יום שישי, 10 בנובמבר 2023

שַׂר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל: אליהו הכהן איננו

אליהו הכהן מקבל את פרס ישראל ביום העצמאות ה-65, 2013 (אוסף התצלומים הלאומי)

הֲלוֹא תֵדְעוּ כִּי שַׂר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל!

אליהו הכהן, ראש וראשון לחוקרי הזמר העברי בדורנו, חתן פרס ישראל, בעל לדליה רעייתו האוהבת והמסורה, אב לאיילת ולאפרת, סב, איש משפחה, חבר, איש רֵעִים ומושא להערצה, הלך היום לפנות בוקר לעולמו. תם המסע הגדול בן 88 השנים, שראשיתו במארס 1935 בשכונת נוה צדק. תמו שנות הדיאליזה השבועית, תמו חודשי המחלה, שבמהלכם התמודד אליהו מתוך תעצומות נפש, בראש צלול ובגבורה עילאית עם הסוף הבלתי נמנע. תמה מנת הסבל והייסורים. הסתיימה עלילת חייו של 'הכהן הגדול מֵאֶחָיו', שהיה מגדלור וכתובת שאליה פונים בהערצה חוקרים ותלמידים, איש נדיב ששיתף את אוצרות רוחו עם כל דורש וענה בסבלנות לכל שואל. 

לכל אדם יש תחליף, חוץ מכמה שאין להם. לאליהו אין ולא יהיה תחליף, והלב כואב ודואב על הַאי שוּפְרָא דְבָּלֵי בְּאַרְעָא. על הידע העצום שצבר, יֶדע כזה שאותו ידע אליהו גם לזכור, לשלוף בזמן הנכון ולעשות בו שימוש מועיל לתועלת הכלל. ולא רק על הזמר העברי חלשה מלכותו אלא גם על תולדות ארץ ישראל ותולדות היישוב, על ספרות הנוסעים לארץ הקודש, על תולדות הספר העברי והחינוך היהודי. בכל אלה, ועוד יותר, החזיק ושלט, ובכל אלה אין לו יורש. איש הָאַשְׁכּוֹלוֹת היה  איש שהכל בו. 

ועל כל אלה חפפה דמותו רבת הגוונים: אהבה יוקדת לארץ ציון וירושלים, ליושביה ולכל אשר בה (כולל ממלכת החי והצומח), ציונות עקשנית של 'לא נזוז מפה', חוש הומור עסיסי ויכולת נדירה לספר סיפור, ועוד איזה סיפור!  

מגילת זכויותיו ומורשתו המדעית עוד תיפרש בהרחבה לאחר שיפוגו ימי הצער והכאב, תרומתו למחקר הזמר העברי – מקצוע שהקים כמעט לבדו ובמו ידיו – עוד תוערך ועוד ידובר בה.

קוראי בלוג עונג שבת זכו בעשור האחרון לאורח קבוע לשבת. כמעט כל חודש, התפרסם כאן מאמר פרי עטו של אליהו. קרוב לתשעים רשימות, ועוד כמה שמוכנות לדפוס ותתפרסמנה בהמשך. כמו תוכניות הרדיו והטלוויזיה שהגיש לאורך השנים – 'יין ישן נושן', שרתי לך ארצי', 'על הדשא' ועוד ועוד – שהקנו לו מעריצים רבים, כך גם מאמריו בבלוג. מאמרים אלה משכו את תשומת לבם של אלפי קוראים, שבלעו את דבריו כבִכּוּרָהּ בטרם קיץ וחיכו בקוצר רוח לרשימה הבאה. הצטברותם יחד של מאמריו היא הגשמת חלומו הגדול, שכמעט והושלם: סקירה מקפת וביקורתית, מתועדת ומוסמכת של שירי הזמר מתקופת חיבת ציון והעלייה הראשונה. 

לא פעם אמר לי, מתוך הכרת ערך עצמו, כי בכל הקשור לשירי הזמר של העליות האחרות, ובוודאי של מדינת ישראל, יש הרבה אנשים מוכשרים וידענים שיוכלו לכתוב עליהם לא פחות טוב ממנו, ואילו על שירי חיבת ציון והעלייה הראשונה אין אף אחד אחר חוץ ממנו... אמר וידע מה שאמר. ועדיין לא תמה המלאכה. החומרים הרבים שאסף וגנוזים בספרייתו – כולל עדויות מוקלטות של דור 'הוותיקים' שאותם הנציח אליהו על סלילי טייפ ישן – ימתינו לדור הבא של החוקרים.  

בלוג עונג שבת היה עבור אליהו חוף מבטחים, שאותו חיפש במשך שנים רבות, וכשמצאוֹ עגנה בו ספינתו לבטח. היכולת לפרסם מאמרים פרי עטו וממצאיו, שיעברו עריכה קפדנית בידי מי שהוא סומך עליו, היכולת לשלב במלל גם תמונות וקולות – כל אלה נמצאו לו בבלוג. אליהו סמך לחלוטין על עריכתי, על הוספותיי כמו גם על השמטותיי, ונענה לכל בקשה או שאלה שהפניתי אליו. בקשות אלה חייבו אותו לפעמים לרדת למרתף הספרייה האגדית שבביתו, ולנסות ולאתר כרכים ישנים נושנים של 'השחר', 'עולם קטן' או 'בוסתנאי', כדי לסרוק מתוכם קטע מסוים שדרשתי ממנו למען אוכל להגיה את מה שהעתיק בכתב ידו לפני כמה עשרות שנים. וכשחיפש את העותק הישן – כך סיפר לי – תמיד נקרו על דרכו ספרים בלתי צפויים ששכח מקיומם, ואלה משכו את לבו והסיחו את דעתו למשהו אחר, מעניין לא פחות...
 
