 |
| חורבות מצודת עתלית, צילום אוויר: זולטן קלוגר, 1938-1937 (ויקיפדיה) |
לפני שלוש שנים העביר לי ישראל ויסלר, הלא הוא פוצ'ו, צילום מצבה, וכתב:
ביקרתי אצל סבא שלי בבית הקברות בנחלת יצחק ונתקלתי במצבה מאוד מסקרנת. אולי אתה תדע למצוא את הסיפור מאחוריה? על המצבה כתוב: 'הבחור שמואל גלוז, עתונאי אוהב עמו וארצו, נספה בשנת כ"ו לימיו בים עטלית (הטעות במקור) במילוי תפקידו העיתונאי והציבורי, ביום כ"ו תמוז תש"א'.
התדע מיהו שמואל גלוּז? שאל אותי הפלמ"חניק הוותיק, שחוגג היום (1 בפברואר) את יום הולדתו ה-92 (מזל טוב!!!).
'אין תעלומה שאין לה פותר', השבתי. 'אם מצאו את הילקוט שנסחב מן המורה שמילקיהו, מה הבעיה למצוא את שמואל גלוז?'.
המצבה אכן מעניינת ומסתורית, אבל לא מדובר בפלמ"ח ולא במעפילים.
 |
| צילום: פוצ'ו |
הנה אפוא המצבה וסיפורה, ונתחיל עם הכיתוב, שהוא אכן לא שגרתי. השורות הראשונות הן אקרוסטיכון 'שמואל גלוּז':
שקעה שמש חייך בעצם היום
מות אדם לך בין משברי הים
ולבך הרגש לב תוסס וחם
אך שוא נאבק בזרועות התהום
לסלעים האלה נכספת מאז
גלי ים אלה דובבוך בחלום
לכם נקדישה כל רטט ורז
וחי ישראל לא נזוז מפה
זנק הנחשול ויטרוף את טרפו
הבחור שמואל גלוז ב"ר אברהם יעקב
עתונאי אוהב עמו וארצו
נספה בדמי ימיו בשנת כ"ו לימיו
בים עטלית במלוי תפקידו העתונאי והצבורי
ביום כ"ו תמוז תש"א
והובא לקברות ביום ג' מנ'[חם] אב תש"א
תנצב"ה
מתברר שבאותו יום מר ונמהר ערך איגוד הימייה החבל הימי לישראל (חי"ל) שייט הסברה לכמה עיתונאים, וגלוז בתוכם. הם יצאו בשעת צהריים בסירת מפרש מן הנמל הישן של עתלית (הכתיב 'עטלית' רווח גם הוא באותה תקופה ואין זו טעות), וביקרו במבצר הצלבני שבמקום (מה שאנחנו לא יכולים לעשות כבר עשרות שנים, משום שזהו שטח צבאי סגור). אחר כך הם ביקרו דייגים בקיבוץ עין הים הסמוך (קיבוץ שננטש ב-1950 ולא קיים עוד) וקבוצת גורדוניה-מעפילים (לימים קיבוץ נווה ים). אחר כך ביקשו להפליג דרומה, אך גלי הים הסוער שברו את תורן הספינה שהתהפכה. יהודים וערבים תושבי המקום ניסו להציל את הטובעים – כולם נמשו מהמים בחיים, פרט לאחד, העיתונאי שמואל גלוז, בן ה-26, שגופתו לא נמצאה.
דיווח מפורט נמסר גם בעיתון הבוקר מאותו יום:
בלי קשר לסיפור עצמו, הצילום של שרידי מבצר עתלית ומצודת דוסטרי מזכיר לנו שאתר ארכיאולוגי וסביבו ערכי נוף וטבע חשובים מצוי בידי הצבא ונמנעת כניסה לקהל הרחב, למקום המוגדר כגן לאומי. העוולות התחילו עוד קודם להקמת מדינת ישראל: בתקופה העות'מנית נמכרו אבני המבצר (אבני כורכר מקומי) לבניית ערי החוף ובתקופת המנדט הבריטי נלקחו משם אבנים לבניית נמל חיפה שנחנך בשנת 1933. הצילום לעיל נעשה לאחר פגיעה זו באתר.
השבמחקמזעזע. כמה אנחנו טפשים ומתקדמים בעת ובעונה אחת
מחקאבל בזכות המבצר יש לנו אחת היחידות הכי מובחרות בצה"ל .
מחקאמנם קיבוץ עין הים שנוסד ב-1936 נעזב, כפי שאמר דוד אסף. אבל הוא כן הוקם ב-1950 בגלגול שני כקיבוץ עין כרמל, לא הרחק ממקומו המקורי, ממזרח לעתלית בקרבת נחל המערות. שני המשקים של הקיבוץ המאוחד נוסדו על ידי חברי הכשרות של תנועת הנוער פרייהייט (דרור) מפולניה, שהיתה חלק מתנועת החלוץ המפוארת. אליהם חברו יוצאי רמת רחל, שעקב הפילוג בתנועה עזבו את יישובם.
השבמחקכבר מזמן הפילוג של אז נראה כל כך מטומטם ...
