יום רביעי, 30 באוקטובר 2013

ציורי התנ"ך, קצת אחרת (א)


לספר איורים זה  שנדפס בלונדון בשנת 1885 וזמין בפרויקט גוטנברג  הגעתי במקרה, כשחיפשתי איורים של אלישע והדובים. אין זו אמנות גדולה, אבל מי שעינו הורגלה בציורי התנ"ך האידיליים או המעריצים של גדולי האמנים בכל הדורות – ממיכלאנג'לו ועד שאגאל, עבור ברמברנדט וכלה בגוסטב דורה  יגלה כאן תנ"ך שונה לחלוטין. ציורים שאין להם אלוהים ושבהם נשחטות כל הפרות הקדושות.

הספר כולל בתוכו שלושים ותשע קריקטורות לעגניות על סיפורי התנ"ך, שנדפסו לראשונה בין דפיו של כתב עת אתיאסיטי ושמו The Freethinker, שערך והוציא לאור טיפוס בריטי מיוחד במינו ושמו ג'ורג' ויליאם פוּט (George W. Foote).

ויליאם פוּט (1915-1850)

פוט היה אפיקורוס להכעיס, או כפי שהעדיף לקרוא לעצמו 'Freethinker' (חופשי בדעותיו). את כתב העת בשם הזה החל פוט לערוך ולפרסם בשנת 1881, ומאז ועד היום הוא רואה אור ברציפות. פוט לעג לסיפורי התנ"ך והברית החדשה ולחם בתוקפנות בדת ובממסד של הכנסייה. באנגליה הוויקטוריאנית זה לא היה דבר מובן מאליו שעוברים עליו לסדר היום.

בגיליון ינואר 1882 של ה-Freethinker, שראה אור לקראת חג המולד, פרסם פוט סדרת קריקטורות שמלגלגות על סיפורי הנסים שחולל ישו. חילול קודש זה הביא על ראשו צרות צרורות. הוא הובא למשפט ובסופו הואשם בהפצת 'ניאוץ' או בשפה הדתית 'חילול השם' (blasphemous) ונשלח למאסר של שנים-עשר חודשים עם עבודת פרך! עונש זה לא הרתיע אותו. אדרבה, לאחר שחרורו פרסם פוט ספר ובו תיאר את מהלך המשפט ואת חוויותיו בכלא. הספר, שנקרא: Prisoner for Blasphemy (אסיר בשל חילול השם), נדפס בלונדון בשנת 1886.

בהקדמה לספר Comic Bible Sketches, ציין פוט שהציורים הושפעו מהצלחתו המסחררת של La Bible amusante pour les grands et les enfants (התנ"ך המשעשע למתבגרים ולילדים), ספר קריקטורות אנטי-קתולי של המאייר והסטיריקן הצרפתי Léo Taxil, שראה אור לראשונה בפריס בשנת 1882. הקריקטורות הצרפתיות, שגם הן זמינות במרשתת, אכן דומות מאוד לקריקטורות הבריטיות.

עטיפת ספרו של ליאו טקסי, פריס 1890

שמו של צייר הקריקטורות הבריטי אינו מוזכר; רוב הציורים אינם חתומים כלל, מקצתם חתומים בראשי התיבות WA. לכל ציור נלווה הטקסט המקראי הרלוונטי, ואת הקישור בין הפסוק לבין האיור יעשה כל מתבונן בעצמו.

1. האור האלוהי
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: 'יְהִי אוֹר', וַיְהִי אוֹר (בראשית, א 3).


2. אלוהים מתקין את השמש והירח
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ (בראשית, א 17-16).


3. יצירת האדם
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: 
'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' (בראשית, א 26).


4אלוהי הבריאה
וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: 'פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ' (בראשית, א 28).


5. יום המנוחה של אלוהים
כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ (שמות, לא 17).


6. החטא הקדמון
הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ? (בראשית, ג 11).


7. החייט הראשון
וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר, וַיַּלְבִּשֵׁם (בראשית, ג 21).


8. הגירוש מגן עדן 
וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן, לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם (בראשית, ג 23).


