גלגולו של ניגון: בדרך לאילת עוצרים בדְזַ'נְקוֹיֶה (א)

'והנה הוא חוף אילת' (מבצע עובדה, 1949)

ליום שחרור אילת, ט' באדר תש"ט (10 במרס 1949)
ולכבודו של אליהו הכהן, חתן פרס ישראל לשנת תשע"ג 

____________________________________________________________________

גולשים יקרים,

אם הגעתם לכאן בוודאי תשמחו לדעת שפרק זה קיבל פנים חדשות בספרי שיר הוא לא רק מילים: פרקי מסע בזמר העברי (הוצאת עם עובד, תש"ף / 2019).

אתם מוזמנים לבקר בפרק הארבעה עשר של הבלוג 'שיר הוא לא רק מילים' ושם תמצאו מידע נוסף על הספר ועל השיר.

____________________________________________________________________

שירו של חיים חפר 'בדרך לאילת' – המוכר יותר בשם מילות הפזמון 'הֵי דרומה' – עבר גלגולים שונים ומעניינים שמוכרים לחובבי הזמר העברי. עתה, לקראת יום שחרור אילת, ובהמשך לרשימה על דגל הדיו ועל בְּרֶן, הגיעה העת לסכם את תולדות השיר, שעבר שני גלגולי נוסח ושני גלגולי לחן.

ב-6 במרס 1949, יום פרוץ מבצע 'עוּבְדָה', שנועד לשחרר את הנגב, חיבר חפר (אז פיינר) את השיר עבור להקת הצ'יזבטרון, שאותה ייסד ובראשה עמד. חברי הלהקה שרו אותו בדרכם מבאר שבע אל מסדר הניצחון החגיגי של חטיבות הנגב וגולני, שנערך ליד דגל הדיו באוּם-רַשְׁרַשׁ ב-10 במרס. אלא שבדרכם דרומה, בעקבות הג'יפים של חטיבת גולני, עדיין נקרא השיר 'הדרך לעקבה', מילותיו היו שונות במקצת, וגם המנגינה הייתה שונה ונלקחה משיר רוסי ביידיש, שנקרא 'הֵי דְּזַ'נְקוֹיֶה' או 'כשנוסעים לסבסטופול' (בשיר יידיש זה ובגלגוליו נדון בחלק השני של רשימה זו).

זמן קצר לפני המסדר טען מאיר נוי (אז נוימן), האקורדיוניסט של הלהקה, כי אין זה ראוי לבוא למעמד היסטורי כזה עם לחן זר, ובתוך זמן קצר הלחין צלילים חדשים שהתכתבו עם המנגינה המוכרת. כששבה הלהקה מאילת צפונה עדכן חיים חפר גם את המילים. השיר המחודש, במילים ובמנגינה המוכרים לנו היום, נכלל בתכנית הרביעית של הצ'יזבטרון, 'הטרמפ', והושמע לראשונה בהצגת הבכורה שהתקיימה במחנה הצבאי בקסטינה, ב-7 באפריל 1949.

א. הגרסה המוּכּרת: 'בדרך לאילת'

נאזין קודם כל לצ'יזבטרון במנגינה המוכרת. הסולן הוא גדעון זינגר, והוא שר לצלילי אקורדיונו של מאיר נוי:



וכאן, בני אמדורסקי:



ואלה מילות השיר כפי שנדפסו לראשונה בספרו של חיים חפר תחמושת קלה (ספרית פועלים, 1949, עמ' 88-87):

שני מקומות מוזכרים בשיר כנמצאים בדרך לאילת – 'רדיאן' ו'אל-ע'מר'. היכן הם?

אל-ע'מר נמצא באזור המושב צופר שבערבה התיכונה, כ-120 ק"מ מאילת. אתריו של מקום זה קיבלו שמות עבריים למהדרין: נחל עומר, עין עומר, ואפילו חניון עומר.

רדיאן, או בשמו הערבי עין ע'דיאן, נמצא בשולי מטע התמרים העתיק של קיבוץ יוטבתה, כ-40 ק"מ מצפון לאילת. זהו אתר ארכיאולוגי קדום ובתקופה העות'מאנית ובימי המנדט הבריטי היה שם מבנה של תחנת משטרה מדברית.

בדואים בעין רדיאן, 1949 (מתוך האתר אילת עירי)

המסלול שתיאר חפר בשיר תואם את נתיב ההתקדמות של חטיבת גולני

בספר משפחת הפלמ"ח: ילקוט עלילות וזמר, שערכו חיים גורי וחיים חפר, מסופר כי השיר עצמו חובר ממש בדרך לאילת, כאשר חברי הלהקה, וחפר בראשם, עשו את דרכם דרומה יחד עם לוחמי חטיבת 'גולני'.

