יום שישי, 14 באוגוסט 2020

'תֶּחֱזַקְנָה': גלגוליו של המנון פועלים

שירת 'תחזקנה' במִפְקָד ל"ג בעומר של קן השומר הצעיר בביאליסטוק, 1932 (ארכיון עין השופט)

מאת אליהו הכהן

א. מהו שיר ייצוגי ואיך הופך שיר להמנון?

בכל תקופה מתולדות היישוב ניתן לאתר שיר בולט אחד הראוי לשמש שיר ייצוגי שלה. מה הופך שיר למייצג של תקופה או של דור? אפשר להציע כמה מבחנים, כגון שהוא מיטיב יותר מאחרים לשקף את הרוח וההווי באותה עת, שהוא מבטא משאלות לב של אלה ששרו אותו, וכמובן שהיה נפוץ, מוכר ומושר יותר מאחרים. לאלה יש להוסיף עוד קנה מידה: שהשיר הבליט בצורה משכנעת את היעדים הלאומיים של התקופה ושהציבור בכללו דבק בו כמקור עידוד בהתמודדות עם מועקות היום יום. 

עשרות שירי זמר חדשים רווחו בארץ בתקופת העלייה השנייה (1914-1904). מהם אהובים ומרגשים כ'יד ענוגה' של זלמן שניאור או 'הכניסיני תחת כנפך' של ביאליק, ומהם ריקודי הורה מלהיבים כ'אֵל יבנה הגליל', 'זבחו זבחי צדק', ו'עמך ישראל יִבָּנֶה'. אך החל מאמצע העשור הראשון של המאה העשרים, התנשא כמגדלור מעל כולם שיר אחד שניתן לראותו כשיר המייצג של אותו עשור: שירו של חיים נחמן ביאליק 'בִּרְכַּת עָם', שנקרא לו כאן בשמו המוכר 'תֶּחֱזַקְנָה'.

לא היה זה סתם עוד שיר זמר משירי היישוב – היה לו מעמד מוּרם. 'תחזקנה' התקבל בעיקר כהמנון, וכל מִפְקָד חגיגי או כינוס פועלים הסתיים בשירה עזוזה ונלהבת שלו. לימים שיבח הסופר חיים הזז את השיר והגדירו 'מעין שיר המרסלייזה, שפעל בעולם מה שלא פעלה כל השירה המודרנית בשעתה והשירה המודרנית של עכשיו כולה' ('והאיש ביאליק', משה אונגרפלד [עורך], ביאליק וסופרי דורו, עם הספר, תשל"ד, עמ' 6).

ואיך הופך שיר להמנון? התשובה הפשוטה היא: ברגע ששרים אותו בקימה על הרגליים. ביטוי ספונטני זה, שהביע כבוד והערצה, הוא שהפך את 'תחזקנה' לשונה ולמיוחד. היו שירים אחרים, שהגדירו לא פחות טוב את תקופת העלייה השנייה, כמו 'אני מאמין' ('שחקי שחקי') של שאול טשרניחובסקי בלחנו הרוסי, או 'פה בארץ חמדת אבות' של ישראל דושמן בלחנו של פרופ' צבי הרמן ארליך שעיבד חנינא קרצ'בסקי. גם שירים אלה הושרו בראשית העשור השני של המאה ונחשבו שירים לאומיים מלהיבים, רבי השראה ומעוררי הזדהות. ציבורים גדולים שרו אותם בהתרוממות רוח ובהזדמנויות רבות, אך הם לא עמדו במבחן ה'קימה': רק את 'תחזקנה' שרו בעמידה.

הבה נשמע קודם את הבית הראשון, המוכר יותר במילותיו, בפי מקהלת צדיקוב ובליווי תזמורת צה"ל בניצוחו של יצחק גרציאני (ההקלטה מ-1971):



ב. הולדתו של שיר

'תחזקנה' אמנם הפך לשיר זמר בתקופת העלייה השנייה, אך הוא נוצר עשר שנים קודם תחילתה, בימי העלייה הראשונה. ביאליק כתב אותו בחודש אדר ב' של שנת תרנ"ד (1894), בהיותו בן 21 בסך הכל. הוא גר אז בקורוסטישיב, עיר מגוריה של רעייתו מאניה לבית אוורבוך, לה נישא שנה קודם לכן. הצלחתו הבלתי רגילה של השיר, לצד מעלות רבות אחרות שהיו בשיריו של ביאליק, הם שהביאו לו כעבור זמן את התואר המכובד של 'המשורר הלאומי'.

באוגוסט 1894 קיבל הסופר ראובן בריינין, שערך בווינה את כתב העת ממזרח וממערב, ארבעה שירים שכתב ביאליק ובתוכם גם 'ברכת עם'. הוא לא ידע את נפשו מרוב התפעלות ומיהר להריץ אל ביאליק איגרת ובה כתב: 'לא אפריז על המדה אם אומר כי מעודי לא קראתי [ב]עברית שירים נעלים כשיריך אלה, ולע[י]לא הם מכל תושבחתא ושירתא'.

מכתבו של ראובן בריינין לביאליק (ארכיון בית ביאליק; באדיבות שמואל אבנרי)

ואכן השיר ראה אור כמה חודשים אחר כך, בגיליון השני של כתב העת (1895):

הפרסום הראשון: ממזרח וממערב, א, גיליון ב, תרנ"ה, עמ' 149-148

חמש שנים אחר כך שב ופורסם השיר בשירון כינור ציון (הוצאת תושיה, ורשה תר"ס), שנדפס לקראת התכנסות הקונגרס הציוני הרביעי בלונדון בקיץ של שנת 1900. בפרסום זה תוקנו כמה טעויות קטנות (כגון הציטוט של הפסוק מתהלים, קכט 8 במוטו; במקור התנ"כי נכתב 'ברכת ה' אליכם', ולא 'עליכם') והוכנסו שינויים זעירים (כגון השורה השנייה בבית האחרון).