9. האל שאוהב בשר
וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה לַיהוָה, וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן. וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ, וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה (בראשית, ד 5-3).


10. הרצח הדתי הראשון
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל קַיִן: 'אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?' וַיֹּאמֶר: 'לֹא יָדַעְתִּי. הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?' (בראשית, ד 9).


11. עליית חנוך
וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים, וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים (בראשית, ה 24).


12. אבא מתושלח
וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח שֶׁבַע וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת לָמֶךְ (בראשית, ה  25).


13. חיזור דתי
וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה (בראשית, ו 2).


14. תיבת נח
וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה ... בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ (בראשית, ז 7, 11).


15. מרוקנים את גן החיות
וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט ... וַיֵּצֵא נֹחַ, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ. כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף, כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם, יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה (בראשית, ח 4, 19-18).


16. הטלפון המקורי
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר (בראשית, ט 8).
הטלפון הומצא בשנת 1876 על ידי הסקוטי אלכסנדר גרהם בל, בסך הכול תשע שנים לפני פרסום ציור זה...


17. קיבוע הקשת
אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן (בראשית, ט 13).


18. ניסיונו של אברהם
 וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם ... וַיֹּאמֶר: 'קַח נָא אֶת בִּנְךָ, אֶת יְחִידְךָ, אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה, וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה' (בראשית, כב 2-1).


19. החטאה ופגיעה
וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר: 'אַבְרָהָם! אַבְרָהָם!', וַיֹּאמֶר: 'הִנֵּנִי'. וַיֹּאמֶר: 'אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה' (בראשית, כב 12-11).


20. יעקב מרמה את אביו
וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב: 'גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי, הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא?'. וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ, וַיֹּאמֶר: 'הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו' (בראשית, כז 22-21).


21. סולם יעקב
וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו (בראשית, כח 13-12).


22. ההיאבקות של אלוהים
וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר (בראשית, לב 25).


23. היאבקות עם המלאך
וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ (בראשית, לב 26).


המשך יבוא.



יום שני, 28 באוקטובר 2013

פה ושם בארץ ישראל: מה מכרה רחב, נחש בפיתה, ואיך מעודדים תרומת איברים

א. מה מכרה רָחָב, או חשיבותו של פיסוק

תמיד סיפרו לנו שרחב, זאת מספר יהושע, הייתה מוכרת מזונות... אבל מה בדיוק היא מכרה? רק עכשיו אפשר לגלות.

טל סגל צילם את התמונה הזאת לפני כחודשיים בבית המאפה 'נאמן' שבתחנה המרכזית בירושלים.

ולאלה שאינם גרים בירושלים או שאינם מבינים: הכוונה היא שעל הבייגלה המתוק צריך לברך 'בורא מיני מזונות' ולא 'המוציא לחם מן הארץ' (ברכה שמחייבת נטילת ידיים).


ב. מה תרצו, צפע בפיתה או קוברה בלאפה?

ועוד בענייני מזונות: לאחר ששנודע כי במסעדת 'טורקיז' בתל אביב הגישו לסועדים בשר סוסים, לא הופתענו למצוא במלון 'רימונים נפטון' שבאילת מסעדת נחשים.

אז תכניסו טוב טוב לראש: Snake (נחש) זה לא Snack (חטיף).


צולם על ידי אופיר גלעד (ותודה לגרימי שהעביר).

ג. דרושות כליות

וממזונות לרפואה.

הנה דרך מקורית לזהירות בדרכים מכאן, ולעידוד תרומת אֵיברים מכאן.


צולם בחיפה על ידי צלם לא ידוע (ותודה לאיתמר וכסלר שהעביר).

יום ראשון, 27 באוקטובר 2013

ברוך הבא: סתם יום שישי בשכונות החרדיות של ירושלים


כתב וצילם ברוך גיאן

באחד מימי שישי בקיץ האחרון הגעתי בשעת בוקר לשכונת מוסררה. בסמטה צרה עמדו אברכים חוזרים בתשובה מחסידי ברסלב ושוחחו. הם הזמינו אותי להיכנס לחצר. רוב התלמידים כבר עזבו לביתם ורק מיעוט מתוכם נותר בישיבה. על אחד הכיסאות בחצר ישב בחור והפקיר את ראשו לחברו, שהפליא לגלח את שערו לקרחת מושלמת תוך שהוא מותיר רק את הפאות. 'חוסכים כסף על התספורת', אמר לי המגולח...



