לומדים תנ"ך ברחוב: שופטים, נביאים ומנהיגים

א. מנהיגי שבטים

בחולון מצאו הגדרה מעניינת לשופטי ישראל: 'מנהיגיים שבטיים במקרא'.

לא רק שגיאת איות מביכה, אלא גם הגדרה משונה. אכן, על פי המסופר בספר שופטים כל אחד מן השופטים היה בן של שבט מסוים, אך רובם ראו עצמם מנהיגי העם כולו.

צילום: מנחם רוזנברג

ב. הנביא יחזקאל הוא בומבה של נביא

השלט הזה ברחוב יחזקאל ברמלה מביך ברמות גבוהות.

מילא שלא אומרים כלום על הנביא יחזקאל עצמו והוא מוגדר רק באמצעות הספר המיוחס לו, אבל הטעות כאן היא כבר ממש מוגזמת.

יחזקאל לא שייך בשום אופן לסדרת שנים-עשר ספרי הנבואה הקצרים שבתנ"ך המכוּנה 'תרי עשר', וממילא הוא גם לא השלישי שבהם.

צילום: ראובן שדה

הנה כך מתארים את יחזקאל בירושלים:

כאן 'הנביא' הפך ל'הביא'...

וכאן יחזקאל הלועזי נכתב ב-S ולא ב-Z.

צילום: מנחם רוזנברג

על השערורייה הידועה שנכרכה בשירו של חיים חפר 'הנביא יחזקאל' כבר כתבתי בעבר כאן.

ג. יונה, נביא הכתב

רחוב יונה הנביא הוא בתל אביב.

מי היו 'נביאי הכתב'? ובכן, זהו המונח שבו משתמשים חוקרי מקרא כתחליף למה שהיינו רגילים לקרוא בבית ספר 'נביאים אחרונים'. מילא. אבל האם לא הייתה אף עין שזיהתה את שגיאת האיות המביכה במילה 'שנבואתו'? ועוד, יונה לא היה היחיד שנבואתו נגעה לעם אחר, אלא היה היחיד שנבואתו נגעה רק לעם אחר.

צילום: איתמר לויתן

עוד אחד מנביאי הכתב שמונצחים בתל אביב הוא יואל, שמוגדר כאן בסוגריים בתואר המשונה 'הנביא בן פתואל'.

וחוץ מזה, על עודף המידע שבשלט אומרים באנגלית: Too much information) TMI) :

צילום: איתמר לויתן

ד. זרובבל, מנהיג העלייה הראשונה

זרובבל בן שאלתיאל נזכר בתנ"ך בספרי הנבואה הקטנים של חגי וזכריה וכן בספרות שיבת ציון (עזרא, דברי הימים). הוא מתואר כאחד ממנהיגי דור שיבת ציון שהביא עמו מבבל אלפי עולים.

בתל אביב כיבדו אותו בשם רחוב:

צילום: איתמר לויתן

עם כל הכבוד, נדמה לי שהמושג 'עלייה ראשונה' ממש לא שייך לעניין, וטוב שלכל הפחות שמו אותו במירכאות.

פרנסות מהתנ"ך: גור בארץ, חלום יעקב, שירת הים, אבני חושן ונזמים

א. נדל"ן לחרדים

סוכנות תיווך נדל"ן חיפנית, שמתמחה בציבור החרדי, מתגדרת בשם נאה מהתנ"ך: 'גּוּר בָּאָרֶץ', ראשיתו של הפסוק 'גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ' (בראשית, כו 3). אולי גם עם קריצה מיוחדת לחסידי גור...

צילום: יגאל קורן

ב. משהו חלומי

יעקב חלם על סולם שמוצב בארץ וראשו בשמים ומלאכים עולים ויורדים בו.

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר: אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ (בראשית, כח 15-10).

על מה חולמים אלה שאוכלים את המאפים של הקונדיטוריה 'חלום יעקב'?

אולי על כדור פורח והנה לחמניות וקרואסונים עולים ויורדים בו...

צילום: דוד אסף

ג. שירת הים

'שירת הים' היא כמובן פרק ההודיה שאמרו בני ישראל היוצאים ממצרים לאחר שנקרע בפניהם ים סוף (שמות, פרק טו).

