יום שישי, 22 באוגוסט 2014

פניני חזנות: שבוע טוב, שבוע טוב...

הבדלה. ספר מנהגים, אמסטרדם 1662

רשימות קודמות בסדרה 'פניני חזנות'
מרדכי הֶרְשְׁמָן
שמואל וִיגוֹדָה


כבר חודש וחצי שאנו שקועים במלחמה צודקת שלצערנו לא מסתיימת. באופק לא נראה פיתרון, לא צבאי וגם לא מדיני, ובנוסף חוֹם אוגוסט משגע אותנו, ועוד מעט נגמר החופש הגדול...

אז מה יותר מתאים מעיון מוסיקלי-היסטורי בשיר הידוע, שהוא גם ברכה וגם משאלה ותקוה – שבוע טוב!

א. 'שבוע טוב' מפי החזן אפרים די-זהב

אם יש פרק חזנות שאפשר לקרוא לו 'מיתולוגי', הרי זו מן הסתם היצירה הנהדרת 'שבוע טוב', בביצועו של החזן אפרים דִי-זָהָב (גולדשטיין). דומה כי אין אדם בישראל – שומר מצוות או חופשי – שאינו יודע לשיר את הפרק הזה או לכל הפחות להמהמו ולזמזמו, ובמיוחד בני הדורות שגדלו בארץ ישראל של שנות הארבעים ובמדינת ישראל של שנות החמישים והשישים.



את הזמר 'שבוע טוב' שרים, כמובן, במוצאי שבת, מיד לאחר ההבדלה. מבחינה מוסיקלית ורגשית מביעות זמירות ההבדלה את העצב על הפרידה מן הנשמה היתירה של השבת, ובו בזמן ביטחון ואופטימיות לקראת שבוע החולין המתקרב. יש המון שירים למוצאי שבת, אך אנו נתמקד במפורסם שבהם ובגלגוליו.

ביצועו של די-זהב הוא למעשה 'מחרוזת' שלה חוברו שתי יצירות שונות (ואולי אפילו שלוש) ושני לחנים שונים.

הפרק נפתח בהכרזה 'שבוע טוב' (שמונה פעמים!), אחר כך הבית הראשון של הפיוט הקדום 'המבדיל בין קודש לחול', ושוב 'שבוע טוב' (שמונה פעמים) – עד כאן שיר אחד. אחר כך שר די-זהב את הבית הראשון של הפיוט 'אליהו הנביא', ולבסוף שוב 'שבוע טוב'. פעם אחת בלבד, לפרידה...

הפיוט 'המבדיל' (ללא התוספת 'שבוע טוב', שכפי שנראה בהמשך מקורה בכלל בשיר-עם ביידיש) קדום מאוד, ועקבותיו המתועדים הראשונים הם ב'מחזור ויטרי' מסוף המאה ה-12. ראשי האותיות של בתי השיר (אקרוסטיכון) יוצרות את השם 'יצחק הקטן', אך מיהו יצחק זה אין איש יודע. יש הסבורים כי מלכתחילה נכתב בכלל כפיוט לתפילת 'נעילה' של יום כיפור.

שלא כנוסח הרווח (שמופיע גם בשיקופית), די-זהב לא שר 'זַרְעֵנוּ וְכַסְפֵּנוּ יַרְבֶּה כַּחוֹל', אלא 'זרענו וּשְׁלוֹמנוּ ירבה כחול'. זהו נוסח שמיוחס לגאון אליהו מווילנה, וגם הלם טוב יותר את הלך הרוח הסוציאליסטי והמסתפק במועט ששרר כאן פעם. במשפחות דתיות רבות שרו כך ושרים כך עד היום, וכך שרו בזמנו בתנועת 'בני עקיבא' ובקיבוצים הדתיים. היום, לצערי, רבים מן המבדילים בין קודש לחול ובין ישראל לעמים מעדיפים 'כסף' על פני 'שלום'...

אבל מה לעשות, דווקא הנוסח 'זרענו וכספנו ירבה כחול' הוא כנראה המקורי, וכבר דב סדן הצביע על כך שצירוף זה מתכתב עם הפסוק 'וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו' (ישעיהו, מח 19).

(נרות שבת, ו, ח' בכסלו תש"ט, עמ' סג; ראו גם: דב סדן, גלגל מועדים, מסדה, 1964, עמ' 23-20)

לשורה זו, שמשקפת את החלום התמים לעושר כפשוטו, היו פרשנויות אירוניות שעימתו אותה עם המציאות האמתית של עוני ומחסור, אך על כך בסעיף הבא.

ההקלטה המוקדמת ביותר של 'שבוע טוב' בביצועו של אפרים די-זהב, השמורה ב'אוצר הזמר העברי' של רשות השידור, היא משנת 1952 (לחצו כאן). על גבי התקליט צוין בסוגריים ק' סלומון. זהו כמובן המלחין קראל שלמון (בשמו המקורי: קרל סלומון), והוא היה, ככל הנראה, לא רק המעבד המוסיקלי אלא גם זה שהתיך את שתי המנגינות השונות לכלל יצירה אחת.