הביטחון המלא שבטח בי אליהו היה עבורי כבוד שאין למעלה ממנו. הרגשתי להבדיל כמו י"ד ברקוביץ, חתנו של שלום עליכם ומתרגם כתביו לעברית (שעשה בהם גם שינויים לא מעטים על פי הבנתו וטעמו). חשתי מעט ממה שהרגיש ברקוביץ שעה ששלום עליכם הגדול הודיע ברבים כי מסר את קולמוסו בידי חתנו. הכבוד היה שלי והעונג היה של קוראי המאמרים.  

אנו נפרדים היום מאליהו, אך לא ממורשתו. זו תמשיך ותנבע ותעשיר את אוהבי ארץ ישראל וזמרתה.  

אחד ממחקריו האחרונים, שיתפרסם בקרוב בבלוג, עוסק במלחין שהיה נערץ עליו: חנינא קרצ'בסקי, המורה למוזיקה בגימנסיה הרצליה, שבין שיריו כולנו מכירים את 'אל ראש ההר', 'על שפת ים כנרת', 'פה בארץ חמדת אבות', 'בשדמות בית לחם', ועוד ועוד – אין צריך לומר שעל גלגולי כולם כתב אליהו בהרחבה.  

ושיר אחד הלחין קרצ'בסקי כדי שישירוהו בטקסים השנתיים לזכרו של בנימין זאב הרצל, וזהו שירו של רבי יהודה הלוי 'הֲיֵדְעוּ הַדְּמָעוֹת'. 

הֲיֵדְעוּ הַדְּמָעוֹת מִי שְׁפָכָם  
וְיֵדְעוּ הַלְּבָבוֹת מִי הֲפָכָם?  
הֲפָכָם בּוֹא מְאוֹרָם תּוֹךְ רְגָבִים  
וְלֹא יֵדְעוּ רְגָבִים מַה בְּתוֹכָם  
בְּתוֹכָם שַׂר וְגָדוֹל תָּם וְיָשָׁר  
יְרֵא הָאֵל וְאִיש נָבוֹן וְחָכָם.  

משוררי חיבת ציון הרגישו קשר עז ועמוק אל יהודה הלוי, שכל חייו פיעמה בו התשוקה לעלות לארץ ישראל. 'הֲיֵדְעוּ הַדְּמָעוֹת' היה שיר אבל וקינה שכתב עם מותו של ידיד חכם, 'שר וגדול, תם וישר'. שמו של הידיד שמת לא נזכר ודווקא משום כך הפכו השורות הללו מתאימות לפרידה אחרונה מדמויות נערצות, גדולות מהחיים.

השיר התפשט בכל הארץ והפך למין מארש אֵבֶל רשמי, שאותו מנגנים או שרים באזכרות למנהיגי היישוב. בחנוכה של שנת תרפ"ו שלח חנינא קרצ'בסקי יד בנפשו מסיבות שעד היום אינן ידועות, ובלווייתו שרו הנאספים את 'היֵדעו הדמעות'...  

וכאז כן היום. הרגבים שבתוכם ייטמן אליהו לא יֵדעו מה בתוכם, אבל אנו יודעים וזוכרים: שר וגדול, תם וישר, איש נבון וחכם. 

מורנו ורבינו אליהו, לא רק אנו נפרדים ממך. עמנו כאן, סביב ערש הדווי, ניצבות  לא בגוף כי אם ברוח  רבות מן הדמויות שהערצת ושמילאו את עולמך: חובבי ציון והביל"ויים, איכרי המושבות וחלוצי העלייה השנייה והשלישית. והם באים מירושלים שמחוץ לחומות ומתל אביב הקטנה, מעין חרוד ומרמת יוחנן, מן העמק ומן הגליל, מן הכפר ומן העיר. מלווים אותך בדרכך האחרונה גם עשרות האנשים והנשים שחקרת את יצירתם והפחת בה חיים חדשים: אליקוּם צונזר ואברהם גולדפאדן, מנחם מנדל דוליצקי ונפתלי הרץ אימבר, חיים נחמן ביאליק ושאול טשרניחובסקי, רחל המשוררת ונעמי שמר, צבי בן יוסף ולוין קיפניס, דוד זהבי ויהודה שרת, מרדכי זעירא ויעקב אורלנד, ועמם גדודים גדודים של הוזים וחוזים, חולמים ובונים, יוצרים ומלחינים, שידעת לדובב את שפתותיהם. 

נוח בשלום על משכבך איש יקר. נזכור אותך תמיד.

ביקור בביתו של אליהו הכהן, 2018 (צילום: דליה הכהן)

דברים שאמר בלוויה אחיינו של אליהו, עדן הכהן: 

אני חוזר ועוצם את עיניי בחוזקה, במאמץ אחרון שהקסם לא יתפוגג וייעלם לו, שדמותך המאירה תוסיף להעניק לעולם כולו סיבות טובות לחיים של משמעות – חיים מלאי חוכמה, גדושי דעת, שופעי טוּב לב, מלווים בהומור ובשובבות ובקסם אישי שאין מושל לו.

