יום שלישי, 19 בפברואר 2013

גלגולו של ניגון: בדרך לאילת עוצרים בדְזַ'נְקוֹיֶה (א)

'והנה הוא חוף אילת' (מבצע עובדה, 1949)


ליום שחרור אילת, ט' באדר תש"ט (10 במרס 1949)
ולכבודו של אליהו הכהן, חתן פרס ישראל לשנת תשע"ג 

שירו של חיים חפר 'בדרך לאילת'  המוכר יותר בשם מילות הפזמון 'הֵי דרומה'  עבר גלגולים שונים ומעניינים שמוכרים לחובבי הזמר העברי. עתה, לקראת יום שחרור אילת, ובהמשך לרשימה על דגל הדיו ועל בְּרֶן, הגיעה העת לסכם את תולדות השיר, שעבר שני גלגולי נוסח ושני גלגולי לחן.

ב-6 במרס 1949, יום פרוץ מבצע 'עוּבְדָה', שנועד לשחרר את הנגב, חיבר חפר (אז פיינר) את השיר עבור להקת הצ'יזבטרון, שאותה ייסד ובראשה עמד. חברי הלהקה שרו אותו בדרכם מבאר שבע אל מסדר הניצחון החגיגי של חטיבות הנגב וגולני, שנערך ליד דגל הדיו באוּם-רַשְׁרַשׁ ב-10 במרס. אלא שבדרכם דרומה, בעקבות הג'יפים של חטיבת גולני, עדיין נקרא השיר 'הדרך לעקבה', מילותיו היו שונות במקצת, וגם המנגינה הייתה שונה ונלקחה משיר רוסי ביידיש, שנקרא 'הֵי דְּזַ'נְקוֹיֶה' או 'כשנוסעים לסבסטופול' (בשיר יידיש זה ובגלגוליו נדון בחלק השני של רשימה זו).

זמן קצר לפני המסדר טען מאיר נוי (אז נוימן), האקורדיוניסט של הלהקה, כי אין זה ראוי לבוא למעמד היסטורי כזה עם לחן זר, ובתוך זמן קצר הלחין צלילים חדשים שהתכתבו עם המנגינה המוכרת. כששבה הלהקה מאילת צפונה עדכן חיים חפר גם את המילים. השיר המחודש, במילים ובמנגינה המוכרים לנו היום, נכלל בתכנית הרביעית של הצ'יזבטרון, 'הטרמפ', והושמע לראשונה בהצגת הבכורה שהתקיימה במחנה הצבאי בקסטינה, ב-7 באפריל 1949.

א. הגרסה המוּכּרת: 'בדרך לאילת'

נאזין קודם כל לצ'יזבטרון במנגינה המוכרת. הסולן הוא גדעון זינגר, והוא שר לצלילי אקורדיונו של מאיר נוי:



וכאן, בני אמדורסקי:



ואלה מילות השיר כפי שנדפסו לראשונה בספרו של חיים חפר תחמושת קלה (ספרית פועלים, 1949, עמ' 88-87):


שני מקומות מוזכרים בשיר כנמצאים בדרך לאילת  'רדיאן' ו'אל-ע'מר'. היכן הם?

אל-ע'מר נמצא באזור המושב צופר שבערבה התיכונה, כ-120 ק"מ מאילת. אתריו של מקום זה קיבלו שמות עבריים למהדרין: נחל עומר, עין עומר, ואפילו חניון עומר.

רדיאן, או בשמו הערבי עין ע'דיאן, נמצא בשולי מטע התמרים העתיק של קיבוץ יוטבתה, כ-40 ק"מ מצפון לאילת. זהו אתר ארכיאולוגי קדום ובתקופה העות'מאנית ובימי המנדט הבריטי היה שם מבנה של תחנת משטרה מדברית.

בדואים בעין רדיאן, 1949 (מתוך האתר אילת עירי)

המסלול שתיאר חפר בשיר תואם את נתיב ההתקדמות של חטיבת גולני

בספר משפחת הפלמ"ח: ילקוט עלילות וזמר, שערכו חיים גורי וחיים חפר, מסופר כי השיר עצמו חובר ממש בדרך לאילת, כאשר חברי הלהקה, וחפר בראשם, עשו את דרכם דרומה יחד עם לוחמי חטיבת 'גולני'.