כמדי יום שישי, אני ממהר לאתר את שכיות החמדה בעונ"ש המועבר לנו, להנאתנו, בהתמדה לבבית, והפעם אני נרגש עקב סיפור הטביעה של העיתונאי שמואל גלוז, בגלים הסוערים בחוף עתלית, ובעצם חוף קיבוץ נווה ים.
השבמחקבחורף הסגרירי וקשה בשנת 1946, הייתי חניך בקורס מפקדי סירות של הפלי"ם, ממש על אותו החוף, והתאמנו בשלושת הסירות החתירה והמפרש הנהדרות ששימשו קודם לכן לאימון כ"ג יוצאי הסירה 'ארי הים', הסירות נבנו בנמל תל אביב, ע"י שבוי גרמני, ונקראו על שם דב רבקה ותרצה הוז, שנספו בתאונת דרכים, מדרום לצומת בית ליד.
עיקר מאמצנו הופנה לחתירה קשה בגלים הסוערים, ודייג רוסי בסביבה, טען שלא ראה מימיו חתירה מאומצת כמו שלנו, ואכן תמיד התגברנו על הגלים, והצלחנו לצאת לים ולהעלות מפרשים. ואגב, החוף הזה גבה קורבנות רבים, בהם 12 שייטי 'הפועל' צעירים שסירתם התהפכה, ואנדרטא של 12 עמודים מוזרים, מנציחה אותם ממערב לכביש 2 באזור. לקיבוץ נווה ים היו שתי ספינות דיג, וגם שימרו דגים במפעל בשם 'נון', והשליכו קופסאות לא מוצלחות, לערימה בחצר, ואנחנו איתרנו ביניהן את הטובות, ונהנינו מאכילת הדגים.
יחסינו עם חברי הקיבוץ היו טובים, ובאחד הימים הודיעו על רישום ליציאה לחיפה לקונצרט שירה של ילדת פלא, וביושר, ויתרנו על הצטרפות אנשי הפלי"ם, בכדי לאפשר ל-40 חברי הקיבוץ, להנות מההזדמנות הנדירה. האחרים יצאו משאית ביום גשום במיוחד, ובמפח נפש גילו שלא מדובר בילדת פלא, אלא ב'הילדה דוליצקיה' הזמרת הקשישה שנאסרה ע"י הבריטים, בעוון שירת 'נאום תשובה לרב חובל איטלקי' של נתן אלתרמן. ביום סגריר אחר, פיקדתי על אימון במפרשים הרחק בלב הים, כאשר מצד הרוח הסוערת נתגלתה לנו גופה צפה במרחק מעל מאה מטר. בסירה היה בחור דתי* שטען שחובה לאספה ולהביאה ל'קבר ישראל' אם מדובר ביהודי, התנגדתי, מכיוון שהיה קשה להגיע לגופה נגד הרוח, והבחור קפץ למים לעברה, ולא הייתה ברירה ואספנו את השניים. אלא שהגופה הייתה של צב ענק, וגרישה הרוסי קשר את הצב בלולאת לסו, והבאנו אותו לתצוגה במוזיאון הקיבוץ, ולאחר מכן התפרסם הצב הענק כצב הראשון שהתאבד ע"י חניקה בלולאת לסו.
בים מצאנו מציאות רבות, כולל אריזה עם עשרות ספרים מקצועיים מספריית משחתת בריטית, ולאחר הקמת המדינה, התלהבו ראשי חיל הים, כאשר מסרנו להם את הספרים. מצאנו גם טורפדו גדול, שגררנו לחוף וקראנו לאחד הנשקים שאסף את המיכל. לאחר מכן סיפר שהיה בו מטען של מעל 250 ק"ג חומר נפץ במצב מצויין, כאשר מחיר החומר אז עמד על 40 לירות (סכום עצום) לקילו.
ובסיכום, רוב תודות על הצגת הצילום הנדיר של מבצר עתלית, בו רואים את הכפר הערבי שהיה ממוקם על הגג, ואיש לא האמין לי שאכן היה שם כפר. ולידיעתכם, ברמת הקרקע היה שם אולם ענק בו שיחקנו בכדורגל.
בהתנצלות על האריכות, אבל בהתרגשות מזיכרונות, ברוך תירוש (בוטרוס בפלי"ם ובהעפלה והבאת נשק המגן).
*אחרי הקמת המדינה, סיפר לי הבחור הדתי, שהוא היה 'שתול' ע"י האצ"ל, לריגול בפלמ"ח.
בצילום האויר המעניין רואים משמאל (מצפון) למבצר הצלבני/הכפר הערבי 3 אתרים הקשורים ישירות בפעולת מחתרת ניל"י, כ-22 שנים לפני כן: מפרץ טנטורה אליו הגיעה ספינת הריגול הבריטית מאנאגם; תוואי שפך נחל דוסטרי - כולל החפיר הרומאי - דרכו עברו בלילות אנשי ניל"י אל הים; תחנת הנסיונות החקלאים שהוקמה ונוהלה ע"י אהרן אהרנסון, ששימשה בסיס הפעולה המרכזי של המחתרת (כולל שדרת דקלי הוושינגטוניה - שאגב הובאו לארץ לראשונה ע"י אא - שחלקים ממנה בולטים עד היום בנוף)
השבמחק