יום שישי, 3 בנובמבר 2023

ברוך הבא: אור של סתיו ופריחת חצבים

אמר העורך:

רשימתו המצולמת של ברוך גיאן נכתבה זמן קצר לפני 'השבת השחורה'. היא עוסקת בשגרת יומנו כפי שהייתה עד אז, בירושלים עיר הנצח המיוסרת והמחוייכת, בחילופי העונות, בשקיעת השמש ובצבעי הלילה. כל מה שהיה רגיל, נורמלי ויומיומי עד לפני חודש.

האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד? אין לי ספק שיבואו. ועד שיבואו ננסה להסתפק בפשוט ובמועט, וכמאמר המשוררת לאה גולדברג לברך על סוד עלה קמל ונוגה פרי בשל, לנשום, לחוש, לראות, לדעת, לייחל, להיכשל...

הסתיו כבר כאן ועמודי החצבים נושאים טורי פרחים לבנים (תושבי ירושלים, לכו לראותם בגבעת התנ"ך!). 

כשעברתי על צילומי החצבים של ברוך הדהד בי השיר 'כמו חצב', שכתבה והלחינה נעמי שמר בשנת 1986 ונתתי את דעתי על המילים היפות:

כְּמוֹ חָצָב לְהִתְבַּצֵּר
בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה
וּלְחַכּוֹת לְסִיּוּמָהּ
שֶׁל הָעוֹנָה הֲכִי חַמָּה
וְאַחַר כָּךְ לְהִתַּמֵּר
וּכְעַמּוּד עָשָׁן לָבָן
שְׁמוּעָה טוֹבָה לְהַעֲבִיר
שֶׁהַחַגִּים כְּבָר בָּאֲוִיר.

וּכְמוֹ עָנָן לְהִתְגַּשֵּׁם
מֵעַל חֶלְקַת שָׂדֶה רֵיקָה
וּלְהָבִיא לָרְגָבִים
אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַיְּרֻקָּה.

שׁוֹבְרֵי הָרוּחַ מְנַסִּים
לִשְׁמֹר עָלַי מִן הַבָּאוֹת
בְּמַעֲבֵה הַפַּרְדֵּסִים –
אִמְרוּ מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת
אִמְרוּ מָתַי קֵץ הַיָּמִים
הֲלֹא מִדְבָּרִיּוֹת שְׁלֵמִים
יֵשׁ לַעֲבֹר בְּנִיד עַפְעַף
שֶׁבֵּין הֵקִיץ וְהַסְּתָו.

וּכְמוֹ עָנָן לְהִתְגַּשֵּׁם...

צִפּוֹר הַשִּׁיר הַפְּעוּטָה
שֶׁהַסּוּפָה אוֹתָהּ גֵּרְשָׁה
וּבִלְבְּלָה אֶת מִסְּלוּלָה
מִיַּבָּשָׁה לְיַבָּשָׁה
צִפּוֹר טָסָה, נֶעֶלָסָה.
עַל תֹּרֶן שֶׁל סְפִינַת מַשָּׂא
בְּהַגִּיעֵךְ עֲדֵי אוֹבֵד
לַמְּדִי אוֹתִי לְהִשָּׂרֵד.

וּכְמוֹ עָנָן לְהִתְגַּשֵּׁם...

והנה הביצוע החביב עליי: יהורם גאון, שעבורו כתבה שמר את השיר, שר יחד עם תלמידי בית הספר לאמנויות בתל אביב בתכנית טלוויזיה לכבוד ראש השנה תשנ"ג, שהגישה נעמי שמר בשנת 1992, לפני שלושים שנה. הצילום קצת דהוי, אבל הקולות רעננים, רבים ואדירים ומפיחי תקווה. אולי גם אנחנו נהיה כאותם חצבים, כאותה ציפור השיר הפעוטה שהסופה גירשה ממסלולה, ועל גבי תורן של ספינת משא היא מלמדת אותנו לשרוד.

*   *

*

צילם וכתב ברוך גיאן  

יש ואני יוצא להליכתי היומית לא השכם בבוקר אלא דווקא בשעות אחר הצהריים, וכשאני הופך במחשבותיי באשר ליעד הנכון בעונה זו של השנה עולה בי מראה החומה המערבית של העיר העתיקה. בשעה שלפני השקיעה נצבעת החומה באור שאהוב עליי במיוחד. הצללים ארוכים, האור מוזהב ומין שקט יורד על העיר.

שוטטתי בשובה ונחת בדרך שמחברת בין שער יפו לשער ציון. פעמים מחוץ לחומה, לאורכה של הטיילת הירוקה, ופעמים בתוך חומות העיר, דרך הרובע הארמני. תיירים מכל רחבי העולם ומבקרים מכל רחבי ישראל הציפו את רחובות העיר. 

שער יפו, הגדול והחגיגי  שער חברון בפי הערבים  ממוקם במקום הנוח ביותר: מול העיר המערבית, מול חניון קרתא, שם חונים האוטובוסים הגדולים, ומול קניון ממילא השוקק. דרך שער יפו נכנסים לעיר העתיקה רוב התיירים ודרכו הם גם יוצאים.

ראיתי תיירים מסנגל בתלבושת ססגונית, כמו גם משפחות מותשות מ'שלהי דקייטא', חום סוף הקיץ, שעליו אמרו חז"ל שהוא קשה מהקיץ עצמו.