משפחת הפלמ"ח, ידיעות אחרונות, מהדורה רביעית, 1977, עמ' 210

העיתון 'דבר' אכן ציין עובדה זו, אבל לא בדיוק כך. ברשימתו של שלמה טנאי, 'עם צבא ישראל באילת' (15 במארס 1949), נכתב בין היתר על המסדר שנערך באום רשרש ובו הופיעה הלהקה:




בסיום רשימתו סיפר טנאי על השירים החדשים, שנכתבו בדרך לאילת 'על ידי חיילים משוררים' (כוונתו מן הסתם לחיים חפר), 'שהותאמו למנגינות ידועות'. במנגינה 'ידועה' זו  'הֵי דְּזַ'נְקוֹיֶה'  נעסוק, כאמור, ברשימה הבאה.


גם בספר 'הצ'יזבטרון: אֵם הלהקות הצבאיות' (הקיבוץ המאוחד ורשות השידור, 2007, עמ' 81-80), סיפרה חברת הלהקה נעמי פולני על הולדת השיר:
בימי מבצעי עוּבְדָה (10-6 במרץ 49') ישבנו בבאר-שבע ... שתי חטיבות יצאו לְדרך המִדבר ... אנחנו ישבנו בבניין המשטרה וחיכינו לאות לצאת בעקבותיהם. שם, בבאר-שבע, תוך הציפייה לַקריאה  חיבר חיים את 'הֵי, דָּרוֹמָה'; הזדרז ועשה בַּמָּקום 'יש מאַיִן': שלף, 'פַּרְטִיזָנִית', את מנגינת 'סֶבַסְטוֹפּוֹל' שרכש לאחרונה  אחד השירים שמאיר [נוי] היה שר לנו - ועל פי המשקל שלה כתב את השיר שלו לכבוד המאורע המתרחש. 
... נקראנו  לרדת לעקבה. יצאנו במשאית שלנו, ובדרך תירגלנו את השיר החדש שאנחנו מביאים להם. ומאיר  פתאום אומר: 'לא כל כך לעניין להתייצב שם, במעמד חגיגי שכזה, עם מנגינה רוסית'. אמרנו: 'בסדר, אז כְּתוֹב!'. אז הוא השתתק לזמן-מה – מתבונן במילים, שותק, מתבונן... מתבונן – והיתה לו מנגינה חדשה. כבשנו אותה בַּמקום, במהלך הנסיעה. וגדעון [זינגר] – שעליו רוב המעמסה בשיר – ... הוא שישיר עם המילים ביד ... אבל אנחנו, המקהלה, את תפקידנו למדנו על-פה ... הגענו לאילת; ראינו את 'דגל הדיו' בראש התורן; שרנו את השיר החדש – היתה חגיגה.
הנה כמה ביצועים נוספים של 'בדרך לאילת' ובראשם סרטון קצר שהכין ידיד הבלוג, אלכס נקריאקוב. הסרטון משלב צילומים אותנטיים מן המסע של כוחות צה"ל לאילת במבצע 'עובדה', עם שני ביצועים של השיר: הראשון של הצמד הלל (אילקה) ואביבה רווה, והשני של זמר העם האמריקני המהולל פיט סיגר.



פיט סיגר ביקר בארץ בסוף חודש ינואר 1964, זמן קצר לאחר התפרקותה של להקת 'האורגים' (The Weavers) המפורסמת. לקראת ביקורו בקיבוץ גרופית שבערבה  כך למדתי מהבלוג של אהוד בן פורת  הוא למד את 'הי, דרומה' ושר אותו בפני חברי הקיבוץ.


עוד תמונות וסיפורים מביקורו של פיט סיגר בארץ  כאן. ואגב, פיט סיגר שר גם את השיר המקורי 'דז'נקויה' ביידיש ובאנגלית, והביצוע שלו יובא ברשימה הבאה.