כמה יפה הוא השימוש בשם זה לחנות דגים ברחובות ולמלון בוטיק בטבריה, על שפת ים כנרת.

חנות דגים ברחוב הרצל, רחובות

מלון שירת הים בטבריה

ד. אבני החושן

בול 'אבני החושן', 2012 (התאחדות בולאי ישראל)

את שתים עשרה אבני החושן רכס על חזהו הכהן הגדול. בירושלים ממשיכים את המסורת ומותחים את אבני החן הללו מתקופת המקרא גם לעסקי מצבות וקבורה.

צילום: מנחם רוזנברג

ה. נֶזֶם עַל אַפֵּךְ

בחנות התכשיטים 'מלכה' שברחוב דיזנגוף בתל אביב בחרו לעטר את הקיר בפסוק נאה מספר יחזקאל, טז 13-12:

וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ. וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף.

צילום: איתמר לויתן

למרבית המזל חסכו בעלי החנות מלקוחותיהם את פסוקי ההמשך הבוטים, שבהם השתלח יחזקאל באותן נשות ירושלים בוגדניות...

הנה מבחר מהם (פסוקים 25-15):

וַתִּבְטְחִי בְיָפְיֵךְ וַתִּזְנִי עַל שְׁמֵךְ וַתִּשְׁפְּכִי אֶת תַּזְנוּתַיִךְ עַל כָּל עוֹבֵר לוֹ יֶהִי. וַתִּקְחִי מִבְּגָדַיִךְ וַתַּעֲשִׂי לָךְ בָּמוֹת טְלֻאוֹת וַתִּזְנִי עֲלֵיהֶם לֹא בָאוֹת וְלֹא יִהְיֶה. וַתִּקְחִי כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ מִזְּהָבִי וּמִכַּסְפִּי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ וַתַּעֲשִׂי לָךְ צַלְמֵי זָכָר וַתִּזְנִי בָם. וַתִּקְחִי אֶת בִּגְדֵי רִקְמָתֵךְ וַתְּכַסִּים וְשַׁמְנִי וּקְטָרְתִּי נָתַתְּ לִפְנֵיהֶם ... וַתִּקְחִי אֶת בָּנַיִךְ וְאֶת בְּנוֹתַיִךְ אֲשֶׁר יָלַדְתְּ לִי וַתִּזְבָּחִים לָהֶם לֶאֱכוֹל הַמְעַט מִתַּזְנוּתָיִךְ ... וְאֵת כָּל תּוֹעֲבֹתַיִךְ וְתַזְנֻתַיִךְ לֹא זָכַרְתְּ אֶת יְמֵי נְעוּרָיִךְ בִּהְיוֹתֵךְ עֵרֹם וְעֶרְיָה מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמֵךְ הָיִית ... אֶל כָּל רֹאשׁ דֶּרֶךְ בָּנִית רָמָתֵךְ וַתְּתַעֲבִי אֶת יָפְיֵךְ וַתְּפַשְּׂקִי אֶת רַגְלַיִךְ לְכָל עוֹבֵר וַתַּרְבִּי אֶת תַּזְנוּתָיִךְ. וַתִּזְנִי אֶל בְּנֵי מִצְרַיִם שְׁכֵנַיִךְ גִּדְלֵי בָשָׂר וַתַּרְבִּי אֶת תַּזְנֻתֵךְ לְהַכְעִיסֵנִי. 

בית הכנסת שהשכנה שוכנת בתוכו

(צילום: נעמה ביגלמן)

בדרך בן-צבי 104, בפינת רחוב גתית בתל-אביב (אזור אבו-כביר), עומד על תלו 'בית הכנסת הנביא יחזקאל'. הכתובת על השלט הגדול שמותקן בכניסה מספרת סיפור קצר אך סבוך, ממש כתב חידה.

בית הכנסת הזה הוא לא סתם רב-עדתי ('פתוח לכל הבבלים ולכל העדות'), הוא גם מופרט. יש לו בעל בית.

האמת היא שלא כל כך ברור מהו שם המקום. למעשה יש לו שלושה שמות. לכאורה הוא קרוי על שמו של יחזקאל, שכידוע היה הנביא היחידי שהתנבא בחו"ל, 'על נהר כְּבַר' אשר בבבל, היא עיראק. אבל באותה נשימה – אמנם בגופן קטן יותר – בית הכנסת קרוי גם 'בית אברהם אבינו'. אולי משום שאברהם היה מכניס אורחים ידוע, ולבעל בית הכנסת, כפי שמתברר מן ההמשך, יש תודעת אירוח מפותחת מאוד. ויש גם שם שלישי: 'בית הבבלים'.

