יום שישי, 8 במאי 2020

הפרוטוקולים של זקני הגימנסיה

צילום: איתמר לויתן

מאת פוצ'ו

היה איש אחד שממנו פחדתי פחד מוות. זה היה ד"ר ברוך בן-יהודה (1990-1894), המנהל שלי מגימנסיה 'הרצליה'. בשנות השישים של המאה הקודמת הוא קיבל אותי לעבודה. אם הוא היה בודק את הציונים שלי, אני בטוח שהיה חושב פעם נוספת (למרות שבהתעמלות דווקא היה לי 'מצוין'). 

ברוך בן-יהודה (ויקיפדיה)

העבודה שהמנהל הטיל עליי הייתה לעזור לו בעריכת ספר שכתב על גימנסיה הרצליה. מאחר שכתב ידו היה בלתי ניתן לקריאה, הוא היה מספר לי את תולדות הגימנסיה בעל-פה, אני הייתי מפעיל את הרשם-קול (טייפ-רקורדר), ואחר כך, בביתי, מקליד הכול במכונת כתיבה.

הספר שכתב בן-יהודה בעריכתו של אוריאל אופק, ראה אור בשנת 1970

במהלך העבודה התמסרתי גם  לחיטוטים בארכיון של הגימנסיה. עיינתי בפרוטוקולים של ישיבות המורים ועברתי על חבילות המכתבים שהתקבלו מהורים מודאגים בחו"ל, ששלחו את ילדיהם לארץ במיוחד כדי שילמדו בגימנסיה העברית הראשונה. 

מהפרוטוקולים של ישיבות המורים ליקטתי את כל הקוריוזים שהצחיקו אותי, או כאלה שיכלו להעניק לקורא מושג כלשהו על ההיסטוריה של ילדוּת המדינה. אני מביא כאן רק קומץ מאותו לקט, שאמנם שלחתי אותו לעלון 'הלמד-ווניקים' של גימנסיה הרצליה, ואולי לעוד אי-אלו אישים שהנושא יכול לעניין אותם, אבל נדמה לי ששווה להזכיר שוב ושוב את אותם ימים. לצערי לא צילמתי את הדפים המקוריים. תצטרכו לסמוך עליי שהעתקתי נכון...

צילומים: איתמר לויתן

א. מתוך הפרוטוקולים של ישיבות המורים

ה' בסיון תרע"ד 
  • אדון [ישראל] דושמן – יש מורים שהיום הראשון לחודש וכבר אין להם לחם לתת לבניהם. 
  • מר [רפאל] סברדלוב  –  צריכים חברי הוועד המפקח לדעת שהמורים ובני משפחותיהם רעבים ללחם ממש. דורשים מאת המורים שיתנהגו עם התלמידים כהוגן בשעה שהם נרגזים מפני שאין לחם בביתם. יש שאני מרגיש שמוכרח אני לעזוב את הכיתה מפני חולשת הגוף.

המורה לעברית ישראל דושמן, 1915 (ביתמונה)

י"ח בכסלו תרפ"ה 
  • אחד העם – אני רואה שכאן ממשלה של ילדים. בתור איש העומד מן הצד, איני מכחד מכם ואומר שגם מועצת פועלי יפו היא ממשלת ילדים, וצריך שבית הספר יישאר כמו שהוא צריך להיות ולא שיישמע לילדים.  

  • גב' [חיה ויצמן-]ליכטנשטיין מעירה שבשעת הלוויתו של שיינקין, התנהג שלא כהוגן ילד אחד מן המחלקה הרביעית וכאשר היא גערה בו הוא הוציא את לשונו.

