשלחת. הנה סיפור אופייני: מעשה בקבוצת עובדי דחק, שהובאה למצדה מדימונה בדרך החדשה, אשר נפרצה במיוחד מערד לעבר הסוללה שבמערב מצדה. אחד מאלה ירד מן ה'טיולית', לבוש סינר לבן וחבוש מגבעת טבחים מעומלנת, והסביר: 'אמרו: הולכים לעבוד בַּמִּסָדָה'... 

בשל החום הכבד החלו החפירות, מדי יום, בשעה ארבע בבוקר ונסתיימו באחד-עשרה לפני הצהריים. בין המתנדבים היה גם אחד מגימלאי 'סולל בונה', ואף לאחר שבע שעות החפירה המפרכת, היה אותו 'סבא' פורק את עודף המרץ שלו כשהוא פוסע במרץ בשולי ההר, סביב-סביב, מנופף את אגרופו מול כל אחד משרידי שמונת המחנות הרומיים, העוטרים את מצדה, ושופך עליהם את זעמו בעברית צחה: 'ייכנס הרוח באבי-אבות-אבותיכם, בני נַעֲוַת-הַמַּרְדּוּת'... 

ואף זו אחת הדרכים לבוא אל מצדה.

יגאל ידין צופה במתנדבים החופרים. על המצוק עומד שמריהו גוטמן (ניכר בשיערו הבן-גוריוני), מצד ימין עומד הארכאולוג דן בהט (מקור: נדב מן, ארכיון ביתמונה)

11 תגובות:

  1. תודה כתמיד ליהודה זיו. ככל שאני זוכר מסיפורים, היתה עלייה שנתית של תלמידי גימנסיה הרצליה, אם כי איני יכול להעיד על היותם נחשונים בתחום. יש גם סיפור שעד רעידת האדמה של 1927 הסוללה (ר' התצלום הנפלא של משתתפי הסמינר) הגיעה עד פסגת ההר ורק בעקבותיה נפלה הסוללה כמה מ' (וסיבכה את החיים לכל העולים).

    השבמחק
    תשובות
    1. גם אני, כמוך, נושא עימי בין היתר את הסיפור על ראש הסוללה במצדה – אשר שקע, לכאורה, בעקבות רעש 1927 וכך נולד מאז המכשול האחרון שבין ראש הסוללה לבין ראש ההר (מתחת למגדל!) והצורך לקבוע שם גרם מדרגות. אך ידידי, ד"ר זאב מֶשֶׁל (מותיקי חוקרי מצדה), טוען בלהט כי לא היו דברים מעולם וכי מתיאורי המעפילים אל ההר
      לפני אותו רעש עולה, שכך היה שם מאז ומעולם...

      אפשר, כי מלכתחילה לא הגיע ראש הסוללה אל מפלס ראש ההר – שהרי העמל אשר הושקע בבנייתה לא נועד לצורך טיפוס נינוח לשם, אלא רק כדי לקרב את 'מגדלי המצור' (יורי הבליסטראות וצרורות החיצים) ובעיקר את 'מכונות המלחמה' ('אילי הברזל' המנגחים את החומה) כך, שראשיהם יגיעו אל מול חומת מצדה!

      מחק
  2. מקסים ומחכים. ממש עתה - אני בדרך לשם ...

    השבמחק
  3. עלי כהן, קופנהגן20 בדצמבר 2013 בשעה 10:26

    בדור מסויים לא היה כנראה מנוס מהשתייכות כלשהי לשם ההירואי "מצדה"----בתנועת "השומר הצעיר", בקן הירושלמי, נקראה השיכבה אליה השתייכתי "בני מצדה" ואם לא די בכך - בית הספר שבו למדתי שכן - איך לא - ברחוב מצדה שבשכונת תלפיות הירושלמית. קן השוה"צ בצפון תל-אביב שכן ...ברחוב מצדה. אני מן הדור של אלה שבמלחמת השיחרור היה עדיין צעיר מלשרת בארגון מחתרת כלשהי,אך מסעות למצדה כבר היו חלק מן המסעות עוד לפני מלחמת השיחרור וחלמנו על היום שבו גם אנחנו נהייה חלק מן העולים למצדה. מאחר וזה היה מיד לאחר קום המדינה כבר לא הסתירו סטנים או אקדחים במקומות מסתור . לראס זוועירה (היום זה חלק מן העיר ערד) הגענו ב...עמידה במשאית מקרטעת בדרך-לא דרך ולסייר נסים ששון שהדריך את טיול השוה"צ (זה היה לפני "מסע האלף" של הגדנ"ע) היה רובה 'אמיתי' שעינינו שזפו בקנאה ובסקרנות. ברגל הלכנו מראס זוויערה למצדה ולאחר הירידה מההר ברגל בחום המזעזע של המקום הנמוך בעולם להר סדום ולמערת הקמח.החום הכבד לא מנע ממני גאווה בלתי מוסתרת (מול הבנות במסע?) של נער כאשר איפשרו לי לשאת בקטע שבן מצדה להר סדום רובה "אמיתי". היום אפשר להגיע עד לראש ההר ללא מאמץ, באוטובוס ממוזג וברכבל - זמנים אחרים. זמירות אחרות.

