יום שלישי, 14 במאי 2013

סלינו על כתפינו

סלינו בידינו, ועוד מעט על כתפינו
חגיגת שבועות בגן ילדים תל-אביבי, 1959. המַלָּח שבמרכז התמונה הוא עורך עונ"ש

טקסי הבאת ביכורים היו פעם אבן יסוד בתחיית התרבות הציונית בארץ ישראל. משנות השלושים ואילך לא היה גן ילדים, בית ספר, קיבוץ או מושב שלא ארגן טקס כלשהו ובו הובאו ביכורים סמליים לגננת, לכהן, לקק"ל או לאָסָם הקיבוץ.

שירו הקלאסי של לוין קיפניס 'סלינו על כתפינו', שנכתב בשנת 1929 והולחן על ידי ידידיה אדמון, נתן ביטוי מוסיקלי לטקסים הללו. השיר, שאין ילד בישראל שאינו מכירו, התפשט במהירות ונדפס מאז בעשרות רבות של שירונים (כפי שאפשר ללמוד מהספר לוין קיפניס  ביבליוגרפיה, בעריכת אליהו הכהן, מכללת לוינסקי, תשנ"ט, עמ' 114-113).

לוין קיפניס, מחרוזת, הוצאת טברסקי, תל-אביב 1953; ציור: נחום גוטמן (מקור: הספרייה הלאומית)

כשקוראים את מילות השיר של קיפניס (בשלמותן; במקור הן כללו רק בית אחד!) מקבלים תחושה של עַם ילדים, שצועד ברגל עם הביכורים מכל קצות הארץ (כולל הגולן והבשן). אבל לאן הם צועדים? האם לבית המקדש (שלא קיים) או לירושלים (שכלל לא נזכרת בשיר)? היעד של הצועדים, או מקום התכנסותם מקצות הארץ, אינו נזכר בשיר.

הנה מילות השיר, מתוך 'זמרשת':

סַלֵּינוּ עַל כְּתֵפֵינוּ,
רָאשֵׁינוּ עֲטוּרִים;
מִקְּצוֹת הָאָרֶץ בָּאנוּ,
הֵבֵאנוּ בִּכּוּרִים.

מִיהוּדָה, מִיהוּדָה, מִשּׁוֹמְרוֹן,
מִן הָעֵמֶק, מִן הָעֵמֶק וְהַגָּלִיל –
פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,
בִּכּוּרִים אִתָּנוּ,
הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף, חַלֵּל בֶּחָלִיל!

שָׂדֵינוּ וְגַנֵּינוּ
הִבְשִׁילוּ יְבוּלִים,
כְּרָמֵינוּ, מִקְשׁוֹתֵינוּ
בִּכְּרוּ פְּרִי הִלּוּלִים.

תְּאֵנִים, תְּאֵנִים, תַּפּוּחִים,
עֲנָבִים, עֲנָבִים וּשְׁקֵדִים –
פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,
בִּכּוּרִים אִתָּנוּ,
הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף, חַלֵּל בֶּחָלִיל!

מַה טֹּבוּ מַעְגָּלֵינוּ,
מַה יָּפוּ הַטּוּרִים!
זִמְרַת הָאָרֶץ לָנוּ,
הֵבֵאנוּ בִּכּוּרִים.

מִגּוֹלָן, מִגּוֹלָן מִבָּשָׁן,
מִן הַנֶּגֶב, מִן הַנֶּגֶב וְהַיַּרְדֵּן!
פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,
בִּכּוּרִים אִתָּנוּ,
הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף, חַלֵּל בֶּחָלִיל!

והנה ביצוע חביב והומורסיטי של השיר מתוך סדרת הטלוויזיה 'קשת וענן', ששודרה בשנות השמונים. שרים אלי גורנשטיין, שלומית הגואל ורמי ברוך:


בשירו של קיפניס מהדהדים דברי המשנה בביכורים, פרק ג, משניות ג-ד, שם תואר טקס הבאת הביכורים לבית המקדש שבירושלים:
הקרובים מביאין תאנים וענבים, והרחוקים מביאין גרוגרות וצימוקים. והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו; והחליל מכה לפניהם, עד שהן מגיעין קרוב לירושלים. הגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהם, ועטרו את ביכוריהן. והפחות והסגנים והגזברין יוצאין לקראתם; לפי כבוד הנכנסין, היו יוצאין. וכל בעלי אומנייות שבירושלים עומדין לפניהם, ושואלין בשלומן, 'אחינו אנשי מקום פלוני, באתם בשלום'. החליל מכה לפניהם, עד שהן מגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית, אפילו אגריפס המלך נוטל את הסל על כתפו ונכנס, עד שהוא מגיע לעזרה.  
הצירוף 'סלינו על כתפינו' נלקח אפוא מדברי המשנה, שמחייבת אפילו את המלך לשאת את הסל על כתפיו ולא להיעזר במשרתים. אך בעוד שבמשנה החליל מכה, אצל קיפניס החליל מחלל ונוסף גם תוף שבו מכים. במשנה העולים לרגל מעטרים את קרני השור (מנהג פגאני, כפי שהראה פרופסור שאול ליברמן), ורק כאשר הם מתקרבים לירושלים הם מעטרים גם את הביכורים. השור הקדום סולק משירו של קיפניס ופינה את מקומו לטובת מגוון פירות ארץ ישראל: תאנים וענבים (כמו במשנה), אך גם תפוחים ושקדים...