כנור ציון, תר"ס, עמ' 106-105

השיר עצמו נכתב כמחווה לאיכרי המושבות הראשונות בארץ ישראל, שביאליק ראה אותם בדמות 'אחינו המחוננים עפרות ארצנו', אלה שהניחו, בשם כולם, את המסד לחידוש ההתיישבות העברית בארץ. זה היה אחד משיריו הלאומיים הראשונים של ביאליק, ובו הקדים לחזות כי לאחר המסד ייבנו הטפחות, ובעקבות החלוצים הראשונים יגיעו לארץ חלוצים נוספים. אליהם הפנה את דבריו בבית הרביעי של השיר: 'הַבַָּאִים – וּבְנִִיתֶם, וטַחְתֶּם, וְשַׂדְתֶּם'.

'תחזקנה' גדוש בצירופי לשון מן המקרא ומן הפיוט, ולימים שימשו פסוקיו מקור השראה לנואמים ולכותבי מאמרים שציטטו ממנו ביטויים שהיו למטבעות לשון שכיחות: כך למשל נהג הנשיא זלמן שזר לברך ספורטאים בביטוי 'תחזקנה ידיכם'. אמנם צירוף לשוני זה מקורו תנ"כי: 'כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים' (זכריה, ח 9), אך פתיח שירו של ביאליק הוא שהקנה לו את התהודה בציבור. כך גם הביטויים 'אל ייפול רוחכם', 'עליזים מתרוננים', לעזרת העם', 'מי בז ליום קטנות' ועוד. ייזכר לטובה ד"ר מנחם אריך קליבנסקי (1942-1900), מנהל גימנסיה עברית בקלן שנספה בשואה, שחקר את מקורותיהם הקדומים של צירופי הלשון בכל משפט ומשפט בשירו של ביאליק ופרסם את ממצאיו בחוברת מיוחדת שיצאה בברלין בשנת 1936.

מתוך חוברתו של מ"א קליבנסקי

בשנים הראשונות, בטרם הוצמד לו לחן, היה 'ברכת עם' שיר דקלום מלהיב באספות של חובבי ציון. רק כעבור עשור הותאמה לו לראשונה מנגינה, ומאז נמנה, בצדק, עם זמרת העלייה השנייה – זו התקופה שבה הפך לשיר זמר מוכר ואהוב. חלוצי העלייה השנייה, ובעיקר חברי תנועת 'הפועל הצעיר' שנוסדה בפתח תקווה ב-1905, היו הראשונים ששרו את 'תחזקנה' בארץ ישראל באספותיהם שנערכו ביפו ובנווה שלום. הם אימצו אותו אל ליבם בהתפעמות ועשאוהו להמנונם. לימים התקבע השיר כהמנון הסתדרות העובדים ותנועת הפועלים כולה. 

דיוקן ביאליק על גלויית 'לבנון (ארכיון בית ביאליק, באדיבות שמואל אבנרי)

ג. הלחן ומקורו הרוסי

מהפכת 1905, שנועדה להפיל את שלטון הצאר הרוסי ניקולאי השני, נכשלה. אך הותירה אחריה שירי מחאה ומרד רבים וביניהם Майская песня (שיר של [אחד ב]מאי). הנה הבית הראשון שלו ואחריו תרגום חופשי לעברית: 

מתוך אתר זמרשת שם הובאו המילים הרוסיות בשלמותן

אין זמן לחכות. הבה ניגש למלאכה / כסאו של  הצאר רועד.
מתקרבת שעת החשבון הגורלית / שחר חדש מפציע.

המקור הרוסי של הלחן נחשף לראשונה בתכנית הרדיו 'מי יודע', שאותה ערכתי בהשתתפות חדוה סולד. בתכנית זו, ששודרה ב-4 בינואר 1966, שר הלל (אילקה) רווה את המקור הרוסי של השיר. כעבור שנתיים פרסם המלחין החיפני משה ביק מאמר קצר על המקור הרוסי, שאותו איתר בקובץ מנגינות מהפכניות, שנדפס בסנקט פטרבורג בשנת 1916 ושנה מאוחר יותר גם באירקוטסק (תצליל, 8, חיפה 1968, עמ' 53-52; וראו צילום של החוברת והתווים בדף השיר ב'זמרשת'). ביק ציין גם שברשותו תרגום לרוסית שהכין לייב יפה, אך תרגום זה נעלם לפי שעה ולא ידוע מה עלה בגורלו.

ככל הנראה, כבר בשנת 1905 הותאם הלחן הרוסי ל'תחזקנה'. ביאליק, שגר אז באודסה, כלל לא ידע שלשירו יש מנגינה. כיצד נודע לו הדבר? הוא שמע את השיר והמנגינה עולים ובוקעים מדירתו של אחד משכניו...
דוד רוטבלום (1947-1876)
(דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב)

ביאליק סיפר על כך לידידו הטוב ד"ר דוד רוטבלום, שעמד לימינו בעת חוליו ועד ימיו האחרונים. במסע שערך ביאליק באירופה בשנת 1932 הוא לן בבית רוטבלום בווינה ועל הימים שעשה המשורר במחיצתו סיפר רוטבלום בזיכרונותיו

בדרכם לאחת ההרצאות שנשא שם ביאליק ניהלו שניהם שיחה שנסבה 'על השיר העממי, על מקורותיו השונים ועל היסודות והגורמים שעושים שירה ונגינה עממית לנכס-עם ולקנין דורות'. ביאליק אמר לרוטבלום, כי 'השיר העברי העממי בא ללמד על נשמת האומה החיה, המתאבקת עם גורלה ורוקמת את עתידה'. רוטבלום נענה לו, הביא כדוגמה את שירו של היינה 'לורליי', שזכה, לדבריו, 'ליותר מאלף מנגינות' (בפועל מאות), ואמר: 'אין לי ספק שגם הרבה משיריך יושרו ככה במנגינות
שונות בפי העם'. למשמע דבריו אמר ביאליק:

מבחר כתבי דוד רוטבלום, דביר, תשי"ד, עמ' 284-283

כך נודע לביאליק לראשונה ש'תחזקנה' היה לשיר זמר, וזאת עוד טרם ידע מאין הגיע הלחן ומי התאימוֹ לשיר. התאמת המנגינה הרוסית לשיר נעשתה אם כן באודסה בשנת 1905, ואילו למעמדו ההמנוני זכה השיר רק בהגיעו לארץ זמן קצר אחר כך.  