שיעור תפירה בגימנסיה הרצליה, 1925. המורה חיה ויצמן-ליכטנשטיין עומדת משמאל (צילום: אברהם סוסקין; ויקיפדיה)

י"ז בסיון תרצ"ח 
  • ד"ר [חיים] בוגרשוב – בשעת אחת ההפסקות שיחקו ילדים במסדרונות. אחד מהם, שהחזיק בכובע, חבש אותו על ראשו של המורה סברדלוב אשר באותה שעה עבר במסדרון.
  • מר סברדלוב – הייתה הצטופפות במסדרון והתחלתי לפזר את הילדים, ואז הלבישו עליי את כובע העץ שנמצא בידי הירש. אני רואה בזה עלבון גדול. איך אפשר לסבול שילד יעשני לצחוק בין התלמידים? הן עברתי לאורך המסדרון כשהכובע לראשי. האם נכון יהיה להפכני ללץ? ברגע הראשון לא הרגשתי בזה, אבל גרינשפן הסב את תשומת לבי למעשהו של הירש. הוא גם סיפר לי שהלך אחרי לאורך כל המסדרון ואני חובש את כובע העץ. 

המורה רפאל סברדלוב על רקע הגימנסיה, שנות העשרים (ישראל נגלית לעין)

י"ט בשבט תש"ז 
  • ד"ר ברוך בן-יהודה –  נכטיגל יצחק (לימים היועץ המשפטי לממשלה ושופט בית המשפט העליון פרופסור יצחק זמיר) מפריע, אבל המחנך מגן עליו.
  • מר סברדלוב – לדעתי תלמיד לא טוב בהתנהגותו. 
  • גב' קריסטל – הוא מרעיל את הכיתה. 
  • מר חדד – לא יזיק אם יישאר בחוץ שבוע שבועיים. מוכשר והדבר לא יזיק לו ביותר. 
  • ד"ר בן-יהודה – ילד טוב והפרעותיו נגרמות על ידי הצבעה תמידית. אזהרה!  

מצד שמאל: יצחק נכטיגל (זמיר), 1946

כאן המקום לפרסם את תשובתו הנוגעת ללב של יצחק זמיר, כאשר ביקשתי בשנת 2005 את רשותו לפרסם את הדברים שנאמרו עליו בעלון הפנימי של בוגרי מחזור ל"ו בגימנסיה, שאותו אני עורך עד היום:
לא האמנתי למראה עיני כאשר קראתי בפרוטוקול של ישיבת המורים (בשנת 1947) מה שהמורים אמרו עלי. במשך כל תקופת הלימודים בגימנסיה ראיתי את עצמי, למגינת לבי, כילד טוב ירושלים, והייתי משוכנע, לצערי הרב, שכך רואים אותי כולם, לרבות הבנות שלא העריכו כלל ציונים טובים. והנה לעת זקנה הייתה לי עדנה, למפרע, ועכשיו יש לי תעודה רשמית שהייתי, לפחות באותם ימים, אחד מהחבר'ה, כלומר מפריע ואפילו מרעיל. משהו משהו. הנכדים שלי לא היו מאמינים. הבעיה היא שהאמינות של הפרוטקול היא לא מי יודע מה, שכן לפיו לא היה בכיתתנו אף ילד טוב אחד. כולם פרועים או אף מופרעים, לרבות כל המלומדים שיצאו מן הכיתה. מכל מקום אתה מבקש את רשותי לפרסם את דברי הפרוטקול ואני מפציר בך שתפרסם, אם אפשר באותיות גדולות, כמאמר חז"ל: 'עשית ולא פרסמת, לא עשית'.
י"ז בכסלו תש"ז 
  • [שמואל חיים] ברכּוּז – לגבי מנחם מנדלבוים [לימים פרופסור מנחם אמיר, חתן פרס ישראל לקרימינולוגיה] – יש לי טענות לילד. הוא מחוצף, אבל סיבה פורמלית להוציאו – אין.
  • מר [דוד] לוין – היה מקרה ותלמיד זה איחר לשיעור ונכנס בזחילה. הוא מפריע ומשפיע לרעה על כל הסביבה. 
  • ד"ר בוגרשוב – תלמיד זה עושה רושם רע מאד. 
  • מר שטיקלברג – אצלנו אין לו שום השפעה על הכיתה. אבל לאחר ששמעתי שיש לו תיק במשטרה ואנו נוציא אותו, כי אז הדבר עלול להזיק לו. 