יצאתי לרחוב מאה שערים. חנויות המכולת עמוסות בחלות לשבת. חסיד, שערך קניות ונעזר באופניו, קנה כמה חלות ורכב הלאה.



בשכונה הקטנה 'בתי נייטין' נדחפו הכריות אל מחוץ לחלון לאוורור, ולידם צעדו ילדי חסידות 'תולדות אהרון' בדרכם לתלמוד תורה. כמה מהם החזיקו ידיים זה לזה. אב צעיר, שהוליך את בנו, גהר מעליו בעדינות כדי לברר מדוע בוכה הילד.




במקווה שטרן, ליד השטיבלך שבלב השכונה, ניכרה צפיפות. צעירים נכנסו ויצאו ועל כתפיהם מגבת. המודעה בכניסה הייתה חד-משמעית: המקווה נסגר בשעה 11.


ליד השטיבלך מוצבת סוללה של טלפונים ציבוריים ובדרך כלל היא מיותמת. אפילו במעוז החרמת הטלפונים החכמים נדיר לראות מישהו משתמש בטלפון ציבורי, אבל בבוקר זה תפסתי אותו על חם...



מכונית סובארו סטיישן חנתה ברחוב עבודת ישראל וסירים גדולים וכבדים, שמדיפים ניחוחות עזים של קוגל ירושלמי, נחו בחיקה. לפי גודל הסירים נראה שאפשר להזין בתכולתם את כל השכונה...




צעיר הלך ברחוב, חצי חלה פרוסה בידו האחת וקערת קורנפלקס בידו השנייה, וחייך למצלמה. לעומתו, תושב אחר של השכונה, שעשה קניות וסחב כמה וכמה שקיות, השפיל מבט והנמיך ראש כדי לא להצטלם.





במרפסת בית בשכונת בתי ורנר התקהלו נשים וטף בבית מדרש חדש על שם 'הרב הקדוש המפורסם מדובענקא'. רב וקדוש  אולי; מפורסם  לא כל כך. אפילו עורך עונ"ש לא מצא עליו הרבה מידע...



עליתי דרך השער היפה של שכונת 'שערי משה' (המכונה גם 'בתי ויטנברג') לכיוון שכונת 'זכרון משה'. נזכרתי בתלונתה המשעשעת של סוניה, בת העלייה השנייה, כפי שנרשמה על ידי ש"י עגנון ברומן 'תמול שלשום' (עמ' 156):
ולכל פינה שאתה פונה או אשפה ולכלוך או זקן ופיאות. וכשאת פונה לאחד מהם הריהו בורח מפניך כמפני שד. וכל מקום שם בירושלים קרוי משה, או אוהל משה או זכרון משה או ימין משה או מזכרת משה. רוצה אתה להגיע לאחד מן המקומות הללו שוכח אתה אותה מלה שנטפלה למשה, ואתה הולך ממשה למשה ואין אתה מגיע למשה זה שרצית.


הישיבה המרכזית המתה מתפללים, ובשל הצפיפות היו שהעדיפו להתפלל ברחוב עטופי טלית.



באותה שעה, ברחוב משה חגיז, שיחקו צעירים חרדים בכדור והתמסרו למצלמה.



סתם יום שישי בבוקר בשכונות החרדיות של ירושלים.


יום חמישי, 24 באוקטובר 2013

האמנם 'תש כוחם של הציונים'? 'הבה נגילה' בחצר בֶּלְז

התווים והמילים של 'הבה נגילה' כפי שנרשמו על ידי אברהם צבי אידלסון. למטה מימין צוין המקור 'סדיגורה'
 (Thesaurus of Oriental Hebrew melodies, vol. 9, 1932, p. 200)

על השיר 'הבה נגילה' נשברו אין סוף קולמוסים.