כאן הזמרת, המנצחת והמלחינה הקצת נשכחת טובה פורת:



מקהלת מסד (בניצוחו של סטנלי ספרבר הצעיר).

בינה לנדאו (עם מקהלה).

וכאן ביצוע מעודכן (מדי) של להקת אתניקס:



ב. הגרסה המקורית: 'הדרך לעקבה'

'הלוחם, ראשו פרוע / כאן בדרך עקבה'
בציטוט שהובא לעיל מ'משפחת הפלמ"ח' ציין חיים חפר כי בנוסח המקורי של השיר נכתבו המילים 'הי דרומה  עקבה', ורק מאוחר יותר שונה הנוסח ל'אילת'. אולם מן הנוסח ששמר מאיר נוי – כזכור האקורדיוניסט והמלחין של הגרסה המאוחרת  עולה שהיו שינויי נוסח נוספים, כולל בית שלם שהושמט ('ראס-אל-נאקב כבר עבר הוא'). זאת ועוד, כותרת השיר המקורית לא הייתה 'בדרך לאילת', אלא 'הדרך לעקבה'...

ראס אל-נאקב היה אז עמדה נטושה של הליגיון הירדני, והיום הוא מעבר הגבול המכונה 'מעבר נטפים', בגבול ישראל-מצרים.


מאיר נוי, מַעַיְנֵי הזמר, הוצאה עצמית ('אם אין אני לי מי לי'), 1996, עמ' 134

'הלוחם, עיף, יגע / על הארץ השתרע'

הסיבה לשינויים נבעה מכך שאת מילות השיר המקורי התאים פיינר-חפר ללחן של שיר עממי ביידיש, שנקרא 'אַז מען פֿאָרט קיין סעוואַסטאָפּאָל' (כשנוסעים לסבסטופול), או 'דזשאַנקאָיע'. כזכור, את המנגינה של שיר הזה למד חפר ממאיר נוי.

מאיר, ואחיו דב (לימים פרופ' דב נוי, חוקר הפולקלור היהודי) הגיעו לארץ זמן לא רב קודם לכן, לאחר ששהו במחנות המעפילים בקפריסין, שם לימדו את המעפילים שירים בעברית, כולל את 'דזשאַנקאָיע', שתורגם לעברית על ידי דב (בשיר מיוחד זה ובתרגומיו נעסוק ברשימה הבאה).

מאיר נוי, שהתגייס מיד עם הגיעו לארץ והצטרף לצ'יזבטרון, היה לימים מורה למוסיקה (אחד מתלמידיו היה דניאל בארנבוים), מלחין, מחנך אהוב וחוקר מובהק של שירי זמר עממיים בעברית וביידיש. כל ימיו טרח על אוסף שאין שני לו בעולם  מיון וקטלוג של כארבעים אלף שירים בעברית וביידיש. אוסף עצום זה נמסר לפני כעשרים שנה לספרייה הלאומית והוא פתוח לכל דורש. עד מסירתו לספרייה היה שמור הארכיון בדירתו הפרטית של נוי, שהייתה למעשה ספריית מחקר של איש אחד, ששירתה במסירות וביעילות את חוקרי השירים בשתי השפות.

מאיר נוי (1998-1922)

בתכנית הטלוויזיה 'האמיני יום יבוא', בהנחיית דן אלמגור, שהייתה האחרונה בסדרה 'שרתי לך ארצי', שרו חברי מקהלת בית רוטשילד וחבורת רננים את שני השירים ואת שתי המנגינות בזו אחר זו.


ג. הי דרומה לאילת: הסרט

בשנת 1954 הפיקה הסתדרות העובדים הכללית סרט תעודי ושמו 'הי דרומה לאילת', הסרט בוים על ידי נתן גרוס ואת מילות הקריינות חיבר, כצפוי, חיים חפר.

הסרט נפתח בצלילי השיר וממעוף הציפור רואים את הדרך לאילת. בהמשך יש צילומים מעוררי נוסטלגיה מראשית ימיה של אילת. זו גרסה מקוצרת של הסרט, שערך יעקב גרוס, בנו של הבמאי המנוח.




