יום שישי, 4 במאי 2018

גלגולו של ניגון: היום יום שישי...

צילום מסך

איזה ילד ישראלי – צעיר או זקן – אינו מכיר את השיר 'היום יום שישי' (והמשכו, 'מחר שבת, מחר שבת, שבת מנוחה', או 'מחר שבת, מחר שבת, שבת קודש'). 'הדתה-שמדתה', אני לא מאמין שיש גן ילדים אחד במדינת ישראל, דתי כחילוני, שירשה לעצמו לפסוח על שיר קלאסי זה בטקסי קבלת שבת.

קודם כל, הבה ניזכר בשיר.

הנה הוא בביצוע האהוב עליי, של מָזִי כהן ויואל לרנר, מתוך הקלאסיקה '100 שירים ראשונים', שעליה גדלו ילדים ישראלים מאז ראשית שנות השמונים:



ואלה הן המילים כפי שנרשמו באתר זמרשת:

הַיּוֹם יוֹם שִׁשִּׁי
הַיּוֹם יוֹם שִׁשִּׁי –

מָחָר שַׁבָּת
מָחָר שַׁבָּת,
שַׁבָּת מְנוּחָה.

הַיּוֹם כֻּלָּם עוֹבְדִים
הַיּוֹם כֻּלָּם עוֹבְדִים –

מָחָר שַׁבָּת...


המילים הללו תומללו מהביצוע המוקלט הראשון של השיר מפי אהובה צדוק (שנת 1955).



לשיר יש גרסאות שונות, כולל גרסאות היתוליות, ומקצתן הובאו באתר זמרשת שם.

אבל מי כתב את השיר ומי הלחין אותו?

ב'זמרשת' כתוב על שניהם: 'עממי'. אך עתה ניתן כנראה לפתור את החידה, או לפחות את מקצתה, ולהסיר את מסך ה'עממיות' מעל השיר.

כפי שצוין ב'זמרשת', השיר התפרסם לראשונה במקראה גן-ילדים, שכתב וערך המחנך והמשורר יצחק קצנלסון (1944-1885). מקראה זו נדפסה בהוצאת 'האור', בוורשה שנת תרע"ח (1918).


שמה המלא של המקראה הוא, כפי שאפשר לראות מדף השער הפנימי, 'קובץ שלם של שירים פְרֶבֶּלִיִּים ושירי-עָם למשחק ולשעשועים'.


מה הם 'שירים פרבליים'?

פרידריך פְרֶבֶּל (Fröbel) היה איש חינוך גרמני מפורסם ורב השפעה. בשנת 1837 הוא ייסד בעיירת הנופש הגרמנית באד בלנקנבורג את גן הילדים המודרני הראשון (הוא גם זה שהמציא את השם Kindergarten). אחד מעקרונותיו הפדגוגיים היה שתהליך למידה של ילדים חייב להיות באמצעות הפעלה (שירה, ריקודים, משחקים, עבודה בגינת יֶרֶק, פעילות גופנית וכדומה).

פרידריך פרבל (1852-1782)

משנתו של פרבל, שגם הדגישה את מקומה של האישה-הגננת, נקלטה בהתלהבות במקומות רבים וגם, כמובן, בקרב אנשי חינוך יהודי מודרני. המפורסמים שבהם היו יצחק אלטרמן (אביו של נתן אלתרמן) ויחיאל היילפרין (אביו של יונתן רטוש), שיחד עם נשותיהם, בלה אלטרמן ופנינה היילפרין, פתחו בוורשה בשנת 1910 גני ילדים, ובהמשך גם סמינר לגננות בעברית, שהתבססו על שיטת פרבל.

פרסומות לגן הילדים של פנינה היילפרין ובלה אלטרמן (הצפירה, 27 באוקטובר 1910)

דף השער של גן-ילדים מצהיר בפירוש כי כל השירים שנדפסו בו חוברו ועובדו בידי יצחק קצנלסון. בהקדמה ('אל הגדולים'), שנועדה 'למורים, לגננות ולכל אוהבי הילדים', אישר זאת קצנלסון וציין כי אמנם מקצת השירים שמופיעים בספר מקורם בכותבים אחרים, אך גם הם נערכו, תוקנו וסוגננו מחדש על ידו. 'ואולם רוב השירים בספר כתבתי אני במשך השנים האחרונות ומושרים בפי הרבה קטנים וכן גדולים עוד בטרם הופיעו בדפוס' (הדגשה שלי).