על תרומתך לתרבות הישראלית ייטיבו לדבר מלומדים ממני, אבל שני דברים יודע אני: האחד הוא, שהאומה כולה חייבת לך חוב של כבוד על ששימרת, למעננו ולמען הדורות הבאים, את קולם של אנשי מושבות העלייה הראשונה, את שיריהם, את הווי חייהם, את הלכי רוחם ואת כתביהם. כל אלה הם סלע קיומנו, תשתית התרבות הישראלית, ולולי מפעלך הפלאי לא היה נותר להם שריד וזכר. האחר, מצער כל כך, הוא שהידע שאבד לנו עם הסתלקותך לגנזי מרומים אינו ניתן ברובו לשחזור. האוצר שהיה שמור בזיכרונך על כל מעשי הראשונים והאחרונים, יכול היה לפרנס כמה וכמה פקולטות אוניברסיטאיות ועשרות עבודות דוקטורט. הסדרה הנהדרת של מאמריך על הזמר העברי בימי העלייה הראשונה בבלוג 'עונג שבת', היא רק דוגמה של מטמון ידע לא ישוער, שבתוכניתך המקורית אמור היה להשתרע עד לימי הקמת המדינה. הפסקתה של תוכניתך זו בטרם הושלמה היא אבדה שראוי לקרוע עליה קריעה.

אבל אני רציתי לדבר על אליהו הדוד, 'דּוֹד אֵלִי' – איזו דמות פלאית היית לנו כילדים, כבוגרים וכאנשים בגיל העמידה. אחד מזיכרונותיי הראשונים הוא ביקור בביתכם בשכונת צדור – באזור חקלאי למחצה בעיבורי פתח תקווה. הבית תמיד יישמר בזיכרוני כמקום קסום ואפוף אגדות, מוקף בדשא ירוק ובפרדסים. אתה ישבת במרפסת הבית, אחרי ניתוח מיניסקוס בעקבות משחק כדורסל, וסביבך, כתמיד, מעריצים. הילד הקטן שהוא אני הוקסם במיוחד מהיחס האישי שלך לשממיות שרצו על הקיר – כל אחת זכתה לשם משלה ומעשיה כמובן תועדו בקפידה. התמונות הראשונות שלנו, כילדים, הן פרי מצלמתך, שהרי מי בכלל החזיק באותם ימים מצלמה ברשותו, ומי ידע ללחוץ על כפתור הצילום בדיוק ברגע הנכון, ומי ניחן בתודעה שאם לא נצלם ולא נתעד, גם לא נצליח לזכור ולא נוכל להתגעגע...

ובשנים שלאחר מכן, בתקופה שבה נסיעה לחוץ-לארץ נתפסה בעיני ישראלים כהרפתקה נדירה, אתה, כעובד בכיר בחברת NCR, כבר ביקרת במקומות קסומים שהיכרנו רק מהגלובוס. ומכל נסיעה שלחת לנו גלויות צבעוניות והשפעת עלינו מתנות שלאיש מחברינו לא היו כמותן: דגמי מכוניות עתיקות, דמויות דייגים עשויות מקונכיות, מכונית מרצדס שניתן היה להסיעה בעזרת סוללות. בנסיעות אלה, שהיו להן היבטים מקצועיים, הצלחת לשלב ביקורים בחנויות הספרים העתיקים, אם בלונדון או בפריז, והעשרת עוד ועוד את ספרייתך הייחודית. אבל אף פעם לא שכחת את ילדיך שלך ואת אחייניך הקטנים. את אחי מלאכי, שדברי הפרדה הללו הם גם בשמו, לקחת איתך בשנת 1970 למופע זמר עברי בקיבוץ עלומים שבעוטף עזה. באותם ימים רחוקים זו הייתה דרכך לעבור מקיבוץ לעיירה וממושבה לכפר, וכך להפיץ את אהבת הזמר העברי בין כל תושבי הארץ.

כל ביקור שלך בביתנו, עם דודה דליה, לווה בהתרגשות גדולה – סיפורי מסעות מסעירים נגלו לנו, אוצרות ידע נחשפו בפנינו, סיפורים מפולפלים ומצחיקים, שספק היו ספק לא היו, אבל תמיד שעשעו אותנו עד דמעות – והחיים פתאום נדמו מוארים יותר, מלאי אתגרים ומשמעויות. והייתה גם הגאווה העצומה בדודנו: במדינה קטנה של ערוץ טלוויזיה אחד, מי לא ראה את תוכניות 'שרתי לך ארצי' או 'על הדשא', וכמובן גולת הכותרת 'אנחנו שרים לך', המופע המרכזי של יום העצמאות תשל"ה? הסתובבנו בבית הספר בחזה נפוח מגאווה. 

ליווית אותנו גם בהתבגרותנו והיית לנו מקור השראה. תמיד התעניינת בחום כיצד אנו מתקדמים בעולמות הדעת, הצעת לנו בנדיבות פריטים מספרייתך העשירה, והשאת לנו עצות טובות ביחס לדרכנו בתחומי המחקר.

ובשנים האחרונות הלכה וגברה אהבתנו. עם זקנתו של אבי משה ז"ל, אחיך, התברר לי עד כמה משמעותי היית עבורו. הוא כה חרד לבריאותך וראה בך ענק תרבות שיש לשמור עליו מכל פגע. המקום היחיד שאבא ניאות בעבורו לצאת מן הבית שהסתגר בו אחרי פטירתה של אימא ז"ל, היה ביתך. זה היה חזיון מרטיט ומשעשע כאחד לראותכם יחד. שני אנשים בעלי כוח זיכרון מפחיד, מתווכחים מה היה סדר החנויות בשדרות רוטשילד בשנת 1947, מי צעד לפני מי במדרגות מוזיאון תל אביב בדרך לטקס הכרזת המדינה (אתם הצצתם על טקס זה ממרפסת המשרד של סבא שמואל), או חדים זה לזה חידות של קטעי חזנות: דוד אלי משמיע הקלטה של צלילי פתיחת איזו יצירה נשכחת, אבא משה מזהה אותה אחרי שני אקורדים, ושניהם שרים יחד את היצירה כולה. אבא כנראה לא ראה, אבל עיני דוד אלי דמעו...