ד. 'תחזקנה' כשיר זמר 

ועידת הייסוד של 'הפועל הצעיר', 'חצר האוטונומיה' בנווה שלום (יפו) 1905 (ישראל נגלית לעין)

צבי סוכובולסקי (1968-1886), מראשוני העלייה השנייה (עלה 1904), סיפר על צעדיו הראשונים של 'תחזקנה' בארץ. לדבריו, שיר זה הושר באספות הראשונות של ארגון 'הפועל הצעיר' (הראשונה התקיימה באוקטובר 1905, השנייה באפריל 1906, והשלישית באפריל 1907): 
עוד באספות הראשונות היה נהוג לשיר את השיר הזה של ביאליק ולא את 'התקווה'. היה יחס חיובי גם ל'התקווה', אבל השיר 'תחזקנה' ביטא יותר את משא נפשם של הפועלים הראשונים' ('ראשית "הפועל הצעיר" ', ברכה חבס [עורכת], ספר העלייה השנייה, עם עובד, תש"ז, עמ' 617).
חוקרי תולדות התקבלותו של 'תחזקנה' עשויים להיתקל בקושי מסוים, שכן בפרוטוקול האסיפה השלישית, שכאמור התכנסה בחול המועד פסח תרס"ז, נכתב כי בתום האסיפה פצחו המשתתפים בשירת 'למתנדבים בעם' (ולא 'ברכת עם'). אך ברור שזו טעות, משום ששיר זה של ביאליק, שאמנם נכתב בשנת תר"ס, הולחן לראשונה רק בתרס"ח (על ידי אברהם צבי אידלסון), וממילא לא יכול היה להיות מושר בתרס"ז. נראה כי רושם הפרוטוקול החליף את 'ברכת עם' ב'למתנדבים בעם', אולי מפני שבשני השירים מופיע הצירוף 'לעזרת העם'.

קטע מפרוטוקול האסיפה השלישית של 'הפועל הצעיר' (גיליון 2, אב תרס"ז; הדפסת הקטוגרף)
בסעיף האחרון נרשם: 'כל החברים יוצאים בשיר "למתנדבים בעם" [צ"ל: "ברכת עם"]' (אוסף אליהו הכהן)

עדויות אחרות מקדימות עוד יותר את בואו של 'תחזקנה' לארץ ישראל. אליעזר שוחט (1971-1875), אחיו של ישראל שוחט ובעצמו איש העלייה השנייה, סיפר כי שר אותו כשעלה לחוות סג'רה שבגליל בחודש טבת תרס"ו (ראשית 1906). כעבור שלושה שבועות שלח מכתב לחברו יוסף שפירא ממנחמיה וחתם אותו בציטוט הבית הראשון של 'תחזקנה' במלואו:

יוסף שפירא, הפועל הצעיר: הרעיון והמעשה, עיינות, 1967, עמ' 33

גם יהושע מרגולין (1944-1877), לימים מראשוני מחנכי הטבע בארץ ('הדוד יהושע'), ששהה ביפו בשנים 1906-1905 ושיחק בתיאטרון הראשון בארץ ('חברת חובבי האמנות הדרמתית'), סיפר כי שר את 'תחזקנה' בשנת 1906, כשהתיאטרון הציג את המחזה 'היהודים' (מאת א' ציריקוב) בבית הספר 'כל ישראל חברים' בירושלים:
נסענו בקרון מיוחד של הרכבת ומצב רוחנו היה מרומם מאד. כשנכנסה הרכבת לבין הרי יהודה, פרצה מפינו שירת 'תחזקנה', והמילים 'עד נשמע מראשי ההרים מתפוצצים קולות ה' הקוראים עלו!' – דמו לי כמציאות ממש (יהושע מרגולין, דרכו של מחנך עברי, ספריית פועלים, 1948, עמ' 112). 
בשנת 1909, כשביקר ביאליק לראשונה בארץ ישראל, התקהלו רבים בנמל יפו לקבל את פניו. כשירד המשורר הנערץ אל החוף קידמה את פניו שירת 'תחזקנה', ולצלילי השיר ליווהו לאורך רחובות יפו, עד לנווה צדק, שם לן בבית ידידו מאודסה, הסופר ש' בן-ציון. ביאליק זכה לשמוע בארץ את 'תחזקנה' יותר פעמים מששמע אותו אי פעם לפני כן, ובביצועים מגוונים של מקהלה, שירת סולו ושירת קהל. זה היה בין השירים הראשונים שבהם התקבל כמעט בכל יישוב שאליו הגיע בסיוריו ברחבי הארץ. מקבלי פניו לא הסתפקו בשירת הבית הראשון של השיר, כפי שהיה נהוג כשהושר כהמנון, אלא שרו לא פעם גם את הבית השני והבית האחרון. על כל אלה סיפרו לי כמה מוותיקי היישוב שנולדו במאה ה-19, ובהם יעקב חורגין, שזכר את צעידתו של ביאליק ברחוב בוסטרוס ביפו כשהנאספים מלווים אותו ב'תחזקנה', אסתר דונדיקוב, שזכרה את קבלת הפנים לביאליק ברחובות ואיתן בלקינד שזכר את ביקורו בראשון לציון.