משפחת הפלמ"ח, ידיעות אחרונות, מהדורה רביעית, 1977, עמ' 210

העיתון 'דבר' אכן ציין עובדה זו, אבל לא בדיוק כך. ברשימתו של שלמה טנאי, 'עם צבא ישראל באילת' (15 במארס 1949), נכתב בין היתר על המסדר שנערך באום רשרש ובו הופיעה הלהקה:

בסיום רשימתו סיפר טנאי על השירים החדשים, שנכתבו בדרך לאילת 'על ידי חיילים משוררים' (כוונתו מן הסתם לחיים חפר), 'שהותאמו למנגינות ידועות'. במנגינה 'ידועה' זו – 'הֵי דְּזַ'נְקוֹיֶה' – נעסוק, כאמור, ברשימה הבאה.

גם בספר 'הצ'יזבטרון: אֵם הלהקות הצבאיות' (הקיבוץ המאוחד ורשות השידור, 2007, עמ' 81-80), סיפרה חברת הלהקה נעמי פולני על הולדת השיר:

בימי מבצעי עוּבְדָה (10-6 במרץ 49') ישבנו בבאר-שבע ... שתי חטיבות יצאו לְדרך המִדבר ... אנחנו ישבנו בבניין המשטרה וחיכינו לאות לצאת בעקבותיהם. שם, בבאר-שבע, תוך הציפייה לַקריאה – חיבר חיים את 'הֵי, דָּרוֹמָה'; הזדרז ועשה בַּמָּקום 'יש מאַיִן': שלף, 'פַּרְטִיזָנִית', את מנגינת 'סֶבַסְטוֹפּוֹל' שרכש לאחרונה – אחד השירים שמאיר [נוי] היה שר לנו - ועל פי המשקל שלה כתב את השיר שלו לכבוד המאורע המתרחש. 

... נקראנו  לרדת לעקבה. יצאנו במשאית שלנו, ובדרך תירגלנו את השיר החדש שאנחנו מביאים להם. ומאיר  פתאום אומר: 'לא כל כך לעניין להתייצב שם, במעמד חגיגי שכזה, עם מנגינה רוסית'. אמרנו: 'בסדר, אז כְּתוֹב!'. אז הוא השתתק לזמן-מה – מתבונן במילים, שותק, מתבונן... מתבונן – והיתה לו מנגינה חדשה. כבשנו אותה בַּמקום, במהלך הנסיעה. וגדעון [זינגר] – שעליו רוב המעמסה בשיר – ... הוא שישיר עם המילים ביד ... אבל אנחנו, המקהלה, את תפקידנו למדנו על-פה ... הגענו לאילת; ראינו את 'דגל הדיו' בראש התורן; שרנו את השיר החדש – היתה חגיגה.

הנה כמה ביצועים נוספים של 'בדרך לאילת' ובראשם סרטון קצר שהכין ידיד הבלוג, אלכס נקריאקוב. הסרטון משלב צילומים אותנטיים מן המסע של כוחות צה"ל לאילת במבצע 'עובדה', עם שני ביצועים של השיר: הראשון של הצמד הלל (אילקה) ואביבה רווה, והשני של זמר העם האמריקני המהולל פיט סיגר.



פיט סיגר ביקר בארץ בסוף חודש ינואר 1964, זמן קצר לאחר התפרקותה של להקת 'האורגים' (The Weavers) המפורסמת. לקראת ביקורו בקיבוץ גרופית שבערבה – כך למדתי מהבלוג של אהוד בן פורת – הוא למד את 'הי, דרומה' ושר אותו בפני חברי הקיבוץ.

עוד תמונות וסיפורים מביקורו של פיט סיגר בארץ – כאן. ואגב, פיט סיגר שר גם את השיר המקורי 'דז'נקויה' ביידיש ובאנגלית, והביצוע שלו יובא ברשימה הבאה.

כאן הזמרת, המנצחת והמלחינה הקצת נשכחת טובה פורת:



מקהלת מסד (בניצוחו של סטנלי ספרבר הצעיר).

בינה לנדאו (עם מקהלה).

וכאן ביצוע מעודכן (מדי) של להקת אתניקס:



ב. הגרסה המקורית: 'הדרך לעקבה'

'הלוחם, ראשו פרוע / כאן בדרך עקבה'

בציטוט שהובא לעיל מ'משפחת הפלמ"ח' ציין חיים חפר כי בנוסח המקורי של השיר נכתבו המילים 'הי דרומה – עקבה', ורק מאוחר יותר שונה הנוסח ל'אילת'. אולם מן הנוסח ששמר מאיר נוי – כזכור האקורדיוניסט והמלחין של הגרסה המאוחרת – עולה שהיו שינויי נוסח נוספים, כולל בית שלם שהושמט ('ראס-אל-נאקב כבר עבר הוא'). זאת ועוד, כותרת השיר המקורית לא הייתה 'בדרך לאילת', אלא 'הדרך לעקבה'...