הילדים של שכונת נווה צדק הולכים ועוברים מן העולם. ילדים שגדלו בצניעות ובצמצום, אבל עם תחושה של שותפות במפעל אדירים ההולך ומתרקם ומלווה כל העת בזמר העברי. על אימו, סבתא חיה ז"ל, שזכתה להגיע לגיל מאה ואחת, כתב דוד אלי: 'סבתא חיה היא כמדומני האשה היחידה בעולם ששרה שירים עבריים בכל עשרת העשורים של המאה העשרים'. עתה אליהו השובב שופע הקסם, 'אלואיטו פְּרֶטוֹ', בלשון הדודות הספניוליות שאף הן היו כרוכות אחרי נחמדותו, עזב  את העולם עם כל חמודותיו.

היו ברוכות דודה דליה, איילת ואפרת ומשפחותיכן היקרות. אנו יודעים היטב שדוד אלי היה 'נס רפואי' גמור, והגיע לגיל שהגיע אליו בזכות הטיפול המסור והעוטף שהענקתן לו. דודה דליה, ידענית של הזמר העברי בפני עצמה, היא שטיפחה את היכל התרבות ברחוב האשל 8 ברמת גן, אפשרה לדוד אלי להשקיע את כוחותיו במפעל חייו, ותרמה לו מכישרונה ומעמלה.

אני חוזר ועוצם את עיניי בחוזקה במאמץ אחרון שהקסם לא יתפוגג וייעלם לו, מייחל שדמותך המאירה תוסיף להעניק לעולם כולו סיבות טובות לחיים של משמעות. בימים הקשים האלה אנו זקוקים לכך במיוחד.

לך לשלום לבית מנוחתך דוד אהוב. אהבתנו תלווה אותך ואותנו עד ליום אחרון.

*

עם תום ההספדים שרו הנאספים את 'הליכה לקיסריה' ('אלי, אלי'), שירה של חנה סנש בלחנו של דוד זהבי, שהיה מן השירים האהובים על אליהו. 

תודה לאודליה שיגריס שצילמה.



32 תגובות:

  1. https://fb.watch/odtghtkzuS/?mibextid=Nif5oz

    השבמחק
  2. https://fb.watch/odtpH_L4YF/?mibextid=Nif5oz

    השבמחק
  3. חבל על דאבדין ולא משתכחין. אדם. אדם גדול. יהי זכרו ברוך

    השבמחק
  4. אדם בעל ידע אינסופי. וגם - איש נחמד במיוחד.

    השבמחק
  5. כבר נאמר: ומחקרי אליהו הכהן לא יעברו מתוך היהודים וזכרו לא יסוף מזרעם.

    השבמחק
  6. נאה דיברת.
    עמוס עוז אמר: אנחנו לא מתגעגעים למה שהיה כאן, אנו מתגעגעים למה שהיה יכול להיות פה.
    אליהו ה ו א הגעגוע

    השבמחק
  7. שלום לך דוד.
    שמעתי אותך בלוויה של הכהן הגדול והתרגשתי מאוד. התרגשות שנמהלה בצער העמוק על לכתו.
    שני סיפורים קטנים באמתחתי.
    לפני שנות דור, באירוע בבית אריאלה על הספר "הרפתקאות יובל "מאת צבי זאווירי השתתף גם אליהו.
    דני קרמן המנחה סיפר שכאשר התמנה שגריר חדש לדנמרק אמרו לו: התפקיד שלך הוא לשבת בשקט
    ולא להפריע לנחום פונדק. התפקיד שלי, אמר דני הוא לשבת בשקט ולא להפריע לאליהו הכהן.
    שנים לפני כן, אחרי תאונת הדרכים הקשה שהיתה לאליהו, כתבתי לו מכתב. בכתב יד, עם מעטפה ובול.
    ציטטתי בו מכתב שנמצא בארכיון העיר חיפה, שכתבה אמא שלי לברכה חבס ודוד הכהן.
    "לברכה ודוד שלום רב. היינו אתמול בכנס המפלגה בביתנו ונהנינו מאוד. אבל אני מודאגת: דוד לא שומר על עצמו! הוא מתרגש יותר מידי וזה פוגע בבריאותו. עליו לשמור על עצמו, הרי הוא נכס לאומי" הוספתי שהייתי באירועים רבים עם אליהו והתפעלתי מהמיזוג הנדיר של ידע עצום, פאתוס והומור.
    הוספתי "עליך לשמור על עצמך הרי אתה נכס לאומי"! לא ארכו הימים וקיבלתי תשובה בכתב הפנינים שלו ובו הודה לי.
    מה גדול האבדן ובמה נתנחם?