ביוני 1910 ביקר החכם באשי חיים נחום אפנדי בארץ ישראל. כאשר הגיעה פמלייתו לירושלים קידמו את פניו 'אלפי תלמידים ושירתם הייתה: תחזקנה ידי כל אחינו החובבים (כך!), שירת "התקווה" וכדומה' ('מכתב מירושלים', הפועל הצעיר , 22 ביוני 1910, עמ' 11).

כל העדויות הללו, ורבות נוספות, מלמדות על מעמדו המרכזי של 'תחזקנה'  בעשור הראשון של המאה העשרים, תקופת העלייה השנייה, הן כשיר מצוטט ומוכר הן כשיר זמר.

ה. הפולמוס על מעמדן המתחרה של 'התקווה' ו'תחזקנה'

במשך כשלושים שנה, עד ראשית שנות הארבעים, התלהט בארץ (וגם בגולה) ויכוח עז בשאלה אם לא ראוי להעדיף את 'תחזקנה' כהמנון לאומי על פני 'התקווה'. הנימוק המשכנע לטובת 'תחזקנה' היה כי בעוד שירו של אימבר פונה בבית הראשון אל אלה שעדיין חיים בגלות ועינם צופה לציון, לפאתי מזרח, 'תחזקנה' הוא שיר עידוד ליושבי הארץ, אלה שכבר הגשימו בגופם את מטרת הציונות והם 'המחוננים עפרות ארצנו'. נהרי דיו נשפכו בפולמוס זה. המחלוקת התבטאה גם בפועל, כאשר בכנסי פועלים ובתנועות הנוער החלוציות שרו את 'תחזקנה' בסיום אירועים חגיגיים, בעוד מצדדי 'התקווה' מחו על כך בתוקף. ביאליק עצמו לא התערב בפולמוס, וככל הידוע גם לא קם כדי לכבד את שירו בעת שהושר כהמנון. 

הדיון הלך והסתבך כאשר בשנות העשרים אימצו תנועות הפועלים בארץ המנון שלישי – האינטרנציונל, המנון הפועלים הבינלאומי. הוועידה הראשונה של 'הנוער העובד', שנערכה בשנת 1926, על מגרש ריק ליד צריף ועדת התרבות (היום גן מאיר), נפתחה והסתיימה בשירת האינטרנציונל, ועל כך יצא קצפו של ברל כצנלסון, מנהיגם הכריזמטי והנערץ של תנועות הפועלים בארץ.

ברל. רישום של פרנטישק ריכנטאל (אוסף אליהו הכהן)
ברל לא צידד ב'התקווה' כהמנון וגם לא הציע את 'תחזקנה' במקומו, אלא התקומם על אימוץ האינטרנציונל. בנאומו באותה ועידה טען, כי 'ההמנון הלאומי, המביע את המיית הנפש היהודית בגולה,
אינו יכול בשום אופן לתת ביטוי לכוחות האדירים של היצירה הלאומית החלוצית על קרקע המולדת'. ובאשר לאינטרנציונל, לדעתו 'המנון הפועלים הבין לאומי,
אשר ערכו רב כאחד הסמלים המאחדים את מחנות העבודה לאומותיהם ולגזעיהם, הנהו שריד קדומים
של ראשית התנועה הסוציאלית והוא מפגר בתוכנו ובביטויו אחרי התפתחותה של תנועת הפועלים
בעולם'.

ברל גרס כי המנון היישוב צריך להיות שיר מקורי, שיחובר על ידי משורר שקשור לעולמה של ארץ
ישראל העובדת: 'לא זכתה עדיין ארץ ישראל העובדת שתקים מתוכה את המשורר אשר ישיר את
המנונה, את שבועת האמונים של העובד בארץ. ואת הדרישה הפנימית הזאת לזמרה המקורית, החיונית, המעורה בחיי העובד בארץ ובמשאת נפשו – אל נשתיק. נדע מה חסרים אנו, והכרת דלותנו השירית והניגונית אולי תעורר את כוחות היצירה' ('שאלת החינוך בנוער [ב]: סמלים וסיסמאות', במעלה, חוברת ב, ב' בכסלו תרפ"ז, עמ' 14). רק מאוחר יותר, בשנות השלושים, שינה ברל את דעתו ולחם נגד המבקשים לזנוח את 'התקווה'.

ביאליק עצמו, שכבר גר בארץ, הוזמן ליומה השני של הוועידה אך סירב להגיע לאחר שנודע לו כי הדגל הכחול-לבן ותמונת הרצל נעדרים ממנה ושהדגלים שהונפו היו כולם אדומים. לאברהם ברוידס, 'משורר הנוער העובד', אמר:  
היה בדעתי לבקר בוועידה זו ... אבל לאחר שנודע לי מהעיתונים על צבעה של הוועידה ועל קולה, הרי בדיעבד נוח לי שלא ראיתיה בקלקלתה ... רק מי שנפשו נתרוקנה כבר מכל זיקה למסורת אבות, מתיר לעצמו לשבור בבת אחת את כל הכלים (אבידב ליפסקר, ' "הוועידה האדומה" של הנוער העובד [תשרי תרפ"ז] ושומרי חומותיה', עיונים בתקומת ישראל, ז, תשנ"ז, עמ' 499-498).
בהדרגה החל להתפתח בארץ נוהל של שירת שלושת ההמנונים – 'התקווה', 'תחזקנה' ו'האינטרנציונל' –בזה אחר זה, כשבכל אירוע הותאם סדר שירת ההמנונים להשקפות הזרם הפוליטי שערך את הכינוס. 

הנה למשל בשירון שירי עבודה ומולדת, שערך ישעיהו שפירא (המרכז לתרבות של ההסתדרות הכללית, 1945) נדפסו שלושת ההמנונים בזה אחר זה:


אחרי מותו של ביאליק (1934) התעצם הוויכוח, והרצון לכבד את זכרו של המשורר היה נימוק נוסף למצדדים בהפיכת 'תחזקנה' להמנון. הגיעו הדברים לידי כך, שערב מלחמת העולם השנייה הציע השבועון הסטירי עגל הזהב (בעריכת אריה דיסנצ'יק, לימים עורך העיתון מעריב), 'פתרון קל ומהיר' לבעיה: הכלאת שני ההמנונים להמנון משולב. הכותב לא הזדהה וחתם בשם 'לא אימבר ולא ביאליק'; אפשר שהוא עמנואל הרוסי, שהרבה לכתוב שירים הומוריסטיים לעיתון זה.