תעודת הבגרות של אליעזר פומרנץ, תש"ח (בידספיריט)

ב. העברית הראשונה (מכתבים לגימנסיה מן הגולה)

  • הייתי רגיל לקרוא הן ממכתבו של הנער והן ממכתביו של המנהל מר בוגרשוב, שהנהו לומד טוב ומתמיד בלימוד. מה זה היה לו להתחיל לילך אחורנית? נחום שווארצרק (רוסיה, תרע"ג) 
  • מבקש אני מכבודו בחסדו להודיעני כיצד גמר בני את חוק לימודיו במחלקה ד'. האם עוקר הוא אל המחלקה ה' בשלום בלי תיקונים? מאיר פרנשטיין (וולוצלאווק, תרע"ג)  
  • בצוק העתים האלה, שבנינו עוזבים אותנו ונופלים אל מחנה האויב, באתי לפני רום מעלתו בשאלה ובקשתי לכמה רובל יעלה ההוצאה היותר קמצנית ביפו, לאם שבתה ובנה ילמדו בגימנסיה? בביטחוני שיגדיל חסדו להשיב, אתן תודה ותשואות חן חן ואחכה ברגשי כבוד. המורה הלל זליקסון (אזוב ע"נ דון, תרע"ג) 
  • לכבוד הנעלת הגימנסיה, אני מוכן לשלם עתה את כל הסכום ע"י סחורה (נעלים), ואם ההנעלה הנכבדה תרצה בכך, הנני מוכן לתת נעלים לכל מי שתצווה על חשבון השטר הנ"ל וגם על חשבון שטרי הבא. י' שיטלינג (י' באדר ב' תרפ"ז) 

ג. הערות מורים על תלמידים

  • גינצבורג אלכסנדר – 'רשמתי לו ציונים מספיקים בעברית מתוך רחמנות'.
  • שוורץ שמעונה – 'קצת לא נורמלית'. 
  • ברגר רות – 'אני מודה על חטא שהעליתי אותה לכיתה ד'. 
  • לבלסקי יוסף – 'ילד דפקטיבי'. 
  • מוריס בן-נון  – 'חלש בחשבון וטבע. הוא מטומטם לגמרי ובנוסף לזה אינו לומד'.  
  • גולדברג בתיה – 'אטומה'. 
  • שרבוגודה אמנון – 'חלש בלשון, אלגברה, גיאומטריה ואנגלית. ניסה לקפוץ מהגג'.  
  • אברמסקי מרדכי – 'גדול מדי כדי להשאירו שנה שנייה ברביעית'. 
  • דונביץ נתן – 'תלמיד רע מאוד בהתנהגותו ובימים האחרונים העליב באופן קשה את הגב'  שרונה. כשפנתה המורה לתלמיד אחר והעירה לו בגלל ההפרעה, שמעה את דונביץ אומר לחברו – צפצף עליו'. 
  • ברקאי מיכאל – 'חולה בגרדת. מתעצל. האם עייפה מלטפל בו, הילד אינו יכול לעשות שיעורים בלי שיגרדוהו'.

תמונת מחזור ל"ו (תש"ח) בגימנסיה הרצליה. ישראל ויסלר (פוצ'ו) בשורה השלישית מלמטה, ראשון משמאל (ישראל נגלית לעין)

אלה רק דוגמאות מתוך כעשרים דפים שמסרתי לד"ר בן-יהודה, כדי שישבץ בספר קטעי הווי והומור שיש בהם גם ערך היסטורי מסוים. לצערי הרב, כל מה שקשור להומור היה זר לאיש האשכולות הגאון הזה, וכשהספר יצא לאור הקטעים האלה לא נכללו בו. בדף הקרדיטים של הספר ראיתי שאת תואר העורך הראשי קיבל אוריאל אופק, שעבר על הספר לפני הבאתו לדפוס. אני עצמי התכבדתי בתואר 'מזכיר המערכת' וכך זכיתי במקצוע נוסף בחיי...
___________________________

גרסה של רשימה זו ראתה אור בספרו האוטוביוגרפי של פוצ'ו בחיי, כרך חמישי, 2020, פרק לה.

23 תגובות:

  1. לפני כ-8 שנים ערכתי ספר משפחתי לכבודו של אבי. ביקרתי בארכיון עיריית חיפה וביקשתי צילום של רשימת התלמידים מכיתתו בבית הספר "נצח ישראל" בשנת 1933, כדי לצרף לספר. התשובה שקיבלתי - אסור לתת את שמותיהם כי זו צנעת הפרט. והנה כאן, בפוסט יפה ומעניין זה, מופיעים שמות והערות מורים על תלמידים.