    השבמחק
  8. אליהו הכהן - אדם ללא תחליף

    השבמחק
  9. אבי ז"ל נפטר ב 1988. אבא היה בעל קול ערב, ציוני נלהב ולפני לכתנו לישון היה קורא אתנו קריאת שמע ומזמר ניגונים מימים עברו. חלק מהניגונים לא שמעתי בשום מקום אחר. אחרי פטירתו החלטתי לתהות אחר מקורם של ניגוניו והמילים לניגון. הצלחתי להשיג את מספר הטלפון של אליהו הכהן וממורי ורבי דב נוי את מספר הטלפון של אחי המלחין מאיר נוי. התכתבתי עם שניהם, ולשמחתי הרבה שניהם נענו כתבו וסייעו לי רבות בחקר השירים והמנגינות. אליהו הכהן הפנה אותי למקורות שונים ומעולם לא השיב את פני ריקם. חבל על דאבדין

    השבמחק
  10. דָּמַךְ רִבִּי

    השבמחק
  11. איש אשכולות היה אליהו הכהן. הכרתיו אישית. יש בידי מספר מכתבים שכתב לי לפני שנים רבות; וגם התכתבנו לא מעט במיילים. למדתי ממנו המון. אליהו שיתף אותי בידע שלו על שירים עבריים שמקורם רוסי, תחום שקרוב לליבי. קראתי בשקיקה את כל מה שפרסם והגיע לידיי. מאמריו בבלוג השבועי "עונג שבת" של פרופסור דוד אסף היו מדהימים ומשכילים. תמיד ייחלתי לרגע הזה שבו יכַנֵּס בספר עב־כרס את כל הידע שלו בזמר העברי, שכפי שנהג לומר צבור בין היתר בהמון פתקאות. הוא לא יעשה זאת, וחבל...
    אליהו הכהן, פטירתו היא אבֵדה לכולנו, וביניהם כל שוחרי הזמר העברי. יהי זכרו ברוך!

    השבמחק
  12. רות אלמגור-רמוןיום שישי, 10 נובמבר, 2023

    תודה רבה על סרטוט דמותו של אליהו הכהן, שבאמת אין שני לו!
    התרגשתי מאוד מדבריו של עדן, שפרס לפנינו את דמותו של אליהו בנעלי בית, ונראה שמשוקעים בו מקצת הגנים המיוחדים במינם של דודו היקר והבלתי נשכח.

    השבמחק
  13. ביתיה ברקאי צורףיום שישי, 10 נובמבר, 2023

    את אליהו הכהן הכרתי דרך חברתי האהובה רוני גואל ז״ל. ביקשתי ממנה שתשאל את אליהו הכהן לברר משהו, וזה הסיפור: יעקב ובת אל אורלנד היו חבריהם הטובים של הורי משולם ורחל טוכנר, וגרו אצלם כדיירי משנה כמה שנים בבית סיידוף ברח׳ הסולל בירושלים. כשאחי נדב היה בן שנתיים (1945) נערכה לו מסיבת יומולדת שאליה הוזמנו ידידיהם הסופרים של הורי. יעקב ובת אל אורלנד שרו במסיבה שיר חדש של אורלנד. אני זכרתי (מסיפורים , כמובן, עדיין לא נולדתי..) שהשיר שהם שרו היה: ״שני שושנים״. רציתי לברר אם אכן היה זה השיר הזה. אליהו הכהן השיב שכן , השיר הושר בציבור קצת אחרי כן. התוודעתי אל אליהו אישית בהלוויתה של רוני, ומאז נעשינו מכרים ובמופעים שלו שהייתי מקפידה ללכת , הייתי ניגשת אליו לברכו. הוא היה אדם משכמו ומעלה, בעל אופקים רחבים, ואדם מקסים במיוחד. אני מצרה מאד על לכתו. אבידה גדולה לכולנו.

    השבמחק
  14. אליהו הכהן נדרש לעולמות העליונים כדי להיות עם האנשים שאהב, עם האנשים שעקב אחרי שירתם, הוא מגיע לשם עם אנשי השדה שנפלו במלחמה האחרונה.עם האנשים שלשירתם האזין ואת שירתם טיפח וזכר. הוא עלה לשם כדי להמשיך ללמד ולנצח. כי לנצח עבורו זה להכנס לנצח. ומה יכול כמו הזמר הישראלי לפתוח שערי שמים ואדמה? בידיו החזיק במפתח לזמר. . אליהו הכהן קרא כל עתון שיצא בעברית במאה התשע עשרה ולימד כל שיר על מקורותיו : הוא היה שרלוק הולמס של הזמר העברי.

    בעין גב היה פעמים רבות במיוחד בפסטיבלי הזמר. גם בערבי שירה מונחים על ידו. דליה אשתו של אליהו היא אחותה של עירית אלקבץ ז'ל שכנתנו מתל קציר. כשחלתה וישראל נהרג בתאונה היה אליהו ודליה מגיעים המון לביתם.
    התמיד בעבודתו הלא אקדמית ושמר על חזונו כששאר ראוח ולא כפרנסה.
    לנו הוא היה מורה שאין להשיג תורתו שבאה מאהבה.

    מוקי צור עין גב
    בנעוריי אני זוכר שאליהו היה מפקד בהיאחזות הגדנ'ע בבאר אורה. הוא היה בשנות העשרים שלו. השמועה אמרה שכמתנת פקידה נתן אליהו לכל הצוות שירון של 500 שירים עבריים. איך מכילים ידע עצום כזה בראש אחד ?

    על ידי אהבה.

    השבמחק
  15. אני זוכר את הפעם הראשונה שהייתי צריך לטלפן אליו, בעניין שיר כלשהו, בררתי את המילים וסדרתי אותן ושוב בררתי ושוב סדרתי. החוגה הסתובבה, אליהו ענה וכאילו אנחנו מכרים משנים. חבל על ד'אבדין.

