יום חמישי, 28 במאי 2020

שקיעי פיוט בזמר העברי

בולי מועדים לשמחה תשע"ז (2016) הוקדשו לפיוט ליום הכיפורים
עיצוב: דויד בן-הדור (התאחדות בולאי ישראל)

מאת אליהו הכהן

הגדרות שונות יש למונח 'פיוט', החל משירת קודש (ליטורגיה) שנועדה לתפילות וטקסים דתיים ועד להגדרה המרחיבה של חוקר הפיוט אהרן מירסקי, שלפיה כל השירה העברית שלאחר המקרא, ואשר ניצניה במקרא, היא פיוט. בדבריי הקצרים אסתמך על גרסת המרחיבים.

בשנים האחרונות מתרחש לנגד עינינו מעין רנסנס בשילוב עולם הפיוט בזמר העברי. התופעה החלה בעשור הראשון של המאה הנוכחית, כאשר נחשול של הלחנת שירי קודש וחול משירת ימי הביניים הציף את זמרת הארץ. זמרים ומלחינים של מוזיקה פופולרית גילו לפתע את מכמני השירה העברית מלפני כאלף שנים והתמסרו להלחנת אותם שירים שדיברו אל לבם, כדי שיופצו בציבור ולא יהיו רק נחלתם של מעטים, שרובם חוקרים ואנשי אקדמיה.

הנה, בסקירה מרפרפת, כמה דוגמאות מן העשור האחרון שמשקפות התפתחות זו. 


הזמר המנוח מאיר בנאי הלחין והקליט בשנת 2007 את השיר 'לְךָ אֵלִי תשוקתי' של רבי אברהם אבן עזרא, שהתחבב על קהל שלא הורגל להאזין לשירה מסוג זה. שנתיים אחר כך, בשנת 2009, הוציאה הזמרת אתי אנקרי אלבום הכולל 11 שירים של רבי יהודה הלוי. על פי הדיווחים, אלבום זה נמכר בלמעלה מ-20,000 עותקים. 


באותה שנה, הוציאו המוסיקאים ברי סחרוף ורֵעַ מוכיח אלבום משירי רבי שלמה אבן גבירול בשם 'אדומי השפתות', ובו שירים כמו 'מה לך יחידה', 'בחייכם אדומי השפתות', 'האימה תתכבד' ועוד, עם דברי הקדמה מלומדים של פרופסור חביבה פדיה. שני המוזיקאים האלה לא הסתפקו בהלחנת השירים אלא יצאו אתם למסע הופעות ברחבי הארץ.



בשנת 2012 התפרסם בסדרת 'עבודה עברית' האלבום 'יהודה הלוי פינת אבן גבירול', אוסף ובו שלושים שירים ופיוטים, מרבי יהודה הלוי ועד רבי ישראל נג'ארה, בביצועם של זמרים שונים. 


יהודה הלוי פינת אבן גבירול (האוסף)

כעבור שנה (2013) הפיקה להקת נקמת הטרקטור אלבום משירי רבי משה אבן עזרא בשם 'מה לאהובי', ממנו התפרסם במיוחד השיר 'עַד אָן בְּגָלוּת'.




לצד אתר המרשתת הוותיק 'הזמנה לפיוט', ששודרג והפך ל'אתר הפיוט והתפילה', ארגן לאחרונה המלחין פרופסור מיכאל וולפה פרויקט הלחנה של שירי תור הזהב ביישובי הנגב. הוא אימץ רעיון ליצור מכנה תרבותי משותף בין יישובים שתושביהם בני עדות שונות, כמו למשל ירוחם ושדה בוקר, והחליט להלחין שירים בסגנון של שירת ספרד כמו 'מֵת אָב וּמֵת אלול' של רבי שמואל הנגיד או 'יעלת חן קומי אוֹרי' של רבי יהודה הלוי. הוא לימד את המנגינות החדשות האלה בערב של שירה בציבור וקצר הצלחה רבה. 