 מעניינים דבריו על חשיבות הקניית המילים העבריות הנכונות דווקא לילדי גן:
אף כי אנו מכירים תודה לאלה שהתחילו את ה'טְרַ-לַ-לַ-לַ!', ואולם טעות היא כשמאמינים שאל הילד הקטן יכולים לקרב, לדבר ולשיר בלי תורת לשון, בלי חוקי סגנון, בלי חִנה וְיָפְיָהּ של המילה הנאמרת. אם בדברנו אל הגדולים אנו מקפידים על שלמות הלשון וחוקיה היפים, – בנוגע לקטנינו עלינו להקפיד כפליים. לשון עלגים ושפה מסורסת בעד הילדים עוון פלילי הוא.
הקדמתו של יצחק קצנלסון ל'גן ילדים' (לחיצה על האיור תגדיל אותו)

בשל סופו הטרגי, יצחק קצנלסון מוכר לנו בעיקר כמשורר השואה ('השיר על העם היהודי שנהרג'), אך פעילותו הספרותית העניפה אינה קשורה לשואה כלל. מגיל צעיר כתב סיפורים, מאמרים, מחזות, שירים ושירי זמר רבים ביידיש ובעברית (בהם 'יפים הלילות בכנען', 'גילו הגלילים', 'רוח עצוב', 'חמש שנים על מיכאל'). הוא גם ביקר בארץ ישראל פעמיים (1924, 1933), ועמד בקשרי חברות עם רבים מן הסופרים והמשוררים שגרו כאן (חיים נחמן ביאליק, יוסף חיים ברנר ועוד).

יצחק קצנלסון (אוסף שבדרון; הספרייה הלאומית)

הספר גן-ילדים (שזמין במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית) כולל עשרות רבות של שירים, שמחולקים לארבעה מדורים: שירי תנועה ולכת; שירי משחק ושירי-עם; זמירות ושירי לאום למשחק; תקופות השנה וחגיהן. בחלק השני של הספר הודפסו תווי נגינה לכל השירים, מעשה ידיו של המלחין הצעיר ישראל גְּלַָדשטיין (1942-1894), וכפי שנכתב בדף השער 'מהם חוברו ומהם עובדו וסודרו' על ידיו.

גלדשטיין, יליד העיירה גוסטינין שבפולין, קיבל את השכלתו המוזיקלית המקצועית בוורשה, ואחר כך בברלין ובלייפציג (שם שימש גם חזן). בראשית 1939 גורש מגרמניה וחזר לוורשה כפליט. הוא נרצח במחנה טרבלינקה בשנת 1942.

ישראל גלדשטיין (הײַנט, 14 בפברואר 1939, עמ' 6)

בעמ' 43 של גן-ילדים מופיע השיר 'היום – יום השישי':

לחיצה על האיור תגדיל אותו

מתי הוחלפה 'שבת קודש' שבמקור ב'שבת מנוחה'? מעיון בשירונים מאוחרים יותר עולה כי שני אבות הנוסח הללו התמידו לפחות עד שנות השישים, ומאז ואילך גבר יום המנוחה על היום הקדוש. על כל פנים, ליצחק קצנלסון החילוני, ולדורות של ילדי גנים עבריים חילוניים, לא הייתה שום בעיה עם 'שבת קודש', הדלקת נרות, קידוש ואכילת דגים...

אך האם קצנלסון כתב שיר זה או שמא רק עיבד אותו?

אי אפשר לענות על שאלה זו בבטחון גמור, אבל בהעדר מקור כלשהו מוקדם יותר מגן-ילדים, אני נוטה להניח שאכן קצנלסון הוא המחבר, מה גם שלרשותנו, כפי שנראה בהמשך, מקור תומך נוסף.

ומה באשר למלחין?

תווי השיר נדפסו בחלקו השני של הספר אך ללא ציון שמו של המלחין:


אפשר להניח בוודאות שלא גלָדשטיין היה המלחין, שכן במקרים שבהם הלחן היה שלו, או של מלחינים אחרים שעליהם ידע, הוא ציין זאת במפורש.