עגל הזהב, שנה א, גיליון 1, 25 במאי 1939, עמ' 2

העיתונות הארץ-ישראלית משופעת בידיעות רבות על הוויכוחים הללו ועל מריבות, שהגיעו לעיתים לידי תגרת ידיים ואלימות (מעט מהידיעות הללו הובאו ברשימה שהתפרסמה זה לא מכבר ברשימה של עמית נאור, 'בואו לבחור צד במלחמת ההמנונים', בלוג הספרייה הלאומית, 9 בדצמבר 2019).

אך לא רק בארץ הושר 'תחזקנה' אלא גם בתפוצות הגולה, וגם שם היו ויכוחים ופולמוסים. דוד אסף, עורך מאמריי בבלוג, הפנה את תשומת לבי לעדותו המעניינת של ברל קרן, שנולד ב-1913 ליד ביאליסטוק ונמנה עם ממייסדי קיבוץ עין השופט. קרן סיפר כי במושבת הקיץ של השומר הצעיר ליד העיירה טיקטין שבפולין נערכו מפקדים חגיגיים בבוקר ובערב ליד המדורה:
היינו שרים 'תחזקנה', 'אל ראש ההר', 'עולם ישן נחריבה' [האינטרנציונל] ומאמינים בכל ליבנו בתוכן השירים. 'תחזקנה' היה ההמנון שלנו. את 'התקווה' התחלנו לשיר רק עם עלות היטלר לשלטון כשגברו הפרעות ביהודים (מאוצרות ארכיון עין השופט).
ריב ההמנונים ושירתם על פי חלוקה מפלגתית משתקפים גם מדיווחו של אלתר דרויאנוב, שבשנים 1932-1931 סבב בערי פולין בשליחות קרן קיימת לישראל (אני מודה לידידי שמואל אבנרי, שהפנה אותי למקור זה):

אלתר דרויאנוב, ציונות בפולניה: רשמי מסע (נובמבר 1931-מאי 1932), מסדה, תרצ"ג, עמ' 31–32

לעומתם, בתנועת הנוער 'השומר הדתי', שנוסדה בשנת 1929 בפולין והייתה בעלת אוריינטציה ציונית-סוציאליסטית, שרו החניכים בכל המעמדים הרשמיים גם את 'התקווה' וגם את 'תחזקנה', ולשניהם יוחס מעמד המנוני (וכך היה גם בקרב בוגרי התנועה שהיגרו לארה"ב). ד"ר יוחנן בן יעקב, שחקר את 'השומר הדתי' בעבודת הדוקטורט שלו (אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ח), המציא לנו עדות מעניינת על דיון שנערך בחודש מרץ 1939, בוועד המשותף לענייני הנוער מטעם ההנהלה הציונית בארץ, בשאלת דגל והמנון משותף לכל תנועות הנוער הציוניות. הנושא עורר ויכוחים קשים, והסופר נתן ביסטריצקי, שריכז את הדיון, הציע להתלכד סביב 'התקווה', בעוד 'תחזקנה' יוכר כהמנון הנוער החלוצי שיושר אחרי 'התקווה'. בסיכומו של דבר הוחלט כי ההמנון הלאומי הוא 'התקווה', ובנוסף 'המועצה מאשרת כי על יסוד מסורת ממושכת יש לראות את "תחזקנה" כשיר של כל הנוער הציוני החלוצי, שהוא שר אחרי התקווה'. 

ריב ההמנונים התעמעם בימי מלחמת העולם השנייה והוכרע סופית עם הקמתה של מדינת ישראל.

ו. פרסומים ראשונים של תווי השיר

תווי השיר פורסמו לראשונה במהדורה השלישית של השירון יונג יודה של האגודה הציונית 'בר כוכבא', שנדפסה בברין שבגרמניה בשנת 1911, ובה בעת גם בספר השירים לבתי הספר שערך אברהם צבי אידלסון בירושלים ויצא מטעם חברת העזרה ליהודי גרמניה (ברלין וירושלים תרע"ב / סוף 1911). עורך יונג יודה הסתמך על אידלסון והעתיק ממנו (תוך הפיכת התווים משמאל לימין במקום מימין לשמאל, כפי שנהג אידלסון ברישום תווים). זאת ועוד, אידלסון כתב בראש התווים 'נעימה מקובלה', ובתוכן העניינים 'מנגינה פולנית'. עורך שירון 'יונג יודה' כתב בגרמנית: 'לחן פולני'.

תווי תחזקנה במהדורת אידלסון, תרע"ב
תווי שירון 'יונג יודה', 1911

כעבור חמש שנים הופיעו התווים בשירון ברכת עם, שנדפס בסדרה песниСионистские  (שירים ציוניים) באודסה בשנת 1917. בשירון נדפסו תווי השיר בעיבודו של דוד נובקובסקי (1921-1848), מי שהיה מנצח מקהלת בית הכנסת של יוצאי ברודי באודסה ומלחינם של שירים ויצירות ליטורגיות רבות. ביאליק, שתמונתו התנוססה על השער, גר אז באודסה ואפשר להניח שהכיר יפה את השירון ואת העיבוד.

תווי השיר בעיבודו של דוד נובקובסקי (אוסף אליהו הכהן)

לחן שני, בלתי מוכר, חובר לשיר ברומניה על ידי מלחין בשם גוטמן (J. Guttmann). התווים נדפסו בסטנסיל בצ'רנוביץ שבבוקובינה. השיר בלחן זה הושר בארץ לעתים רחוקות, בהופעותיו של החזן ישראל סגל-רוזנבך, אולם לא התקבל בציבור ומעולם לא הוקלט.