    השבמחק
  4. יופי של רשימה! טיולי מצדה בשומר הצעיר היו אז, בימי נעורי הרחוקים, בחופשת פסח. ה"שוויץ" הגדול של הבנים היה לשוב מהטיול כשהמים שמילאו במימייה בקן התנועה בחיפה יהיו אותם המים שיישפכו ממנה בשובנו מהטיול. משמעת מים שהורישו לנו מדריכינו מן הפלמ"ח. לימים, ואחרי אסונות שאירעו, התברר עד כמה נואלת משמעת המים ההיא. דומני שהפרופסור זוהר, דומני שנקרא עזרה (בהא ולא באלף) זוהר, הוא שהגיע למסקנה הזאת.
    שאלה קטנה לגבי רשימת השמות העבריים ליישובים בנגב, שמובאת לעיל. נדמה לי שקיבוץ השומר הצעיר ארץ-ישראלי ג' הוא קיבוץ חצור, שנקרא גם חצור-אשדוד, להבדילו מחצור הגלילית. לא ידעתי שהיה ליישוב שם אחר, ונראה לי שהשם לא החזיק מעמד הרבה זמן. תודה, יהודה זיו, תענוג לקרוא את דבריך!

    השבמחק
  5. יגאל וישינסקי20 בדצמבר 2013 בשעה 16:52

    אני תמיד מעריך את הידע הרב של יהודה זיו ואת היריעה הרחבה שהוא פורס בכתבותיו. לכן אני מוצא להעיר הערה חשובה על אי דיוק במאמר: ברל כצנלסון נפטר משטף דם מוחי בתאריך 12.08.1944 ולא כפי שנכתב בערב יום כיפור 1946, אך נכון שהקיבוץ בארי נקרא על שמו.

    ושאלה לי לציבור הרחב כחניך תנועת השומר- הצעיר זכור לי שבשנות הארבעים לפני הקמת המדינה אירע אסון עם נפגעים (גם הרוגים) בטיול למצדה של השומר הצעיר. הסיבה - התלקחות והתפוצצות תרמיל גב שהכיל רימוני –יד ליד מדורה. הדבר קרה לדעתי בימי במנדט והנשק הוחבא בתרמילים. כמו הכותב עלי כהן השתייכתי גם אני לשכבה שנקראה בני-מצדה. האם מישהו מהקוראים יכול להוסיף פרטים ואת שנת האסון?

    השבמחק
    תשובות
    1. למרבה הצער, נקשר בין תנועת השוה"צ לבין מצדה 'קשר דם' – אף שאין לו קשר ישיר אליה: המדובר במסע השוה"צ בפסח תש"ב (1942), אשר לאחר העלייה אל מצדה הגיע אל עין-גדי – ולעת ערב, משישבו כל המטיילים בפתח נחל ערוגות מסביב למדורה אירע אסון כבד: הרימונים, אשר נשא איתו המאבטח, איש הפלמ"ח, התפוצצו לפתע – והוא נהרג עם עוד שבעה מן המטיילים... סיבת ההתפוצצות לא נודעה: יש אומרים, שהמאבטח טמן את הרימונים במזרון אשר הכין לו ללינת הלילה - ציפה ממולאה בעשבים יבשים – וישב עליו בינתיים כשהוא סמוך מדי אל המדורה; בעוד שלפי גרסה אחרת התנאה כ'פלמ"ח'ניק' בדילוגים מעל המדורה, ואחד הרימונים נשמט מחגורתו ונפל אל תוך האש... המשורר נתן יונתן, שנטל אף-הוא חלק במסע, ניסח את כתובת הזיכרון על גבי גל-עד, שהוקם במקום – המסתיימת במילים: 'המסע לא עמד מלכת...'! שנים לאחר מכן הקימה תנועת השוה"צ אנדרטה דמויית מעגל מסביב למדורה, להנצחת האסון – ומכאן, כדבריך, גדודי 'מצדה' בתנועת השוה"צ עד עצם היום הזה. מאותו אסון זכורים גם שני המדריכים, שעשו בריצה את כל הדרך לעבר מפעלי ים-המלח בצפון כדי להזעיק עזרה – מעשה, שאם אינני טועה הוא אשר סביבו נרקם סיפורו של ס' יזהר 'ריצה אצל הים'...