בפועל, אין זו תופעה חדשה. כבר מראשית ימי היישוב שולבו פיוטים וחלקי פיוטים באוצר הזמר העברי. את תחילתה של זמרת הארץ אנחנו נוהגים למנות מאז ימי העלייה הראשונה, אך עוד לפני כן, בימי 'היישוב הישן', שרו בארץ כשירי זמר פיוטים כמו 'דרור יקרא' של דונש בן לברט, 'מִפִּי אל' ('אין אדיר כאדוני ואין ברוך כבן עמרם'), שיר שהושר בשמחת תורה אף כי נכתב במקורו לחג השבועות; או 'שיר המים' ('ככלות ייני תרד עיני פלגי מים'), שמיוחס בטעות לשלמה אבן גבירול. פיוטים אלה נתפסים עד היום כשירי זמר עבריים לכל דבר ומושרים לא רק סביב שולחן השבת והחג אלא גם במופעים ובערבי שירה בציבור.



פיוט נוסף מתקופת היישוב הישן, שהושר כזמר לכבודה של העיר טבריה, הוא 'אוחיל יום יום אשתאה', שחיבר הפייטן המרוקני דוד בן חסין במאה ה-18. ד"ר לודוויג אוגוסט פרַנְקְל, שהגיע לארץ ישראל בשנת 1856 כדי להקים את בית ספר 'לֶמֶל' בירושלים, מוסד החינוך המודרני הראשון בארץ, הוא שפרסם את השיר בספר מסעו ירושלימה משנת 1860. הוא שמע את השיר מפי חבורת אנשים בעת שהותו בטבריה ובספרו רשם את כל בתי השיר, ומה שחשוב יותר גם את תווי הלחן! זהו חלון הצצה נדיר לעולם הצלילים העבריים שנשמעו על שפת הכנרת באמצע המאה ה-19 (על פיוט זה הרחבתי ברשימתי, 'למנצח על שושנים: ספר השירים הראשון מימי העלייה הראשונה', בלוג עונג שבת, 12 במאי 2017).



בראשית ימי העלייה הראשונה, חודשים ספורים לפני שהגיעה לארץ חבורת הביל"ויים הראשונה, עלו לארץ יהודים מתימן שהתיישבו בירושלים ובכפר השילוח והביאו אתם שירים ופיוטים ממולדתם. וכך בתוך שנים אחדות, פיוטים כמו 'אהבת הדסה' ו'אם ננעלו דלתי נדיבים' של רבי שלום שבזי או 'קריה יפהפייה' של זכריה אלצ'אהרי, יצאו מתחום שירי העדה התימנית, שוקעו בזמרת הארץ והיו לשירי זמר של כלל הציבור. לימים השתלבו שירים אלה גם באוצר ריקודי העם העממיים והיו חלק בלתי נפרד של הפולקלור הארץ ישראלי.



בשנת 1906, בראשית ימי העלייה השנייה, התיישב בירושלים אברהם צבי אידלסון, המוזיקולוג והמלחין המקצועי הראשון בארץ, והחל מיד בחקר שירת יהודי תימן. ואכן, הכרך הראשון במפעל חייו המונומנטלי, אוצר נגינות ישראל (1932-1914; עשרה כרכים), הוקדש לשיריהם של יהודי תימן. במכשירי פונוגרף, שאותם קיבל מהאקדמיה למוזיקה בווינה, הקליט אידלסון את שיריהם של התימנים שהתיישבו בכפר השילוח, וביתו בשכונת עזרת ישראל היה לאולפן ההקלטה הראשון בארץ. נוסף על כך, עם הגיעו לירושלים הלחין אידלסון סדרת שירים פרי עטו של רבי יהודה הלוי, ובהם 'לבי בְמזרח', 'ידידי הֲשָׁכַחְתָּ', 'עָפְרָה תכבס', 'עוּרָה ידידי מתנומתך', 'יעבור עלי רצונְךָ'. אמנם שירים אלה לא נפוצו כשירי זמר, אך אידלסון היה למלחין הארץ-ישראלי הראשון של שירי יהודה הלוי.

ב-1908, שנתיים לאחר עלייתו של אידלסון, הגיע לארץ חנינא קרצ'בסקי והיה למלחין הראשון של העיר תל אביב. באחת האזכרות הראשונות למותו של הרצל הלחין קרצ'בסקי את שירו הידוע של רבי יהודה הלוי 'הֲיֵדְעוּ הדמעות'. השיר המרגש היה לאחת מאבני הדרך של שירת המקהלות בארץ וקרצ'בסקי היה הראשון שניצח על שירה רב-קולית (שלושה וארבעה קולות) עם מקהלת גימנסיה 'הרצליה', שאותה הדריך.