לוין קיפניס (1990-1894) איור: זאב

המעגלים והטורים (מַה טֹּבוּ מַעְגָּלֵינוּ / מַה יָּפוּ הַטּוּרִים!) היטיבו לתאר את טקסי הביכורים, שכאמור היו נפוצים בכל מקום.

יעקב גרוס, חוקר הסרט העברי, העלה למרשתת כמה טקסים כאלה, ולנו לא נותר אלא להיזכר ולהתגעגע.

הסרטון הראשון מתעד חגיגות ביכורים משנת 1932, שנערך באיצטדיון המכביה בתל אביב בנוכחותם של מנחם אוסישקין (מנהל הקק"ל) והסופר הזקן אז"ר, שככהן גם קיבל לידיו את הביכורים.



כתב גרוס:
הטקס החגיגי נערך לראשונה באצטדיון המכבייה החדש בתל אביב, בשיתוף עם קק"ל. הסרט צולם על ידי נתן אקסלרוד מסטודיה מולדת  בהנהלתו של ירושלים סגל. הטקס התל-אביבי הראשון היה חגיגי במיוחד והשתתפו בו אלפי ילדים ובני נוער מתל-אביב וממושבות ארץ ישראל. צופי תל-אביב שמרו על הסדר, ובמקהלה השתתפו מאות ילדים כדי שקולם יישמע באיצטדיון רחב הידיים. החגיגה נוהלה בדפוסים של מסורת קדומה, על ידי ילדי 'הבימה', והקהל עמד דום כשהתזמורת ניגנה את 'תחזקנה'. ילדי כפר הנוער בן שמן הגיעו כשהם נושאים את הביכורים באלונקות עמוסות כל טוב. הקטע הזה נכלל בסרטי 'יופי של מולדת' ובו משולבים סרטים ופרסומות מהשנים 1934-1928, מתוך אוסף ירושלים סגל, ת"א. הקריין הוא עודד תאומי, ונעימות החג מלוות את פסקול הסרט החדש. הקריינות מבוססת על קטעי עיתונות תקופתיים.
הסרטון השני מתעד את טקס הביכורים בחיפה, 1934, מתוך הסרט 'לחיים חדשים' שהופק על ידי קרן היסוד.



ולסיום, טקס הביכורים משנת 1935:



על סרטון זה מספר גרוס:
לאן נעלם 'יומן כרמל' של טקס הבאת הביכורים באצטדיון המכבייה בתל-אביב בשנת 1935? תוכלו למצוא אותו בסרט 'מעל החורבות', משנת 1938. בכותרת רשום: 'הבאת הביכורים בשנת תרצ"ט  1939', אבל זו הייתה משאלת לב שלא התגשמה. השוואת תצלומי הטקס מגלה את האמת.  
מי שיחפש בארכיון הסינמטק את יומן כרמל מס' 15, של חג הביכורים תרצ"ה, יגלה שרובו נעלם... מתברר שחלוץ הקולנוע והיומנים  נתן אקסלרוד  העביר את הנגטיב 'החסר' לסרטו העלילתי 'מעל החורבות', ושילב אותו עם סיפורם של ילדים פליטי גרמניה, שצולמו יוצאים לחגוג את הבאת הביכורים ב-1938... הסרט העלילתי מספר את סיפורם של ילדי ישראל היתומים בתקופת הרומאים, כאלגוריה לילדי עליית הנוער מגרמניה, הבונים עתיד חדש בארץ ישראל.
על חגיגות העומר בקיבוץ רמת יוחנן ראו ברשימה קודמת בבלוג: שיבולת בשדה – מסע בעקבות מתתיהו שלם וחג העומר