      ואשר למקור שמו של קיבוץ בארי – אכן, נתפסתי ל'עברית גבוהה': כתבתי כי 'ברל נפטר ערב הקמת י"א הנקודות' כשכוונתי הייתה 'לפני הקמתן' – ומכל מקום, תודה על עינך הבוחנת ועל העמדת דברים על תיקונם!

      מחק
  6. סקירה מצוינת ותודה.
    חבל כאמור שלא אוזכר האסון שארע באפריל 1942 ובו נהרגו "בהתפוצצות של מכונת תופת על פני הקרקע (ציטוט מדו"ח השופט-חוקר מקרי מוות בירושלים, מר טשיזשיק)" 8 אנשי השומר הצעיר. הארוע התרחש בעת המסע חזרה ממצדה ליד תל גורן (עין גדי). מוביל הטיול, חנוך רוזנברג וצבי אטקין, רצו להזעיק עזרה לקליה, מרחק של 60 ק"מ אותו הם גמעו ב-9 שעות. אולי אפשר להתחיל מסורת חדשה של מרוץ כזה.....
    בנוסף, אולי כקוריוז, גם נשיא המדינה שמעון פרס, העפיל למצדה ב-1940!

    השבמחק
  7. אבי נבון, קיבוץ להב21 בדצמבר 2013 בשעה 7:29

    תודה ליהודה זיו, שכרגיל, מעלה נשכחות ומאיר ומעיר סיפורים. אני מבקש להעיר ולתקן, בעיקר לפרטים שהוזכרו בהערות:

    א. לגבי הערת עמי זהבי על הסוללה - אכן, צודק זאב משל המפריך את סיפור 'הסוללה ששקעה'. הסוללה לא הגיעה מעולם גבוה יותר. ברעש יולי 1927 כנראה התמוטט מבנה או קיר תמך, כי העדויות על העליה במצוק נעשו דרמטים יותר. בסמינר מצדה נקבעו יתדות ומאז העליה התנהלה בעזרתם.

    ב. 'סמינר מצדה' ביוזמתו ובניהולו של שמריה התקיים בינואר 1942, ולא ב-1934. חודשיים אחרי הסמינר יצאו לראשונה טיולי תנועות הנוער למדבר יהודה ולמצדה. שמריה הוביל את טיול פסח של הנוער העובד, וחנוך רוזנברג, איש השוה"צ היחיד שהשתתף בסמינר, יזם וניהל את מסע השוה"צ, שהסתיים באסון עין גדי הנורא.

    ג. באסון התפוצץ רימון אחד ויחיד, שגרם למותם של 8 המטיילים. הציטוט שמביא טל סגל על 'מכונת תופת' עלול להטעות. לא ברור למה מר צ'יזיק כינה זאת כך.

    ד. בתגובות יש בלבול בשמות הרצים להזעיק עזרה ובטווח הריצה.

    ה. לזכותו של הנשיא שמעון פרס - השתתפות בסמינר מצדה ב-1942, ולא ב-1940.

    הפרק המספר על האסון "המסע לא עמד מלכת...", בספרי "ראשונים במדבר" (בכתיבה), הוא ארוך מדי לפרסמו בעונ"ש. זה תחקיר מפורט על כל פרטי המסע, האסון והחילוץ. מי שמעוניין יכול לפנות אלי. כן ניתן לרכוש חוברת "מבצע לוט וכיבוש עין גדי" - עוד תרומה ענקית של שמריה גוטמן בסופה של מלחמת העצמאות.

    navonag@lhv.org.il

    השבמחק
    תשובות
    1. לאבי היקר, תודה על תיקון התאריך.

      מחק
  8. תודה ליהודה זיו על המאמר הנפלא.
    ולעניין טיולי תנועות הנוער והעליה למצדה, אני מבקש להתייחס לעליית 14 חברי תנועת המחנות העולים מהכשרת נען, שעלו למצדה ביום ד' 12.9.1934, ביום העשירי של הטיול שלהם, שבו הקיפו את ים המלח ברגל.
    אני ממליץ בחום לקרוא את ספרו של רפי טהון, אחד מהמשתתפים במסע הנ"ל, "הקפנו את ים המלח ברגל" בהוצאת אריאל ומרכז ג'ו אלון.
    בספר מופיע תאורו של אורי יפה על העליה למצדה והשארת כתובת בצבע על אבן המכילה קטע משירה של רחל:
    "בברית העפלה חיי אנוש קודשנו אח ואחות
    נדע נא עליזים, זקופי ראש לנשום אויר פסגות.."
    כבוגר המחנות העולים עליתי לראשונה למצדה בכיתה י' בטיול למדבר יהודה, בו הלכנו במשך שבוע עם כל הציוד על הגב, ומאז בכל פעם שאני עולה למצדה, אני נזכר במסע ההיסטורי של הקפת ים המלח ברגל.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.