תווי הלחן של גוטמן; לא מתוארך (אוסף אליהו הכהן)

עוד מהדורה לא מוכרת של תווי 'תחזקנה' נדפסה בוורשה (כנראה ב-1920) בסדרה 'משירי הארץ'. המו"ל היה החזן-הזמר, הצלם והפולקלוריסט הנלהב מנחם קיפניס (1942-1878) שנספה בימי השואה. ההוצאה נקראה בשם 'זמרה' על שם רעייתו הזמרת זמרה זליגפלד.


זהו עיבוד למקהלה ולפסנתר של מתתיהו בנסמן (1922-1871). בנסמן היה מלחין, מעבד ומנצח ידוע בשעתו, שגם הלחין כמה משיריו של אהרן ליבושיצקי. שמו נשכח היום כמעט לחלוטין.

'משירי הארץ', ורשה [1920] (אוסף אליהו הכהן)

וכאן ייזכר לטוב המלחין וחוקר המוזיקה היהודית אברהם צבי אידלסון, שלא רק עיבד את המנגינה, כפי שראינו לעיל, אלא גם היה הראשון להקליט את 'תחזקנה'. בהקלטה נדירה משנת 1922 ניצח אידלסון על מקהלת גברים וביצוע זה הודפס בסדרת התקליטים הראשונה של שירי ארץ ישראל, שהוציאה לאור חברת 'פוליפון' בגרמניה (ראו מאמרי 'התקליט העברי: סיבובים ראשונים – פרקים בדיסקוגרפיה של הזמר העברי', יוסי מר חיים ויאיר סתוי [עורכים], הכל זהב, ספריית מעריב, 1993, עמ' 13). מאז זכה השיר לביצועים רבים מפי מקהלות וזמרים.

הנה ההקלטה ההיסטורית ובה מושרים שני הבתים הראשונים:


ז. דור הולך ודור בא...

בארץ התפרסם במיוחד הביצוע הפומבי של השיר במופע 'אנו נהיה הראשונים', שנערך בשנת 1963 בבניני האומה בירושלים. שרה אותו מקהלת צדיקוב בעיבודו של יצחק גרציאני ובניצוחו. אילקה רווה שר את המקור הרוסי גם בתכנית הרביעית של סדרת הטלוויזיה 'שרתי לך ארצי' (1974), שהוקדשה לשירי העלייה השנייה, וחבורת רננים שרה בעקבותיו את 'תחזקנה' בעברית.

הנה זה:


כיום, בחלוף 125 שנים ממועד חיבור השיר, נראים מילותיו של ביאליק בבית החמישי של השיר כנבואה שהתגשמה:
יֵשׁ יוֹם – וּמִיָּם עַד-יָם יֵצְאוּ יִשְׁתּוֹמְמוּ / לִרְאוֹת מַה-פָּעַל קְטֹן גּוֹיִם, עַם נָד. 
ואכן, דור הולך ודור בא. שירה חדשה מרנינה כיום את לבותיהם של תושבי הארץ, במופעים, בשידורי רדיו וטלוויזיה ובשירים ופזמונים חדשים לבקרים. השיר 'תחזקנה', שהפעים וריגש במשך עשרות שנים את חלוצי היישוב הוותיקים והלהיב גם בני נוער רבים, הודר כבר מזמן מרשימת השירים המושמעים באמצעי התקשורת. לכל היותר חוזרים אליו כמקור קומי, אם בתכנית הסאטירית 'ניקוי ראש' ('תחזקנה ידי כל אחינו המכונאים'), אם בסרט הפולחן 'גבעת חלפון אינה עונה'  – שניהם בעצמם שייכים כבר לדור הקודם...

הנה תחילה הפרודיה מ'ניקוי ראש' (1974), שמצחיקה גם היום:



וכאן הקטע הבלתי נשכח מהסרט 'גבעת חלפון אינה עונה' (1976) ובו סרג'יו קוֹנְסְטָנְצָה (בגילומו של ישראל פוליאקוב המנוח) זורק רימון וקורא בהתלהבות 'תחי מדינת ישראל ... תחזקנה ידי כל אחינו המחוננים'.



אך גם אם זמנו של השיר עבר וסגנונו המליצי פס בחילופי הדורות, ראוי היה שבני דורנו, הגדלים ומתחנכים בארץ, יכירו גם הם את אחד מנכסי צאן הברזל של השירה העברית, שהיה מן השירים המלהיבים ביותר בתקופה שקדמה להקמת המדינה. עם כל הכבוד לפזמונים המזינים את תכניות הבידור בערוצי השידור השונים, ולצלילים מחרישי האוזניים במועדונים ובחתונות, אל לנו להזניח את 'שמורת הטבע' של הצליל הארץ-ישראלי הישן, של שירי העם מרוממי הלב כ'תחזקנה', שאלפים ורבבות מתושבי הארץ, בעבר הלא רחוק, קמו על רגליהם לכבודו וחוויית שירתו נצרבה עמוק בתודעתם.

23 תגובות:

  1. אם לצטט מתוך המאמר, הרי הוא לעילא מכל תושבחתא.
    ועד חצי ציטוט: ' כך למשל נהג הנשיא זלמן שזר לברך ספורטאים בביטוי 'תחזקנה ידיכם''.
    לפחות פעם אחת, אני זוכר איך הנשיא ברך קבוצת כדורגל לרגל הישג חשוב -כנראה בחו"ל, בהתלהבות יתירה,ובקול רועד, "תחזקנה רגליכם"

    השבמחק
    תשובות
    1. זה היה במשחק גמר גביע המדינה בכדורגל והברכה היתה "תחזקנה הרגלים"

      מחק
    2. גם אני זוכר ברכה זו של שז"ר אולם למיטב זכרוני זה היה כאשר התכבד בבעיטת הפתיחה של משחק גמר גביע המדינה בכדורגל.

