כתב וצילם ברוך גיאן
התדעו היכן צולמה תמונה זו שלמעלה?
נדמה לי שרק מעטים יוכלו לזהות את קברו של דוד המלך, שנמצא בקריפטה עתיקה בהר ציון שבירושלים, במבנה שבקומתו העליונה מצביעים הנוצרים על חדר הסעודה האחרונה (קנקולום; cenaculum). עד מלחמת ששת הימים הר ציון היה האתר הדתי החשוב והקדוש ביותר במדינת ישראל ליהודים, נוצרים ומוסלמים. מגג המבנה אפשר היה לראות את העיר העתיקה ולהציץ במה שמעבר לחומות. לאחר המלחמה הועם מעט זהר קדושתו, ואף על פי כן עדיין המקום הומה מבקרים.
החיפוש אחר הקבר הקדוש ומאמצי זיהויו נמשכים כבר מאות שנים. ההיסטוריונים חלוקים בשאלה היכן נקברו מלכי בית דוד, ודוד בראשם, אך דומה שכולם מסכימים שהקבר שעליו מצביעה 'המסורת' איננו קברו האמתי של דוד. לפי המקרא דוד נקבר בעירו, כלומר ב'עיר דוד', אך היכן היא עיר דוד? המסורות הנוצריות, למשל, חיפשו את הקבר דווקא בבית לחם, שגם היא הייתה עירו של דוד... היום יודעים אנו בוודאות שעיר דוד נמצאת במקום אחר, על 'גבעת העופל' שמחוץ לחומות ומדרום לשער האשפות.
קבר דוד 'הנוכחי' נמצא בקומה ראשונה של מבנה סבוך, שיסודותיו, על פי גרסה אחת, שייכים לכנסיית ציון הקדושה מן התקופה הביזנטית. גרסה אחרת טוענת, כי מדובר בבית כנסת קדום, שכן גומחתו פונה לכיוון הר הבית, בעוד שהכנסיות כיוונן מזרחה. אל הקבר מגיעים ממגרש החניה הממוקם ברחוב כהנא. שמואל זנוויל כהנא היה האיש שעמד מאחורי הפיכת קבר דוד לאתר קדוש. בתפקידו כמנכ"ל משרד הדתות גילה כהנא בעצמו – יש אומרים המציא – קברים קדושים רבים ברחבי המדינה, טיפח ופיתח אותם, וקבר דוד היה הראשון והחשוב שבהם. במרצו הרב, ועל אף ביקורת חריפה שהופנתה כלפיו על האופי החרדי שהוקנה למקום, הפך כהנא את קבר דוד למקום שוקק ומלא פעילות.
הראשון שהזכיר בכתביו את הקבר בהר ציון היה הגאוגרף הערבי אל-מוקדסי, שכתב בערך בשנת 985: 'ואנשי הספר [יהודים ונוצרים] אומרים שקבר דוד בצהיון [ציון]'. השער הסמוך לקבר נקרא על ידו בשם 'באב צהיון' (שער ציון), ואכן גם היום, אחד משמותיו הערביים של שער ציון הוא 'באב א-נבי דאוד' (שער הנביא דוד).
בשנת 1170 בערך זיהה הנוסע היהודי בנימין מטודלה את קברי בית דוד בהר ציון, ורשם גם סיפור מסמר שיער על גילויו של הקבר:
ובהר ציון קברי בית דוד וקברי המלכים אשר קמו אחריו. ואין המקום ידוע, אלא מהיום ט"ו שנה נפל כותל אחד מן הבמה [כנסיה] אשר בהר ציון, ואמר הפטריארקא [פטריארך] לממונה שלו: קח את האבנים מחומות הקדמונים ובנה ממנו הבמה. והוא עשה כן, ושכר פועלים בשכר ידוע, וכן היו עשרים אנשים. והיו מוציאין את האבנים מיסוד חומת ציון ... והקימו אבן ומצאו שם פי מערה. אמר אחד לחברו: נכנס ונראה אם יש שם ממון. והלכו במבוא המערה עד שהגיעו אצל ארמון אחד גדול בנוי על עמודי שיש מצופה בכסף ובזהב, ולפניו שלחן זהב ושרביט ועטרת, והוא קבר דוד המלך, ולשמאלו קבר שלמה המלך כמו כן, וכל קברי כל המלכים הקבורים שם ממלכי יהודה. ושם ארגזות סגורות שאין אדם יודע מה שבהם. ורצו אלו שני האנשים ליכנס בארמון, והנה רוח סערה יוצא מפי המערה והכה אותם. ונפלו לארץ כמתים ושכבו עד הערב. והנה רוח אחד בא צועק בקול רם והוא כקול אדם: קומו צאו מן המקום הזה... (אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, מסדה, 1976, עמ' 41).