קראל שלמון (1974-1897)

החזן אפרים גולדשטיין – שעם הקמת המדינה שינה את שמו לדי-זהב (1957-1902) – הוא סיפור כשלעצמו. הוא היה הקריין העברי הראשון שהבריטים גייסו לרדיו 'קול ירושלים' וכך זכה לנסח ולהגיש את מהדורת החדשות הראשונה בעברית (30 במרס 1936). לצד עבודתו העיתונאית והרדיופונית, שכללה עריכת חדשות ותכניות, הגשה והשתתפות בתסכיתים, שימש די-זהב גם חזן בבתי כנסת שונים, ובהם 'ישורון', 'תורה ודעת', ועוד. הוא הנהיג את קריאת 'פרקי היום בתנ"ך' ואת פתיחת השידורים של 'קול ישראל' בצלילי 'מה טובו אוהליך' וקריאת 'שיר של יום' (נוהג שנמשך עד שלהי שנות השמונים). די-זהב גם חיבר כמה ספרים, ובהם 'מסיפורי הדוד אפרים' (קרית ספר, 1944) ו'סַפְּרִי ירושלים' (ראובן מס, 1955).

אפרים דִי-זהב (מקור: דוד תדהר, אנצילופדיה לחלוצי היישוב ובוניו)

הביצוע של די-זהב פתח באופן קבוע את התכנית 'מלווה מלכה', שידורי מוצאי השבת של קול ישראל, ובמשך שנות דור ויותר סימל השיר את המעבר מיום השבת לימי החולין. כל כך חדר השיר לתרבות הישראלית, שאפילו במערכון ידוע של שלישיית הגשש החיוור ('הכה את המומחה') מושמע השיר, ובחזרה האינסופית על 'שבוע טוב' קופץ גברי בנאי וצועק: 'נו, די!'.

ואכן, השיר הצליח להפוך כלל-ישראלי ואפילו כלל-עדתי. הנה הזמר והחזן ג'ו עמאר, שר את 'שבוע טוב' בסרטון מטעם ארגון שמטרתו 'שימור מורשת יהדות מרוקו'...



כפי שנכתב למעלה, השיר עצמו מורכב משני מזמורים שונים למוצאי שבת: 'המבדיל' (בתוספת 'שבוע טוב'), ו'אליהו הנביא'. אך בעוד 'המבדיל' ו'אליהו הנביא' הם פיוטים עתיקי יומין ומקורותיהם הליטורגיים אינם ברורים; מקורותיו של 'שבוע טוב' ידועים גם ידועים. ראשיתם בפלך מינסק שברוסיה הלבנה, המשכם בתיאטרון היידיש החילוני של ניו-יורק בשנות העשרים של המאה הקודמת, וסופם ב'שבוע טוב' שלנו...

ב. אַ גוטע-וואָך

באוצר הזמר ביידיש קיים שיר ושמו 'אַ גוטע-וואָך' (שבוע טוב). הנוסח המקורי של השיר תועד לראשונה בשנת 1901 בספרם של שאול גינזבורג ופּסח מאַרעק, ייִדישע אָלקסלידער אין רוסלאַנד, פטרבורג 1901, עמ' 245.


התרגום המילולי של הבית הראשון הוא: 'המבדיל בין קודש לחול / מה נעשה שהמזל לא טוב / זרענו יש, וכספנו אין / פרוסת הלחם באה בעמל רב'.

מי שרשם את השיר היה המשורר והסופר ביידיש אברהם רייזן (1953-1876), שגר אז במינסק (שמו מופיע ברוסית מתחת לשיר). לימים סיפר רייזן כי מחבר השיר אינו אלא אביו קלמן רייזן (1921-1848), סוחר תבואה ופשתן, שחיבר להנאתו שירים בעברית וביידיש (הוא התפרסם בספר שיריו העבריים: יונה הומיה, ברדיצ'ב 1894). לדבריו, אביו חיבר את השיר בסביבות שנת 1886, וכיוון שגינזבורג ומארֶק, עורכי קובץ שירי העם, התעניינו רק בשמות המוסְרים ולא בשמות המחברים, לא צוין שמו של המחבר האמיתי, והשיר נחשב מכאן ואילך ל'שיר עם' (אברהם רייזען, 'מיין אָטער', קוידענאָוו זאַמלבוך, ניו-יורק 1955, עמ' 88-86).

 (קוידענאָוו זאַמלבוך, ניו-יורק 1955, עמ' 88)

קצת יותר מעשר שנים אחר כך, ב-1912, נדפס בפטרבורג נוסח רחב יותר, כולל תווים, ובו כבר נכללה תוספת הפזמון 'גוט-וואָך':

זוסמן קיסֶלְגוֹף (עורך), לידער-זאַמעלבוך אר דער אידישער שול און אַמיליע, פטרבורג, 1912, מס' 57.
הצילום מתוך המהדורה הרביעית, ברלין [1924].