חידת זהותו של המלחין נפתרה לפני כמה חודשים כאשר שהיתי בניו יורק וחיטטתי, בשליחותו של אליהו הכהן, בארכיונו העשיר של המלחין והחזן אברהם משה ברנשטיין, השמור במכון ייוו"א (RG-36).

ברנשטיין, שבמשך עשרות שנים היה חזן בבית הכנסת 'טהרת הקודש' בווילנה, הלחין שירי זמר רבים בעברית וביידיש, ובמיוחד שירי ילדים (ביאליק, טשרניחובסקי, שמעון פרוג, אברהם רייזן, מוריס רוזנפלד, ואפילו לוין קיפניס), וזאת בנוסף לפרקי חזנות.

השיר הידוע ביותר שהלחין הוא 'די שבועה' (השבועה), ההמנון של 'פועלי ציון', שנכתב והולחן בשנת 1903. אך באמתחתו, כאמור, עשרות רבות של שירים נוספים, ועוד יגיע הזמן לעסוק בו ובמורשתו (בארכיונו שמור גם כתב יד גדול ביידיש של זיכרונותיו, בשם 'גלגולים', שמעולם לא ראה אור; על פי האמור כאן תורגם כתב יד זה לעברית על ידי משה קרבץ ואמור לצאת בבית לוחמי הגטאות). אחד מבניו של ברנשטיין היה המלחין אביאסף ברנע (1957-1903), שהתגורר בחיפה וארכיונו שמור בספרייה הלאומית.

אברהם משה ברנשטיין (1932-1866)

והנה בין תווי השירים שהלחין ברנשטיין מצאתי את התווים הללו:

לחיצה על האיור תגדיל אותו

בראש התווים נכתב במפורש כי המילים הן של יצחק קצנלסון והמנגינה של ברנשטיין. מחברת התווים אינה מתוארכת והיא כוללת בתוכה גם שירים שלא ברנשטיין הלחין. אבל על תווי שיריו שלו הוא הקפיד תמיד לציין את שמו.

התווים שונים מעט מן המנגינה המקובלת, אך אין ספק שמדובר באותו שיר עצמו.

לסיכום, עמימותו ועממיותו של השיר התמים והאהוב הוסרה. את המילים יש אפוא לייחס ליצחק קצנלסון ואת המנגינה לאברהם משה ברנשטיין.

שבת שלום!

12 תגובות:

  1. לדוד אסף
    תודה על הרשימה. כל שיר תמים יכול להתגלות כמטמון, כאבן דרך. אני משוכנע שיצחק קצנלסון ביקר בדני ארץ ישראל ושמע הד לספר שירי הילדים שחיבר , שירים פרבליים וסתם שירים. שיא חוויתו בארץ ישראל היה כשנכנס לאוהל בכפר גלעדי וראה חלוץ קורא משיריו. הוא הלך עם ילדי כפר גלעדי לבקר את קבוצת הרועים שישבה באוהלים קרובים. לפתע ירד מבול והם ישבו באוהל. יצחק קצנלסון שעשע אותם כל הלילה והיתה זו עונת ההמלטות כך שסיפוריו ושיריו הופסקו על ידי הודעות על המלטות. הלילה עם הילדים ואוהל החלוץ היו לו זיכרון מדריך.
    דרך אגב היה לו רכוש בארץ כולל החלקה שהיום מתנוסס עליה שלט גדול זמן אמיתי - בית ספר לבארמנים. את רכושו הקדישה המשפחה להקמת בית לוחמי בגיטאות בקיבוץ לוחמי הגיטאות. לא משום כך נקרא הבית על שמו. קודם נקרא על שמו ואחר כך קיבל את ירושתו.

    ושוב תודה
    מוקי צור

    השבמחק
  2. שפע של תודות על רשימה מופלאה שכל כולה מעוגנת במצוות- כשל השבת גבול ועשיית צדק . שכן , בכל מקרה - ראויים מאוד אברהם משה ברנשטיין ויצחק קצנלסון שנשוב וניזכר בהם גם באייר ולא רק בטבת או בניסן!