יהיה שמו של המקום אשר יהיה, ברור ש'בעל בית הכנסת' רואה בו מין בית פרטי שלו, וככזה הוא פותח אותו בלב רחב לכ-ו-ל-ם. 'ביתי פתוח', הוא מכריז, 'לכל הבבלים ולכל העדות'. כלומר, כולם מוזמנים, תהיה עדתם אשר תהיה, אבל הבה נאמר זאת בעדינות: עיראקים ('בבלים') ירגישו קצת יותר בנוח...

אז ברור שיש כאן בעל בית, אבל מיהו ומה שמו? הדבר לא כל כך ברור. האם מדובר כאן במשפחה ששמה המקורי הוא 'ממלכת דוד'? ומיהו 'יעקב (רזי)'? האם הוא 'בעל בית הכנסת' או אחד הנפטרים שלזכרם נוסד הבית?

חיפוש אינטרנטי קצר העלה שאכן יש איש ושמו 'יעקב ממלכת דוד' ומשכנו באותה כתובת ממש.

כשסיפרתי על כך לידידי איתמר וכסלר, ראש דסק השלטים בעונ"ש, הוא נזכר כי אי-שם, בסוף שנות התשעים, הוא צילם, בדיוק באותו מקום, שלט חינני שמשך את תשומת לבו בעלגותו והוא עדיין עומד על עומדו.

'לדעתי', כתב לי איתמר, 'זהו אותו בית כנסת שהשכנה שוכנת בתוכו. כנראה שיעקב ממלכת דוד אחראי גם לשכנה, ובמשך השנים נוספו שכנות גם מעדות אחרות'.

חיפוש נוסף בארכיון השלטים של איתמר העלה עוד צילומים ממתחם קדושה זה. הרבה מסרים יש לו לבעל בית הכנסת, וגם מתברר כי שמות רבים נוספים.

בעלי התוספות

ד"ר בני לשם צילם (ספטמבר 2015) היבט מקורי נוסף של בית הכנסת הביזארי הזה, ובו מוזמנים לתפילה גם 'כל הכנענים'. האם מישהו יודע לְמה מתכוון המשורר?

בין השולמית ליחזקאל בן בוזי: על כמה משיריה של נעמי שמר

נעמי שמר ופסנתר הקסם, 1975 (צילום: יעל רוזן)

מאת דודו אלהרר*

במלאת תשע שנים לפטירתה של נעמי שמר 

נעמי שמר (2004-1930) – שאליהו הכהן הגדירה: 'היוצרת החשובה ביותר שהייתה לעם היהודי מאז ימי המקרא, מאז מרים הנביאה, ואולי מעולם' – סיפרה שמדי פעם היה מפציר בה מאן-דהוא להלחין מנגינה לשיר שכתב. נעמי הייתה עונה לו בנימוס, שהיא נוהגת להלחין מילים לשירים שהיא בעצמה כותבת. או אז, אותו 'משורר' היה נזעק כמי שהצליח לתפוס אותה בקלקלתה: 'לא נכון! הרי הלחנת שירים שכתבו ביאליק, טשרניחובסקי ואלתרמן', כאן הייתה נעמי מאבדת את סבלנותה ומסננת לעברו שאלה: 'נוּ? ואתה ביאליק?'...

א. שובי השולמית

'שובי, שובי השולמית' – מציורי התנ"ך של אבל פן, בערך 1950

לפני שנות דור, בשנת 1988, הגעתי לביתה של נעמי שמר. מאיר פעיל, שגר קומה מעליה, עצר לכבודי את דלת המעלית ושאל: 'אתה עולה לנעמי שמר?'. עניתי בחיוב וקיבלתי טרמפ. אחזתי בידי קלטת עם שתי מנגינות שהלחין מתי כספי (באותה עת הייתי המפיק האמנותי והסוכן של מתי כספי וריקי גל), כולי נרגש ומתפלל בתקווה שנעמי תסכים לכתוב להן מילים. שני שירים נולדו מביקור זה, והם צמד יחיד ומיוחד של שיתוף יצירה בין כספי לשֶׁמֶר: 'שובי השולמית', שביצע מתי כספי עצמו ו'על ראש שמחתי', ששרה ריקי גל. שני השירים נדפסו ב'ספר ארבע', ספרה האחרון של נעמי שמר (שבא ומעריב, 1995).