לתפוצה רחבה יותר זכה השיר בשנת 1918 כאשר מילותיו ותוויו נדפסו (עם כמה שינויי נוסח) בוורשה:

(מנחם קיפניס, אָלקס לידער, ורשה [1918], עמ' 108-107)

שירו של קלמן רייזן מריר, מפוכח ואירוני. אמנם הבית הראשון כולל את המילים המסורתיות של 'המבדיל', ששגורות בפי כל יהודי, אך בשני הבתים הבאים אנו מתוודעים למציאות המרה, לא להבטחות הגדולות.

כך תרגם זאת ח"ב אילון-ברניק:

(היֹה היה מעשה, הוצאת 'פולקלור', תל אביב תש"ו, עמ' 91)

הנה חוה אלברשטיין שרה שילוב של הגרסה העברית המוכרת עם גרסת היידיש שחיבר קלמן רייזין (מתוך הדיסק: חוה זינגט ייִדיש, 1992):



הפער בין הפיוט המליצי, על הבטחותיו הנשגבות, לבין השיר העממי המחובר למציאות, הוא הפער שבין ההבטחות הריקות מתוכן לבין החיים האמתיים. השיר העממי מוּדע למצבו העגום של האיש הפשוט: 'זרענו – אַראַן, וכספּנו – אַ ני'. כלומר ילדים יש, אבל כסף – אין...

ואכן, תסכול זה גם נרשם בבדיחה העממית:

(אלתר דרויאנוב, ספר הבדיחה והחדוד, א, 1939, מס' 190)

עבור העניים, 'ברוכי הילדים', השבוע החדש אינו מתחיל בתקוות גדולות. ממעדני השבת כבר לא נשאר כלום, ועכשיו צריך לדאוג לפת הלחם, שבקושי רב אפשר להשיגה...

'ופת הלחם בקושי רב' תור לבית תמחוי בעיירה לובומול, סביב 1900 (מקור: ויקיפדיה)

ג. 'המבדיל' בתיאטרון יידיש בניו-יורק

(מקור: ספריית הקונגרס האמריקני)

יוסף רוּמְשינסקי (1956-1881) היה בלי ספק מגדולי המלחינים של תיאטרון יידיש בניו-יורק והוא חתום על מאות רבות של יצירות ולהיטים. רומשינסקי נטל את השיר העממי 'גוט-וואָך' ועל בסיסו יצר שיר חדש לגמרי שנקרא 'המבדיל'. הוא חיבר אותו עבור אופרטה ביידיש שנקראה 'דער רביצינס טאָכטער' (בת הרבנית). על ההצגה עצמה לא מצאתי מידע רב, פרט לכך שהתבססה על ספר בשם זה שחיבר שמ"ר, שהועלתה בשנת 1922 ושאת שירת 'המבדיל' ביצעה במקור דווקא ... אישה. זו הייתה רגינה פראגר, זמרת יידיש ידועה למדי באותם ימים (ראו כאן).

יוסף רוּמשינסקי, 1935 (מקור: המוזיאון העירוני של ניו-יורק)

ההקלטה המוקדמת ביותר של השיר ביידיש היא משנת 1922, והנה היא בפי הטנור וויליאם רוֹבין.

כפי שאפשר לשמוע, רק הבית הראשון והפזמון מזכירים את 'גוט-וואָך' / 'שבוע טוב' המוכרים לנו; ואילו חלקו השני של השיר כבר הולך ל'מקום אחר לגמרי', הן במילותיו הן בלחנו.



אלה המילים של השיר כפי שנדפסו בחוברת התווים שראתה אור בניו-יורק בשנת 1923 (הוצאת Metro Music):



מילותיו של רומשינסקי התבססו על אחד מנוסחי התחינה המסורתית הידועים ביותר, שנשות ישראל יראות השמיים נהגו לומר לפני ההבדלה, זמן מה לפני צאת השבת – 'גאָט ון אַבֿרהם' (אלוהי אברהם; Got fun Avrom). תחינה זו, שנאמרת ביידיש, מיוחסת (בנוסחה המורחב) לצדיק החסידי לוי יצחק מברדיצ'ב (1809-1740), אך למעשה היא עתיקת יומין וקדמה לרבי לוי יצחק במאתיים שנה לפחות. נוסחאות מחורזות ומוקדמות שלה נמצאות כבר במאה ה-16.

בספרו 'ספרות יידיש: פרקים לתולדותיה' (תשל"ח, עמ' 51) רשם פרופ' חנא שמרוק את הנוסח הקדום ביותר של תחינה זו, שנדפס בשנת 1580, כנראה בפראג, בספר 'ברכת המזון':


על נוסח זה נערמו במשך הדורות אין ספור שינויים, אך הגרעין היסודי של התחינה נותר בעינו: 'אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, שמור והגן על עמך ישראל. השבת הקדושה והאהובה פונה והולכת, ושבוע חדש בא, שיהיה במזל, ברכה, בריאות והצלחה'.

הפולקלוריסט נח פְּרִילוּצקי רשם בספרו 'ייִדישע אָלקסלידער' (כרך א, ורשה 1911, עמ' 43-15) עשרים ושלושה נוסחים שונים של התחינה, וברור שיש עוד רבים נוספים.