    השבמחק
  3. נורית גוברין4 במאי 2018 בשעה 10:02

    יצחק קצנלסון היה המורה של אמי, צביה כהן (לבית גורדון) בלודז'. יחד עם בני משפחתו, הקימו "מערכת חינוך" עברי בלודז' (גן ילדים ובית ספר), שבה למדו ילדות וילדים שהוריהם היו ציונים וגם אחרים. הוא גם ביקר בביתנו, בתל אביב, בשנת 1934 כשאמי הייתה בהריון עמי. אמי כתבה זיכרונות רבי עניין עליו, על תקופת לימודיה בבית ספרו ועל המוסד , שפורסמו בבמות שונות שהנציחו את זכרו. בין השאר פורסמו גם בספר הזיכרון, 'צביה גורדון' (1990), שאחותי חגית הלפרין ואני הוצאנו במלאות שנתיים לפטירתה. בספר זה גם צילום "הזיכרון" ב"ספר הזיכרונות" שכתב לה, עם עלייתה לארץ ישראל (1929).
    אחותי ואני גדלנו על שיריו, שהעברנו אותם גם לדור השני והשלישי, והם מושרים במשפחתנו עד היום. ספרו 'מחמדים: קובץ סיפורים ואגדות', הופיע בוורשה בשנת תרפ"ד/1923, היה מספרי ילדותנו האהובים ביותר.
    כתבתי על ראשיתו, בספרי 'העומר – תנופתו של כתב-עת ואחריתו', כמי שהשתתף בכתב עת זה, בעריכתו של ש. בן ציון (יפו, תרס"ט), בשיר: "מולדת". ועוד הרבה.
    מי יכול היה לשער ש"נער השעשועים" של השירה העברית יסיים בצורה טראגית כזו ביצירתו ובחייו?!

    השבמחק
  4. תודה רבה על רשימה חשובה ומרגשת (וגם למגיבים על התוספות).

    השבמחק
  5. פרופ' ציפי רובין4 במאי 2018 בשעה 12:04

    ממליצה לקרוא בספרנו הסוקר את התפתחות גן הילדים העברי במזרח אירופה ובארץ ישראל מאז היווסדו, ומאיר באור חדש את תהליך ההתחדשות של העברית כשפת אם בארץ. המחברות:
    צביה ולדן וצפורה שחורי-רובין, לא מבטן אלא מגן: תרומת גן הילדים והגננות להתחדשות העברית כשפת אם תרנ"ט-תרצ"ו, אוניברסיטת בן-גוריון, אפריל 2018.

    השבמחק
  6. בקשר למלים 'הדתה שמדתה' בתחילת הקטע, מבחינה זו, הבחירה שלך להשמיע את מזי כהן כמבצעת לא היתה עוברת. קול באשה ערווה, לא?

    השבמחק
  7. אהו... תודה על השיר שמוריד לי מיד כמה עשרות שנים (כפי שאתה יודע) ועל הרשימה כולה. מרתק! שבת מנוחה!

    השבמחק
  8. רותי שריר, כפר תבור5 במאי 2018 בשעה 11:34

    תודה לך דוד כתמיד על הכתבות היפות ומעניינות.
    מרגשת מאוד הכתבה על השיר היום יום ששי והמידע על יוצריו.
    ממרומי גילי אני זוכרת אותנו שרים אותו בבית ,בגן ובבית הספר.
    שרו ושרים גם ילדינו ונכדינו.

    השבמחק
  9. יעל בר ב"ש5 במאי 2018 בשעה 15:10

    בכיתןץ א -ב בבית הספר היסודי במושבה בבאר יעקב, נהגנו לשיר שיר זה בכל יום שישי בתום יום הלימודים תוך כדי הפיכת הכיסאות על השולחנות. מעולם לא שמעתי אותו ברדיו.
    בכיתה ג' כבר למדתי ברמת גן ושם לא היה נהוג לשיר.

    השבמחק
  10. אגב, השיר מושר גם בגני הילדים החרדיים, אלא ששם הסיפא הוא 'שבת קודש' ולא 'שבת מנוחה'.

    השבמחק
  11. שרתי בגן. ילדי שרו ועתה נכדיי. כמה מילים פשוטות שיש מאחריהן סיפור לא קצר.
    תודה

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.