יום חמישי, 5 בדצמבר 2013

פרידה מחנוכה: חנוכיות ברובע היהודי


כתב וצילם ברוך גיאן

השנה הגיע הגשם רק בנר השמיני...

חג החנוכה תשע"ד ייזכר מן הסתם כחם ביותר מזה שנים רבות. בשנים קודמות נהגתי לצאת לסיורי חנוכה עטוף בכמה שכבות בגדים. השנה, ערב הדלקת הנר השביעי, יצאתי עם שרוולים קצרים.

שיטוט בסמטאות הרובע היהודי שבעיר העתיקה יוצר חיבור בלתי אמצעי בין הימים ההם לזמן הזה, שכן שרידי החומה הראשונה, שנבנתה בתקופת החשמונאים, נמצאים בלב הרובע, ליד הרחוב הביזנטי הראשי הקרוי 'קארדו', וגם בבסיס החומה הטורקית מדרום לשער יפו. כשצופים על הר הבית אפשר לנסות ולדמיין את בית המקדש הצנוע שעמד שם בימי המקבים, לפני שבנה המלך הורדוס המגלומן את המקדש המפואר.

חנוכיות על שפת בור הקארדו, סמוך לחומה הראשונה

שוטטתי שלשום בסמטאות הרובע לאור מנורות חנוכה בסגנון של פעם – פתילות הטבולות בכוסות של שמן, שדולקות לפחות שלוש שעות. חנוכיות ירושלמיות רבות עשויות פח מוזהב ומוקפות זכוכית להגנה בפני מזג האוויר החורפי, האופייני לחנוכה בשנים כתיקונן. רק מעטים הניחו את החנוכיות על אדן החלון, ורוב תושבי השכונה הדליקו את הנרות בפתחי הבתים, על כסאות או על שרפרפים. משמאל החנוכיה, מימין המזוזה – כך מוקף הבית במצוות.

היו חנוכיות עשויות חרס ואף כאלה שחיקו את מסורת הנרות האופייניים לתקופת בית שני. החנוכיות המיוחדות ביותר בעיניי היו אלה שהונחו ממש בתוך הקיר. בעת הבנייה גרעו אבן אחת משמאל לכניסה וסגרו אותה בסורג מתכת או זכוכית.

המונים פקדו השנה את סמטאות הרובע היהודי כדי לראות את החנוכיות, קרוב למקום האירועים ההיסטוריים של שחרור ירושלים וטיהור המקדש בידי יהודה המקבי וחילותיו.

הנה כאן מחוות פרידה מן החנוכיות של רחובות הרובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים.





רחוב הכינור

הדלקת נרות בבית אביתר, רחוב הנבל

אבן מקיר תאיר – מנורה בתוך סורג מנורה

החנוכיה הגדולה הזו הודלקה על ידי עשרה בני משפחה

חנוכיה בלי עמלות בתוך 'אשנב בנק'

חנוכיות במעלה המדרגות היורדות

חנוכיה מאחורי הסורגים

חנוכיה עם רקע כסף להעצמת האור

חנוכיה מכוסיות קפה שחור (רחוב חב"ד)

חנוכיה לצד סוגר ובריח (רחוב חב"ד)

חנוכיית המקדש (רחוב חב"ד)

ברחוב שוני הלכות הכינו הדיירים פינת הדלקה לכל מי שרוצה

מנורת ענק ברחוב המלאך

מנורת נרות חרס בסגנון קדום

מנורת סולם

מנורה חינוכית עם הסברים

מנורה תלויה ברחוב חב"ד 

רחוב בוני החומה

רחוב בוני החומה

9 תגובות:

  1. ברוך היקר,

    תודה מקרב לב על התמונות המרגשות מירושלים, דומה כי עולם החומר וחוקיו המוגבלים אינם חלים עליה כלל. אשרי העם שככה לו.

    חנוכה טוב

    השבמחק
  2. ברוך, כרגיל, מדהים!!!
    אבל אינני יודע איך הצלחת לצלם. הסתובבתי בשלושה ערבי חנוכה ברובע עם קבוצות מטיילים אולם אותו סיור רומנטי שהכרנו בעבר הפך לעלייה לרגל המונית של עם ישראל הכוללת צפיפות נוראית, סוחרים ממולחים ומעט מאוד חנוכיות. חיפשתי את החנוכייה ששרדה את קראקוב והוצבה בעבר ברח' העוגב ולא מצאתי. חיפשתי את החנוכייה המוזהבת של המשפחה הצרפתית מכיכר בתי מחסה ולא מצאתי... ועוד.
    נראה לי שקצה נפשם של תושבי הרובע מביקורים אלו.
    בשנה הבאה... רחובות רחביה המתחרדות... כדברי קובי אריאלי על השכונה : "דור הולך ודוס בא"...

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן מיקי רחובות ירושלים השנה הוצפו בכמות מטיילים יוצאת דופן.סוג של אופנה.רגל רביעית נוספה לעיר ומה לנו כי נלין.יחד עם זאת היו סמטאות עלומות שהקסם נותר בהן כשהיה.שבת שלום!

      מחק
  3. אור בעיניים!
    צילומים יפהפיים, תודה על החוויה שאתה מעניק לאוהבי עונ"ש.

    השבמחק
  4. יבורך ברוך גיאת על תיעוד כה מרתק של ההווי היחודי בירושלים שלא מוכר לכל אחד מאתנו!

    השבמחק
  5. בתור מבקר בפעם הראשונה הצפיפות והנהירה של עם רב יצרה בהחלט תחושה של פרסומי ניסאץ ביקרנו ברחוב בית אל, בכניסה לבית משפחת שור עמדה חנוכיה בעלת תשע קומות ולצידה עסקו ילדי המשפחה בכיחבוד העוברים והשבים בכוס קפה חם ממש משובב נפש

    השבמחק
  6. אבל למה "מנורה"? צ"ל: חנוכייה.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה איריס על ההערה.בעיני הכי יפה השם מנורת החנוכה...

      מחק
    2. שבוע טוב,

      החנוכייה נקראת במקורות וברוב סיפרי ההלכה "מנורה" או "נרות חנוכה". עד היום השם הנפוץ לתשמיש קדושה זה בגולה, הינו "מנורת חנוכה" או סתם "מנורה". ילדים שלמדו עברית בקליפורניה הסבירו לי שהם מדליקים את מנורת החנוכה,
      Hannuka's Menorah (נכדים ליהודים שהגרו מגרמניה לארה"ב במאה ה-20) הם כלל לא השיגו את השם חנוכיה שהוא מונח ארץ ישראלי.

      השם "חנוכייה" רווח בקרב היהודים הספרדים בארץ ובארצות הבלקן (בכתיב שונה ובהטעמה מלעיל - "חנוקיאה") למשל בתשובה זו משנת 1798 מאת רבי אברהם מיוחס. ראו עוד על כך אצל אורה שורצולד, פעמים 56, עמ' 33-49


      הוא הוכנס לעברית בסוף המאה ה-19 בירושלים על ידי חמדה, אשתו של אליעזר בן-יהודה.

      כל טוב

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.