    השבמחק
  16. ידענו שימיו ספורים אך תמיד האמנו שאליהו ימשיך להוסיף ולהשקות אותנו מהידע הבלתי נדלה שלו, שהוצע תמיד בהומור נפלא, בחום ובתחושת שיתוף בלתי רגילה. חבים אנו חוב של תודה לדליה, שותפה אמיתית שלו, ובאמת נחסר את הכהן הגדול של הזמר העברי. 'הפכם בוא מאורם, תוך רגבים רגבים, ולא ידעו רגבים מה בתוכם'! ותודה חמה לדוד אסף.

    השבמחק
  17. הזכירו פה את תאונת הדרכים שעבר אליהו הכהן. אליהו אושפז במחלקתי, מחלקת השיקום במרכז הרפואי -שיקומי "רעות" בתל אביב. כמובן שהכרתי עוד קודם את שמו ותרומתו. במהלך האשפוז שוחחנו על נושאים רבים. באחד הימים נכנס לחדרי מורי ורבי ברפואה , פרופ' עזרה זוהר , שבא לבקר את אליהו. לאחר שנפרד מאליהו, שב לחדרי, והמשכנו בשיחה-שנקטעה בתחילת שנות השבעים... ויכוח על תנועת הכנענים, על זוהר חניך השומר הצעיר שהפך לאחר 1967 לתומך בסיפוח הגדה וכו'..סיפר על ידידותו עם אליהו ועל תרומתו לחקר הזמר העברי לדורותיו. כחוקר וכמתעניין בהיסטוריה של הרפואה, שאלתי את אליהו אם בספרייתו הענקית, קיימים ספרים על (או של)רופאים שביקרו בא"י לאורך ההיסטוריה. לאחר ששוחרר לביתו, הזמינני אליו, ובקלות הדריך אותי היכן למצוא בין המדפים הרבים את הספרים העתיקים שבספרייתו. הוא השאיל לי באדיבותו כה רבה, והשבתי אותם לאחר שסיימתי את המחקר הקטן שלי*. בפרסום, הוספתי כמובן את תודתי העמוקה לאליהו על השאלת הספרים הנדירים ועל כך שהעשיר אותי בידע אדיר.
    צר לי על לכתו אך כמו שאמר ז'-פ סארטר, אדם באמת מת כאשר מפסיקים לדבר עליו. יש לי את התחושה, שעוד שנים רבות יזכירו אות אליהו היקר ואת מאמריו.

    *אבי עורי, רופאים -נוסעים שביקרו בארץ ישראל. קורות, 2008, תשס"ח, כרך יט, עמודים סא-עג.

    השבמחק
  18. וגם ההד נדם
    =============
    מילים: רחל

    וגם ההד נדם... ולא שרד מאום
    מהזהב הטוב של מיכמני עבר.
    עתה אביון הלב, עתה הלב עגום,
    עתה הוא קר.

    ואיך יחיה אדם? ואיך יוכל להם,
    לבעוטי הווה ולרוגז הבאות,
    באין לו כנף מחסה, באין לו חיק האם
    של זכרונות?

    השבמחק
  19. קשה לי שלא לדמוע, בעיקר אחרי ההספד הנוגע ללב. אבל תמיד תשאר חקוקה מול עיני דמותו של אליהו הכהן יושב על הדשא באחד הקיבוצים, מספר את סיפוריו וכולם מאזינים בנשימה עצורה. גם בדשא, גם בבית.
    נוח בשלום, איש מקסים ורב ידע. היית מגדלור.

    השבמחק
  20. תודה לך דוד על דברי ההספד לאליהו הכהן.
    אהבתי את האיש הזה, התכתבנו במשך שנים רבות,
    לא החמצתי אף הופעה שלו עם המקהלות השונות, בלוינסקי, בגליל ובמוזיאון הארץ
    וכמו רבים אחרים אני חשה מיותמת.
    יהי זכרו ברוך.

    השבמחק
  21. הבלוג "עונג שבת" היה באמת אכסניה נהדרת עבור אליהו הכהן, ויש לקוות שהמאמרים הנפלאים שהתפרסמו במשך השנים בבלוג הנהדר הזה, יתפרסמו בעתיד במתכונת של ספר. אני רוצה להזכיר שקודם לכן פרסם אליהו הכהן את מאמריו ב"חדשות בן עזר". אני מקווה שהמאמרים שפרסם שם לא יישכחו אם אמנם יופיע בעתיד ספר.
    התמזל מזלי וגם אני זכיתי לפגוש את אליהו הכהן כאשר חקרתי את פרשת המסעות האסורים לפטרה על רקע תולדות הטיילות בארץ. כפי שכבר הוזכר, אליהו הכהן היה מפקד בסיס הגדנ"ע באזור אילת באותן שנים. הוא הכיר היטב את דן גלעד, אשר שימש כנהג בבסיס הגדנ"ע. גם הוא היה אוהב מובהק של הזמר הישראלי, והשתתף בקביעות בערבי השירה מסביב למדורה שיזם אליהו הכהן בתפקידו כמפקד הבסיס. דן גלעד ניסה להגיע לפטרה עם שלושה צעירים אחרים ב-1957. כולם נהרגו ע"י הירדנים. אליהו הכהן, שהכיר היטב את האזור ואת האווירה ששררה בו באותן שנים, סייע בידי להבין את תופעת המסעות לפטרה. צד נוסף, לא ידוע, באישיותו הרבגונית של איש האשכולות הזה.