אכן, ספק אם יש שיר עברי ידוע בעולם יותר ממנו. מאות רבות של הקלטות שונות ומשונות, בכל השפות ובכל הסגנונות – מאלביס פרסלי ועד בוב דילן  ציטוטים בסרטים ובספרים ומיליוני השמעות בבר-מצוות ובחתונות, בעיקר באמריקה. היום אנשים רבים משוכנעים ששיר זה, שהיה מזוהה במשך עשרות שנים עם חלוציות וארץ-ישראליות, הוא בכלל 'אמריקני'...

מילותיו של השיר קצרות ופשוטות. בסך הכל תשע מילים:
הָבָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה
הָבָה נְרַנְּנָה
עוּרוּ אַחִים בְּלֵב שָׂמֵחַ.


ואף על פי כן נדמה שאין מי שלא יצא לו לשבש את השורה 'עורו אחים בלב שמח' ל'מוכרחים בלב שמח' או 'מוכרחים להיות שמח'...

ככל הנראה, חוקר המוסיקה אברהם צבי אידלסון (1938-1882) הוא שאחראי על מילות השיר. את הניגון שמע אידלסון לראשונה בירושלים בשנת 1915, ומיהר לרשמו במחברת התווים שלו, תוך שציין שמקורו של הניגון הוא בחסידות סדיגורה. אפשר להניח שאידלסון שמע את הניגון בבית הכנסת 'תפארת ישראל' של חסידי סדיגורה, שנמצא בעיר העתיקה של ירושלים. בשנת 1918, כשביקש אידלסון ללמד את המקהלה שלו שיר-עם, הוא חיבר את המילים והדביקן לניגון החסידי שזכר. השאר הוא היסטוריה...

אידלסון מספר בספרו על תולדות 'הבה נגילה' (Thesaurus of Oriental Hebrew melodies, 9, p. xxiv)

בפעם הראשונה הוקלט השיר בשנת 1922, וכאן אפשר לשמוע אותו (התקליט יתחיל מעצמו עם פתיחת הקישורית).

אברהם צבי אידלזון (מקור: אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית)

כך סיכם אליהו הכהן את תולדות השיר:

אליהו הכהן, 'עשר השנים הראשונות: משירי ירושלים  בראשית תקופת המנדט, תרע"ח-תרפ"ח', ירושלים בתקופת המנדט: העשייה והמורשת, תשס"ג, עמ' 481-480

את ההיסטוריה הזו  כולל טענות בני משפחת החזן הירושלמי משה נתנזון, תלמידו של אידלסון, שירד לארה"ב וצאצאיו גורסים כי הוא-הוא מחבר המילים  הנציחה לאחרונה רוברטה גרוסמן, במאית סרטים תיעודיים מקליפורניה. סרטה המשעשע הוקרן לפני שנה (2012) בפסטיבל הסרטים היהודיים שנערך בסינימטק בירושלים בנוכחות הבמאית.

הנה קטע קצר מתוכו.



גרוסמן גם סייעה לתערוכה על 'הבה נגילה' שהתקיימה ב-2012 במוזיאון למורשת יהודית בניו-יורק, וכאן אפשר לצפות בסרטון תיעודי שהופק לרגל התערוכה על ידי הניו-יורק טיימס.

בשעתו סייעתי מעט לגרוסמן במהלך התחקיר לסרט, ובעיקר ניסינו למצוא דרכים אל החסידים עצמם, שייאותו לשחזר את הניגון המקורי – לשווא. מאז אומץ 'הבה נגילה' על ידי הציונים הפסיקו החסידים לשיר אותו, ועד לאחרונה לא היה בנמצא שום ביצוע חסידי של הניגון (יש הגורסים כי חסידי סקווירה בארה"ב המשיכו כל העת לשיר את הניגון הזה בשעת ההקפות של שמחת תורה).

אבל לפני שבועיים, במוצאי שמחת תורה, הותר החרם.