ראס אל-נאקב היה אז עמדה נטושה של הליגיון הירדני, והיום הוא מעבר הגבול המכונה 'מעבר נטפים', בגבול ישראל-מצרים.

מאיר נוי, מַעַיְנֵי הזמר, הוצאה עצמית ('אם אין אני לי מי לי'), 1996, עמ' 134

'הלוחם, עיף, יגע / על הארץ השתרע'

הסיבה לשינויים נבעה מכך שאת מילות השיר המקורי התאים פיינר-חפר ללחן של שיר עממי ביידיש, שנקרא 'אַז מען פֿאָרט קיין סעוואַסטאָפּאָל' (כשנוסעים לסבסטופול), או 'דזשאַנקאָיע'. כזכור, את המנגינה של שיר הזה למד חפר ממאיר נוי.

מאיר, ואחיו דב (לימים פרופ' דב נוי, חוקר הפולקלור היהודי) הגיעו לארץ זמן לא רב קודם לכן, לאחר ששהו במחנות המעפילים בקפריסין, שם לימדו את המעפילים שירים בעברית, כולל את 'דזשאַנקאָיע', שתורגם לעברית על ידי דב (בשיר מיוחד זה ובתרגומיו נעסוק ברשימה הבאה).

מאיר נוי, שהתגייס מיד עם הגיעו לארץ והצטרף לצ'יזבטרון, היה לימים מורה למוסיקה (אחד מתלמידיו היה דניאל בארנבוים), מלחין, מחנך אהוב וחוקר מובהק של שירי זמר עממיים בעברית וביידיש. כל ימיו טרח על אוסף שאין שני לו בעולם – מיון וקטלוג של כארבעים אלף שירים בעברית וביידיש. אוסף עצום זה נמסר לפני כעשרים שנה לספרייה הלאומית והוא פתוח לכל דורש. עד מסירתו לספרייה היה שמור הארכיון בדירתו הפרטית של נוי, שהייתה למעשה ספריית מחקר של איש אחד, ששירתה במסירות וביעילות את חוקרי השירים בשתי השפות.

מאיר נוי (1998-1922)

בתכנית הטלוויזיה 'האמיני יום יבוא', בהנחיית דן אלמגור, שהייתה האחרונה בסדרה 'שרתי לך ארצי', שרו חברי מקהלת בית רוטשילד וחבורת רננים את שני השירים ואת שתי המנגינות בזו אחר זו.

ג. הי דרומה לאילת: הסרט

בשנת 1954 הפיקה הסתדרות העובדים הכללית סרט תעודי ושמו 'הי דרומה לאילת', הסרט בוים על ידי נתן גרוס ואת מילות הקריינות חיבר, כצפוי, חיים חפר.

הסרט נפתח בצלילי השיר וממעוף הציפור רואים את הדרך לאילת. בהמשך יש צילומים מעוררי נוסטלגיה מראשית ימיה של אילת. זו גרסה מקוצרת של הסרט, שערך יעקב גרוס, בנו של הבמאי המנוח.

*

רשימה זו הוקדשה, כנאמר למעלה, לכבודו של מורנו ורבנו אליהו הכהן, שלפני יומיים נתבשרנו על זכייתו בפרס ישראל לשנה זו על תרומתו רבת השנים לחקר הזמר העברי. יהי רצון שיאריך ימים על כס מלכותו וימשיך להפיץ את תורתו ברבים, כמים לים מכסים.

כשקרא אליהו רשימה זו הוא מיהר להשיבני:

היטב קלעת כשבחרת להקדיש לכבודי את רשימתך על 'הי דרומה'. בן בית אני בנופי השיר הזה. שנתיים פיקדתי על חוות באר אורה (1957-1956), והובלתי אלפי צעירים במסעות בין צוקי אילת ובערבה, תוך שירה, ושני הלחנים של 'הי דרומה' כיכבו אז ברפרטואר. 

'עין רדיאן' הנזכרת בשיר עוד הייתה אז היאחזות נח"ל. כשאירחתי את בן-גוריון בחווה, באביב 1957, הוא שאל אותי מאין מגיעים מים לבאר אורה. השבתי לו: מ'עין רדיאן'. הוא מיד גער בי בטון הבנגוריוני הטיפוסי, ותיקן: 'אל תגיד עין רדיאן, אמור יטבתה'...

בן-גוריון מבקר בחוות באר אורה, מלווה באליהו הכהן (1957)