הנה קטע דרמטי במיוחד, מתוך הסרט האמריקני ביידיש 'טֶבְיֶה' (1939), ובו גולדה (רבקה ויינטראוב), רעייתו של טוביה החולב, אומרת את 'גאָט ון אבֿרהם'. היא משקעת בתחינה את כל צערה על בתה חווה'לה שהלך לבה אחר גוי...



אך רומשינסקי לא הסתפק בנוסח המסורתי. הוא לקח את התחינה העתיקה ושיכתב אותה עבור קהל צופי התיאטרון ביידיש בניו-יורק. קהל זה, רובו ככולו, היגר ל'עולם החדש' ממזרח אירופה (כמו רומשינסקי עצמו, שנולד בכפר ליד וילנה והיגר לארה"ב בשנת 1904). הוא רק החל להיקלט ולהכות שורשים ובה בשעה התגעגע הביתה: לשפה, לעיירה, למסורת הדתית שאותה נטש ולמשפחה שאותה השאיר מאחור. 

רומשינסקי – כך הסביר לי מיכאל לוּקין, שמתמחה במחקר שירי-עם ביידיש – יצר מחרוזת שנועדה לקהל היהודי-האמריקני בן הזמן, ובכך ניסה לתרום לעיצוב אתוס מסורתי-לאומי חדש ואולי גם לחיזוק הנוסטלגיה לעיירה. הוא ארגן את יצירתו בשלושה שלבים:
1. שילוב המנגינה של קיסלגוף-קיפניס, שכבר נפוצה בתקופה זו ושימשה סמל לניגון מבית אבא.  
2. חיבור מנגינה הרואית-לאומית לתחינה 'גאָט ון אַבֿרהם'. תחינה מסורתית זו נאמרה בעיקר על ידי נשים, בקול נמוך ובמנגינה פשוטה ומתחננת, אבל אצל רומשינסקי זו כמעט הכותרת לשיר לאומי גאה. אלוהי אברהם מסמל את עם ישראל כולו ואת מורשתו המפוארת, ובהקשר כזה אין מקום ללעג או לאירוניה על המצוקה החומרית  כמו בשיר המקורי 'גוטע-וואָך'  אלא רק לאופטימיות ולשמחת חיים. 
3. שילוב הלחן של 'המבדיל' הריקודי, המזמין שירה בקהל, מחיאות כפיים ותחושה של 'ביחד'. כל זה באמנותיות רבה, תוך כדי שילוב סולמות מוסיקליים שונים וגיוון ריתמי יפה, כך שהשיר הארוך איננו מונוטוני ומכיל הפתעות מוסיקליות רבות.
היצירה של רומשינסקי זכתה לפופולריות רבה, גם בקרב חזנים, ובמיוחד התפרסם ביצוע משותף של ארבעת האחים-החזנים קוסביצקי (משה, יעקב, שמחה ודוד), שאותו לא הצלחתי למצוא.

בביצוע החסידי המובא כאן כבר נשכחה לגמרי העובדה שמחבר היצירה הוא רומשינסקי החילוני, והיא מיוחסת לקוסביצקי (איזה מכולם?):



וכאן, ביצוע מחודש של 'המבדיל' כדואט של שני חזנים: יעקב (ינקי) לֶמֶר ודודי שוורץ, 2012:



שבוע טוב!

בעלי התוספות

מוישי הפנה את תשומת לבי למאמר קצר של הביבליוגרף נפתלי בן מנחם, שהתפרסם לראשונה בעיתון 'הצופה', ואחר כך בספרו 'פתחי שערים' (מוסד הרב קוק, 1976, עמ' 129-128). נחמד במיוחד הוא סיפורו על פרופ' יוסף קלוזנר, שכאשר שמע את אפרים די-זהב שר 'זרענו ושלומנו ירבה כחול' חשש שמא השתלט המשטר הסוציאליסטי גם על הרדיו...




24 תגובות:

  1. אחד ההבדלים בין שבת לחול ב"קול ישראל" , אשר נעלם לחלוטין בשנים האחרונות , הוא שידור הפירסומות.
    בזמנו לא היו פרסומות ברדיו בימי המנוחה. כיום - לא ניתן בלעדיהן , ועדיין רשות השידור קורסת , כלומר - לפי הבדיחה מספרו של דרויאנוב - הקדימו ב"המבדיל" וכן אין כסף.
    אבל זו רשימה נהדרת ולא ניכנס בשעת רצון זו לפוליטיקה וכלכלה.
    שבת שלום.