ומעניין שכאלף ומאה שנים קודם לכן, סיפר יוסף בן מתתיהו, ב'קדמוניות היהודים' (ספר שישה עשר, ז, א 179), סיפור דומה על המלך הורדוס:
ובעת ההיא פתח בלילה את הקבר ונכנס לתוכו לאחר שנתן דעתו על כך, שפחות מכל תגלה העיר אותו בשעת מעשה. ולקח עמו את הנאמנים שבידידיו. אמנם הוא לא מצא כסף מזומן אלא רק תכשיטי זהב ואבנים יקרות לרוב, ואת כל זה לקח. הוא השתדל בשעה שערך בדיקה מדוקדקת ביותר לחדור פנימה ואפילו עד לארונות שבהם היו גוויותיהם של דוד ושלמה, אולם שניים משומריו מתו מפני שבפנים בקעה אש לקראת הנכנסים והוא עצמו יצא מבוהל ומפני פחדו בנה בפי הקבר מצבה של אבן לבנה יקרת מציאות להיות לו לכפרה.
פרופסור מיכאל אבי-יונה, שתיכנן את הדגם המפורסם של ירושלים בימי הבית השני (שהוצב במלון 'הולילנד', והיום נמצא במוזיאון ישראל) והסתמך במידה רבה על כתביו של יוספוס, החליט לחבר את המסורות הללו והעמיד את מצבת האבן הלבנה של קבר דוד בהר ציון.
במאה ה-15 פרץ סכסוך חריף בין היהודים לבין הנוצרים בשאלת הבעלות על קבר דוד. וכששניים רבים השלישי מרוויח... השלטון המוסלמי התערב והפקיע את המקום לטובת המוסלמים.
במאה ה-19 קיבל המהנדס האיטלקי ארמטה פיארוטי אישור מהפחה הטורקי לחפור במקום ולהיכנס למערה שמתחת למבנה.
באותה עת, יהודים ונוצרים יכלו רק לעיתים רחוקות להתפלל תמורת תשלום, וגם אז לא בקומת הקבר עצמו אלא בקומה שמעל, סמוך לחדר 'הסעודה האחרונה'. דרך חרך קטן ניתן היה להציץ אל הקבר שלמטה, ובחדר זה הייתה גם מצבת בטון גדולה שנקראה קבר דוד המדומה...
בשנים האחרונות עורכת רשות העתיקות עבודות שימור וחיזוק של המבנים ההיסטוריים במתחם הר ציון. הח'אן – שם נמצאים מבני השירותים – חוזק וטויח; חצר העמודים המרובעת, חלק מן הקלויסטר שאותו בנו נזירים פרנציסקנים, עדיין בעבודות שיפוץ; ופנים חדר הקבר נוקה מן הפיח הרב שהיה בו. במהלך השיפוץ הוסרו הטליתו והפרוכות שכיסו את הקבר ואז התגלה הסרקופג הריק מימי הביניים (מקובל לחשוב שהוא מימי הצלבנים). בינתיים כוסה ארון האבן שוב בפרוכת וחזרה עטרת הקדושה המסורתית לקברו של המלך דוד.
כך נראה הקבר קודם לעבודות השימור (צולם ב-2007)
כתרי התורה ותשמישי הקדושה היקרים, שהונחו על הפרוכת, נגנבו מזמן. עתה לא נותרה אלא פרוכת בד פשוטה המכסה את הסרקופג, ועל גבו נשענים המתפללים ושופכים את צָקוּן לחשם.
 |
קבר דוד עלה לאחרונה לכותרות, לאחר שספג שתי פגיעות ונדליסטיות באריחי הקרמיקה העתיקים (מאה 17), שציפו את הקיר. הבחור החרדי, שנתפס בשעת מעשה, סיפר לחוקריו כי האריחים 'חסמו' את תפילותיו לזיווג הוגן. לא הייתה לו בררה אלא לנפץ אותם...