    שבת שלום

    השבמחק
  2. לכבוד הנעלת הגימנזיה...... מוכן לשלם בנעליים...

    השבמחק
  3. יפה שבפוסט אחר היום (על המסגר נגד חזירי הבר) ירדו על הניקוד הלקוי. אבל על פוצ'ו והניקוד הרצֵליה (צ' צרויה) לא נרד חלילה, כי אין מנתצים פרות קדושות בעדר, כידוע.

    השבמחק
    תשובות
    1. נודניק אנונימי. איפה ראית שפוצ'ו או העורך ניקדו בכלל את הרצליה? הם אחראים על הניקוד של ד"ר בן יהודה?

      מחק
    2. גדול מרבן - שמו8 במאי 2020 בשעה 11:25

      חה חה חה.
      ולכתוב "הרצל אמר" זה ממש בשם ומלכות...

      מחק
  4. ס'איז געווען צייטן. היינט איז לאנגווייליק.

    השבמחק
  5. לא רק שהכתבה על הגימנסיה הרצליה חמודה, אלא גם הערות הקוראים חמודות.
    אני בטוחה שגם היום לא משעמם ושניתן להוציא צימוקים מיחסי מורים - תלמידים

    השבמחק
  6. כמה קל למורים לקטול ילדים עם הערות כל כך שטחיות ופוגעניות.
    שאלה לי (איני מורה)- האם גם כיום באספות המורים גוזרים כך דינם של ילדים?

    השבמחק
  7. תשובתו של זמיר לבקשה לפרסם את סיפורי שובבותו (מפציר בך לפרסם ובאותיות גדולות), מזכירות לי את תגובתו של אשכול. כשנכנס ללשכת ראש הממשלה היה הראשון בתפקיד שלא היה נשוי (היה אלמן), ובהחלט גבר מבוקש. ראש שומרי ראשו הבטיח לו שאנשיו לא יספרו על הנשים הבאות לבקרו והוא אמר: "אדרבא. שיספרו".

    השבמחק
  8. לא למדתי בגימנסיה הרצליה (למדתי בתיכון עירוני ב' (בנים)- ג' (בנות) הידוע כ"צייטלין"), אבל הצימוקים מתולדות הגמנסיה העברית הרצליה מעוררים געגועים לבניין המיוחד שבקצה רחוב הרצל. מה חבל שהרסו אותו והקימו במקומו את גורד השחקים המכוער. הכניעה לטייקונים ולכסף הגדול לא התחילה מהיום. אני מעריך שכיום, אף אם גמנסיה הרצליה הייתה אמורה לעבור למשכן חדש, הבניין המקורי היה נקבע כנכס אדריכלי-תרבותי לשימור. את האדון מאיר היו שולחים להעמיד את המגדל שלו במקום אחר.

    השבמחק
    תשובות
    1. מילים כדורבנות. מלבד העובדה שכלבו שלום מרהיב ביופיו וראוי שהיה במקום אחר

      מחק
    2. שמח עם הסכמתך לעיקרי דברי, אך הרשה לי לחלוק עליך בעניין יופיו של מגדל שלום, ולא כל שכן על כך שהוא "מרהיב ביופיו". הבניין נבנה בסגנון האדריכלות הפונקציונאלית ששלטה בעולם באותה עת כשאלפי בנייני ציבור ומסחר חשופי בטון אפור הצורמים לעיין הועמדו ברחבי העולם. השווה נא את בניין וולפסון להנדסה בקמפוס של אוניברסיטת ת"א מאותה תקופה אדריכלית עם בניין מאוחר יותר של הפקולטה להנדסה באוניברסיטה ותבין על מה אני מדבר.

      מחק
    3. באמת בניינים סופר !!
      מיוחדים אלו שציינת.
      עדיין עומד על דעתי שכלבו שלום פנינה ארכיטקטונית,ממש מוזיאון ל60s. חשוב להשתמש בו כראוי ולא לבנות פנטהאוס שקוף על הגג כמו שעשו צאצאי המייסד בשנים האחרונות.מהלך גס שגם לא הצליח להרוס את יופיו של המבנה..