העלייה השנייה הביאה לארץ שני מוצרי תרבות חשובים: הניגונים החסידיים וריקודי ההורה. ההורה הראשונה בארץ, 'אֵל יבנה הגליל', נוצרה ככל הנראה כאשר חבורת פועלים שעבדה בחדרה עלתה לגליל. השיר מבוסס על הפיוט האקרוסטיכוני הקדום  'אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב ... אֵל בְּנֵה, אל בנה, בנה ביתך בקרוב', המופיע בהגדה של פסח.

השיר החל כ'אל יבנה הגליל', ואחר כך לפי סדר האלף-בית, כמו בפיוט המקורי, 'ברוך יבנה הגליל', 'גדול יבנה הגליל', 'דגול יבנה הגליל' וגומר. תוך כדי ההתלהבות הסוחפת בעת ריקוד ההורה, עבר האקרוסטיכון מן המילה הראשונה אל המילה האחרונה, כלומר אל 'הגליל'. הרוקדים החלו למנות את שמות היישובים לפי סדר האלף-בית: 'אל יבנה אתליט' (!), 'אל יבנה בן שמן' (או באר יעקב או בת שלמה), ואחר כך גדרה, דגניה, הרטוב, ואדי חנין, זכרון יעקב, חדרה, טנטורה, יסוד המעלה, כנרת, מטולה, נס ציונה, סג'רה, עין גנים, פתח תקווה, קסטינה, רחובות, שפיה. לאותיות ל', צ' ות' לא נמצאו כנראה יישובים... השיר הושר בארבע מנגינות, כולן עממיות. המפורסמת ביניהן הגיעה משלום לוי (סלים) חצבני, איש הקהילה היהודית בעיירה חצבייה שבלבנון, שעבד כפועל במפעל לייצור משי שהקים הברון רוטשילד בראש פינה.



ריקוד הורה נוסף מאותם ימים, שהושר אף הוא בהתלהבות רבה, היה פיוט שחיבר רבי יהודה הלוי ופותח במילים 'יום לַיַּבָּשָׁה נֶהֶפְכוּ מְצוּלִים, שירה חדשה שִׁבְּחוּ גְּאוּלִים'. זהו פיוט שנוהגים לאומרו בשביעי של פסח, אך החלוצים רקדוהו גם בסתם ימי חול.

שאלתי פעם את אחד מאנשי העלייה השנייה, אם יש אמת בתיאור הווי החלוצים בדגניה, שבכל ערב, לאחר יום עבודה מתיש, היו מתכנסים יחד, שרים ורוקדים הורה עד אור הבוקר, ואז יוצאים שוב לעבודה? 
– 'זה בהחלט נכון', השיב לי, 'אך אלה לא היו אותם האנשים'...

חידוש מרנין הונהג ביישובי התנועה הקיבוצית. ברבות מההגדות של פסח, שאותן חיברו וליקטו תלמידי חכמים חברי קיבוצים שלא על פי הנוסח המסורתי, שובצו בין קטעי המקרא והשירה גם פיוטים משירת תור הזהב של יהדות ספרד. לפיוטים אלה הולחנו לימים מנגינות מקוריות רבות, וכך, למשל, שירו של רבי יהודה הלוי 'יפה נוף משוש תבל' זכה לשש מנגינות (לחן עממי ספרדי, שמואל גולדפרב, ינון נאמן, ניסן כהן-מלמד, אתי אנקרי, שגב פניאל), ואילו שירו של רבי משה אבן עזרא 'כָּתְנוֹת פסים לבש הגן' זכה עד ימינו ל-16 מנגינות, לא פחות (ראובן ירון, דב כרמל, שמואל זוהר, מיכאל וולפה, ציונה לירון, דוד פרוינד, אבי בללי, גליה חי, מוני אמריליו ועוד).