זמן מה לאחר מכן השלים מטורף אחר את המלאכה וניפץ את כל האריחים שנותרו. מן הטירוף הדתי חסר הפשר הזה לא נותר מאומה לשחזור. בשל האירועים הללו, ולמרבה הצער מאוחר מדי, הותקנה מצלמה שמתעדת את המבקרים במקום.
 |
| כך נראה קיר האריחים קודם שבוצע הפשע |
 |
| וזה מה שנותר... |
 |
| הקיר לאחר הסרת האריחים. עכשיו התפילות כבר לא 'נחסמות'... |
 |
| הכניסה למתחם הקבר |
 |
| בחצר קבר דוד |
 |
| גומחת הנרות במבואה לפני עבודות השימור |
 |
| גומחת הנרות |
 |
| בית הכנסת הצמוד לקבר |
 |
| רוב המתפללים קוראים מזמורי תהלים |
 |
| התחליף בקומה השנייה: קבר דוד המדומה |
 |
| המעבר לכנסיית דורמיציון ולקבר דוד |
 |
| חצר העמודים (קלויסטר) של המנזר הפרנציסקני הקדום. כמו באירופה... |
 | ||
עבודות שימור וחיזוק של תקרת חצר העמודים
|
 | ||
הח'אן ומקום קשירת הבהמות
|
 |
בשולי המתחם נמצא בית קברות מוסלמי קטן, שהיה ברשות משפחת דג'אני, שומרי הקבר
|
ועוד בענייני קברים קדושים.
בדרכי חזרה מהר ציון עברתי באתר הארכיאולוגי הקטן שבגן העצמאות, ליד 'מלון המלך דוד'. בשנת 1891 נתגלה המקום על ידי נזירים יוונים, שהזעיקו למקום את האדריכל השוויצרי המפורסם קונרד שיק. שיק חפר במקום וזיהה מערכת קברים מפוארת מימי בית שני עם אבן גולל גדולה שאפשר לחסום באמצעותה את הכניסה לקבר ('סתם עליו את הגולל'). באין שם טוב יותר נקרא המקום 'קברי בית הורדוס'.
כשעברתי במקום הבחנתי ביהודי חרדי הנושא שם תפילה לאביו שבשמיים. האמנם לפנינו 'מקום קדוש' בהתהוות?
 |
| קברי בית הורדוס |
אפרופו בנימין מטודלה (והפוסט שכתבת על שיבוש שמות רחובות) מסתבר שלגלידרייה "של נתניהו" קוראים 'גלידה מטודלה'.
השבמחקהפוסט הזה:http://onegshabbat.blogspot.co.il/2012/08/blog-post_29.html
מה הבעיה? זו גלידה מיוחדת (ויקרה) בעלת מסורת עתיקה מן העיר טודילה שבספרד
השבמחקראו סרטון על קבר דוד - 525 צפיות
השבמחקhttp://youtu.be/XPcctsE5UMY
קבר דוד בהר ציון - האמנם ? או מערה של פברוטי - הרצאתו של עמית ראם ארכיאולוג מחוז מרכז של רשות העתיקות
המבנה בו נמצא קבר דוד על הר ציון יש לו היסטוריה. ועל כך עמית ראם ארכיאולוג מחוז מרכז של רשות העתיקות הגיש הרצאה מבריקה בכנס מגל"ן של עיר דוד שהתקיים ברמת רחל בז' אב תשע"ב. האתר לא נחפר מעולם, אך המידע הקיים עליו הוא רב.
התיאורים של בנימין מתודלה ושל יוספוס הם המקורות לאגדה של ביאליק "המלך דוד במערה?
השבמחקhttp://benyehuda.org/bialik/veyehi_hayom_hamelex_david_bameara.html
שְׁנֵי בַחוּרִים יִרְאֵי אֱלֹהִים וּבְנֵי חַיִל הָיוּ בְעִיר אֶחָת, שְׁנֵיהֶם עֲנִיִּים וְדַלִּים, וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם יוֹשְׁבִים כָּל-הַיָּמִים וּמְצַפִּים לִישׁוּעָה. וַיְהִי בּלֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת אֶחָד, וְהַבַּחוּרִים יְשֵׁנִים וַיַּחְלְמוּ שְׁנֵיהֶם בַּלַּיְלָה הַהוּא חֲלוֹם אֶחָד, וְהִנֵּה הֵם עוֹמְדִים בַּשּׂדֶה וּמְקַדְּשִׁים אֶת-הַלְּבָנָה ְהִנֵּה עוֹד אֶחָד שְׁלִישִׁי, יָשִׁישׁ פֶּלִאי, לֹא נוֹדַע