      מחק
    4. אגב-תודה על שהפנית תשומת ליבי לאותם בניינים מדהימים הנ"ל,שלא הכרתי✊

      מחק
  9. שלמה צוקר, ירושלים8 במאי 2020 בשעה 15:00

    הלב הומה למקרא הרשימה – גימנסיה הרצליה, פוצ'ו, גדעון האוזנר, יצחק זמיר – ‏הכול קשור בדברי-ימי מדינת ישראל בחבלי לידתה והתבגרותה, תרבותה וההווי שֶׁלָּהּ. והנה, במיטב ‏שנותיה ובעצם הימים האלה היא באה בימים, ומי יודע אנה אנחנו באים. עולות על הדעת שורות השיר ‏של מרדכי גֶּבירטיג "קינדעריאָרן" [שׁנוֹת יַלְדוּת]:‏
    װען איך טראַכט פֿןן אײַער צײַט,‏
    װערט מיר אַזױ באַנג און לײַד:‏
    אױ, װי שנעל בין אין שױן אַלט געװאָרן!‏
    ‏[עֵת עוֹלוֹת הֵן עַל לִבִּי,‏
    גַּעֲגוּעַי יֵעוֹרוּ בִי:‏
    הוֹי, כַּמָּה מַהֵר חָלְפוּ הֵן, שְׁנוֹת הַנֹּעַר !]‏
    הערות המורים דווקא מעניינות מאוד. אחת מהן העלתה בי זיכרון מסוים: על יצחק זמיר נאמר שם: ‏‏"מפריע, אבל המחנך מֵגֵן עליו", וּודאי היה למחנך טעם לכך. אשתי הייתה מורה מצוינת ללשון העברית, ‏ובדרך כלל נמנעה מִתֵּת שיעורים פרטיים. שמע עליה יצחק זמיר, ולוֹ אז אָח צעיר, ובהתייתמם ויהי ‏לו יצחק לאב. הנער דָּמָה, כנראה, לבכור במשך ארבע שנות התיכון, והנה – הבגרות בפתח. ביקש יצחק ‏זמיר להכין את אחיו הצעיר לבחינה, ואשתי ניאותה, כי אין מסרבין לגדול. בזמן מועט הבחור קלט את ‏החומר ועמד בהצלחה בבחינות...‏

    השבמחק
  10. כמה השלמות לרשימתו של פוצ'ו על מורי ותלמידי הגימנסיה.‏
    ‏לא מזמן נחשפו יומניו של המורה ד"ר יוסף לוריא, אחד המורים הראשונים בגימנסיה, וכך הוא כתב על תלמידי המחזור הראשון בתום לימודיהם:‏
    אינני רוחש כבוד למחלקה הזאת. יש בהם רגשניות יתרה, עצבניות והתלהבות נפרזה.‏
    הם אינם אותו הדור הצעיר שאנו מקוים לו. העיקר שחסר להם הוא התכונות הרוחניות.‏
    אנחנו נותנים להם כל כך הרבה, והם מתייחסים אלינו בקרירות גמורה, פשוט בשנאה. ‏
    היינו בעיניהם לצחוק ולקלס. החוצפה וההפקרות עברו כל גבול.‏
    ‏(בין תלמידי אותו מחזור היו מי שהפכו להיות מנהיגים בישראל: משה שרת, דב הוז, אליהו ‏גולומב).‏‏ ‏
    כשתלמידי הגימנסיה הפריעו בשיעורי המורה לטבע יהודה לייב מטמן כהן, שהיה גם המנהל, ‏הוא השתלח בהם בחרון אפו בבוטות. ‏
    הנה אחדים מאמירותיו כפי שנרשמו באותה עת ע"י אחד מתלמידיו, לימים פרופסור בטכניון: -‏‏ ‏
    בכתה הזאת עשרה ראויים להיות תלמידים. כל היתר יכולים ללכת לעזאזל. ‏
    כנראה שאני מדבר בעת ובעונה אחת בפני אנשים ובפני חמורים. ‏
    אתם זבל שאפילו לא ראוי לזבל בו את הגינות. ‏
    אני מביט עליך כמו על אבר מדולדל. ‏
    אני ארמוס אותך כמו שרץ. ‏
    מי זה הכלב שחוזר כל הזמן על דברי.‏
    המורה דוד לוין נהג לומר לתלמיד שפיטפט: יש לך שלשול הפה ועצירות המוח. ‏
    מסתבר שכבר אז המורים לא ליקקו דבש והתלמידים לא היו צדיקים גמורים...‏

