יום שלישי, 24 בדצמבר 2013

גלגולו של איור: מ'עונג שבת' ל'רצונות' אסורים

את האיור הזה, פרי עטו של ידידי הטוב נעם נדב, מכירים כל קוראי עונ"ש.

כבר כמה שנים שהוא מלווה את הבלוג (בצד שמאל למעלה) ואת האי-מייל השבועי.


כשנעם ניגש לאייר את הסמליל של עונ"ש הוא זכר שפעם ציטטתי באוזניו אמרת שפר בטעם של פעם, שכבר איני זוכר למי היא מיוחסת. כמדומני שהיה זה יהושע השל שור מברודי (1895-1814), עורך 'החלוץ', שנודע כאפיקורוס שנון במיוחד:
ללמוד גמרא בשבת כאשר סיגר ריחני נעוץ בפיך – אין לך עונג שבת גדול מזה... 
משום מה החליט נעם לצייר את האפיקורוס של עונ"ש דווקא בדמותו של אפיקורוס אחר, אליעזר בן יהודה.

והנה לפני כשבוע הפנה מוטי קהת את תשומת לבי לתמונה הבאה פרי מצלמתה של הגרפיקאית שירה אדרי אליצור.


שירה הציגה לאחרונה את עבודתה זו בתערוכה בשם 'רצונות', מטעם החוג לעיצוב גרפי של מכללת אמונה בירושלים.

בהסברים לתמונותיה היא כותבת כך:

רוצה לנטוע במרחקים שורשים נודדים
רוצה לפצל את השלמות
ולהרכיב את החלקים
רוצה לעוף אל העננים
ולשבת על הרגבים
רוצה לחפש את החול
ולמצוא את הקודש
רוצה לברוח אל החומר
ולגלות את האור
רוצה ללכת עם הרוח ולרוץ מולה
רוצה לקלף את הנפש ורוצה לכסותה
רוצה הכל ולא רוצה דבר
רוצה גם וגם
אני שתיים ואנחנו אחת.


כל אחת ואחד חווים במהלך חייהם דיסוננס קוגניטיבי הגורמים לחוסר הרמוניה ולהעדר שלמות עצמית. הקונפליקטים יכולים להיות בענייני דת זהות שאיפות דרך חיים ובעצם בכל מחשבה ומעשה שלנו. בחרתי את הקונפיליקטים הפנימיים שלי שדרכם אני מקווה כל אדם יוכל לשקף עצמו לפחות קונפליקט אחד פנימי.

הצפת הקונפילקטים השונים והבאתם לקדמת הבמה העצמית מאפשרת לנו לדון להתעמת ולקבל את אותם קונפילקטים ולהפכם לחלק מאיתנו. רק אז יכול האדם להגיע לאיזון הרמוני ולתחושת שלמות.


הפרוייקט מציג צילומים קונספטואלים בנושא רצונות מנוגדים, למרות שהמצולמת היא אני ואלו הם חיי, אין לי ספק שכל אחד ואחת יוכלו להתחבר!

עד כאן דברי שירה אדרי אליצור.

אהבתי את התמונה שלה. מאוד. אבל תהיתי אם לא מדובר כאן בגרסה נשית מודעת שמתכתבת עם האיור של נעם. פניתי לשירה, וזה מה שענתה:
את הצילום יצרתי במסגרת של פרוייקט גמר 'רצונות' בתואר הראשון. הוא אחד מתוך עשרה צילומים המתארים קונפליקטים פנימיים בנפש. הוא בא לסמל את שני העולמות המנוגדים של קודש וחול. האיור בהחלט מזכיר את הצילום, אבל לא הכרתי אותו לפני כן. חשבתי שהמצאתי את הגלגל...
אז כל הכבוד לשירה, והנה עוד עבודה נאה שלה, מאותה סדרה:



בעלי התוספות

בזכות המגיב 'אברבנאל', שהצביע על המשורר העממי בנימין וולף אֶרֶנקְרָנץ (כנראה 1883-1826) מזְבַּרַז' שבגליציה המזרחית, כמקור לחידוד על העישון בשבת, הצלחתי לאתר את מקור הסיפור.

בקובץ ידע-עם, ה-ו (תש"י), עמ' 32, פרסם נפתלי זיגל רשימת חידודים קצרה, שכותרתה 'משכילי גליציה', ושם נמצא קטע זה:


העיתונאי מנחם רהט הפנה את תשומת לבי לריאיון עם חסיד 'תולדות אהרן' שמואל פפנהיים, שהתפרסם, בהתאמה מושלמת עם הפוסט הזה, במוסף 'אתנחתא' של עיתון 'בשבע' (א' בשבט תשע"ד; 2 בינואר 2014).