    השבמחק
  2. רשימה מעולה זו מציפה לי שוב זכרון ישן של שיר שנהגנו לשיר בבני עקיבא בשנות השישים במוצאי שבת. ניסיתי באתרים שונים למצוא את מילותיו אך לא הסתייעתי.
    השיר ביידיש והפזמון בעברית.
    הפזמון החוזר מושר על ידי כולם הולך ככה: (במילעיל מודגש!)
    אני ביער הלכתי
    וקול משק ציפורים שמעתי
    וקול משק ציפורים
    מזמרים מזמורים
    מזמרים מזמורים

    הסולן שר:
    (חסרות כמה שורות ביידיש)
    די פייגאלאך גיזונגען רה רה רה
    אדיר היום ונורא
    בצר לי - לך אקרא
    אדו-ני לי ולא אירא

    אם אני זוכר נכון היו שלושה בתים ונראה לי שיש קשר לשיר "אל תירא עבדי יעקב" שגם הוא הושר ונרקד בהתלהבות גדולה בכל מוצ"ש אחרי ההבדלה.

    אודה למי שישיב לנו את החתיכה החסרה
    יהודה שרון

    השבמחק
    תשובות
    1. יהודה - על השיר 'אני ביער הלכתי' ראה את מאמרו של אלי שטרן, בבלוגו המשובח 'נוטריקון':

      http://notrikon.blogspot.co.il/2013/02/blog-post_5.html

      מחק
  3. כדרכו בקודש וגם במעבר לימי החול העניק לנו בעל הבלוג סקירה ממצה ומהנה על מקורות ה"זמר" [?] שבוע טוב, גלגוליו ונספחיו. אולם איני פטור מהערת שולים בקורתית שהרי כבר נאמר במקורותנו "חכמים הזהרו בדבריכם". קצת צורמים את האוזן שני דברים: הכותר "פרקי חזנות" והכינוי זמר שהדביק בעל הבלוג לקומפילציה הטקסטו-מוסיקלית במשפט "את הזמר שבוע טוב שרים כמובן במוצאי שבת וכו'" ואח"כ עוד מכנהו בשם "שיר". טוב היה עושה אילו מלכתחילה כינה את התרכובת שנעשתה פופולרית הודות לקולו המרשים וחודר הלבבות של די זה בשם "מחרוזת". ושנית: מן המשפט "את השיר וכו'" ניתן להבין כאילו הצירוף הנ"ל, המחרוזת, הפכה לשיר שהציבור שר כמובן במוצאי שבת. ואסיים בציון שבחוגים שאני ההתגלגלתי אליהם - תחילה בתנועת הנוער ואחר בחוגי מטיילים - שרו את ה"שיר" מתוך לגלוג, כקריקטורה של שיר, כשבעלי הקול היו מעבים את קולם כחיקוי לקולו של די זהב, ולסיום היה כל הקהל מצטרף בהארכת יתר מוגזמת של הסיומת "שבוע טוב" ( שהיא בסולם מג'ורי בניגוד למנגינה כולה שהיא בסולם מינור), ועם פרץ צחוק מתגלגל!!

    השבמחק
    תשובות
    1. במחילת כבוד תורתך האנונימית: מה שצורם את אוזנך עשוי להיות ערב לאוזנו של זולתך - אז 'חכמים הזיהרו בדבריכם' נאמר גם עליך...

      השכלתי המוזיקילת דלה, אבל גם 'מחרוזת' צריכה להיות קשורה למשהו, לא? מחרוזת שירים, מחרוזת פיוטים, מחרוזת פנינים וכיוב"ז.

      העובדה שצחקו על השיר הזה לא נעלמה מעיני, הרי הזכרתי את המערכון המפורסם של 'הגשש החיוור'. זו רק עדות לחלחולו העמוק של ה'זמר' או ה'מחרוזת' להווי הישראלי, עד כדי צריבתו בפסקול שלנו.
      ולסיום, הכותרת אינה 'פרקי חזנות' אלא 'פניני חזנות', ודו"ק. ומה לעשות שראשיתה וסופה הן פניני חזנות.

      מחק
  4. על פי הנאמר, ההקלטה המוקדמת ביותר של 'שבוע טוב' השמורה ב'אוצר הזמר העברי' של רשות השידור, היא משנת 1952. אך מאיזה מועד הוחל בפועל השידור השבועי של השיר (או, כדברי "אנונימי", המחרוזת), בביצוע אפרים גולדשטיין (לימים די-זהב), בשידורי הרדיו בארץ?

    השבמחק
  5. יש לי ספק אם המילה כספנו אכן היתה בפיוט המקורי. היא לא מתאימה למשקל השיר, וגם מבחינת התוכן היא קצת חריגה. ההסבר של דב סדן הוא מדרש נחמד, אבל הוא קצת דחוק מבחינה לשונית. המילה מעות שבפסוק המצוטט היא יחידאית במקרא, ומקובל להסביר אותה כחול או כאבנים קטנות שעל קרקע הים. המשמעות של מעה כמטבע היא מאוחרת יותר וקיימת רק מלשון חז"ל, אולי בהשפעת הארמית.

    השבמחק
  6. שתי תוספות למאמר הנעים והנוסטלגי.
    1. עירית ירושלים השכילה להנציח את אפרים די-זהב בכיכר על שמו וכן יש רחוב על שמו בבאר שבע.
    2. גם כיום במוצ"ש, מיד לאחר חדשות 9 בערב ברשת ב', מושר הפיוט (נדמה לי שזו הגדרה קולעת) בגרסתו המקורית וחודר ללב ממש כמו בראשונה.
    בברכת שבוע (יותר) טוב.