      מחק
    3. נאומו המיתולוגי ('כמה מילות ברכה') של שזר היה בטקס הענקת גביע המדינה בכדורגל לקבוצת הפועל תל אביב בשנת 1972, כולל 'האצבע המשולשת' שזקר כלפי הנוכחים, כנראה בהיסח הדעת. שזר איחל להפועל ירושלים שיום יבוא וגם הם ינצחו (מה שאכן קרה בשנה הבאה), ובלשונו: 'ברכה וכבוד למנצחים, לכל אלה שהשתתפו במשחק וגילו אומץ ויופי ... אבל כבוד וגיל למנצחים, להפועל תל אביב! ... אני רוצה להגיד: לא שכחנו את השבועה "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" – יום יבוא ותנצח ירושלים!'
      על בסיס הנאום הפתטי הזה נוצר המערכון של חבורת 'לול', ובו הברכה האלמותית: 'תחזקנה רגלייכם'...
      הסרטון המקורי של נאום שזר הובא בבלוג עונ"ש כאן:
      http://onegshabbat.blogspot.com/2012/02/blog-post_21.html

      מחק
    4. מי יודע, האם הספור הבא על זלמן שז"ר נכון? בהיותו עורך עתון "דבר" בזמן מלחמת העולם השניה, כאשר נוצר חוסר בנייר להדפסת העיתון, הוא הציע שבמקום ארבעה עמודי העיתון ידפיסו רק שלושה עמודים ובכך יחסכו בנייר.
      מישהו יודע על כך?

      מחק
    5. מורי למוסיקה אהרון ( אוטו ) גרוניך - אביו של שלמה גרוניך - הדריך אותנו במקהלת בית חינוך לילדי עובדים בחדרה לשיר את תחזקנה בכל מופע כהימנון בית הספר . זאת בשנות הארבעים של המאה הקודמת.

      מחק
  2. אמנם, לעילא ולעילא; נותר לקוות שהנכדים/ות אף הם יקראו ויפנימו את מכמני הכהן.

    השבמחק
    תשובות
    1. כשאני קורא את דבריו של אליהו הכהן, זה מיתרגם אצלי מיד לקולו ב"שרתי לך ארצי".

      מחק
  3. נדמה לי שמה שגרם לדחייתו של השיר בציבור (ואולי גם לפגיעה מסוימת בתדמיתו של ביאליק כמשורר לאומי) הוא הדימיון בין כמה מהביטויים המליציים שלו לבין כמה ביטויים גסים בלשון העכשווית. אמנם הסלנג העכשווי השתנה קצת, אבל אני לא בטוח שזה בר תיקון.

    השבמחק
  4. מצטרף לדברי התודה על המאמר היפה והמעניין! שמח שהייתה לי זכות לתרום דבר מה בנושא. והנה תוספת: דוד ט"ש (טור שלום), היה אחד מלוחמי מחלקת ההר - ה-ל"ה שנפלו בקרב בדרכם לגוש עציון הנצור, ביום ה' בשבט תש"ח, 16.1.1948. בהיותו תלמיד הגימנסיה העברית בירושלים, פרסם דוד מאמרים קצרים בנושאים שעמדו ועומדים ברומו של עולמנו: "גבורה ונקמה בישראל", "איזה הוא יהודי טוב", "הטוב והיפה שבחיי העיירה" ועוד. אחד המאמרים עוסק ב"הימנון לעם כולו". דוד מעלה את הדילמה שהוצגה לעיל, בין התקווה לתחזקנה, מנקודת מבט של איש הנוער העובד. הכרעתו ברורה: "מן הדין איפוא, שאנו, תנועת הפועלים והנוער העובד נחזור ונקבל את 'התקווה' כהימנוננו ... התקווה מהווה צעד חשוב לאיחוד העם העברי". אחד הנימוקים שמעלה דוד הוא עדות שריד שואה שמספר: "ראיתי מאות קרונות מוות. כאשר ישבתי בבית הנתיבות (תחנת הרכבת) בלבוב בלבוש נוצרי, כביכול, וראיתי קרונות מוות, שמעתי מתוכם שירת 'התקווה' של הנוער הלבובאי. אזני שמעו זאת, שירת 'התקווה' הפורצת מתוך קרונות המוות יש בה כדי לחזור ולהפוך שיר זה להמנון הלאומי. ההולכים למוות, המובלים לתאי הגאזים קידשו שיר זה. עלינו לעמוד דום בפני השירה של הנוער הלבובאי. הנוער ששירה זו פרצה מגרונו הנחנק בגאזים מרעילים איננו עוד ... אבל לחלל האוויר בקעה שירה שאותה אין בכוחו של אדם לעצור ... אל נזלזל בשיר שפרץ מגרונם. הגיטו הלוחם ... נהיה קדוש, אל נא נשכח לשמור גם על הקדשים שלו, אל נפקיר את קדשיו". שנים רבות נהגתי לצטט פסקה זו בהדרכות בעקבות מחלקת ה-ל"ה. לא מכבר גיליתי שהשורד שהעיד על כך היה אליעזר אונגר. מי שאיבד את כל משפחתו בשואה, בטרנוב. אחד הראשונים שהצליח להימלט ולהגיע ארצה, ובינואר 1944. ביום הגעתו ארצה הופיע בפני ועידת הקיבוץ המאוחד ושיתף את החברים בחוויותיו מאימי השואה בפולין. לא אאריך בקורות חייו (שראויים להרחבה) אסתפק בציון העובדה שהוא, יחד עם חבר נוסף, ייסד את תנועת הנוער השומר הדתי בפולין, ובראשה עמד בראשית דרכה. כחלוף כמה שנים הוחלף על ידי משה קרונה (אביו של דוד אסף, בעל הבלוג שמארח אותנו כאן). שני נושאים חקרתי לעומק וכתבתי עליהם לא מעט: פרשת ה-ל"ה ותנועת הנוער השומר הדתי בפולין, והנה מתברר שיש קשרים סמויים מהעין ביניהם. שבת שלום ומבורך! יוחנן בן יעקב, כפר עציון