תופעה מוכרת בזמרת הארץ הייתה כניסתן של תפילות, זמירות, סליחות ואף פיוטים מתוך הסידור והמחזור אל הזמר העממי. וכך מזמורים ופיוטים כמו 'שלום עליכם', 'ידיד נפש', 'אֵל אדון', 'אדון הסליחות' 'אבינו מלכנו', 'קָרֵב יום' או 'אליהו הנביא', היו לשירי זמר הנפוצים גם בקרב ציבור שאינו פוקד בדרך כלל את בתי הכנסת.

מול תופעה זו הסתמנה גם נדידת מנגינות בכיוון הפוך: תפילות או פיוטים שהולחנו על ידי מלחינים ישראליים חילוניים, חדרו לנוסח התפילה בבתי כנסת או סביב שלחן השבת והחג בבתים רבים. כאלה הם למשל 'עבדים היינו' של שלום פוסטולסקי, 'עושה שלום במרומיו' של נורית הירש, 'ונתנה תוקף' של יאיר רוזנבלום, 'אדון עולם' של עוזי חיטמן או 'אנא בכוח' של עובדיה חממה  כולם משולבים היום בניגוני התפילות בבתי כנסת רבים בארץ ובעולם. כך נוצרו יחסי גומלין בין נוסח התפילה המסורתי לבין הזמר העברי המתחדש.

ולבסוף, לא רק פיוטים שוקעו בזמרת הארץ אלא גם ציטוטים מתוכם ששולבו בשירי זמר. נעמי שמר, למשל, שיבצה בשירה 'שבחי מעוז' את הפתיח של 'מעוז צור ישועתי לך נאה לשבח'. גם נתן יונתן פתח את שירו 'נאסף תשרי', שהולחן על ידי צביקה פיק, במילים 'מת אב ומת אלול ומת חומם, גם נאסף תשרי ומת עמם', מתוך שיר שחיבר רבי שמואל הנגיד.



וכך, באמצעות הזמר העברי, מגיעים פיוטים ושירי תור הזהב אל קהלים חדשים שקודם לכן לא נחשפו אליהם.

חג שבועות שמח לקוראי הבלוג
_______________________________________

רשימה זו מתבססת על דברים שנאמרו בערב שנערך בקמפוס 'היכל שלמה' בירושלים, לכבוד הופעת ספרו של אחייני ד"ר עדן הכהן, מחזור היוצרות של ר' שלמה סולימן אלסנג'ארי לפרשות השבוע (הוצאת מקיצי נרדמים, תשע"ט). 

8 תגובות:

  1. מעניין מאוד. תודה וחג שמח. ב-2002 הייתי בניו-זילנד בזמן שמחת תורה. בבית הכנסת הרפורמי, חשתי כאילו אני בפסטיבל הזמר החסידי שהתקיים פעם בארץ. הרבה משירי הפסטיבל הזה הושרו שם

    השבמחק
  2. זמרת הארץ חכמה כנראה מן הבריות: שירי הערגה לציון שחוברו על גדות הדניפר ובבקתות תימן; שירי המייסדים של המושבות הראשונות; שירי החלוצים הדלפונים שעלו לארץ קשה וצרובת שמש כדי "לבנות ולהיבנות בה" - כל אלה דוחים כל דחייה והדחקה, כל ניסיון לחלוקה דיכוטומית של "אלה שלנו, ואלה של ההם", מתוך איזו הבנה פנימית עמוקה, שהתפילות, הזמירות , הפיוטים ושירי החולמים והחלוצים, אינם סובלים חלוקה והדרה מלאכותית, בהיותם יצירתו הקולקטיבית של העם היהודי שיצק בהם, דור אחר דור, את דמעות מצוקותיו, את געגועיו וחלומותיו, את תקוותיו לעתיד טוב יותר. תודה מקרב לב לאליהו על עינוג תורן!

    השבמחק
    תשובות
    1. חותם על כל מילה. לא יכולת לנסח זאת קולע יותר. ולוואי ומנהיגינו ידעו להפנים זאת ולפעול על פי הזמר והמנגינה.