*

רשימה זו הוקדשה, כנאמר למעלה, לכבודו של מורנו ורבנו אליהו הכהן, שלפני יומיים נתבשרנו על זכייתו בפרס ישראל לשנה זו על תרומתו רבת השנים לחקר הזמר העברי. יהי רצון שיאריך ימים על כס מלכותו וימשיך להפיץ את תורתו ברבים, כמים לים מכסים.

כשקרא אליהו רשימה זו הוא מיהר להשיבני:
היטב קלעת כשבחרת להקדיש לכבודי את רשימתך על 'הי דרומה'. בן בית אני בנופי השיר הזה. שנתיים פיקדתי על חוות באר אורה (1957-1956), והובלתי אלפי צעירים במסעות בין צוקי אילת ובערבה, תוך שירה, ושני הלחנים של 'הי דרומה' כיכבו אז ברפרטואר. 
'עין רדיאן' הנזכרת בשיר עוד הייתה אז היאחזות נח"ל. כשאירחתי את בן-גוריון בחווה, באביב 1957, הוא שאל אותי מאין מגיעים מים לבאר אורה. השבתי לו: מ'עין רדיאן'. הוא מיד גער בי בטון הבנגוריוני הטיפוסי, ותיקן: 'אל תגיד עין רדיאן, אמור יטבתה'...
בן-גוריון מבקר בחוות באר אורה, מלווה באליהו הכהן (1957)

11 תגובות:

  1. ד"ר חני ברקת גלנצר19 בפברואר 2013 בשעה 17:48

    כיבוש אילת התרחש בט' באדר, יומיים לפני יא באדר שהיה מוכר אז לכל לוחם ולמעשה כמעט לכל תושב הארץ כ- "יום ההגנה".כאמור בכתבה במבצע השתתפו חטיבת הנגב של הפלמח וחטיבת גולני עד היום קיים הויכוח מי מהיחידות הגיעה ראשונה. בסיום המבצע ב 10- במרץ 1949 שיגרו המח"טים, נחום שריג ונחום גולני, מברק לחזית הדרום:
    "העבירו לממשלת ישראל: ליום 'ההגנה', לי"א באדר מגישות 'חטיבת הנגב' פלמ"ח ו'חטיבת גולני' את מפרץ אילת למדינת ישראל". ללמדך ערכיות מהי ועד כמה ניתן להתעלות מעל ויכוחים שמטרתם יוקרה.

    השבמחק
  2. Holy Professor, beautiful post.
    So refreshing to see Pete Seeger when he was still pro-Zionist.
    I don't have time to look for it, but in one of the film clips
    that you posted (or linked to) when Bren died,
    he is very clear who was first (Palmach) and he describes that when
    the first Golani jeep arrived arrived, they asked "who are you" and
    Bren - with an unforgettable twinkle in his eye - starts singing
    "rishonim tamid anachnu ....
    If you have time - it's worth adding to your "toysfos"

    השבמחק
  3. Dziękuję bardzo
    פוסט נפלא. כמה געגוע הוא מרים!!

    השבמחק
  4. מאחר שהצ'יזבטרון, להקת הפלמ"ח, ירד לאילת דרך הערבה הנציח השיר דווקא את התוואי של חטיבת גולני (שביל לערבה ירד, לרדיאן אם אך מיהרת, את אל-עמר חיש עברת...).
    המברק שנשלח צפונה: מאיר פעיל, איש חטיבת הנגב סיפר: לא היה עולה על דעתנו להזכיר את גולני במברק, אבל מכשיר הקשר שלנו (של חטיבת הנגב) התקלקל ונאלצנו לשלוח את המברק דרך המשדר של גולני... ואכן, על טופס המברק מופיעה חותמת של מחלקת הקשר של גדוד 19 (גדוד הפשיטה הממוכן) של גולני.
    ואגב, שמה הערבי של אילת אינו אום-רשרש, אלא אל-מרשרש, אך כשם שאל-מלבס נהגית אומלאבס ואל-מטולה אומטולה כך גם אל-מרשרש נהגתה אומרשרש.