    השבמחק
  7. רשימה מרתקת כרגיל. רק הערה אחת, גולדה בסרט איננה אומרת את גאט פון אברהם לפני כניסת שבת אלא לקראת צאת השבת. הדלקת הנרות אחר כך אינם של כניסת השבת אלא תאורה שאותה היא הדליקה לאחר יציאת שלושה כוכבים. גם מהמשך הסרט נראה שמדובר בצאת השבת, שכן טוביה נכנס ועורך הבדלה (כשלאחריה הם יושבים שבעה על חווה)

    השבמחק
  8. רב תודות לרשימה המעניינת הזאת.

    לגבי שירתו של ג'ו עמאר: מוזר מאוד שהוא שר את הלחן האשכנזי באוסף של "שימור מורשת יהדות מרוקו'' , ולא את הגירסה המרוקאית המוכרת היטב עם הפזמון: "לכבוד חמדת לבבי אליהו הנביא". ניתן לשמוע שלל של לחנים עדתיים באתר "הזמנה לפיוט", ובפרט את הלחן המרוקאי כאן:
    http://www.piyut.org.il/tradition/921.html?section=morePerformances&currPerformance=1200&playing=0

    לגבי התחינה "גאט פון אברהם": כמו שכותב יניב גולדברג, היא תמיד מושרת ע"י נשים במוצ"ש. להלן שתי גירסאות מעניינות שמדוקלמות ע"י נשים שלמדו את התחינה מפי אמותיהן:
    https://www.youtube.com/watch?v=UYOXsmYoZds
    https://www.youtube.com/watch?v=yQ87XEta_eM

    שבת שלום
    בתיה - www.jewishfolksongs.com

    השבמחק
  9. אפרים די-זהב מגיבורי ילדותי. היה ידידו של אבי אשר אהב את צליל פעמוני הכסף שבקולו. די-זהב היה חזן בבית הכנסת היכל אבינועם שהיה בבית הספר למל, גם הוא בגדר היה, מדי שבת היה אבי הולך לשמוע את די-זהב מענג את השבת. עד שפסק משום שחש כי שמירת המצוות שלו מיתדלדלת ולא היה זה הולם בעיניו להמשיך ולכהן כשליח ציבור. אבל שירתו המשיכה להפעים מפעם לפעם "בקידוש" שהיה מתקיים בביתו של ד"ר ש' ז' אביגדורי שהיה צמוד לספריה המיתולוגית בני ברית, גם זו בגדר היתה. ואשר בו היה די-זהב אורח קבוע .

    השבמחק
  10. א. תודה על הבלוג המעניין ומוסיף דעת.
    ב. שנים אני מצטערת שאין משמיעים ברדיו יותר את "שבוע טוב" בבצוע די-זהב. מודה למשה אוריין דלעיל שמיידע אותנו שהשיר אכן מושמע (אנו עפ"י רוב רואים חדשות בטלוויזיה בשעה זו) ואשתדל לזכור ולהאזין.
    ג. עוד צער אחד יש לי: שכבר לא משמיעים יותר בכל בוקר (פרט לשבתות) את פרקי היום בתנ"ך (נניח מפי יהושע ברטונוב או אחרים) ובמקום זה רק "שמע ישראל" (טוב, שמענו והבנו שעלינו לאהוב את ה' אלוהינו).

    השבמחק
  11. גגשר כוחך, סקירה מסקרנת ומעוררת זכרונות. לעד אזכור את יציאת השבת בביתנו, עם הלחנים והמנגינות, והברכות הנלוות לקראת השבוע הבא לטובה... בשורות טובות ו... שבת שלום!...

    השבמחק
  12. לרנה -
    "פרק היום בתנך" מושמע ברשת מורשת (רשת א') לקראת חצות בכל יום חול.
    מה שהתכוונת בשבתות, זהו "שיר של יום" לשבת, לפני חדשות השעה 7 בבוקר ברשת ב' (ולא פרק היום בתנ"ך).
    באשר להקראת "שמע ישראל" בכל בוקר לפני חדשות 6 - המנהג קיים עוד הרבה לפני קום המדינה, כ- 75 שנה לפחות לדעתי, ולא נראה שמישהו ישנה אותו. בימי אבל לאומי (יום השואה, יום הזיכרון, ט' באב וכדומה) מוקרא קטע מיוחד אחר בשעה זו המתאים לרוח היום.

    השבמחק
  13. בניגוד לרוח הנכאים (הידועה גם כמוצ"ש בלוז...) להלן לחן מאד קצבי ומעורר של "המבדיל".
    הלחן והקצב זכורים לי היטב, בעיקר מהחלק החסידי של המשפחה.
    http://www.piyut.org.il/tradition/2325.html?currPerformance=3021

    השבמחק
  14. ישר כח. כתבה נהדרת.
    אני נוהג לשיר את השיר מתחת לפסלו של אליהו בקרן הכרמל (המוכרת לכל כ"מוחרקה"). אני משתדל להתחיל את השירה בקטע השני, ללא השבוע טוב שבפתיחה, שאיננו רלוונטי למקום ולזמן, הכתבה אכן נותנת "הכשר" לחיתוך זה. עם זאת, כמעט תמיד יש בקהל מי שמחזיר אותי להתחלה ומתחנן שנשיר גם אותה, ובסיום, כמובן, שכל הקהל ממשיך, וגם אם לא מופיע בשירון, ל"שבוע טוב" האחרון.
    שוב, תודה גדולה.