    השבמחק
  22. מוקי צור, עין גביום שישי, 10 נובמבר, 2023

    תודה לך דוד על דבריך על אליהו הכהן. אני אזכור תמיד כיצד חיפש בית ועורך וסירב לפרסם המון שנים מפאת הפרפקציוניזם שלו. אתה היית לו בית ועל ידי כך גאלת לנו הרבה מאוצרותיו שלפי דעתי נותרו עוד במרתף החכם שלו.
    אני רוצה לשתף את הקוראים במשהו הנוגע לשיר 'הידעו הדמעות' של חנינא קרצ'בסקי. יהודה שרת גלה מביתו ביגור לנוה ים בעקבות הפילוג, אך הותיר בו עקבות מוסיקליים עמוקים. בשלב מסוים הזמינו אנשי יגור את יהודה במקום גלותו לבצע את 'ליל הסדר של יגור'. הדבר ריגש אותו מאד. אך ברגע האחרון אמרו חלק מהוותיקים, מאמיני הקיבוץ המאוחד שלא יבואו לסדר אם הוא ינצח עליו. ואכן הוא לא ניצח עליו. פצע על פצע...
    יהודה ביקש להוסיף לסדר הפסח את השיר של קרצ'בסקי ויהודה הלוי. כך הוא נוסף לביצוע הסדר של יגור. אני משוכנע שהוא ביקש להוסיף את השיר לא לזכרו של הרצל ולא כהכרה ביהודה הלוי, אלא כשיר המקונן על הפילוג שהיה ממחיריה הנוראים של מלחמת העצמאות. את הקרע צריכה ללוות הקינה האמיתית.
    חשבתי שדווקא בימים אלה צריך לשיר את השיר גם כאזהרה למה שמחכה לנו עם תום הימים הנוראים.

    השבמחק
    תשובות
    1. מוקי יקר,
      לדעתי אתה טועה. השיר שיהודה שרת כלל בסדר יגור אינו "הידעו הדמעות" של ריה"ל, כי אם "ישטפו פלגי הדמעות" ("עתידות") של יעקב כהן, גם הוא בלחנו של חנינא קרצ'בסקי.

      מחק
    2. להבנתי, לא זה ולא זה. שני ׳שירי הדמעות׳ האלה אכן היו קרובים מאד לליבו של יהודה, אבל ׳הידעו הדמעות׳ לא היה חלק מסדר יגור, ו׳ישטפו פלגי הדמעות׳ הושר בליל הסדר, כמו גם כמעט בכל אירוע חגיגי אחר של הקיבוץ, הרבה לפני הפילוג, כשיהודה עוד היה חבר יגור. השיר שיהודה שרת הוסיף לסדר יגור היה ״וקרב פזורינו״, שלא ידוע מי הלחין אותו, אבל סביר להניח שהופץ בארץ על ידי קרצ׳בסקי.

      מחק
  23. מחילה, האם לא צריך להכתב:"כביכורה טרם קיץ"?

    השבמחק
  24. כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה (ישעיהו כח 4)

    השבמחק
  25. מוזר ששר התרבות (או שר החינוך) לא הגיע. כנראה שירי א"י אינם תרבות.

    השבמחק
  26. תודה לך הפרופ' דוד אסף ולכל המגיבים כאן, כל תגובה מוסיפה קרן אור על אליהו הכהן, האחד היחיד והמיוחד שאף אני זכיתי ללגום לא פעם ממעיין הידע העצום שלו ותמיד בחן ומאור פנים. אוסיף ואומר רק שלהרגשתי נקרא אליהו לישיבה של מעלה ממש בימים שהארץ משנה את פניה. לתחושתי, אחרי השבת השחורה שחווינו כולנו ב7 באוקטובר רבים מהשירים שגדלנו לאורם נשמעים עכשיו לא רלוונטיים....ואין לנו מנחם על אליהו ועל הארץ הטובה.

    השבמחק
  27. על אליהו, כי איננו!
    תודה, דוד, על דבריך בע"פ, בהלוויה, ובכתב שהעלית לעונ"ש. וטוב שהעלית אותם לטובת זכרונו ומורשתו של אליהו.
    בכל הזדמנות ששואלים אותי: מי זה אליהו הכהן? או, מהו בשבילך אליהו? אני עונה: חברי וידידי ומורי ורבי. והשואלים רבים: בערבֵי זמר שאני מנחה, בהרצאות על זמר עברי, במכללות ובאוניברסיטה, בבי"ס לגימלאים ועוד.
    והשאלות הן בשל הציטטות וסיפור מחקרי השירים והתקופות שאליהו הקיף, בהן אני משתמש. ואז נפתחת דֶלתָה של עשרות שנים של מפגשים ותקשורת עם אליהו, ותמיד אמרתי, ועכשיו ביתר שְׂאֵת: זכיתי!
    1975, אנחנו תושבי מדרשת שדה בוקר, ובתפקידי כרכז תרבות וחברה במקום, אני מזַמן לשבתות משוררים, מלחינים וחוקרים למפגש עם תלמידים ותושבים. הִזמנתי את אליהו לספר, ולוּ במעט, על מחקריו בתולדות ארץ ישראל והזמר העברי. אליהו מודיע מראש שלא יקח תשלום, זו תרומה לתלמידי המדרשה. אליהו מגיע עם דליה ועם הרשמקול הכבד (כזה ישן, עם סלילים) ומשמיע הקלטה של בן או נכד של מי ממייסדי ראשון לציון, או סיפור של גננת ותיקה מזכרון יעקב ועוד. הוא משמיע הקלטה ישנה של "התקוה" ושואל: "כמה בתים ל'התקוה'? מי שיודע מקבל את הטייפ הזה מתנה". ואחרי המפגש המרתק אנו יוצאים לראות בור מים נַבָּטִי עתיק בראש נחל חֲוורים, ואחרי ארוחת צהריים ומנוחה הם חוזרים לרמת גן. חשבתי, זהו! אבל לא.
    עד כאן הקפה א'.