מִי הוּא וּמֵאַיִן בָּא, עוֹמֵד וּמְקַדֵּש עִמָּהֶם, עֵינָיו הָעֲצוּמוֹת לַשָּׁמַיִם וּזְקָנוֹ נִגָּר כַּכֶּסֶף עַל לִבּוֹ וַּמְפְתֵּחַ זָהָב מְשֻׁלְשָׁל לוֹ מִמָּתְנָיו וּלְמָטָּה. וַיִּתְמְהוּ מְאֹד הַבַּחוּרִים, וְאוּלָם אֶת-תְּפִלָתָם לֹא הִפְסִיקוּ. אָז פנה אֲלֵיהֶם הַיָּשִׁישׁ פִּתְאֹם וַיֹּאמַר: דְּעוּ, כִּי שׁוֹמֵר מְעָרַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ אָנֹכִי. מִדֵּי חֹדֶש בְּחֹדֶש, בעֵת קַדֵּשׁ הַלְּבָנָה, בַּעֲלוֹת מִפִּי רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּרִיאָה הַגְּדוֹלָה: ' דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם' – יִתְעוֹרֵר הַמֶּלֶךְ דָּוִד מִשּׁנָתוֹ בַמְּעָרָה וְהֵרִים רֹאשׁוֹ מְעַט, וְהוֹשִׁיט יָדָיו בִּדְמָמָה אֶל צַפַּחַת הַמַּיִם כאילו אומר: הַאֵין אִישׁ בָּא לָצֶקֶת מַיִם עַל יְדֵי מַלְכּוֹ לְמַעַן פְּדוֹתוֹ מִכַּבְלֵי שְׁנָתוֹ וְיָצָא אֶל עַמּוֹ לְהָבִיא לוֹ אֶת הַגְּאֻלָּה? וְאוּלָם מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם תָּשֹׁבְנָה יְדֵי הַמֶּלֶךְ רֵיקָם. אֵין אִישׁ מִבְּנֵי הַגּוֹלָה בָּא לָצֶקֶת מַיִם; רִגְעֵי הָרָצוֹן וְהָרַחֲמִים יִתְּמוּ לָרִיק וְרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ יִצְנַח אֶל מִשְׁכָּבוֹ אֲחוֹרַנִית בְּלִי כֹחַ. וְעַתָּה אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים תּשְׂאוּ נַפְשְׁכֶם לִגְאֻלָּה, אַל נָא תִּתְמַהְמְהוּ רָגַע. צְאוּ וּמְצָאתֶם אֶת-הַמְּעָרָה אֲשֶׁר יִישַׁן בָּהּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד אֶת-שְׁנָתוֹ. וְלֹא הִתְמַהְמְהוּ הַבַּחוּרִים, וַיָּקוּמוּ הַבַּחוּרִים וַיִּקַּח אִישׁ מַקְלוֹ וְאִישׁ תַּרְמִילוֹ בְּיָדוֹ, וַיֵּצְאוּ מִמְּקוֹמָם וּמֵעִירָם לָשׁוּט בָּאָרֶץ וּלְבַקֵּשׁ אֶת-מְעָרַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ כִּדְבַר הַיָּשִׁישׁ בַּחֲלוֹם וַיֵּלְכוּ בְלִי מָנוֹחַ יוֹמָם וָלַיְלָה, לַיְלָה וְיוֹמָם, ... אָז הִתְעוֹרְרוּ הַבַּחוּרִים, וַיִּזְכְּרוּ אֶת-צַפַּחַת הַמַּיִם, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל, כִּי כְּבָר אֶחֱרוּ אֶת-הַמּוֹעֵד וְאֵין לְהָשִׁיב. וְאֵימָה חֲשֵׁכָה הָיְתָה פִתְאֹם מִסָּבִיב. נֶעְלַם הַמַּרְאֶה וְנָגוֹז הֶחָזוֹן וַיְהִי כְלֹא הָיָה. וְרוּחַ הֵגִיחָה מִמִּסְתָּרִים וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַבַּחוּרִים אֶל הַשָּׂדֶה הַרְחֵק מְאֹד מִן הַמְּעָרָה. וְקוֹל יוֹנָה הוֹמִיָּה חֶרֶש עוֹלֶה בְאָזְנָם מִתּוֹך הַחֻרְבָּה: אַלְלַי, אַלְלַי! (ע"פ ח"נ ביאליק , ויהי היום, המלך דוד במערה)
כל האגדה:
השבמחקhttp://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%94_%28%D7%91%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A7%29/%D7%94%D6%B7%D7%9E%D6%B6%D6%BC%D7%9C%D6%B6%D7%9A%D6%B0_%D7%93%D6%B8%D6%BC%D7%95%D6%B4%D7%93_%D7%91%D6%B7%D6%BC%D7%9E%D6%B0%D6%BC%D7%A2%D6%B8%D7%A8%D6%B8%D7%94