למרות החיבור הנדיר בין שני ענקים מוזיקליים כמו שמר וכספי, אלה הם מן השירים הפחות מוכרים שלהם, וזו הזדמנות להביאם שוב לתשומת הלב.

באותם ימים הילכה מגילת שיר השירים קסם על נעמי שמר ושני השירים הללו מתכתבים עם יצירה מופלאה זו. השיר 'שובי השולמית' מלא פיוס, אהבה, תשוקה והנאה, עד כדי יציאה במחול, כפי שגם הכתיבה המנגינה. אין ספק שלנגד עיניה של נעמי שמר עמדה הפתיחה לפרק ז', שכולו תיאור שלמותה של השולמית: 'שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה-בָּךְ; מַה-תֶּחֱזוּ, בַּשּׁוּלַמִּית, כִּמְחֹלַת, הַמַּחֲנָיִם ... מַה-יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים, בַּת-נָדִיב'.

השולמית מבקשת ללכת מזה ולא לשוב. היא מסרבת להצטרף אל דודה  ברדתו 'אל גינת אגוז' אין לה יותר עניין בפריחת הגפן או בהנץ הרימונים. רוצה היא לשוב לעמה כראוי לה בעיניה, כבת מלך.

כששוחחנו על השיר הפניתי את תשומת לבה להיגד 'וְנֶחֱזֶה-בָּךְ' שהוא בלשון רבים, שהרי הדוֹד האוהב לא ביקש 'וְאֶחֱזֶה' בלשון יחיד. מובן שיש לכך פירושים ופרשנויות אינספור, אבל קולע במיוחד לטעמי הוא פירושו של הרשב"ם (ר' שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י) שיצר קונפליקט בין השולמית לבין אהובה, והיא שואלת כנפגעת: 'מה תחזה בי וביופיי והדרת קומתי שקראתני שולמית, שאתה אומר לי להתראות ל[עיני] כל כאלו אני הולכת במחולות. וגנאי לי להתראות לכל, ולא אשוב אליך'.

הואיל ומגילת שיר השירים נתפסת גם כמטפורה, שגדושה סמלים דתיים-לאומיים המהולים בארוטיקה נשגבת, אין מנוס מהחקירה העמוקה הנדרשת: מי היא זו 'השולמית' (ועוד בה' הידיעה)?

ר' אברהם אבן עזרא פירש: 'שהיא מן שלם, היא ירושלם וענינו יִרְאוּ שָׁלֵם'. ואם כך, מדוע השולמית מבקשת ללכת? למה מפצירים בה לשוב? ומניין לשוב, ולאן? נדמה לי שטמון כאן רעיון כללי שחובק עולם בפרטיותו: שאיפתה של הזהות האישית לשוב אל כור מחצבתה, האכסניה הטבעית שלה; וההכרח של אותה אכסניה להכיל בתוכה את הזהות שחמקה ממנה. ברוח הזו נכתב השיר של נעמי שמר, ואידך זיל גמור.

והנה מתי כספי בדואט עם נעמי שמר:

  

ב. בארץ להד"ם

נעמי שמר לא הייתה 'בת נדיב' בהסברים המפענחים את שיריה, וזאת בלשון המעטה. כשראיינתי את בעלה, מרדכי הורוביץ, לעיתון 'מקור ראשון', במלאת שלושים לפטירתה, סיפרתי לו שלא הצלחתי להציל מפיה פירוש כלשהו לגבי שירה הידוע והחידתי 'בארץ להד"ם', שאותו כתבה בשנת 1972 והקדישה לבעלה מרדכי (השיר נדפס ב'הספר השני', לולב, 1975). גדולה הייתה סקרנותי לפענח את מסתרי השיר, אך תשובתו של מרדכי הייתה: 'אין לי מושג'.