הנה חסידי בלז בירושלים, בשעת ה'שטייענדיגע תורה' המסורתי של הרבי (מסורת בלזאית, שבמוצאי שמחת תורה מטיף האדמו"ר מוּסר לחסידיו, כשכולם  גם הרבי וגם החסידים  עומדים על רגליהם). לאחר דבריו של הרבי (תזמון: 01:03) שרו החסידים את 'הבה נגילה', כמובן בלי המילים אלא רק את המנגינה (והיא מעט שונה מזו המוכרת: מנגינת החלק השני קודמת לראשון, כפי שרשם אידלסון בתווים המקוריים).



מה קרה כאן?

העיתון החרדי 'בשעה טובה' (כ"ט בתשרי תשע"ד / 3 באוקטובר 2013), שמייחס את הניגון המקורי לחסידי בלז דווקא, מסביר זאת בכך שעתה, כש'תש כוחם של הציונים', מותר שוב לשיר את הניגון, בהוראת הרבי.


תש או לא תש, זה כבר עניין של השקפה, ומכל מקום נשאלת השאלה: מניין מכירים חסידי בלז את הניגון אחרי שבמשך עשרות שנים נאסר עליהם לשיר אותו? האם מסורת הניגון הייתה כבושה בלבם במשך עשרות שנים, עברה בסתר מאב לבנו ורק עתה יצאה לאור, או שמא בכל זאת הכירו, עפּעס, את 'הבה נגילה' של הציונים מהימים שכוחם עדיין לא תש?

לקריאה נוספת

 A.Z. Idelsohn, Thesaurus of Hebrew Oriental Melodies, vol. 9: The Folk Song of the East European Jews, Leipzig 1932, pp. xxiv, 200; idem, vol. 10: Songs of the Chassidim, Leipzig 1932, p.  43
(סדרת ספריו של אידלסון סרוקה בספרייה הלאומית)

אליהו הכהן, 'עשר השנים הראשונות: משירי ירושלים  בראשית תקופת המנדט, תרע"ח-תרפ"ח', יהושע בן אריה (עורך), ירושלים בתקופת המנדט: העשייה והמורשת, יד בן צבי, תשס"ג, עמ' 481-480

זמרשת / ויקיפדיה

יעקב מזור, 'מן הניגון החסידי אל הזמר הישראלי', קתדרה, 115 (תשס"ה), עמ' 101-100.

צח יוקד, 'הבה נריבה: מי באמת כתב את "הבה נגילה"?',מעריב, 28 במרס 2013.

גם חברי להקת 'ספוטניקס' השבדית אהבו את 'הבה נגילה'. זה היה בשנת 1962...

ואם אנחנו כבר כאן, הנה כמה ביצועים מיוחדים וחביבים במיוחד של 'הבה נגילה'.

1. דני קיי והארי בלפונטה



השנה היא 1965.

2. בוב דילן



בוב דילן חוזר לשורשיו באופן קצת מביך.

3. מקהלת הצבא האדום (כפי שלא הכרתם)



ובהמשך גם 'הבאנו שלום עליכם'...

4. 'הבה נגילה' נוסח טקסס



מקהלת Cornerstone Church עם הרבה אהבת ישראל.

5. אלביס פרסלי



הִמְהוּמֵי 'הבה נגילה' של אחד מגדולי הדור.

6. אנדרי ריו



ביצוע מלהיב של הכנר והמנצח ההולנדי אנדרי ריו (Andere Rieu), בהופעה ברויאל אלברט הול, לונדון.

7. החמישיה הקאמרית

קצת הומור לא יזיק פה. 'אווה נגילה', שם את השיר בפרופורציה...


____________________

תודה ליהושע מונדשיין ולאלן נדלר

בעלי התוספות

אפשר להביא, כמובן, עוד עשרות ביצועים של 'הבה נגילה'. בכל זאת הנה עוד כמה יוצאי דופן.

9. 'הבה נגילה' בספורט

בכמה תגובות אוזכרה המתעמלת היהודייה האמריקנית אלי רייזמן, שזכתה באולימפיאדת לונדון (2012) במדלית זהב בתרגילי קרקע לצלילי 'הבה נגילה'. הנה היא (תודה לגרימי).



רייזמן לא הייתה הראשונה. הנה 'הבה נגילה' על הקרח של הרוסי ייבגני פלושנקו (1999).