      מחק
    2. יפה כתבת וקלעת לאשר חשבתי בלבי רק ניסחת זאת טוב ממני

      מחק
  3. 1. ‎יפה נוף זכה לעוד הרבה הלחנות מעבר לשש שהוזכרו. הוא טקסט-תאווה שמגרה רבים-ות להלחנה‎.
    2. ‎כוחו של הפיוט הוא ב‎"‎שיבוצים"‎ - ‎מובאות מה'מקורות' המשולבות בתוך הטקסט. וכך נעשה גם בשירי ‏זמר מוקדמים רבים, מה שאני מכנה ‏‎"‎הפיוט הציוני": ‎תחזקנה, שאו ציונה נס ודגל, ועוד אינספור שירים ‏מכילים ציטוטים ורימוזים מהמקרא ואילך. שפע עצום‎.
    3. "‎מקיצי נרדמים" ‎היה שמו של רחוב בשכונת מונטיפיורי בת‎"‎א, בין שאר רחובות הקרויים על שם הוצאות ‏ספרים עבריות ומו‎"‎לים. היום הוא רחוב שונצינו‎.‎

    השבמחק
    תשובות
    1. והרי שונצינו הוא שם המשפחה של בעלי דפוס יהודיים שמוצאם במיינץ (היא מגנצה) או שפייר (היא שפירה) ואשר אביהם התיישב בעיר סוֹנְסִינוֹ שבדוכסות מילאנו בסוף המאה ה-15. הם הדפיסו מסכות תלמודיות ואחר כך מחזורי תפילה והגדות. הדפוס עבר לערים אחרות באיטליה ואח"כ לקושטא. הלוגו של המשפחה ובית הדפוס היה מגדל עוז (כנראה לפי מגדל בעיר רימיני, עירו של פליני).
      ואם תרצו, הרי במחזורים שהודפסו נמצאים גם פיוטים, בהם דן ר' אליהו.
      וכיוון שאליהו כתב לנו לפני כשנתיים על שלמה לייב גורדון (של"ג, או סתם רחוב שֶַׁלֶג בפי רבים), נזכיר שבניצב לרחוב שונצינו נמצא רחוב בן אביגדור, הוא אברהם ליב שַלקוביץ, גיסו של של"ג וחברו להוצאת עיתון הילדים הנהדר "עולם קטן" (הוא "עוילעם קוּטְן").
      ושם גם רחובות "תושיה", "שטיבל" "רבניצקי", "ישראל ב"ק", "ראם", "טברסקי".
      חג בכורים – שבועות שמח,
      ישראל שֶׁק

      מחק
  4. כדאי להזכיר כאן את עבודתה של קבוצה מתווכת ומרכזיותה בהעברת הפיוט מהמרחב ‏הליתורגי לציבור הרחב, ולהפיכתו לסמן מובהק וכמעט גנרי של ״פיוט מזרחי״ פופולרי. מתווכים וסוכני ‏תרבות אלה (רחמים עמר, נסים כהן מלמד, יוסף בן ישראל, יצחק אליה נבון, שרה לוי תנאי, ברכה צפירה ‏ואחרים), שחשיבותם ההיסטורית אינה מוטלת בספק, נשכחו קצת על ידי המחקר והזיכרון הציבורי גם ‏יחד. הטקטיקה שבחרו - תיווכה של מורשת מוזיקלית מזרחית תוך שימוש באמצעים ומנגנונים ממוסדים ‏‏(תוכניות רדיו, מקהלות, פסטיבלי הזמר) - גרמה להם ליפול קצת ״בין הכסאות״.

    תופעה מעניינת נוספת היא המחרוזת המערבת שירי קודש (״פיוט״) וחול, שהורתה, לדעתי, בתנועות ‏הנוער, במחתרות, ובגדודים העירוניים (גדוד הפרברים). כך צלילי הכרם וזוהר ארגוב עוברים בשטף מנג׳ארה ‏ושבזי לאשמן או פן.

    עוד שתי הערות קטנות: בין הפיוטים שהפכו לנחלת הכלל ולביצועים מסחריים נדמה לי שנשמט ״אדון ‏הסליחות״. ובין השירים שעשו את דרכם מעולם הזמר הפופולרי אל הפיוט הליטורגי אפשר להוסיף את ‏״שבחי ירושלים״ של אביהו מדינה.‏

    השבמחק
  5. מעניין וחשוב. הערך הרב של שירת ימי הביניים לא יסולא בפז- תודה רבה לאליהו הכהן.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.