בעלי התוספות

בעקבות הערות של כמה קוראים, שטענו כי בנוסח המקורי של השיר 'סלינו על כתפינו' כתב קיפניס 'הך בתוף והך בחליל' (כמו במשנה), ורק הגננות בישראל הן ששינו, פניתי לאליהו הכהן, שענני כהאי לישנא:
דוד, שלום עליך.
אני מצרף בזה את הפרסום הראשון של השיר 'הבאת הביכורים' המוכר בשם 'סלינו על כתפינו', מתוך גיליונות לגננות, תרפ"ט. במקור כתב קיפניס 'והך בחליל', על פי הפועל הנזכר במשנה, להכות בחליל. גם יהודה קרני כתב כך בשיר 'בחלילים ובמצלתיים': 'הכו בנים בחלילים, ענו נא במצלתיים'. כעבור שנים אחדות שינה קיפניס את הטקסט ל'חלל בחליל', ומאז שנת 1935 הטקסט בפרסומים הוא 'חלל בחליל'. 
אין זה מקרה חריג. קיפניס נהג לשנות שירים רבים, ולעתים עשה זאת עשרות שנים לאחר שהשירים כבר השתגרו בפי הציבור. כך עשה למשל בשירו על בר-כוכבא, 'איש היה בישראל', שהציבור שר אותו בנוסח המקורי שחיבר בשנת 1930 ואילו בטקסטים המודפסים מופיע נוסח מתוקן.
הנה הנוסח המקורי של השיר 'הבאת בכורים', 1929:




    14 תגובות:

    1. סרט נוסף ומעניין שהעליתי הוא חג השבועות בקיבוץ גן שמואל ב1951 שהופק על ידי יהושע ברנדשטטר בצבע.
      תוכלו לראות אותו ביוטיוב בהשתתפות להקת ענבל:
      http://www.youtube.com/watch?v=QJ3PrUaVvXo

      השבמחק
    2. לדעתי קיפניס השאיר את המילים הך בחליל בשירו והגננות והשרים הם שהחליפו את המילים לחלל בחליל...

      השבמחק
      תשובות
      1. גם לי זכור שבילדותי, בשנות הששים, היינו שרים: " הך הך הך בתוף, והך בחליל..."

        מחק
    3. זכורים לי קולו המהדהד ואישיותו המרשימה של בן-ציון זיו (אביו של יהודה ידידנו) המברך את התלמידים בטקס הביכורים בחצר החולית של ביה"ס העממי ברעננה, בשנות ה-50 של המאה שעברה: "ילדי ישראל!!" כולם לבושים בגדי לבן, זרים על הראש וסלי ביכורים ביד.

      השבמחק
      תשובות
      1. תודה ליעל, שריגשה אותי בזכרונותיה על חג הביכורים במושבה רעננה.
        אבי, בן-ציון זיו, ששימש בשעתו מנהל ביה"ס העממי (כך עדיין קראו לו אז!) ברעננה והיום קרוי בה על שמו בי"ס 'זיו' – היה ממייסדי אגודת המורים למען הקהק"ל ושימש בה סגן יושב-הראש, ד"ר ברוך בן-יהודה (שנודע יותר כאבי נתיבה הפלמ"חניקית וכמנהל הגימנסיה 'הרצליה'). ביה"ס שימש בעת ההיא גם כמרכז הפעילות התרבותית במושבה, וכל תושביה היו נקהלים בהמונים לטכס הבאת הביכורים – שמכירתם הוקדשה לקהק"ל.

        גולת הכותרת באותו טכס הייתה מסכת 'הנפת (לא: הֲבָאַת!) הביכורים' – שהייתה אמורה
        לשחזר את העלאת הביכורים בידי עולי הרגל לירושלים בשעתם, אותם שחזרנו לבושי
        לבן, זרים על ראשינו, בשירת 'מקצות הארץ באנו, הבאנו ביכורים!!!'. מעל הבימה קיבלו אותם מידינו 'הכוהנים' – כשכולנו קוראים בקצב ובקול גדול: 'הנה הבאנו!!! מראשית פרי אדמתנו!!! (כלומר, מה שקנתה אמא מן הירקן יום קודם לכן ועוד תשוב ותקנה ב'שוק הביכורים' שלאחר הטכס...] – קודש לגאולת אדמת ישראל!!!'. קיצורו של דבר – גודל ההתרגשות היה כגודל המהומה, ואין פלא אם יעל – עם כל בני רעננה בעת ההיא, ואני בתוכם! – זוכרים את אותה 'הנפת ביכורים', כמו היה זה היום...
        בתודה ליעל ולעונ"ש על הריגוש הנוסטאלגי.

        מחק
    4. דינה כספי, משמר העמקיום שישי, 17 מאי, 2013

      רציתי להסב את תשומת הלב לעובדה שלוין קיפניס כתב בספרו 'מחרוזת' ובו כל שירי החגים והמועדים שכתב לילדים וכמו כן בספר 'זמר חן', אחד הספרים החשובים לשירי ילדים, בשניהם השיר 'סלינו' מסתיים במילים 'הך בתוף והך בחליל', ולא כמו ששרנו בילדותינו 'חלל בחליל'. לדעתי המורות למוסיקה והגננות שינו זאת, אולי כי חשבו שילדים לא יבינו מה זה. כמורה למוסיקה, גיליתי די מהר את המילים המקוריות. ויש מקום לידע את הציבור למילים כפי שנכתבו. הרבה שירים נכתבו במילים שאני קוראת להם 'מילים של שבת', כמו השיר המפורסם מקיבוצי, 'מעל המגדל'. תודה לך.