    השבמחק
  15. מברוק על הכתבה היפה.

    הערה אחת: ההקלטה הראשונה של "המבדיל - שבוע טוב" מפי אפרים גולדשטיין (די-זהב) הייתה לפני 1952. הוא שר בה את המזמור בקצב קצת יותר מהיר, ובנוסח המקורי: "זרענו וכספנו ירבה כחול". רק אחר כך הקליט פעם נוספת, וכדי לא להיראות חמדן-ממון שינה, או חייבו אותו לשנות, את 'כספנו' ל'שלומנו'.

    עד עצב היום הזה אינני מבין איזו משמעות יש ל'שלומנו ירבה כחול'?

    השבמחק
  16. קראתי בעניין את הכתבה על אפרים די זהב. כתבה מפורטת שלי אודותיו מופיעה ב'קשר', חוברת20. יחד עם עזרא ברנע, מנהל מכון 'רננות', הפקנו תקליטור במסגרת המפעל 'זיכרון לראשונים', הכולל 22 הקלטות מפיו: קריאות בתורה, במגילות ופרקי תפילה. יש לציין כי די זהב הקליט עבור חוקרת מארצות הברית את כל סידור התפילה והמחזור. את 'המבדיל' שר די זהב מדי מוצאי שבת, ולאחר מכן הושמעה שיחה מהפרשן המדיני של 'קול ירושלים' משה מדזיני. ההקלטה בליווי תזמורת קרל סלומון נעשתה בשנת 1952, כי השידורים השבועיים נעשו מן האולפן במקום. כך גם הקריאה בפרשה והפטרה בליל שבת. די זהב קרא בנוסח אשכנז הירושלמי, ניסן כהן-מלמד ומשה ויטל בנוסח ספרדי, ויחיאל עדאקי בנוסח תימני. עד היום לא נמצאה אפילו הקלטה אחת של משה מדזיני, ומתברר כי ההקלטה נעשתה, כמו 'המבדיל', ישירות מן האולפן. היועץ המשפטי לשעבר יוסף חריש ז"ל סיפר לי, כי לעתים היה מחליף את די זהב בקריאת הפרשה וההפטרה. ההקלטה הייתה ישירה ונעשתה בשבת. הטכנאים לא היו יהודים והפריווילגיה שניתנה ליהודים הייתה שלא היו צריכים לחתום בשבת כאשר נכנסו לאולפן.
    שלוש פעמים נעשתה הקלטה מיוחדת באולפן, דבר שהיה אז מבצע מיוחד, והן הקלטה של החזן הראשי מווילנה יוסף אידלסון; הקלטה של החזן ישראל אלטר; וההקלטה של החזן לייב גלאנץ. אחד המבצעים היה הקלטת הסליחות הראשונות מבית הכנסת הגדול בתל-אביב, שנעשתה לראשונה לקראת הימים הנוראים תש"ד / 1943. השמעת 'התקווה' הייתה אסורה ב'קול ירושלים' ופעם אחת נעשה תרגיל מבריק. הטכנאי לא ניתק את השידור עם גמר הסליחות, וכך הושמעה 'התקווה'. החל משנת 1946 הונהגה שירת 'מה טובו' וקריאת 'שיר של יום' בבוקר. נוהג זה נמשך עד שנת 1987. לעתים היו מעבירים מסר סמוי באמצעות פרקי 'שיר של יום'. כך למשל, כאשר הקריין הדגיש באופן מיוחד את הפסוק 'עד מתי רשעים יעלוזו', הבינו הכול מה הכוונה. כמו כן הונהג ב'קול ירושלים' שידור שבועי בתלמוד. היו כאלה שטענו, כי השידורים המסורתיים תופסים מקום רב וזו כפייה דתית. בסימפוזיון שנערך מטעם מועצת פועלי תל אביב, ופורסם בביטאון רשות השידור 'הגלגל', אמר לוי שקולניק (לימים אשכול), כי יש לברך על התכניות המסורתיות, המזכירות את הניגון מבית אבא, ושיבח את השיעור בתלמוד שניתן על ידי הרב שמחה אסף, שהיהלימים שופט בהרכב הראשון של בית המשפט העליון. לאלו שטענו כי השידורים הדתיים הם בבחינת כפייה דתית השיב שקולניק, כי 'מה טובו אהליך יעקב' או הפרקים היומיים בתנ"ך אינם מהווים סכנה לפועלים ולמהפכה.
    כפי שנכתב המנגינה שמשמיע די זהב מורכבת מכמה מקורות. השיר 'אליהו הנביא' הוקלט בראשונה על ידי יוסף שפינדל, לימים עורך דין ידוע, שכאשר למד משפטים בלונדון הקליט סדרה של שירים עבריים. לפני כמה שנים הפיקה בתו של שפינדל, עו"ד יעל אונגר, תקליטור הכולל שירים שהקליט אביה בשנת 1934 ובהם גם 'אליהו הנביא'. בשנה הראשונה לקום המדינה הייתה תחנת שידור בירושלים שהמשיכה לשאת את השם 'קול ירושלים' אך עיקר השידורים היו מתחנת השידור המרכזית בתל אביב. אפרים די זהב התאכזב כאשר עיקר הפעילות בשידורי המסורת הועברה לתל אביב. לפי ההסכם הקואליציוני עברה המחלקה להווי ומסורת לידי 'הפועל המזרחי' ובראשה הועמד בנימין צביאלי. די זהב היה חבר מפא"י וכדי לפייס אותו הוא הועסק ב'קול ציון לגולה' ופעם בחודש ניתנה לו האפשרות להפיק תכנית קבלת שבת ב'קול ישראל', ששודרה ישירות מירושלים. במאמר שפרסם ד"ר עזריאל קרליבך בכ"ו באלול תש"ח (24 ספטמבר 1948) הוא כתב כי 'קול ישראל' לקח עמו את מיטב המסורת של 'קול ירושלים' בימי הבריטים - את התקליט של 'שבוע טוב'. בשנים האחרונות חזר 'קול ישראל' לשדר את 'המבדיל' מפיו של אפרים די זהב. ולסיום, ברשימה לעיל נכתב כי התכנית ב'קול ישראל' נקראה 'במוצאי יום מנוחה'. אין זה נכון. התכנית נקראה 'המבדיל' ו'מלוה מלכה', ואילו התכנית בגלי צה"ל, המשודרת עד היום, היא שנקראה ב'מוצאי יום מנוחה'.