    השבמחק
  5. בל ישכח השיר הנוסף – "השבועה" (מיר הויבן די הענד ...), המנון פועלי ציון, עליו כתב אליהו ‏הכהן למשל בגליון 279 של חדשות בן עזר, 2007 וכן ב"זמרשת". כמובן גם שיר זה התחרה ‏ב"תחזקנה".‏
    הוא הושר בכינוסי התנועה במזרח אירופה ובכמה קיבוצי הקיבוץ המאוחד שהוקמו ע"י חברי ‏התנועה שעלו משם.‏
    ואני בנערותי, בשומעי את ביצועי הורי, הייתי מבולבל: במי מהם אני אמור לראות את ההמנון ‏‏(חוץ מ"התקוה" כמובן).‏
    תודה לאליהו ולדוד.‏

    השבמחק
  6. מאלף. תודה למר אליהו הכהן. "תחזקנה..."

    השבמחק
  7. ובוודאי חסרים היום כמה זמרים בסגנונו וביכולתו של אילקה רווה ז"ל שנפטר לפני כמעט שני עשורים.

    השבמחק
  8. תודה לאליהו על המחקר המעמיק!
    זרק אותי באחת לימי התנועה המאוחדת בה שרנו את שלושת השירים בהתלהבות.
    לא הייתי מודע ל"קרב" הגדול בין שני השירים. נולדתי למדינה הצעירה שהתקווה הוא המנונה.
    מעניין להסתכל על הצד ה"מוזיקלי" של תחזקנה מול התקווה: לתחזקנה מנגינה עם קצב מלהיב (כיאה ללחן מהפכני) בעוד להתקווה קצב איטי וכרומטי. איני איש מוזיקה כך שלא ברור אם מדובר במלודיה, בסולם או במקצב. אשמח למבט על הצד הזה.

    השבמחק
  9. זה כנראה התרגום לרוסית משנת 1912
    Привет вам, родимые, где бы вы ни были,

    Вам, сохранившим к отчизне любовь!

    Народ возрождайте, спасайте от гибели,

    Флаг наш упавший воздвигните вновь!...



    Нам дороги в вашей борьбе возродительной

    Слёзы и пот ваш на ниве родной, –

    Упали их капли росою живительной

    В душу, убитую рабством и тьмой.



    Пусть вами лишь первые камни положены, –

    Верьте, он был не напрасен, ваш труд, –

    По славной дороге, впервые проложенной,

    Дальше отважно другие пойдут.

    Под гнетом вражды и презрения злобного

    Вера горит путеводным огнём, –

    Со дней Зерубавела* дела подобного

    Мы не ковали в скитании своём!...

    אל תיפול רוחכם

    השבמחק
  10. רוב תודות לך דוד, ולאליהו, חברי, על הנוסטלגיה.‏

    בכנסים, במפגשים ובתהלוכות של תנועות הנוער, אכן היינו שרים את שלושת ההמנונים:‏

    התקוה ראשונה, תחזקנה שניה ומסיימים באינטרנציונל, כחברי תנועות הנוער של תנועת העבודה.‏

    השבמחק
  11. שלוש תובנות פשוטות עלו בראשי עם קריאת המאמר המשכיל והמעניין כל כך:
    1. מי שמוציא תחת ידו שורות כמו "אם לא את הטפחות - רק מסד יסדתם -
    רב לכם, אחי!"
    הוא ללא כל ספק משורר גדול.
    2. טיב ההקלטה בימינו עולה אין מונים על ההקלטות משנת 1922.
    3. הזמר העברי לא יכול היה לחלום על מאהב מוצלח יותר מאליהו הכהן!

    השבמחק
  12. ובהבהרה לדבריו של רוני ה. - כמובן, הביטוי "עליזים מתרוננים" ששובש בכוונה תחילה ל"עליזים מתרוממים" הוא שלעתים "פגע" בשיר הנפלא .

    השבמחק
  13. לכהן הזמר ושיר העם,

    תחזקנה ידי כל גואלי שיר
    ומאירים בפז את חשכת ההווה
    אל ייפול רוחכם - כי גדולתכם נוקיר
    ותמיד עוד לישעכם בעוז נקווה

    בשם כל אוהבי הזמר העברי

    השבמחק
  14. מאמר שהוא תענוג צרוף.
    גם מבט מעמיק על השיר הנפלא, גם הומור וגם מעורר מחשבה על כל המחלוקות שנעלמות עם חלוף השנים.

    השבמחק
  15. בעיני, מה שנכתב כאן הן לא כתבות אלא ממש מחקרים היסטוריים! פנטסטי!

    השבמחק
    תשובות
    1. נכון, המטמרים הם תוצאה של מחקרים. אבל הכותב עצמו מעיד שמה שהוא כותב כאן, אלה מאמרים. וזה לשונו: אך לא רק בארץ הושר 'תחזקנה' אלא גם בתפוצות הגולה, וגם שם היו ויכוחים ופולמוסים. דוד אסף, עורך מאמריי בבלוג, הפנה את תשומת לבי לעדותו המעניינת של ברל קרן, שנולד ב-1913 ליד ביאליסטוק ונמנה עם ממייסדי קיבוץ עין השופט. קרן סיפר כי במושבת הקיץ של השומר הצעיר ליד העיירה טיקטין שבפולין נערכו מפקדים חגיגיים בבוקר ובערב ליד המדורה:

      קטע מתוך המאמר. "דוד אסף, עורך מאמריי בבלוג"
      🙂

      מחק
  16. המשך הברכה של הנשיא שזר היה:

    לא חשוב מי נצחה (כך אמר - נצחה - ללא האות י אחרי הנון) נצחה תל אביב. זב היה דרבי בגמר גביע המדינה.
    מאמר נוסף מרתק של אליהו. תודה.יוסי

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.