      השבמחק
    5. לענין "הך בחליל" - ההסבר (וכרגע איני מוצא לו את הסימוכין) הוא שהחליל הקדום אינו כחליל של ימינו (כפי שהכינור הקדום היה שונה למדי מכינור סטרדיבריוס...). החליל היה כנראה כלי הקשה חלול, מכאן שמו, ואכן היו מכים בו.

      השבמחק
    6. גם בביה"ס העממי בית הכרם בירושלים, נערכו במשך שנים רבות טכסי ביכורים במתכונת קבועה תחת הנחייתו של המנהל המיתולוגי דאז דוד בנבנישתי (אביו של מירון). אכן הגענו כולנו בבגדי לבן כשסלינו על כתפינו וראשינו עטורים בזרים, אל מגרש בביה"ס (שאז נדמה לי ענק), הייתה מסכת קבועה שמילות הפתיחה בה היו כדלקמן: "שעת חגיגתנו הגיעה", "יבורך קהל החוגגים" וכד'. ואז הושרו שירים ("אספר לך הילדה, וגם לך הילד"), נרקדו ריקודים ("שיבולת בשדה"), והופרחו יונים לבנות ("עופנה, יונים, עופנה"). לאחר הטכס נערך שוק בו נמכרה התוצרת שהובאה בסלים (פירות, ירקות, עוגות) וההכנסות הועברו לקק"ל).

      השבמחק
    7. אכן היו ימים בביהס בית הכרם.(מאחר ונזכר שמו של מירון בנבנישתי, אזכיר גם את שמו של בנו השני של דוד בנבנישתי ואחיו הצעיר של מירון,רפי, שהיה בן כיתתי באותו בית ספר אגדי.) באשר לטכס הבאת הביכורים אזכיר רק עוד אנקדוטה אחת: כולם מכירים את יהורם גאון. יהורם למד גם הוא בביהס בית הכרם בכיתה נמוכה יותר וכבר אז היה פרפורמר בולט שלו הוקדש תפקיד מיוחד בטכס.בעוד כל תלמידי ביהס עמדו בטורים על המגרש הוצב יהורם על גג הבנין. עם תחילת הטכס היה "הכהן הגדול" קורא אל הצופה: "הנראו פעמי העולים"? (עולי הרגל) ואז היה יהורם עונה בקולו הדקיק: "באים! באים!" והיה זה הסימן להמשיך בטכס. (ראו עד לאן הגיעה הקריירה של יהורם גאון).

      השבמחק
      תשובות
      1. "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר"

        מחק
      2. "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ".

        ישעיהו נב ז

        מחק
    8. בשביל ילדי הקיבוצים של שנות החמישים.
      "חג הביכורים" - יורם טהרלב
      ׁׁׁׁׁׁ(מהספר "משק יגור טיוטה")
      אני יושב על חבילת שחת
      ועל ראשי זר ושושנים שלוש
      ודוקר לי בתחת
      ודוקר לי בראש

      השבמחק
    9. למה לא ניתן לחדש מנהג נאה זה גם בימינו? קיבוצים ומושבים באזורם יביאו ביכורים לרחובה של העיר הסמוכה שם יצעדו ויציגו את תוצרתם ובכך ימשיכו את המסורת שנקטעה (למה??). למה שזה לא יתפוס? אה, נכון, הדתה הדתה...

      השבמחק
    10. ירושלמית ותיקהיום שישי, 26 מאי, 2023


      בירושלים בשנות הארבעים היו עושים טקס גדול בו השתתפו כל ילדי כיתות ו'.
      יצאנו בתהלוכה מבית הספר (גימנסיה סוקולוב), בלבוש לבן, זרים על הראש וכמובן סלסלה עם ביכורים. הגענו עד חצר בנייני המוסדות הלאומיים, באמצע הייתה במה ועליה אלומות שיבולים וכ4-5 "כהנים" לבושים בסדינים לבנים עם זרים על ראשם. כל ב"ס בתורו היה ניגש אל הבמה ומניח את הביכורים לרגליה.
      אחר הם היו שרים:
      "קמה זו?"
      וכולנו צעקנו "זו"!
      "האקצור?"
      "קצור"
      כיום כשאני חושבת על זה זה ממש מצחיק אותי, אך אז חשתי ממש חרדת קודש..
      לאחר שנים גם תמהתי מה עשו עם הביכורים? חילקו ביניהם? נתנו לעניים?

      השבמחק

    הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
    לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
    מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
    תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
    תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.