    השבמחק
  17. Beautiful. Simply beautiful. Thanks for posting Chava Alberstein along with
    the illustrious cantors.

    השבמחק
  18. שירת 'המבדיל בין קודש לחול' מפי אפרים די-זהב הייתה משודרת בכל מוצאי שבת גם אם אחת משתי התוכניות 'המבדיל' ו 'מלוה מלכה' לא שודרה.כלל היה בקול-ישראל,לפחות בסוף שנות ה-60 וראשית שנות ה -70 להקפיד על שידור שירת 'המבדיל' כביטוי לצאת השבת.מי שהקפיד בכך יותר מכל היה ר' ברוך שיין שנודע כעורך תוכניות החזנות של קול ישראל.כאשר עבר ר' בנימין צביאלי לטלויזיה זכיתי להתקבל לעבודה בקול ישראל ושימשתי במשך כמה שנים עורך התוכנית השבועית ששודרה במוצאי שבת.אינני יודע האם נשמרו הקלטות נוספות של אפרים די-זהב (לבד מאלו של יום פתיחת שידורי קול ירושלים) אבל זכורה לי היטב תוכנית מיוחדת שערכתי לזכרו ובתוכנית סופר בהרחבה על 'המבדיל' בביצועו..

    השבמחק
    תשובות
    1. יואל שלום . אבא שלי ז"ל היה חזן בשנות השישים והוקלט בתוכנית פרקי חזנות 'פרשה והפטרה' ששודרה בזמנו בימי שישי בקול ישראל. אני מבקש להיעזר בקשרך לקול ישראל כצד אוכל להשיג את הקלטות של אבי. ניסיתי דרך הארכיון של רשות השידור אך הם לא מצאו. אני ימסור לך את האימיל שלי שתעני לי בבקשה avipaska@walla.com

      מחק
  19. לפני כחמש-עשרה שנה הייתי בפסח בעיר שנקראת אלכסנדריה באוקראינה, במחוז קרמנטשוג. בזמנו עוד לא ידעתי רוסית מילה, ונעזרתי בשני זקנים שדיברו אידיש. אני דיברתי אידיש, והם תרגמו אותי לרוסית.

    במוצאי יום-טוב, אמרתי לזקן "זאג דער עולם אז יעצט וועט מען מאכן הבדלה" - "אמור לציבור, שכעת נעשה הבדלה".

    הזקן גירד בפדחתו, ניסה לדלות מזכרונות ילדותו - "הבדלה, הבדלה, וואס איז דאס הבדלה"... - "הבדלה, הבדלה, מה זה הבדלה"...

    ואז אורו עיניו, והוא קרא בקול גדול:

    "אהה!! כשאומרים 'ג-ט פון אברהם!"

    כל-כך נהניתי מזה.

    הבדלה זה דין. הלכה. חיוב גמור. אבל את זה הוא לא זכר. 'ג-ט פון אברהם' זו תחינה נחמדה, אפילו מנהג-ישראל ממש קשה לקרוא לזה. אבל את זה הוא כן זכר.

    משמע, לא מה שחייב יזכרו ילדיך. אלא מה שתעשה בחיבה, באהבה - יזכרו ילדיך.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.