    בתשמ"א (1981 למהדרין של השנים הלועזיות) בתי הבכורה, אילאיל, בת 13, ממלאת המשימה השנתית ובוחרת בנושא: "שירי ערש בתקופת העליות הראשונות" (מעניין איך בחרה בזה), קראה מאמרים בנושא ולא די בזה – נוסעים לרמת גן ל"ריאיון בע"פ עם אליהו הכהן" (כך ברשימת המקורות). ואליהו מקדיש לה זמן בניחותא ובסבלנות, עונה על שאלות, מראה ספרים ומסמכים ישנים שהכין מראש ומקליט לה "גלגולו של שיר" סיפור של השיר "עִם שַׁחַר עוּרָה" של משה דפנא, שהפך אח"כ ל"חמש שנים על מיכאל" של יצחק קצנלסון. ברור שעד היום אינה שוכחת את המפגש הזה.

    אליהו הכהן בִּדביר [גיל אלדמע אמר: בִּדְביר הנגב]
    קיבוץ דביר הוא משכנו של מועדון הזמר בני-שמעון מאז מאי 1984, שנכנס עתה לשנתו הארבעים, והגיע הרגע שהכהן הגדול של הזמר העברי נכנס לדביר. זה היה בסיוון תש"ס, ט"ו ביוני 2000, ערב זמר מוקדש לתל אביב בת 90. ובין שירי הזמר אליהו מתַבֵּל בסיפורי העיר העברית הראשונה, ומספר על נמל תל אביב, ועל הקיוסק של רוּבָּנֶנְקוֹ בצומת שׂדרות רוטשילד והרצל, ועל המשוגעים של תל אביב. כמובן שזה היה מערבֵי הזמר המיוחדים והבלתי נשכחים של מועדון הזמר בארבעים שנות קיומו.

    "הִמְנוֹן בְּאֵר אוֹרָה"
    בסיס הגדנ"ע באר אורה, או 'חוות הגדנ"ע באר אורה', קמה בדצמבר 1950, כ-20 ק"מ צפונה מאילת. נערי הגדנ"ע שהו שם במחזורים של שבוע-שבועיים, מתאמנים, מטיילים בסביבה ומטפלים בעצי האקליפטוס ומשקים אותם, ובכך משמרים את יַרקותו של המקום. אליהו פיקד על החווה בשנים 1956-7 ואִתְַרע מזלו: בראשית חודש אדר תשי"ז (1957) הגיע לחווה המלחין יזהר ירון מעין השופט עם קבוצה מחברת הנוער מהקיבוץ. שיחה קצרה בין אליהו ליזהר ירון הביאה לכתיבת "המנון באר אורה" ולהלחנתו – שירו היחיד של אליהו שהולחן!
    את סיפור השיר ונסיבות כתיבתו עם המילים והתווים, בלשונו של אליהו הכהן, העליתי לאתר "שירה עובדת". https://shira-ovedet.kibbutz.org.il/cgi-webaxy/item?3256
    (שירה עובדת>דף הבית>יישוב> באר אורה>המנון באר אורה).

    בחיפוש כתב יד של ישראל דושמן
    בעבודתי וקשריי השונים היגעתי לרון טרייביש, תושב עומר, שהוא נכדו של ישראל דושמן. טלפנתי לאליהו וסיפרתי לו שאני מכיר את נכדו של דושמן, ובן דודו, ליאור טרייביש, אף הוא נכד של דושמן, גר בתל אביב ואצלו כמה ארגזים עם ספרים, מכתבים וכתבי יד של הסבא. אליהו, כמוצֵא שלל רב, אומר שזו 'מציאה', כי לא ידוע היכן ארכיונו של דושמן. הוא מבקש לבוא אליו וניסע לליאור לחפש כתב יד של "פה בארץ חמדת אבות" או "השקדיה פורחת". באתי לאליהו ונסענו לביתו של ליאור, שהכין לנו כמה ארגזים ותיבות קרטון. הפכנו והפכנו – שום כלום! אבל הלהיטות והתשוקה למצוא עוד כתב יד אבוד – זה אליהו.

    צניעות ויושרה
    ואסיים בזיכרון וקשר אישיים, שאליהו התקשר אליי מספר פעמים ושאל על 'סיפור מאחורֵי' או מקור שיר הקשור לנגב (תחום בו אני נחשב כיודע). הוא מחפש מילים או שנת חיבור או פרט אחר על אחד מיישובי הנגב, או על מעיין או באר מים. למען האמת, אני די מוחמא מהעובדה שאליהו מתקשר אליי, אך מייד נרגע. זה אליהו, צנוע וישר וגם יודע להעריך חברות ויושרה של ידע.

    השבמחק
  28. אורלי מנדל אורמןיום שלישי, 14 נובמבר, 2023

    הנני נינתו של דוד יודילוביץ. בנו הבכור, יפת, היה סבי. אליהו הכהן היה עמו בקשר. כשסבי נפטר, אליהו הכהן הגיע ללויה. איש גבוה, צנוע, עמד בשקט נשען על הקיר בחדר המדרגות, טרם היציאה ללויה. נגשתי אליו והודיתי לו. "איפה ישנם עוד אנשים, כאיש ההוא?"

    השבמחק
  29. תודה והערכה גדולה על הבלוג. ההספדים על אליהו, הכהן הגדול של הזמר העברי המוקדם, עצובים עד מאוד אך באורח פלאי גם מרוממים ומנחמים.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
התגובות מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.