בשעות אחר הצהריים מתמעטים התיירים, אך בכל זאת קבוצות שונות עושות את דרכם פנימה. היו בהם שהמציאו מעין משחק: מי יכול להניח את כף ידו על המזוזה הגבוהה  רק מעטים הצליחו.


מוכר הבייגלה הנצחי ישב מובטל בצל שער יפו...

חלפתי על פני כיכר עומר אבן אל-ח'טאב, שמעליה מתנשא מוזיאון מגדל דוד המחודש (והמומלץ לביקור), והגעתי לסניף הדואר. צעירה אמריקאית שלחה גלויות נוף ליקיריה, כמו שהיינו עושים פעם לפני שהמציאו את האימייל ואת הסֶלְפִי. היא הסכימה שאצלם אותה לפני הכנסת הגלויות לתיבה. אגב, זו תיבת דואר מימי המנדט (שימו לב לתבליט הכתר) והיא עדיין פעילה.

בבניין 'הקישלה' המבוצר היטב ניתן לראות את פינתו שנגרעה כדי לאפשר כניסת רכבים גדולים. אחרי מלחמת ששת הימים עברו כאן אוטובוסי 'ליילנד' בדרכם לרובע היהודי ולכותל.

הכניסה לרובע הארמני עברה מתיחת פנים. הריצוף הוחלף, הכביש נסלל מחדש, הכתלים העתיקים מורקו.

בכניסה למתחם הארמני פגשתי את ידידי האב סמואל. אור אחר הצהריים התאים לצילום על רקע מתקן השתייה העתיק.

האור האדים והצללים התארכו. לאורך הכביש המוליך לשער ציון חלפו על פני במהירות הולכי רגל ורוכבי אופניים.

יצאתי אל רחבת שער ציון. חורי הכדורים בחומה, סימני מלחמת העצמאות, בלטו היטב באור האחרון. עשרות השנים שעברו מאז עדיין לא מחו אותם.

ואלו גם הימים של פריחת החצבים במורד הדרומי של הר ציון. מראה החצבים הזקופים, על רקע הכפר סילואן וגיא בן הינום על עצי הזית שבו, מעורר השתאות. שעות ארוכות, בבוקר ובשעות אחר הצהריים, עמדתי במורד הסמוך לבית הקברות הקתולי בהר ציון וצילמתי את פרחי החצב מכל זווית אפשרית.


יש נחמה ורוגע במראה הזה החוזר על עצמו מדי שנה...

_____________________________________

ברוך גיאן הוא צלם ומדריך טיולים   baruchgian@gmail.com


11 תגובות:

  1. סיור רגוע ופסטורלי כזה בירושלים, כל כך זר ומרוחק מהווית הימים האלה, אולי מהווה תזכורת לחיים אחרים, שהיו כאן עד לא מזמן, ואולי רומז שעוד ישובו.

    השבמחק
  2. חן חן לך דוד על השילוב המתאים שעשית השבוע, פרשת וירא, בין סיפור עקידת אנשי ניר עוז המופלאים והצלתם, לבין שגרת החיים בבירת הנצח.

    השבמחק
  3. גם בכרכור, כור מחצבתי, הגנו ברושים צפופים על הפרדסים בתור שׁוֹבְרֵי הָרוּחַ.
    ואיני יכול שלא להרהר במשמעות המטפורית והאקטואלית של בטוי זה בחיינו בעת האחרונה, וד"ל.

    השבמחק
  4. הכפר הוא כפר השילוח (ולא סילואן, שיבוש השם בפי אנשים שאינם בני המקום) וחורי הכדורים ברובם ממלחמת השחרור.

    השבמחק
    תשובות
    1. הכפר הוא עיר יבוס, ולא השילוח (שיבוש השם בפי אנשים שאינם בני המקום

      מחק
    2. הכפר הוא אכן סילוואן . זה שמו הערבי. שמו העברי אכן הוא כפר השילוח. זוית הצילום איננה מראה את עיר דוד. להזכיר כי בבית הקברות הקתולי מצוי קברו של אוסקר שינדלר, חסיד אותות העולם.

      מחק
    3. זוית הצילום מראה אם כבר את חלקו המזרחי של סילוואן, או את שוליו המערביים של הר הזיתים/ראס-אל עמוד,,
      בשוליים המזרחיים נקרא הכפר ג'בל בטן אל הווא, השם כפר השילוח מופיע שמה בהקשר של ההתיישבות התימנית שהיתה שם פעם, המקום פתוח לקליטת אוכלוסיה יהודית כיום בבתים מופקעים, עם צו בית משפט, ונוף אל קברי דוד וחומת ההפרדה
      מעבר לזה הרשימה מעניינת ותמה, מראה את הפער בין ירושלים של מעלה וירושלים של מטה, שכולנו נגזרנו כנראה לחיות לאורו

      מחק
    4. איזה כיף תמיד לראות את ירושלים דרך עיניך. אתה מחזיר את יופייה של העיר לעיר.

      מחק
  5. כדאי לתקן שתי שגיאות בנוסח הבית האחרון של השיר, שאמנם מופיעות כך בשירונט אך לא בשיר שכתבה נעמי שמר ושר יהורם גאון...

    המלים הנכונות הן:
    ציפור טסה, נעֲלָסָה (ולא: נעה, נסה)
    על תורן של ספינת משא
    בהגיעך עֲדֵי אובד (ולא: עד אי אובד)
    למדי אותי להישרד.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
התגובות מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.