    השבמחק
    תשובות
    1. דוד ילין הגדיל לומר.. זה נהדר. מאוד מצחיק. לנו הייתה מורה לגאוגרפיה שנהגה לומר "יושבים פה 40 תלמידים נושמים חמצן פולטים CO2 וזה מה שהם יודעים לעשות. לזהם את האוויר!..

      מחק
  11. זכות היתה לי להכיר ולעבוד עם אחת מבנותיו של ברוך בן יהודה - תיבה (נתיבה) ואף את שתי אחיותיה הכרתי לילי (צלילה) ודדי (עודדה) - אבל מפיה של תיבה למדתי שאביהן לא ממש התיחס אליהן במידה חינוכית. למעשה לא התייחס... טוב, היו לו דברים חשובים יותר לעסוק בהם מאשר הבנות שלו.

    השבמחק
  12. אמי שהיא מנויה ותיקה של העונ"ש ביקשה לפרסם משהו מההווי של הגימנסיה, השיר שייק בלסק תומיד אלגנט, אותו למדה מאביה דוד כנעני בוגר הגימנסיה. לפי מילות השיר מדובר על ראשית המנדט כשבוגרי הגימנסיה ששוחררו מהצבא הטורקי חזרו לספסל הלימודים להשלמת תעודת הבגרות.
    https://www.zemereshet.co.il/m/song.asp?id=3707&artist=2381

    השבמחק
  13. לפי זכרוני , נתן דונביץ , המוזכר בכתבה , סיפר על המורה ד"ר יוסף ‏בורג.‏
    בשבוע הראשון התלמידים התקלסו ב"יקה" הלבוש "ייקית". ‏אבל תוך זמן קצר מאוד הד"ר בורג למד את הסלנג ואת ההתנהגות - עד ‏שתלמידים פחדו לפצות פה בשיעוריו - פן יצליף בהם בשבט לשונו.‏‏ ‏לא הצלחתי למצוא את הכתבה.

    השבמחק
    תשובות
    1. אם יגעת ולא מצאת, אל תתיאש. אולי כמו שאמרת, הוא אכן 'סיפר' על המורה... בתוכניתו בגלי צה"ל "בוא נדבר עם נתן דונביץ".

      מחק
  14. אזכור יחסי מורים לתלמידים ותלמידים למורים, מעלים תדיר אפיזודות משעשעות, מאכזבות, מחמיאות ועוד ועוד. לפני קצת יותר מעשור, הזדמנתי לחתונה של קרובי משפחה. אני מצביע מרחוק על הסבא של הכלה ומספר לבן דודי שהוא היה מורה שלי לפני כמעט חמישים שנה. הוא שואל אותי בהתלהבות "אתה רוצה שאציג אותך בפניו?" לא -אני עונה, אין צורך כשהוא יראה אותי, לא רק שהוא יזהה אותי, הוא יקום! וכך באמת קרה. ניגשתי אליו ואמרתי: "מזל-טוב סבא!" האיש הופתע, קם, קרא בשמי ולחץ את ידי בהתרגשות.
    😊🙂

    השבמחק
  15. למרות הכול, זוכרים את בית הספר עד זיקנה ושיבה. ידוע סיפורו של פוצ'ו על בני מחזורו, שחזרו ל"עת זקנה" לספסל הלימודים בגימנסיה, על מנת להשלים את השנה האחרונה ללימודים, ש"הפסידו" עקב הגיוס למלחמת השחרור. ביניהם יצחק בית-אריה ז"ל, הארכיאולוג. ופוצ'ו סיפר לי שהרעיון עלה בעת שיחה בין שניהם...

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.