עד היום איני יודע אם כנה הייתה תשובתו או שמא שוכן לו רז עלום בין בני הזוג והם משתעשעים עמו במרומים, כאשר אנו עדיין כאן, בעולמנו השפל המכונה במקורות 'עלמא דשקרא', והוא, ככל הנראה, 'ארץ לא היו דברים מעולם'...

הנה מירי אלוני במופע של 'חבורת בימות' משנת 1972:

ג. אקטואליה

באחת החזרות שקיימנו למופע האחרון בחייה, 'אלף שירים ושיר', הביאה נעמי עמה את השיר 'אקטואליה'. כדרכי הפשפשנית והנברנית בקודש, ביליתי כל אותו הלילה עם ספר יחזקאל, על פירושיו ודקדוקיו, ולא מצאתי מנוח לכף נפשי. בבוקר המחרת סיפרתי לה שקראתי את כל ספר יחזקאל והתעמקתי בכל נפלאותיו ועדיין אינני מבין מה כל כך אקטואלי בנבואותיו של יחזקאל בן-בּוּזִי. נעמי הישירה בי את מבטה הנוקב וסנטה: 'נראה אותךָ מוצא מילה אחרת שמתחרזת עם גָ'קוּזִי!'...

השיר 'אקטואליה', שנדפס בספרה אחרון 'סימני דרך', היה אחד משיריה האחרונים של שמר וכבר הובא בעבר בעונ"ש – ברשימה 'הנביא יחזקאל הוא בומבה של נביא'. הנה שוב הביצוע השמח: נעמי שמר שרה בליווי רמי הראל, רונית רולנד וכותב שורות אלה (מתוך הדיסק 'יש לי יום יום חג', שבתוך 'האוסף השלם').




ד. על ראש שמחתי

לסיום, נשובה ראש לשיר 'על ראש שמחתי', שנכתב ב-1988 ובעיניי הוא אחד השירים החשובים של נעמי שמר, באשר הוא מיטיב להגדיר את הפרדוקס היצירתי שעמו התמודדה ורומז להימנעות מהתבטאויות פוליטיות שגזרה על עצמה מאז ועד ליום מותה. 

אוהביה הרבים של נעמי זוכרים בוודאי בצער את הביקורות הקשות והפוגעות על יצירתה, שכביכול התקלקלה ואיננה אותנטית עוד מאז 'סטתה' מן הזרם והפגינה אהדה לעמדות הימין הפוליטי.

שבטי הלשון הצליפו בה מכל העברים ובראש הגדוד צעד מאמרו של דן מירון ('זמירות מארץ להד"ם', אגרא, 1, 1985). ביקורת זו פגעה בנעמי קשות ועמוקות – אפשר לומר אף, כי עלבונה היה מוגזם ביחס למשקלם הסגולי של המעליבים, וכמדומה שהייתה זו נקודת שבר עבורה שביטאה תסכולים אישיים נוספים, שלא היו בהכרח קשורים לתחום הפוליטי. מכל מקום, מאז ואילך הפסיקה נעמי לבטא את עמדותיה בפומבי, והעיתון 'ידיעות אחרונות', שבו פרסם נחום ברנע דברי בלע נגדה, לא עבר עוד את מפתן ביתה. עתה לבה היה נתון לקהל יעד חדש – הדורות הבאים. בשירים שכתבה מאז הכמינה רמזים לרוב, והפעם בכוונה תחילה.

השיר 'על ראש שמחתי' נדפס, בכתב ידה של נעמי שמר, בראש ספר שיריה האחרון 'סימני דרך' (הוצאת כינרת, 2003), ועובדה זו כשלעצמה אומרת דרשני:

בשיר שנדפס בתוך הספר יש כבר כמה שינויי נוסח, ושינויים נוספים יש גם בביצועה  של ריקי גל, שיובא להלן.

אף על פי שנושא השיר הוא 'השמחה' של נעמי ('שמחתי'), ניתן להקשות: לשמחה מה זו עושה? שוב גייסה נעמי לעזרתה את שיר השירים והפעם נדרשה למפגש שבין הרעיה לבין השומרים. מפגש זה מוזכר פעמיים במגילה – פעם אחת בפרק ג' ובו היא שואלת את השומרים אם ראו את אהובה אותו היא מחפשת. והנה, לא הספיקו להשיב לה וכבר היא מצאה אותו בעצמה, והיא אוחזת בו ואינה מרפה.

מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר. אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, רְאִיתֶם? כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ, עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי.

בפעם השנייה, בפרק ה', כבר התפתח עימות אלים, על גבול ההטרדה המינית, בינה לבין אותם שומרים:

מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי; נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת.

נעמי שמר החליפה את המילה 'מְצָאֻנִי' ב'תְּפָסֻנִי', לאמור: לא היה זה מפגש אקראי ותמים אלא רדיפה עד חרמה. ומה היה חטאה? ('מה את רוקדת ככה ועל מה יצהל קולך?') – אין כאן שאלה המבקשת הבהרה, אלא דרישה שתסור מדרכה הרעה ותשוב אל 'מה שהולך עכשיו'. מה שהלך עכשיו היה המחאה נגד דעותיה, ועל כך היא כמובן משיבה בהתרסה: 'השמחה שלי היא המחאה שלי'.

ה. בִּקְהָלָה יֵחַד כבודי

ובשולי הדברים האלה, הנה סיפור אמתי על אשה הגדולה מהחיים, שמודה בטעותה בדרך מדהימה. 

לאחר שהתפרסם מאמרו המכפיש של דן מירון באלמנך ספרותי, התפרסמה כתבה על כך בעיתון 'העיר'. כנהוג וכנדרש, פנה העיתון לנעמי וביקש את תגובתה. נעמי סירבה להגיב ופטרה את השואלים בפסוק בו קילל יעקב את בניו, שמעון ולוי: 'בסודם אל תבוא נפשי, בקהלם אל יחד כבודי' (בראשית, מט 6).

באותו בוקר יום השישי פגשתי בנעמי שמר במשרדו של הסוכן בועז בן-ציון ואמרתי לה: 'יופי של תגובה, אבל הרי כתוב "אל תֵּחַד כבודי" '.

היא התנפלה עלי בשבט לשון חריף מאין כמותו: 'השומעות אוזניךָ מה שפיךָ פולט בחוסר אחריות? "כָּבוֹד" היא מילה בלשון זכר ולכן לא יתכן לשים לפני הכבוד "תֵּחַד" בלשון נקבה... אין מעירין בטרם בודקין! בור ועם הארץ!'

מובן שנאלמתי דום. צמצמתי עצמי וחפוי ראש הצטנפתי בפינתי.

כעבור כמה חודשים באנו, המוזיקאי רפי קדישזון ואנוכי, לביתה של נעמי כדי להכין תכנית טלוויזיה שהוקדשה לשירי חודש תשרי. אינני זוכר מה אמרתי במהלך הפגישה, אבל היא שוב התנפלה עליי, ירתה בי בליסטראות והזכירה את חטאיי כשהחלפתי בְּבוּרוּתי בין המילים 'יֵחַד' ו'תֵּחַד'. מלמלתי וגמגמתי: 'נעמי, מה אעשה? הלא בפירוש כתוב "תֵּחַד"...'

היא לא התאפקה, כיוונה לעברי שתי קרנות עזות מעיניה הרושפות וסיננה: 'אני מביאה תנ"ך!'

'תביאי', לחשתי בכוחותיי האחרונים.

כעבור רגע היא שבה וספר תנ"ך גדול בידה. התיישבה והחלה לעלעל. אמרתי לה בשקט: 'זה בסוף בראשית, בברכת יעקב לבניו...' היא הסתכלה עלי וסנטה בי: 'שתוק... הנה זה!"

לא התאפקתי עוד. אזרתי אומץ ואמרתי בעל-פה את הגרסא דינקותא שלי: 'שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי.

היא טרקה את ספר התנ"ך בחזקה ופלטה: 'טעות דפוס!'...

___________________________________________________________________

* הזמר והשחקן דודו אלהרר היה מידידיה הקרובים של נעמי שמר בשנותיה האחרונות.

הנביא יחזקאל הוא בומבה של נביא

מיכאל אנג'לו, יחזקאל (פרט מתוך הקפלה הסיסטינית ברומא, 1510)

ברשימה קודמת עסקתי בלחם יחזקאל, וכמובן שאי אפשר להתעלם ממקומו של נביא זה בתרבות הישראלית.