    השבמחק
  5. רוב תודות על החומר המרתק, והפעם גם בנושא כיבוש (שחרור) אילת. מעניין שתחת הכותרת 'הונף הדגל' פרסם עיתון 'דבר' את פרשת השלמת מבצע 'עובדה', שהיום יתכן והיה מגונה בציבור כהתגרות במעצמות. בארה"ב, ששלחה את הרוזן ברנדוט להסדיר את ניתוק הנגב מגבולות 'החלוקה', ובמיוחד בבריטניה שהייתה מודעת לקיום המבצע, וכמתואר בכתבה, העמידה ספינות משחית, בעצם סיירת גדולה, מול 'אום רשרש' במגמה לחסל את המבצע.

    סאמק (שמואל ינאי), איתר בשנות ה-80, כמה קציני צי מבריטניה שהשתתפו בהסגר על ספינות ההעפלה, ואני הקטן סייעתי בהבאתם ארצה ובהארחתם בבתי מלון. הם סיפרו בכינוסים על המערכה המצערת שניהלו נגד הספינות והמעפילים, ואחד מהם היה הקומודור של אותה הסיירת שעגנה מול אילת, 'אום רשרש', בכוננות להפגיז בתותחיה הכבדים את המשלט שהוקם ע"י חטיבת הנגב וגולני; והוא סיפר כיצד עגן במקום כחודש ימים מוכן לפקודת האש, עד שהורו לו לעזוב את המקום.
    אין ספק שאילו היה מקבל את הפקודה, היו פני הדברים מקבלים תפנית אחרת, ומי יודע מה היה קורה להבטחה בסייפא בשירו של חיים חפר: הלוחם עייף יגע, על הארץ השתרע, וחשב, הן כך כתוב: את הארץ בי נשבעתי, רק לכם כולה נתתי, מני דן ועד ים סוף!
    בזכרונות מהעבר, ברוך תירוש. בוטרוס בפלי"ם.

    השבמחק
  6. ככתבה נפלאה ומרגשת.
    לראשונה היית באילת בשנת 1957 בסמוך לפתיחת הכביש דרך מצפה רמון ומעלה העצמאות.
    נסענו במשאית פתוחה, היה זה טיול של מקום העבודה של אבי ז"ל. לנו במצפה רמון במעין פחון שקראו לו אכסניה ולמחרת המשכנו לאילת. כל הדרך שרנו את השיר הזה, בדרך לאילת. המקומות הנזכרים בשיר היו נקודות הציון שלנו בדרך לאילת. חוץ מעין רדיאן שהייתה היאחזות נחל (רק יותר מאוחר אני חושב שינו את השם ליוטבתה) לא היה בדרך שום מקום ישוב.
    דוד כל הכבוד!!!

    השבמחק
  7. כמו תמיד בבלוג המקסים , יש כאן חפיר יסודי מקיף מרומם נפש.תענוג צרוף ומתנה יפה לחג הפורים
    גם אני נזכרתי בטיול של חניכי תנועת דרור מחנות העולים סניף חיפה חורף 1966 לאילת דרך הרדיאן,
    חג שמח
    שמעון קירשנר
    יקנעם

    השבמחק
  8. נילי קרן (פטקין)1 במרץ 2013 בשעה 21:08

    תענוג לקרוא את הכתבה המקסימה הזאת.
    גם אני "בוגרת" באר אורה והדברים כל כך ציוריים שהם מחזירים אותי לשנה שבה שירתתי בחווה.
    שם, ראיתי לראשונה את אוסף השירים המקסים שהודפס ושוכפל עם "סטנסלים", ולימים למדתי שזה היה מפעל חייו של אליהו הכהן שכולנו אוהבים ומוקירים.
    היו זמנים....
    נילי קרן(פטקין)

    השבמחק
  9. מינה פרידמן-פינחס7 במרץ 2013 בשעה 11:38

    אין מילים (וגם לא מנגינה) על האתר המפתיע שלכם. בדרך לאילת לא הייתי, אבל בתקופה ההיא הייתי בארץ ועברתי בדרכים אחרות (דרך בורמה..למשל)תודה לנילי קרן ששלחה לי את המצגת. אמשיך אתכם לאורך כל הדרך...תודה.
    מינה בגלות בצרפת.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.