בריאיון סיפר פפנהיים בן ה-44 מזיכרונותיו כילד על דמותו המקורית של יצחק ברמן, מבעלי מאפיית 'ברמן' הירושלמית, שגר ברחוב שטראוס, בסמוך לקולנוע 'אדיסון' לשעבר. באותם ימים היה זה קו הגבול הדמיוני בין השכונות החרדיות לבין שאר שכונות ירושלים. ברמן, שינק כנראה ממורשתם של משכילי גליציה, יצא בלילות שבת אל המרפסת עם גמרא גדולה בידו וסיגריה בפיו כדי ללמוד בניגון של בחורי ישיבה...

וכך מספר פפנהיים:



14 תגובות:

  1. מרשים מאד, רק כדאי לשים לב להבדל התהומי שבין התמונות -- האחת משקפת יחס למסורת ובעיטה בה בעת ובעונה אחת, השנייה משקפת רצון להתקרב עוד , אפילו מעבר לגבול המותר כביכול

    השבמחק
  2. כידוע העובדא עם בעל המקל חובלים וולוול זשבארעזשער שהקהילה רצו למנותו כמלמד התלמידים ובלבד שלא יעשן בשבת . אז ענה ואמר מוטב לי לקפח פרנסתי וח״ו לא אבטל ממצות עונג שבת

    השבמחק
    תשובות
    1. כל הכבוד ! שנאמר :"רצונו של אדם - כבודו !!!

      מחק
  3. כמדומני מספר שחוק פינו

    השבמחק
    תשובות
    1. לו ניקדת שם הספר - היו נחסכים דימויים גרפיים עגומים-משהו שעלו בעיני רוחי בקריאה ראשונה

      שבת שלום!

      מחק
  4. רק מה, בטקסט שלה המילה קונפליקטים מופיעה כמה פעמים שגוייה-עד-צורמת.

    השבמחק
  5. לא הבנתי מה משמעותה של התמונה השנייה, של הבחור מ"חברון".

    השבמחק
  6. ידוע ומפורסם בשם ביאליק, על אודות הירושלמי בפסחים "האוכל מצה בערב פסח, כבא על ארוסתו בבית חמיו", שאמר: ניסיתי את שניהם, וזה לא אותו דבר.
    מעניין איך היו מאיירים את זה...

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מחפש את המקור לאמרה זו.
      יש לי יסוד להניח שלא ביאליק הוא שאמר משפט זה.

      מחק
    2. אם בבן-יהודה ובירושלמי עסקינן, הנה היום פרסם הרב אברהם בל"ס, מורה ומפיץ אהבת התלמוד הירושלמי, את הדברים הבאים:
      "בתלמוד הבבלי פונה רבי מאיר לרבו אלישע ואומר לו 'חזור בך '(כעין הוראה). לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי ר' מאיר שואל את רבו 'האם לא הגיע הזמן לחזור בתשובה?' - פניה שיש בה הרבה יותר כבוד.

      ובאמת בהמשך הירושלמי כתוב שבאותה שעה בכה אלישע ונפטר, ור' מאיר אמר שדומה שרבו נפטר מתוך תשובה. רואים שגם נתינת הכבוד לחבר בכך שמכבדים את דעתו, מועילה הרבה יותר.
      תובנה זו והתוצאה שלה מזכירות לי סיפור שקראתי אודות מרן הראי"ה קוק שאמר לאליעזר בן יהודה בשעה שבקרו: 'האם לא הגיע העת לשוב?' - אותה צורת פנייה של ר' מאיר בירושלמי כלפי כאלו שהתרחקו. ותשובת אליעזר בן יהודה הייתה 'אולי'. באותו יום נפטר אליעזר בן יהודה ודומה שמתוך תשובה נפטר.

      מחק
  7. ברור שהפואנטה בשתי התמונות שונה לחלוטין: הצילום של אדרי אליצור קורע לב. היא מדליקה את הסיגר באמצעות הנר, והוא כבה תוך כדי. כלומר, מדליקה זה תחת זה.. בעוד שאצל נעם נדב מדובר ב'למדן הכופר', הקלאסי.
    אגב, חשבתי שנעם נדב מתכתב עם אביו של גרשום שלום, שכך נהג. ראו דבריו של כריסטוף שמידט כאן:
    http://theory-and-criticism.vanleer.org.il//NetisUtils/srvrutil_getPDF.aspx/s6g0t/%2F%2F6-11.pdf
    מתוך 'אלוהים לא יאלם דום', הוצאת מכון ון ליר, ירושלים 2009, עמ' 226.

    השבמחק
  8. אוי לעינים שכך רואות!
    נותרה לנו אך התקווה, שאותו צלום חצוף נוצר ביום חול!

    השבמחק
    תשובות
    1. חוצפה ?! לשקף ובאומץ, בלי להתחסד או לשחק, זו חוצפה ? היא ישרת דרך הרבה יותר מרוב 'שומרי תו"מ' !!

      מחק
  9. מעניין מאד כיצד הגיבו מוריה/מורותיה של שירה במכללת אמונה לשתי תמונותיה.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.