יחזקאל בן בוזי, שהיה בכלל בבלי ומעולם לא הגיע לארץ ישראל (אבל לשמיים הוא הגיע די בקלות), התנבא באובססיביות על כל מה שזז, ומרחב הדימויים הארוטיים שלו הזין את עולמם של ילדי ישראל הרכים במשך שנות דור. בבית הספר ידעו כל התלמידים שמי שרוצה לדעת משהו על ערוה, על ניאוף ועל זנונים – יחזקאל הוא הספר שלו, ובמיוחד פרק טז העוסק ב'תועבות ירושלים'. זה היה חומר קריאה משובח בשיעורי תנ"ך משעממים... אגב, במשפחות דתיות רבות נבוכים עד היום בליל הסדר, כשמישהו צריך לקרוא מתוך ההגדה בקול רם, ובנוכחות ילדים קטנים, את הפסוק הנורא מיחזקאל, טז 7: 'רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה'...

השיר המפורסם ביותר על נביא זה הוא 'יחזקאל', שנכתב בראשית שנת 1967 בידי חיים חפר עבור שלישיית 'החלונות הגבוהים' (אריק איינשטיין, ג'וזי כץ ושמוליק קראוס). השיר הולחן בידי שמוליק קראוס.



אלה המילים שכתב חפר:

אנו בעד הנביא יחזקאל,
נלך אחריו עם תרמיל ומקל,
אל כל מקום שאותנו יביא,
הנביא יחזקאל הוא בומבה של נביא.

אל אל אל יחזקאל,
אל אל אל יחזקאל.

אח, איזה גבר, אח, איזה איש,
שתי העיניים כאבן תרשיש.
עם מלאכים הוא אכל ושתה,
הוא ואלוהים כמו אני ואתה!


איך הוא דיבר על מיני תועבות,
איך הוא הרביץ נאומים ברחובות,
איזה מילים ואיזה ביטויים,
אך העם צחק לו ורץ לבילויים!

הוא אז חלם שהוא טס על גלגל,
בין עננים בוערים כחשמל,
שני מלאכים הוא חיבק וליטף,
הנביא יחזקאל ידע איך לכייף!

לילה אחד כשעיניו עצומות,
בא אל בקעה מלאה עצמות,
עצם אל עצם חיבר ואסף,
אלף חתיכות אז הלכו אחריו!

כששודר השיר לראשונה, בימים ההם, לפני יותר מארבעים שנה, עלו טענות קשות כלפי חיים חפר מצד גורמים רבים –  דתיים וסתם שמרנים – היאך הוא מעז ללגלג על קודשי ישראל! ויצחק שמעוני, שהיה אז 'סגן מנהל התכניות' ברשות השידור, החליט להגביל את השמעתו. עיקר התרעומת יצאה על השורה 'הוא ואלוהים כמו אני ואתה', שאותה הסכים שמוליק קראוס לשנות ל'הוא וגבריאל כמו אני ואתה'...

דיווח על כך א' יהל בעיתון מעריב (14 באפריל 1967):

הנה כמה דוגמאות מהעיתונות דאז, שראתה בשיר ביטוי לכל השלילי שיש ב'דור הדיסקוטקים' (ההערכה הזאת השתנתה כמה חודשים לאחר מכן כשפרצה מלחמת ששת הימים)...

כתב העיתונאי הוותיק דוד לאזר (מעריב, 21 באפריל 1967):

גם המלחין מנשה רבינא לא התפעל מן הרוח הים תיכונית שחדרה לתל אביב (דבר, 7 באפריל 1967):

בכל זאת אפשר להגיד שהתקדמנו קצת מאז...

והנה סרטון נדיר ביותר ובו שרים חברי 'החלונות הגבוהים' את 'הנביא יחזקאל' בהופעה במועדון 'אולימפיה' באוקטובר 1967. זה היה כמה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים, וישראל מעולם לא הייתה כל כך פופולרית וצודקת. חברי השלישייה – הלב נשבר כמה שהם צעירים ויפים – שרו בצרפתית והכניסו שינוי קטן: במקום 'אל-אל יחזקאל', הם שרו 'אל-אל ישראל'. היו ימים...



וכאן בקטע מסרטו של אבי נשר 'פעם הייתי' (2010) ובו שולבו 'החלונות הגבוהים':



בעלי התוספות

תודה ל'מוישה' שהזכיר את שירה של נעמי שמר 'אקטואליה'. הנה נעמי שמר שרה בליווי דודו אלהרר, רמי הראל ורונית רולנד (מתוך הדיסק 'יש לי יום יום חג', שבתוך 'האוסף השלם'):

הבייגל של שפינוזה והלחם של הנביא יחזקאל

עם הרשימה הזו חיכיתי עד צאת הפסח, ועתה, כשכבר מותר להציג חמץ בפומבי, הגיעה שעתה.

א. מזון למחשבה

הרשימה על 'הנקניק של ביאליק' הזכירה לפרופ' אלן נדלר, מאוניברסיטת דְרוּ שבניו-ג'רזי, משהו פחות עסיסי אבל לא פחות משמעותי. וכך כתב לי:

I share your outrage. But you did not address a key question: Is the Naknikialik under rabbinical supervision, like the Bagel Spinoza ('It Bagels the Mind'), which is not only Kosher but Pareve? Even though the Cherem was never formally revoked, Spinoza has been officially kosher since 1988. There are many different 'flavors', and whole wheat too. How about a little story about the Spinoza Bagel for your readers

הדבר אכן עורר את תיאבוני ואת סקרנותי, ואצתי-רצתי לסניף המנהטני הקרוב למקום מגוריי של רשת חנויות המזון הידועה Trader Joe's (חנויות שמתמחות באוכל אורגני ובמזון בריאות), כדי לראות במו עיניי האמנם הוסר סוף סוף החרם על הפילוסוף היהודי-ההולנדי והאתאיסט הדגול ברוך שפינוזה.

כזכור לקוראי עונ"ש, החרם על האנטישמי הגרמני ריכארד ואגנר כבר הוסר (לפחות במסעדה חרדית אחת בירושלים), ובכן למה לא לסיים את הפרשה העגומה עם שפינוזה היהודי?

'בנדיקטוס די ספינוזה – יהודי ואתאסיט'

ואכן, מצאתי את אשר חיפשתי. שפינוזה, שפרופסור יוסף קלוזנר קרא כלפיו בשנת 1927: 'הותר החרם! סר עוון היהדות נגדך וחטאתך לה תכופר! אחינו אתה, אחינו אתה, אחינו אתה!' (יוסף קלוזנר, מאפלטון עד שפינוזה: מסות פילוסופיות, ירושלים 1955, עמ' 329-328; לימים התבטא ברוח זו גם דוד בן-גוריון), התקבל גם מנקודת מבט רבנית: הוא לא סתם 'כשר', אלא – כפי שציין נדלר – הוא גם 'פרווה'...

Food for the Brain

הכיתוב המתוחכם שמופיע על האריזה It Bagels the Mind רומז לביטוי It boggles the mind, שפירושו – לא יאומן, לא יעלה על הדעת...

ולחובבי שפינוזה האמיתי הנה דבריו של קלוזנר בספרו המצוטט לעיל:

ב. לחם עם מראה מקום

אחרי שצילמתי בהתפעלות את הבייגל של שפינוזה התברר לי שבמדף סמוך יש עוד לחם כשר שקיבל השראה מן ההיסטוריה שלנו. זהו לחם 'יחזקאל 9:4'.

ומה כתוב שם ביחזקאל, ד 9?

וְאַתָּה קַח-לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים, וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד, וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ, לְלָחֶם.

יפה לא? 

הנה הלחם מקרוב, כולל יונת השלום של נח.

ג. בעלי התוספות

מולטי-שפינוזה ואלטי-שפינוזה

אמי פרי (במקרה אחותי) מסרה לי כי שפינוזה אינו רק בייגל אלא גם דגים. זאת ועוד, לא מדובר בסתם שפינוזה יחיד ובודד אלא ב'מולטי-שפינוזה', לא פחות.

השפינוזאים האלה הם ממוצא אמריקני, וגם יהודים יראי שמיים אינם מהססים להכניסם לבתיהם, להאכילם ולהשקותם.

למי שאוהב להסתכל באקווריום הנה המולטישפינוזה (ובשפת העמים: Herotilapia multispinosa) בשחייה נמרצת:



והנה מתברר שיש גם אלטישפינוזה, שהוא דג חברותי במיוחד, שוחר שלום ולא תוקפני: